מזל תאומים 21.5 – 20.6

המיתולוגיה

gemini_421742608

מילות המפתח של התאומים הינן: שניות, תנועה, שינוי, החלפה, תקשורת, שפה, גמישות, הסתגלות, טלפון, פרסום, עיתון, מידיה, שיווק, רדיו, מכירות, יחסי ציבור ותיווך. במיתולוגיה הרומית סימן התאומים הוא מרקוריוס , אל המסחר . הוא מתואר כיפה תואר ופיקח. במיתולוגיה היוונית זוהה עם הרמס שליח האלים ומגינם של ההולכים בדרך. לעיתים מתואר כחבוש כומתה, לרגליו סנדלים מכונפים ובידו הקדוקאוס , סוג של מטה זהב . הוא נחשב לאל העושר והמזל הטוב .

HermesFlyingImageהרמס הוא בנו של זאוס , אבי האלים והנימפה מאיה. אפיון נוסף שלו הוא פסיכופומפ, כינוי לזה המלווה נשמות בדרכן אל השאול. הרמס הוא תות המצרי שנולד במערה ולא באולימפוס ולכן נחשב פלבאי ולא פטריצי. יש בו שכלתנות וערמומיות , תגובותיו מהירות וערכיו בורגניים ולא אריסטוקרטיים. רווח חשוב לו יותר מיוקרה. הוא נחשב כמביא מזל ומגן על ההולכים בדרכים. סימן נוסף תאומי הוא הפואר אטרנוס , ילד נצחי הקשור למימיקה ופנטומימה , מזכיר את הנסיך הקטן של סנט אכזיפרי או את פיטר פן. יש לו חיבה מיוחדת לעולם הלילה ובעולם ההלינסטי נחשב לאל המאגיה.

קבוצת הכוכבים ג'מיני מכילה את הכוכבים קסטור ופולוקס שממהותם נובע רעיון השניות התאומית- סוג של מציאות נפשית דואלית הממזגת טוב ורע, רציונלי ורוחני בצורה פרדוקסלית . כמו למשל העובדה שהרמס הקלאסי נחשב לאל הגנבים וגם לאל ההתגלות . בתור אל ההתגלות העניק את שמו לאסכולה הפילוסופית ההרמטית ( מבית מדרשו של הרמס טריסמגיסטוס) בצורתו העליונה הוא אל הפרשנים והמלומדים . הוא אחד שהם רבים , אין הוא האור אלא רק נושא אותו . הוא מרכב מניגודי רוח וחומר ומייצג אנרגיה נפשית דינמית שמהותה תהליך תנועה ושינוי. על פי האודיסאה נהגו מהמרים בזמן העתיק להתפלל להרמס תוך ברכת המזל המפורסמת "קוינוס הרמס".

תקשורת ושפה

התאום זקוק לתנועה ושינוי , רעב לקשרי גומלין , עירוני במהותו וזקוק לאינטראקציה תמידית עם הסובבים אותו בכדי שלא ירגיש כלוא. הוא מילולי , אוביקטיבי ושכלתני , אמן בדיבור ושכנוע , מחפש את ' השם בחוץ'  אולי צדק הפסיכואנליטיקאי ז'אק לאקאן שהשפה התאומית לא מייצגת מציאות אלא בוראת אותה ( ועל זה אמר פעם הפילוסוף ויטגינשטיין " השפה היא לא רק כלי הרכב היא גם הנהג…")  הממשות ממשיכה לחמוק מבלי להיתפס סוג של פער בין מסמן למסומן, בין המילה לאוביקט שם בחוץ. בעומק הפילוסופיה התאומית מצויה ההנחה שבעצם היותנו מדברים – משמע אנו חסרים , זאת אליבא דלקאן. אולי זהו שורש הרעב התאומי לתנועה ותקשורת , לגירוי ללא הפסקה , הצורך למעבר מאוביקט לאוביקט כדי למלא סוג של חלל פנימי מובנה שמקורו בשפה. אולי ראוי לציין שהתינוק רוכש את השפה בגילאים שנה עד שלוש . לפני כן הכיר את העולם דרך חושיו ולא באמצעות מושגים ומילים . בהתבוננות קבלית אלוהים בורא את העולם בהיגדים , כלומר בדיבורים . האותיות והמילים מתווכים בין אין ליש , בין אלוהים לבריאה . השפה אם כן היא פונקציה תאומית של תיווך (פרק ב של בראשית) השפה היא הנחש באירוע הגורלי של האכילה מעץ הדעת היות שאז נוצרה באדם וחוה המודעות להיותם ערומים , נולדה ההכרה שקודם לא היתה להם, של הפרדת גוף מנפש. שפה היא אם כן פיצול, שניות , לא רק בין האינסוף לבריאה האלוהית אלא גם בתוך האדם עצמו , השניות שמתקיימת  בתוכו בין הגוף  והנפש. האותיות הן התגלמות רוח אלוהים ומקור חיותה של הבריאה ביהדות . השפה היא אישוש למשהו חיצון , טרנסצנדנטי. המילים ורוממנו מכל עם וכל לשון מצביעות על שהשפה התאומים היא גשר ומפגש בין רוח האדם עם הרוח האלוהית בשפת הקודש העברית . מזל תאומים כארכיטיפ השפה מתווך בין אינסופיות ההוויה האלוהית לאינסופיות המחשבה האנושית.( רחל אליאור ," חירות על הלוחות "1999). על פי ספר היצירה , המעבר מן המפשט לממשי מתבטא דרך השפה , אותיות התפילה הופכות לצוהר שדרכו נשקף העולם האינסופי. הן הנתיב התאומי הדואלי הדו כיווני שמחבר בין הארצי לשמיימי. בין אינסופי לסופי, בין רוחני לחומרי , בין אלוהי לאנושי. השפה מבליטה את המימד הקשתי (של מזל קשת המרחבי חופשי) הקוטבי לתאומים בגלגל המזלות היות שמאפשרת מודעות ובחירה חופשית . העתיד מתהווה במחשבתו של האדם ולא נקבע מראש . זהו סממן של חופש קשתי קוטבי בחוקיות ההפכים המשלימים המובנה בעומק רעיון גלגל המזלות. בשלב המאוחר יותר השפה מאפשרת את הקהילה ורעיון הקבוצה ובכך שוב קושרת לעתיד של החברה תכליתה ומטרתה בכיוון של ייעוד היסטורי לפחות המישור הדתי של החשיבה. אולי לא מפליא לוחות הברית הם שניים וניתנו במעמד הר סיני בחודש סיוון , במזל השניות –תאומים. אבל מן הראוי גם לזכור שמגדל בבל הוא ביטוי ליוהרה ולכן נהרס ( בראשית י"א\5). אל לנו כבני אדם להסתנוור מעוצמת המרחב והחופש הקשתי קוטבי שמייצרת השפה התאומית , גם אותה יש להגביל במסגרות .

