מחשבות בעקבות הסרט: המטריקס

תקציר העלילה

ניאו : " מדוע עיני כואבות?"

מורפיאוס : " מעולם לא השתמשת בהן ."

הסרט (The Matrix 1999) נכתב ובוים על ידי האחים אנדי ולארי ואשובסקי. (מדובר למעשה בטרילוגיה). בסרט האקר מחשבים (השחקן קיאנו ריבס) בשם ניאו מצטרף לקבוצת מורדים בכדי להילחם בתכנת מחשב, בבינה מלאכותית העושה שימוש בסוכנים (סמית). התכנה משתלטת על העולם, על בני האדם והכרתם האנושית. קבוצת המורדים ומנהיגה- מורפיאוס (השחקן לורנס פישבורן) וטריניטי (השחקנית קרי אן מוס) יוצרים קשר עם ניאו תוך אמונה שהוא זה שיכול להושיע ולנצח את המטריקס. הם מכנים אותו ה'אחד'.

מורפיאוס פוגש את ניאו במרחב וירטואלי הניבט כחלל לבן יפיפה ללא קירות, ריצפה או תקרה, מרוהט בשתי כורסאות עור אדומות ובמכשיר טלוויזיה (ישן, נוסטלגי משהו..) הוא מציע לגלות לניאו את פשר העולם בו הוא חי. הגילוי מלווה באזהרה, לא תהיה דרך חזרה לאחר העירות, ההכרה החדשה. ניאו בולע את הגלולה האדומה (זוהי בחירה היות שיכל גם את הכחולה) ומגלה כי חייו הם אשליה כמו למשל שהשנה בה הוא מצוי אינה 1999 אלא 2199 בערך… העולם שהוא מכיר הוא ייצוג של תכנת מחשב המייצרת מציאות מדומה, " המטריקס" את "המציאות" הזו היא כותבת באלגוריתמים של אותיות ומספרים ירוקים על המסכים.

המטריקס מפיקה אנרגיה מגלי המוח החשמליים של האדם. זו הסיבה שבני אדם מגודלים בשדות אינקובטורים. חבלי הטבור המחוברים לאנשים בתוך התרמילים אינם כבל של הזנה, אלא סוג של כבל יוצר תודעה ומציאות דיגיטלית. מנגנון שליטה של בינה מלאכותית הקונה בלעדיות על נפש האדם. הוא אינו מזין אלא מתכנת. התכנות אינו מכתיב רק התייחסות לעולם אלא הוא יוצר את העולם. בשפה קבלית זהו " עלמא דשקרא". עולם השקר נראה לבני האדם כעולם האמיתי. לחבורת המורדים ( בניגוד לאחרים)  שהשתחררה משדה הגידול  המטריקסי , להם יש מימשק המאפשר להם להתחבר למטריקס ולהעביר את הכרתם\תודעתם איליו. זהו חיבור עדין, אם האדם

 להם להתחבר למטריקס ולהעביר את הכרתם \ תודעתם איליו. זהו חיבור עדין, אם האדם נפגע, או מת במטריקס, המודעות אובדת לו והוא מת גם בעולם הממשי. גם ניתוק של האדם מהמטריקס לפני שחזרה עליו הכרתו \ מודעותו היא מסוכנת ורגישה.

מורפיאוס סבור שניאו הוא בעל יכולת לשחרר את בני האדם מהשעבוד למטריקס. בהדרגה ניאו מתחיל להכיר בכוחותיו ולהתגבר על ספקנותו. הוא מתאהב בטריניטי. בצוות ישנו בוגד שמאס באופן חיי הקבוצה, זהו סייפר. הוא מסגיר את מורפיאוס לסוכן המטריקס סמית. ניאו וטריניטי יוצאים להצילו מהשבי. לאחר שמשחררים אותו, ניאו מתמודד לבדו מול סמית ושני הסוכנים האחרים של המטריקס ומביס אותם באמצעות הכוחות שהוא מגלה בעצמו. אלו כוחות של מודעות חדשה. הסרט מציג דמויות המייצגות רמות שונות של מודעות וכיווני חשיבה פילוסופים. ההתבוננות בניאו במורפיאוס בטריניטי בסייפר יכולה לאפשר לנו חשיבה והיבטים מעניינים אודות הנפש האנושית, הפסיכולוגיה שלנו כבני אדם וכל זאת ביחס למה שמכונה AI , בינה מלאכותית על השאלות הנובעות מימנה כמו מהי הכרה? מה ממשי? מהו חופש? מהי אינטליגנציה מלאכותית?…

