משה רבנו מבט רוחני.

מצרים ,פירמידות וספינקס.

 אם רוצים לנסות לפענח את דמותו ( וגם את תפקידו ההיסטורי) של משה יש להתבונן בצורה מעמיקה ומזווית לא שגרתית בתרבות מצריים של לפני אלפי שנים. מבט זה עשוי להאיר קווי חשיבה, שאולי לא רווחים בתמונה הכוללת שהתרחשה לפני שנים רבות  בהקשר של יציאת בני ישראל ממצרים.

יותר מכל דבר אחר, מסומלת מצריים מאז ועד היום בתודעה הקולקטיבית של הפירמידות והספינקס בגיזה.  תעלומת מבני אבן ענקיים ומרשימים אלה יכולה להיות מובנת ומוארת באמצעות  מבט אסטרולוגי-כוכבי. אמחותפ, האדם שבנה את הפירמידה הגדולה הבין כנראה לעומק את המימד האסטרולוגי וגם הצליח לייצגו בצורה מתמטית – גיאומטרית .

הזודיאק, גלגל המזלות השמימי מכיל  בעקבות מסע השמש (המדומה) מנקודת השוויון האביבית (בה משתווים אורכי היום והלילה) 12 שחקנים אסטרולוגים במהלך חלוקה מתמטית לגזרות של 30 מעלות.(מימד זה מזכר בדיאלוג האפלטוני טימאיוס בו עוסק אפלטון בתיאור הבריאה בדגש של פרופורציות מתמטיות כמו גם בעלי חיים משכלים במרחב השמימי). הנחת הבסיס למבנה האסטרולוגי עוגנת על רעיון 4 היסודות: אש, אויר, מים ואדמה. כל יסוד מכיל שלושה מזלות. מזלות האש הינם אריה, טלה וקשת. מזלות האוויר הם דלי, תאומים ומאזנים. ( אש ואויר הינם יסודות משלימים בהרמוניה) מזלות המים הם: עקרב, סרטן ודגים. אלו האחרונים בהשתייכותם ליסוד המים משלימים וחוברים הרמונית ליסוד האדמה בו מצויים המזלות שור , בתולה וגדי. מאחר ובגזרות השמימיות, כל יסוד מכיל שילוש של מזלות, אריה טלה וקשת במקרה של האש, הללו מצויים במבנה גיאומטרי של זוויות בנות 120 מעלות. כל יסוד שמימי הוא בעצם משולש שווה צלעות. ידיעה זו של הפרעונים ואמחותפ היא זו שהביאה לבניית הפירמידה בגיזה. במבט פשוט אנו רואים את המשולשים האסטרולוגים, את 4 פאות הפירמידה כייצוג מתמטי גיאומטרי של גלגל המזלות השמימי המקיף אותנו. נחזור ונדגיש כל פאה בפירמידה מייצגת יסוד אסטרולוגי. הידע האסטרולוגי של המצרים מרשים ביחס לעובדה שלא היו להם טלסקופים, אפלטון טען (באפינומיס) ששמיי מצריים המדבריים היו בהירים מספיק לראייה ברורה יותר של השמיים והכוכבים. ההבנה המצרית של לפני אלפי שנים לא מסתימת רק בפירמידה. גם לספינקס, דמות מפורסמת לא פחות ישנה משמעות כוכבית. לספינקס יש פנים של אדם וגוף של אריה. פני האדם מתקשרים במימד האסטרולוגי למזל דלי הנחשב למזל האדם  והתפתחותו (ולכן אין לו הקשר לדימוי החיות של מרבית המזלות האחרים) גוף של אריה מייצג כמובן את מזל אריה. בדמותו של הספינקס  הדואלי מקופלת הבנה אסטרולוגית מצרית עמוקה הכרוכה בדינמיקות( ואולי אף בסוג של מודל נפש מרתק) שהמזלות מצויים במבנה של הפכים משלימים. הם מקיימים סוג של מתח קוטבי זה מול זה המצוי הן בתודעת האדם כפרט וגם ברמת הקבוצה והמערכת. רעיון המתח הקוטבי והזרימה הדו סטרית של גלגל המזלות מתרגם תנועה קווית לסוג של מעגליות. המציאות האסטרולוגית באמצעות מתח הניגודים עוגנת את נפשו הארכיטיפית של האדם בפרדוקס של דבר והיפוכו( טלה-מאזנים, שור-עקרב, תאומים-קשת וכן הלאה). התובנה המצרית הקדומה מעניינת ביותר היות בסוג גיאומטריה ומתמטיקה זו המיוצג בגלגל המזלות ומשתקף בבהירות במבני הפירמידה והספינקס מתנהלת השקה, סוג של איזון מיסטי, בין קוויות למעגליות, בין נצח לזמן קווי היסטורי. המקום בו מתנהל מאבק איתנים זה הוא הכרת ותודעת האדם.