speak

חוקרת התאולוגיה רבקה שכטר ( התנ"ך כמשל 2008) מדגישה שהאכילה מעץ הדעת מצביעה על העובדה שהעולם הוא פרי של אינפורמציה (שם,6) פרי של שפה. האדם רוכש את השפה ממקור חיצוני , מעץ הדעת, תמצית הפילוסופיה הלשונית התאומית. השפה ככלי למודעות ולבחירה חופשית מקפלת בתוכה התחייבות לבחירה חופשית ואינה דבר של מה בכך אקראי או סתמי , יש למימד זה כיוון מטרה ותכלית. האדם מרגע שמדבר הופך לבעל חוב לגורם חיצוני להבדיל בין טוב לרע בשניות התאומית. השתיקה היא אם כן ניסיון לשיחרור מעול השפה , מעול עץ הדעת , מעול הבחירה והאחריות .

השפה מביאה את תחושת המרחב ונדידה של הקוטביות הקשתית , זו אינה רק הסתגלות תאומית אלא גם שינוי יזום וכיבוש מרחב קשתי של ארצות ויבשות השפה מקפלת בתוכה נדידה וגאוגרפיה. הפילוסוף דקארט אמר " אני חושב משמע אני קיים " בקוגיטו המפורסם בספרו  'הגיונות'  אך בהתבוננות תאומית ניתן להוסיף עוד מימד : " אני מדבר משמע אני בתנועה". שפה היא סוג של נסיעה , תחבורה…מהפנים לחוץ, מהאני אל הזולת. לגבי התאומים לדבר הוא לנסוע , לעבור לשנות , אולי להחליף  מן סוג של אופטימיות ( שוב קוטביות קשתית) של להיות בתנועה , להיות לקראת  כי סטטיות מעיקה על הנשמה. נסיעה היא בריחה  ממעגליות נצחיות ממקום ללא זמן ומרחב  אל לב הזמן והמרחב עצמו. השפה מכילה מבנה של זמנים ( פעלים ובניינים של עבר הווה ועתיד) ולכן בלעדיה הזמן לא יתבטא כראוי בהכרה האנושית. לשפה אופי לינארי , אות אחר אות מילה אחר מילה משפטים שהופכים לטקסט.. הבודהא סבר אחרת בגלל מהותו הדגית נצחית ( אלן ווטס " דרך הזן " 2009) שהעולם לא ניתן לניסוח במילים , המילים הם החורים ברשת , תבניות אשלייה שדרכה חומקת ההוויה כמים מתוך מסננת , זהו כמובן בסיס העימות הפילוסופי בין מזל דגים לתאומים בייצוגיהם הארכיטיפים והאידאים. זאת  הסיבה שהבודהא מעולם לא אמר מילה לדעת הזן למרות אינספור הדרשות שמיוחסות לו המסר האמיתי שלו מעולם לא נאמר. השניות התאומית תתבטל על פי הזן  כשנפסיק לסווג ולתרגם למילים את חוויותינו . צליל המים אינו באמת מגע המים הממשיים . העולם המסווג הוא תוצר של התודעה ומתורגם לאותיות ומילים . ברור שהזן לא יסכים למימרה התאומית של פאוסט " ככלל אל המילים היה כפות !או אז אתה בשער המובטח של מקדש הודאות ". ( גתה " פאוסט", דביר  1975).