ניאו בפגישה עם האוראקל

מורפיאוס אומר לניאו שהוא " נולד לתוך כלא של התודעה". בניגוד לעבדים שקשורים ומאולצים למצבים של הסגר פיזי וענישה גופנית אך הכרתם חופשייה. המצב הגרוע ביותר הוא כלא הכרתי שאינך יודע שאתה כלוא בו. זהו כלא' אידיאלי' היות שלעולם לא תנסה להשתחרר אם אינך חש כלוא… לכן גם לעולם לא תנסה לברוח. זהו מצב המקביל לאסירי המערה האפלטונית בספרו "המדינה". האסירים כבולים מלידתם. הם לא מכירים משהו אחר. על הקירות מופיעות צלליות. הצלליות נעשות על ידי הסוהרים לאורה של מדורה, אור חלש ומטעה. אסיר אחד נגרר החוצה לאור השמש ורואה את העולם כפי שהוא. הוא חוזר למערה לספר לחבריו על העולם שם בחוץ. הם סבורים שסתם איבד את שפיותו…

מורפיאוס מציע לניאו בחירה בין הגלולה הכחולה לזו האדומה. בחירה בכחולה תשאיר אותו בהכרת אסיר ולעולם לא ידע משהו אחר. אם יבלע את האדומה יחל במסע הכרתי לתודעה חדשה . מסע זה ילמד אותו עד כמה עמוקה מחילתו של הארנב הלבן…משימתו של ניאו היא להציל את המין האנושי מהשתעבדות עיוורת לבינה מלאכותית. (ניתן להקביל זאת להשתלטות, וקניית סוג של בלעדיות על התודעה האנושית של עולם התקשורת , המידיה, הטלוויזיה, אינטרנט וסלולר).

האוראקל אומרת לניאו שהוא ימצא את האחד – את האדם שישבור את כבלי המטריקס וישחרר את האדם להכרה ומודעות מלאים ולא חלקיים. לכן מנתק מורפיאוס (השם בא מהמילה היוונית מורפה שמשמעותה צורה או מבנה. מורפיאוס הוא גם אל התרדמה והחלום במיתולוגיה היוונית.) את ניאו (neo-one) מהמערכת. ניאו עוברשיקום ואימוני קונג פו. מורפיאוס משחרר את ניאו מהמערה האפלטונית, מכבלי המטריקס, ממופע הצללים של קירות המערה. ניאו מבין שחיי בחלום. היקיצה איננה קלה, לראות את האסירים מקופלים בתרמילי הזכוכית… אינם בשלים עדיין לניתוק. עיניו כואבות מ'סינוור' הממשי אך כואב יותר יהיה לחזור לתרמיל המטריקסי." מעולם לא באמת הסתכלת" אומרלו מורפיאוס . זוהי יקיצה מעולם אשליות שיוצר בידי מחשב. מורפיאוס לוקח את ניאו לאוראקל. " מה היא יודעת?" שואל ניאו, מורפיאוס עונה בהיסוס "הכול".

 "היא טועה לפעמים"? שואל ניאו, מורפיאוס משיב :" נסה לא לחשוב במונחים של נכון ולא נכון. היא מדריכה ויכולה לעזור לך למצוא את הדרך." האוראקל אומרת לניאו שלהיות האחד הוא כמו להיות מאוהב, אתה מגלה זאת על עצמך לבד, פשוט חש זאת בכל כולך.

סייפר, ממשי או וירטואלי?

