מזל דלי – טכנולוגיה ,מהירות והאצה, על לידתה של ההכרה החדשה של האדם.

מהירות , האצה  ורחיפה. 

אנו חיים ומצויים כיום במרחב חדש. זהו מרחב טכנולוגי תקשורתי השונה מהמרחב הישן, ההיסטורי שבו חי האדם בעבר. מרחב העבר היה אוקלידי –ניוטוני, מרחב של הקשר גיאוגרפי בלבד ונוף מוחשי, פיזי אמיתי.

shutterstock_48662749

את המרחב החדש ממלאים האינטרנט, הטלוויזיה והטלפון הסלולארי. התקשורת הטכנולוגית הזו יוצרת לנו סביבת מידע בלתי פוסקת במשך 24 שעות ביממה. מידע הוא סוג של תנועה, סוג של נסיעה תמידית גם אם אתה יושב בכורסא בחדר. אנחנו מדברים מסמסים וגולשים בנייד, צופים בטלוויזיה וגולשים באינטרנט או משוטטים בפייסבוק. זהו מרחב חדש ללא גבולות או טריטוריה מוגדרת, לא נדרש דרכון, תעודת מסע או מעבר . המרחב החדש מזמין ומקבל איליו את כולם. התנועה המתמדת היא הקוד, הצופן, העיקרון. הטכנולוגיה והתקשורת הם מסע אל הנוירונים שבמוחנו.

המציאות הטכנולוגית תקשורתית מתוארת אצל פול ויריליו (המרחב הביקורתי 1984) "למנהרה בליסטית שלתוכה יורה אותנו הטכנולוגיה במהירות האור… זהו מהפך תודעתי והכרתי חסר תקדים בנפש הקולקטיבית שלנו כבני אדם. העולם שאותו הגדיר ניוטון שבו מתקיימים זמן ומרחב מוחלטים מוחלף במבט האיינשטני במוחלטות של מהירות האור, הזמן והמרחב הישנים אינם במת המשחק הניוטונים, הם השחקנים עצמם. המרחב מלא במידע, לכן מקצב הזמן מואץ . שינוי המרחב ההכרתי הוא שינוי במקצבי הזמן של האדם. המידע העובר מהשפופרת הקטודית של הטלוויזיה, הפוטונים, האלקטרונים- כל אלה יוצרים סוג של תודעה חדשה: תודעה של תנועה מואצת עם כל לחיצת "שלח" או "enter" או זיפזופ בשלט הטלביזיה. מרשל מקלוהן (1964) בספרו להבין את המדיה אמר  שאמצעי התקשורת הם המשך שלוחות מערכת העצבים של האדם. אנו נוסיף, הטכנולוגיה היא יצירת תא טייס תודעתי, רק ללא ההכשרה של קורס טייס. ותא טייס זה מצוי בחדרו של כל  מבוגר או ילד ולמעשה בגלל המציאות הסלולארית הגודשת כל בה אנו מצויים בו רוב הזמן (למעט שינה). אנחנו, אמנם, לא שולחים את עצמנו בשיטת הטלפורטציה של "מסע בין כוכבים" אבל משגרים את תודעתנו המוחית במהירות האור. אנו מצויים כאמור בסוג של מנהרה בליסטית. עם המציאות היא הפקה משותפת של מידע ומהירות. המידע שסובב אותנו מכל הכיוונים והאפשרויות הופך לגבינו לסוג של כלי רכב. אנו מצויים בנסיעה תמידית בגלל המידע שהופך את הסביבה למהירה ומשתנה. זהו סוג של ורטיגו, כוח ג'י… מידע הוא סביבה אינשטנית החולפת על פנינו במהירות הבזק. העולם סביבנו הוא עולם של מקצבים המצוי בטיסה מהירה.

shutterstock_110566613

הדבר דומה למצב שבו אנו מצויים בקרון רכבת נייח ברציף התחנה. הרכבת במסילה הסמוכה מתחילה לנוע ואנו חשים כאילו אנו הם שנוסעים. כך הסביבה המידעית מניעה אותנו לתחושת נסיעה בלתי פוסקת ולו רק בגלל שהמציאות הטכנולוגית תקשורתית היא שתלטנית וקונה בלעדיות על ההכרה האנושית. הטכנולוגיה היא סוג של האח הגדול אך כפי שאמר הוגה התקשורת ניל פוסטמן זהו לא האח הגדול המפחיד של אורוול ב-1984. זהו האח הגדול של האקסלי מעולם חדש מופלא (1934) אותו אנו אוהבים. ההכרה האנושית נמצאת עכשיו בטיסה על קולית. המונה לא מציין את מספר הקילומטרים שעברנו אלא רק את ה"מאד מאך" בלשונו של ויריליו. אולי רצוי להבהיר: טלפון סלולרי פועל בגלי רדיו, שהם צורה של אור, לכן נעים האותות המשודרים במהירות האור. בעצם זוהי פעם ראשונה בהיסטוריה האנושית שמסה כה גדולה של בני אדם נעה תודעתית במהירות כה גבוהה מבלי לקום כלל מהכורסא. עכשוו אנו נאבקים בלשון הטייסים בעוצמת כוח הג'י. סוג של להיות בהמראה תמידית ללא התיישרות.

הפסיכולוגיה של מהירות והאצה. בין פיזיקה לפסיכולוגיה.

מהירות המידע קרובה יותר למהירות האור מאשר למהירות הקול ולכן יהיה מדויק יותר לומר שאנחנו במימד תאוצתי גובר. מנקודת המבט של איינשטיין, ישנה שקילות בין תאוצה לכבידה.( דמיינו זינוק מהיר במכונית פורש מהירה ברמזור בו גבינו נדבק לכסא המושב…) אנו בוחרים במהירות ובהאצה כי היא 'שומרת עלינו' סוג של מקבעת אותנו למקומנו בתוך התנועה. התנועה המהירה לגביי איינשטיין מביאה לתחושת כבידה. תנועה מהירה בהתבוננות הפיזיקלית מאיטה את הזמן. הזמן חולף לאט יותר למי ששרוי בתנועה, מאשר למי שנשאר נייח. אנו אולי רוצים מידע כי הוא כלי הרכב התודעתי-הכרתי למהירות. אנו בוחרים במהירות כי אולי נשאר צעירים…מעברי הזמן תלויים במצב התנועה. כשנעים במהירות האור הזמן אינו חולף כלל. אור לא מזדקן. אנחנו כנראה רוצים פשוט להיות פוטונים (חלקיקי אור) הללו מקפלים בתוכם הבטחה של להיות צעיר לתמיד.

למהירות והאצה ישנו מימד פסיכולוגי שאולי יוצר תחושת שחרור, הימלטות בריחה מ.. זהו סוג של ניתוק ובריחה מההיסטוריה האישית שלנו כבני אדם. יש משהו תרפויטי בלהיות מהר לקראת… בין עם היעד מוגדר וברור ובין שלא (וזה דורש בירור שמייד נעשה אותו) לרוב בני האדם יש משקעים מן העבר, סוגיות פסיכולוגיות מכבידות, עומסים נפשיים. המידע הטכנולוגי תקשורתי מאפשר כמעט סוג של קפיצת חלל בנוסח סטר-טרק, או מלחמת הכוכבים. העבר נגוז לקראת טיסה אל עבר העתיד, אל האופק. מאחר והמימד הטכנולוגי-תקשורתי מייצר היום נחילים בתנועה, הריי שהשחרור מתקיים גם במימד הקבוצתי. מזכרונות קולקטיביים של קבוצה, עם ההיסטוריה הקיבוצית, המלחמות , המגפות,המכאובים וכיו"ב. ההיסטוריה האנושית כמו ציפתה לטכנולוגיה, בדומה לקפיץ דרוך שהשתחרר אחרי כיווץ של מאות שנים של איטיות ותחושת זמן קוי היסטורי מוגבר.  זו האחרונה מאפשרת באמצעות המהירות והרחיפה התודעתית שחרור, מדת, ממלחמות העבר, מהפיאודליזם, מהמגיפות זהו שחרור מהיסטוריה קשה כואבת חשוכה של המין האנושי. לחיצת send  בסלולר או בעכבר. תנועת עבור קלילה במסך הטאץ בסמרטפון. מתורגמת מוחית( נוירולוגית) לנסיעה-טיסה מהירה ומשחררת אל האופק העתידי. ישנו צידוק כעת להתמכרות לטכנולוגיה מידע ומהירות. כולם שם הם כנראה יודעים את הכיוון. רצוי להבחין בין מהירות כיוונית (השילוב של מהירות וכיוון,velocity להבדיל מ-speed מהירות לשמה ללא כיוון כל שהו או יעד. למעשה אולי אנו מעדיפים להישאר במצב הנסיעה\טיסה מהירה ללא יעד מוגדר וברור. זהו סוג של מנגנון הכחשה אישי\קבוצתי. שהריי אם היעד יוגדר הוא עשוי להיות בר הגעה ובר השגה. אסור שזה יקרה היות שאז המהירות 'המשחררת' תיפסק… המצב של היות לקראת מהר לתמיד הוא סוג של תכלית..לא חשוב לאן אנו נוסעים מהר העיקר שאנו נוסעים\משתחררים . זהו שחרור פסיכולוגי אולי נוירולוגי מוחי תודעתי, אישי וקבוצתי. השחרור נובע ממספר דברים: מהירות כערך בפני עצמו (עד המוחלטות של מהירות האור, הפוטון כתכלית..) המצאות במימד הטכנולוגיה והמידע שמייצר בלשונם של טום פרידמן (העולם הוא שטוח, 2006) ובודריאר (אמריקה, 2008) מצב שטוח, מהיר ואופקי.

shutterstock_97416827

גיאומטריית נפש חדשה

אנו עדים כעת לגאומטריית נפש חדשה. עם במימדי העבר וההיסטוריה עגנה הנפש האנושית במימד אנכי, דתי, שכלל זמניות, קויות, היסטוריה, אמונה (הללו קיפלו בתוכם הרבה אשם קבעונות והדחקות לסוגיהם) הכיוון היה מלמעלה למטה. מהאל לעולם ולבני האדם. ההאצה של טכנולוגיה תקשורת ומידע שינתה את גאומטריית הנפש לכיוון השטוח והאופקי. למען הסדר הנכון טכנולוגיית המידע מאיצה ומייצרת מהירות. מידע זורם לכל כיוון ואתר הוא אופקי. האופקי הוא מידעי. האופק הופך בפסיכולוגיה האנושית לסוג של טרנסצנדנטליות החסירה בעקבות העלמות המימד האנכי ששלט בנפש האנושית אלפי שנים. האופקי בגלל היותו בלתי ממומש, בגלל היותנו תמיד בדרך המהירה לכיוונו הופך לסוג של תחליף דתי. הוא ישנו, כמעט מגיעים איליו, אך עדיין לא…הוא נוצר בכל רגע נתון של שימושים טכנולוגים שומר על מרחק ביטחון שמה נגיע איליו. אנו עדים עם כן לעסקת חבילה פסיכולוגית מודרנית. טכנולוגיה, מידע, האצה ואופקיות כרוכים זה בזה ללא הפרד בדומה לזמן , מרחב, חומר ואנרגיה אצל איינשטיין בפיזיקה המודרנית. הם מתרימים ומשלימים זה את זה. טכנולוגיית המידע היא מגבר למהירות. מהירות מביאה לאופקיות. זו האחרונה נוצרת ממידע בלבד. כאן אולי המקום להבדיל בין מידע לתוכן. יצירות ספרות. פילוסופיה, אמנות, מוסיקה וכיו"ב יש להם השפעה משמעותית על נפש האדם. ניתן לכנותם תוכן. המקצב שלהם,זמני, איטי, מתעכל לאט בהדרגה. יוצר חלומות, מחשבות, מפעים את הנשמה. יכול להביא לגעגוע, לרצון לחזור כמו למשל: אפלטון, ניטשה, התנ"ך, המונה ליזה, סימפוניות של מלחינים גדולים ועוד. מידע לא עושה זאת הוא רק כלי רכב לתודעה חפצת שחרור. למידע יש כיוון אחד בלבד והוא קדימה. (אולי המעבר הראשון מהעולם האנכי לעולם המרחבי שטוח אופקי התרחש עם המהגרים שבאו מאירופה לאמריקה ובעצם היגרו ממימד הזמן למימד המרחב, הספר האמריקני מהסוס דרך האוטוסטראדות הקדילאק והמוטלים.. ועד לעמק הסילקון. בודריאר אמר שגורדי השחקים של ניו יורק הם פיצוי אמריקני אנכי על השטוח ואופקי) ניטשה כתב פעם אנושי, אנושי מידי.. טכנולוגיית המידע מאלצת את הנפש האנושית לאופקי אופקי מידי. זהו אופק מתקרב –מתרחק תדיר. לכן נוצרת בפרט תחושה של לתמיד סוג של נצחיות. אם אלוהים איננו, הטרנסצנדנטליות האופקית מחליפה אותו פסיכולוגית לפחות.

ניתן אם כן לומר שהמהירות מקפלת בתוכה סוג של שחרור, משהו מהתמיד והנצחי, ניצחון על הזמן הכרונולוגי וסוג של דינמיקת האצה – כבידה. היא משמרת את האופקי ומחליפה את האנכי בפסיכולוגיה של הפרט\קבוצה. ההאצה מתאפשרת בגלל מימד המידע. המידע מצידו מאפשר להאיץ ממש כמו בחלל, הוא יוצר ריק תכני ולכן בדומה לאסטרונאוט שיצא מחללית אנו נשאבים לריק השחור ואין דבר שיכול לעצור טיסה זו.

shutterstock_4602598

אבדן הזיכרון (ההיסטוריה) הוא אבדן הזהות.

החיבורים בין טכנולוגיה , מידע, האצה ואופקיות מכתיבים גיאומטריית נפש חדשה אופקית לתמיד. זוהי למעשה לחיצת fast foreword בשלט בו כנראה נתקע הכפתור…

מקצב האירועים, שפע הגירויים הויזואליים מהסובב אותנו (פרסומות, שלטי חוצות מידיה אגרסיבית המקיפה אותנו ללא הפסק ומזרימה מפלים של מידע מכל סוג וצורה) ממקד אותנו בעוצמה במימד ההווה של הכאן והעכשוו. וכמובן משליך את האדם קדימה לעתיד טוב יותר, מלא בהזדמנויות… כל שצריך הוא לנסוע יותר מהר (תודעתית) להאמין שהמחר הוא הגואל, גם אם הוא ריק מתוכן העיקר שהוא מחר שאפשר להמשיך להאיץ לכיוון האופק המשחרר. התנועה קדימה מצליחה למחוק את המימדים של עבר וזיכרון. ברמת מהירות שכזו לא יכולים להיווצר מגעי גומלין משמעותיים. אולי בכדי להמחיש זאת נסו להסתכל באישון ליל בטלביזיה בסרט שחור לבן משנות ה-30-40 של המאה הקודמת. האנשים יושבים מחויטים בחליפות, הנשים לבושות יפה ומטופחות. הן מחזיקים בידיהם כוסות מרטיני, משוחחים בניחותא, דבר לא בוער. מקצב הזמן הוא איטי, הם מקדישים מבט ומחשבה זה לזה, מכבדים האחד את השני. מתנהל דיאלוג, הקשב האישי זה לזה קיים. לא משנה באם זה בסלון, או בשולחן בית הקפה ברחוב הטלפון הסלולרי יונח על השולחן, בטוח תיכנס שיחה חשובה , כדאי שנדע מי מסמס או מתקשר, אולי חייבים לענות. בעידן הסלולרי קישוריות חשובה מתוכן כי היא ייצוג של נסיעה והאצה, כך התודעה שלנו חווה זאת. הסלולר תמיד יונח בתווך בין האנשים כמו רוצה לומר, אני קודם. השיחה, אחר כך. זו האחרונה נקטעת רבות באמצעות הנייד. קיטוע, הפרעת קצב, העדר רציפות של דיאלוג וקשב היא סוג של הפרעת קשב קולקטיבי, התקף סלולרי. מגע הגומלין מתעמעם למינימליזם של קשרי אנוש. זה מזכיר את מסילות הברזל שהונחו במערב אמריקה. לא חשוב מה יש בקרונות, חשוב שהרכבות נוסעות ללא הפסקה.

shutterstock_81795586

במצב שבו אנו מצויים 'במקום אחד בלבד, המהירות לא יכולים להיווצר מגעי גומלין איטיים של רגש , הזדהות ומשמעות. התכנים נמוגים. מחלפים בדיאטת מידע של בידור ובישולים טלביזיונים. אולי למהירות התודעתית יש גם אפקט של פחד, היות ברולר קוסטר מלופ ללופ… הפחד מביא אותנו לצרוך עוד ועוד מידע , בידור ולהגביר בישול. זה האחרון הוא פיזי, גשמי וכנראה מהווה סוג של אחיזה במוחש האיטי האחרון שנשאר. כן, גם המישוש בחנויות הבגדים, וכמובן הסקס כל הללו הינם סוג של הגבה להמצאות במטוס ללא טייס- בטכנולוגיית המידע. אם אין תוכן בר משמעות הזמן חולף לו באופן סתמי. אין מה לזכור, אנו כנראה מצויים בסוג של חיים ללא זיכרון ומשמעות היסטורית. אמר פעם מישהו שאיך נדע לאן אנו הולכים אם אנו לא יודעים מהיכן אנו באים…מרלין מונרו, ג'ון קנדי, קליגולה, ג'ינגס חאן, טוויגי, קרב תרמו פיליי, מלחמת ויאטנאם… אל תטעו לרגע הם לא נשכחו לגבי דור המהגרים של הסלולר והפייסבוק הם מעולם לא היו. הדבר מזכיר את קפיצת החלל של סטר-טרק, זינוק קדימה בעל חלל אל האינסוף, מאחור פסים לבנים שחורים וחור שחור, ריק של מאומה.. איל פאט מאט, אומר הערבי, הוא טועה האתמול פשוט מעולם לא היה. בהעדר זיכרון נגוז כליל מימד זמן עבר. בקצה הרצף הקוטבי נמצא כמובן את מרסל פרוסט ויצירת הזיכרון המונומנטלית שלו בעקבות הזמן האבוד. פרוסט מחד סטר-טרק מאידך…נראה שהמהירות והעתיד 'מקפלים בתוכם הבטחה כה גדולה' שאולי הבחירה בהם ובבלעדיותם על ההכרה האנושית מנצחת הכול.

shutterstock_94351630

אבל בהעדר זיכרון (אישי, קבוצתי) בהעדר יחסים ומגעים רגשיים של התקשרות, הזדהות געגוע, מתעמעמת הזהות הן בפרט והן של הקבוצה (אחרי הכל קבוצה בנויה מהאינדיבידואלים שבה) האדם אינו זוכר מהיכן בא ,אינו יודע לאן הולך הוא אינו יודע יותר מי הוא בכלל, וכדי להימנע מהשאלה המטרידה הוא משתמש ומתמכר לטכנולוגיה, לגלישה, לסלולר לאינטרנט העיקר למצוא לו מקום, זהו המקום האחרון שנשאר: המהירות. בל נשכח היא גם אופטימית כי לקראת..היא גם שומרת שלא ניפול (כי ישנה שקילות בין תאוצה לכבידה) והיא גם משחררת מ'כאבי העבר'. ככל ששאלת הזהות גוברת כך הרצון למהר יגבר, סוג של ניסיון לקבל מהאופקי עתידי תשובה, זאת ועוד, כולם בנחיל הטכנולוגי, כולם ממהרים, כנראה שהיעד ברור להם אצטרף כמובן, השלם גדול מסכום חלקיו. האני הדגיטלי גדול ועוצמתי מהאני האישי פרטי גופני. הנחיל הטכנולוגי (הגולשים, הפייסבוקים, הווטס אפים…) פועל כאמפליפייר, הוא מגביר תנועה ומהירות. הוא בסחרור בלתי פוסק. גם זה אולי סוג של ורטיגו משחרר. אולי פשוט לא כדאי לדעת מיקום או כיוון אחרת נתאכזב, עדיף להיות לקראת לתמיד, זה להישאר בהבטחת המהירות המשחררת. לטוס זה חברתי, זה להיות עם כולם. איך אמר החוקר אובריאן לוינסטון ב1984: לא להאמין ש- 2+2=5 זה לא להיות המפלגה של האח הגדול. לא להיות במפלגה הוא לא להיות, וינסטון יושלך מחוץ לזמן ולהיסטוריה אל שום מקום. מאחר וההאצה הטכנולוגית היא המקום היחידי שנשאר לנו, ברור למה אנו נצמדים איליו. זה מזכיר אולי את הרעיון של תורת הקוונטים. בשניות הגל-חלקיק. לגל יש כיוון ומהירות. לחלקיק יש מיקום. לא ניתן לדעת גם מהירות וגם מיקום. בחרת באחד אבדת את האחר בפיזיקה המודרנית. אנו כמובן מעדיפים את המימד הגלי ולא החלקיקי, תורת הקוונטים מחברת אותנו אל הנחיל כי השניות של גל –חלקיק חלה על האור (וגם על החומר) הנחיל מצוי בסחרור, אנחנו זקוקים לנחיל כי עצמת הסחרור (תוצר של מהירות) שלו גוברת ככל שמצטרפים איליו יותר אנשים בקליק קטן בעכבר המחשב. בדומה לתחנת חלל, סחרור יוצר כבידה, כך יוצרים כבידה מלאכותית בחלל החיצון. שוב מחשבתו של אינשטיין דרה לא רק בפיזיקה המופשטת אלא בחיינו הטכנולוגים –נפשיים. פיזיקה מתורגמת לתהליכים פסיכולוגיים, תחושות ומחשבות ואופניי התנהגות.

למהירות שמכתיבה לנו הטכנולוגיה יש אם כן הסברים מזוויות שונות. מהירות היא השוד המשלם. היא גונבת לנו את הנשמה, מעלימה את הזהות ומאלצת אותנו לעסקה פאוסטית של מכירת הנשמה בכדי להצטרף לנחיל, הבית החדש  בכביש המהיר. הכניסה מותרת רק לפוטונים בתרגום למימד הגלי. הזהות שלנו הפכה ממש מינורית. היא מתנדנדת בין שתי ספרות: 0 ו-1. זהו קסם דיגיטלי היות שמילים, מוסיקה ,סרטים, תמונות , קבצים הופכים לצירופים של ספרות אלה. טכנולוגיית המידע מעדיפה מהירות וניתוק, קיטוע והעדר רצפים, אבדן זהות עד העדר הפנים החייזרי בסרטו של ספילברג אינטליגנציה מלאכותית (2001). בסרט זה מקיפים החייזרים את הילד-רובוט ויוצרים לו הדמיה של שעה אחת אחר הצהריים עם אימו (שאינה כבר בחיים). מה שמראה (בדומה להאל, המחשב בסרט אודיסאה בחלל כמו גם הרובוט בסרט איש המאתיים) את המגמה ההפוכה של ניסיון במלוא התשוקה והרצון להפוך לאדם מרגיש ומזדהה. להשתחרר מהמימד הטכנולוגי.

השימוש בסלולר ובאינטרנט יוצר כעת מדינת מהגרים גלובלית. זוהי מדינה וירטואלית, התנועה בה אינה קשורה לתוכן או לזהות. זוהי תנועה במרחב אינסופי ללא כל גבול . זהו ניסיון של האדם להשתחרר מהמימד הפיזי , לשלוח את תודעתנו נטולת הפיזיות והזהות, לעיתים בשם בדוי. זוהי הגירה למימד המהירות תוך הענקת בלעדיות לתאוצתו. מזכיר אולי את לואיס קרול בספרו מבעד למראה ומה אליס מצאה שם. המלכה הלבנה פונה לאליס בזלזול ושואלת אותה: " איזה זיכרון עלוב יש לך שאינך יכולה לזכור מה קרה מחר?"

טקסט, ספר , קריאה כשימורם של תוכן, זמן וזהות.

ספר הוא כלי קיבול מצוין להצטברות תוכן, לחקירה שלווה ולניתוח מסודר של רעיונות ומחשבות. כך טוען פרופסור ניל פוסטמן בספרו בידור עד מוות (2000). כדי לקרוא טקסט כתוב עם רעיונות סדורים, לא משנה אם זה התנ"ך, האודיסאה, כתבי אפלטון, המלט של שייקספיר או להבין את המידיה של מרשל מקלוהן, צריך שיהיה לו, לטקסט חיבור לזמן כרונולוגי מעצם צורתו הבנויה מאותיות, מילים, שורות, דפים ופרקים, התחלה מסודרת, אמצע וסוף. טקסט גורם להבנה ולרגש, להתפעמות וליחסי גומלין עם רעיונות ותודעת הכותב. חווית הקריאה הופכת למשהו פרטי וייחודי. כך מרגישים כשמתחילים לקרוא את "גיין אייר", כשהמספרת מחזיקה את הספר היקר לה, מתרחקת מהרעש הסובב אותה והקריאה הופכת למטפורה של כניסה לעולם אחר, שונה. לעולם אחר לוקח אותנו מרסל פרוסט כנכנס למיטה ונרדם עם הספר הפולש למוחו ואל חלומותיו… כך משפיעים עלינו הכובען המטורף ומלכת הלבבות של אליס בארץ הפלאות בו אנו ממהרים עם הארנב המאחר…הטקסט יוצר לנו עולם שניתן להיכנס איליו ולצאת מימנו, וגם לחזור איליו כשנרצה.

טקסט טוב מחבר את הקורא לנשמה. כך עושה לנו הק פין של מרק טווין כקוראים אודות הרפתקאותיו במורד המיסיסיפי, כך עושה ג'וזף קונרד בספרו לב האפלה (1899). טקסט הוא שכלי זמני שיטתי ומקורו בעץ הדעת. טקסט קושר בין זמן למשמעות ותכלית, לסיבה לבחירה בדרך זו או אחרת. טקסט שומר על התודעה ובכך שומר על הזהות האישית וגם הקבוצתית. הוא מחבר את הקורא לעבר ומעניק משמעות להווה. יש ביכולתו לכוון לעתיד , לא לעתיד ריק אלא לעתיד עם מטרה, לאן הקורא אמור להגיע, לאן מובילה הדרך תוך כדי הקריאה. בטקסט של ספר , הקורא קודם למחבר כי הוא באמת קורא. במימדים הדיגיטליים של סלולר ואינטרנט הקורא אינו באמת חשוב , הוא לא באמת קורא אלא רק מביט… המבט משחרר מהטקסט, מהמילים ומהתוכן, הוא משחרר מהזמן.  בכדי להסתגל לאופקיות אנו משילים מעצמינו את התוכן וכך עוזבת אותנו גם הזהות שלנו. אנו מעדיפים כעת מידע\נסיעה מהירה סוג של 'שחרור' אופטימיות ..המידע הוא צורני, בעל דפוס חוזר , כותרתי, נרקוטי, מזכיר שלטי חוצות. השלטים גדלים אנחנו אלה שהופכים במבט עליהם קטנים יותר ויותר. זהו סוג של וקטור, המצאות בתנועה טהורה שהופכת למכנה המשותף של כולם , למקום בו כולם מצויים, מידע הוא פיגום של מהירות. במהירות של היום מידע הוא ישן עוד לפני שהופץ.