אבל הבחירה התאומית  היא לדבר, לנסוע , להימצא בתנועה ובזמן. התקשורת והשפה הופכים את האדם לאוביקט, לגורם שמצוי תמיד  " מחוץ" למתרחש במציאות . קיים הצורך להגיע איליו כי הוא לא חלק מאיתנו , אינו שוכן בכוליות הדגית של האסטרולוגיה . זוהי דואליות שמפרידה ביננו לזולת . שיאה של השניות . זהו עולם התקשורת המעוגן במלל התאומי.

מדיה

התאום כורך בעסקת חבילה אחת את העירוניות ואת מגעי הגומלין , את המסחר המכירות , הפרסום והתחבורה . הוא מודע שההמון רעב לגירויים ושהשתיקה קשה לאדם . הדיבור מוציא אותנו מהריקנות הפנימית. התאומים משתמש ברדיו , בטלויזיה, באינטרנט, ברשתות החברתיות ובעיקר בסלולר, כדי שנדבר, כדי שנמצא 'בנסיעה מתמדת' חלילה מלפגוש את עצמנו.. תקשורת מחליפה מפגש נשמות אמיתי בנוסח יחסי אני –לז לדעתו של הפילוסוף היהודי מרטין בובר. זוהי מעגליות תאומית פרדוקסלית  היות שמצד אחד תקשורת היא תנועה לקראת ולכן מקפלת בתוכה אופטימיות של 'שחרור מה.. שיחרור ל..' מצד שני האדם מצוי בתנועה תמידית לא מספקת.. וחווה רדידות אנפורמטיבית ובלולאת משוב ממשיך לתקשר לנוע לחפש…בחברות התוכן הסלולרי, בתאגידי האינטרנט לתנועה הזו יש שם: טרפיק, היכן מצוי הנחיל, איך יוצרים אותו ולאן הוא פונה כעת.. מבנה זה יתורגם לפרסום ומכירות.

hwy

אנו צורכים תקשורת ומצויים בסוג של אינפומניה אומר יעקב בורק (רעש 2009) זוהי התמכרות למידע, לנסיעה לתנועה תדיר …אופטימיות אשליתית. זוהי נסיעה לשום מקום אם תשאלו את מזל דגים הבודהיסטי טאאוסטי. מידע הוא סוג של מתווך ביננו לבין העולם , זמזום ורעש תמידי כך שאיננו יכולים כלל לשמוע את עצמינו. מידע מחסל את הקשב הפנימי של הנשמה. אנו אולי פוחדים לא למצוא בפנים מאומה אז אולי עדיפה עיסקה פאוסטית של למצוא דיאטה אינפורמטיבית 'שם בחוץ' סוג של מזון מהיר …מזללות מהירות …חלילה להיפגש עם השקט הפנימי. מופצצים במסרים שיוקיים אנו בורחים לדעת בורק אל הרעש . ואנו נוסיף אל הנסיעה המהירה באטוסטרדת המידע, מהיר ..אופטימי.. ומשחרר… הוגיי התקשורת הידועים כמו מרשל מקלוהן ( להבין את המדיה 1964) ניל פוסטמן ( בידור עד מוות  2000)  ופוקו ( הארכיאולוגיה של הידע 1982) רואים בתקשורת תורת הכרה חדשה ( אפיסטמולוגיה).

tumblr_nvglgteqME1qz4gevo1_1280אצל מקלוהן המדיום הוא המסר, המבנה ( של אמצעי התקשורת) מכתיב את התוכן. הצורה מקבלת קדימות והעדפה על התכנים וגם קובעת אותם ואת סדרם . אמצעי התקשורת מכתיבים את צורת התפיסה שלנו ומשנים את מושגי האמת שלנו על המציאות . מקלוהן גרס שאמצעי התקשורת הינם המשך שלוחות מערכות העצבים שלנו. מדיום חדש כטלפון סלולרי משנה את מבנה השיח עד כדי פגיעה בשפה , במילים ובאותיות המתקצרות למסרונים וסימנים . בטרמינולוגיה מקלוהנית, המסרון הוא המדיום . סופר סת"ם בודאי לא היה מסכים לפגימה במילים ואותיות שמקורם הדתי הוא בעץ הדעת. בחברת העתיד של האח הגדול ב1984 לג'ורג אורוול (1984) מתקיים 'שיח חדש' שתפקידו לשבש את מובן המילים כדי שהציבור יפנים תכנים מעוותים ללא כל התנגדות. שיבוש השפה הוא פגימה בהכרה האנושית , בכושר השיפוט ובבחירה החופשית שניתנה לאדם מאלוהיו.