סייפר מותש מהמאמץ הסיזיפי האינסופי להגן על ציון, הוא מחליט לבגוד בחבריו ולהסגיר את מורפיאוס לידיו של הסוכן סמית. סייפר בוחר במנגנון הכחשה של שכחת העבר והעדפת חיים בתוך המטריקס שיספקו לו מותרות. הוא סועד עם סמית במסעדת יוקרה (בתוך המטריקס כמובן), מתענג על סטייק משובח. בעודו אוכל, שותה ומעשן סיגר הוא אומר " אני יודע שהסטייק הזה לא קיים. כשאני טועם אותו, המטריקס מורה למוח שלי שהוא עסיסי וטעים. אחרי תשע שנים, אתה יודע מה הבנתי? שבורות היא אושר ". סייפר החל להאמין שעולם המטריקס ממשי יותר מזה שמחוצה לו. זהו מצב המזכיר את הדיאלוג בין החוקר אובריאן ( 1984 לג'ורג אורוול) לוינסטון בוא הוא מנסה לשכנע אותו כי 2+2=5 וכי ניתן לאהוב את זה…רק שבמקרה של וינסטון מבחינת האמת הפנימית הוא לא נכנע הוא לא יאמין למפלגה שמנסה להיות חזות כל ההכרה האנושית. סייפר נכנע, לגביו הבחירה היא במטריקס וזוהי בחירה גואלת ומשחררת מבחינתו.

מורפיאוס שואל בסרט: "מהו ממשי? איך תגדיר ממשי? האם אתה מתכוון למה שאתה מרגיש, מריח, טועם או רואה, אז הממשי הוא בסך הכול שדר אלקטרוני שמוח שלך מפרש". בכל זאת תחושות הן לא רק פרשנות של גירוי מוחי אלא מעידות על מציאות חיצונית הדורשת קשב ותשומת לב .גם בביקורו של ניאו אצל האוראקל היא אופה עוגיות, מעשנת, שותה ליקר, זהו פינוק חושי, (אך העוגיות הם סמל למימד חומרי המוביל לסיבתיות ודטרמיניזם בדומה למיקוד בסיבתיות בביקור אצל המרווינגיאן שאוכל עוגיה) גם טריניטי מריחה בהתמכרות את ניאו בעודו מחובר למטריקס ונראה שהעולם הממשי המתבטא בריח וברגע האינטימי הזה אכן בעל משמעות לגביה. סייפר אומר לטריניטי הקשורה לכסא שפעם היה מאוהב בה .. אך עייף ממלחמות ומהאוכל המגעיל בספינה. סייפר החליט שיש יותר אמת במטריקס מאשר בחיים האמיתיים. מבחינתו המטריקס מספק חוויה שלמה יותר. העסקה במסעדה עם סמית  היא עסקה פאוסטית אם כן. תן נשמה וקבל כל מה שתרצה. את כל תענוגות הגוף והחושים, סייפר מוכן להסתפק באשלייה במקום במציאות. סייפר מייצג את הכניעה לעולם החושי פיזי המסתיר מימד שכלי רוחני, כך גם קורה במהלך אימוניו של ניאו, מורפיאוס מדגים לו את הסכנה המתרחשת בירידה אל המטריקס , בהגיעו אל עולם גשמי של פיתויים והנאות חושיות. ניאו שוכח את המטרה ומורפיאוס עוצר את "העולם" ומסביר לו כי האישה באדום (אדום מייצג חיוניות) היא דמיון מסוכן היא בעצם ייצוג של הסוכן סמית בתחפושת, אותו היסט לכיוון החומרי, חושי המנסה לקנות בלעדיות על נשמת האדם.

המטריקס מכיל בעצם מוטיב דתי עמוק של סטייקים, בלונדיניות באדום ושאר פיתויים חושניים העורבים לאדם להפכו עבד ליצרים. סייפר משוכנע ש'האמת' מקלקלת את האפשרות ליהנות מהחיים. הוא מצוי בטעות הכרתית היות שההנאות יהפכו לבלעדיות של שיעבוד וסבל בסופו של דבר.

לא ניתן לנתק לחלוטין בין העולם הוירטואלי לממשי. הוירטואלי יכול להשפיע על הפיזי \ חושי ויש בניהם קשרי גומלין ברמות מסוימות. סוגייה זו נראית בסרט לאחר שניאו נאבק וסופג את מהלומותיו של סמית. הוא טועם את טעם הדם בפיו ונדהם להבין שחוויה וירטואלית עשויה להשפיע ולגרום לפגיעה גופנית." את אתה נהרג במטריקס (הוא שואל), האם אתה מת כאן"? מורפיאוס משיב שהגוף לא יכול לחיות בלי המוח. הכוונה היא כמובן לקשר בין גוף ונפש שבו דימויים מנטאליים, הרגשות, מחשבות, באדם יכולים לגרום לשינוי בקצב הלב, בנשימה או בייצור אדרנלין.

