הפילוסופיה של האסטרולוגיה

ארבעת היסודות

לפני 2500 שנה הציע הפילוסוף היווני תאלס להעמיד את כל העולם החומרי על יסוד אחד שהוא המים. אנקסימנדרוס, לעומתו, חשב על יסוד אחר אותו כינה " הבלתי מוגבל", האפירון שחייב להיות נצחי. פילוסוף יווני אחר בשם הרקלייטוס טען כי האש היא יסוד העולם. הפילוסוף היווני כסנופנס סבר שכל הדברים בעולם הינם תולדת חיבור של שני יסודות: מים ואדמה. הפילוסוף אמפדוקלס כבר מקרב אותנו אל הנחת היסוד של האסטרולוגיה היות שטען שכל החומרים מורכבים מצירופים, ביחסים שונים, של ארבעה יסודות: מים, אדמה, אויר ואש. הפיתגוראים חשבו שהמספר הוא יסוד העולם ולכן העולם ניתן להסבר מתמטי. דמוקריטוס חשב שלכל אחד מארבעת היסודות הללו קיימת יחידה בסיסית, בלתי ניתנת לחלוקה, שאותה כינה "אטום". מכאן עלתה השאלה: מהי צורתם הגיאומטרית של אטומי ארבעת היסודות?

פרופסור יקיר שושני (חומר ורוח 2008) מלמדנו שהמתמטיקאי תיאטטוס מיקד חמישה גופים מרחביים משוכללים המוגבלים על ידי פאות שצורתן מצולעים משוכללים. אפלטון עשה שימוש בתוצאה מתמטית זו וקבע שצורת כל אחד מאטומי ארבעת היסודות של אמפדוקלס היא אחד מארבעה גופים משוכללים שמצא תאיטטוס.( הגוף החמישי של תאיטטוס נקרא דודקהדרון- בעל 12 פיאות- אך יסוד זה לא מתערבב עם ארבעת היסודות " הארציים" ומימנו בנויות כל הספירות השמימיות.)
לאטום של יסוד האדמה ייחס אפלטון את הקובייה, גוף מרחבי המוגבל על ידי שש פאות שכל אחת מהן היא ריבוע. יסוד האש צורתו ארבעון(טטרהדר) גוף מרחבי המוגבל על ידי שלושה משולשים שווי צלעות.
יסוד האוויר תואר על ידי אפלטון בצורת אוקטהדרון- גוף מרחבי הכלוא על ידי שמונה פאות שכל אחת מהן היא משולש שווה צלעות. אלו הן, למעשה, שתי פירמידות בעלות פאה אחת משותפת.
אטום יסוד המים הוא האיקוסהדרון- גוף מרחבי הכלוא על ידי עשרים פאות שכל אחת מהן היא משולש שווה צלעות. מכיוון של הפאות של ארבעת היסודות הארציים בנויות ממשולשים, ישנה אפשרות של מעבר מיסוד אחד לשני. על פי אפלטון, החומריות מקבלת פשר בעזרת צורות גאומטריות משוכללות  שניתנות  לתרגום מספרי פשוט במונחי מספרי הפאות, הצלעות והקודקודים של הגופים המרחביים. אש, אויר, מים ואדמה הם ההתאמה האפלטונית בין צורה לחומר, המוצאת את ביטויה בתיאור בריאת העולם שבדיאלוג טימאיוס ( ראה נספח פילוסופי בסוף ספרי -אינטרמצו  אסטרולוגי ), הצורה הגאומטרית המהווה טיהור מהחושי לשכלי. מאחורי התופעות בטבע ישנה ממשות חבויה הטמונה בעצם מימוש המיזוג בין צורה לחומר כי היחס ביניהם הוא כמו בין נשמה לגוף. הצורה הגיאומטרית היא הצורה המשלמת- האידיאלית היות שהיא צורה טהורה שפיגומה מתמטי. במשולש תמיד סכום הזויות יהיה 180 מעלות.
את מהות המשולשים שווי הצלעות המחיש לפני חמשת אלפים שנה מצרי בשם אימחותפ, כשבנה את הפירמידה הניצבת בגיזה שליד קהיר. כל משולש בפירמידה משקף יסוד שמימי מגלגל המזלות, כך שארבעת היסודות מיוצגים מתמטית-גיאומטרית בארבע פאותיה של הפירמידה.