kids

הטלפון הסלולרי משאיר אותנו בקישוריות כל הזמן , זמינים בכל רגע נתון, נגישים לעולם החיצון קשובים איליו מנותקים מקשב פנימי . התקשורת מפשיטה מהאישי לכללי . בתקופת מלחמת ויאטנאם הגיב נשיא ארה"ב לינדון ג'ונסון על דבריו של השדר המפורסם  מרשת סי בי אס וולטר קרונקייט בביקורתו על המלחמה " אם הפסדתי את קרונקייט הפסדתי את דעת הקהל האמריקנית ". ג'וני קרסון , מנחה תכנית הטוק-שאו המפורסמת באמריקה , החדיר את הגנום התאומי לסגנון הגשתם של מנחי הטוק –שואו כדוגמת ג'יי לנו , דיויד לטרמן ואחרים- קצת לדבר קצת להצחיק , העיקר לשחרר את הפרט מתהומות נפשו ולספק לו ערב קליל ומבדר . אתה משועמם? זפזפ בשלט  ותמצא שחרור בערוץ הבא . השדר האמריקני המפורסם טד קופל סיפר פעם על הלחצים שמפעלים עליו לפני כל תכנית " נייט ליין": דורשים מימנו לדבר בשפה עממית , פשוטה, מדי לטעמו , וזאת בגלל חשש ההפקה שהצופים יעברו לצפות בערוץ המתחרה . התאום בוחר בכותרת הנכונה ומתווך נכון בין ההמון למפרסם ולסינתיזה כלכלית גדולה . הוא ממכר את ההמון לתקשורת בדיוק כפי שצפה מקלוהן בזהותו את המימד הנרקוטי הקיים בתקשורת. הנטייה להשאיר את הרדיו, הטלבזיה או הפייסבוק פתוחים היא סוג של תאומיות המאששת את "המציאות שם בחוץ".. אם אני קשוב או צופה כנראה שבאמת יש מציאות שם בחוץ. לדעת מקלוהן אנו הופכים למה שאנו צופים בו  הדוגמא הטובה למימד זה היא תכנית האח הגדול המשודרת ללא הפסקה בטלויזיה.

9f15601489c84b558ec8000f8349c893

החברה הופכת להיות הד לתקשורת התאומית ושבויה בהסחת הדעת הבידורית כפי שגורס ניל פוסטמן בספרו "בידור עד מוות" (2000). מכך בדיוק חשש אלדוס הקסלי בספרו" עולם חדש מופלא (1932) מתאר את משיכתנו לאח הגדול . האקסלי לא מכוון לחששו של אורוול ב-1984 להפך הוא חושש מהתמכרות ההמון ואהבתו לאח הגדול התקשורתי. אורוול פחד מימה שאנו פוחדים, האקסלי פחד מימה שאנו אוהבים… הסוציולוג הצרפתי בורדיה מכנה את הפנליסטים בטלבזיה " fast thinkers" בהקבלה למזון המהיר של שידור קל ונוח לעיכול . כאימרה ההתקשורתית המפורסמת: "ככל שאתה יודע פחות מצבך יותר טוב"… כך לדעת שדר אמריקני מפורסם היות שאיטיות וכובד ראש מפריעים למרקורי ולגביו הם מיותרים ומתסכלים, סוג של עצירה.. מן תחושת של היות בפקק תנועה… להפסיק ליסוע. נדרשת זרימה ומעבר קליל בין דיבור מהיר ונעבור לפרסומות …" הנעבור אל" הוא הנסיעה התאומית משהו אופטימי של היות לקראת.. התקשורת היא תורת הכרה חדשה. כל הללו גם מזכירים את משל המנורה הבודהיסטי: כאשר המנורה דולקת היא אמנם מאירה את הנמצא בחדר (בידרמן, מסעות פילוסופים 2003), אבל באותו זמן מאירה גם את עצמה. החדר הוא משל לעולם, החפצים הם האובייקטים החיצוניים, המנורה היא התודעה ההכרתית כשהיא מאירה את הסובבים היא מאירה גם את עצמה אחרת תימוג. זו התלות התאומית תקשורתית באוביקט. גם חיצון וגם מאפשר תנועה תמידית. רק לא להפסיק לתקשר כי ללא מילים זו חשיכה ללא תנועה.