העולם הוירטואלי יתקיים רק כל עוד המחשב יריץ את התכנה וייצור אותות חשמליים שישפיעו על מוח האדם ליצור בתודעתו (התודעה היא ממשית) ישויות דיגיטליות ומראית עין של עולם ממשי. הלא ממשי נמצא במעמד נמוך ולו רק בגלל שהוא בעצם תלוי לחלוטין במימדים של העולם וההכרה \תודעה הממשיים.

טריניטי, אהבה כחיזוק ואמון בעולם הממשי.

דמותה של טריניטי מייצגת את הטבע האנושי על ידי אמון אינטימיות ואהבה. טריניטי היא אישה מה שמדגיש  את הצד הרך, האימהי הדואג. היא משיבה את ניאו לחיים בנשיקה לאחר שהפסיד בקרב נגד הסוכנים (מאוחר יותר הוא זה שישיב אותה לחיים) הדיאדה האינטימית רגשית בניהם מהווה ייצוג של סם נגד, אנטידוט נגד המטריקס וסמית. החיבור בניהם הוא מהות הממשי. הנשיקה והליטוף הם חבל הצלה גופני רגשי של העולם הממשי. " האוראקל אמרה לי שהגבר בו אתאהב הוא האחד , לכן לא יכול להיות שאתה מת, כי אני אוהבת אותך"…כך אומרת טריניטי לניאו, עם הנשיקה חוזר ליבו של ניאו לפעום. כדי לחוש את האמת צריך באמת לגעת.

המטריקס מכיל דואליזם בין ממשי ללא ממשי בין הפיזי גשמי לוירטואלי. המטפיזיקה של המטריקס דרה בשני עולמות בזרימות ובזיקות בניהם. המעברים בין המימדים מתרחשים גם באמצעות הטלפון בסרט. אהבתה של טריניטי לניאו מחזירה לחיים גם את העצמי הממשי שלו וגם את הייצוג הדיגיטלי ובכך מגשרת בין שני העולמות. תחייתו של ניאו מאפשרת לו לתמרן את המטריקס לצרכיו.

אנו חושבים שהלא ממשי יכול להשפיע על הממשי בצורה ישירה, אך למעשה רק הממשי הוא שיכול להשפיע ישירות על הממשי. הלא ממשי משפיע רק באופן עקיף, זה מתרחש רק כשהתודעה מבולבלת מתייחסת איליו בטעות כאל ממשי. מוות בעולם הוירטואלי גורם למוות בעולם הממשי, כי התודעה חושבת שהוא אמיתי וגורמת לגוף למות. בצורה דומה האוראקל הוירטואלית חוזה אירועים בעולם הממשי , ומשפיעה עליהם, כי התודעה מאמינה בה. צריכה להיות תודעה צלולה ביותר בכדי לזהות את הלא ממשי כאשליה ולהפסיק לפעול תחת השפעתו. אין ספק, המטריקס מקפל בתוכו סתירה מרכבת בין העולם הממשי לוירטואלי, ללא ממשי. ההבדלה בין העולמות, היציאה מהמטריקס אפשרית כי האדם הוא חיבור גוף ונפש. לנפש ולתודעה יש יכולת לחשוב ולהתגבר על אשליות.