צורות ודפוסים, האסטרולוגיה כתורת הכרה.

אריסטו בספרו על הנפש (ספר שלישי פרק ,ה), מציג את מטפורת האור. האור הוא שמאפשר את הצבעים אך אין הוא בא במקומם וגם לא במקום הראייה עצמה. האור הוא חסר כל תוכן קונקרטי אך צבע מסוים כמו אדום או כחול לא יוכל לקבל ביטוי ללא האור. האסטרולוגיה מכילה מבנה צורני הקודם ליסודות החומרניים אותם אנו מכירים באמצעות החושים.  המזלות והכוכבים הם סוג של גלופה, פיגום או קונסטרוקט מחשבתי. הם אידאות המטוהרות מהמימדים החושיים של החומר והזמן. האסטרולוגיה היא הצרנה (הענקת צורה) ריקה מתוכן רגשי או חומרי שאינו קיים בה במקור. המזלות והפלנטות הופכים (לגישתנו האפלטונית פיתגוראית) פילוסופית, לפיגום הכרתי.
הצורניות האסטרולוגית נגזרת מהעובדה שתנועת הפלנטות סביב השמש על רקע גלגל המזלות יוצרת מצגת מתמטית גאומטרית מפשטת. (כך סבר אפלטון). תודעת האדם מתרגמת מתמטיקה זו לדינמיקות נפשיות.
הצרנה היא סוג של שכל, תבונה הקובעת סדר של דברים,סדר שהוא הכיוון שדרכו אנו מודעים לדברים ולהתרחשויות לסוגיהם. הפילוסופים קוראים לצורניות זו בשם אוניברסלי – "כולל". אפלטון קרא להם אידאות. האידאה של הכדור אינה הכדור עצמו – יש כדורגל וגם יש כדורסל. יש כדור בייסבול ויש כדור טניס. הם שונים בגודל ובנפח אך הם כולם כדורים. הם נוטלים חלק ברעיון, באידאה שנכנה אותה " הכדוריות". למרות השונות של כל סוגי הכדורים אנו מכירים אותם ככדור. יש להם אם כן, מקור הכרתי משותף. הכדור כאידאה הוא נצחי, על זמני והכרתי.לכדור טניס כמו למשחק הטניס שבאנו לצפות בו יש תוכן קונקרטי. הכדור הוא זמני , חומרי וייחודי, אך מוכר על ידינו גם בכדוריותו שאינה מתייחסת בהכרח לצורתו הייחודית, תלוית ההקשר הזמני, לאופי המשחק במגרש. אצל אפלטון ישנה אידאה המכונה ה"כורה", ובמודל הבריאה המוצג בטימאיוס תהליך הבריאה של החומר הוא הטבעת הצורות הגיאומטריות המתאימות לארבעת היסודות ( הגופים המשוכללים), שהן בבחינת אידאות מתמטיות באותה "כורה". המזלות והכוכבים מתפקדים כצורות והופכים לתורת הכרה במישור הפילוסופי. זאת מהסיבה שהם עצמם בבואה וייצוג של סדר מתמטי גאומטרי. הם מקפלים בתוכם עיקרון הקרוי רדוקציה, הבאה למכנה משותף מינימלי כמה שיותר מצבים או תכונות. האירוע הפרטי לא יתקיים כאירוע פרטי ללא הצורה המאפשרת להכירו, להיות מודע לו. באסטרולוגיה אם כן קיימת פילוסופיה של הכללה. הפרטי\זמני תלוי בצורני, כולל ונצחי.
האסטרולוגיה אם כן היא במהותה תורת הכרה, שפה המציגה לנו הצעה: 12 פיגומים, קונסטרוקטים מחשבתיים שבאמצעותם אנחנו מכירים את העולם על אירועיו ותופעותיו. 12 הגלופות הללו הינם צורות מתמטיות-גיאומטריות בגלגל המזלות. תנועת הפלנטות קושרת בין זמניות לנצחיות בצורה אולי מיסטית משהו, הפלנטה סובבת סביב עצמה ( מעגליות מייצגת נצחיות) אך כמו כדור הארץ הנע באליפסה שלו סביב השמש הן נעות בצורה דומה. למעשה היו ממשיכות ישר אל מרחבי היקום ללא הכבידה של השמש. כבידה זו מאלצת את הפלנטות למחזוריות מדודה וקבועה אליפטית סביב השמש. תנועה זו מחברת קויות (זמניות)למעגליות.(סימול לנצחיות), התנועה עצמה מתווכת בין מרחב לזמן . בגלל שאנו והפלנטות לכודים בעקומת המרחב אותו יוצרת השמש, אנו מאולצים לתנועה מספרית סדורה סביבה על רקע שנים עשר המזלות. טענה זו מעגנת את האסטרולוגיה במבנה מתמטי טהור. תחילת הספירה היא בנקודת השוויון האביבית של מעלת האפס בטלה, ללא כל חשיבות למיקום המדויק או לגודל מזל זה או אחר. לגישתו של אפלטון, קיומם הממשי של עצמים מתמטיים הוא עובדה אוביקטיבית. כל מושג מתמטי הוא ישות מחלטת הקרויה אוניברסל- "הכולל". לגבי אפלטון המתמטיקה קשורה בזיקה לאלוהי. תנועת הפלנטות על פי אפלטון , עוסקת בחוקי התנועה בעולם המתמטי האידיאלי, והרקיע הנצפה הוא רק המחשה שלו( מריו ליביו 2009). זהו בעצם סולם ערכים קוסמי התובע את עדיפות התנועה השמימית על זו הארצית, ואת עדיפות התנועה המעגלית על הקוית. התנועה המעגלית היא תמידית בעוד שלתנועה הקוית יש התחלה אמצע וסוף. על פי האסטרולוגיה תודעת האדם משלבת כוכבים תנועה ומספר, ובכך מתרגמת את הנצחי לזמני ואת הזמני לנצחי.