אולי היה כדאי לחשוב, שאם מידע הוא היום הגורם הדומיננטי של חיינו בעולם שגבולותיו הינם בין 0-1 יתכן שהמהירות גבוהה מידי לתקשורת בינאישית. אותו מפגש נשמות בין בני אדם לא מגיע לידי ביטוי באם אנחנו נפגשים רק במצבים של 'טיסה'. בעומק הנפש, האישית כמו גם הקבוצתית הולך ונפער מרווח גדול, סוג של גרנד קניון. ניתן לחשוב עליה כעל בדידות סמויה בפרט. האדם מצוי בנחיל, הוא נע מהר, מתנהל תקשורתית עם אינספור חברים בפייס בוק, מקבל לייקים.. בכרטיס הזוגיות שלו באתר הזוגי רשומים אינספור אנשים וכניסות. אך בכל הללו אין ולו קשר אינטימי אחד, חבר אמיתי לשיחה לבילוי. יש את המסה, את הנחיל אך הללו רק מסתירים את השבר הגדול בתקשורת, את העדר יחסי השיתוף והעומק  אודותם דיבר רבי עקיבא: "ואהבת לרעך כמוך" או כל ישראל חברים ואולי גם ערבים זה לזה.

shutterstock_16420183

העדר התקשורת האותנטית מובילה לאלימות. אם הזולת לא נגיש, לא מתקרב אליי באמת, ואנו לא חשים מפגש נשמות בובריאני (מרטין בובר, יחסי אני לז) יתכן שהאלימות (שליפת הסכין במועדון הלילה, דקירה ורצח בקלות בלתי נסבלת) היא ניסיון נואש לתקשורת, למגע עם הזולת החסר. וכבר הזכרנו שבהעדר יחסי גומלין משמעותיים עולה שאלת הזהות האישית של מי אנו באמת. האלימות אולי הופכת כאן לא רק למגע גומלין אקטיבי חד משמעי מכוון  וישיר, העימות מגדיר אותנו בצורה מדויקת כלפי האחר. אלימות היא הגבה על סוג של אבדן זהות, העדר תקשורת. אנו בעולם ששבו המימד התקשורתי הוא חסר תקדים. הוא מתקיים כל הזמן אינטרנטית וסלולרית. אבל מעלים את התקשורת האמיתית בין בני אדם ככל שמתפקד כנסיעה וטיסה בלבד ללא כל יעד. בקצה הרצף השני מצוי הנזיר הטאואיסטי. הדאו חושב, שכשהחכם הסיני שותק, מחשבתו נשמעת לאלפי מילין…

למעשה שינוי המרחב (ממרחב פיזי מוחשי למרחב דגיטלי תקשורתי מידעי) הוא שינוי של השיח בין בני אדם. באם פעם רכבנו על סוס, הלכנו ברגל, או שטנו באניית קיטור בכדי להגיע ליעד או אנשים, היום במרחב הטכנולוגי תקשורתי אנו בשיח בלתי פוסק עם ריבוי אנשים וגורמים. זהו מצב של תקשורת תמידית. סוג של התמכרות לקישוריות שהופכת חשובה מהתוכן. לא חשוב מה עובר בקווי הטלגרף, במסילות הברזל או בסיב האופטי, העיקר שהוא עובר, קישורי נוסע, תנועתי. התוכן הופך צורני יותר ויותר ואז גם מהיר יותר, מידעי יותר ושוב ההצרנה גוברת. זה תואם בצורה מסוימת את מבנה המוח האנושי. במוח יש קישוריות. תבניות וזיכרון. המוח האנושי הוא סוכן סמוי של העולם הטכנולוגי החיצון לנו.

shutterstock_76269658

בפעם הראשונה בהיסטוריה האנושית עובר זמן, אך אין בו תוכן. זהו מצב בלתי נסבל לנפש האנושית. ( היות בהיסטוריה ובכל זאת מחוצה לה…) תוכן וזמן קשורים ללא הפרד. זמן שמלא במידע רדוד, צורני הופך לסוג של משכנתא מכבידה, מן בנקאי סמוי הטמון בתוכנו. הזמן עובר, אך מאומה לא קורה, אז מה בדיוק עבר? מה עם הזיכרון? איך מודדים זמן ריק מתוכן ומרגש? מחיקת האותיות במסרון,  שפה חדשה של קיצורים, תמונות וסמלים, הכול בלשון הטייסים"ייביל אוויר" לא מתאים לטיסה לא עולה למטוס. השפה החדשה היא לא המדיום הוא המסר למקלוהן היא הסמס הוא המדיום , אז היכן בדיוק התקשורת ומפגש הנשמות בין בני אדם? ביהדות נאמר ורוממנו מכל עם וכל לשון אמנם אך הסמס מרחיק אותנו מעץ הדעת, הוא מנתק אותנו מהאלוהות.

אנו מצויים בסוג של מגדל בבל תקשורתי , יש בידינו את כל אמצעי התקשורת מכל סוג שהו, אנו רגע לא לבד (לנזיר הזן הטיבטי יהיה בודאי מה לומר…יותר נכון מה לשתוק על כך…) ולכן אנו בעצם בודדים כל כך. להיות ברמת יחסי גומלין כה אינטנסיבית, ולא לחוש קשר וחיבור מהותי לבני אדם. זהו אולי אחד הכשלים המשמעותיים של רוח התקופה. ואם אנו במקרה לא כאלה, גם כך אין לנו סיכוי כי נידרס על ידי עדר הביזונים השועט באטוסטרדת  המידע. הטכנולוגיה היא מזללה פתוחה 24 שעות ביממה. המסכים מזמינים אותך למוסיקה, כדורגל, דוגמניות, אופנה ,מין, חדשות, פרסומות, מיסטיקה. אנחנו אוכלים כל הזמן ובכל זאת הצורניות של המידע יוצרת מימד של דיאטה תמידית. לכן הרעב נשאר כי משהו חסר, אולי הנפש מתגעגעת לתוכן שכלל אינה מכירה כבר, שכלל לא חוותה אך היכן שהו בחיווט העמוק של התודעה האנושית הוא בכל זאת מחפש ביטוי. אנחנו נמשיך לנסוע מהר המידע יכוון אותנו באוטוסטראדה ממוטל למוטל מעיכול לסיבוב, אבל בל נטעה אנו נמשיך לשלם כל הזמן על המידע שמאלץ אותנו לנסוע מהר לתמיד, כי נשארים רעבים ככל שזוללים יותר מאותו הדבר. כי לנסוע נוטע בנו תיקווה ליעד ועתיד אופטימיים. לכן מידע הוא נסיעה ונסיעה היא התמכרות היות שמקפלת בתוכה סוג של אמונה.

shutterstock_118793329

התקשורת

המהירות בה מצויה ההכרה והתודעה האנושית היא ללא ספק חסרת תקדים בהיסטוריה האנושית. לאמצעי התקשורת יש כמובן חלק מרכזי בתהליך ההאצה. המהירות וגודש המידע יוצרים אצל הפרט תחושת רחיפה, אבדן זהות והיעדר משמעות. אין נרטיב יותר, אין עלילה… קרן לייזר פילחה את העיר, חרכה הכול. אנחנו נשארנו עם הנשורת של אמצעי התקשורת. תאגיד התקשורת  נכנס לחלל הריק, למרחב\זמן המשובשים בהכרה האנושית. הוא מניע את הסביבה במהירות אדירה, מציף במותגים, בטאלנטים, במכירות זולות, במפורסמים, דוגמניות, ספורטאים, כוכבי על… המדינה שבנויה על ציר הסמן הקוי, על אידיאולוגיה ומיתוסים, מאבדת מכוחה ולחלל שמותירה בהיותה סוג של 'צב גלפגוס' איטי נכנס תאגיד התקשורת. התאגיד שולט במידע ובתקשורת, מניע את הסביבה בדומה לדיסקה שבמרכזה חור שחור הבולע את הכול ומציב אופק אירועים המזכיר את הסרט "המופע של טרומן" (1999). בסרט המציאות היא הפקת מדיה בו כל העולם הוא מרקע טלוויזיוני שמציג שחקנים באופרת סבון שמשודרת ללא הפסקה. המידיה היא סוג של דסקה המסחררת את כולנו , זה דומה לתחנות החלל שכוללות בתכנית הבנייה שלהן סחרור בכדי ליצור הרגשה מלאכותית של כבידה בחלל החיצון. אנחנו כנראה מוכנים להשתתף בסחרור התקשורתי בכדי להרוויח סוג של משאלת כבידה החסרה בנפש הקורלקטיבית.

 המדיה מתווכת לנו מציאות וירטואלית, חד ממדית הנשלטת בחלום אמריקאי של סקרי צפייה ודעת קהל. הטלוויזיה קוטעת אצלנו את הסדר הטבעי של ההכרה, את השתלשלות יחסי הסיבה תוצאה. היא מיידעת אותנו אמנם אך המקצב המהיר מנושא לנושא הופכים את מבט הצופה לטלסקופי… קשה לעכל את הנראה או הנשמע באמת. בתכניות הטוק-שואו גורסת הסוציולוגית אווה אילוז (אינטימיות קרה 2008) מחלצות את הרגשות מה"קבר הפרטי". מסתבר שגם האחרים בבעיות דומות…אנחנו לא באמת לבד. תכניות הבידור הן סוג של הסחת דעת בלתי פוסקת, מציאות מטריקסית אשלייתית לתאגיד התקשורת יש את העוצמה לשנות לנו הכרה ותודעה באמצעות גודש, מהירות, וקיטוע של "ונעבור אל…" הפרסום הוא סוג של סם משחרר, סוג של חדשות אך תמיד חדשות טובות. אנחנו בוחרים למהר , כנראה מרוב פחד , פחד מזהות אמיתית, פחד מהמציאות כמות שהי, פחד מיחסים כל הללו יבואו לידי ביטוי עם רק נוכל להאט. הפחדים נובעים מהעדר עלילה, המפיק שלא מתגלה והבימאי שמוחלף תדיר. אנחנו נאיץ לכיוון המפורסם העכשווי, התאגיד לא יוותר ברגע שנפסיק להאיץ הוא ימקד אותנו בידוען הבא. לתאגיד יש כנאה אינסטינקט פילוסופי: מהירות והאצה מהווים כוח קנייה. הקנייה בקניון, הצרכנות הכפייתית היא ניסיון נואש של ההכרה האנושית לרדת מטיסת המידע האופקית, לחזור לפיזי, למישוש השמלה בתא המדידה, לחזור לזהות המתפרקת בהאצה הטכנולוגית. האצה אופקיות ומידע מייצרים כלכלה חדשה. עם חזות הכל הפכה דגיטלית וירטואלית, נקנה נדל"ן. בית זה יציב, אדמה וקרקע זה אמיתי… משבר הסב-פריים באמריקה, בועות הנדל"ן בעולם הם הגבה להמצאות הנפש הקולקטיבית ברחיפה מהירה חסרת כבידה. הם ניסון החזרת המימד הפיזי, המאט החסר לנפש. במילים אחרות, מישהו מרוויח כל הזמן מזה שאנו ממהרים יותר. סוג של משחק המחשב פק-מן. פה שאוכל שורה ועוד שורה ועוד שורה ולא מפסיק. מציאות קפיטליסטית שכזו.

shutterstock_101809075

קנייה, צרכנות, נדלן הם ניסיון אחד להיאחז בהכרה הישנה זו שעגנה בזמן הקווי היסטורי. המיניות מופיעה בהחצנה, סוג של התרסה בפרסומות, בשלטי חוצות, בטלוויזיה ובאינטרנט. גם היא סוג של חזרה לגוף, לפיזי למוחש, לניסיון נואש של נפש בתאוצה למגע גומלין פיזי עם משמעות. המיניות המוחצנת משנה סדרי עולם. ביטנת המעיל התהפכה. הפנים הופך חוץ, החוץ הופך פנים. שיבוש מחלט זה אולי כבר לא בדיוק מיניות. היא מנותקת מקרבה אמיתית היא טעונה בהאצה, היא מגיבה למשהו שהיא ההפך הגמור ממנו, מידע ומהירות. היא במגננה, חסרת אונים לא מתאימה לזרם הכללי האופקי. באורח פרדוכסלי ככל שנאיץ יותר , נחוש לקנות יותר, ככל שנקנה יותר תבקש הפסיכולוגיה האנושית חיבור לרגש לאינטימיות, לקרבה. זהו סוג של דיאלקטיקה, בין המטריאלי לנפשי מיני. שני צדדים של אותו עיקרון. במקום רגש ההאצה מתרגמת לסקס מהיר כקרש הצלה מהרחיפה האופקית, מגע וחום גופני בהחלט יכולים להואיל ולפצות על הוירטואלי אך רק בחיבור האיטי הנכון בין בני אדם. הקניון והמיניות הם בעצם הקרקע החסרה בטיסה הקולקטיבית. ז'אן בודריאר בספרו אמריקה (1986) אומר, המהירות היא ניצחון התוצאה על הסיבה, ניצחון הרגע על הזמן. המהירות היא נטולת עבר , לא משתקפת, סוג של וקטור, כוח עם כיוון אך ללא יעד. בכדי שתהיה מהירות חייבת להיות תנועה. התנועה היא כמובן אנחנו. זהו כאמור המצב והמימד הנחילי. הנחיל טס טיסת שיגעון. אבל אנחנו לא יכולים לדעת את עוצמת השיגעון. בהעדר משען הכרתי חיצוני לרחיפה המהירה. אם אני עם כולם, זאת המציאות אני בסדר יחד עם היתר.דומה הדבר לריצה על הליכון בחדר הכושר. לא משנה כמה תאיץ, תמיד תישאר על ההליכון בלבד. בעצם זהו משחק עם רכיבים הכרתיים: ללא תנועה המהירות תיעלם, המהירות חייבת את המסה, היא אוביקט טהור. המסה יוצרת את האופקיות 'המשחררת' הצעירה לתמיד, של היות 'לקראת'..חדש, אופטימי.

בעולם הוירטואלי נגוז חתול הצ'שייר של אליס אך במקום חיוך נשאר רק בכי. אנו באוטוסטראדה אך ללא כל נוסחת עצירה. אם נעצור היכן בדיוק נהיה? כשהמקום היחידי שנותר הוא התאוצה. האוטוסטרדה נתפסת כגואלת, בדיוק כמו המכונית למתבגר האמריקאי. אין יותר חוקים, רק חוקי תנועה…תרצו סדר הקשות בסלולר, טעות בהקשה מפסיקה את הנסיעה. זהו פקק תנועתי\הכרתי סוג של דיכאון, כי נעצרנו. אין אופק. מאחר ואנו מצויים בריק, לא ניתן כלל לעצור היות שבריק ממשיכים לנוע גם כשמנוע הסילון כבה.

shutterstock_82137688

 העולם העסקי הוא עולם מהיר. כך אולי חשב הטרוריסט בן לאדן שבתור מוסלמי בודאי חושב שהחיפזון מן השטן. את מגדלי ה0-1, מגדלי התאומים הוא החריב. המרחב האמריקני הביא את המהגרים לתחושת מהירות אוטוסטראדה ואופקיות. (מהספר והקאובוי לעמק הסילקון, ממרחב גיאוגרפי למרחבי המידע) המגדלים הכתיבו לעולם את המהירות. סביר להניח שנפשו הערבית גם עם לא חשבה כך בעומק הכרתה הרגישה כך.

מודעות פרסומת

מזל קשת 22.11-20.12

הערה

המיתולוגיה

zeusזאוס הוא האל העליון בהררכית האלים האולימפיים סגדו לו ביוון כולה, העיר אולימפיה, שבה התקיימו דרך קבע המשחקים האולימפיים ושבה שכן אחד ממקדשיו , מזוהה עמו יותר משאר הערים. אפלטון ומאוחר יותר הפילוסוף הגרמני הגל, טענו שזאוס הוא בראש וראשונה אל החכמה המדינית ועליונותו נובעת מנשקו הייחודי , הברק  סמל למהירות הבזק ולכוח אדיר . הציפור שלו הוא הנשר ועץ האלון נחשב מקודש לו (רודין 1982) . ביצירות אמנות זאוס מופיע כאב שליט בעל גוף ספורטיבי , גבר בשיא כוחותיו הפיזיים והנפשיים. הוא פוקד על תהליכי עולם וחברה ומחליט כיצד  ומתי יתרחשו הדברים. למרות עוצמתו הוא אינו כל יכול ומשועבד לשלושה כוחות : הגורל, השינה והיצרים. בתפיסה היוונית הדטרמיניסטית אין האנשים יכולים לשנות את גזירת הגורל וזאוס אינו יוצר דופן בעינין זה. זאוס השתעבד ליצרים ולאהבה ופרשיות האהבה שלו רבות מספור. מתקיימת אצלו סתירה: מחד הוא מגן הצדק והסדר החברתי  ומאידך הוא מלא במיניות ונקמנות , אדון עולם ועבד לדרישות התובעניות של גופו …

horse-man

ייצוג קשתי אחר במיתולוגיה בא לידי ביטוי באמצעות הקנטאורים, יצורים שחלק גופם העליון אדם והתחתון הוא סוס. הקנטאורים תוארו לרוב כפראים חסרי רסן ואכזריים וסימלו הפקרות, תאווה, חייתיות  ושכרות. הקנטאור הוא קשת מעולה . ברבות מהאגדות במיתולוגיה הם נהגו לרדוף אחרי נערות חסרות מגן כדי לאנוס אותן . קנטאור יוצא דופן היה כירון שנחשב נדיב , חכם וניהל בית ספר בו למדו מוזיקה , רפואה וכישורי צייד רבים מגיבורי המיתולוגיה כירון עסק גם במדעים . לאחר מותו קיבל מזאוס קיום נצחי בין קבוצת הכוכבים –קשת –המכונה סג'יטריוס-קנטאורוס. ייצוג קשתי אחר הוא הסוס המעופף פגסוס. להרקולס היה סוס שכזה.

 

מסעות ונדודים –גיאוגרפי או פסיכולוגי ?

face sea

הפילוסוף הגרמני היידגר אמר פעם: " כשאתה בנדודים אתה בבית".  לגבי הקשת  האימרה חכם השביל מן ההולך בו .. אכן רלוונטית. הקשתים מוכנים למסע והנטייה הקשתית לתנועה ומרחב , לעבור תחנות, לדעת יותר , להסתקרן ולהתנסות מובנית בעומק הקשתיות . כך חשבו קולומבוס, וסקו דה גמה מרקו פולו ואמריגו וספוצי . כולם הימרו הימור קשתי ויצאו לדרך לא נודעת הקשת שואל שאלות , השאלה היא סוג של מניע תחילי , סקרנות לנופים פיזיים וסקרנות רבה יותר לנוף רעיוני . איננו יודעים את תאריך לידתו של אברהם אבינו שהוא כנראה, הנודד הקשתי הראשון שמחבר ( פרשת לך לך בראשית יב) את משמעות המרחב הפיזי למימד ומרחב רעיוני פילוסופי .אברהם מצווה ע"י אלוהים לעזוב את ארצו ובית אביו , וללכת " אל הארץ , אשר אראך"…לנטוש את ההקשר האנושי בו הוא מצוי וחי וללכת למגמה של בדידות , של יחידיות . זוהי בשורה מונותאיסטית היות שרק אדם שחווה את הלבד שלו בעוצמה שכזאת , יכול לתפוס את עוצמת יחידיותו של האל . בנטישת הכל נשארת רק הכרת האל בבלעדיות מוחלטת . קשת הוא כרטיס כניסה לתודעה חדשה שמתחילה בנטישת הכל  למטרת ההשגה החדשה של מציאות אחרת . כך גם המסע של משה ממצרים אל שנים ארוכות של המדבר . מטרתו של המסע הוא רוחני ולכן לא יכול להיות מושג בהישארות במקום אחד. כאן, בנקודה זו , מצטרף המימד הקשתי האסטרולוגי הנוסף והוא התקווה . בודד, נטול קשר ונטול בית  מצוי הקשת במסע והדרך נוסכת בו תקוות עצומות לעתיד . במקרה של אברהם מקופלת הבטחה אלוהית מפורשת : " ואעשך לגוי גדול , ואברכך, ואגדלה שמך , והיה ברכה "(יב-2) המסע מתחיל ביחידות אך לא מסתיים בארץ ומגיע למצריים . מאוחר יותר יצאו בני ישראל ממצריים במשמעות של יציאה רוחנית מהפירמידות אל הר סיני , מהכרה אישית אל הכרה דתית- מוסרית קבוצתית . אלוהים שיודע את המצב הקשה בו נתון אברהם מצביע על הכוכבים ומראה לאברהם את השמיים כולם על אינסופיותם אינסופיות זו היא עתידו של אברהם , להפוך מאחד לאינסוף. במקום בדידות ויחידיות מופיעים תקווה ואופטימיות קשתיים באמצעות חיזיון מרשים , גדול, אינסופי . אברהם נשלח אל עצמו ואל הקשר לבורא . הוא אחרון היחידים וראשון המאמינים . מסעו של עם ישראל החל בפקודת ה"לך לך" של אברהם והסתיים במקום בו מתמקמים  השבטים בארץ ההבטחה . מסע ההגירה הוא קשתי מובהק משמעותו חיסול בית אחד והקמת בית חדש לגוף , ויותר מזאת לנפש . מסעו של אברהם ויציאת מצריים של משה ועם ישראל  הם מייצגים של בחירה חופשית שניתנה לאדם לבחור , לצאת למסע , להתנתק  מרצף העבר ולשים את פעמיו אל החדש , אל התקווה.

Robinson

המסע הוא שינוי במרחב המנטאלי , שינויים כאלה עוברים אודיסאוס , באפוס ההומרי, גוליבר של סוויפט ( יונתן סוויפט הוא קשת -10.12.1667) ורובנזון קרוזו בסיפורו של דניאל דפו . רובינזון כזכור  הוא מורד קשתי שבמקום לרכוש מקצוע מכובד הוא מפליג להרפתקאות מעבר לים , ספינתו טובעת והוא מוצא את עצמו במסע הישרדות לבניית עולמו החדש ללא פחד מהטבע אלא מסע לשליטה על הטבע ולהפיק מימנו תועלת. מרסל פרוסט עושה את המסע המפרך בזיכרונו  ובתוך תודעתו מבלי לפסוע אפילו צעד אחד מחוץ לחדרו שבו הוא ספון. הקשת מבין שכדי ליצור שינוי דרושה יציאה החוצה , למקום אחר . דרוש מרחק מהמימדים הפיזיים וההכרתיים , הפוליטיים והקוגניטיבים. זהו מרחק המאפשר ראייה מחדש של הדברים שלא ניתן היה לראותם במצב הקודם. במסע קשתי שכזה היציאה החוצה נחווית באמצעות המרחק המשתרע בין הזהות המקורית לבין זו שמתהווה תוך כדי המסע, או שאולי היא תולדה שלו.

zenכך גם אצל הסופר רוברט מ'פירסיג בספרו " זן ואומנות אחזקת האופנוע", בו המסע במרחבי אמריקה על האופנוע הוא בעצם מסע פילוסופי ופסיכולוגי שמוביל לשינוי דפוסי המודעות וההכרה האנושית . לשינוי המתחולל את הנוסע הקשתי יש, איפוא, משמעות פסיכולוגית . מאחורי השינוי הטריטוריאלי של המעבר למקום אחר ישנה לא רק מפה גיאוגרפית אלא מפה מנטאלית . במילים אחרות: לכאורה מדובר בשני מסעות אך בעצם הם מסע אחד . מרחק המסע נקבע בכל אחד מהם  על פי עומק השינוי המתחולל בנוסע ועל פי מידת הפנמתו את הפגישה עם האחר הנקרא בדרכו . המרחב הקשתי מתבטא בסיפרו של ג'ק קרואק  'בדרכים' להיות שרוי בתנועה תמידית… הדרך היא מושא להערצה למקום להיות בו. יצירות אמריקאיות נוספות הוקדשו לדרך הקשתית כמו 'שירת הדרך הרחבה' לוולט ויטמן כמו גם שיריו של בוב דילן ו'הדרך' של קורמאק מקארתי לגביו הדרך עצמה היא הדבר האחרון שנשאר אחרי שכל השאר נמוגו . בדרכים נותן קול להמון אנשים , שקופים, עזובים המצויים בחיפוש אחר עצמם .

הסיבות המובילות לנדודים הקשתיים מתקשרות כנראה לבעיתיות בבית בשנות החיים המקדמות . סוג של חסר שהורגש , אולי פיחות שחל בתפקוד הבית היות שכדי להניע אדם לעזוב את ביתו צריך שיתחולל שינוי בבית עצמו . המסע הקשתי נולד במקור מפגימה ( פרו'פ חנה נווה " נוסעים ונוסעות" 2002) אולי התמעטות חומרית או מנטאלית שהתרחשה בבית, חורבן הבית הישן מביא ליציאה כפויה מימנו, מחוסר סיפוק. לא ניתן לפצות על חסר זה . בעומק רעיון הנוודות, ההגירה והמסע מצויה אי יכולת ליצור מקום של קבע. משמעות הקשת היא, אם כן , תנועה לתמיד, תנועה במרחב . אי התייצבות שכזו תורמת לריבוי פרספקטיבות , ריבוי מקומות, ריבוי מצבים ואנשים . זוי תחושת חירות אמיתית המשחררת מעול הבית הישן , מהנפש הישנה ומהעול ההיסטורי והביוגרפי. זהו שיחרור מחובות משפחתיות, ממוסכמות מעיקות וממסגרת חברתית כזו או אחרת. לנווד הקשתי אין שאיפה טריטוריאלית ובכך משוחרר מחובות חברתיות וממסדיות שקובעים  מדינות ועמים. הקשת מערער על מוסכמות היסוד של החברה וערכיה האדמתיים, ארציים, חומרניים-תרבותיים. השחרור הוא תמידי ולכן מייצר מסע תמידי. ההגירה היא חיונית ויש בה ויטאליות  של בחירה ללכת אל החדש. אך המהגר הקשתי לוקח את עצמו למסעות  הוא לא יכול להחליף או להיפטר מעצמו… במסע, בנדידה, בהגירה הקשתית  טמון פרדוקס: ככל שנעים קדימה יותר, נסוגים לאחור. הנווד \ הנוסע, נושא עימו לתמיד את אותו מטען פגום ולקוי שדורש לפרוע שטרות קודמים . קשה ואולי בלתי אפשרי להשתחרר מהעבר. התנועה שעיקרה הוא המעבר הפיזי ממקום למקום אין בה את היכולת לשנות את שהתרחש בזמן עבר הפסיכולוגי , לא בטוח שהמסע יגיע בכלל אל היעד הנכסף  אל השיחרור. הקשת מצוי במצב של אין מקום היות שהוא בדרכים , הדרך אמרנו, היא בעצם המקום …זוהי תרפיה יופיטרית של שניי סוגי שיחרור: שיחרור מ…ושיחרור אל.. הראשון נעוץ במשאלה ליציאה מהבית הראשון , בית הגידול , מהחסר מאי הנוחות . השחרור ל… משהו מקפל בתוכו את רעיון התקווה של היות לקראת משהו חדש באופן תמידי . אולי ליעד טוב יותר הדרך מובילה לשם , אל הרחק מעבר לזהות הקודמת . זר בסביבה החדשה שמאתר את נקודות התורפה של הסביבה אליה הגיע . כך תארו דלז וגטרי  בספרם "אלף מישרים " (1987) את הנווד , הוא אינו יוצא  למסע אלא חיי כשהוא נמצא במסע קבוע ובוחר להיות בחוץ או מחוץ . משוחרר מ.. ותמיד לקראת ל.. סוג של תנועה מרחבית שמציבה את הנווד בשום מקום אך תמיד לקראת מקום, רק לקראת…

הקשת מעביר אותנו מנדודיו במרחב הגיאוגרפי-פיזי אל הכיוון הפסיכולוגי העמוק , הפנימי של הנפש הנודדת. הנדודים הם מסע מהמציאות החיצונית אל שינוי תודעתי שלא יכול להתחולל ללא מפגש עם חומרים חדשים, זרים. ללא הזר, השונה, לא יוכל האדם להשתנות ויישאר מקובע באישיותו. המפגש עם הזר, השונה מהווה מניע להשתנות  ויצירת זהות חדשה . המרחבי הופך נפשי . לא ניתן לשוב מהמסע הביתה , הקשת שבנו כבר עבר את השינוי ואינו מצוי יותר במקומות הפסיכולוגים של הבית בהם דר לפני המסע. גם אם יחזור למקום מימנו יצא , כבר לא תהיה חזרה לאותו מקום. היעדר הבית אולי איננו היעדר אלא להפך, הבית הוא מגבלה המונעת שינוי ויצירת זהויות חדשות . 'פנטה ריי' אמר הרקלייטוס הכל נע זורם משתנה , אינך טובל באותו נהר פעמיים …הנוסע הקשתי שב אל ביתו (נווה, "נוסעים ונוסעות" 125) לאחר שחל בו שינוי, אך הבית כבר אינו הבית שנשאר בזיכרון. כי היציאה מימנו היא אבדן זהות קודמת, יותר נכון שחרור מימנה. ההתמכרות לנדודים היא גם רכישת זהויות שונות שהן משתקף המרחב מסביב. החיצוני אם כן , הוא פנימי ופנימי הופך לחיצוני . אבדן הזהות נתפס כשחרור  מתבניותיו המוקדמות של הבית המקורי.  הגירה למשל מפעילה את מימד הפיצוי המשלים קוטבי של מזל תאומים. הגירה היא הסתגלות, שינוי שפה והללו תאומים במהותם. הקשת במבט אסטרולוגי הוא, אם כן, הרבה יותר עגנוני ( ש"י עגנון) מאשר אודיסאוסי. אודיסאוס המיתולוגי חוזר אחרי הנדודים למלוך על ארצו.