מטריקס, בחירה, דת ומוסר

ניתן כמובן לחשוב על המטריקס מהזוית המוסרית. הוירטואלי מסוכן לאדם היות ששולל את חופש הבחירה, הוא יוצר את השוד המשלם כי גונב את החופש שלנו אבל אנו לא יודעים זאת כלל. התודעה שלנו כבני אדם היא חופשית מהסיבה שאינה חומרית. (הוצאת התודעה מהמימד החומרי משחררת אותה גם מהסיבתיות, מיחסי סיבה תולדה המכוונים לסוג של דטרמיניזם). נכון, המוח הוא תנאי הכרחי כחומרה ביולוגית (אותות חשמליים, נוירונים, קישוריות ועוד) לתודעה וחשיבה אך הוא לא תנאי מספיק. תודעת האדם היא רוחנית, אלוהית. זאת הסיבה שעם האוראקל נפגשים במטריקס. אם היא יודעת את העתיד הריי שהוא נקבע מראש ולאף אחד גם לא לניאו אין שליטה על חייו. מחוץ למטריקס יש לנו בחירה, בעולם הרגיל לא ניפגש עם האוראקל, אסור לה לפגוע במוטיב היהודי העמוק של בחירה חופשית. האוראקל סבורה שהאנשים בוחרים אבל בבחירות שכבר בחרו מראש…למטריקס יש פרדוקסלית אפקט משחרר, אם הכול דטרמיניסטי ונקבע מראש איש אינו אחראי למעשיו ומושגים כטוב ורע יהפכו חסרי משמעות. בהקשר להסתכלות מהמבט המוסרי, השם טריניטי מכוון לשילוש הנוצרי. בתיאולוגיה הנוצרית המסורתית לא האל הוא שמקים לתחייה את ישו בנו, אלא השילוש הקדוש: האב הבן ורוח הקודש. ניאו מוחזר לתחייה על ידי אמונתה ואהבתה של טריניטי. סייפר הוא הבוגד, יהודה איש קריות התלמיד שבגד בישו. הסוכן סמית הוא השטן. אבל המטריקס לא טוען טענה נוצרית על ריחוק מהאל שגורם לאדם לחטוא. המטריקס מכוון לבורות ואשליה כבסיס למצוקת האדם. המטריקס הוא מייצג של העולם הטכנולוגי, תאגידי התקשורת והמידע המצליחים לקנות אחיזה בלעדית על הכרתנו כבני אדם, תאגידים חסרי נשמה המייצגים עולם מת, מדבר מטפורי שניצב מאחורי אשליית קיום חברה אנושית, עולם הנשלט על ידי בינה מלאכותית ואלוהים לא קיים בו. המטריקס אם כן הוא קריאת כיוון על תרבות אנושית שפיתחה את הטכנולוגיה לדרגה שבה היא יכולה להשמיד את כדור הארץ ולשליטה משעבדת של תבונה לא אנושית.

סוכן המטריקס, סמית

סוכן המטריקס סמית (סתם) נלחם בניאו (ניו-התחדשות) ומהווה את תמונת התשליל שלו. הוא המכשול לשחרור אך גם המפתח להתגברות על מימדי המטריקס אותם הוא מייצג. המידע שהוא מקבל ישירות אל האזנייה המחברת לאזנו מראה את הדגש על חיצוניות ולא על תכן או תחושות פנימיות או רגש. סמית פועל בהתאם לנתוני המטריקס. הוא אינו מייצר דבר אישי משלו, הציוויליזציה דוחה ומגעילה אותו, כך טען למורפיאוס בחקירתו.הוא רוצה למלא את העולם, שכולם יהיו כמותו. בשלב מסוים הוא מכריז "זה אני אני אני"… הוא מחדיר את ידו אל האדם שמולו ומשכפל את עצמו דרכו. שאיפתו לייצר הרבה סמיתים. זוהי שאיפה להומוגניות ללא כל הבדל אנושי. ללא כל יחודיות אלוהית. אצל סמית אין מציאות שמעבר כמו דת או אלוהים. מושגים כמו תקווה, אהבה, אמת, בחירה הם לגביו המצאות של מוח אנושי עלוב. סמית מאמין 'בקידמה' לכן הוא מצהיר ," מדובר באבולוציה מורפיאוס, אבולוציה, העתיד שייך לנו". העולם לגבי סמית משולל כל תכנית, יעוד או מטרה. סמית הוא סתמי וחבריו הסוכנים חסרי זהות או אופי. לגבי מורפיאוס אנו פה כי יש לנו יעוד, תכנית ומטרה ושווה להילחם עליהם.