בכדיי לחדד את התמונה המצרית לעומקה האסטרולוגי יש לבצע בלשון צלמי הטלביזיה לא רק זום-אין (תקריב) של המצלמה אלא גם זום-אוט (הרחקה) על העולם המצרי הקדום. האסטרולוגיה מכילה סדר תקופות הקרויות עידנים (age) בלא להיכנס כרגע לחישובי הפרצסיה- הנקיפה ותנודת כדור הארץ סביב צירו ביחס לקו המזלות השמימי נתמקם ישירות בעידן השור של מצריים הקדומה. (אנו מצויים כעת בעידן הדלי, עידן נמשך ב-2160 שנה לערך, הקודם לו היה עידן הדגים, לפניו עידן הטלה ולפניו התרחש עידן השור של מצריים) את השור המצרי אכן מייצגים המבנים הכבדים של הפירמידות, האובליסקים, והספינקס. אך מה  שמגביר כאן את הרזולוציה האסטרולוגית-כוכבית הוא שבהתאם לעיקרון הקוטביות וההפכים המשלימים בגלגל המזלות המשלים הקוטבי של מזל שור למשך 2000 שנה חייב להופיע במימד של פיצוי והשלמה ובתפקידו לתרגם באמצעות הכרת האדם מימד לינארי למעגליות. זמניות לנצחיות כנגזרת של המתח הקוטבי. המזל הקוטבי לשור הוא עקרב. באסטרולוגיה , עקרב הוא מזל המייצג במיתוס הפניקס את רעיון המוות וההתחדשות, הלידה מחדש. ואכן הפרעונים האמינו שבמותם הם רק משנים צורה. ואף דאגו להיקבר בפירמידה עם זהב ותכשיטים. המומיה והחניטה מחזקים את רעיון ההתחדשות והתחייה העקרביים של האסטרולוגיה. גם אוזיריס אל המוות המצרי שנרצח על ידי סת במיתולוגיה המצרית נקרע לגזרים, מת אך מתחדש וקם לתחייה עקרבית באמצעות איזיס אחותו. התרבות המצרית האמינה שוורית-עקרבית בגוף הפיזי ובתחייתו. מצריים העוגנת עידנית במתח הקוטבי של שור-עקרב היא תרבות של מוות ואמונה בלידה מחדש (זוהי חשיבה ואמונה שונים ומנוגדים לתפיסה היהודית ונגיע לכך בהמשך).תרבות הממוקדת בפיזי ומנסה לשמרו בכל כוחה. מן הראוי להזכיר שבהיסטוריה הדתית של מצריים התרחש ניסיון למהפכה של פרעה אחנתון. אחנתון ניסה לאסור על עבודת אלילים ולהנהיג מונותיאיזם שבמרכזו אל השמש אתון. למרות זאת טוען פרויד בספרו משה והמונותיאיזם (דביר 1978 עמ' 28) שאחנתון אסר לעשות כל פסל ומסיכה של אתון, לאל האמיתי טען, אין צורה. מגמה זו נכשלה במצרים שחזרה למוחשיות דתית אסטרולוגית.

 משה במבט אסטרולוגי.