ads

פרסום

מזל תאומים הוא מעמודי התווך של הקפיטליזם כי יש לו את היכולת והכוח לפרסם. הפרסומת היא עולם של דימויים, מוזיקה, דרמה, הומור , מידע על ידוענים ומותגים. הפרסום התאומי מפעיל את הקוטביות הקשתית בתנועה מרחבית, משחררת מוחצנת ,  אופנה ,מודלים ואלילים במשחק של דימויים.(בודריאר 1986) הביזנס התאומי הופך לשואו ביזנס . התרבות הצרכנית אומרת הסוציולוגית אוה אילוז ( תרבות הקפיטליזם ,2002) כפי שהפירסומאים עיצבו אותה מעדיפה נהנתנות על פני רציונאליות. המוצרים נמכרים על פי הערך הרגשי שהפרסום התאומי בונה סביבם. עולם של דימויים ורגש בונה את ערך השמפו , הטלפון הסלולרי  או דגני הבוקר. באקט הפרסומי יש למוצרים אלה להפעיל את קוטביות השפע והאושר הקשתי הקוטבי כי אנו הופכים לרגע לצעירים, יפים ומשוחררים, חייכנים והרפתקנים. הקנייה מעבירה אותנו מהמימד התאומי לשפע האריסטוקרטי הקשתי קוטבי . הפירסומאי התאומי מטעין את המוצר בערך רגשי. נעילת נעל הספורט הנכונה , פתיחת יין צרפתי יקר באירוע , מסמלת את היוקרתיות הקשתית שלנו. המוצר ישיב נעורים אבודים , נעל הספורט תביא  אותנו לטבע הרומנטי עם בת זוג , הכל מוביל לסוג של מרחב  וחופש קשתי משחרר, מיוחל, אופטימי ושמח. לתאומים העולם הוא מרכול גלובלי ואם אינך יכול לשנות את טבע האדם לפחות תוכל למכור לו עוד קצת.. אנו לא צורכים מוצרים, אלא צורכים את המשמעות הגלומה בהם.  העולם הפרסומי הוא סוג של פסיאודו-תרפיה , נתינת תחושת ערך ודימוי עצמי מזוייפים, הקניה היא טיפול נפשי אינסטנט של שיחרור לרגע. לפרסום יש מובנה מואץ משחרר לא יותר מ30 שניות.. אחרת יחשב ארוך מותאם לתקשורת התאומית. לכל הבעיות יש פיתרון מהיר… הפרדוקס הוא שההבזק הויזואלי אסתטי של הפרסומת מרוקן את המוצר ממידע אמיתי , אנו נחליט מהר לרוץ ולקנות. ריקון המוצר בפרסום מהווה צורניות לוכדת נטולת כל טעון או השקפה אישית. המוצר הוא דרך חיים שמתאימה לכולם …ובודריאר (אמריקה 1986) טוען " חייכו, חייכו… הריי באין זהות יש להם לאמריקאים שיניים נהדרות ". פרסומת לדעת מקלוהן היא חדשות אך תמיד חדשות טובות.

כותרת \ שלטי חוצות \ עירוניות

החוקר ההולנדי יוהאן הוזיניחה  ביקר בארה"ב ב-1926. בספרו "יומן אמריקה" הוא מציין את חשיבותה של הכותרת שנועדה לפתות את הקורא לקרוא וגם לקנות. הטקסט מייחצן את עצמו דרך הכותרת שהיא סוג של הגנה מהאנונימיות הקשה של החיים המודרנים. ושלטי החוצות, ככל שהם גדולים יותר –אנו הופכים קטנים יותר . תצלומי הפנים הענקיים הם אולי ביטוי לאבדן הזהות שלנו כשהסלב הוא סוג של זהות פרסומית , מסווה לחרדתנו משאלות עמוקות של תכן וזהות אישיים . סלבוי זי'זק ההוגה הצכי אומר בספרו " ברוכים הבאים למדבר של הממשי" (2002) שהפגיעה של בן לאדן במגדלי התאומים, מגדלי הסחר העולמי הייתה מכוונת בין השאר להפסקת תפיסת החיים התאומית – אמריקנית בבלעדיות של מסחר. המשוואה קפיטליזם = מוות באה לביטוי בקופצים מהמגדלים הבוערים שייצגו את הדואליות של מרקוריוס  הרמס המיתולוגי אל המסחר היות שהיו שניים כאלה סוג של ייצוג ל-0-1 הדגיטלי אולי.. בנפשו הערבית מוסלמית חש בן לאדן את המימרה " החיפזון מן השטן"… שהמוסלמי לעולם לא יסתגל לעולם המהיר של התאומים המכתב מהכיוון המטריאלי מסחרי.

sep11

פרופסור גרמני בן מזל תאומים אוסוולד ספנגלר (29.5.1880) שהתמחה בשפות אך גם במדעי המדינה. בספרו " שקיעת המערב "(1926) והוא מבטא את המתח הקוטבי בין תאומים לקשת . ספנגלר מבדיל בין תרבות לציביליזציה . 51S85XWRAKL._AC_UL320_SR212,320_התרבות תוססת בתום נעורים תאומי , הציבילזציה , הוא גורס היא גלישה לניוון , לרדיפה אחר נוחות. עם העתקת המוקד ההיסטורי מאירופה המערבית לאמריקה במאה ה-19 מתחיל החורף של המערב. ספנגלר רואה את אמריקה כרומי של העולם המודרני .הוא משליך מנפשו התאומית את הקוטביות המרחבית קשתית הקוטבית היות שמניח שהן רומי והן אמריקה הן אמפריאליות  ומוחצנות , מרחביות , קשתיות במובהק . ההתפשטות המרחבית עוצרת את ההתפתחות הרוחנית של שלב התרבות שקדם לשלב הציביליזציה  ולכן, בהדרגה , מופיע שלב הדעיכה והשקיעה, הניוון והריקנות הנובעים מהיעדר ביטוי רוחני משמעותי . המערב הוא המקבילה של רומי ובודאי לא אתונה של פריקלס  כך אליבא דה ספנגלר . בלשון אסטרולוגית רק בן מזל תאומים יכול להכיל מודעות כה מעניינת של מימד הקוטביות הקשתית על חסרונותיה בתוך תמונת המקרו הכוללת של העולם.