המטפורה של עולם המחשבים הוא לב ליבו של המטריקס. לסוכנים במטריקס אין נשמה הם תכנות החסרות מציאות של מעבר . סמית הוא פרגוד ההסתרה של מימדי העולם הפנימי רגשי אישי של האדם. כל מה שקורה המטריקס \בעולם היות שכבר נכתב באלגוריתמים הירוקים , שפת התכנה הוירטואלית מוציא את אפשרות הבחירה. אם הכול צפוי היכן הרשות? והיכן המרשה..? (ישנו כאן פרדוקס מצד אחד המימד הדטרמיניסטי עוגן על יחסי סיבה תולדה הניגזרים מחומריות, מצד שני התודעה, הכרה וחשיבה אינם חומריים ולכן משוחררים מסיבתיות ודטרמיניזם ובכל זאת עולם המידע התכנותי מטריקסי הוא סוג של משחק מכור למרות שהוא וירטואלי ולא ממשי חומרי) אבל ניאו יוצא מהארכיטקט, מאותה פגישה בחדר הבוהק בלובן היי טקי, חדר המייצג תודעה ריקה ללא תכנים או מושגים. ניאו לא קונה את הדטרמיניזם הנובע מדברי הארכיטקט, הוא לא מקבל את הגאומטריה הנקיה של המרחב הלבן הוירטואלי הנקי קצת יותר מידי..לא זקוק לשום תוספת..זהו מייצג של תודעה חייזרית \רובוטית חדשה אין לה משלה דבר היא לא זקוקה לדבר היא 'משלמת'…ניאו יוצא מהחדר ומציל את טריניטי לאחר שמתה, זהו ניצחון האנושי על הוירטואלי, זהו נצחון הרגש והחיים ניצחון האהבה כאפשרות של התחדשות ולידה מחדש. דבר לא נקבע מראש, החיים אינם דטרמיניסטים יש בכוחו של ניאו לשנות. רגש עוצמתי מניע אותו. זוהי בחירה מתוך אהבה ורגש ולא מתוך אלגוריתם. מקדם יותר פוגש ניאו את המרוווינגיאן. זה האחרון מייצג את הסיבתיות ולכן יש מצב דטרמיניסטי העוגן על יחסי סיבה –תוצאה. הוא מחזק את שאלת החופש לבחור ולו רק בגלל שטוען שהאדם הוא קרבן של דחפים וגירויים ולכן בעצם חסר שליטה על חייו. סיבתיות לגביו היא חוק יקומי ללא שארית ובכל זאת הוא מאבד שליטה על עושה המפתחות.. לטובת ניאו. סמית והמרווינגיאן מנסים לתמרן פעמיים, פעם אנו שבויים של הסיבתיות החיצונית ופעם אנו צריכים להאמין שכלל אין סיבות תכלית או מטרה. המפגש עם המרוווינגיאן נועד לחזק את שאלת חופש הבחירה שלנו. ניאו יוכיח שהאהבה מנצחת את הסיבתיות את 'הנגזר מראש', את הגורל… האהבה היא החיבור האמיתי ולא הכבלים בתרמילי האנקובטורים או בעורף על הכורסא בספינה.

 בין המימדים, מוטיב הטלפון והבולט טיים.

במיתולוגיה דמותו של מרקוריוס הרמס הלא הוא מרקורי ומזל תאומים האסטרולוגי מייצגת תקשורת, מידע, נסיעה ודואליות. במטריקס הטלפון הוא אמצעי למעבר חזרה מהוירטואלי לממשי. הוא ייצוג השניות שבין העולמות: הממשי והדיגיטלי. אבל הוא גם מסמן מימד של דיבור, תקשורת פנייה אל משהו חיצון לאדם ולא רק אל התודעה המטריקסית המשוחדת. הטלפון מייצג את יכולת הדיבור. בהתבוננות מיסטית יהודית קבלית זוהי אולי רמיזה לכיוון עץ הדעת התנכי. אותיות ומילים משמשים אמצעי של תיווך, קשר בין האדם למימד טרנסצנדנטלי, חיצון לאדם שנתן לו מילים, חשיבה, ויכולת בחירה של תודעה חופשית וכמובן יכולת לתקשר. הטלפון הוא מרכיב בבחירה החופשית. הוא מאפשר בתא מסוים בפינת הרחוב לצאת מהמימד המטריקסי להכרה רגילה. הוא משמש מדיום של מעבר מרמות הכרה ומציאות שונה של האדם.

