המספר מפגש של ניגודים
המספר, למרות שהוא בודד הוא מקפל בתוכו ריבוי, למשל ה-5 יכול לסמן עצים, מכוניות ובלונים. הוא מאפשר ריבוי למרות שהוא יחידי במהותו. מספר יכול לציין כמות ולכן בעצם הוא מידע ולא תוכן ממשי. התוכן הממשי יופיע רק באמצעות הסופר המתייחס לאוביקט\ים פיזיים ומוחשיים. המידע-5 קובע את עובדת כמותם של חמישה אוביקטים, יהיו אשר יהיו. בכך הוא מפגיש בהכרה האנושית ניגודים, כמידע ללא תוכן ספציפי הוא נצחי. החמש יוכל תמיד לסמן כל סוג של אוביקט שיופיע בקליטה החושית שלנו כבני אדם. האוביקט הספציפי כמו כיסאות או בלונים יהיה זמני , עכשווי. המספר כבודד הוא ניצחי, אידאי בסמנו ריבויי הוא הופך זמני. נצחי וזמני נפגש
ים בתודעתנו ברגע הספירה. הספירה עצמה לא תיתכן ללא שימוש במספר הנצחי , אידאי ומצוי בעצם מחוץ לזמן שוכן באינסוף וברגע הספירה הוא מחולץ בהכרת הסופר ומוחדר אל מימד הזמן, הכאן והעכשוו ההכרתיים. בכך המספר מייצר התפרטות ותנועה , ספירה היא תנועה, התקדמות על ידי אוביקטים נפרדים נספרים כמו הבלון הראשון. השני השלישי, הרביעי.. והחמישי… ספירה אם כן היא יציאה מבדידות אידאית של מספר אל מרחב חומרי וגם אל מימד הזמן. המספר הוא נצחי וזמני בכפיפה אחת, מצוי במנוחה ובכל זאת תנועתי\מרחבי. ה-5 יכול להופיע רק לאחר ה-4 ה-6 יכול לקבל ביטוי רק אחרי ה-5. המספר אם כן הוא סיבתיות טהורה של יחסי לפני אחרי ובכך קושר עצמו פילוסופית למימד הזמן. זמן הוא תודעת לפני\אחרי בהכרה האנושית.
פיתגורס, אפלטון, רוסו ולייבניץ
הפיתגוראים גילו שהמוסיקה היא בעצם מתמטיקה היות שאת סולם הטונים בנגינה ניתן לתרגם לנוסחאות מתמטיות. על פיתגורס נאמר שטען כי רוח האדם "שרויה במוסיקה" כשהיא עוסקת במתמטיקה טהורה ולגביו הן המוסיקה והן תנועת כוכבי הלכת מייצגים יחסים מספריים, לכן סבר שכוכבי הלכת הם סוג של מוסיקה, של סימפוניה שמימית.
הפילוסוף ז'אן ז'אק רוסו (1712-1778) סבר שהמוסיקה היא שפה נשגבת כי הצלילים הם יחסים מספריים פשוטים ואילו הפילוסוף לייבניץ חשב שהמוסיקה היא המתמטיקה של הנפש כי היא סופרת שלא מדעת. אפלטון, בדיאלוג טימאיוס, טוען שהמספר הוא יצור ביניים המגשר בין עולם האידאות לעולם ההתהוות. המספר הוא הפיגום של האינסוף. הוא דייר יחיד בנצח אך כמסמן הוא יוצר את הכרת הזמן. התנועה וההוספה פועלות בעצם בשירות האינסוף . זה האחרון יקרוס ויעלם ברגע שרק נוציא, ולו מספר אחד, מטור המספרים. חוליה אחת אסור שתחסר בשרשרת התמידית. לכן המספר הוא סוכן של האינסוף, פניו הגלויות מטריאליסטיות הסמויות אידיאליסטיות.