עירוניות: העיר כאמפליפייר תאומי

face

גיאורג זימל במאמרו "העיר הגדולה וחיי הנפש" (1903) הוא בודאי חלוץ בהבנת התאומיות ( בשפתנו האסטרולוגית) כאישיות אורבנית כשמדבר על העלייה של הפעילות העצבית כעל בסיס פסיכולוגי להבנת האדם העירוני , להשפעת הדוחק של הכרך הגדול. הסביבה העירונית התובענית לא מניחה לאדם אלא דוחקת בו ( אורבניזם 2007), מגבירה את הגירוי העצבי ותוקפת את חושיו ברצף בלתי פוסק של התרשמויות אקראיות.simmel1 זימל סבור שהתנאים הפסיכולוגים שהעיר יוצרת לא מאפשרים יחסים רגשיים עמוקים. אלה יותר יחסים של קונה-מוכר. אכן יש בעיר סוג של שיחרור מכבלי השבטיות והמנטליות הכפרית של מזל שור שאולי גם אופייניים לעיירה קטנה , הרגשת הקהילה נחלשת בעיר והפרט מרוויח את המרחב החופשי של הקוטביות הקשתית. סוג של תנועה, אותה תחלופה בלתי פוסקת של גירויים פנימיים וחיצוניים שמייצרת עליה בפעילות העצבית . זהו ניגוד ניכר לחיי הכפר או העיירה הקטנה בהם הדימויים איטיים וסדירים יותר. לכרך התאומי יש אופי קישורי, תקשורתי אינטלקטואלי מתוחכם של חיי הנפש לעומת הכפריות המייצרת קרבה רגשית ומקצב איטי. משהו בכרך הופך את האדם למספר שהוא סממן של תבוניות, שכלתנות , הכרך התאומי לובש צורה של אינטרס , עינייניות חסרת רחמים (שם,26) אגואיזם כלכלי אין מה לחשוש מהטיה בלתי צפויה בשל יחסים אישיים. סדר היום התאומי בכרך הוא בעל סממן מספרי , חישובי. ערכים כמותיים מחליפים ערך איכותי . למזל תאומים יש מהות חשבונאית. בעירה הקטנה או בכפר התאום יחוש מחנק סוג של אקווריום…בכרך כל חוט שנטווה מצמיח חוטים חדשים , זהו חיווט מרקוריאלי בלתי פוסק של תנועה קישוריות והללו יוצרים את המרחב הקשתי קוטבי בעל סממן של חופש ואופטימיות ..של היות לקראת… אבל למרות הנאמר יש בו בכרך העדר אותנטיות של קשרי אנוש אמיתיים ולכן הוא מזמין גם סוג של בדידות וניכור. קישוריות היא לא באמת קשר ולכן האדם התאומי יכול לחוש נטוש בהמולת העיר  הפרט בתוך הכרך הוא מספר . המרחב אולי משחרר מההיסטוריה משהו, אך יוצר בדידות מסוג חדש . אוסוולד ספנגלר טען "שלעיר יש תרבות משלה: "מה שהבית הוא בעבור האיכר , העיר היא בעבור איש התרבות"…(אורבניזם ,41), תחבורה, תקשורת, חשמליות, טלפונים, עיתונים, פרסומת , מעליות.. הכל מחולל ניידות גדולה ריכוז גדול של אוכלוסיה אורבנית . ספנגלר סבור שכל התרבויות הן ילידות העיר זהו קריטריון של ההיסטוריה העולמית  זוהי היסטוריה של אנשי העיר. האנתרופולוגיה, מדע האדם עסקה בראש וראשונה בחקר האדם הפרימיטיבי . אולם בין התרבות התאומי העירוני הוא נושא לא פחות מעניין למחקר…למשל הניידות , התנועה התאומית מרקוריאלית לא נמדדת רק באמצעות שינוי המיקום אלא יותר באמצעות המספר והמיגוון של הגירויים שהיחיד או האוכלוסיה מגיבים להם. ניידות תלויה לא רק בתחבורה אלא גם בתקשורת , חינוך, למידה וקריאה כמו גם להרחבת כלכלת הכספים למספר גדל של אינטרסים . המונח ניידות התאומי הוא היפוכו של "בידוד" זהו טווח רחב של תופעות שהעיר מייצרת. האנטלגנציה התאומית היא ללא ספק גם תולדה של נידות האוכלוסיה . מעניינת כאן העובדה שקיים קשר הדור (שם, 59) בין חוסר הניידות של האדם הפרימיטיבי לבין אי יכולתו לכאורה לעשות שימוש ברעיונות מפשטים ( קוטביות קשתית). הידע המצוי בידי האיכר כתוצאה  מהעיסוק המוחשי שלו בבקר מרעה או בשדה  , הקשר לאדמה מקשה על פיתוח הפשטה ומעבר מרמת המוחש לרעיונות. מאחר ומרקוריוס הרמס הוא האל המיתולוגי של הסוחרים השווקים והתחבורה, השוק הוא אחד הגורמים ליסודה של העיר המודרנית, בורסה, לשכות מסחר , כל הללו דורשים מהירות, הסתגלות והם בעלי אופי חדשותי. ידע מקבל חשיבות הכרחית. העירוניות מאפשרת את הפרסומת הכותרת, הרכילות וכל הללו את מה שקרוי דעת הקהל . בנסיבות אלה הרחוקות מרחק רב מהכפריות השורית הסמלים המקובלים של אופנה , סגנון , לייפסטייל כל המהומה הגדולה.. שמושכת את הצעירים מהכפר לעיר . סוג של שאיפה לאופטימיות ומרחב קשתי שלכאורה בפיצוי קוטבי מהווה גירוי ותוכן חדש. סוג של חיכוך ואינטראקציה ללא הפסקה. אך בעלי אופי מקוטע ותועלתני. צפיפות מחזקת השפעה של מספרים. רמזור, שעון, פגישות נקבעים  במספרים. עזיבת או התעלמות מהמספר תביא לשקיעה בבדידות. התאומים כמזל תקשורתי וחברתי מביא את האדם בעיר להצטרף לקבוצות של אחרים בעלי אינטרס דומה לשלו. החיים העירוניים הם בדרגה גבוהה בהרבה של תלות הדדית בין בני אדם . האנשים נתונים למניפולציות באמצעות סמלים וסטיראוטיפים המנוהלים ע"י קבוצות אינטרסנטיות שפועלות מאחוריי הקלעים באמצעות שליטה באמצעי התקשורת. הרדידות משהו של מזל תאומים נוצרת ככל שמספר האנשים המקיימים בינהם אינטראקציה גדול,כך תהיה רמת התקשורת ביניהם נמוכה ואלמנטרית היינו ברמת הדברים המשותפים המשרתים את האינטרס של כולם. מזל תאומים הוא בעצם הארכיטיפ של הסוציולוגיה האורבנית.