הסצנות המיוחדות של התחמקות ניאו מירי הכדורים הם אולי רמיזה לעולם החומר. המאפיינים של חומריות הינם זמן ומקום.מחוץ לעולם החומר נעלם גם מימד הזמן, ההתחמקות של ניאו מהכדור היא סימול לעצירת הזמן והוא בעצם מייצג מודעות רוחנית של עולם ללא זמן בו הכדור לא יפגע בניאו ולכן הוא גם לא ימות. מאוחר יותר הוא עוצר את מסלולי הכדורים ומפילם תוך מעופם לרצפה בתנועת כף ידו בלבד. זהו מעבר תודעתי מסופיות לאינסופיות. ניאו מצוי כעת מעבר לחוקיות הגוף והבשר. הוא שולט בתודעתו בעולם הפיזי זמני חומרי. כעת ניאו ניבט כבעל בטחון עצמי עצום בעקבות תהליך זה . ניתן לחשוב  שכל המסע המטריקסי בא בכדי לאפשר לנו להכיר  את עוצמת התודעה וההכרה האנושית באמצעות הניגוד לוירטואליות של המטריקס, ולדמויות של סמית, הסוכנים וסייפר.

 בודהיזם, טאואיזם, מראה, השתקפות ותודעה

מוטיב המראה משמש דימוי חשוב בבודהיזם ובטאואיזם ובמיוחד בזן בודהיזם. זרמים פילוסופים אלה מעודדות אותנו להיות כמו מראה, לנקות את מוחנו ולפתח "תודעת מראה"- תודעה צלולה, חופשייה ולכן ריקה. כמו המראה, גם תודעת המראה אמורה אך ורק לשקף את מה שניצב בפניה. בסרט כשמר ריינהרט נוזף בניאו, מנקי החלונות מוחים מהזכוכית שיירי סבון שדומים לקוד של המטריקס. בעוד שמשקפי השמש הכהים  של הסוכן סמית מחזירים השתקפות של ניאו, משקפי המראה של מורפיאוס מחזירים השתקפות ברורה גם כן. משקפיים אלה מורכבים רק במטריקס בתכנת ההדמיה, ולא בעולם הממשי. גם לפני שמורפיאוס מציע לניאו לבחור בין הגלולה הכחולה לאדומה, הוא הופך את קופסת הגלולות והיא מצופה בציפוי דמוי מראה. העצמת דימוי המראה מתרחשת לאחר שניאו בולע את הגלולה האדומה. הוא נוגע במבט משתומם במראה נוזלית המתפשטת במעלה זרועו וגופו. רגע לפני שמסעו לגילוי האמת מתחיל, ניאו הופך למראה ומשלך אל המטריקס. באמצעות המראה הוא מגלה שמה שחשב כאמיתי לא היה אלא אשליה, עולם מדומה שנבנה על ידי מחשב, במטרה לשלוט בנו.