החיים-מסע פתוח או משחק מכור?

מתקיימת סתירה בין ידיעת העתיד לבין הרצון החופשי. אם אלוהים יודע כבר את כל מה שאנו עומדים לעשות, את כל בחירותינו, אולי אין לנו בחירה חופשית. אם משהו חייב לקרות והוא בלתי נמנע, אנו במצב של היעדר חופש. זהו מצב הדומה לגלגל הפילם של סרט בו כל תמונה נקבעת מראש, וכך גם מתגלגלים האירועים בחיינו.
ידיעת העתיד מכילה פרדוקס: היא מפריכה את העיקרון שעל פיו תוצאה אינה יכולה להקדים את הסיבה. אפשר לראות או לחוות משהו רק לאחר שהתרחש, אולם אירוע עתידי עדיין לא התרחש…לכן, אם אנו יכולים לראות באמצעות האסטרולוגיה אירוע בעתיד, נגזר מכך שאירוע זה קרה ובה בעת גם לא קרה. יתרה מזאת אם החיזוי הוא נכון הריי שהעתיד בעצם הופך לעבר …איך יתכן מצב כזה? בסרט מטריקס (1999) ניאו שואל את האורקל לאחר שמפיל את הכוס " איך ידעת?" עונה האורקל: " אתה תוהה אם היית שובר את הכוס אם לא הייתי אומרת דבר?". בעולם דטרמיניסטי בו משחק החיים מכור מראש בגלל מצבי הכוכבים, אנו לא אחראים למעשינו כי איש אינו שולט באמת במעשיו. בעולם שבו הכול נגזר מראש אין מקום למושגים כמו טוב ורע.
האסטרולוגיה מעצם טבעה הצורני, מכילה אפשרויות ולא מכוונת את האדם לכיוון אחד בלבד. ניתן להבין זאת ממבנה המזל עצמו. קשת מביא לאפשרויות מגוונות כמו למשל נסיעה, למידה, פעילות ספורטיבית ואפילו רכיבה על סוסים. כל מזל מכיל סט של אופציות ואפשרויות המשאירות לנו אפשרות בחירה. האירוע הנקודתי לא נגזר מראש , אסטרולוגית מה שכן נגזר מראש היא הצורה (המזל או הפלנטה בשדה זמן ספציפי). היות שהיא כפופה לסדר מתמטי. האירוע הפרטי פתוח לבחירתנו. דרים אם כן כאן בכפיפה אחת דטרמיניזם וחופש. דטרמיניזם צורני מתמטי הקושר בין הכוכבים להכרה והתודעה האנושית. וחופש לבחור בגלל מגוון אפשרויות נתון בתוך רעיון המזל או הפלנטה. בחשבון אחרון גם האירוע הנבחר בבחירה חופשית שעון, עוגן על הכולל שלו, על הצורה המכילה את אפשרותו. זוהי הפשטה. אנו מפשיטים מהאירוע את המטען הסיפורי שלו ומעמעמים את יחודיותו וזמניותו ובכך מוצאים את עצמינו במישור כוללני על זמני. המזלות