עגנון קובע  בסיפוריו שאין שיבה הביתה, שרגע הניתוק מהבית הוא דטרמיניסטי בגלל חוסר היכולת הנפשית לחזרה אל הבית . כמובן שנחוץ גודש קריטי של אירועי עבר כדי שהקשת יצא למסע העתידי , שבו הוא ראוה הרפתקה רווית פתרונות ותקוות. זאת ועוד – המסע והנדידה משאירים את הנודד תמיד צעיר. אולי כאן מופיעה הקוטביות התאומית המפצה על הקשתיות. נדידה ומסע הם גם סוג של מכניזם נפשי המאפשר להישאר צעיר, להיות תדיר במצב של ציפייה  למשהו , סוג של אופטימיות לקראת עתיד ומקומות אחרים , להתחיל מחדש . כמו ילד הקשת כל עוד הוא בדרכים נשאר הוא צעיר לתמיד במסע רענן ולא מתיישן, לא מזדקן. זהו סוג של מאבק פסיכולוגי בזמן . הבעיה היא שמה שהיה, כבר לא יחזור ומה שעתיד להיות, בעצם לא יהיה  אולי כי זהו עתיד אשלייתי ביחס למקווה , אותו עתיד אשלייתי הניזון מחומריי הכאב של הילדות בבית המקדם . המסע, התנועה הם ניסיון למלא את החסר . במרחב והמרחק הפיזי , המימד הגיאוגרפי הוא רק תרגום ל מרחק וחסך של איכות נפשית.

don kihota

אנו אם כן רואים בקשתיות חיבור בין מרחב ג"ג למרחב נפשי, לשיאו  של המרחב והריחוק מגיע דון קישוט של סרוונטס , שעקירתו מביתו הינה תולדת שיבוש כללי בקשר שלו עם המציאות . לאחר שקרא ספרי אבירים ושקע בשיגעון, המשיך את מלחמת הצדק של האביר הקשתי  ובכך הופך מסעו של דון קישוט לקצה הגבול האסטרולוגי –קשתי שבו המרחב והאובייקטים המדומיינים הם השיגעון המחלט , מחלת נפש ותימהונות  לא ברורה. אולי אין זה מפתיע שבן מזל קשת בשם גוז'ף קונרד (3.12.1857) בסיפרו המפורסם בלב האפלה (1899) בו מתואר מסע לאורך נהר אפריקני אל תוך ליבו של הג'ונגל הפראי.

joseph conradזהו חיפוש אחר קורץ , הלבן המסתורי ומטיל האימה . זהו אכן מסע ג"ג קשתי במובהק , אך השהות על הספינה במורד הנהר היא למעשה צלילה עמוקה אל תוך נבכי הנפש וניסיון למצוא תשובה לשאלות הזהות הטמונות בה . ככל שהספינה מעמיקה אל תוך היבשת השחורה , כך מעמיקה הצלילה הפסיכולוגית של גיבורו של קונרד , צ'ארלי מרלו  בספינתו "נלי". מסע קשתי מובהק היו מסעי הצלב של הצלבנים והנצרות  שחיברו מימד דתי עם המרחב והג"ג  .

רומא –פרשים ואבירים

האפיון הקשתי הקבוצתי משליך נקודת מבט מעניינת על האימפריה הרומית . הצדק הקשתי בא לביטוי ויישום במורשתו של הקיסר יוסטיניאן, שהשאיר לעולם את המסורת המשפטית של אלף שנות היסטוריה . מערכת המשפט במתכונתה המערבית החלה בעצם את דרכה ברומא. המסורת הקשתית הזו היא ששימשה בסיס לתורות מדיניות ופוליטיות שעליהן אומנו פרחי המשפטנים.

Flamma-roman-gladiator

על רומא האוגוסטינית –הקשתית אמר ההיסטוריון האנגלי אדוארד גיבון :"אילו נקרא אדם לבחור מבין כל דברי ימיי העולם את התקופה שבה ידע המין האנושי את מירב האושר והעושר , חזקה עליו שהיה פונה ללא היסוס לזמן הזה". ההימור והטבע חברו יחדיו ברומא במלחמות הלודרים באצטדיונים: גלדיאטורים מול אריות ונמרים. סממן ההימור הקשתי הופיע כשהקיסר או סנטור נחשב סיימו את דרמת המאבק בין הגלדיאטורים בסמנם, בתנועת בוהן כלפי מטה, את הפקודה להרוג ולסיים את המלאכה או לחלופין , כשזקרו את הבוהן למעלה והתירו ללוחם המובס להמשיך לחיות.

רומא האימפריאלית אהבה מותרות  וחיים טובים . הפרזה והגזמה , יחד עם שחצנות  והחצנה קשתיים , הורגשו היטב . שאיפת המרחב וההתפשטות האימפריאלית באו לביטוי עם שליחת הלגיונות הרומיים מאיטליה עד לאנגליה מרחק לא קטן בזמנו. יוליוס קיסר ביהירות קשתית סיכם לאחר  ניצחון צבאי מוחץ  את המונח "אימפריום", שפירושו סמכות ופיקוד, במילים : " באתי, ראיתי, נצחתי". המימד הדתי של מזל קשת לא איחר להופיע ברומא עם חדירת הנצרות לאימפריה. המיסיונריות ומסעי הצלב ההיסטוריים שהופיעו לאחר מכן הם ביטוי נוסף לשאיפת ההתרחבות הטמונה בקשת מתוך בסיס רעיוני דתי כמובן. מאחר ואנו מזהים מימד קשתי ברומא יש לחשוף את הקוטביות המפצה במעגליות מיסטית של השניות הקיימת במזל תאומים . ואכן בכל שנה כיהנו באימפריה הרומית שני קונסולים.

medieval-knights

הקשת יוצג ע"י פרשים שהצמיחו מעמד חברתי חדש – מעמד האבירים האירופי . הסוס, חלקו התחתון של הקנטאור המיתולוגי חיזק את כוחו של מעמד זה והרחיב את פעילותו והשפעתו בחברה . האביר של ימי הביניים יצא למסעות שדרשו מיומניויות  כמו אומץ לב , חיפוש אחר זהות עצמית וידע . האתוס הקשתי –האבירי השתקף בלוחם האמיץ בנדיבות , בצדק ובהגנה על חלשים. ב1215 ב"מגנה קרטה" , התבטאה הקשתיות בזכות להגר מן הארץ באופן חופשי ולשוב איליה מתוך רצון חופשי . מאחר וקשת מתקשר למכללות ואקדמיות , מעניינת העובדה כי במאה ה-12 הוקמו באירופה המערבית האוניברסיטאות הראשונות כאוקספורד למשל. באוניברסיטאות למדו תיאולוגיה, משפט, פילוסופיה ורפואה שלושת הראשונים הינם קשתיים במובהק. האוניברסיטאות דגלו בחופש קשתי שכלל חופש הוראה ומשפט. כבר משחר ההיסטוריה היו הסטודנטים כוח מניע להפיכות ושינוי משטרים . האימפריאליות הקשתית היא מרחבית ומרחבית רעיונית של הפצת רעיון . בעבר עזר לזה הסוס בהווה הטכנולוגיה והמחשב . אבל לפניי רומא הייתה יוון של פריחה חברתית , כלכלית ותרבותית, אתונה של פריקלס הקשתיות באה לביטוי בסופיסטים , מורים שנדדו ממקום למקום ולימדו תמורת תשלום ומיתוך השקפה פרשנית ביקורתית.

אמריקה – ספר, קאובוי ואקדח

family car

רומא אינה היחידה המייצגת בהתבוננות קבוצתית את מזל קשת . המוטיבים הקשתיים –יופיטריים באים לביטוי בצורה מעניינת באמריקה שבה חוברים בעסקת חבילה מהגרים ונודדים , מרחבים , ערי ספר ובוקרים, ונכרכים אלה באלה לסיפור של הרפתקאות ואופטימיות, ספורט והתעשרות. המהגרים האירופים , שהגיעו מלאי תיקווה לאמריקה , היו אלה שבעצם עזבו את מימד הזמן הגדיי האסטרולוגי של אירופה הפיאודאלית , הנוצרית וההיררכית , ועברו למימד המרחב האמריקני. אכן, שינוי משמעותי שבו מפנה השמרנות האירופית את מקומה לטובת כבישים מהירים, מוטלים וקדילאקים אמריקניים. זהו שינוי גאומטרי בנפש הקולקטיבית : מאנכיות לאופקיות.

legends-cover

בתזה שלו אודות הספר (frontier) האמריקני טוען ההיסטוריון פרדריק ג'קסון טרנר שהמהגרים נדדו תוך ויתור על מימד הזמן והחלפתו במימד המרחב , ובכך השתייכו למשהו פתוח , חדש ואופטימי , מלא בתקווה . בבסיס הנפש הקבוצתית האמריקנית עומד  המרחב הקשתי , אותה נפש המעוגנת בתוך מרחב אדיר מימדים של הגירה ותנועה , נדידה ותקווה .זהו מעבר דרמטי הכולל בתוכו איבוד קשרי השתייכות וזהות מסורתיים, והחלפתם בפתיחות והפנמת תכנים ומימדים חדשים . המתיישבים ראו בשיטחה הענקי של אמריקה ערובה להצלחה כלכלית . הם חלמו חלום קשתי שבו שאפו ל-"ארץ האפשרויות הבלתי מוגבלות".

על פי טרנר הספר אינו מושג גיאוגרפי בלבד היות שהמרחב האינסופי של הקשתיות משנה את מושג הגבול האירופי גדיי בשפתינו האסטרולוגית. המרחב \הספר הוא הבטחה להתחלה חדשה של שגשוג ואושר . הfrontier, הגבול או הספר אינם מציינים רק מקום פיזי או מתחם המסמן גבולות מדינה אלא רעיון מטפיזי הקושר בין תהליך , מרחב חדש והסתגלות למציאות חדשה . הספר הקשתי הוא מציאות טוטאלית של החלוץ האדון לגורלו , מנותק מהמסורת האירופית  ונשען על כוחותיו בלבד . החלוץ הוא קשתי היות שהוא יוזם, מסתגל , סקרן ואוהב חירות. הקשת האמריקני אינו מכיר במגבלות מלבד אלו שהטבע קבע . אזוריי הפרא מעצבים אותו וממזגים תכונות של חספוס . תוקפנות ועוצמה . האינדיאנים  אולי תרמו לסגנון החיים האמריקני שהוא גם סינתיזה קשתית של אדם אירופי ואינדיאני מן חיבור קנטאורי בין הסוס לאדם בסמל הקשתי.

Butch-Cassidy-and-the-Sundance-Kid

הסרט "קיד וקסידי" (1969) בו שיחקו רדפורד וניומן ממשיך את מסעו של הקלברפין – מסע של אומץ , הרפתקה , נדידה , אקדחים והימורים . הנדידה הקשתית –אמריקנית מערבה (the west is the best  כפי ששר ג'ים מוריסון הקשת באחד משירי  להקת הדלתות) במשך שלוש מאות שנה נבעה מחיפוש אחר אדמה, אחר עושר , הרפתקה וזהב . הכל ללא פיקוח חיצוני . לכל אדם הייתה הזדמנות לשפר את מעמדו . חופש הבחירה הפך לערך עליון .אגב הערה קטנה , לא כולם מצאו זהב אבל אלה שהרוויחו ללא ספק  מהמסע האופטימי ומלא התיקוה מערבה היו בעלי הכירכרות   שמכרו את הכרטיסים לנסיעה..זוהי הגבה קוטבית תאומים הקיימת בקשתיות בכפוף למבנה ההפכים המשלימים של גלגל המזלות. ההקשר התאולוגי הקשתי התבטא באתוס  הפרוטסטנטי שבו השפע הוא סממן להיותך נבחר האל .משפט המוטו הראשון שהופיע על מטבע הסנט האמריקני בשנת 1787 היה" מיינד יור אוון ביזנס " במשמע קשתי של " בל יתערב מישהו בעסק" . מוטו זה נעוץ בראיית הספר כהבטחה להצלחה כלכלית.

welcome-to-las-vegas-sign

אלוהים אוהב את המצליחים וזה מתבטא בסגידתו של האמריקני למיתוס ההצלחה שבו השמיים הם הגבול וחשבון הבנק מזכיר אקט ספורטיבי של " לנצח ולחיות בגדול". מימד שמתבטא במהמרים סביב שולחן הקזינו בלא ווגאס , המקום בו חוברים אופטימיות ואמונה במזל קשתי ומצפים לסיבוב הכדור הבא ולערימת האסימונים שתתפח על השולחן . ההימור עצמו מכיל באם זכית ניתוק מהעבר למשהו חדש לחלוטין זהו קטיעה וביטול של הזמן ההסטורי אנכי אירופי והגעה ליקום חדש " הלוקח את כל הקופה" הוא כמעט אלוהים. הרולטה היא מרחב אינסופי של הזדמנויות בהימור הקשתי . הרעננות, הנעורים , האתגרים והשמיים הפתוחים יוצרים אתוס קשתי אמריקני של הק-פין  ותום סוייר , ג'יימס דין וג'ון קנדי. מרחב הוא מכניזם של אופטימיות. הללו באים לביטוי בז'אנר סרטי המסעות האמריקנים מאז "אדם בעקבות גורלו" (1969) ועד "תלמהה ולואיז" (1991)  זהו ז'אנר קשתי – קח לאמריקני הכול , רק לא את הקדילאק היות שברגע שהוא לוחץ על הדוושה ומאיץ את דרכו למרחבים , דומה שמשיל מעליו את הגשמיות וקורע את האספלט בכביש המהיר , האורגזמה האמריקנית , שכרון המרחב נטול האחריות. ובודריאר יאמר: ( " אמריקה" 1986) "האוטוסטרדה גואלת היות שמובילה לשום מקום , המרחב כולו עומד לרשותנו עונה לתשוקה הקשתית העמוקה היחידה – לנוע . אין חוקים יש רק חוקי תנועה , שלטים וסימנים שמדריכים אותנו מה לעשות, שמשילים מאיתנו אחריות".

easy-rider-movie-motorcycles-rideapart

לפניי הכביש המהיר היו הבוקרים על הסוסים שליטי הספר . הבוקר-הקאובוי הוא דמות ארכיטיפית קשתית המייצגת את האמריקניות . בסרטים כמו "רוקד עם זאבים" (1990) או "חייל בכחול" (1970) או בסרטים הישנים של גלן פורד , ג'ון וויין, קלינט איסטווד וגארי קופר הצדק הקשתי הופיע עם אקדח, בקבוק וויסקי ונערה שחברו לעיסקת חבילה יופיטרית במערב הפרוע . גיבור המערבון רוכב על סוסו , לרוב הוא חסר בית , נודד במרחבים העצומים . נע בחופשיות , מהמר על חייו , לוקח סיכון ולא שולף ראשון …יש לו ביטחון עצמי מופרז , יוהרה קשתית . הוא לוחם למען הצדק סמל גבריות וקשיחות , ג'ון ויין , וויט ארפ מיתולוגיה אמריקנית .  על הדרך ההיסטורית נמצא  אגדה קשתית אמריקנית גדולה בדמותו של הגנרל ג'ורג ארמסטרונג קסטר (5.12.1839) הזכור מהקרב המפורסם בליטל ביג הורן מול האינדיאנים בוא מצא את מותו . קסטר היה מפקד בחיל הפרשים של צבא ארצות הברית במלחמת האזרחים וכונה "הגנרל ילד" . הוא זכה בצל"שים על אומץ לב שגילה בקרבות . ומהסוסים למרחב הפרוע של "מלאכי הגיהינום" אותם שדים הרוכבים על אופנועי הארלי דיוידסון במרחבי קליפורניה תוך התנגדות לממסד ונון קונפורמיזם קשתי כמו למשל בוני וקלייד . יש משהו קשתי עמוק בנפש המהגרים האמריקנית  הסולדת מהחוק ומסמכות המשטרה. זוהי רתיעה מכל מה שמנסה להצר או לתחום את המרחב . זהו גם מרחב פרקט איצטדיון הכדורסל  בו משחקים הגיבורים המיתולוגיים בדמות הסופרסטרס של האן. בי.אי  בגרדן בבוסטון או הפוטבול של יום ראשון באמריקה. האהבה של האמריקני לספורט היא ביטוי של הקשתיות הטבועה בנפש הקבוצתית שלהם. הקוטביות התאומית תתבטא כאן בעלות היקרה של כל דקת פרסום טלבזיונית במשחקים . ספורט הוא הדבר הקרוב ביותר לאלוהים באמריקה רק בניגוד לאירופה הפעם זהו אלוהים אופקי, מרחבי . עכשו זה לא "פקס רומאנה " אלא "פקס אמריקנה " ( שמשמעה אמריקה היא הכל ) האמפריאליות של אמריקה מתבטאת גם בסניפי מקדונלדס וקוקה קולה בכל העולם . לא מפליא שההיסטוריון ההולנדי בן מזל קשת יוהאן הויזניחה (7.12.1872) כתב ברשמי מסע קשתי באמריקה על ההחצנה הטמונה בקשתיות ועל השבר שחוצץ בין העולם האירופי הישן למרחב האמריקני החדש , כן זו הבת הסוררת של אירופה, הקשתיות הפרועה –אמריקה. ביומנו הוא כותב על שלטי החוצות הענקיים  ומבין לעומק את הבעיתיות של המרחב המוחצן ללא הפסקה. כיצד דועך ההיגיון הלשוני (התאומי קוטבי) בהיגיון חזותי , אותו מתח  בין המרחב הקשתי לשיח והתקשורת התאומיים במעגל אסטרולוגי של קוטביות ומתח ניגודים . זהו מעבר מקריאה לראייה , מטקסט לויזואליות. כך מתנפצים  הרגלי החשיבה שלנו  תוך השפעה תאומית קוטבית של אמצעי התקשורת על המידע. זהו מעבר שמרוקן את האדם מתוכן ומטשטש משמעויות שהיו קודם לכן מקובלות. שינוי של המרחב הוא אם כן שינוי של השיח, של התקשורת בין אנשים.

קשתים מפורסמים

Mark Twain

מרק טווין (30.11.1836) – טווין או בשמו האמיתי סמואל קלמנס היה סופר אמריקני ששימש כנווט במשך ארבע שנים על ספינת קיטור בנהר המיסיסיפי . מרק טווין בתרגום לשפת הספנים היה " סמן פעמיים" את עומק הנהר לבדיקת  תעבורת הספינה…זוהי דואליות תאומים המקופלת כבר בשמו של הקשת המקורי שהיה בכלל סמואל קלמנס …טווין כתב את יצירת המופת  הקלברפין (1884)שהיה לרב מכר אדיר ונחשב לאחד הספרים החשובים ביותר שראו אור בארצות הברית . הק-פין מבטא את הקשתיות העמוקה הטמונה בעומק הנפש האמריקנית הקולקטיבית . בסיפורו מופיעים המוטיביים המאפיינים של הטיפוס הקשתי . כאשר ג'ים העבד השחור של הגברת ווטסון מחליט להימלט , מתחילה שררת הרפתקאות הכוללת נדודים, מרחב ותחושת חופש שכה אופייניים לבני מזל זה . אבל הסוגיה המרכזית בספר מצויה בהחלטה מוסרית , זו הנובעת מחוש צדק קשתי פנימי שבעטיו הק עוזר לג'ים לברוח למרות שהוא שחור וגם רכושה של גברת ווטסון. לרעיון הבריחה חוברים גם הטבע, הנהר ושאיפת המרחבים והחופש יחד עם טוב לב  קשתי ותמימות . הק עצמו משוחרר על ידי טווין מעברו ומחינוכם המעיק של הוריו . הוא יתום שבמסעו מגלה הכול לבדו בסקרנות ופתיחות שאופייניות למרחב הקשתי.

woodyוודי אלן (1.12.1935) – יצירתו הקולנועית המקיפה של אלן מבטאת את הקשתיות שבו ( למרות שאינו אתלטי וספורטיבי , ואינו שופע ביטחון ויוהרה קשתיים…) בסרטיו עוסק אלן בסוגיות מוסר ודת , תוך העמדתם למבחן פילוסופי קשתי מדוקדק כך בסרטיו "פשעים ועבירות קלות " (1989) בסוגיית עשרת הדיברות או בסרט "ימי הרדיו" (1987) הוא קורא תיגר באמצעות שאלות קשתיות לא מתפשרות על קיום המסורת המקודשת של יום הכיפורים ומטיל ספק בנחיצות של ליל הסדר .

 

Winston-Churchillוינסטון צ'רצ'יל (30.11.1874) – היותו של צ'רצ'יל קשת בלטה יותר מכל בזמן המלחמה , כשהפך לסמל ודוגמה לאומץ לב ויצא למלחמה נגד היטלר . יכולת המנהיגות שהפגין אז מבטאת את תפיסת החירות  הקשתית .מוצאו היה אריסטוקרטי , נקודת פתיחה קשתית אסטרולוגית . היתה בו נחישות , נמרצות והרפתקנות . צילומו המפורסם שהציג את תנועתו הידועה באמצעות שתיי אצבעות המסמנות וי – של ויקטורי היא קשתית במובהק. בצעירותו נחשב מרדן ומתריס ולא ציית לגילויי סמכות. כראוי לבן קשת רכש חיבה גדולה לחיות.

spinoza2ברוך שפינוזה (24.11.1632) – שפינוזה הקשת נחשב לפילוסוף מפורסם בעיקר בגלל תפיסתו השונה והאחרת של האלוהות . יש בתורתו ביטוי לחופש ולמרדנות האופייניים לקשתים , התרסה ונטיי לפקפק ולדרוש תשובות לשאלות . הכרה ושכלתנות איפיינו את מחשבתו ולא הסתפק בכתובים . שפינוזה זיהה את אלוהים עם הטבע ומכלול היקום ובכך מתנגש עם המסורת היהודית –אורתודוכסית בעקבות סירובו להאמין במה שניסו לאלץ אותו להאמין , נאלץ לנדוד נדידה קשתית מהקהילה שראתה בו כופר בממסד. האל הטרנסצנדנטי מוחלף אצל שפינוזה בתבונה שהופכת לגורם אלוהי וזה מתבטא " בהכרה מהסוג השלישי" שהיא חשיבה ברמה גבוהה במיוחד , סוג של אהבת אלוהים השכלית תבונית. העולם והטבע מקבלים מעמד אלוהי ואינם מצויים מחוץ  לאלוהות  אלא חלק מימנה . זהו סוג של חילון קשתי להלך מחשבה במקום להפכה לקדושה.

Jim-Morrison-the-doors

 ג'ים מוריסון (8.12.1943) – מוריסון , בן לאדמירל בצי האמריקני , נדד רבות בילדותו בעקבות הצבתו של אביו בבסיסים ימיים שונים. מוריסון הבוגר נדד בין נשים ומוטלים בלוס אנג'לס , ולא טרח להחזיק מקום משלו אלא נהג ללון אצל אחרים. את ההתרסה והמרדנות הקשתית הציג בשירי להקת ה"דלתות" המפורסמת שאפילו שמה שאוב מפתיחת דלתות ההכרה של הסופר והוגה הדעות ווילאם בלייק . מוריסון הוא מסמליי דור שנות ה-60 שסימל שבירת מוסכמות , את הפראות במופעי הרוק שנעדרו מהם עכבות או אשם .הוא התאפיין בהתנהגות קשתית טיפוסית שכללה גם סקרנות לבדוק ולבחון הכול ללא מעצורים ." אני אוהב רעיונות של בריחה והריסת הסדר הממוסד ", אמר פעם. מוריסון הכיר היטב את השילוש של שנות ה-60 , סמים, סקס ורוקאנרול . אחד מישרי הדלתות המפורסמים יותר היה "רוכבים בסערה " המזכיר את דהירת סוסי המוסטאנג בערבות אמריקה הקשתית . מוריסון היה מורד קשתי שקבע גבולות חדשים לספר האמריקני . כקשת מאפיין הזמין אותנו אל " המערב הפרוע" של וויט ארפ וזאת באמצעות במת הרוק.

File picture of Jane Fonda

הנה עוד כמה קשתים , קית' ריצ'ארדס  " האבן המתגלגלת " (18.12.1943) פרוע ומורד . הסופרת ג'יין אוסטין (16.12.1775) המייצגת את הקשתיות בעולמה הספרותי שנושאיו העיקריים הם המוסר והצדק . היא לועגת למסכמות שרווחו בתקופה בה חייתה ב"תבונה ורגישות" או ב"גאווה ודעה קדומה". קשתית מורדת  היא ג'יין פונדה (21.12.1937) סמל מין משנות ה-60 , אנרכיסטית של שנות ה-70 ומלכת אירוביקה של שנות ה-80 . היא סיפור אריסטוקרטי קשתי אמריקני שנולדה בחוות הסוסים של אביה הנרי פונדה בקליפורניה. גם סטיבן ספילברג  הוא קשת (18.12.1946) שלקח אותנו להרפתקאות עם אינידיאנה ג'ונס (1981) . אומן הקונג-פו ברוס לי  ברד פיט וולט דיסני ובטהובן  וכריסטינה אגילרה הם כולם קשתים.

 

מזל עקרב 23.10 – 21.11

הערה

המיתולוגיה

phoenix_by_marilucia

העקרב הוא הפניקס, עוף החול הנשרף והקם מעפרו, מתחדש ונוסק מעלה. כמותו כך המזל, מעוגן במעגלים של הרס, בנייה והתחדשות. ייצוג מעניין  שלו הוא האל ההודי שיווה המתואר בספרות ההודית  כמייצג את החיבור בין חושניות הרס וחורבן לבין התחדשות פריון וחיים . שיווה אחראי לחורבן הקוסמוס אך הוא גם בעל עוצמה מינית –ארוטית חושנית המביאה לביטוי את הכוח המחייה, מפרה ומחדש.

hades

מזל עקרב מופיע בדמותו של אל השאול  הדס ( השם בא מהמילה היונית ה-"בלתי נראה") באפוס הקדום של היוונים המתאר את בניית השאול , ארץ המתים העקרבית , מזכר הפתח הפעור והכלב השומר צרברוס שמקבל את פניהם של " הנתינים" החדשים. מלכת השאול היא אלת האביב דווקא . במצרים מגולם פרעה באל הורוס שהפך, לאחר מותו , לאוזיריס בממלכת המתים העקרבית. העקרביות מתעצמת כשהבתולה היווניה הטהורה, קורה, הופכת לפרספונה הנוראה לאחר שהדס אונס אותה והיא מרותקת זמנית לגיהינום. במצריים ייצוג נוסף של העקרב הוא האל רה , ששולט ביום ומת בלילה , ושב וקם לתחייה בבוקר. כל אלי הפריון העקרביים במסורות השונות מתים וקמים לתחייה . הם מהווים את הסמלים לקמילה והתחדשות של הצמחייה והחקלאות שורית- קוטבית (במתח  הקוטביות והניגודים המיסטי הטמון במבנה גלגל המזלות). אוזיריס נרצח ויורד לשאול, איזיס מחברת את קרעיו ובכך הוא מתחדש עקרבית וקם לתחייה. האל תמוז יורד לשאול כדי לאסוף את אשתר, מלכת השמיים המוקעת על יתד במשך ימים. מימד שכזה הוא עקרבי היות שמקפל בתוכו ייסורים , מוות וקושי שמונצחים במיתוסים, מצבי דעיכה, קמילה,שינויים, אלמוות, התחדשות או גלגולי צורה, הנחמה היא השיבה לתחייה.

orpheus-mourning-the-death-of-eurydiceהירידה לשאול של אורפיאוס, לחפש את אהובתו שמתה, הונצחה אצל דנטה. ישנו השאול אך גם הפרוגטוריום – אותו כור מטהר שבזכותו הירידה אל השאול מקבלת משמעות עקרבית פסיכולוגית עמוקה של צלילה  לתהומות הנפש – למות כדי להיוולד מחדש כפניקס או כפרספונה, בת אלת הקציר, זו היורדת לשאול בכל סתיו וחוזרת באביב (השורי קוטבי ) להפריח דשא , פרחים ופירות.