לפי המסורת נולד ונפטר משה ביום ז באדר. במבט אסטרולוגי הוא בן מזל דגים המשתייך ליסוד המים. כמו כן  מספרת התורה שבת פרעה קראה את שמו משה היות שמשתה אותו מהמים(שמות, ב' 10) מעניינת כאן היא ההתבוננות במשה באמצעות האפיונים של היותו בן מזל דגים. מזל זה מייצג ארכיטיפית רעיונות של אחדות, העדר זהות ברורה, ובעקבות כך שיבוש או מרכבות שמית כטשטוש הזהות. שתיקה , אלם והעדר תקשורת. רמת הזדהות גבוהה במיוחד , מצבי קרבן והקרבה,. ביטול עצמי, ערפול ומעגליות. זהותו של משה מרכבת היות שהיה הבן של עמרם ויוכבד משבט לוי. הנסיבות מובילות אותו להיות מצרי. מוטיב המים הדגי מתקשר ליאור  ומאוחר יותר לבקיעת ים סוף ביציאת מצרים. משה מתואר דגית ככבד פה וכבד לשון(שמות, ג' 10) ואף טוען (שמות, ו' 12) "ואני ערל שפתיים" ולכן ממונה לו דובר : אהרון אחיו(שמות, ז'1). בהיבט האסטרולוגי-דגי עמוק עמעום התקשורת והמלל מכהה את הזהות האישית והאגו, האני ומגביר הזדהות ותחושת אחדות . ה'לא מדבר..מחובר פחות לסביבתו האנושית ומצוי בעולם פנימי משמעותי יותר מרק קשרי תקשורת עם הסובב. משה מדבר , אך לא הרבה, עולמו הוא מעבר למילים, דמותו הרוחנית , הדגית מתחזקת כעת. בפרשת דברים הנאום של משה מתואר במילה "דברים" (הרב שאול פרבר ישראל השבוע 8.2022) משה הריי תאר את עצמו כ"לא איש דברים אנוכי"…כאשר משה עומד לפני אלוהים הוא אינו מסוגל לדבר ( נצחיות) כשהוא מול העם ( לא בני ישראל אלא כל ישראל..) הוא יכול לדבר ( שתיקה שווה נצחיות, מלל מכוון להיסטוריה ולזמניות) מאפיין דגי נוסף שלו היא הענווה: " והאיש משה, ענו מאוד- מכל אדם אשר על פני האדמה (במדבר יב' 3).

האמונה בנבואת משה רבנו היא העיקר השביעי בשלושה עשר עיקרים לרמב"ם. הרמב"ם טען בהקדמה לפרק "חלק" " שנאמין שהוא (משה) אביהם של כל הנביאים שקדמו לפניו והבאים אחריו, כולם למטה מימנו במעלה והוא בחיר אדוני  מכל המין האנושי". משה הוא נביא המצוי במגע ישיר ייחודי עם האלוהים.בדברים לד נאמר" ולא קם נביא עוד בישראל  כמשה אשר ידעו אדוניי פנים אל פנים".  משה עובר חוויה מיסטית לא שגרתית, בו הוא מתבונן בסנה הבוער ואינו מתעכל. זהו מפגש עם האלוהות. המדגיש בפניו את חופש הבחירה במשפט:" אהיה אשר אהיה". זוהי אלוהות מתהווה ולא סטטית כמו למשל המניע הבלתי מונע של אריסטו, האלוהות המתגלה למשה בסנה הבוער מייצגת התהוות ודינמיזם.יותר מזה, המבט אל הסנה הבוער הוא אירוע מיסטי החורג מיממד הזמן הרגיל אל מראה ההיסטוריה כולה , ההיסטוריה המכוונת אלוהית לעם היהודי . היסטוריה בוערת של סבל ואבדן ולמרות הכל " הסנה בוער ואיננו אוכל"..ממשיך לבעור ולהתקיים ולא נאכל עד סופו . זהו סממן של השגחה .

זאת ועוד, כשמשה עולה אל ההר ( שמות ל"ב – 19) לקבלת לוחות הברית  מתחיל כנראה להיבצר פער בין תחושת הקשר האינטימי והבלתי אמצעי שלו לאלוהים לבין המסר החרוט בלוחות. משה אולי חש את אי יכולתו להעביר את עוצמת הכרתו, תחושותיו בקרבת האלוהות באמצעות מילים ומשפטים שאולי צמצמו את עוצמת המפגש המיסטי. משה מתוסכל מהפער ושובר את הלוחות , לא בגלל שחטאו ישראל, בגלל שאולי לא בעצם יוכלו באמת להכיר במשמעות האחדות האלוהית. זו שייכת לסוג הכרה וחוויה רוחנית אותה אין האדם הפשוט יכול לחוות.