הופכים בהכרה האנושית לדטרמיננטים של צורה, סוג של תכנית בסיסית קיימת מראש, בכך הם מעניקים להתנסויות מבנה ספציפי. המזלות הינן תנאים מולדים וחסרי תוכן אשר מעניקים לתכנים מסגרת, דפוס, וצורה, מעין הקשר רעיוני משותף. ניתן אולי לצייר זאת כנהר הזורם באפיק, האפיק מנתב אותו לזרימה בכיוון מסוים, אך תוך כדי הזרימה חופרים המים בדפנות האפיק ויוצרים התפלגויות ויובלים חדשים מתוך הזרם המרכזי. הסתעפויות אלה הן בחירות אנושיות. האפיק יוצר את הנהר שממשיך ליצור את האפיק. אנו מצויים במצב של סגור ופתוח בעסקת חבילה של צורה ותוכן, של נצחי וזמני, של בחירה ושל בחירה ידועה מראש ברמתה הצורנית.
הפרדת הרשויות בין צורה לתוכן, בין נצחי לזמני, בין אירוע ממשי לבין הרעיון, השלד עליו ממוקם הרעיון הוא חשוב ביותר. תפקידו להניח בידי האדם את הבחירה החופשית, להשאיר אותו יהודי ולא לנעול אותו לדטרמיניזם (המשחרר מאחריות). הרציונליסט יטען שהאסטרולוגיה מכילה אזור דמדומים המתחמק מחשיבה של כך או אחרת, קרה או לא קרה..אך אזור הדמדומים הוא כן סוג של עכירות המצוי בתווך שבין הצורה, האידאה, התבנית לבין האירוע בפועל. בשפתו של הרלב"ג (1288-1344 בספרו מלחמות השם) זהו התחום בין האפשרי להכרחי. אזור זה הכרחי בכדי לשמור על חופש הבחירה.
האסטרולוג, בפרשנות המפה האסטרולוגית, מקפל בניתוחו הכוכבי את הרעיון שהוצג בסרט דו"ח מיוחד (2002). בסרט ג'ון אנדרטון- השחקן טום קרוז- הוא מפקח במשטרה עתידנית של שנת 2054, המשרת במחלקת קדם –פשע (על פי סיפור של פיליפ.ק. דיק.) שתפקידה למנוע פשע עתידי. המידע על הפשע העתידי מתקבל ממדיום בשם אגתה הצפה בבריכה וחוזה בעיני רוחה את האירוע שעתיד להתרחש. אנדרטון מגלה שלחלק מהחזיונות  המדיומליים של "הרואים" ישנו דו"ח מיעוט-עתידי (שמשמעותו היא ההנחה שמשהו עתיד לקרות אך אין כל ערובה שאכן יקרה) אפשרי אחר שמוסיף עוד אפשרות לזו שנצפתה בטרנס של אגתה. דו"ח זה נגנז מגמתית. האסטרולוגיה, לדעתנו מקפלת בתוכה סוג כזה של דו"ח מיעוט, של אפשרות אחרת או אפשרויות נוספות לעתיד אפשרי.

צורה, פיגורטיביות ,אינדוקציה ושרלוק הולמס.