זוהי תובנה יסודית במימד העקרבי : צריך למות כדי להיוולד מחדש. בפרספקטיבה אסטרולוגית הכוונה היא לשינוי נפשי –פסיכולוגי עמוק המתחולל בנפש פנימה . תהליך של טיהור והמירוק המזכך יתרחש בשאול . במיתולוגיה היונית , כמו בסיפורי עמים אחרים , ירידה לשאול העקרבי וחזרה מימנו מציינות גבורה של אדם שחצה את הגבולות בין חיים למוות ובכך קנה לעצמו אפותיאוזיס , האלהה, עליה ברמה מאדם לאל. אל הדס ירדו בני תמותה שלא הצליחו לחזור מהשאול: למשל פריתואוס שרצה לזכות בחסדיה של פרספונה, נכשל ונענש בישיבה נצחית על אבן בלי שיוכל לזוז או לדבר. היוונים כינו את השאול של הדס טרטרוס (נגזרת של המילה "עינויי" ביוונית).

מיניות , פשע, מוות  ועינויים (קאמי מנסון ז'נה ומישימה)

camiהמוות הוא שלילה , שלילת החיים, אך כחוויה עקרבית הוא משקף ומקפל בתוכו תשוקה לחיוב  שכן הוא מייצג גם את התשוקה העמוקה לקיום. כך מצפין מזל עקרב בתוכו מימד פרדוקסלי, סוג של סתירה שבה חווית המוות היא ביטוי עמוק של התשוקה לקיום, לחיים. הפילוסוף היידגר רואה באימת המוות  פנייה של האדם אל עצמו: המוות מבודד אותו מהעולם הגשמי ומהמציאות הסובבת אותו. האדם לנוכח המוות העקרבי תופס את עצמו לא כחפץ אלא כאדם. אימת המוות העקרבי בעצם משיבה לאדם את מקומו הייחודי בקיום ומרוקנת אותו מהאשליה של היותו חלק מן העולם . בסיפרו של העקרב אלבר קאמי (7.11.1913)  " המיתוס של סיזיפוס " (1990 עמ 61) קאמי אומר שלמוות יש כוח מטהר "היות שמשאיר אותך עם עצמך, נטול הגנות, אל מול אלוהים".

CALIGULAבמימד היותר קיצוני מופיע הרוצח , במחזה "קליגולה" של קאמי קאיוס קליגולה ששלט ברומי בשנים 71-73 לספירה , רוצח אדם רק כדי לחוות את חווית המוות . קליגולה מייצג את הקיצוניות העקרבית היות שחווה את המוות בנוסח של "אני רוצח לכן אני קיים". הוא חונק את פילגשו, משגל אשה בנוכחות בעלה ומחבר את המימדים העקרביים של מיניות, קיצוניות ומוות למעגל של טירוף , מין ומוות . זוהי חווית סוג של שיחרור מכל נורמה ע"י קיצוניות ואכזריות . קליגולה נהג לסרס את נתיניו , מראות של טריבונים משוספים ומתבוססים בדמם , נשות סנטורים נאנסות , כל הללו הם תוצאת דיבוק של פלוטו שעלה מן השאול וזכה לאכסנייה בגופו של קליגולה .

בנטילת החיים של הזולת הרוצח יוצר מגע עם הנצח , כך כנראה חשב צ'ארלס מנסון (12.11.1934)  העקרב שרצח ב9 לאוגוסט 1969 את שרון טייט (זוגתו של רומן פולנסקי) בהיותה בחודש השמיני להריונה. מנסון היפנט את חסידיו והוביל אותם למסע רציחות מטורפות בקליפורניה תוך התמכרות לפולחן של שינאה.

menson

אצל ז'אן ז'אנה  באו לביטוי המוטיבים  של קיצוניות  עקרבית. ז'אנה מטיף עקרבית לכך שפולחן הרצח יהיה חגיגי וייראה כמיסה שחורה. " עיניים ירוקות" , אותו רוצח יפה תואר במחזה " ההשגחה העליונה " חווה אקסטזה משחררת בזמן הרצח. בהתבוננות פסיכולוגית, פשע  בודאי כמו רצח מאפשר בקיצוניותו השגת זהות ברורה . רוצח הוא סטיגמה של זהות חד משמעית . אם קודם לכן עלו אצל האדם שאלות זהות בגלל נפש כאוטית , הריי שכעת הן נמוגו וזהותו לאחר התיוג והסטיגמטיזציה  אינה מוטלת בספק זוהי זהות חד משמעית. באשר לחברה , מרגע שתוייג ונכלא ה"ליכלוך" והרפש הם אצלו , יש אישור לכך, אנחנו מיטהרים.. זה עכשוו הכל אצלו ..הרוצח \ הפושע לקח עליו את הרוע באמצעות סכין או אקדח. עקרבית הוא מטהר אותנו. חווית הריקנות והנצח שממתינים לו עמוק בתא הכלא היא חלק ממכניזם הטיהור. זוהי ירידה עקרבית אל השאול שלוקחת עמה את הטומאה של כולנו כחברה.

yukiomishima

מיזוג עוצמתי בין דפוסיי התנהגות קיצוניים , מין ומוות של העקרב  ממוחשים לנו על ידי הסופר היפני הנערץ יוקיו מישימה. למישימה המוות יפה  וארוטי, אקסטטי משהו כמו אותה אשה באחד מספריו העומדת אל מול הים, אלוהי הים מכה בה ונכנס לתוכה. בספריו הוא ממית את גיבוריו בעת המגע המיני, זוהי התאבדות תוך כדי מעשה האהבה. מישימה רצה את דרך הבושידו, את נפש הסמוראי העקרבית שדרשה מהסמוראי לחיות בכל יום את מותו, לקבוע את צורת מותו , לאחוז בו ולבחור בקסם הכיליון החושני. מוות מקדם למישימה הוא שימור הנעורים , בריחה מהזדקנות וכיעור. ב-25.11.1970 פלש מישימה אל מפקדת הצי היפני בטוקיו. מאות חיילים הוכרחו להקשיב לנאומו בדמות הדקדנציה ביפן המתועשת. בסוף הנאום הוא ביצע חרקירי פומבי לעיני כל. מישימה בחר לסיים את חייו בגיל 45 כשהוא בשיאו בטקס הכבוד של הסמוראי עטור בסרט קמיקאזה ירוק על מצחו. מישימה מת בטקס עקרבי עתיק היות שלתפיסתו המוות הוא ניצחון על הזמן הכרונולוגי המזקין . זהו ניצחון הנעורים זוהי חוויה אירוטית מסעירה היות שזו אינה היפוך של החיים אלא התגשמות  מלאה ויפה יותר של המאוויים תוך הענקת משמעות לחיים בדרך בא האדם מת.

eaglesnake

העקרב מיוצג ע"י החיות נשר ונחש. הנחש במיתוסים ובפולקלור הוא סמל פאלי המייצג מיניות. התפיסה הזורואוסטרית –הדואליסטית של טוב ורע בפרס הקדומה, האל הרע, אהרימן, שולט בבריאה החילונית ורואה בתשוקה המינית  וב"יה" , האשה הפרוצה, את עמודי התווך של מלכותו. זאת בניגוד למשל לבודהא, הנאבק בקאמה, התענוג המיני, מישום שהמין העקרבי קושר בני אדם למעגלי היוולדות חוזרים, לגלגל הסמסרה, לקיום הנשמר בגוף פיזי בהיסטוריה ובמימד הזמן. המין העקרבי הוא מכשיר שבאמצעותו מתרחשת ההיזרקות, ההישלחות  מחסד ונצח אינסופי לכלא הגנוסטי של הנשמה (קיום בגוף פיזי).

Titian_-_Tarquin_and_Lucretia

כאן, אולי עולה התהייה המעניינת אם תחושת ההשפלה והאשמה העמוקים הקיימים בעקרביות נובעים ממהותו של המין כמכשיר אכזרי של זריעת נשמות בגוף ובעולם מחולנים (מלשון חילוניות). הקתוליות מעוגנת בפרישות ומזהה אהבה עם אלוהים כהיפוך לאהבת הבשרים. איננו יודעים כמה קדושות קתוליות בחרו במוות על פני מין מרצון, בעיקר שלא מרצון – כדוגמת לוקרציה בתמונתו של טיציאן, אמן הרנסנס שצייר את הקדושה מתאבדת לאחר שנאנסה בידי טרקווינוס המאיים עליה בחרבו.

העקרביות מקפלת בתוכה סוג של תחושת לכלוך והשפלה בכל הקשור למיניות ולמשגל. בהתבוננות " מרמת הנשמה ", האקט המיני וההנאה הפיזית שמסתיימת באורגזמה הם הוכחה חד משמעית חזקה לקיום בגוף פיזי, אישוש איתן לגלגולי הנשמה בגוף  ו" הידרדרותה" מחסד אינסופי אלוהי לעולם  " מחולן וטמא ", אל מושבת העונשין של קיום בגוף פיזי . אוגוסטינוס האמין כותבת קארן ארמסטרונג (ההיסטוריה של אלוהים) שאלוהים גזר על האנושות קללת נצח אך ורק בגלל החטא היחיד של אדם. האשמה עברה בירושה לכל צאצאיו באמצעות המשגל, שזוהם לדעת אוגוסטינוס  בגלל "תאוות הבשרים" – התשוקה הלא רציונאלית להתענג על בשר ודם במקום על אלוהים מימד שמורגש במיוחד בעת המשגל, כשהרציונאליות שלנו מוצפת לגמרי ע"י תשוקה ורגש ואלוהים נשכח בעת שבני האדם מתענגים ללא בושה זה בזה. היכן אם כן גופה הטהור של מרים הבתולה.

מנקודת מבט עקרבית  הגוף הפיזי מייצר שניות שצד אחד שלה מספק את חווית ההנאה המינית, ואילו מהצד השני יש לספוג את הכיליון שמקורו באותה פיזיות. העקרב, אם כן, מתווך בין עולמות על ידי המיניות, בין המימד הרוחני  למימד הפיזי –גופני –אדמתי (שורי). פעולת התיווך מקפלת בתוכה בעיתיות ודילמה של בין טהרה לחטא, בין נשמה לבשר. המין, אמרנו, הוא מכשיר ליצירת  החיים במימד הגופני אך ייתכן גם כיוון הפוך, זה המבקש להשתחרר מן הפיזיות במצבים מסוימים. את המצב האבסורדי הזה מייצג האינקוויזיטור המחזיק בידו את הברזל המלובן, המענה את הנחקר ומאלץ אותו להתוודות  על " פשעיו וחטאיו". המעונה מצוי כעת במצב עקרבי הפוך לרגעי ההנאה המינית, הוא עובר סבל בל יתואר וכל רצונו הוא רק להשתחרר מהקיום הפיזי, מהגוף המעונה שהופך עכשיו למעמסה בלתי נסבלת, למשהו מיותר שהלוואי וניתן היה להשיל אותו ברגעים שכאלה. כל מה שהמעונה האומלל רוצה הוא דבר אחד בלבד, להפסיק לחוות את הגוף הפיזי ולהפריד את נשמתו מגופו.

room

המעונה, אם כן מאמין כעת בכל כוחו באלוהים ( גם אם לא היה אדם דתי קודם לכן) ומוכן לבוא אליו במהירות האפשרית. מיניות ועינויים נפגשים אצל העקרב כצומת בה נפגשים המימד הפיזי  עם הגשמי-רוחני בעסקת חבילה פלוטונית של דבר והיפוכו. זוהי הפרדה סופית בין גוף לנפש בה המענה הופך מכשיר בידי המעונה להפרדת נשמתו מגופו, להפוך למאמין בעל כורחו. המענה, האינקוויזיטור , חווה " טהרה" היות שבאמצעות הברזל המלובן הוא " מטהר את הקרבן מגופו, "מהליכלוך הפיזי של גופו הנצרב" …השיחרור מהבשר "הטמא" הוא הפרדה חד משמעית בין שמיים לארץ, בין קריית האלוהים האוגוסטינית לקריית האדם.  אירוע שכזה מתרחש בחדר 101 בספרו של ג'ורג' אורוול 1984, עומד וינסטון סמית עירום מול כלוב עכברים. כדי להימלט מהזוועות שהחוקר אובריאן (העקרב ריצרד ברטון שנולד ב-10.11.1925) בסרט המבוסס על הספר "1984") עומד לעולל לו, עליו לשנות את זהותו , לוותר על גופו ולחיות כרוח נעדרת חומריות. עליו להאמין ששתיים ועוד שתיים הם חמש ולאהוב את התוצאה המתמטית הלא נכונה..זהו סוג של ויתור על אמת חיצונית, על יחסי המין עם ג'וליה אהובתו  שמאוששים את הימצאותו של העולם "שם בחוץ". אובריאן מענה את וינסטון כדי לגרום לו לסמוך רק על עולמו הפנימי. למחוק את החיצוני, את הפיזי, את החושי.

מרגלים בוגדים וחקירות

connery_car2

העולם העקרבי הוא עולם של מטה, חבוי עמוק מתחת לשטח ומצוי באפלה ולא נחשף לאור השמש. על-פי המיתולוגיה, כשפלוטוס אל השאול יוצא אל פני הקרקע, הוא חובש קסדה שהופכת אותו לבלתי נראה. העקרב האסטרולוגי מקפל בתוכו בעסקת חבילה את עולם הריגול והחשאיות, פיתוי, כסף, מיניות ומאבקים. כך , בסינכרוניות אסטרולוגית, נולד הסוכן החשאי המפורסם בעולם  ג'יימס בונד, ב11 בנובמבר 1920. גם הוא מת כפניקס וקם לתחייה היות שהוא "חיי רק פעמיים" בסרט המפורסם. הכסף העקרבי בא לידי ביטוי בסרט "גולדפינגר" (1964) בעת ניסיון  שוד הזהב בפורט נוקס שבארצות הברית. כמו בשאר היצירות שנכתבו בידי יאן פלמינג, הסוכנים החשאיים העקרביים הם מייצגים את רעיונות הבגידה, הנקמה, הלשנה, קינאה  והרכושנות.

The-Spy-Who-Came-in-from-the-Cold-xxlarge

החשאיות העקרבית טומנת בחובה תחושת כוח. המרגל יודע סודות ומנהל פרשיית אהבה אינטימית עם שולחיו, לפעמים משמש גם כסוכן כפול עם הצד השני… את הבחינה המעמיקה של נפש המרגל העקרבי מציג לנו ג'ון לה קארה, שבחן את נפשו של הבוגד בספריו " המרגל שחזר מן הכפור "(1963), "החפרפרת" (1974),  " וכל אנשי סמיילי" (1980). בספריו הוא טוען  שהנחיתות וההשפלה אכן מביאים לבגידה וגם לנקמנות ורצון לזכות בתשומת לב, בכבוד ובהכרה, אך לא רק היות שקיים גם הרצון להשתייך לצד שיהיה חייב לקבל אותי בגלל מה שאני יודע כמרגל. כדי לבגוד צריך קודם כל להיות שייך …אמר המרגל שערק מבריטניה לרוסיה בשנת 1963. מאחורי כל בגידה עומדת המשאלה להרוס דבר מה, להביא לביטוי רגש קיצוני ולזכות בהכרה מלאה, להשתייך לאחד הצדדים באופן מחלט אם עזבת צד אחר בדרך שאין בה חזרה. זוהי סוג של משאלת זהות והשתייכות. הבגידה היא נקמה עקרבית בהתבוננות פסיכולוגית. במבט פילוסופי במקצת הנקמה הוא גם סוג של ביטול מימד הזמן הקווי היות שמעלה בעוצמה את זמן עבר הטמון הנפש, מצב של התחדשות עקרבית. החייאת זמן עבר בעוצמה וחזרתו להווה. הן הנוקם והן הנינקם יחושו זאת ויזכרו מה הייתה הסיבה למתרחש כעת. אבל המסלול הפסיכולוגי העקרבי אינו מסתיים בזאת, משאלה עמוקה יותר במימד העקרבי היא משאלת המוות המקופלת בעומק נפשו של הבוגד\המרגל. ברבים מן המקרים בוגדים נידונים למוות והוצאה להורג. הבוגד מאשש את הזהות שלנו כקבוצה כי כעת הוא בחוץ ולא איתנו, אנו מבינים מי אנחנו כעת בדיוק, שהריי אנו לא הוא…לגמרי לא הוא… המרגל \ הבוגד מנקודת מבט אסטרולוגית הוא הצורך שלנו ביהודה איש קריות כדי להיטהר ואם לא יבגדו בנו , אולי גם אנו קצת מלוכלכים או לא לגמרי טהורים. הבוגד הוא צלב סמוי שהופך אותנו לקרבן מטוהר. אחרי הבגידה נהיה נקיים , צודקים לגמרי. ובאשר לאירגונים החשאיים שהם גם בדרך כלל עתירי ממון ותקציבים מה שמזכיר שוב את המקור המיתולוגי של פלוטוס המתגורר מתחת לאדמה אך נחשב עשיר יותר מיופיטר. הארגון החשאי ממומן ע"י יצירת פחד עקרבי ( ופחד הוא מוטיב עקרבי ) על בטחון המדינה: " אנו יודעים , אנו שומעים", "אנו קולטים מידע וחומרים שלא ניתן לפרסמם כעת "…יש צורך בהרבה כסף לקבל את המידע. ככל שנפחד יותר – התקציבים כנראה יגדלו. אנו הריי רוב הזמן בסכנה!

Cover_Original - The Trialבנפתולי הנפש העקרביים נחשפים אם כן, רגשי נחיתות ונקמה. תכונות אלה מובילות את העקרב אל הפשע מצד אחד, או לחילופין לעבודה במשטרה ובמערכות חשאיות מסוגים שונים. כך האינקוויזיטורים ומדורות המוקד מייצגים את הצורך העקרבי בחשדנות וחקירה, ומשרתים את הצורך בהפללה, בגילוי אשמתו המושחתת של הפרט. קפקא, גלילאו, זאן דארק, משפטי הראווה במוסקבה, כל אלה מצביעים על החוקר העקרבי, זה הרוצה חתימה על הודאה, נחוש בדעתו לזכות בווידוי ויהי מה, הכפיתיות העקרבית תבוא לביטוי בשאלות החוזרות ונשנות. רגע ההודאה הוא האורגזמה העקרבית של החוקר, שיחרור ממתח רב." הליכלוך" עבר אל הנחקר… הוא הודה, אנחנו מעכשו נקיים. מישהו צריך לקבל את הטומאה והלכלוך למשמורת, עד הנחקר הבא ..מייצרים כאלה כל הזמן.. אל תטעו, החוקר לא בא בשם המדינה אלא רק משתמש במדינה ובחוק היבש כדי להיטהר מעצמו.

קינאה, רכושנות, פחדים וערפדים

kein and abel

מתח הניגודים הנעוץ בקוטביות עקרב-שור הוא הבסיס לפשע העקרבי הראשון בתנ"ך. אלוהים מקבל את את מנחתו של הבל אך דוחה את זו של קיין (בראשית, ד') " קול דמיי אחיך צעקים אלי מן האדמה …ארור אתה, מן האדמה אשר פצתה את פיה, לקחת את דמיי אחיך מידך. המעבר מרמת הנפש העקרבית למטריאליזם האדמתי חומרי שורי בגלגל המזלות. החומרנות השורית היא הבסיס הארכיטיפי למוטיב הקינאה העקרבי. לא במקרה שגור הביטוי " קשה כשאול הקנאה". קינאה היא מטריאליזציה של הנפש כי זוהי מריבה על רכוש המביאה להקצנה.

קנאתה של אנטיגונה נובעת ממסירות עקרבית טוטלית לאידאה של הרס וחיזור אחר המוות במאבק שמתעורר סביב השאלה האם לקבור כיאות את אחיה פילינקס שנלחם באחיו אתוקלס , מנהיג תביי והביא למות שניהם . פרויד סבר שקינאה נובעת מצער על אבדן מושא האהבה והכאב ופגיעה בדימוי העצמי יחד עם תחושת הנחיתות  והערכה העצמית היורדת היות שעזבו אותנו , מושא האהבה אינו רכוש שלנו יותר.. אם נעזבנו כנראה אנו לא שווים. כך אותלו בסיפורו של שייקספיר. יאגו, התגלמות הרוע, מאוהב בדסדמונה  ויוצר למסע של רצח ורעל. הוא הנציג הארכיטיפי של הקנאה העקרבית . כזכור, אותלו מאמין שדסדמונה אינה נאמנה לו , סופג את העלבון ואולי חש נחיתות עקרבית גם בשל היותו שחור. הקינאה מבוססת על פחד ואבדן במקרה הנוכחי גם הדימיון המיני במשחק יחד עם רגשי נחיתות ופחד עמוק של "במה הוא יותר טוב מימני"?  והנה החוקר הקנאי שבדמיונו קרה משהו הרבה יותר גדול…

אותלו, דסדמונה וקין הם דוגמאות טובות לקינאה עליה אמר הפילוסוף וולטר (1694-1778) " קנאי נעשה, במלוא הכנות והיושר, לרוצח למען המטרה הטובה".

psycho

ובאשר למוטיב הפחד העקרבי , זה האחרון קיבל ביטוי רחב בז'אנר סרטי האימה בקולנוע . סרטים כמו ד"ר ג'קיל ומיסטר הייד (1932)" , החונק מבוסטון"  ופסיכו (1960) הביאו לידי ביטוי את הצורך העמוק שלנו בפחד העקרבי. הפחד אולי משכנע אותנו שמישהו\משהו אכן קיימים "שם בחוץ" ומתבוננים בנו.  זהו אישור ליציאה מהסובייקטיביות לאובייקטיביות . מנפשנו  פנימה אל החיצוניות . הפחד העז מסמן לכך ש"המציאות שם בחוץ" אכן קיימת לא כחלק מאיתנו אלא כמשהו נפרד לחלוטין. היא מתבוננת בנו ובכך אולי מאששת את זהותנו הנפרדת ( שאולי לא כל כך ברורה). פחד, אם כן הוא פיגום התומך בזהות המוגדרת שלנו. מבטו של נורמן אל המצלמה  ב"פסיכו" אינו המבט הסרטריאני של האחר הכוללני, מבטו חסר נפש. פחדו של הצופה ניזון מהסצנה במקלחת שבה רואים את פניה של מריון, הנרצחת, שמגלות את הפחד והזוועה שהיא חווה ומעצימות את תחושת הקיום ע"י החשש מהמוות.

The-Silence-of-the-Lambs-1

סלבוי ז'יז'ק מתאר את הפחד העקרבי בספרו  "לאקאן עם היצ'קוק" (2004) חניבעל לקטר הפסיכופת מהסרט "שתיקת הכבשים" (1990) מציע לקלריס  סוכנת המשטרה הלא היא השחקנית ההוליוודית העקרבה ג'ודי פוסטר (19.11.1962) להפקיד בידיו את סודות עומקי נפשה, הוא לא רוצה לאכול אותה, הוא רוצה את נשמתה. ז'יז'ק סבור שחניבעל לקטר מציב  אותנו אל מול עומק העקרביות באמצעות שלילה קיצונית של מימד התבונה, האינטלקט והרציונאליות שלנו כבני אדם. ההתבוננות שלנו "במגרש השדים"  ב"פסיכו" ב"פרנזי" מעלות את השכבות העמוקות יותר בנפש הפחד הוא אישוש הקיום והחיים עצמם שמקבלים תוקף ע"י האיום עליהם. אי אפשר שלא לפחד כשג'נט לי נרצחת במהלומות סכין במקלחת ב"פסיכו". הפחד העקרבי מעלה בנו את מושג "האחר" , זה שאינו אני, שהריי אם אין דבר מלבדי, ממה בדיוק אני פוחד?

Dracula_Poster

העקרב קיבל ביטוי פולקלוריסטי וכמובן קולנועי , בדמותו של הערפד. דרקולה מגיע לכל אישה בה הוא חושק , נושך את הצוואר, המזוהה בפיזיות עם הקוטביות השורית  ומערב את דמו בדמה. כן אנו עדים לעיסקת חבילה עקרבית הקושרת בין דם, מיניות, מוות  ותחיה. העקרב אם כן משתייך עקרבית לכת הפניקס. דרקולה הוא מת חיי שמתגורר כבר 400 שנה באותה טירה בטרנסילבניה. הוא מתחדש בכל לילה כשיוצא מארון העץ אליו נכנס ביום. בנשיכתו ובמציצת הדם הוא מעניק לאישה חיי נצח ערפדיים והופך אותה לעוף חול מתחדש. מאחר והערפד הוא גם אחד מייצוגיו של השטן הוא פוחד מהצלב ומגיע למקומות בהם חל פיחות מוסרי. חטאו הוא עקרבי – פעילות מינית מגברת ופיתוי נשים. הוא עקרבי היות שמפתה, הורס  וממית לשם תחייה ומתקיים בתחום הדימדומים של חיים מוות וחטא. בדומה לערפד גם המכשפות הן עקרביות  המייצגות את האפל, האי רציונאלי ויש בהן עוצמה מינית ואינן ניתנות לריסון. המכשפה העקרבית פותחת צוהר למיניות האישה כך בסרטו של רומן פולנסקי "תינוקה של רוזמרי" (1978) בו המכשפה העקרבית מכניסה מיניות ופחד לאירוע המתקרב של לידת התינוק.

מזל עקרב קשור ללסת, לאף (חוש הריח) ולאברי המין ופי הטבעת. הוא מזוהה עם השלב האנאלי במבט פרוידיאני של חינוך לניקיון והפרשות. שלב זה קשור גם לסדיזם. פרויד כבן מזל שור מודע לעומק הקוטביות העקרבית.. ומזהה כסף עם צואה. בעת שבירת המפרקת (השורית קוטבית) בשעת  הוצאה להורג בתלייה משתחררים השרירים הטבעתיים והמעיים מתרוקנים בצורה לא מבוקרת. הפשיעה העקרבית מקבלת סממן אנאלי בהברחות בפי הטבעת והחיפוש אצל החשוד במשטרה או במשרדי המכס. באשר לאף העקרבי, הוא מתארך.. כשפינוקיו משקר. בטבע העקרב קשור לרעידות אדמה והריי געש. בסציליה שבדרום איטליה שוכן לו הר הגעש אטנה. המקום מפורסם בשל המאפיה והפשע שבו.