 רבות הפרשנויות אודות סיפור חייו של משה ומקורו. בקרב מלומדים נוצרים , בתקופת הרנסנס הייתה סברה כי משה למד על אמונה באל אחד מכוהן מצרי בשם הרמס טריסמגיסטוס. יתכן ומחשבה זו מצויה בספר מעשה השליחים בברית החדשה, בו מתואר משה כמי " שלומד בכל חכמת מצרים". המשורר הגרמני פרידריך שילר  בחיבורו "שליחותו של משה" סבר שמשה למד בבית ספר של מסדר הכוהנים המצרי. ידע זה היה נחלת אליטה מצומצמת במצריים (התיאוריה של שילר היא אולי הבסיס לספרו המזכר של פרויד על משה מ-1939). פרויד גם מכוון לברית המילה כרעיון מצרי.

המוטיב האסטרולוגי של מזל דגים נמשך במלוא עוצמתו. משה הוא מנהיג, אך אינו מוצג כגיבור מיתולוגי, אין סביבו פולחן אישיות, הוא חווה את הסנה הבוער, הוא עולה להר סיני לקבל את לוחות הברית, כן, הוא קרוב מאוד לאל כפי שלא הייתה אף דמות תנ"כית אחרת. אך בל נטעה לרגע הוא רק קרוב… הוא לא האל. דמותו צנועה, אינו מעוניין בשליחות, בעל דימוי עצמי נמוך… לא חושב שהוא המתאים לשליחות כה כבדה..משה הוא לא בדיוק מנהיג, הוא משה רבינו לא מנהגינו  היות שאסור לו להיות כריזמטי או דמגוג יתר על המידה. הוא מייצג הזדהות. אמונה שתבוא בעם מתוך חיקוי, מתוך הזדהות ורצון פנימי ולא מכוחנות ואוטוריטה. הוא בשלב מסוים מבקש מאלוהים (במדבר יא-יב) לשחרר אותו מתפקידו לאחר תלונות חוזרות ונשנות של בני ישראל. משה מנהיג את העם מתוך מימד דגי רוחני ולא מכריזמה. הסיבה לכך היא שתפקידו הוא לדורות קדימה מעבר לזמן הרגיל. עם יהיה כריזמטי , לאחר מותו יתמוסס הרעיון אותו מייצגת אישיותו, רעיון הרוחניות הטהורה) משה כבן מזל דגים מביא נצחיות לא תלויה בקיומו הפיזי בלבד. השפעתו לא תלויה  רק בנוכחותו. (במדרש מכונה נבואת משה "נבואת האספקלריה המאירה". נבואה שדרכה כמו בזכוכית שקופה, אפשר להביט ולראות את האור האלוהי ללא עכירות שכלית או נפשית.) היא תמשיך רבות אחריו. בממד הסנה הבוער אלוהים מתגלה (אראל סגל ישראל השבוע 8.2022) שלא אוכל, זוהי התגלות הנצחי, האלוהי בתוך הזמני היסטורי . משה רואה את כל תולדות היהודים . הסנה הוא מטפורה לעם. בוער אך אינו אוכל.בכל דור ודור כמעט מושמד נשרף, אך קם מחדש היות שנצח ישראל לא ישקר . נצח דגי , בתוך ההיסטוריה ומחוצה לה .משה חווה את החורבן והגאולה של הדורות. של כל ישראל וזהו מצב מיסטי עמוק של התגלות ותודעת נצחיות בתוך רגע זמני . משה מבין את הנצחיות האלוהית שמצויה בתוך התהליך הזמני היסטורי זה שונה מבודהא שרוצה להוציא את הזמניות מההיסטוריה .