חשוב להבין את הפיגורטיביות או בלשוננו את הצורניות\הצרנה של המימד הכוכבי באסטרולוגיה. הצורניות מנוגדת ללינאריות, לקוויות. היא למשל יכולה לשלב שני אירועים שרחוקים זה מזה מבחינה סיבתית וכרונולוגית   על ידי הענקת משמעות משותפת לשניהם. מבנה גלגל המזלות ותנועת הכוכבים הוא מעגלי ולכן נושא דפוס מחזורי. החיבור בין הצורניות למחזוריות הופך , למשל את העובדה שאשה שהוכתה בילדותה על ידי אביה עשויה למצוא את עצמה סופגת אלימות שנים רבות לאחר מכן מידיו של בן זוגה. ההצרנה במקרה הנוכחי היא המימד הכוכבי של מרס-מאדים המכיל את רעיון האלימות והגבר הכללי האוניברסאלי בחיי האישה ובמפתה האישית, נצחיות כבר אמרנו מתבטאת בדפוס מחזורי המחבר בינה לבין הזמן הקווי. הזמן על פי השעון הוא קווי, תאריכי, ואילו בנפש האסטרולוגית-צורנית הזמן הוא דפוסי נצחי ולכן מתורגם להליך מחזורי ומופיע שוב. מימד זה מגביר סוג של דטרמיניזם באסטרולוגיה שהדרך להשתחרר מימנו היא ביצירת מודעות פסיכולוגית. לעיתים המאורעות מתרחשים בגיל המוקדם ולכן שוקעים אל סוג של נצחיות טרום זכרון.
המילה "צורה" (form)  קושרת את המזלות, את הדפוסים האסטרולוגים, אל עולם המתמטיקה. היות שמספר הוא צורה ללא תוכן הוא מוביל להתנהלות בסדר ברור ומובהק ( הכולל הכרת לפני ואחרי ולכן מייצג סיבתיות טהורה), אך לא קובע מה יהיה בתוך הסדר הזה במובן של תוכן ספציפי.
ניתן לומר שבקצה הקוסמולוגי שלה האסטרולוגיה היא מתמטיקה ובקצה האחר היא נפש. היות שיכולה להחליף תוכן במשתנה צורני. החניון התת קרקעי של עקרב יכול לקבל ערך אמת אחר , למשל המצאות בחדר חקירות. צריך אם כן לקלף את האירוע מקליפתו , לנפץ את האסתטיקה שלו ולחשוף את גרעינו המקורי, האידאי הצורני. נקודה זו חשובה להדגשת ההבדל בסוגיה הקודמת של בין הכרח לבין הסתברות או סבירות. בין ההכרחי לאפשרי הרלב"גי. המבנה האסטרולוגי הוא אינדוקטיבי ולא דדוקטיבי. בדדוקציה המעבר מהנחות למסקנה הוא מעבר הכרחי, באינדוקציה המעבר מהנחות למסקנה הוא סביר.

במילים אסטרולוגיות מוחשיות יותר, אנו עוברים מן הפרטים אל ההכללה ולכן כל מזל הוא אינדוקטיבי, לסדרת אירועים שכלולים בו יש מקור צורני וקטגורי משותף, אך לא כולם חייבים להופיע בהתנסות האנושית ורק מרגע שהופיעו הם מקבלים שיוך. בזאת לפחות איננו שותפים לדעתו של שרלוק הולמס כשאמר לווטסון:" הדבר היחיד הראוי לציון במקרה זה הייתה דרך המחשבה המיוחדת שהובילה מן התוצאות אל הסיבות, שדרכה הצלחתי לפענח את התעלומה…"הולמס הוא כמובן דדוקטיבי במובהק היות שאופן חקירתו הבלשית הינה מן התוצאות אל הסיבות. האסטרולוגיה לא מקבלת את הדדוקציה המאלצת מעבר הכרחי מהנחות למסקנה, אלא מאמצת את החשיבה האינדוקטיבית על מעבר סביר ולא – הכרחי מהאירוע הספציפי לצורה המכוננת, ולו רק בגלל ריבוי האפשרויות. פה אולי נעוצה בעומק המימד יכולתו של האדם לבחירה חופשית. אינדוקציה היא , אם כן התרחבות העומדת בניגוד לסגירות הדדוקטיבית. מאחורי כל בחירה ברמת הריבוי המחשבתי או התופעתי מסתתר לו בשקט (מוסתר על ידי הזמן והחומריות החושית) עיקרון, מימד צורני מאחד, גם אם אין אנו מודעים לו באותו רגע.