הכניסה למהות הבודהיסטית גוברת כשניאו מגיע לדירתה של האוראקל. ילד היושב בתנוחת לוטוס לבוש בבגדי נזיר בודהיסטי מכופף בכוח מחשבתו כפית. הוא אוחז בכפית כך שניאו יראה אותה וישתקף בה. הילד אומר לניאו" אין באמת כפית"… לפיכך ההשתקפות במראה מזכירה לנו שאין לייחס חשיבות רבה לדימויים המשתקפים בה. הדימויים הם רק דימויים, לא יותר, לא פחות. אין כפית ובמובן זה גם אין מראה, כי העולם שמשתקף במראה אינו אלא דימוי, אשליה, הוא מאיה. העולם לדעת בודהיסט מזרם המאהיאנה הוא בעל טבע מתעתע. (מטריקס ופילוסופיה 2007) תפיסת המציאות שלנו אינה תואמת את המציאות עצמה. הדימוי במראה אינו זהה למציאות שניצבת בפני המראה. אנו מצויים בסוג של אשליה הכרתית מימנה מנסה הבודהיזם לשחרר את תודעתינו. חשוב לשחרר את התודעה מהתפיסה שקיים עצמי עצמאי וקבוע. גם כשאני עומד מול המראה ורואה את עצמי, הדימוי, ההשתקפות לא מבטאים את מהותנו האמיתית. זהו גרעין המשנה הבודהיסטית: אין אני בדיוק כפי שאין כפית. אם אין כפית אז אין גם ניאו. המראה מזיקה היות שמחזקת את המאיה, את אשליית העצמי. אנו זקוקים למראות כדי שיאשרו מצד שני את האשליה שלפיה קיים "עצמי" נפרד וקבוע. הבודהיסט סבור שהתודעה יכולה להפריע. היאבקות הקונג-פו בין ניאו למורפיאוס  מדגישה שחולשתו של ניאו לא נובעת ממהירותו של מורפיאוס או מכוחו. מה שמביס את ניאו היא תודעתו. המשמעות של לשחרר את התודעה היא בעצם לא להניח לה "לעצור " בשום מקום. התודעה עוצרת כשהיא חושבת במקום לדעת, כשהיא מנסה במקום להרפות. לכן מורפיאוס מדרבן את ניאו " הפסק לנסות להכות אותי והתחל להכות אותי". התודעה היא תכנת המטריקס האולטימטיבית. השעבוד לתודעה נוצר מכך שאנו מפתחים תלות באשליה, ברעיון שהעולם שאנו רואים הוא אכן העולם האמיתי. מאוחר יותר בסרט ניאו במסוק ומורפיאוס מזנק מהבניין בו הוא שבוי ונחקר בידי סמית. מורפיאוס שבוי כעת בתודעת הסבל וניאו חש כי הוא לא מאמין באמת ביכולתו להגיע בזינוק אל המסוק המרחף מול הבניין. ניאו מזנק ותופס אותו באוויר בטרם ייפול מטה. גם טריניטי לא נותנת לתודעה לעצור אותה, היא מבקשת מטאנק להטעין אותה בתכנת הטסה למסוק בל 212…היא מעפעפת בעיניה ובתוך שניות מקבלת יכולת להטיס את הבל ללא כל עיכוב או הפרעה. המטריקס מדגיש את שני צידי המראה – השיקוף וחוסר – השיקוף, החשיבה והעדר חשיבה. המסר הבודהיסטי העמוק של המטריקס והבלתי נגיש לפעמים – של הצורך בשחרור, להביט במראה ולשאול: במי, או במה אנחנו מביטים כרגע?

כמה הערות לסיום :

כוכב המטריקס הוא האקר , סוג של גיבור על המחליף את הסופרסטרס של המאה ה-20 בטמן , סופרמן, ספיידרמן וקפטן אמריקה .הגיבור הוא טכנולוגיסט הוא פורץ ומשוטט  במרחב כרצונו חכם יותר מהממסד סוג של רובין הוד מודרני . המאבק שלו בסוכנים יכול לייצג מאבק בממסד רק שטכנולוגי עכשו הוא להיות או לא להיות כממרתו של שייקספיר ….( ואכן בסוף הסרט ניאו טס בשחקים כמו סופרמן ) האנטי נגד  הסוכנים מקפל בתוכו אנטי ממסדי עמוק המצוי בנפש הקולקטיבית האמריקנית , הביקורת על הריכוזיות הפדראלית והאימה שזה מטיל על האזרח הקטן כשליטת המטריקס על תודעת האנשים .כאן המסר של ניאו הוא שאכן ניתן לחיות במטריקס ויש שיעדיפו זאת על המציאות הפיזית ריאלית אך יחד עם זאת צריך להיות מודע להמצאותנו במטריקס ואולי לנסות לנצח אותה לפרקים….הדורות החדשים בודאי חשים הזדהות בהקשר לטשטוש הגבולות  בין הממד הדגיטלי -טכנולוגי ( מציאות מדומה, מטאוורס , מולטי וורס ..) למציאות עצמה בין הצ'אט למגעי הגומלין הפיזיים . חלק יטענו שהוירטואלי ממכר וחזק יותר מהפיזי -ריאלי ….

האתר האסטרולוגי-נומרלוגי החדש שלי באנגלית :www.astrowiz.me

 ספרות וביבליוגרפיה

 מטריקס ופילוסופיה , בעריכת ווילאם ארווין, ידיעות אחרונות, ספרי חמד ת"א 2007.

אלן ווטס, דרך הזן, במקור 1957 בתרגום אהוד טגראי , חרגול עם עובד 2009 ת"א.

 לאו טסה, ספר הדרך וסגולה( טאו טה צינג) בתרגום דן דאור ויואב אריאל מפעלים אוניברסיטאיים ת"א 1981.