התמונה הבאה מדגישה את המימד הצורני הקיים בעומק המבנה של המזלות. זהו דגש על פיגורטיביות הקושרת שניי מאורעות מזמנים כה שונים לאחדות צורנית\רעיונית מאחר וההדגשה היא על עיתון וטלפון סלולרי כשהמיקוד בהם כה מוגבר …הזמן לא משחק תפקיד אלא הרעיון מתיך את המימדים לעיקרון מאחד נפשי של תלות בתקשורת וקישוריות תאומית.

תאומים מפורסמים

John F. Kennedy

Sen. John F. Kennedy, posing for picture. (Photo by Hank Walker//Time Life Pictures/Getty Images)

ג'ון פיצ'גרלד קנדי (29.5.1917) היה נשיאה ה-35 של ארצות הברית והיה בן 43 בלבד כשנבחר לכהונה. קנדי מייצג  בצורה מבהקת את מזל תאומים כשנתפס בעיני האמריקאים הרבה יותר צעיר , רענן ויפה תואר מאשר ניקסון ( מולו התמודד על הנשיאות) שניבט מהטלוויזיה בבחירות של 1960 כשדמותו אפרורית ודהויה. קנדי היה נואם מוכשר ועשה שימוש תאומי נכון במילים ובתקשורת. כך הפעיל את הקוטביות הקשתית ע"י נטיעת תקווה חדשה ואופטימיות והבטחה לאופטימיות באמריקה . הוא גם הבטיח מסע קשתי פורץ גבולות שבסיומו ינחת אדם על הירח. בעצם קנדי היה סוג של קמלוט , מעין אביר תמים אידיאליסטי , והצעירים נשבו בקסמו . את מותו מצא בידי מתנקש בדאלאס שבטקסס, כשנורה בקדילאק הנשיאותית.

140624-bob-dylan-1457_fc36cf65fb1e95993f7f2af408bc9600.nbcnews-ux-2880-1000

בוב דילן (24.5.1941) הזמר המפורסם בן מזל תאומים , צעיר לתמיד וגם כעת בגיל 70 ממשיך להופיע וחש טוב על הבמה. דילן הוא מרקוריוס הרמס שלא עולה בדעתו להפוך לסמל פתטי של שנות ה-60. דילו הוא לא רק מרקוריוס הרמס שליח האלים המיתולוגי אלא שליח של דור והוא גם מתווך תאומי בין מוסיקת הבלוז והפולק לבין בני דורו ובכלל בעל יכולת מכירה ושיווק מצויינים.

donald-trump-grow-up

דונלד טרמפ (14.6.1946) המיליארדר שמתמודד בימים אלו לנשיאות ארצות הברית  בהחלט כובש חלקים מאמריקה בעזרת מילים ומשפטים. הוא נלחם בעיתונות, בסינים, בהילארי קלינטון במקסיקנים ובאסלאם… הקשת הקוטבי מביא אותו למסע צלב אחד גדול בכל המרחב .. זהו מסט מילולי מחצן
בו הפה התאומי מייצר בליסטראות שיורות ללא הפסקה. אצל טרמפ התפיסה והפילוסופיה השלטת היא תאומית, זהו עולם של עסקים …וצריך לסגור עיסקאות. במובן מסויים התוקפנות המילולית שלו מזכירה בן תאומים אחר כאן בארץ, איווט ליברמן 5.6.1958 שלפני מינויו כשר ביטחון " ירה מילולית " בכל מה שזז…

2015PaulMcCartney_Press_060315.article_x4

פול מקארטני (18.6.1942) החיפושית המפורסמת אכן חווה את השניות המוזיקלית כששר וניגן יחד עם ג'ון לנון את מרבית שירי הביטלס . הוא יליד תאומים חברותי ותקשורתי ונראה צעיר מכפי גילו סוג של הפואר אטרנוס במיטבו.