מפגש דרכים משולש: דת, פילוסופיה ופסיכולוגיה

הרעיון הצורני העומד בבסיס האסטרולוגיה מהווה נקודת מפגש, סוג של צומת דרכים בין המישורים הדתי-פילוסופי והפסיכולוגי. זהו שילוש הנובע בגלל היותה של הצורה האסטרולוגית מתמטית-מספרית ולכן נצחית, היות שכגלופה היא ריקה מתוכן. הזמניות מתרחשת באמצעות ההכרה האנושית בעקבות הרגשה, חוויה או אירוע, שמביאים את ההתרחשות למימד פסיכולוגי-אנושי יום יומי. ההשקה בין העל זמני והנצחי לבין האירוע הקונקרטי מעלה את המימד הדתי למודעות ( כנאמר בהגדה של פסח :"בימים ההם בזמן הזה"). הצורה מפגישה את שלושת המישורים בסוג של תלות וקשרי גומלין. האסטרולוגיה במזגה צורה עם תוכן מייצרת עמימות מסוימת שהיא חלק חשוב מאפיון הנפש. המבנה האסטרולוגי מכיל ניגודים והתבוננות של כך או כך, שחור או לבן מתקשה להיכלל במבנה האסטרולוגי העוגן על רב מימדיות וגווני ביניים של מחשבות ורגשות בכל אדם. באסטרולוגיה אנו מקבלים את העמימות לא כסוג של ערפול מכוון אלא שבכל טענה או אירוע המתואר כוכבית תהיה הכלה של דרגות אמיתות שונות: במקום אדום או צהוב ניתן להחליט על כתום. הצבעים עדיין יישארו במקומם אך לא באותה עוצמה."עמעום מסוים של המבט" משחרר את האסטרולוג מהביקורת בנוסח הידוע של "חיפוש המטבע שאבד מתחת לפנס היחיד שדולק ברחוב החשוך…" אזור הדמדומים של המרחב הפרשני מהווה בסיס לבחירה חופשית. אופן חשיבה שכזה רק יגביר  את קבלת המציאות וינווט נכון יותר את הבחירה החופשית, זאת בהתאם למסר  של אלוהים המתגלה למשה בסנה הבוער ומכנה עצמו " אהיה אשר אהיה", המרמז על כושר הבחירה החופשית ומימד פתוח של אלוהות מתהווה (בנוסח הכול צפוי והרשות נתונה) לאחר יציאת בני ישראל מהדטרמיניזם של מצריים. גם המיקוד בעץ הדעת כמביא למודעות מייצג אפשרות של בחירה לאדם. אנו כבני אדם בוחרים ומחליטים, אך החומרים הכוכביים מצויים עמוק בתוך כל בחירה והשאלה הגדולה היא רמת התמהיל בין רכיבי הבחירה החופשית לרכיבי ההכרה הכוכביים –אידאיים. בבראשית א' נאמר "ויהי אור". זוהי הדגשה והכרזה ברורה על העדפת המואר (המודע) על פני החשוך (וירא את האור כי טוב), והכרה בכך שתודעה האנושית היא בעלת יכולת להבין ולבחור. זהו אינו אור הכוכבים (מיכה אנקורי לוויתן 2004) והשמש הנבראים רק ביום הרביעי, אור אלוהי זה נברא קודם להם והוא מתת האל לאדם. כנאמר בתהילים צד 10," המלמד אדם דעת".