הוא יניע את הדורות כולם לכן הוא משה כאישיות זמני הרעיון אותו הוא מייצג יהיה נצחי. לכן משה חייב למות. אלוהים קובע את יום מותו, זה מתרחש על סף הארץ המבטחת שלקראתה הוביל את העם. משה מסתכל מהר נבו (דברים לד' 5-6) " וימת שם משה עבדה בארץ מואב… ולא ידע איש את את קבורתו עד היום הזה. אולי כדאי למנוע פולחן אישיות, קברים ושרידים מקודשים. אמנם הוא היה בן 120 במותו אך אלוהים מונע מימנו את האלמוות. הוא אדם ולא אלוהים. משה הוא לא ישו, שתחייתו מן המתים מתרחשת לאחר הצליבה. למשה אסור לחזור מן המתים. הוא לא נחנט והופך לנצחי כמומיה בפירמידה הממתינה לחייו החדשים של הפרעון המצרי, הוא לא מתחדש. הוא משאיר רעיון רוחני דתי לדורות, לנצח אך הוא חייב למות, אחרת לא יהיה הבדל בין התרבות הפירמידלית ספינקסית של מצריים ליהדות. משה לא עולה השמימה כמו אליהו..הוא רוחני ויהיה פלאי ככל שיהיה ובכל זאת אך רק אדם, הוא לא מושלם. שלימות היא רק באלוהות. משה הוא בשר ודם בלידתו ובמותו. העובדה שדוברו ואיש הקשר שלו עם העם הוא אהרון, ולאחר מכן איש הביצוע והיישום שלו הוא יהושע רק מדגישים את הקשרו הרעיוני רוחני של משה. לא ניתן להתעלם מהעובדה שמשה הוא איש המן, של עמודי האש והענן, אדם שפועל בצורה מסוימת בעולם לא טבעי , מעבר לחוקי הטבע הרגילים. בעולמו של משה הגשמי מגיב ומציית לרוחני אלוהי. במלחמת עמלק משה מתפלל, יהושע הוא זה שנלחם. בשיא מעורבתו לאורך כל הדרך ממצרים בכל זאת מופרד משה מעולם החולין הגשמי, מצוי בו ולא מצוי בו בצורה פרדוקסלית. אבל ישנו אולי עוד מימד באי כניסתו לארץ המובטחת. וכאן שוב מופיע רעיון הרוחניות והנצחיות הדגית במבט אסטרולוגי. למשה אסור לממש. כניסתו לארץ תשבש את דמותו הרוחנית, הנצחית. הקונקרטיזציה של מימוש פיזי בכניסה והתנחלות בארץ המובטחת תהפוך את משה לזמני.. תחלן את דמותו. אי המימוש משאיר אותו ברעיון הכמיהה, הכיסופים, ההיות לקראת תמיד… זוהי תזכורת עמוקה לבני ישראל. למרות שנכנסו לארץ, משהו מהותי נשאר  מחוץ לזמן, מחוץ להיסטוריה, זוהי דמותו של משה ולכן אסור היה לו לממש באופן מלא את המימד הגשמי, היסטורי, זמני של ארץ ישראל. מסופר שהוריו, עמרם ויוכבד היו משבט לוי. כזכור בזמן התנחלות השבטים בארץ התפזר שבט לוי בין כל השבטים( 12 במספר שגם תואם את גמטרית שמו של משה, וגם בהיפוך האותיות השם) ושימש בתפקידים של הנהגה רוחנית. בהתבוננות קבלית לשבטים יש משמעות אסטרולוגית, לוי הוא השבט הרוחני המזוהה עם מזל דגים.

 משה מספרת המסורת נפטר ב-ז באדר ביום הולדתו. הוא אפילו לא נקבר בראש ההר בנבו, אלא בגיא נמוך( גיא מואב מול בית פעור שם-6) של שיפולי ההר. פחות קרוב לאלוהים אף במותו…רוחני מאוד אך לא מושלם. אדם ולא אל.

בין פרעה למשה.