עקרבים מפורסמים

gates2

ביל גייטס (28.10.1955) מאשש את ההנחה המיתולוגית על עושרו הרב של פלוטו , אל השאול . האיש שייסד את מיקרוסופט נחשב לאיש העשיר בעולם וכנראה גם בהיסטוריה .כעוף החול העקרבי עבר משברים, משפטים ודינמיקות עיסקיות מסובכות שמהם קם ונסק לגבהים חדשים. עקרב כמו עקרב תמיד מתחדש אחרי משבר. גייטס היה לסנדק של הטכנולוגיה היות שהצליח "לחסל" את מתחריו.

ellen delonאלן דלון (8.11.1935) אמנם כבר לא צעיר אך המבוגרים שביננו זוכרים את העקרב , סמל המין הצרפתי שביטא את העקרביות בסרטיו על הגנגסטרים . בסרט " הסמוראי" (1967) הוא שקט, קודר ,יפה ורוצח , זאב בודד ההולך אל מותו העקרבי . כך גם בסרטים " כנופיית הסציליאנים " (1987) " לילה על העיר " (1973)  וה"מעגל האדום" (1970) כולם מייצגים את הצד הקשה של העקרביות.

picassoפאבלו פיקסו (25.10.1881) המוטיבים המרכזיים ביצירותיו של האמן הדגול הינם המוות והמין העקרביים. פיקסו חדר לנבכי היצרים הבסיסיים של האדם, אל הלא מודע העקרבי שבנו. הוא אהב נשים בעלות האיברים הגדולים והציג סוג של פורנוגרפיה עקרבית ביצירותיו. בקיץ 1988 הוצגו יצירותיו של פיקסו בתערוכה שכונתה בשם העקרבי " פיקסו יוצר ומחריב "…שם הודגשו מעגלי ההרס והבניה המלמדים על ההתחדשות העקרבית . בסדרת תחריטים הביא לביטוי את רעיון הקוטביות השורית המפצה באופן מיסטי על העקרביות כשהפך את עצמו למינוטאור (חצי שור חצי אדם) האונס אישה. הדיוקן האחרון שלו היה מסיכת המוות שלו, שביטאה את הפחד העמוק שלו מהמוות העקרבי. פיקסו היה עקרב עם צורך אדיר במיניות, בהרס, במוות ובנייה. הוא צייר נערות ונשים צעירות ועירומות, אבריהן חשופים וגלויים. ההתבוננות בציוריו היא פיתוי עקרבי המזמין להשתתף באובססיה של המפורסם העקרבי.

fjodor

פיודור דוסטויבסקי (11.11.1821) ברומן  "האידיוט " (1868) מתאר הנסיך מישקין באופן עקרבי את רגעיו האחרונים של הנידון למוות. העיסוק של דוסטויבסקי במוות הוא לא המוטיב העקרבי היחידי ביצירתו . הוא נמשך לרסקולניקוב  ב"חטא ועונשו" כי מתוך עומק נפשו העקרבית הוא מבין את המניע לפשע . דוסטויבסקי מבטא בכתביו את הקיצוניות העקרבית על-ידי מעברים חדים מאהבה לשנאה וממסירות לאכזריות. הנפש היא השחקן המרכזי של עבודתו הספרותית הדנה במאבק בין טוב לרע בין חמלה לאכזריות . הקיצוניות ששולטת בחיי גיבוריו מטלטלת אותם בין פשע לאהבת אדם. "באחים קרמזוב" עולה משאלת רצח אב. סטפן צוויג אמר פעם כי דוסטויבסקי משאיר בך רושם של אימה ופחד היות שהוא חושף את  כוחות ההרס האדירים הפועלים על הפסיכולוגיה האנושית ואת הדחף למערבולת יצרית אפלה  הכוללת השפלה ובגידה.

maxresdefault

ג'וזף מקארתי (14.11.1908) הסנטור האמריקני מויסקונסין  שהאמין בתחילת שנות ה-50 של המאה הקודמת שקומוניסטים חדרו למשרדי הממשלה, לתעשיה, לתקשורת, לצבא ואפילו לעולם הבידור והסרטים. מקארתי ששמו הפך במרוצת הזמן למושג עקרבי –" מקארתיזם" בנה את הקריירה הפוליטית שלו על פחד עקרבי , פחד מפני הקומוניזם . מקארתי החל במסע רדיפה אובססיבי שהביא את המוטיבים העקרביים של בגידה, נקמה , הלשנה ותיוג לשיאים חדשים באמריקה . אנשים נחקרו , עברו השפלות , תוייגו כקומניסטים ופוטרו ממקום עבודתם לאחר שזומנו "כחשודים"  לועדת חקירה פומבית של הסנאט הכוללת שאלות בלתי אפשריות בחקירה נוקבת. הם נותרו מכתמים גם כשהוכח שהם חפים מפשע . צייד המכשפות של מקארתי הסתיים לאחר שנכשל המרוץ לנשיאות ומת.

hillary-clinton

ועוד כמה עקרבים, למשל הילארי קלינטון (26.10.1947)  שעברה השפלה עקרבית בפרשת מוניקה לוינסקי בתקופת כהונתו של ביל בעלה ונשיא ארה"ב וכעוף החול התחדשה והפכה למזכירת המדינה האמריקנית. רצה שוב לנשיאות ועברה הכפשות מהמעמד המתחרה דונלד טרמפ שכינה אותה קילרי המשחתת והאשימה בשחיתויות.  כעת היא מאשימה את  ה-FBI בכישלונה.

deccaprio

העקרבה מפורסמת אחרת היא דמי מור השחקנית ההוליוודית (11.11.1962)  ששיחקה בסרט ג'י איי ג'יין  (1997) כלוחמת הקומנדו הימי האמריקאי. עקרב באם לא אמרנו קשור למעמקים ולצלילות . כך יואב גלנט (8.11.1958)  שהיה מפקד הקומנדו הימי ועבר השפלה עקרבית כשלא נבחר לרמטכלות בישראל. ונסיים בליאונרדו דיקפריו (11.11.1972) ש"טבע עם הטיטאניק …בסרט המפורסם.

 

מזל סרטן 21.6 -22.7

הערה

מיתולוגיה

Selene_and_Endymion_by_Ubaldo_Gandolfiעל פי אריסטוסטנס, הרה מיקמה את הסרטן בשמיים כאשר הרקולס לחם בהידרה וכל החיות עמדו לצידו. רק הסרטן עלה מן האגם, חסר כל סיכוי מול הענק, וצבת את הרקולס ברגלו. זה האחרון זעם  ובכעסו מחץ את הסרטן ברגלו. הרה מיקמה את הסרטן בשמיים כאחד מ12 המזלות. במיתולוגיה היוונית סלינה היא אלת הירח, ביתם של הטיטנים היפריון ותיאה. במיתולוגיה הרומית היא נקראת לונה. מאוחר יותר הוחלפו סלינה על ידי ארטמיס ולונה על-ידי דיאנה. דמות ירחית חשובה אחרת שצורפה בידי היוונים לארטמיס וסלינה היא הקטה ובכך, באמצעותן, נוצר שילוש של מצבי הירח: ארטמיס היא אלת הירח המתמלא, סלינה היא אלת הירח המלא והקטה היא אלת הירח המתמעט. ביצירות אמנות בתקופה שאחרי הרנסנס מתוארת סלינה כאישה יפיפייה וחיוורת פנים הנשקפת ממרכבה כסופה, ראשה עטור בסהר ובידה לפיד. אלת הירח הרומית היא לונה שזכתה למקדש בגבעת אוונטין במאה ה-6 לפנה"ס. מעניינת ירחית סרטנית היא דמותה של הקטה שהיתה אלת האמזונות והפכה לאלת השאול. את שמה קבלה מהפרעונים שגזרו את שמה מזה של האקט, אלה מיילדת במצריים. היא מסייעת ללידת השמש במזרח בכל יום ומכאן הקטה מקבלת תכונות של פריון היריון ולידה ( האופייניים למזל סרטן והירח במפה אסטרולוגית). היוונים כינו אותה " הקטה אנתיאה" כלומר "הקטה משלחת החלומות", היות שהאמינו באחריותה על חלומות וסיוטים, ועל טירוף הדעת. הקטה מלכת הלילה היא אלה יפהפייה: כפות רגליה כסופות, שיערה נחשים ההופכים לאבן את כל המתבונן בה, לצווארה מחרוזת אשכים ובידה חבל טבור . נראה שכל אלה הם שריד לפולחנה כאלה מיילדת במצריים. (מתוך הקדרה המבעבעת של כרמית, על אופיה ומקורותיה של הקטה 2003 דף אינטרנט) היא מחזיקה בידה לפיד שמאיר את הלילה, מפתח למנעולים של מסתורי החומות, נבואה וכישוף, וחרב חותכת אשליות.

אמהות וילדות מקדמת מראה והשתקפות

סרטן הוא המייצג האסטרולוגי של הינקות והילדות המקדמת, בעיקר את התקופה האוראלית של השנה שנתיים הראשונות לחיים, שבסופן אנו נתלשים מהקיום המרופד והנינוח יחסית של חסד אל העולם של "שם בחוץ"  קשה גם שלא להתייחס לקשר שבין מחזור האישה הירחי סרטני (28 29 יום) כמתנהל בהתאמה למחזוריות הירח. בעבר ההיסטורי הונצחו המחזורים האלה בטקסי הירח ובמיתוסים הקשורים בהם. בגלל המחזוריות הקבועה שבמימד הירחי-נשי-אימהי, הוא הפך לאחד מחוקי הטבע.

מילות המפתח של המזל: אם, רחם, שדיים, זיכרון, היסטוריה, עיניים, אכילה, יניקה , בית, סוכר, משפחה, צילום, מראה, עבר, ירח, פטריוטיות, מולדת. הסרטן הוא הארכיטיפ של העבר והזיכרון, ולכן מהווה מרכיב חשוב ומרכזי בזהות האישית שלנו. הזיכרון שומר על רצף הזמן הקווי המופיע, במימד הקוטביות של מזל גדי. סרטן וגדי מכילים האחד את השני בזרימה דו-סטרית של אנרגיה נפשית שאין להפרידה.

זמן ( כרונוס –גדיי) בונה בהכרה זיכרון ,זכרון מאשש את מימד הזמן וקשה להפריד בין השניים.  הפילוסוף האנגלי ג'ון לוק טען: " הזיכרון הוא המפתח לזהות האישית יותר מכל דבר אחר – העובדה שאני נושא בתוכי את המודעות לתולדותיי היא שעושה אותי למה שאני "זהות היא בעצם זיכרון של המשכיות, זמניות ושייכות.

במזל סרטן ישנה ההכרה הפסיכולוגית –אינטואיטיבית שלזמן עבר אחיזה עוצמתית בנפש ולא משהו שעבר ונשכח… האירועים בילדות המוקדמת נחרטים עמוק בנפש הפרט וממשכים לייצר משקל נפשי גם בשנים שלאחר מכן. זאת ועוד, הזכרונות עם חלוף השנים עשויים לקבל פרשנות מכבידה ואולי כואבת יותר ככל שהאדם מבין ומודע למה בדיוק קרה בגילאים המקדמים ובנסיבות המשפחתיות ובנסיבות אחרות. ילד בן שלוש ארבע או חמש, אינו מודע עדיין מספיק לזמן הקווי, והחוויות שאותן חווה, בעיקר באמצעות המגע עם אימו או בהיעדר מגע כזה, שוקעות לסוג של חור שחור נטול זמן ומודעות. חור שחור זה הוא סוג של נצחיות בנשמה. קיימת אנרגיה בדמות זיכרון כזה או אחר שהמאורע שהתרחש בו אינו ידוע או זכור לנו, או שאיננו מודעים לו ולכן הוא נצחי, לא נגיש ועוצמתי, לא זוכה לטיפול ופתרון ולכן ממשיך להתקיים תמיד.

melanie-klein

התבוננות אסטרולוגית מסוג שכזה מאששת את טענת הפסיכואנליטיקאית מלאני קליין והאורליסטים משנות ה-30 של המאה הקודמת, שאומרת שהאשמה – הגדיית הקוטבית – מועברת על ידי האם לילד היונק ( ובכך תורמת ומאששת את מימד הקוטביות ומתח הניגודים הקיים במזלות ) עוד באורליות המוקדמת המלווה בתחושת המיניות האינססטואלית שלה כלפי ילדה. תחושות מסוג זה, המכילות אנרגיה מינית משודרות אליו ונקלטות אצלו.

הפיצוי של הנוקשות הגדיית הקוטבית לסרטן לא תאחר לבוא לידי ביטוי ,היות שהתהליך האדיפלי מתחולל כשלב בהתפתחות האוראלית הסרטנית. מלאני קליין גורסת סרטנית גדיית שהסופר אגו הגדיי, כלומר המצפון והאשמה, מתהווים מנטיות אדיפליות, כתוצאה מתסכול שילד חווה סרטנית בעת הגמילה. הללו מופיעים בסוף השנה הראשונה ובתחילת השנה השנייה לחייו. החסך המתהווה כשהשד הסרטני נמנע מהתינוק או מתרוקן , נולדים באדם, באותם דמדומי שחר של החיים, ניצנים של תחושות צמצום ומגבלה, סוג של התכווצות גדיית קוטבית. כך אבדנו את אמנו הישנה והטובה בשירו של ברכט " הירח של אלבמה".

דיאלקטיקה זו בין המזלות סרטן וגדי היא בסיסית-תחילית וראשונית, ולכן כה עוצמתית . כך מתחילים אצל כולנו החיים במימד של זיכרון סרטני מעומעם או בחוסר זיכרון בכלל. זוהי אכן סוג של קוטביות פרדוקסלית בין משיכה לדחייה, התמסרות וטאבו, חסד ורוך מול ניתוק וחסך. אלה הם הקונפליקטים העמוקים בנפש הפרט המובנים בעומק המימד הסרטני –גדיי. העובדה שהתרחשות זו ממוקמת בתחילת החיים מביאה לסוג של דטרמיניזם גדיי: מה שלא קרה במימד זמן הכרתי מודע , יפעל בנפשו של האדם באופן נצחי, לתמיד. הזמן המתמשך הוא חיקוי לנצח. הוא לא מצוי בשום מקום אך נוכח תמיד כדבר שקרה. חוויות סרטניות אלו של שחר החיים הם בעצם תיקי אקס נעולים לתמיד ללא נגישות,  וזאת כי ההכרה הפכה זמנית ואילו הם משוקעים בנצח מחוץ לזמן הקווי. התיקים הבעיתיים ביותר בארכיון הנפש הם, אם כן, התיקים החסרים או הקומה שננעלה ולא ניתן לחדור יותר אליה, מדף לא נגיש לקריאה… את הזיכרונות שאיננו זוכרים… זהו אולי אחד הסממנים המרכזיים של הארכיטיפ הסרטני: מה שאיננו יודעים או מקרה שאיננו זוכרים, מהווה את המשא הנפשי הקשה ביותר ויש לו משקל אינסופי. השאלה למה אירוע כזה קרה נוגעת בתחום המיסטיקה, הקארמה וגלגולי הנשמה שהם לא מעיננו כעת.

calvinoבצורת התבוננות זאת, העבר הסרטני הוא הוויה דינמית המתחדשת בכל רגע נתון בו אירועים או מצבים אלה או אחרים, תוך זרימת החיים הרגילה, מפעילים את הייצוג של הסרטניות המשתמר בנפשנו (כח שחקני גלגל המזלות הם סוג של ייצוגים משתמרים) בסיפרו של איטלו קלווינו "הערים הסמויות מן העין " (1978) מרקו פולו משוחח עם המנהיג המונגולי קובלאי חאן (1216 1294) על כך שהעבר מפרש את ההווה ואת העתיד. לא ניתן לחלק את הזמן היות שהעבר נעוץ,  מכוון ופועל בהווה, ובהכרח מייצר גם את העתיד. מרקו פולו חש אינטואיטיבית את את המעגליות  הקוטבית הסרטנית גדיית כמטוטלת נפשית. אם הזיכרון מקבל אופי של געגוע ותשוקה, הוא הופך להווה רב עוצמה. אליבא דפולו אנו נוסעים קדימה כדי לשוב ולחיות את עברנו גם אם אנו לא בדיוק מבינים או יודעים זאת. המסע קדימה הוא מסע אל העבר הסרטני האישי . סרטן-גדי הם פקעת של עבר –הווה-עתיד ללא הפרדה. במקרה של מרקו פולו כל מסעותיו בערים הסמויות מן העין נועדו להבין את וונציה ואת משמעות חייו. זהו מסע בזיכרון. ובאשר לדמות האם, דימויו העצמי הראשוני של התינוק  מתהווה ממראה פניה של אימו ומהדרך בה היא מתבוננת בו . למעשה פועל כאן עיקרון של מראה שמזוהה עם ההתבוננות  האסטרולוגית בירח , שליט מזל סרטן . הבעות  הפנים של האם , המבטאים רוגע או מצוקה , שמחה או כעס , מלמדות את התינוק לזהות את רגשותיו  שלו בהשתקפותם בפני האם –המראה-הירחית. פניה של האם מעצבות את אישיות התינוק היות שהוא רואה אותה ואת עצמו כישות אחת. על פי התאוריה הפסיכואנליטית  נתפסת הסרטניות – דמות האם כראי ראשון . המראה הירחית סרטנית בונה את ראשית הדימוי ביצירה משותפת בין האם לתינוק , בדומה לציורים מתחילת הרנסנס בהם מתוארים מפגשים בין עיניהם של מרים וישו.

rembrandt

הצייר הנודע רמברנדט (15.7.1606)  הוא סרטן שביטא ביצירתו את הקוטביות הגדיית . כל ציוריו של רמברנדט מתייחסים לדמויות ואירועים מהתנ"ך או מהברית החדשה ( המימד הדתי מזוהה אסטרולוגית עם מזל גדי ) כמו פטרוס בבית האסורים, פלישתים מנקרים את עיני שמשון, בת שבע רוחצת על הגג וסקילת סטפן הקדוש . סרטן הוא חלום השיבה הביתה, מקורה של המילה נוסטלגיה הוא במילים היווניות "נוסטוס" –שיבה , ו"אלגוס "-סבל , כלומר סבל הנובע מרצון בלתי ממומש לשוב הביתה. היום בעידן הדגיטלי מימד המחר, העתיד קונה בלעדיות על התודעה האנושית . הדורות החדשים הם דורות ללא עבר, ללא זכרון, ללא ספר, הנוסטלגיה שלהם תהיה למשהו שמעולם לא היה להם וזה עשוי להיות סוג של חסר תובעני ודורשני בדומה לזיכרון המשוקע עמוק בארכיון הנפש ואיננו זוכרים או מודעים לו . מרלין מונרו , ג'ון קנדי , צ'רציל,  ובריג'יט ברדו לא נשכחו, הם מעולם לא היו…

הסרטניות בקולנוע

anita

הבימאי פדריקו פליני (20.1.1920) בן מזל גדי, מדגים בסרטיו את הסרטניות המפצה ומגיבה קוטבית בהשלמה לגדי שבו. בסרט אינטרוויסטה (1987) מבקרים מרצ'לו מסטרויאני וחברים את השחקנית השוודית אניטה אקברג בביתה שברומא. אניטה כבר לא צעירה יוצא אליהם בשמלה מתנופפת ובפנים מתוחות. היא מחזירה מבטים נוקבים לחבורה הבוחנת אותה ובעצם בוחנת כיצד משתקפת דמותה בזיכרונם. זהו מפגש סרטני שכן שאלת הזמן הגדיי שחלף, סוג של בבואה והשתקפות, מתעצמים באמצעות הפלש-בק לעבר הסרטני שמסטרויאני  בעצם פליני, מקרין על המסך. מדובר בסצנה המפורסמת מהסרט לה-דולצ'ה ויטה (1960) בה אקברג ומסטרויאני רוקדים במזרקה. המצלמה מתעכבת על פניהם הצעירים והיפים של השניים …אניטה הבלונדינית השופעת בשמלת סטרפלס שחורה המבליטה את שדיה הגדולים, הסרטניים, משתכשכת במזרקה ונראית האשה  הגדולה מהחלומות. בפלש-בק הם צופים בעצמם מן הצד כעבור שלושים שנה, כאשר העצבות הסרטנית הגלומה בסרט הנוסטלגי חולפת ומתבטאת בחרמשו של כרונוס, חרמש הזמן הדיאכרוני הגדיי. עולם הדימיון הסרטני המגיב לגדיות המקורית של פליני מתבטא באופן מיסטי יצירתי בסרטו ג'ולייטה של הרוחות (1965) בו גוברים הדימיון וההזיה הסרטניים על הריאליזם הגדיי כשג'ולייטה מסינה – זוגתו של פליני בחיים האמיתיים – מוצגת בדמות אישה עשירה ומשועממת , עסוקה בחיפוש עצמי ומבקרת אצל ידעונים . פליני הצטיין בתיאור של חלומות ועולם דימיון פנימי סרטני עשיר המפצה על הגדיות הנוקשה והריאליסטית מדי. השדיים הסרטניים הובלטו רבות בסרטיו. בסרט זכרונות (1973) תאר את ילדותו ברימיני וטען שהוא אוהב לדמיין ולספר סיפורים ."את כל חיי אני מקדיש לסופרמרקטים הגדולים של הזכרון", אמר פעם על עצמו.

eyes wide shut

השחקו טום קרוז (3.7.1962)  הוא מהסרטנים העותר מפורסמים בעולם ובסרט עיניים עצומות לרווחה (1999) מתחברים אצלו עולם הזיה והדמיון הסרטני . העיניים הם איבר סרטני. קרוז וזוגתו אז , ניקול קידמן מתעלסים מול המראה בביתם. מראה היא ביטוי למימד הירחי של המזל, סוג של השתקפות. עיסקת חבילה סרטנית של עבר, מולדת פטריוטיות הוצגה בסרטו נולד בארבע ליולי (1989) המהווה מסע לזיכרון הסרטני הקבוצתי האמריקני של מלחמת ויאטנם.

minority_report

בסרט "דו"חח מיוחד" (2002) קרוז כמפקח משטרה, נאלץ להחליף את עיניו כדי לעבור במערכת זיהוי עינית של הממסד המשטרתי העירוני והעתידני. שוב מוטיב העיניים חוזר. העיסוק בזיכרון הסרטני הופיע בסרט המדע הבדיוני המפורסם בלייד ראנר (1982) בו השחקן, הריסון פורד בן המזל (13.7.1942)  עוסק באנדרואידים בעלי זיכרונות  שהושתלו כדי ליצור להם זהות . ואיך אפשר בלי סרטן הוליוודי נוסף הלא הוא השחקן טום הנקס (9.7.1956) שביטא את הפטריוטיות המובנית במזל (היות שהמדינה  במימד הפסיכולוגי  נתפסת כאימא ) בסרט "להציל את טוראי רייאן" (1998) בעלילת הסרט משימתו כקצין אמריקני היא למצאו ולהחזיר לאמו חייל שאבד בחזית מלחמת העולם השנייה.  ואחרון, הלא הוא ביל קוסבי (12.7.1937) הזכור מסדרת הטלבזיה האמריקנית משפחת קוסבי.

הסרטן בספרות –קפקא , אורוול , פרוסט ,רוסו

castleפרנץ קפקא (3.7.1883) הסופר בן מזל סרטן אמנם נמלט אל מרחבי הדמיון הסרטני ביצירותיו אך הללו ביטאו היטב את רעיון הקוטביות הגדיי המפצה תדיר . יצירותיו אכן ספוגות במטוטלת הסרטנית –גדיית של דימיון מול נוקשות וריאליזם קר. בספרו המשפט מסכים יוסף ק', גיבור היצירה , ליטול חלק בתהליך התמוה נגדו שבו הממסד מאשים אותו באמצעות הנציג הגדיי של סאטורן השיפוטי –" הלא הכול  שייך לבית המשפט ". הוא מובל להריגה ביער אחרי גזר דין שרירותי ורשמי  לחלוטין . בספר הטירה לא מצליח ק' ליצור קשר עם הטירה המייצגת אסטרולוגית את האטימות, הקור והנוקשות של הקוטביות הגדיית , זו המונעת חסד מצד ההשגחה העליונה. המשפט והטירה של קפקא עוסקים במה שקפקא הדגיש  כ" תחושת האשמה  חסרת  הגבולות" שלו ביטוי ברור למסלול הקוטבי והדו סיטרי בין הסרטן לגדי. ק' נעצר בלי שחטא במשהו , אשמתו הגדיית נתפסת כמובנת מאיליה , כך רוצה הרשות. לחיות, להיות קיים ,הוא סוג של פשע. הטירה ושער פטרוס בספריו הם ייצוגים של יחסי האדם עם האלוהות שהגדי הוא נציגו האסטרולוגי. לגבי קפקא האדם מצוי בחוסר אונים של מבוך בירוקרטי המטיל עליו את תחושת האשם המטפיזית של "היות בעולם", היות בזמן. הזמן מתבטא אצל קפקא במוטיב הציפייה, ציפייה לאלוהים, לאנשים, ציפייה לתלייניו.

1984ג'ורג אורוול (25.6.1903) בספרו המפורסם 1984 (1949) מביא לידי ביטוי ספרותי את האח הגדול , הגדיי , שניצב בראש הפירמידה של אותה חברה עתידנית. לאח הגדול יש עיניים סרטניות בכל בית, הלא הן הטלסקרין הפועל עשרים וארבע שעות ביממה. אפילו התא המשפחתי הסרטני מתפורר וילדים מלשינים על הורים. האח הגדול משכתב את ההיסטוריה הסרטנית, אורוול הוא סרטן שמודע לעובדה שהשולט בהווה שולט בעבר וכך יכול לשכתב את ההיסטוריה ,לשנות שפה ומציאות נפשית . החוקר אובריין מלמד את וינסטון בעינויים לאהוב את האמת המפלגתית גדיית. להבין להפנים ולהאמין שמפלגה היא המציאות, המפלגה היא הכל… אין מחוץ לה דבר הכל מצוי בתוך טבעות סאטורן הגדיי. המפלגה היא תורת הכרה חדשה שבה 2+2=5 ומתרגלים לאהוב את זה. אם אינך חבר במפלגה אתה מחוץ  לזמן , מחוץ  להיסטוריה .לא להאמין באח הגדול הוא להיות נטול זהות.  אורוול אם כן הוא מייצג ספרותי מרתק של הסרטניות היות שירד לעומק הטוטליטריות הגדיית הקוטבית. גם בספרו חוות החיות (1945) הוא מדגיש את השאיפה הגדיית לשליטה וכוח. בבורמה שירת כחמש שנים מחייו כשוטר אנגלי.

בהקשר שכזה ניתן למקם גם את נלסון מנדלה (18.7.1918) מנהיג השחורים בדרום אפריקה שהפרסם בזכות מאבקו הממושך לאורך שנים ארוכות באפרטהייד הגדיי של הלבנים . בדומה לו גם הדלאי לאמה הוא סרטן (6.7.1935) שמתנגד ללא אלימות לשלטון העריצות הדיקטטורי הסיני בטיבט וגם הוא מפעיל את הקוטביות הגדיית של דרך ארוכת שנים במאבק עיקש.

frost

מרסל פרוסט (10.7.1871) פרוסט הוא אולי המייצג הסרטני המובהק מכולם הוא אכן הסופר הצרפתי המהולל בן מזל סרטן . 3130 עמודים מכונסים בשבעה כרכים, מחזירים אותו למחוזות ילדותו. שבעת הכרכים נכתבו בתוך חדר שמתוכו לא יצא מהרגע שבו החל לכתוב את היצירה הסרטנית  'בעקבות הזמן האבוד'. העיסוק ביצירה הוא בזיכרון הסרטני ופירושו הוא לחיות את מימד הזמן הגדיי –קוטבי באופן העמוק ביותר. ביצירה משחזר פרוסט את רגעי הדמדומים של התעוררותו. הוא טועם סרטנית את עוגיית המדלן –שצורתה ככונכייה סרטנית –טובל אותה בתה שמזגה לו אמו ואז מתעורר עברו ולובש ממשות. הקוטביות בדמות הזמן הגדיי לא מאחרת לבוא כשפרוסט מקדיש תיאור מיוחד למטוטלת השעון, וממנה פונה מיד למראה הסרטנית המרובעת וחסרת הרחמים העומדת בפינת החדר. זוהי התבוננות קוטבית העוגנת על הזרימה של סרטן גדי: זמן, עבר,שעון ומראה מככבים בסצנות שבהן תמציתו הסרטנית של פרוסט מתבטאת בהכרה שכל רגע מכיל בתוכו את העבר ואת ההוויה. בהווית החיים הם מוצגים כל אחד כשלעצמו, הריח והטעם נשארים עוד זמן רב… זוכרים, מחכים, מקווים…

הזמן האבוד הוא יצירה סרטנית היות שממוקדת בפילוסופיה של הזמן והזכרון. לפרוסט מציב בעצם שתי מראות : האחת משקפת את העולם והשנייה את התודעה , הן נפגשות בנגיסת עוגיית המדלן המעלה את העבר מתהום הנשייה.

ruso

ז'אן ז'ק רוסו (28.6.1712) ההוגה הצרפתי הוא סרטן שבחיבורו המפורסם האמנה החברתית (1762) מכניס את מושג "הרצון הכללי " שניתן לפרשו כתגובת פיצוי לסרטניות . כיוון שהכול  מפקידים את אישיותם וכוחם בידי ההנהלה הכללית של הרצון הכללי , סבור רוסו, שבעצם המדינה מרוקנת את האישיות הפרטית מתכניה הפנימיים. הרצון הכללי הופך בעצם לסוג של "האח הגדול " בשירותו של הממסד הגדיי האוטוריטרי.