קוטביות והפכים משלימים בגלגל המזלות

שניים עשר השחקנים האסטרולוגים בחגורת הענק המקיפה אותנו, זו המכונה זודיאק-גלגל המזלות הינם בעצם שדות מתמטיים במרחב השמימי. שדה זה נגזר מחלוקת המעגל לשניים עשר. כל שדה מכיל 30 מעלות . התנועה היא של כדור הארץ סביב השמש על רקע קבוצות הכוכבים-המזלות. זוהי תנועה סדורה וקבועה המקפלת בתוכה סוג של הרמוניה מתמטית. המתמטיקה היא מפשטת, אך הסדר המפשט לובש צעיפים ומלבושים מיתולוגים כדי לקבל המחשה מעולם צורני לעולם של תוכן ואירועים אנושיים. האסטרונומיה מאפשרת את הפיגום המתמטי גאומטרי השמימי הקבוע ובלתי ניתן לשינוי לאורך מיליוני שנים. המזלות , עומדים האחד מול השני במבנה של הפכים משלימים. זוהי תמונה של קוטביות ומתח ניגודים. טלה מול מאזנים, שור מול עקרב, תאומים מול קשת, סרטן מול גדי, אריה מול דלי ובתולה מול דגים. המזל הקוטבי מייצג סוג של פיצוי ושלמה : שלום במאזנים מלחמה בטלה. כאוס בדגים , סדר בבתולה. ההפכים המשלימים מתרגמים את בתנועה הקוית למעגלית ( בדומה לחיזיון של יחזקאל בו החיות נשר, נחש , שור ופני אדם המייצגים את צלב המזלות הקבועים בגלגל, שור אריה דלי ועקרב היות שהם מצויים במימד שקרוי "רצוא ושוב" פרק א). זוהי זרימה דו סיטרית בין כל שני מזלות היוצרת סתירה, מציאות פרדוקסלית של דבר והיפוכו. כך חווינו ב11 לספטמבר במזל בתולה את הכאוס וההתמוססות הדגית קוטבית של מגדלי התאומים. מחש/בה גאומטרית זו לא נשארת רק במישור האוקלידי אלא מתורגמת למישור הנפשי, הפסיכולוגי של האדם, הן כפרט והן ברמת הקבוצה. תפקידם הפילוסופי של ההפכים הוא לתווך בין קוויות למעגליות, בין זמניות לנצחיות. הפרדוקסליות של הקוטביות, הסתירה הופכת את המימד הקוי זמני למעגלי נצחי. האדם הופך כאן לנשא של רעיון מקוטב במתח בלתי פוסק של דבר והיפוכו בייצוגים הארכיטיפים של שחקני גלגל המזלות. הפרעונים במצריים הבינו זאת ובנו את הספינקס בעל פני האדם( מזל דלי) וגוף של אריה(מזל אריה). הספינקס הוא ההשלמה לגיאומטריית גלגל המזלות של משולשי הפירמידה. הללו מייצגים את ארבעת היסודות : אש , אויר, מים ואדמה. הקיטוב חשוב כאן פילוסופית היות שמייצר סתירה. הסתירה היא שמניעה את גלגל המזלות. עובדה זו מוציאה את האסטרולוגיה מהלוגיקה והרציונאליות המערבית, ומשחררת מאריסטו שעל פיו כל דבר חייב להיות או לא להיות. הפילוסופים מכנים זאת "חוק השלישי הנמנע." מבנה הקוטביות הוא הרחבה של אפשרויות הנפש האנושית והגברת חופש הבחירה. זוהי התרחקות מאריסטו ושחרור מדוגמה מדעית בה היה שבוי. האסטרולוגיה משחררת גם מדקארט והאני חושב, אני קיים בו הוא מפריד בין גוף לנפש. המבנים של המזלות מאחדים גוף ונפש ללא הפרד וכל מזל הוא בעל מהות פסיכו פיזית שבה דרים בכפיפה אחת הליך מנטאלי עם איבר גופני. קשת מתקשר למרחב ובפיזי לכבד.
האסטרולוג הוא בעצם סוג של האקר החושף את הקידוד והחומרה הקוסמים שבמתמטיקה הכוכבית. זהו לא ג'יבריש הורוסקופי אלא סוג של מעגל מודפס , תבנית, סוג של חומרה בסיסית הניתנת להכרה ולמידה.

