מזל קשת 22.11-20.12

המיתולוגיה

zeusזאוס הוא האל העליון בהררכית האלים האולימפיים סגדו לו ביוון כולה, העיר אולימפיה, שבה התקיימו דרך קבע המשחקים האולימפיים ושבה שכן אחד ממקדשיו , מזוהה עמו יותר משאר הערים. אפלטון ומאוחר יותר הפילוסוף הגרמני הגל, טענו שזאוס הוא בראש וראשונה אל החכמה המדינית ועליונותו נובעת מנשקו הייחודי , הברק  סמל למהירות הבזק ולכוח אדיר . הציפור שלו הוא הנשר ועץ האלון נחשב מקודש לו (רודין 1982) . ביצירות אמנות זאוס מופיע כאב שליט בעל גוף ספורטיבי , גבר בשיא כוחותיו הפיזיים והנפשיים. הוא פוקד על תהליכי עולם וחברה ומחליט כיצד  ומתי יתרחשו הדברים. למרות עוצמתו הוא אינו כל יכול ומשועבד לשלושה כוחות : הגורל, השינה והיצרים. בתפיסה היוונית הדטרמיניסטית אין האנשים יכולים לשנות את גזירת הגורל וזאוס אינו יוצר דופן בעינין זה. זאוס השתעבד ליצרים ולאהבה ופרשיות האהבה שלו רבות מספור. מתקיימת אצלו סתירה: מחד הוא מגן הצדק והסדר החברתי  ומאידך הוא מלא במיניות ונקמנות , אדון עולם ועבד לדרישות התובעניות של גופו …

horse-man

ייצוג קשתי אחר במיתולוגיה בא לידי ביטוי באמצעות הקנטאורים, יצורים שחלק גופם העליון אדם והתחתון הוא סוס. הקנטאורים תוארו לרוב כפראים חסרי רסן ואכזריים וסימלו הפקרות, תאווה, חייתיות  ושכרות. הקנטאור הוא קשת מעולה . ברבות מהאגדות במיתולוגיה הם נהגו לרדוף אחרי נערות חסרות מגן כדי לאנוס אותן . קנטאור יוצא דופן היה כירון שנחשב נדיב , חכם וניהל בית ספר בו למדו מוזיקה , רפואה וכישורי צייד רבים מגיבורי המיתולוגיה כירון עסק גם במדעים . לאחר מותו קיבל מזאוס קיום נצחי בין קבוצת הכוכבים –קשת –המכונה סג'יטריוס-קנטאורוס. ייצוג קשתי אחר הוא הסוס המעופף פגסוס. להרקולס היה סוס שכזה.

 

מסעות ונדודים –גיאוגרפי או פסיכולוגי ?

face sea

הפילוסוף הגרמני היידגר אמר פעם: " כשאתה בנדודים אתה בבית".  לגבי הקשת  האימרה חכם השביל מן ההולך בו .. אכן רלוונטית. הקשתים מוכנים למסע והנטייה הקשתית לתנועה ומרחב , לעבור תחנות, לדעת יותר , להסתקרן ולהתנסות מובנית בעומק הקשתיות . כך חשבו קולומבוס, וסקו דה גמה מרקו פולו ואמריגו וספוצי . כולם הימרו הימור קשתי ויצאו לדרך לא נודעת הקשת שואל שאלות , השאלה היא סוג של מניע תחילי , סקרנות לנופים פיזיים וסקרנות רבה יותר לנוף רעיוני . איננו יודעים את תאריך לידתו של אברהם אבינו שהוא כנראה, הנודד הקשתי הראשון שמחבר ( פרשת לך לך בראשית יב) את משמעות המרחב הפיזי למימד ומרחב רעיוני פילוסופי .אברהם מצווה ע"י אלוהים לעזוב את ארצו ובית אביו , וללכת " אל הארץ , אשר אראך"…לנטוש את ההקשר האנושי בו הוא מצוי וחי וללכת למגמה של בדידות , של יחידיות . זוהי בשורה מונותאיסטית היות שרק אדם שחווה את הלבד שלו בעוצמה שכזאת , יכול לתפוס את עוצמת יחידיותו של האל . בנטישת הכל נשארת רק הכרת האל בבלעדיות מוחלטת . קשת הוא כרטיס כניסה לתודעה חדשה שמתחילה בנטישת הכל  למטרת ההשגה החדשה של מציאות אחרת . כך גם המסע של משה ממצרים אל שנים ארוכות של המדבר . מטרתו של המסע הוא רוחני ולכן לא יכול להיות מושג בהישארות במקום אחד. כאן, בנקודה זו , מצטרף המימד הקשתי האסטרולוגי הנוסף והוא התקווה . בודד, נטול קשר ונטול בית  מצוי הקשת במסע והדרך נוסכת בו תקוות עצומות לעתיד . במקרה של אברהם מקופלת הבטחה אלוהית מפורשת : " ואעשך לגוי גדול , ואברכך, ואגדלה שמך , והיה ברכה "(יב-2) המסע מתחיל ביחידות אך לא מסתיים בארץ ומגיע למצריים . מאוחר יותר יצאו בני ישראל ממצריים במשמעות של יציאה רוחנית מהפירמידות אל הר סיני , מהכרה אישית אל הכרה דתית- מוסרית קבוצתית . אלוהים שיודע את המצב הקשה בו נתון אברהם מצביע על הכוכבים ומראה לאברהם את השמיים כולם על אינסופיותם אינסופיות זו היא עתידו של אברהם , להפוך מאחד לאינסוף. במקום בדידות ויחידיות מופיעים תקווה ואופטימיות קשתיים באמצעות חיזיון מרשים , גדול, אינסופי . אברהם נשלח אל עצמו ואל הקשר לבורא . הוא אחרון היחידים וראשון המאמינים . מסעו של עם ישראל החל בפקודת ה"לך לך" של אברהם והסתיים במקום בו מתמקמים  השבטים בארץ ההבטחה . מסע ההגירה הוא קשתי מובהק משמעותו חיסול בית אחד והקמת בית חדש לגוף , ויותר מזאת לנפש . מסעו של אברהם ויציאת מצריים של משה ועם ישראל  הם מייצגים של בחירה חופשית שניתנה לאדם לבחור , לצאת למסע , להתנתק  מרצף העבר ולשים את פעמיו אל החדש , אל התקווה.