HenryKissengerUSSecOfState_large

הנרי קיסינג'ר (27.5.1923)  היה מזכיר המדינה האמריקני בתחילת שנות ה-70 של המאה הקודמת . הוא תאומים מאפיין בחריפות שכלו ובכושר ניהול המשא ומתן שניהל עם גורמים שונים בעולם. נחשב בזמנו לאשף ההדלפות ומניפולטור של מידע ועשה בכישוריו אלה שימוש מבריק כדי לקדם את עינייני החוץ של אמריקה ( קוטביות קשתית) . רעיון השניות של המזל נכרת היטב בסיפרו "דיפלומטיה" (1994) שבו הוא מציג הנחת יסוד דואלית של שתיי גישות למדיניות החוץ האמריקנית: זו של וודרו ווילסון, והאחרת זו הנעוצה במורשתו של תיאודור רוזוולט.

Wayne-Eastwood

תאומים אחרים הם השחקנים ההוליוודיים ג'ון ויין (26.5.1907) וקלינט איסטווד (31.5.1930) שברוב סרטיהם מצאו את עצמם מגלמים בוקרים, אקדוחנים ומשליטי חוק וצדק במערב הפרוע. במבטינו הכוכבי זהו רק עוד אישוש לרעיון הפיצוי הקוטבי קשתי הפועם בבני תאומים.

gty_joan_rivers_04_kb_140828_16x9_992

ונסיים בג'ואן ריברס (8.6.1933) הטלויזיונית מאמריקה שהיתה ידועה בסגנון הדיבור החצוף וקול רם וצורם שכללו גם קומיות תאומית כשנהגה לצחוק על עצמה ועל ידוענים הוליוודיים. וכל אלה בגיל 80 שאצל התאומות הוא אולי 40…

מקורות

מרטין רודן " פנתיאון האלים האולימפים , מבוא למיתולוגיה יוונית , על הרמס מרקוריוס  עמ 41 . בצלאל ירושלים 1982.

תנ"ך, ספר בראשית פרק ב'.

רבקה שכטר " התנ"ך כמשל, ספרא 2008

פרו'פ רחל אליאור "חירות על הלוחות " אוניברסיטה משודרת משהב"ט, ת"א 1999

אלן ווטס, דרך הזן חרגול, עם עובד, ת"א 2009

גתה "פאוסט" חלקים 1,2 דביר, ת"א 1975

יעקב בורק "רעש" כנרת זמורה ביתן, ת"א 2009

מרשל מקלוהן " להבין את המדיה (במקור 1964) בבל, ת"א 2003.

ניל פוסטמן " בידור עד מוות" פועלים, ת"א 2000.

מישל פוקו " הארכיאולוגיה של הידע"(1969) רסלינג, ת"א 2005.

ג'ורג' אורוול 1984 עם עובד, ת"א 1982

אלדוס האקסלי " עולם חדש מופלא" (1932) כנרת זמורה ביתן, ת"א 2008.

פייר בורדייה " על הטלוויזיה (1996) בבל, ת"א 1999.

שלמה בידרמן " מסעות פילוסופים " ידיעות אחרונות, ת"א 2003.

אוה אילוז " תרבות הקפיטליזם" אוניברסיטה משודרת משהב"ט, ת"א 2002.

ז'אן בודריאר "אמריקה" (1986) בבל, ת"א 2008.

יוהאן הוזניחה " יומן אמריקה" (1926) רסלינג, ת"א 2007.

סלבוי ז'יז'ק  " ברוכים הבאים למדבר של הממשי "(2002) רסלינג, ת"א 2002.

שלמה שוהם " אלימות האלם "פרק 6 מילים מילים, צריקובר ת"א 1984.

הנרי קיסינג'ר "דיפלומטיה" שלם ירושלים 2007.

גיאורג זימל ,רוברט פארק ,לואיס וירת, אורבניזם, הסוציולוגיה של העיר המודרנית. (1925 ,1938) רסלינג, ת"א 2007.

מודעות פרסומת

כתיבת תגובה

הזינו את פרטיכם בטופס, או לחצו על אחד מהאייקונים כדי להשתמש בחשבון קיים:

הלוגו של WordPress.com

אתה מגיב באמצעות חשבון WordPress.com שלך. לצאת מהמערכת / לשנות )

תמונת Twitter

אתה מגיב באמצעות חשבון Twitter שלך. לצאת מהמערכת / לשנות )

תמונת Facebook

אתה מגיב באמצעות חשבון Facebook שלך. לצאת מהמערכת / לשנות )

תמונת גוגל פלוס

אתה מגיב באמצעות חשבון Google+ שלך. לצאת מהמערכת / לשנות )

מתחבר ל-%s