האיסור על עשיית כל פסל ומסיכה בעשרת הדברות מטרתו היא יציאה כנגד השאיפה המוטעית של האדם לראות את עצמו זהה עם אלוהים כפי שחשבו הפרעונים, זהו סילוק האשליה המצרית האנושית של קיום נצחי. משה מגמגם כי רעיון הפגימה בשפה הוא לנטרל את המחשבה האנושית  האשלייתית באמצעות השפה האדם יכול לשלוט בנעלם, במסתרי. למצרים אכן הייתה מאגיה של שמות. האלים אף הסתירו את שמותיהם בכדי להימנע משליטה בהם באמצעות השמיות. המצרים ראו את העולם כסטטי, כלא משתנה ולכן לא הותירו לאדם יצירה ובחירה חופשית. בדיבר הרביעי של עשרת הדברות האדם יוצר את עולמו, שישה ימיי עבודה ואחר כך שבת לאדוניי אלוהיך. מצריים היא סטטית , היהדות מורה על דינמיות ויצירה. (דבר שאולי מתחיל כבר ברעיון הבריאה עצמו). התנ"ך כותבת רבקה שכטר בספרה התנ"ך כמשל (ספרא 2008) מובדל  מהטרגדיות היווניות ובודאי ממצרים גם בספר איוב. התנ"ך מראה על כושר התחדשות, מתת ההתחלה החדשה זוהי התחלה שמקורה ההיסטורי הוא ביציאת מצריים. בקיעת ים סוף על ידי משה היא שליטה אינדטרמיניסטית ברעיון 4 היסודות האסטרולוגי של אש, אויר, מים ואדמה. סמל הדטרמיניזם האסטרולוגי של הפרעונים הפירמידלים. משה בוקע את ים סוף בעוצמה רוחנית אותה מקבל מאלוהים, הוא שולט ביסודות מים ואדמה. עמוד האש מוביל את בני ישראל בלילה במדבר זהו יסוד האש. הענן ביום סמל ליסוד האוויר. משה היהודי-מצרי-יהודי יודע אסטרולוגיה, מבין לעומק את תרבות מצריים משתמש בידע אך מעביר אותו שלב גבוהה יותר למונותיאיזם ובחירה חופשית. זו האחרונה לא תהיה ללא הכרת האחדות שבריבוי. במצריים לדעת משה חסר כנראה שלב ההכרה האחרון במבנים של הפירמידה והספיקס. הוא לא מסופר להמונים. הפירמידה מהווה מייצג מוחשי מתמטי גאומטרי של הנפש הארכיטיפית באדם. היא בחשבון ראשון ואחרון מצביעה על הכרח מתמטי של אחדות. בה הן המשולשים והן מבנה ההפכים המשלימים.( נושא זה אגב, מזכר במעשה מרכבה ביחזקאל א  בו החיות נשר, אריה, שור ופני האדם מצויות במצב דינמי של "רצוא ושוב"..בתיאור כסא הכבוד האלוהי). יציאת מצריים הופכת אם כן ליציאה מהאסטרולוגיה בתפיסתה הדטרמיניסטית של הפרעונים. משה הוא זה ששולט בארבעת היסודות: אש (עמוד האש) ענן (יסוד האויר) והפרדת הים והיבשה (מים ואדמה) היסודות יוצרים אולי אשליית ריבויי והתפרטות אך למעשה במבנה הפירמידלי, מתמטי גיאומטרי הם ייצוג של אחדות במסלולים קבועים וברורים. לא הם אלו שמנהלים אותו בדומה לתפיסות אסטרומגיות דטרמיניסטיות. בניגוד למצרים שרצו להיות אלים, הם רצו לשלוט ולכן אולי הסתירו את מבני העומק של הפירמידה או אולי לא ידעו או הבינו עד הסוף קשה לדעת. לכן פרעה לא משחרר את בני ישראל, הוא מבין שמשה עומד לחשוף את הסודות ובכך יחליש את עוצמתו של הפרעון. פרעה מבין כנראה מה משה יודע. הוא לא מוכן שהידע ידלוף ממצרים ובכך יחלש כוחה המאגי. הפרעון לא יהיה אלוהים יותר הוא יחזור לגודלו המקורי, אדם בן תמותה.  