הדבר מודגש בציטטה המפורסמת הנלמדת בחוגים למדעי המדינה ורעיון מדיני באוניברסיטאות השונות. "כל מי שימאן להישמע לרצון הכללי יכריחהו לכך הגוף כולו . דבר זה אין פירושו אלא שיכריחוהו להיות חופשי". זוהי קוטביות גדיית המגיבה לסרטניות של רוסו היות שבעצם משפט מפורסם זה מכונן דיקטטורה דמוקרטית באמנה החברתית. הדימיון הסרטני הופיע אצל רוסו בספרו הזיותיו  של מטייל בודד ואכן, רוסו נחשב למתבודד מטבעו מה שמשקף את המופנמות הטבעית של מזל סרטן. רוסו מאפיין את הסרטניות היות שבמאה ה-18 קרא לשיבת האדם לטבע מאחר ולדעתו התיעוש, העיור וביניין המוסדות החברתיים כרוכים בהשחתת המצב הטבעי קדמוני שבו שלטו החופש והשיוויון. זוהי העדפת זמן עבר סרטנית.

הסרטניות במבט קבוצתי : מוסלמי, אמריקני וצרפתי

mosque-with-crescent

המייצג האותנטי של הסרטניות הוא המוסלמי. המוטיבים הברורים והמודגשים של המזל מתבטאים במימדים של משפחה, זכרון, הכנסת האורחים הערבית וכמובן, האוכל, ועישון הנרגילה. כולם מרכיבים בולטים בעולם המוסלמי. האסלאם קובע את זמניו על פי שנת הירח. אותו ירח ירקרק המתנוסס בראשו של כל מסגד, מן הכפר הקטן ביותר ועד העיר הגדולה. המשפחה המוסלמית היא לרוב מרובת ילדים וכבוד המשפחה הוא עניין  חשוב. לעיתים מה שנתפס בעיני המוסלמי כחטא מביא לתגובה קיצונית של עד אפשרות לרצח, בעטיו של מה שמכונה "כבוד המשפחה". הסרטניות אכן מתבטאת בהכנסת אורחים, בסבר פנים יפות, באהבת האוכל וגם בצום הרמאדן שבמהלכו במשך חודש ימים אוכל המאמין המוסלמי רק בלילה. בממלכת הירח הסרטני מקצב הזמן הוא איטי והחיפזון נחשב כמן השטן. מוטיב נקמת הדם מחייה סרטנית את זמן עבר בהווה במלוא העוצמה, כאילו התרחש רק אתמול. בסרטניות המוסלמית עבר והווה חד הם. סיפורי אלף לילה ולילה הם ביטוי ציורי לעולם הדמיון הסרטני ערבי, אותו דמיון שפרנס את "קול הרעם מקהיר" במהלך מלחמת ששת הימים כשטען לניצחון  מוחץ של הצבא המצרי על צה"ל. הסרטניות מתבטאת בחיבתו של הערבי לנשים שמנות ועגולות. ככל שהן מלאות יותר כך עולה ערכן ומתבטא בסכום המוהר שישולם עבורם בזכות ההתעגלות הירחית. הכול מתחבר האוכל: עכוז וחזה שופעים יזכו לאתנן נאות ואוי לנערה שמאבדת קלוריות . העיניים הסרטניות הן היחידות הנראות מבעד לרעלה שעל פניה של אשת הטליבאן. הפה והשפתיים מכוסים , הגלביה המצנזרת גדיית קוטבית  שמרנית את גוף האשה ומסתירה אותו לחלוטין. הקוטביות הגדיית המפצה על הסרטניות מקבלת ביטוי שתפיסת ה"או –או"…כך או כך…זה מופיע במשפטים שתרגומם הוא " או באסלאם או בחרב " …ורקדנית הבטן .. היא כמובן סרטנית במהותה. המוסלמים נחשבים לחלוצי האופטיקה וחקר העין בהיסטוריה האנושית.

kennedys-1-600x450

ארצות הברית  היא סרטנית שנולדה ב- 4.7.1776  את המשפחה חוו האמריקנים באמצעות הקנדים. משפחת קנדי היתה בשנות ה-60 של המאה הקודמת המשפחה המפורסמת בעולם. הגורליות הגדיית קוטבית הופיעה במעגליות משלימה עם רצח קנדי בדאלאס ב1963. משפחה נוספת סרטנית יצאה ממסך הטלוויזיה, הלא היא משפחת קוסבי. הטלוויזיה האמריקנית רוויה בסדרות משפחה כמו דאלאס, הכל נשאר במשפחה, רוזאן, אחיות ומלרוז פלייס. מימד המשפחה הסרטני באמריקה מקבל ביטוי בחשיבותה של הגברת הראשונה על מסכי הטלווזיה עם הילדים והבעל. הנשיא שמקפיד להיות מצולם עם משפחתו ולפאר ולרומם את זוגתו בכל מערכת בחירות. מאחר והסרטניות האוראלית קשורה לאוכל זה האחרון מקבל ייצוג יום יומי בהמבורגר ובאמריקה כמעצמת הביף… והמקדונלדס, בנקניקיה  ובקוקה קולה אותם מייצאת אמריקה לכל העולם. דון מקלין שר פעם שיר מפורסם "ביי ביי מיס אמריקן פאי…" ניו יורק מכונה " התפוח הגדול " ואמריקה היא "הדוד סם". אפילו פופאי הדמות המצויירת המפורסמת בזמנו , אכל תרד כדי להתחזק . את החיים הטובים באמריקה תיאר בן סרטן מפורסם, ארנסט  המינגווי (21.7.1899) שטען שסיגר הוואנה ביד אחת וכוס מרטיני בשנייה הם משמעות החיים הטובים. באמריקה הסרטנית הגדולה בעולם רצוי שהבית יהיה מרווח, עם כלב על הדשא. הסרטניות מתבטאת בזכרון האמריקני התמידי של מארעות היסטוריים כמו הפצצת פרל הרבור במלחמת העולם ה-2 (פרל=פנינה האבן של מזל סרטן) רצח קנדי, מלחמת ויאטנאם, והאחד עשר בספטמבר.

headline-newsהסרטנית הגדולה הנחיתה ב20 ליולי 1969 אדם על הירח. באמריקה רווח הדימוי של הבלונדינית עם החזה (הסרטני ) השופע . זוהי דמות סרטנית ארכיטיפית איליה נכנסת החתיכה האופנתית החדשה בכל תקופה , כמו דולי פרטון , פמלה אנדרסון (1.7.1967) ששדי הסיליקון שלה מפורסמים בכל העולם כולו הודות לסדרת הטלוויזיה משמר המפרץ. אנדרסון כמובן לא היחידה במגרש הסרטני האמריקני קדמו לה ג'יין ראסל, לנה טרנר, מרלין מונרו, וג'יין מנספילד. הסרטן האוראלי האמריקני מרבה ללעוס מסטיק במציאות ובסרטים.

ניתן למקם את הצרפתים ברעיון הסרטני אם לוקחים את התאריך המכונן של נפילת הבסטיליה כנקודת ציון היסטורית מרכזית בצרפת. ההפיכה התרחשה ב14.7.1789 אכן במזל סרטן. האוראליות  מתבטאת במסעדות ובשפים , באוכל הצרפתי המעולה ובבגט המפורסם. ההיסטוריה והעבר הסרטני ניבטים מהארמונות, מהכנסיות ומהמבנים העתיקים ברחובות. השדיים הסרטניים נחשפים במועדוניי הלילה המפורסמים של העיר כמו הלידו, המולן רוז' והפרדי לאטן, בהן רוקדות נשים חשופות חזה.

bastile

 

מזל אריה 23.7 – 22.8

הערה

helios

מיתולוגיות

בתרבויות ודתות קדומות העריצו את אל השמש וראו בו ישות אחראית על השמש או על היבטים מסוימים הקשורים בה. דוגמא לכך הוא הליוס היווני, שעל פי האגדה נוהג במרכבת אש בשמיים ובלילה יורד למקום תת קרקעי . במיתולוגיה המצרית אלי השמש הם רע ואתון (גלגל החמה) . במיתולוגיה הרומית והיוונית הם אפולו והליוס . אצל הפרסים וההינדים נמצא את המיתרה ואצל העבריים קיים המלאך אוריאל, הממונה על האור. קיסרי יפן נחשבו לצאיצאיה של אלת השמש האצטקים חשבו שהם מחיים את השמש הדועכת באמצעות קורבנות אדם אותם הקריבו לה. ביחזקאל ח' נאמר : " ויבא אותי , אל חצר בית יהוה הפנימית …ופניהם קדמה , והמה משתחויתם קדמה לשמש (טז). בבית אלפא מצוייר גלגל המזלות על רצפת הפסיפס שבמרכזו אל השמש ,הליוס, רוכב במרכבה רתומה לארבעה סוסים. (רודן , פנתיאון האלים האולימפים ,1982). לחידוד התמונה ניתן להתבונן מיתולוגית באפולון (בנו של זאוס) כל מה שבהיר וברור קרוב לאפולון . הוא אל האור ורק הודות לקרינתו הזוהרת נגלה לעיני האדם העולם ברוב רבגוניותו. אפולון הוא אל של אהבים, ואחראי גם על שירה ואומנות . הוא מעניק השראה ומפיח רוח יצירה אלוהית באמן. הוא מייצג יופי גברי אך רבות מאהבותיו נכזבות. החל מהתקופה הקלאסית זוהה אפולו עם אל השמש , עם הליוס. הליוס הוא השמש ואפולו הוא אור השמש , קרני השמש הם סמלו הטוב ביותר . החמה רואה הכל ולאפולו יש גם כושר נבואי . כלי נשקו הם קשת וחיצים – החיצים מייצגים את קרני השמש שיכולים גם לשרוף ולהמית אך גם לרפא ולהבריא כשהנרפא נח באור השמש ובחיק הטבע . בסיפור המיתולוגי אף ארץ לא רצתה לקבלו בלידתו כי אפולו לא שייך לשום מקום מגדר אלא למרכז המושלם . ענייני  בני אדם היום יומיים הם מימנו והלאה, אך אנו כבני אדם , זקוקים לאור הרוחני שהוא מפזר החיים עלי אדמות היו נראים עצובים ועלובים ללא אורו.

אהבה ויצירה טוטליות ונתק

SOLAR-SYSTEM

אריה הוא מזל האהבה , המנהיגות והיצירה . יש בו מימדים של מיתוס , של ריכוזיות ואבהות , הוא מתקשר למוניטין ומיתוג , ליוקרה , לדומיננטיות ושליטה . הוא מביא לביטוי התנהגותי את המימד הקוסמולוגי של השמש . השמש מגדירה את המרחב סביבה ובהתאם לכך כל שאר הכוכבים הנמשכים אליפטית בתנועה סדורה סביבה ובאופן מתמיד וקבוע. מזל אריה מתבלט לאורך ההיסטוריה החל מאלכסנדר הגדול , דרך נפוליון , עבור למדונה, ביל קלינטון ,שמעון פרס ואובמה שהם רק מדגם קטן ביחס לאריות המפורסמים לאורך השנים .

בצורת ההתבוננות האסטרולוגית של עיקרון הקוטביות וההפכים המשלימים , האריה הוא סוג של תגובה נפשית למזל שמולו , הדלי . הוא מהווה ייצוג של משהו בנפש האישית –הקולקטיבית המנסה לעצור את המהירות, את הנתק , את הקפיצה הקוונטית והרחיפה חסרת העלילה של המימדים הדליים. האריה הופך לסיפור העלילה , למנהיג , ליוצר , לאמן ,למותג המפורסם.

האריה הוא משהו מוגדר שנראה ברור וקונקרטי לבני  האדם. הוא מפעיל את כוחות הריכוז והדומיננטיות , את השליטה והאהבה , ובכך מפסיק את היחסות והיחסיות הבלתי נסבלת לנו ,בני האדם של עידן הדלי שבו אנו מצויים ( ראה מאמר על טכנולוגיה מהירות והאצה בבלוג זה) כעת.

Sphinx1

דינמיקת הקוטביות ומתח הניגודים של ההפכים המשלימים יוצגה באמצעות דמות הספינקס , ליד הפירמידות שבגיזה במצריים. לספינקס יש פני אדם (מזל דלי) וגוף של אריה . זוהי תובנה אסטרולוגית מצרית מלפני 4500 שנה . תקופת מצריים התרחשה בעידן השור , איליו הגיבה הקוטביות העקרבית שאמצעות מוטיב המוות והחניטה של המומיה , והלידה מחדש של פרעון –אדם-אל וחזרתו אל השמש . הפירמידה היא המקום בו הכל התרחש . הפרעון הוא הייצוג עליי אדמות של המלך כל –יכול , המנהיג השולט שאליו מכוונת סגידת ההמון , בצלב המזלות הקבועים של דלי-אריה-שור-עקרב , בתוך אלה הדלי הוא ייצוג ההבנה הקוסמית אסטרולוגית של המצרים .

אריה מכיל בתוכו את הקוטביות של מזל דלי , את עיקרון הספינקס שמתבטא בעוצמת השליטה שיש למזל , למשל הטלבזיה הדליית שמהווה סוג של מרכז שליטה , עולם הבמה והבידור של האריה הופך למרכז כובד שלה שכן היא זירה ענקית לעסקי שעשועים . המסר של הטלבזיה שכל העולם במה . במסע הבחירות לנשיאות בארצות הברית של 1986 ירה רייגן , בן מזל דלי , שורות מחץ נהדרות וגם סיפר בדיחה לקהל…וכך נבחר מנהיג העולם החופשי בעידן הטלוויזיה. רייגן עצמו טען שהפוליטיקה היא בדיוק כמו עסקי שעשועים – הצגה טובה.arnold-schwarzenegger רייגן כזכור היה בעברו שחקן קולנוע . כך קרה גם לאריה ארנולד שוורצנגר (30.7.1947) שהפך למושל קילפורניה. רייגן ושוורצינגר ועכשו גם הידוען המליארדר דונלד טרמפ הם ביטוי לצורך של ההמון לשגר כוכבים לעמדות מפתח , לצורך העמוק שלנו באריה האסטרולוגי . להיות אריה פירושו לכלול בעסקת חבילה אחת אהבה,, מנהיגות וזהות . כדי לקבל זהות חזקה , ברורה ומוגדרת , צריך אדם להיות נאהב , להתכוון אל הזולת ולגרום לו לשדר חזרה אהבה מלאה. אהבה אם כן היא מכניזם של זהות , סוג של התכוונות טוטלית ביחסים . בשפה כוכבית זוהי סגירת מירווח קוסמי המאיים , יחסי מרחף משהו של הדלי . עכשו יש מוצקות ומצב ברור , מימד חד משמעי –אהבה. בדינמיקת הניגודים הנוצרת במתח הקוטבי הספינקסי , עולה המחשבה שאהבה שמשית-אריית היא מנגנון של אישוש הזהות. מה שמעלה הירהור שזו האחרונה אינה ברורה לאדם די הצורך . צריך לחזק ולהעניק לה תוקף מחודש מדי פעם על ידי משאלת הטוטליות הרגשית הקיימת במזל אריה .

הגיאומטריה האסטרולוגית הופכת בדינמיקת הספינקס את ההפכים המשלימים למעגליות , בה חוברים אריה –דלי –אריה ושוב דלי לעסקת חבילה המתרגמת תנועה קוית לתנועה מעגלית . תוך כדי התעוררות האהבה ורכישת הזהות מתוך הדיאדה העוצמתית שבין המזלות המנוגדים , עולה צורך מחודש לניתוק ומרווח. צורך זה נובע משאיפה לשחרור מזהות ברורה ומגדרת מידי. העובדה שאנו כבני אדם , מייחלים לזהות ולשייכות ברורה ומובהקת , מקפלת בתוכה את שלילתה: את הצורך הדליי קוטבי לשחרור מזהות כה מוגדרת ואולי מגבילה משהו – סוג של שחרור ומפלט מעצמנו על-ידי חווית נתק והפסקת מגע גומלין, הסמיך כל כך מבחינה רגשית . הספינקס מייצג שדה אנרגיה רב-עוצמה הבא לביטוי גם ברמת הקבוצה והמערכת. מיד נתרגם אותו גם לדינמיקת ההמון שכה רלוונטית לתקופתנו הנוכחית , כלומר לעידן הדלי . הספינקס הוא הוכחה למה שהבינו הפרעונים של מצריים העתיקה והוא שלנפש האדם , לפסיכולוגיה האנושית יש גיאומטריה הניתנת להתבוננות ולחוקיות: הפיכת קוויות דהיינו זמניות , למעגליות דהיינו לנצחיות. במילים אחרות מתח הניגודים , פרדוקס , מקפל בתוכו זמן ונצח בעסקת חבילה פסיכולוגית של להיות נוכח בזמן , ובאותה עת ממש לאפשר חדירה של מימד נצחי תדיר . זהו סוג של הכרח מתמטי – גיאומטרי הקיים במבנה גלגל המזלות . אנו סוגרים את המירווח הדליי ע"י אהבה אריית, מתנתקים כדי להשתחרר ולחזור שוב לאהבה, לאישוש הזהות , וחוזר חלילה . במבט קוסמי זהו תרגום של שמש-יקום-יקום שמש . אנו מצויים אם כן בפרדוקס קוסמי המתורגם  בדילמת הספינקס להליך אישיותי –לקרב על מנת להרחיק , להרחיק על מנת לקרב .

אנו זקוקים ליחסי, למנותק למופשט לא פחות מאשר לקרבה . שני מרכיבים אלה מסתירים בעצם אחדות היות שכל אחד מהם, לחוד, לא יתקיים בנפש לאורך זמן ואילו בהיותם יחד הם מאששים זה את זה."אם את אוהבת אותו, שחררי אותו ", שר פעם סטינג. אהבה מקפלת בתוכה , אם כן משאלת נתק . זו האחרונה מחביאה רצון לאהבה. אהבה היא זהות –נתק ומרווח יהוו שחרור מזהות מגדרת וברורה . נדגיש , תחושת חוסר בזהות מביאה לשאיפת זהות . רק זהות מגדרת וברורה מביאה למשאלת שחרור. הפסיכולוגים יאמרו על זה שסוג של חרדת נטישה מניעה את האהבה.

sarter הפילוסוף הצרפתי ז'אן פול סארטר מתייחס בספרו הישות והאין (1943) לפרדוקס הכרוך באהבה. לגישתו העולם האקזיסטנציאליסטי בנוי על אהבתו של האחר. בהימצאנו באהבה אנו מרוקנים מתוכן את מושא אהבתנו, וזאת בגלל שאיפתנו לכיבוש טוטאלי, ברגע שהוא שלנו, הוא מאבד את משיכתו לגבינו ואינו קיים יותר… כך, כשאותלו אוהב את דסדמונה ורואה בה את אוצרו וקניינו הפרטי, איך יוכל לעשותה שלו כל עוד היא בן אנוש חופשי, משתוקק? מחיקת סרבנותה פירושה מחיקת זהותה עד שלא נותר מדסדמונה דבר מלבד גופה , ואז את מי נותר לאהוב? בסוג התבוננות  סארטריאני זה אנו מצויים לא רק בתרגום המתמטי גיאומטרי של גלגל המזלות למושגים הנוגעים לנפש ולמימדים פסיכולוגים שונים, אלא נוגעים במחשבה איינשטיינית המאפשרת חיבור וזהות בין חומר לאנרגיה , דהיינו המשוואה המפורסמת של E=mc2  , שהריי נפשה של דסדמונה התרוקנה ונעלמה ונשאר רק גופה , ללא תוכן  המימד הספינקסי אם כן לא מסתכם רק בפרדוקס הזמניות נצחיות המקופל בנתק-חיבור אלא מוסיף זוג הפכים משלימים נוסף של חומר ואנרגיה , והרי לנו תרגום ויישום של היחסות הפיזיקלית של איינשטיין לעולם הנפש האנושי.

Vertigo52

גם הבימאי הנודע אלפרד היצקוק בן מזל אריה (13.8.1899) הציג אופן מחשבה אסטרולוגי זה בסרט ורטיגו (1958) כאשר סקוטי , שוטר בדימוס מנשק את האישה ותוך כדי סיבוב המצלמה הופך צמד האוהבים למרכז העולם , עורפו של סקוטי משתלט על המסך והאישה המנושקת שוקעת באפלה ונעלמת – היא מפסיקה להתקיים במהלך החיבוק . בסצינה זו של היצקוק אין כבר שניים אלא אחד ויחיד. האהבה של האריה תחסל תמיד אחד מהשניים ויתרה מזו , היעלמותה של האישה בתוך החיבוק של השוטר בדימוס מחסלת גם את האוהב , שכן הקשר יצא מאיזון.

מנהיג , כריזמה והמון

המימד הספינקסי של ההפכים המשלימים בדמותם של המזלות אריה-דלי התרחש כבר ברומא העתיקה בה הוכתרו  קיסרים – וגם נרצחו –בשם הצורך להקים מנהיג שיוליד את הצורך לשחרור מימנו , דהיינו שחרור ממשהו הקיים בתוך עצמנו. גם אז ההמון רכש את זהותו בסגידה לקיסר ובהכתרתו ועם הזמן ,כשהקיסר הפך בהדרגה לאדם רגיל עם חסרונות, הופיע כמובן הצורך להשתחרר מהזהות המעיקה על ידי רציחתו של אותו קיסר – והכל כדי להכתיר מלך חדש , כדי לזכות בזהות שהתעמעמה בהדרגה , סוג של ירידת אהבה.. התרופפות ההערצה והסגידה, כך הרגישו בני ישראל אחרי ימי השופטים כשהתחננו לאל " שימנה לנו מלך לשפטנו ככל הגויים".

obama_riding_a_lion

מנהיג ושליט כריזמטי , זמר-שחקן או ספורטאי כריזמטי , בין על הבמה או באצטדיוני הספורט , כל אלה הם ביטוי להפסקת המירווח  של הדלי על-ידי מזל אריה . קלינטון, בגין או אובמה האריות קטעו את היחסות הדליית המעיקה היות שהזהות ששווקה להמונים יצרה אצלם הזדהות , סגידה והערצה למנהיג , הוא הפך והיתרגם לחלק מזהותם החסרה או אולי לא מספיק ברורה. הם הפכו לחלק מזהותו .אך בדומה לזהות האישית כך גם הזהות הקבוצתית המעוגנת ושעונה על מנהיג הארי-הכריזמטי. היא נשחקת ככל שגדלה השקיפות הדליית –התקשורתית והמנהיג חוזר להיות בשר ודם , על חולשותיו האנושיות. צריך אם כן לחזק ולאשש אותה. חיסול המנהיג בבחירות או לפניהן והכתרת נשיא, מנהיג או ראש ממשלה חדש , יעניקו תוקף ויאששו לזמן מה את הזהות הקבוצתית החסרה בגלל האבדן המידי או הדרגתי של הכריזמה . אחרי הכל השקיפות התקשורתית –הדליית של תקופתנו אינה מאפשרת יותר מסתורין וגם לא מנהיגות בלתי ראויה כמו שהיה אפשרי פעם. אותה שקיפות ומהירות תקשורתית המאפשרת בעזרת טכנולוגיות המידע הדליות למנהיג להפוך לכוכב נולד, היא זו שגם תחסל אותו. השחרור מהמנהיג הוא שיחרור מהשלכת הזהות הקבוצתית , הוא זה שסוגר בכריזמה שלו את המירווח הדליי ובהסתלקותו פותח אותו שוב בכדי שהבא בתור יסגור אותו למעננו. אחרי הכל אחת לתקופה צריך לוודא מי אנו באמת…בחירה היא זהות כי מהווה השתייכות לקבוצה גדולה , למימד יותר גדול מהפרט . האריה אם כן יוצר את הקבוצה הדליית ומשחרר את הפרט מאישיותו " הקטנה , הלא ברורה מספיק". הקבוצה הופכת את הפרט לשלם גדול יותר , מכוון למטרה ברורה , ללא ספקות הריי כולם הולכים "לשם". הקבוצה מוציאה את הפרט מבדידותו ומשאלת  זהותו. קוסמלוגיה , מטפיזיקה ופסיכולוגיה חוברים יחדיו כדי להאיר לנו מבט מסוים על עצמנו. הכריזמטור האריי סוחף אנשים באופן מילולי מתחבר למסה , מעביר איליו רגשות , משכנע אותו בצדקת הדרך, מוכר עתיד, מחר יותר  טוב.

woodstock-photos

בבסיס כל שחקן קולנוע ותיאטרון , פוליטיקאי , זמר רוק וכדורסלן או כדורגלן מפורסם , מאחורי הגול או הבקעת סל וירטואוזית על פרקט האן.בי.אי באמריקה טמון רעיון צמצום וסגירת המירווח הדליי שהוא מאיים ונחשק בעת ובעונה אחת . הרצון לאהבה והסגידה לדמות כריזמטית מכוונת אותנו לדבר האולטימטיבי הבלעדי. כך בוודסטוק של 1969 באה לידי ביטוי סגידת ההמון ללהקות וזמרי הרוק. אין גבול להערצה את מדונה, צרחות ההמונים , תלישת השיער וטירוף ההתלהבות. גם פסל האוסקר הוא סמל לפולחן האישיות ההוליוודי!

michael jordan.magic

אין למעשה הבדל באופן ההתבוננות הצורנית של האסטרולוגיה בין בחירת שחקן השנה לבחירת נשיא . כולנו זקוקים לפסלון האוסקר המוזהב כמייצג של דילמת הספינקס . מג'יק ג'ונסון , כוכב הכדורסל בן מזל אריה (14.8.1959) מה"לוס אנג'לס לייקרס" , גרם להיסטרית הערצה המונית כששיחק מול המגה-סטאר הדלי מייקל ג'ורדן בשנות ה-90. מישהו תמיד יכנס וימלא את התבנית הארכיטיפית שהנפש האישית והקבוצתית מייצרת עבורנו . הצורה תמיד ישנה , הגלופות מוכנות היות שהן נצחיות, רק התוכן משתנה היות שהוא זמני משתנה עם חלוף העיתים.