גאומטריה , פיזיות ועולם מוחשי
טור המספרים תחילתו באינסוף – באפס, אותו ריק המהווה סוג של פוטנציאל לאיסוף האפשרויות וההתגלמויות. מכאן עוברים אל המספר -1 שמימנו מתחיל עיקרון הריבוי. ה-1 חסר מימד וגבולות. ה-2 הוא צורת הקו . ה-3 מעביר את ההכרה האנושית למימד המישור כמו משולש. ה-4 הוא תנאי הכרתי לשטח וגם לקוביה, כלומר לנפח ולתפיסת חלל מוגדר. ה-4 מעביר אותנו הכרתית לגופים הגיאומטריים ואלה קיומם תלוי במספרים. במילים אחרות , העולם הפיזי מוחשי-גשמי מעוגן ב-7,6,5,4 והלאה. ה1,2,3 יותר אידיאלים ומופשטים. ה-1 מכיל בתוכו את כל המספרים שעתידים ליצור את הטור האינסופי באמצעות הספרות-הספירה. מאחר וה-2 לא יופיע ללא קודמו ה-1 וה-3 לא יגיע אלא לאחר ה-2 וכן הלאה מספרים הם סוג של תקשורת. אחד מתקשר ל-2 וזה אל ה-3.. וכן הלאה. כך אנו בעצם מתקדמים בתהליך אינסופי ( הכרתי) אל האינסוף שהוא תהליך מתמשך ולא מי
מד ממומש סוג של אידיאל. באמצעות הספירה האינסופי מצוי בסופי והסופי מצוי באינסופי. המספר הוא צומת בה נפגשים הניגודים: אחד שהם רבים, נצחי עם זמני, מנוחה עם תנועה, מידע עם תוכן. המספר הוא דייר בנצח אך גם בזמן הקוי. הוא חסר תוכן אך מאפשר את הכלת כל התכנים שלא יקבלו ביטוי בלעדיו. הוא לא זז אך מאפשר את התנועה היות שקובע יחסים הירארכיים ברורים של לפני ואחרי עם המספרים האחרים. המספר למעשה שומר עלינו מהתבוננות ישירה באינסוף, מבט אולי בלתי נסבל להכרה האנושית היות שחיזיון האינסוף אינו ניתן לעיכול…הוא מכיל את הנצח בהסתרה כד"ר ג'קיל ומיסטר הייד.המספרים הם חיזיון האינסוף רק במסיכה, מסיכת ההדרגתיות והספירה שהיא כאמור סוג של תנועה ומנוחה בכפיפה אחת.
המספר כצורה שכלית טהורה
התנועה נעשית רק דרך הזמן הנמשך לתמיד כפי שגרס אפלטון:" הזמן הוא הבבואה הנעה של הנצח". עובדת היותו של המספר מידע בלבד משחררת אותו, מצד א
חד מהתוכן הממשי, מהזמניות והחושים, ומשאירה אותו כדמות שכלית טהורה, כאידיאה של ה-3. חדירת המימד החומרי- זמני של תוכן ספציפי מעגנת אותו בזמן ריבוי חלל-מרחב בהכרה האנושית. המספר לא תופס מקום בחלל ולכן הוא ישות רוחנית. המספרים עוזרים לנו להבין את מימד השכל הטהור שבאדם. השכל הוא הצרנה , טיהור מחומריות הנובעת מהחושים והמספר הוא צורה טהורה, שכל ללא כולסטרול… המספר כישות מתמטית הוא הכרחי כמו משפטים באלגברה או בגאומטריה. כבר ראינו קודם שהעולם הפיזי שעון על הגאומטריה שמעוגנת במספרים. המספר אם כן הוא קונסטרוקט יסודי של ההכרה האנושית ושל העולם – ואי אפשר בלעדיו.
האתר החדש שלי באנגלית : http://www.astrowiz.me
ירון ליבנה הבלוג - מאמרי עומק 