באהיה אשר אהיה (שמות ג'1) האלוהות מתהווה, בוראת היות שבעולם נצחי ללא התחלה רעיון החופש וההתהוות לא יתקיים, נצחיות היא סגירות. הכרת האדם וכושר הבחירה החופשי ינעלו. התנ"ך מעשרת הדברות הניתנות באמצעות משה לאחר יציאת מצריים חדור באופטימיות הכוללת יכולת להתחיל מחדש. אמנם הוא מכיר באסטרולוגיה ומרמז על כך בפריסת 12 השבטים (מקבילות נראה ב-12 השליחים של ישו, 12 התלמידים של בודהא, 12 אבירי השולחן העגול של המלך ארתור ועוד) אך בניגוד למצריים, ידע הוא נחלת הקבוצה כולה ולא רק השליט. השם של אלוהות כאהיה אשר אהיה דוחה את הנצחיות, את הסטטיות,  אהיה שלחני אילכם… מסר הישיר , הברור וחד משמעי אותו מעביר אלוהים למשה ואל העם הוא כושר בחירה, יצירה והחלטה. לשם כך צריך למחוק את כל הרעיון הדטרמיניסטי של מצריים. יציאת מצריים היא יציאה מבית עבדים של בערות. לכן בהגדה של פסח מודגש שכל המרבה לספר ביציאת מצרים הריי זה משובח.. מעבדות לחירות היא מדטרמיניזם מצרי לחופש בחירה יהודי. לכן גם נאמר בבראשית בתהליך הבריאה  אלוהים מכריז "כי טוב" הבריאה היא חיובית, היא למען האדם. לא צריך בדומה למצריים לחפש עולמות חילופיים. משה הבין את הבעייתיות והנזק של מצריים באמונתם בעולמות אחרים ובפולחן המתים היות שכל אלה ממעטים את החופש והיכול לחיות ולבחור בצורה פתוחה ויצירתית. לגבי משה הנצחיות המצרית באה על חשבון החיים הקיומיים בכאן ובעכשוו. הסכנה בתפיסה דטרמיניסטית היא שחרור מאחריות. שהריי אם הכול גזור מראש  לאדם אין תפקיד , אולי הוא בכלל מיותר ולא חשוב… כל המערכת התנ"כית מבוססת על ההנחה שהאדם הוא ישות מודעת ומקבלת על עצמה אחריות. הערכים התנ"כיים מיועדים בעקבות משה ולוחות הברית לאלה המוכנים לשאת באחריות. אחרת הם מוזמנים לחזור למצריים. השבת היא הפסקה, בסיס להתחלה חדשה, הפסקת הרצף. האיסור לאכול מעץ החיים יכול להיתפס כהתנגדות  לאמונה המצרית של נצחיות. הנצחיות התנ"כית היא רק בשרשרת הדורות. אדם וחוה יוצרים , מולידים, אחרי לידת קין אומרת חוה "קניתי איש את יהוה". התנ"ך ממקדת שכטר הוא סיפור עץ הדעת ולא עץ החיים. משה מוליך את בני ישראל שנים במדבר, זהו ניתוק טוטלי ממצרים ותרבותה. כך יכלו לפתח דעות חדשות, מהפכניות ללא כל כוח משמר שיסכל זאת כמו במצריים.  משה מת כי אין במחשבת התנ"ך עולם חלופי כמו במצריים, רק הולדת צאצאים היא רכישת המשכיות גנטית. דמותו של משה היא ריאקציה רדיקלית היסטורית לגבי מה שהתרחש בפירמידות ובספינקס של מצריים הקדומה. אה..ועוד אנקדוטה מעניינת עם כבר בזוית אסטרולוגית אנו עוסקים, כבן מזל דגים, הונצח משה ביצירות אמנות מפורסמות. דגים נחשב באסטרולוגיה כמזל המוסיקה והיצירה מתוך השראה.

הציור המפורסם של "משה והלוחות" מוכר לרוב האנשים, זהו ציורו של רמברנדט מ-1659. משה הוא הדמות אותה משחק צרלטון הסטון בסרט "עשרת הדיברות" ב-1956. פסלו של משה מאת מיכאלאנג'לו נמצא כמובן בכנסיית סן פייטרו אין וינקולי שברומא. על השירה והמוסיקה הדגית  למדים אנו מפרק שמות ט"ו כשלאחר בקיעת ים סוף והטבעת חילות פרעה נשמעים קולות אלו" אז ישיר משה ובני ישראל את השירה הזאת לה'…. הזכורה בשם שירת הים.

האתר האסטרולוגי-נומרלוגי שלי החדש באנגלית : http://www.astrowiz.me