כאן אולי המקום להבין ולמקם את הקוטביות הדליית המניעה ויוצרת את המימד של מזל אריה . אנו חיים בעידן טכנולוגי תקשורתי הנמצא בהאצה, סוג של המצאות במנהרה בליסטית. בהעדר עלילה ברורה , תחושת הרחיפה חסרת האדמה מתגברת וגורמת להיעדרותם של מגעי גומלין משמעותיים בין בני אדם ( ורצוי כאן לא לבלבל בין קישוריות לקשר אמיתי בין בני האדם ) זהו מצב שתורם לאבדן זהות בדור אפוף במידע אינטרנטי סלולרי דליי. המותג האריי הופך פיצוי לסוג של עוגן , מן אחיזה במישהו או במשהו שמהווה תחליף למנהיגות , תחליף לזהות חסרה. הוא מוחשי בתוך המהירות בה אנו נתונים ובאמצעותו אנו מנסים לעצור \ להאט  ולו רק לזמן קצר, לאחוז בו ולהרגיש מוחשיות אמיתית לרגע בעולם הוירטואלי –דגיטלי  המאיץ אותנו.

bigwig.png

אצל הלביאות והאריות מודגשת רעמת השיער . היא באה לידי ביטוי במונח האנגלי  bigwig שפירושו אישיות חשובה ( פאה גדולה) . המושג נולד בעקבות מנהגם של אריסטוקרטים אירופיים  בסוף המאה ה-17 ובתחילת המאה ה-18 לחבוש פאות ענקיות עשויות משיער מלאכותי. גם גיבוריי הרוק'נרול זקוקים לתסרוקות מרשימות . הקוטביות הדליית , כמובן, רואה בשיער האריי ייצוג של מרדנות גברית . מרדנות מתקשר אסטרולוגית למזל דלי שהוא כאמור קוטבי לאריה , ואולי זאת הסיבה שבשנות ה-60 וה-70 של המאה הקודמת לא רק להקות הרוק הפגינו שיער ארוך , לא מטופח ופרוע , אלא הצעירים בכלל ובמקומות רבים בעולם . הקוטביות הדליית גם הגיבה באופנה של מכנסיים מתרחבים מהברכיים ומטה. הרעיון  הקוטבי של אריה-דלי קיבל אם כן גם ייצוג במימד הפיזי גופני היות שהשוקיים מתקשרות אסטרולוגית לדלי . גם לשמשון ( שמש-אריה) הגיבור היתה רעמת שיער שלאחר גזירתה בידי דלילה ירדה עוצמת כוחו  בסיפור התנכי.

אריות מפורסמים

stanley-kubrick

סטנלי קיובריק (26.7.1928) הדגים לנו בצורה מובהקת ויצירתית במיוחד את המתח הקוטבי הספינקסי של אריה-דלי . הוא אכן היה אריה אך בסרטיו המעולים הציג את הפיצוי הדליי . הטירוף והשיגעון הדליים התבטאו בסרט "ד"ר סטרנג'לאב" (1964) כשמתוך קבוצת הפיקוד האווירי האמריקני , בעיצומה של המלחמה הקרה , מחליט גנרל לא שפוי להפציץ את רוסיה בפצצות גרעיניות . שגעון דליי אחר הוצג בסרטו "התפוז המכאני" (1971) שבו חווינו את הלם העתיד ע"י הפגנת האלימות של אלכס , הצעיר הפרוע וחסר המוסר , המתעלל באנשים לצלילי סימפוניות של בטהובן . שיאה של הקוטביות הופיע בסרט "אודיסאה בחלל 2001" (1968) שם העיסוק הוא בספינת החלל "דיסקברי" והעימות עם מחשב  בשם "האל 9000" . הללו מייצגים כמובן את העתידנות הדליית.

neilarmstrong

ניל ארמסטרונג ( 5.8.1930) שנחת ב 1969 אמר שזהו רק צעד קטן לאדם אך בהחלט צעד קוטבי דליי גדול לאנושות כולה . דלי הוא מזל הטיסה החלל והקוסמיות.

Napoleon

נפוליון בונפרטה ( 15.8.1769) הוא אולי האריה המפורסם בהיסטוריה ( גם אלכסנדר מוקדון היה אריה ) הוא הפגין שליטה , מנהיגות, כריזמה  של עוצמה ואימפריאליות.

אריות נוספים הם אלכסיס דה טוקוויל (29.7.1805) הוגה דעות מפורסם שכתב והדגיש דליית את ערכיי החירות והשיוויון בספרו " הדמוקרטיה באמריקה " (1835) הוא מדגיש את יתרונות הדמוקרטיה ורוח החירות והפלורליזם המונעים דליית את הריכוזיות המזוהה אסטרולוגית עם אריה ולכן בהגותו מדגים את מימד הקוטביות ופיצוי מעגלי מיסטי דליי כהגבה למזלו האישי –אריה.

Singers Christina Aguilera and Mick Jagger in a scene from the film 'Shine A Light'  running in competition at the 58th Berlinale International Film Festival מדונה (16.8.1958)  שוורצנגר (30.7.1947), רומן פולנסקי (18.8.1933), מיק ג'אגר (26.7.1943), שמעון פרס, מנחם בגין ופידל קסטרו הם אריות. אצל פרס ז"ל ראינו את הקוטביות הדליית באהבת העתיד , הצעירים המדע והטכנולוגיה ושאיפתו לשלום באזור . בן מזל אריה מפורסם היה אלדוס האקסלי שכתב ב-1932 את הספר הידוע "עולם חדש מופלא" , בו הטכנולוגיה הדליית שולטת בחיי האדם בדומה לשליטתה בו היום. מג'יק גונסון אריה מאפיין כוכב העבר של הכדורסל האמריקני הפגין מנהיגות בקבוצתו לוס אנגלס לייקרס . תם אך בודאי לא נשלם… ג'ין רודנברי (19.8.1921) היה היוצר והתסריטאי של סדרת הטלוויזיה המפורסמת "מסע בין כוכבים – סטאר טרק בה הופיע העתיד הדליי בצורה מרתקת וחדשנית כבר בשנות ה-60 של המאה הקודמת.

 

מזל מאזניים 23.9-22.10

מיתולוגיה

במיתולוגיה הייתה אפרודיטה פנדמוס ( שייכת לכל העם). היה לה מקדש גדול בעיר תביי. באתונה ובארגוס נקרא המקדש של אפרודיטה " אורניה" כלומר השמיימית. אפרודיטה אחראית על כל סוגי האהבה ולכן כוחה רב ביותר ( רודן 1982). מצד אחד היא נחמדה, מגינה על מוסד הנישואים ותורמת להבנה בין אישה וגבר. מצד שני היא מעוררת התפרצויות יצרים, הורסת חיי נישואים, מביאה לידי טירוף את קורבנותיה ואף דוחפת אותם לפשיעה . לאפרודיטה יש בת מארס ושמה הרמוניה . אפרודיטה היא מגינתן המיוחדת של הזונות , בקורינתוס , עיר הנמל , זכו היצאניות במעמד של כוהנות אפרודיטה. בספרטה כיבדו את אפרודיטה כנושאת נשק  ובתסליה היה נפוץ פולחן אפרודיטה  " אנוסיה" דהיינו אפרודיטה הלא קדושה , המחוללת . רבים מן החוקרים סבורים שיש קשר בין אפרודיטה לאלה האשורית פניקית עשתורת , ובין האלה האורית בבלית  עישתר. ויזואלית אפרודיטה מתוארת בדרך כלל כשהיא עירומה או חצי עירומה , כשהחן האירוטי שלה בולט ומייחד אותה. בטבע היא מקושרת לוורדים ולעץ ההדס, לפרג ולרימון היא קשורה גם לברבורים וליונים.

afrodite-1

אפרודיטה היא ביתם של זאוס ודיונה. היא נולדה מאבריי המין החתוכים של אורנוס שסורס בידי בנו קרונוס בפקודתה של גאיה אשתו. מספרים שנולדה מקצף גלי הים כסמל לבת אלים . מהאהבה בינה לבין גיבור טרויאני בשם אנכיזס נולד הגיבור איניאס, אבי אביהם של הרומאים. וירגיליוס טען שאיניאס השתקע באיטליה ושאחד מצאצאיו , רמולוס , ייסד את רומי . לכן ראו הרומאים באפרודיטה –ונוס את אם אומתם ומעמדה אצלם היה מכובד ביותר. היא אהבה עלמים יפים ואסור היה להם לסרב לה, אחרת היו נענשים קשות. לא חסרו גם גיבורות טרגיות כמו מדאה והלנה שהיו קורבנות תככיה של אפרודיטה .

love-with-cupid-sniper לאפרודיטה נולדו שני  ילדים ידועים: הרמפרודיטוס וארוס (קופידו). הרמפרודיטוס נולד מזיווגם של הרמס ואפרודיטה. ארוס-אמור-קופידון  הוא המלווה הנאמן של אלת האהבה והוא בנה החשוב והאהוב ביותר . הוא השליח של אמו , מכונף ומפזר אהבה בין בני תמותה באמצעות קשת וחיצים. כך בזכות ארוס , חשים בני האדם המאוהבים את הטעם של אפרודיטה , את טעמה של האהבה. אפרודיטה היא המהות ואילו ארוס הוא המתווך. במשתה של אפלטון מתואר ארוס ככוח המקשר בין האלוהי לאנושי .

יופי ואופנה

תעשיות היופי בעולם מגלגלות מיליארדי דולרים. מאחורי ההון מיוצרים דימויי היופי המופצים כאופיום להמוני נשים  ברחבי תבל. העוסקים\ות בייצורו בוודאי יאמרו שהיופי מוביל את הנשים אל הקוטביות של מזל מאזניים, אל מזל טלה, אל הגברים . אלה האחרונים , אולי היו רוצים שהנשים תהיינה מחוץ למוקדי הכוח . הקפיטליזם , טוענת ננסי אטקוף ( "הישרדותם של היפים ביותר ", 1999) , ושלטון הגברים הטלאי משתמש בלשוננו הכוכבית , במאזניימיות בכדי להגדיר את היופי למען צריכה תרבותית.

nancy כך תולים את דימויי היופי בכל מקום על מנת לעורר קינאה , תאווה וחמדנות שמשרתים את הרווח הכספי . חברות האופנה יוצרות ניתוק בין חוש היופי שלנו לצווי האופנה שכלל לא זהים לו. זהו בלשנו של הפילוסוף המפורסם סארטר " האחר הכוללני" המבט של הזולת , האופן בו אנו סבורים שהזולת מסתכל ותופס אותנו , האופן המאזניימי בו אנו מגדירים את עצמנו במבט הזולת . כובע ראפרים בעל מצחייה שנחבש במהופך משייך אותנו לכיוון חברתי , בגד הוא השתייכות מאזניימית בעלת משמעויות וכיוון של זהות חברתית  בגד הוא הצהרה לאן אני משתייך. בשוק הזיווגים יש ערך ללבוש יקר , אך גם משמעות ערכו של הבגד היקר פוחתת אחרי שהמטרה המינית הושגה. האופנה  המאזניימית היא תחרות חברתית ומאפשרת לטלה הקוטבי את הדיאלקטיקה והופעת  מימד \עיקרון ההפכים המשלימים המובנה מעצם צורתו המעגלית של גלגל המזלות . כך עושות הנוצות הצבעוניות אצל הציפורים , או רעמת השיער אצל יונקים מסוימים , וזנב ארוך במיוחד אצל הטווס.  כישלון אופנתי הוא לא רק כישלון אסתטי אלא כישלון חברתי , התודעה האנושית  מוליכה את האסתטיקה לשלבים נוספים , זהו כישלון בהשתייכות  סוג של  העדר חיבור לקבוצה, למוסר , לזמן הנכון אפילו  עד כדי ביטול של אישוש המציאות האוביקטיבית ( אם כולם בקבוצה הם כנראה צודקים ..) בהעדר הלבוש "הלא  נכון" נחסמת ההשתייכות (זו הפשוטה יותר ללא מילים או תוכן , המיידית)  אני לא מקבל מקום בקבוצה… לצו האופנה יש בעומק התודעה זרם והשלכות כבדות משקל במתח ובזרימה הדו סיטרית במקוטבת במזלות מאזניים וטלה . אסור לנו אם כן לפגר אחר צו השעה האופנתי .

e-fashion_

הדוגמנית  הידוען  והלוגו ( על פרופורציות וסמטריות )

טומי הילפיגר אמר פעם " אנני יכול למכור חולצה ללא לוגו " . ארנקים, בשמים ושאר מוצרי קוסמטיקה  הם בעלי משמעות לרוכש אותם . הקנייה מביאה תחושת השתייכות , הבושם הופך אותך לזמן קצר לעשיר , הפריט מקרב אותנו לסטטוס גבוה , תוית המעצב הופכת סמל אצולה. אופנה חדשה מוצגת בטלוויזיה ובאתרי האינטרנט . צילומי הסלפי ברשתות החברתיות מגבירים את המימד. את העוצמה האסתטית של מזל מאזנים רואים בערוץ  E  כשמנחת התכנית עומדת בכניסה אל עולם הטקס ( בפרס האקדמיה לקולנוע אמריקאי ) ולא שואלת על הסרט ( התעלמות מתוכן …) אלא מכוונת לצורה.. לחלון הראווה ולכן מראיינת אותם אודות הבגדים שלבשו. המעצבים מבינים את פוטנציאל הרווח שיפיקו בזכות העובדה שהידוענית \ן ילבשו את בגדיהם וממהרים לספק להם את הללו . הציבור יראה את המראה העדכני של תהילה ועושר . אפרודיטה אורנייה, הלא היא אפרודיטה השמיימית  מקבל כעת ביטוי ארצי פיזי מוחשי לכל המביטים.

model-girl

הדוגמנית ייצוגה הארצי-שמיימי של אפרודיטה\ונוס נעה בזרם הדוגמניות על המסלול . זהו מסלול בעל מתמטיקה , פרופורציות  וסמטריות מאוד ברורות , מסכמות אפילו נוקשות בודאי ניחשתם…90-60-90  (לחובביי הנומרלוגיה חיבור השלשה ייתן 24=6 המספר המיסטי של ונוס …) הן מביאות את הנוסחת המספרים  השמיימית  ( לפחות במבט אפלטוני ) לביטוי ארצי קונקרטי …רק לכאורה ורק לרגע… הרגעיות תשאיר את המימד שמיימי ברגע סיום התצוגה. אנו יכולים כמובן להסתכל ולהביט אך לא לגעת . גוף הדוגמנית המאזניימית הוא יצירת אמנות , אמנם זהו גוף אנושי אך ביחודיותו בקרב רוב הנשים המתבוננות הוא מורם  לדרגה שמיימית ייחודית, בלעדית , זאת מהסיבה שאין הרבה נשים כאלה. הדוגמנית אדישה , נטול מבע ובלתי מושגת. היא מצויה במישור מאזניימי סטרילי של גזע עליון , היא מגרה ונחשקת  אידאה שמיימית של אפרודיטה . תכליתה ללבוש בגדים ולהראות את הבלתי אפשרי , את מושלמות האידאה האפלטונית של היופי , פרופורציות ואסתטיקה. את הקשר בין שמיים לארץ. התגלמות הארכיטיפוס האסטרולוגי בטהרתו.

vogue

בשנות ה-90 של המאה הקודמת היינו עדים לעליית התופעה של דוגמנית העל . זו עוגנת במתח הקוטבי של מאזנים-טלה ובזרימה הדו-סיטרית בינהם. כאשר המגזין  "ווג"  הציג את לינדה אוונגליסטה, כריסטי טרלינגטון , סינדי קרופורד ונעמי קמפבל  על עמודי השער והגדיר אותן כדוגמניות מובילות בעולם . עכשו זה לא רק היופי שמדבר , מצטרפת כאן הקוטביות של הטלה המגיבה בפיצוי מעגלי מיסטי ליופי המאזניימי – להיות ראשון, להוביל להנהיג . אידאת היופי המאזניימית קונה לה אכסנייה נצחית בדוגמניות המובילות  המעניקות סטטוס לקולקציה , הנוכחות שלהן על המסלול מעידה על כך שלמעצב יש די כסף והשפעה כדי לשכור את שירותיהן . דוגמנות היא שוק מאזניימי-טלאי , ליופי יש פרק זמן קצר , הוא רגעי , זמני , קצוב וכפוף לשעון בלאיי הגוף האנושי. בשוק זה לצמרת מגיעים מעט מאוד אנשים. בשוק זה המנצח לוקח הכל .

הדוגמנית משקפת את " האחר הכוללני הסארטריאני"  בהליכתה האוורירית על המסלול הופכת את הצופה " לקרבן האופנה" . האדם שערכו העצמי ודימויו הפנימי , זהותו  והגדרתו נובעים מהמותגים שהוא לובש . מרוקן כעת מאישיותו העצמאית נטולת המותג , הוא הופך למה שבודלייר כינה " הזיגוג המשעשע" שובה הלב ומעורר התאבון של העוגה האלוהית . אכן זיגוג ולא העוגה עצמה.  העדפות הרוב הופכות לתבנית המצמצמת את מרחב העדפותינו האישיות האותנטיות האינטימיות . חלון הראווה גובר , צורה מחליפה תוכן . זוהי נטיה אנושית עמוקה לא רק בניו יורק או פריז , זה קורה גם אצל הבושמנים במדבר קלהרי באפריקה . בנות השבט ממשיכות למרוח שמן  חיות על עורן להוספת לחות אפילו בעתות רעב . כך נוציא יותר כסף על יופי מאשר על חינוך זוהי העוצמה של מזל מאזניים, היא ויזואלית רואים אותה . אך בואו נתקדם עוד שלב בסולם המאזניימי וונוסי של האסטרולוגיה . האופנה, הדוגמנית, הידוען, המותג והבגד היקר עוזרים לנו במשהו , הם משחררים אותנו בעוצמת הרגע וההווה של התצוגה והמסלול מעומק לבטי הנפש והעומס הנפשי שבנו כבני אדם. השאלות הפילוסופיות העמוקות אודות עצמינו והחיים לרגע נמוגות בסינוור היופי והאסתטיקה של הפרופורציות המושלמות . כך הדוגמנית מעלימה לנו את סרח העודף המכביד של הנפש אין לו כרגע לא מקום ולא ביטוי מנגנון ההכחשה הויזואלי עוצמתי כנראה בגלל מבנה המוח האנושי בו מרכז הראייה גדול יותר מאזורים אחרים..נסתכל ונשתחרר, עכשו נקנה וגם נזכה להשתייך  במשבצת הנכונה . תא המדידה יעשה ( רק למספר דקות) מה ששעות אצל הפסיכולוג לא בטוח שיעשו . קורים לזה דימוי עצמי. יוקרה יופי וסטטוס יגרשו את הירהורי וחיבוטי הנפש המבלבלים . מאזניים אם כן הוא גם מזל משחרר מעולם תוכן פנימי למציאות המוחצנת שיש לה מגבר כמו אמצעי תקשורת ורשתות חברתיות . סוג של הלם אסתטי מחד וסם משכיח מאידך . הדוגמנית המקפלת אם כן כרגע את שיאו של זמן ההווה על יופיו האסתטי ומשחרר אכן משחררת רק לרגע מהזמן הכרונולוגי עצמו , אותו זמן מכביד נפשית פוגם בחיצוניות סופג מכת קארטה טלאית לרגע אינו קיים . מאזניים  אם כן בסדר התודעה האנושית הוא גם ניצחון על מימד הזמן  גם אם רק לרגע קט זה בכל זאת מורפיום נהדר נגד כאב . הטלה עושה זאת ברגע הבקעת השער בכדורגל …הדוגמנית עושה אותו דבר רק ללא שרירים . הדוגמנית תזדקן , בטח זה יקרה , על המסלול  בשנה הבאה תבוא ונוס החדשה . הדוגמנית היא זמנית , ונוס-אפרודיטה היא נצחית מעולם האידאות של אפלטון . לעולם ההווה האסתטי משתייכים מאזניימית הניתוחים האסתטיים , מועדוניי הספא והכושר הקוטביים של הטלה , הרמת החזה, הסילקון .

veniceתומאס מאן  כתב בספרו " מוות בוונציה" שהיופי הוא נקודת מפגש , מסלול כיסופים של הרוח כלפי הגוף. המלומד היווני קריספוס גרס שהיופי אינו נובע מהאלמנטים אלא מהפרופורציה וההרמוניה של החלקים . פרופורציה והרמוניה הן מילות המפתח של מזל מאזניים . יופי הוא גם עיניין זמני תקופתי : פעם היו הנשים המלאות של רנואר אידיאל היופי ( אצל הגבר המוסלמי זה נשאר עד היום ועל אשה מלאה ישלם יותר מוהר …)  עם חזה שופע וכבדות משקל. אח"כ הופיע טוויגי הרזה והשטוחה כאידיאל מאזנימי.

אהבה ומלחמה

כבר עמדנו על החיבור המיתולוגי בין ונוס למרס , בין יופיה של אפרודיטה המאזניימית לאלימות ותחרותיות של טלה ושליטו מרס. האלילה המאזניימית כונתה בכינוי הטלאי  "פין אפ" שמשמעו לנעוץ גבוה (זאת היות שתמונותיהן של נערות הזוהר הוצמדו לקירות בנעצים).

שחקניות הוליוודיות , אותן נערות זוהר שופעות חמוקיים וגזרה הפורצת מתוך שמלת ערב צמודה , היו החלום הגברי הטלאי של הלא מושגות , מושא חלומותיהם של החיילים ששירתו מעבר לים , הרחק מהבית . היפיפיה  הונוסית שימשה כתזכורת למטרה שבגללה הם נלחמים . כך עושה הטלה שימוש ביופי המאזניימי-נשי כדי לעודד ולעורר מוטיבציה אצל החיילים. הרגליים של מרלן דיטריך " העלו את המוראל בצבאנו " כך הכריז אדמירל אמריקני בפני חייליו.

rita-hayworth-1

על פי השמועה , תמונתה של ריטה היוורת', המאזניימית המפורסמת של ימי מלחמת העולם השניה (17.10.1918)  הודבקה על פצצת האטום שהוטלה על הירושימה . תמונות של חתיכות רווחות עד היום במגורי הלוחמים בבסיסי הצבא . הקוטביות המאזניימית –טלאית  הופיע בימי מלחמת ויאטנאם . הדלתא של המקונג האדימה מדם  כאשר בצד השני של האוקינוס חצי מיליון צעירים השתתפו בפסטיבל וודסטוק , הם אמרו " עשו אהבה ולא מלחמה "  בקיי סאן  המפציצים והמסוקים ירקו להבות  והטילו נאפלם על הג'ונגל , החיילים לא עושים אהבה , הם פורקים את האנרגיה הזכרית טלאית אצל הזונות בסייגון במרוצת אפטר חפוז.

apocalypse-now46

בוודסטוק עשו אהבה  בסייגון  עשו מלחמה . שלושת ימיי הכייף היצירתי מוזיקלי הרטובים של וודסטוק ב1969 הציגו הדגמה של עיקרון הקוטביות האסטרולוגי . המסר המאזניימי חלחל אצל הנחתים בבוץ של ויאטנאם . וודסטוק הפך למסר פוליטי מאזניימי ובכיכרות של וושינגטון הפגינו ושרו הצעירים : '1 2 3 4 what the hell are we fighting for?…

woodstock

אותה מחאה ובקשת השלום והאהבה של מזל מאזניים הולידה אז תרבות שלמה שהנחילה לבני הדור את המחזמר "שיער" ושירים של ג'ון באאז.

באולמות הכדורסל  של האן. בי. אי המעודדות החטובות משלימות בהפסקה בהופעתן על המגרש , את מופע השרירים והגבריות הטלאית . לעיתים דוגמניות מתחתנות עם ספורטאים ידועים. כך עשתה  מרלין מונרו ב1954 כשהתחתנה עם ג'ו דימג'יו , שחקן הבייסבול המפורסם. כך משיגה ונוס את מרס או להיפך.  האלי ברי יוצאת מהמים בסרט ג'יימס בונד " למות ביום אחר " (2002) בדיוק כפי שעשתה השחקנית אורסולה אנדרס בסרט " ד"ר נו " (1961). אכן בכל סרטי האקשן הטלאי הג'יימס בונדי ישנה " החתיכה התורנית" , אלימות , מין ויופי בעסקת חבילה בונדית – מכוניות  ונשק טלאי בצד יופי נשי . כך תרגם פלמינג את הקוטביות האסטרולוגית לקולנוע , ביקיני עם אקדח . אולי לא פלא  אם כן שהשחקן המפורסם בן מאזניים הלא הוא רוג'ר מור היה ג'יימס בונד (14.10.1927).

dr_no

הגנרל האמריקני המפורסם מימיי מלחמת העולם השנייה , דיוויט אייזנהאור (14.10.1890) הביא לשיאה את הקוטביות הטלאית כשתכנן והביא את פלישת בנות הברית לנורמנדי שהביאה להכרעת גרמניה . גם נשיא רוסיה ולדמיר פוטין הוא בן מאזניים  (7.10.1952) הפועל בנחישות ולא מהסס לפעול צבאית ולהפעיל את הקוטביות הטלאית של מזלו האסטרולוגי . הוא גם חובב ספורט וג'ודו . באשר לקוטביות בספורט אנו מוצאים ספורטאים מפורסמים כסקוטי פיפן בכדורסל האמריקני (25.9.1965) עודד קטש בישראל (16.10.1974)  והשרירן , השחקן ואומן הלחימה ז'אן קלוד ואן דאם (18.10.1960) הם כולם בני מזל מאזניים העוסקים בקוטביות הטלאית הספורטיבית ונסיים עיניין זה עם השחקן כריסטופר ריב ז"ל (25.9.1952) שגילם את העוצמה הטלאית בסרט סופרמן.

roger

המבט של הזולת ,על מוסר ואתיקה

hell-is-other-people-sartre

כבר עמדנו קודם על " האחר הכוללני " אותו מונח שטבע ז'אן פול סארטר הפילוסוף הצרפתי הנודע . אותו מבט של הזולת , סוג של מבט מאבן מאותה גורגונה מיתולוגית ששולל מאיתנו את החירות והספונטניות של הקוטביות הטלאית. האחר הכוללני הוא אשלייתי, סוג של תבנית מחשבתית הקונה בנו שליטה . הוא מתחיל בילדות , עם אובדן האותנטיות של הילדים הנאלצים להתאים את עצמם לסטראוטיפים הנורמטיביים המיוחסים לזולת, אותו " אחר כוללני"  המכיל בתוכו תפיסה נורמטיבית הבנויה מרכיבים של בורגנות , פוליטיקה , דת, אקדמיה והרבה תקשורת . הזולת חודר מאזניימית באמצעות תקשורת ההמונים שמכתיבה טרנדים בהמטרה תקשורתית של טלביזיה, אינטרנט וסלולר . המאזניים הוא " החוץ" שקנה בלעדיות על האדם ועל אורח חייו הטכנולוגי תקשורתי . הוא שולט בנו דרך המחשבה שלנו , מה חושבים עלינו , איך רואים אותנו .. על זה אמר סארטר פעם "הגיהנום הוא הזולת" . אותו זולת שמטיל עלינו את רשת אבחנותיו ומשקיף עלינו תמיד מבחוץ. אימוץ מחלט של המאזניימיות יותיר אותנו חסרי חירות בהונאה עצמית ובמאבק איתנים של המסלול הדיאלקטי בין טלה למאזניים, בין האני לזולת, בין אותנטיות לזיוף. הפילוסוף הגרמני מרטין היידגר שהיה בן מאזניים (26.9.1898) , סבר שהאחר הכוללני מטביע בנו " עצמי זולת " השולל מאיתנו מיצוי מכסימלי אותנטי של הווה טלאי קוטבי ומוחלף בקיטש מאזניימי טלוויזיוני של אופרות סבון וקים קארדישיאן ( בת המזל .21.10.1980.) אולי זאת הסיבה שהיידיגר תמך במפלגה הנאצית בחיפושו אחר אותנטיות ועוצמה טלאית.