אסטרולוגיה ויהדות

במישור הפילוסופי שניים עשר שחקני גלגל המזלות מהווים ייצוגים של "האחד". רעיון האחדות נגזר מהמבנה המתמטי גאומטרי של  המזלות. אחדות זו מוסתרת ברעיון ההפכים המשלימים והיא מקופלת במתמטיקה סדורה וקבועה של תנועות הפלנטות. גלגל המזלות משקף בעצם מעגליותו נצחיות. בכל מזל קיימים שלושת השלישונים הכוללים מעלות מדויקות . האסטרולוגיה מצויה בספירה תמידית. כל מזל מכיל את חבריו ליסוד (אש, אויר, מים ואדמה). מימד האחדות מתבטא ברעיון הרדוקציה הטמון בכל מזל. היינו, הבאה למכנה משותף מינימלי ריבוי של תכונות ומצבים, הללו נובעים ממקור משותף. הרדוקציה מחביאה אחדות ושלמות. התנ"ך מפגיש את הנביא יחזקאל בפרק א' עם אירוע מיסטי המתאר את כיסא הכבוד האלוהי. זהו תאור אסטרולוגי מובהק ובו מוצג החיזיון הבא: "…נפתחו השמיים, ואראה, מראות אלוהים…ומתוכה דמות, ארבע חיות.. דמות אדם, להנה. וארבע פנים, לאחת..ופני אריה אל הימין ולארבעתם, ופני שור מהשמאול לארבעתן, ופני נשר, לארבעתן…ואיש אל עבר פניו ילכו…והחיות, רצוא ושוב.."( פסוקים ד-טו). פני האדם מייצגים את מזל דלי שור ואריה הינם המזלות הידועים והנשר מייצג את מזל עקרב. הביטוי רצוא ושוב מקפל את רעיון הדיאלקטיקה , מתח ניגודים וזרימה דוסיטרית בין המזלות עליו דובר כבר קודם לכן. רק אלוהים שולט בכוכבים. בתיאור תנכ"י בספר יהושע בפרק י' יהשע נלחם באמורי, " ויאמר …שמש בגבעון דום, וירח בעמק אילון. וידום השמש וירח עמד, עד יקם גוי אויביו… ויעמוד השמש בחצי השמיים, ולא אץ לבוא כיום תמים. ולא היה כיום ההוא, לפניו ואחריו.. כי יהוה נלחם לישראל."(12-14).
כאן אנו עדים להתערבות אלוהית נדירה באמצעות עצירת מהלך השמש והירח. כאן מוצג מימד אינדטרמיניסטי של מעבר למהלך הכוכבי, עזרה מאלוהים ליהושע במלחמה בגלגל. זוהי התערבות אלוהית המעמידה את המימד האסטרולוגי תחת שליטת הבורא. תמיד צריך לזכור, הכוכבים הם רק קבלני משנה, רק דרג ביניים רלב"גי. הם ספירת על, אך הם לא הוא. הרבי ממונקטש, כותב פרופסור רביצקי( הקץ המגולה ומדינת היהודים 1997) שארץ ישראל מצויה בהשגחה עליונה ישירה ללא תיווכם של חוקי הטבע וכוחות העל טבע: " ארץ הצבי לא נמסרה לשרים או תחת המזלות ומשטרי השמיים" אלא שעליה להיות משגחת במישרין, " בהנהגת האינסוף, יתברך שמו, בלי אמצאות מזל ושר היא, בלי צמצום כלל!" כלומר הפן העליון, הנעלם של האלוהות לפי תורת הקבלה, נוכח בארץ זו במישרין, ללא כל הגבלה, ומכתיב צמצום הדרגתי של השפע האלוהי דרך כלים וספירות. הרלב"ג סבר שהסדר הכוכבי הוא סדר הכרתי ולכן מהווה את רעיון ההשגחה האלוהית על האדם.
חיבור פילוסופי קושר בין הכרה מתמטית מספרית שלנו כבני אדם לאחדות (אמונה באל אחד) היות שאם כל הכרה מספרית מקפלת בתוכה בהיחבא את המספר אחד הרי הכרתית, תודעתית הריבוי מכיל אחדות שמרמזת שבכדי להכירה תמיד נעשה שימוש באחד כפיגום לכל המשך טור המספרים האינסופי. במילים פשוטות, בכדי להכיר , להיות מודע, אנו תמיד נעזרים ב.." אחד אלוהנו"… המתמטיקה של האסטרולוגיה טמונה גם בעומק כל מזל כשדה של 30 מעלות המחולק לדקנטים, לשלישונים השונים בכל אחד מהמזלות. כל שלישון מכיל 9 מעלות. לכל מעלה יש כמובן פרשנות אבחונית וניתוחית. אך זה כבר קשור למיומנותו של האסטרולוג. לגבינו, אם האסטרולוגיה היא מצגת מתמטית של תנועת הארץ והפלנטות סביב השמש הריי שהמתמטיקה מקפלת בתוכה ריבוי ואחדות, אינסופי וסופי נצחי וזמני באמצעות הכרת האדם שהיא הכרה ותודעה כוכבית. כאן חוברים לעסקת חבילה משולבת דת, פילוסופיה ופסיכולוגיה ללא הפרד. זהו ללא ספק מבט רב תחומי היחידי שמאפשר להתמודד עם האסטרולוגיה ולא להיכשל בשאלות ובפרדוקסים שהיא מציגה אודות אמונה באל אחד מול 12 שחקנים ובשאלת הדטרמיניזם וחופש הבחירה.

האתר החדש באנגלית : http://www.astrowiz.me