מאזנים הוא מזל האתיקה והמוסר . לא מדובר במוסר גדיי המכוון לציווי אלוהי תאולוגי אלא למוסר החברתי . המוסר המאזניימי איננו חיצון אלא רציונאלי ונתפס בהקשר המסגרת החברתית . תפיסה כזו הראה הלורד שפטסברי , מוסר בניתוק מהאלוהות , מוסר שאין לו מקור חיצוני ותלות דתית . זהו מוסר של " חוש מוסרי" טענה שתפסה מקום בשפה הפילוסופית של ההשכלה . שפטסברי סבר שאינטואיציה מוסרית היא מקבילה מאזניימית לחוש היופי ונטועה באדם על בסיס האסתטיקה המאזניימית כסוג של שיווי משקל והרמוניה מתחדשת בכל רגע נתון  והללו קיימים בנו כבני אדם עמוק פנימה. לגבי הפילוסוף עמנואל קאנט המצפון והראציונאליות שבאדם יכולים להביא אותו לשיפוט נכון . מדובר לדעתו בחוש טבעי שאותו הוא מכנה " הציווי המחלט" , אימפרטיב קטגורי המקפל תפיסה מאזניימית עמוקה של הזולת: " העיקרון לפעולתך יהיה כזה שיוכל לשמש עיקרון לפעולתם של כל בני האדם כולם". המאזניים אם כן, תובע מן הזולת זולתיות , כלומר עליו לנהוג כפי שאני מתנהג אליו. המשמעות היא שכל אדם רציונאלי יאמץ פעולה זו וגם ישאף, בה בעת , שתהפוך לחוק כללי . לגבי קאנט זהו אינו עיניין אלוהי (גדיי בשפה אסטרולוגית) אלא בחירה רציונאלית של התבונה והמצפון. גם אצל קאנט יש קשר בין שיפוט אסתטי למוסרי בעיסקת חבילה מאזניימית  פסיכולוגית. השיפוט האסתטי המאזניימי מחבר את עולם המוסר עם עולם השכל , יש קשר בין היופי באמנות לבין הטוב המוסרי. אצל קאנט זוהי סוג של הרמוניה מאזניימית הכורכת בין העולם הפיזי , המוסרי והאסתטי . קאנט לא היה כמובן אסטרולוג… אך בבסיס הגותו בעיניין זה טמון מזל מאזניים כרכיב, אידאה ארכיטיפ נפשי בפרט ובקבוצה המצוי אפריורי מראש ומובנה באדם. איננו  יודעים את מזלו של הפילוסוף היווני אריסטו , הוא הרחיק לכת שלב נוסף בראייה המאזניימית כשהביע סברה שצדק הוא חיקוי לאהבה . אם נאהב איש את רעהו לא יהיה צורך בחוקים והצדק המאזניימי ישרור בעולם .

hobbesהמתח הקוטבי בין החברה והתרבות  המאזניימים לבין מה שקרוי מצב הטבע הטלאי עליו מדבר הפילוסוף תומאס הובס. ( בן מזל טלה 15.4.1588) בספרו הלוויתן יפתר רק ע"י ריסון הטבע וניצחון התבונה , הגבלת הטלה הקוטבי, היינו הגבלת היצרים והדחפים המידיים לכיוון שיתוף ומודעות לצרכיו של הזולת.

 

מאזנים מפורסמים

nitche

 פרידריך ניטשה (15.10.1844) הפילוסוף המרתק מייצג בהגותו הפילוסופית והפסיכולוגית את רעיון המוסר המאזניימי. הוא תוקף את המסורות המרכזיות בתרבות המערב : את המוסר הנוצרי , את המוסר החילוני  ואת מוסר היום יום של ההמון, אותו מכנה ערכיי העדר . בספריו "כה אמר זרתוסטרא"  "מעבר לטוב ולרוע" הוא ממקד את רעיון הקוטביות האסטרולוגי של מאזניים וטלה כמימד של פיצוי מתח ניגודים והשלמה כך גם בספרו "אנושי אנושי מידיי"..מאחוריי  שאלת  המוסר המאזניימי מקופל הרעיון המרכזי של הגותו הקרוי " הרצון לעוצמה " הטלאי קוטבי . מוסר עבדים אל מול מוסר אצילים . חולשה אל מול כוח , המון מול אינדבידואל – אותו על אדם ,סופרמן ששמו זרתוסטרא ( רמיזה לזורואסטר המנהיג הפרסי שטען לפיצול מוסרי בן חושך לאור …) ניטשה מתרפק טלאית על עוצמת תרבויות העבר של הייונים, הויקינגים  והחיה הצהובה של הנורדים בחיפושו אחר הקוטביות הטלאית העוצמתית שאבדה לנפש הקולקטיבית ובודאי לאישית. ניטשה רוצה עוצמה, ילד , לוחם, יוצר רקדן כל הללו מייצגים את ההווה המיידי של הטלה גדוש וייצרי ללא מוסר נוצרי ללא שקיעת המערב .ניטשה סבור שהחיים הם תופעה אסתטית חסרת אלוהות , יצירת אומנות אחת גדולה . הטלה המגיב קוטבית ממזלו האישי של ניטשה , (המאזנים ) הוא האל הגרמאני ווטאן מתפרץ בעוצמה . ווטאן לא מזדקן לוחם מתפרץ יצרי שובר והורס .

john-lennon-pic-rex-155822497

ג'ון לנון (9.10.1940) – לנון היה יוצר ענק שנתן ביטוי למאזניימיות שבו עד שנרצח ב1981.הוא רצה שלום ואהבה וביטא זאת בשירו " כל שאתה זקוק לו הוא אהבה " אהבתו ליוקו אונו היתה מהמפורסמות בעולם . הוא שר את " תנו צאנס לשלום"  לביטלס היתה אימרה אסתטית לדור הביט…הם הסתרקו שונה עם היער קדימה…כך הגיב הראש הטלאי קוטבי לביטוי היצירתי המימד הפיזי. אך בזה לא הסתיימה ההתרסה שהשפיע על דור שלם. לנון היה מורד טלאי , פרובוקטיבי שמביא את הנוער לצרחות במופעים, לנון שיחרר את הטלה הפרוע מהקהל . הוא ויוקו אונו  עשו אהבה ולא מלחמה וגם שרו " אהבה היא התשובה".

ft5s-wilde-3

אוסקר ווילד (16.10.1854)  ויילד יליד אירלנד נחשב לסופר ומבקר שנון ומכשר במיוחד . הקוטביות הטלאית באה כבר בשמו ווילד , שמשמעותו היא פרא . את המאזנים ביטא בגנדרנות , בלבישת מחלצות משי, לבוש מפואר ומעילים גדולים ועניבות ענק…את המימד הזכרי טלאי ביטא בפרשיות אהבה פומביות עם מאהבו הקנדי רוברט רוס . כך נחשפה זהותו כהומוסקסואל. ביצירתו בולט המרכיב הטלאי קוטבי משלים במרדנות וויילד טען " הייתי מוכן לעשות הכול כדי לזכות שוב בנעוריי ". את המתח בין הגיל לאסתטיקה ביטא ביצירתו " תמונתו של דוריאן גריי" (1891)  שבה הגיבור הוא נער טלאי שמגלם את היופי ההומוסקסואלי . דוריאן הוא בעצם ווילד הצעיר . יצירה זו מבטאת את המשאלה הטלאית העמוקה לא להזדקן , גריי לא מזדקן ומאומה לא נגרע מיופיו המאזניימי ולא מצעירותו הטלאית. אך תמונת הדיוקן שצויירה בצעירותו כן מזדקנת . זהו חלום הנעורים הנצחיים של המסלול הקוטבי למזל מאזניים בדמות הטלה . הידרדרותו המוסרית של דורייאן מאששים את המוטיב הטלאי . אוסקר ווילד הוא מייצג מובהק של מזל מאזנים ברמתו העמוקה שקידש את היופי והתגרה במוסר הויקטוריאני שהיה מקובל בלונדון ונראה בעין טלאית כצבוע . הוא חיי למען אהבה ויצירה וגם מת בגללם.

tumblr_ni0f11zko61qa99uro1_500

מאזניימים מפורסמים אחרים הם השחקן מרצלו מסטרויאני (26.9.1924) שביטא את האהבה  המאזניימית בסרט המפורסם משנת 1961 " לה דולצה ויטה " בו הוא חובק בזרועותיו בסצנת המזרקה המפורסמת את השחקנית השוודית אניטה אקברג ( בת מאזניים..(29.9.1931) בסרט " אתמול היום מחר" מ-1963 סופיה לורן עושה בפניו סטרפטיז חושני.. את תוית המאהב הלאטיני הטלאי  קוטבי קיבל בסרט " קזנובה" (1965) בו עסק בפיתוי נשים . היצירה הקולנועית של מסטרויאני עוגנת בקוטביות המזלות מאזניים וטלה . נוסיף ליוצרים ולשחקנים את איב מונטאן (13.10.1921) את סטינג (4.10.1952) . בפוליטיקאים נמצא את ג'ימי קרטר (1.10.1924) שעשה את השלום בין ישראל למצריים בקמפ דיוויד ובלחיצת היד המשולשת במאזניימית עם בגין וסאדאת. מהטמה גנדי המנהיג ההודי המפורסם (2.10.1869) מייצג את המאזניימיות היות שהטיף לסובלנות ואי אלימות כנגד השלטון האנגלי בהודו.

מתוך סיפרו הרביעי של ירון ליבנה  " אינטרמצו אסטרולוגי " שיצא בהוצאת ידיעות אחרונות\אסטרולוג ב-2012 .

מזל בתולה 23.8-22.9

המיתולוגיה

athena

אפיונים של הבתולה ניתנים לזיהוי עם מרים אם ישו ועם איזיס אך יותר מכולם משתקפת הבתולה באיכויותיה של אתנה מינרווה. אתנה היא אלת החכמה המעשית , בתם של זאוס ומטיס . היא אלה לוחמת לבושה בכותנת מסורתית ארוכה ( רודן 1982)  ומתוארת כאשה צעירה בעלת מבט רציני ובוטח. לעיתים עוטה שיריון . היא אלה לוחמת ומגינה על גיבורים ועקרונות שונים, כאשר לכולם מכנה משותף חשוב : הם מבטאים פיקחות , מתינות ותרבות . אתנה מגינה על החשיבה התכליתית המעשית נגד תעתועי הזיות ופיתויי הטירוף. ככזאת היא אויבתן המוצהרת של דמויות הפועלות אינסטנקטיבית ובאופן פרימיטיבי , ומביאות להרס ולהרג . היא מתנגדת למרס \ארס  ומתקיימת בינהם איבה . בניגוד למרס היא מעניקה לגיבורים קור רוח , ריכוז ודבקות במטרה תוך שיקול דעת מחושב בכוח. אתנה מחזקת את רוח הלוחמים במלחמת טרויה כשנשברת רוחם היא משכנעת אותם להמשיך  את הלחימה . היא פועלת ללא מעורבות פיזית  ומתגלה לגיבור רק כשהיא פונה איליו ישירות . אתנה אוהבת את אודיסאוס בגלל פקחותו ומגינה עליו מהתנכלויות פוסיידון אל הים . היא לובשת צורות של בני תמותה שונים בכדי לבלבל את האויב . היא מסייעת לכל נושאי התרבות לארצות רחוקות ולגיבורים כמו הרקולס במלחמות נגד עמים ברברים . ניתן לזהות אותה כייצוג של מזל בתולה בגלל היותה סמל לשפיות הדעת . אלה זו היא בגדר "טאבו" לא ניתן לגעת או לפגוע בה, היא בתולה נצחית. יצרים ארציים לא רציונאליים הם מימנה והלאה . היא מנצחת היות שהרוח כובשת אצלה את החומר, השכל משתלט על היצר, האנושיות מנצחת את האכזריות , בראיית היוונים כל אלה הם פרי פועלה של אתנה.

ביקורת , בררנות והפרטים הקטנים

בתולה הוא מזל של ביקורת , פרטים , בררנות  ושאיפה למצויינות . מימדים של סדר, היגיון, שיטה וניקיון מאפיינים את הבתולות . זהו מזל של מילים ומספרים וכמובן קיים בו לעומק רעיון הטיפוליות . ניתן להיעזר בעובדת מיקומו בגלגל המזלות ממול למזל דגים . במקרה הנוכחי , הבנת הקוטביות ועיקרון ההפכים המשלימים מקבלים דגש משמעותי לתיאור המוטיבים הפילוסופים ופסיכולוגים של הבתולה. זאת היות שמאחוריי ההיגיון והרציונליזציה הבתוליים מסתתר , ואף יבוא לידי ביטוי בעיקרון של פיצוי וזרימה דו סיטרית , הכאוס הדגי . המתח בין מתמטיקה למוזיקה, בין מלל לשתיקה, בין שכלתנות לכאוטיות , בין הפרט לשלם ובין הדיוק לטעות . כל אלה מעוגנים בדיאלקטיקה של הבתולה –דגים המצויים תדיר במתח קוטבי משפיעים ומשלימים זה את זה.

ההיגיון הבתולי מופיע מתוך עיקרון הסיבתיות –יחסי הסיבה-תולדה  הם ממש הדי. אן. אי של הבתולה חיפוש אחר נסמכות וסיבתיות שמהם יגזרו בסוף הסדר והשיטה , המצויינות , ההיפרטות והתוצאות. כדי ליצור קטגוריות ברורות יש ליצור הבחנה ואבחנות מבדילות וכמותיות , כך מביא הבתולה את האותיות , המילים, המספרים . כך נוצרת רשת, סוג של מסננת המתארת את המציאות באמצעות השכל והחושים . הביקורת היא החיפוש אחר הפרטים והצורך העמוק , הנפשי –פסיכולוגי בסדר ושיטה. ייתכן והצורך לסווג לסדר ולמיין  את העולם שבחוץ נובע מפחד הכאוס הנעוץ עמוק בנפש האדם . ההיגיון מסתיר ומחביא את האינסוף שאותו איננו יכולים לעכל ולקבל .הקשרים הברורים בין סיבתיות , פרטים וזמן קווי, הופכים מסננת הגנה בתולית שמונעת מלהישיר מבט אל הכאוס ומימד האינסוף שהם דגיים במהותם. המצויינות הופכת כאן לתעודת הכשר שאכן השיטה נכונה והתוצאות הושגו. הפרטים הפכו לשלם והתצרף הבתולי שובץ באופן מדויק. המצויינות הבתולית מקפלת בתוכה את הנצחיות הדגית , ולו רק בגלל הסיבה שהיא מחזרת אחר הנצח , אחר השלם שבדרך כלל הוא לעולם לא מושג . מן תהליך של ציפייה תמידית לקראת משהו שאמור להגיע .  המסננת של הבתולה מכילה חורים קטנים ..מאוד קטנים המסננת של קשת מכילה חורים הרבה יותר גדולים, לגבי הבתולה השלם הוא בדיוק סכום חלקיו. זאת בניגוד למזל קשת הסבור שהשלם הוא משהו הגדול מסך כל החלקים המרכיבים אותו.

zodiac

המספר –בין מתמטיקה למוזיקה , צומת המפגש  הקוטבי בין בתולה לדגים.

המספר מקפל בתוכו את רעיון המתח הקוטבי וההתניה ההדדית של הבתולה-דגים. הוא מפגיש בתוכו את הניגודים המהותיים ביותר בהכרה האנושית . הוא אחד והוא רבים, סופי ואינסופי, הוא תנועה ומנוחה, הוא אידאה אך חודר לעולם החומרי , הוא נצחי והוא זמני . המספר 5 בין אם מדובר בבלונים כיסאות או אנשים ושאר עצמים הוא מס בודד אך מכיל את רעיון הריבוי והכמות . הוא מידע אך מידע ללא תוכן . ה-5 קובע עובדת כמותם של 5 אוביקטים הנספרים בתודעת הסופר , לא 4 אלא  5 לא 6 אלא 5 . כאן אנו מגיעים לטור המספרים . הוא מתחיל באינסוף הדגי – האפס הריק  פוטנציאל אינסוף האפשרויות שיכולות להתגלם . עובר ל-1 ספרה שהיא איבר המין של המספרים ומימנו מתחיל עיקרון הריבוי . הוא עצמו חסר גבולות ומימדים. ה-2 הוא צורת הקו ולכן מקושר לתנועה ולזמן . ה-3 הוא המשולש ולכן יוצר תודעתית את מימד השטח בהכרה האנושית, את המישור . ה-4 מכוון לקוביה לעולם הפיזי חומרי לנפח ולתפיסת חלל מוגדר . ה-4 כבר מעביר אותנו הכרתית לגופים גאומטרים ואלה קיומם תלוי במספרים . מספרים הם הרכיבים שבונים בתודעת האדם את העולם הפיזי חומרי חללי וזמני. הם עצמם מחוץ לזמן למקום או למימד חומרי הם בלשונם של פיתגורס ואפלטון אידאות טהורות מזוקקות מכל מימד זמני חומרי. באמצעות הספירה הבתולית , המיון , המספרים הם טור אינסופי אך בעל היגיון סיבתי טהור , 3 לא יופיע ללא -2 …לוגוס בתולי . מספרים הם תנועה ותקשורת זה עם זה סוג של התקדמות לינארית  הלפני אחרי, קודם או מאוחר הם בסיס ההיגיון של הבתולה סוג של נסמכות וסיבתיות. זוהי היפרטות בתולית לקראת האינסוף הדגי קוטבי . אסטרולוגית האינסוף הוא תהליך מתמשך משהו של לתמיד…להמשיך לספור …לכן המספר הוא המייצג החשוב ביותר של מזל בתולה כי מביא למכסימום את מסלול הניגודים וההפכים המשלימים בגלגל המזלות בין בתולה לדגים. הוא מפגיש את האינסופי עם הסופי ואת הסופי עם האינסופי זהו כנראה שורש התפיסה האסטרולוגית של מזל בתולה כמזל הפרטים המובחנים והמדויקים. באם שאלתם מהיכן הבקורתיות והדייקנות של הבתולה הריי שזהו תרגום פסיכולוגי ופילוסופי של הספירה . השימוש במספרים מייצג את המעבר מהנצחי אידאי ואינסופי באמצעות הספירה לסופי  גשמי חומרי וזמני. ביקורת היא המימד המדוייק בין הדגיות לבתולה במבנה הקוטביות של גלגל המזלות. ביקורת , ספירה אבחנה מיון והבחנה הם החיבור בין הניגודים הללו . המספר הוא שומר ההכרה הבתולית ומשאיר אותנו בחיבור ויחסים מדוייקים אך מחביא בתוכו את האינסוף. חיזיון האינסוף הדגי  אינו ניתן לעיכול וההתבוננות באינסוף קשה ומפחידה לכן אלוהים יצר את המספרים בכדי לעטות על הנצחי מסיכות ושנוכל להתבונן בו בהדרגה , דרך הספירה שהופכת כאן לתנועה ומנוחה באופן הדדי. עובדת היותו של המספר צורה ריקה, מידע משחררת אותו כדמות שכלית טהורה כאידאה אפלטונית . זוהי שכלתנות בתולית טהורה סוג של הצרנה שכל ללא כולסטרול …העולם הפיזי הוא גאומטרי ושעון על מספרים . פיתגורס גם אם לא צדק בחלק מחישוביו צדק בתפיסתו את המספר כרכיב הכרתי תודעתי באדם שנותן לנו מובן למושג האינסוף במסלול המתח הקוטבי של בתולה-דגים. מאחר ומזל דגים קשור למוזיקה , סברו הפיתגוראים שסולם הטונים בנגינה ניתן לתרגום לנוסחאות מתמטיות …לצערי לא הספקתי לשאול את פיתגורס האם הוא בן מזל בתולה או דגים . את הסימפוניה השמיימית משמיעים הפלנטות  כי תנועה היא ספירה . מעניינת אולי העובדה האוקטבה במוזיקה המערבית  חולקה ל12 צלילים. הסופר אם כן מצוי בעיסקת חבילה בתולית דגית . מחד מיסטיקן אידיאליסט דגי בשפתנו הכוכבית ומאידך מטריאליסט בתולי .

 הבתולה הפילוסופית

john_lockel

פילוסוף חשוב ומעניין היה  האנגלי ג'ון לוק ( 29.8.1632) שייצג בהגותו  באופן מובהק  את המימדים של מזל בתולה . לוק האמין בעולם אוביקטיבי ובתצפית זהירה . הוא האמין בחושים שמבחינתו כבן מזל אדמה מאפשרים את התצפית הנכונה ומספקים ידיעה אודות העולם החומרי. זו תפיסה הגיונית בתולית המאחדת אוביקט חומרי עם רשמים המושפעים מהחושים והשכל בעסקת חבילה פילוסופית . בספרו מחשבות על החינוך (1693) טען שיש להקפיד כבר בגיל צעיר על חינוך סדר ומשמעת. לוק מייצג היטב את מזל בתולה היות ששאף למכסימום של בהירות סדר ושיטה. לוק אגב גם עסק ברפואה .

%d7%94%d7%a8%d7%91_%d7%a7%d7%95%d7%a7_%d7%91%d7%99%d7%a4%d7%95בן מזל בתולה מעניין היה הראי"ה, הלא הוא הרב יצחק הכהן קוק שנולד ב7.9.1865  ונחשב לאבי אבות הציונות הדתית. המתח בין המגמה המיסטית לבין הרציונליות נכר במחשבת קוק ומאפיין את הגותו העוגנת על המתח הקוטבי של בתולה-דגים. ברבים מכתביו הוא עוסק בהיבטים שונים בשאלת טיבן של הרציונליות הבתולית התואמת את מזלו האישי , בתולה ושל המיסטיקה השייכת לקוטביות הדגית , וניסה לפענח את אופי היחסים בינהם. אליבא דקוק אין בידי המחשבה ( בנימין איש שלום, הרב קוק, 1990) התבונית (בתולית) למצות את מימדיה של ההתנסות המיסטית (הדגית) המחשבה השיטתית לא יכולה להשיג את האמת , ולו רק בגלל שאין האמת יכולה להתגלות לאדם כשהיא מקוטעת אלא על ידי הופעה כללית שלמה (שם,212). בכוח האינטואיציה המיסטית טוען קוק מושגת האמת הזאת ללא ויתור על החשיבה הרציונלית . קוק אם כן תומך בהשערתנו אודות מודל אסטרולוגי של הפכים משלימים וקוטביות  בגלגל המזלות היות שעוגן בהגותו על מבנה דיאלקטי בין מזלו האישי בתולה לדגים הקוטבי וזרימה דו סיטרית בינהם.הוא לא מוותר על הפילוסופיה הרציונלית אך מודע לחיוניות המיסטיקה . לגביו קיים מתח מתמיד בין עליונים לתחתונים , בין למעלה ללמטה , ועל פי השגתו המיסטיקה והתבונה הן שתי דרכים לגיטימיות בעלות יתרונות וחסרונות  המשלימים זה את זה. בעקבות גישה זו הגורסת כי עם ישראל , תורת ישראל וארץ ישראל חד הם היות שמתאחדים ומתמזגים האיכויות של מזל בתולה ( הקונקרטי ארצי חומרי וזמני) עם הרוחני שמימי –אידאי הדגי. הראי"ה תורם איפוא להבנת הפיגום האסטרולוגי הבנוי ממתח קוטבי במקרה הזה של בתולה ודגים. בשדה הפילוסופי הבתולי ניתן גם להציב הוגים כתומס הובס , דקרט, אריסטו , פרמנידס ולייבניץ. מולם יתייצבו  ההוגים בעלי כיוון פילוסופי קוטבי דגי : לאו טסה , צוונג טסה , וילאם בלייק , מייסטר אקהרט , נזיריי הזן והסופים המוסלמים .

הבתולה הגיאוגרפית

swiss

ניתן למקם את שוויץ כמאפיינת קבוצתית ומדינית של מזל בתולה . בזינוק להיסטוריה של המאה ה-12 נפגוש את הדייקנות הבתולית של וילהלם טל , היורה בקשתו הישר לתפוח המונח על ראשו של הילד… בנו במקרה זה .

זוהי דייקנות  בתולית נועזת , מן הסתם הדייקנות תתורגם בתולית אצל השוויצרים לשעון ולשעון הקוקיה שאכן מוצאו בשוויץ. למימד הבתולי של מדינה זו נוסיף את ה דייקנות והסדר הניקיון וההקפדה , היעילות , רמת הרפואה והמחקר במדינה זו וכמובן גם את הבנקאות שמעוגנת אסטרולוגית במזל זה. הרפואה הבתולית באה לידי ביטוי בארגון הצלב האדום שמשרדיו בז'נבה . היכן הקוטביות הדגית ? אתם שואלים, התשובה היא באכל, החורים בגבינה השוויצרית …חללים וריקות הם דגיים אסטרולוגית ומייצגים משהו שחסר …האוכל הוא כמובן בתולי כמו השוקולד השוויצרי ותאגיד נסטלה המפורסם . בתולה הוא מזל הדגן באסטרולוגיה.

sep11

על הדרך, בהקשר הגיאוגרפי הגלובלי יותר ב11 לספטמבר 2001 במזל הרציונאלי בתולה, התרחש הבלתי יאמן: מטוסים התנגשו והתפוצצו בתוך גורדי שחקים , הלא הם מגדלי התאומים  בניו יורק . בסימן ההיגיון הבתולי הופיע הלא יאמן ובדיוני של הקוטביות הדגית שגרמה להתרחשות ברמת המקרו , אותה אנרגיית פיצוי מעגלית משלימה מתוך מתח הניגודים של בתולה-דגים. בינייני ענק התמוססו ונמוגו באבק הדגי באמצעות מתאבדים מוסלמים ( אחד מהם היה מוחמד עטה  המצרי בן מזל בתולה  1.9.1968)  . מניו יורק נותרה לנו עוד קפיצה גיאוגרפית קטנה לכלכותה שבהודו, המקום בו נשאלה בת מזל בתולה בשם אמא תרזה (26.8.1910) " איך את יכולה לעזור לאלפי  הרעבים המצורעים והחולים ?"  הבתולה הנוצריה  ענתה : " אני מסתכלת רק בסבל הניבט מזוג עיניים הנמצאות מולי כעת ובכך מקבלת את כל הכוח לעזור לכולם . אם הייתי מסתכלת בעיניי אלפים , לא הייתי חשה ככה ." אמא תרזה היא בת מזל בתולה שהביאה את ההקרבה הטיפול והמסירות הדגית –קוטבית לטוטליות מחלטת בהודו.

הבתולה בהוליווד ובקולנוע

sophia-loren

כפי שראינו מיתולוגית, בתולה הוא מזל האשה בגלגל המזלות ( זה מסביר על בסיס הקוטביות הדגית את המימד הקורבני של הנשים לאורך אלפי שנים של ההיסטוריה העולמית ) למען הצבעוניות וההמחשה נציג מספר דוגמאות מהבתולות המפורסמות בעולם . השחקנית סופיה לורן (20.9.1934) וראקל וולש (5.9.1940) שתיהן היו סמליי סקס בעבר ובמעבר לתקופה יותר עדכנית נצרף את דוגמנית העל קלאודיה שיפר (25.8.1970) ילידת המזל מגרמניה . בחזרה לעבר אנו מוצאים את השחקנית היפיפייה השוודית אינגריד ברגמן (29.8.1915) בתולה אחרת המונצחת בלבבות היא השחקנית השוודית גרטה גרבו (18.9.1905). היופי של גרבו היה בתולי. המיסתורין והפנטזיה, והעובדה שהילכה קסם על סביבתה היו דגיים בקוטביות הקיימת באישיותה האסטרולוגית . אבל לא רק נשים בבתולות.

geer

השחקן המפורסם ריצ'רד גיר (31.8.1949) הדגים יפה את הקוטביות הדגית כשייצר קשר עם הדלאי למה והבודהיזם הטיבטי ( הדגיים במהותם הפילוסופית ) הנזירי והמדיטטיבי. את הכישרון והשיגעון עד אבדן זהות דגי חווה הבתולה , הזמר והמגה כוכב מייקל  ג'קסון (29.8.1958) כך גם אצלנו בישראל דודו טופז (20.9.1946) שהדרדר ממצוינות תקשורתית וריטינג שיא בטלוויזיה לכאוטיות דגית של הסתבכות והתאבדות . בסוגיית ההתאבדות הדגית קוטבית עסק בן בתולה אחר היוצר ההוגה והסופר הגרמני  יוהן וולפנג גתה (28.8.1749) שכתב על יסוריי ורתר הצעיר והן בפאוסט (1808) . במנזר הדגי ביקר הבתולה שון קונרי (25.8.1930) בסרט הנודע שם הורד. בבידיון הדגי קוטבי המשלים של בתולה עוסק השחקן קיאנו ריבס (2.9.1964) בסרט המטריקס המעלה את שאלה הקוטביות בתולה-דגים בסוגיה תודעת האדם האם אנו מצויים במציאות או חלום.

מתוך ספרי האחרון אינטרמצו אסטרולוגי  שיצא בהוצאת ידיעות אחרונות \אסטרולוג  זהו תקציר המאמר על מזל בתולה.