Robinson

המסע הוא שינוי במרחב המנטאלי , שינויים כאלה עוברים אודיסאוס , באפוס ההומרי, גוליבר של סוויפט ( יונתן סוויפט הוא קשת -10.12.1667) ורובנזון קרוזו בסיפורו של דניאל דפו . רובינזון כזכור  הוא מורד קשתי שבמקום לרכוש מקצוע מכובד הוא מפליג להרפתקאות מעבר לים , ספינתו טובעת והוא מוצא את עצמו במסע הישרדות לבניית עולמו החדש ללא פחד מהטבע אלא מסע לשליטה על הטבע ולהפיק מימנו תועלת. מרסל פרוסט עושה את המסע המפרך בזיכרונו  ובתוך תודעתו מבלי לפסוע אפילו צעד אחד מחוץ לחדרו שבו הוא ספון. הקשת מבין שכדי ליצור שינוי דרושה יציאה החוצה , למקום אחר . דרוש מרחק מהמימדים הפיזיים וההכרתיים , הפוליטיים והקוגניטיבים. זהו מרחק המאפשר ראייה מחדש של הדברים שלא ניתן היה לראותם במצב הקודם. במסע קשתי שכזה היציאה החוצה נחווית באמצעות המרחק המשתרע בין הזהות המקורית לבין זו שמתהווה תוך כדי המסע, או שאולי היא תולדה שלו.

zenכך גם אצל הסופר רוברט מ'פירסיג בספרו " זן ואומנות אחזקת האופנוע", בו המסע במרחבי אמריקה על האופנוע הוא בעצם מסע פילוסופי ופסיכולוגי שמוביל לשינוי דפוסי המודעות וההכרה האנושית . לשינוי המתחולל את הנוסע הקשתי יש, איפוא, משמעות פסיכולוגית . מאחורי השינוי הטריטוריאלי של המעבר למקום אחר ישנה לא רק מפה גיאוגרפית אלא מפה מנטאלית . במילים אחרות: לכאורה מדובר בשני מסעות אך בעצם הם מסע אחד . מרחק המסע נקבע בכל אחד מהם  על פי עומק השינוי המתחולל בנוסע ועל פי מידת הפנמתו את הפגישה עם האחר הנקרא בדרכו . המרחב הקשתי מתבטא בסיפרו של ג'ק קרואק  'בדרכים' להיות שרוי בתנועה תמידית… הדרך היא מושא להערצה למקום להיות בו. יצירות אמריקאיות נוספות הוקדשו לדרך הקשתית כמו 'שירת הדרך הרחבה' לוולט ויטמן כמו גם שיריו של בוב דילן ו'הדרך' של קורמאק מקארתי לגביו הדרך עצמה היא הדבר האחרון שנשאר אחרי שכל השאר נמוגו . בדרכים נותן קול להמון אנשים , שקופים, עזובים המצויים בחיפוש אחר עצמם .

הסיבות המובילות לנדודים הקשתיים מתקשרות כנראה לבעיתיות בבית בשנות החיים המקדמות . סוג של חסר שהורגש , אולי פיחות שחל בתפקוד הבית היות שכדי להניע אדם לעזוב את ביתו צריך שיתחולל שינוי בבית עצמו . המסע הקשתי נולד במקור מפגימה ( פרו'פ חנה נווה " נוסעים ונוסעות" 2002) אולי התמעטות חומרית או מנטאלית שהתרחשה בבית, חורבן הבית הישן מביא ליציאה כפויה מימנו, מחוסר סיפוק. לא ניתן לפצות על חסר זה . בעומק רעיון הנוודות, ההגירה והמסע מצויה אי יכולת ליצור מקום של קבע. משמעות הקשת היא, אם כן , תנועה לתמיד, תנועה במרחב . אי התייצבות שכזו תורמת לריבוי פרספקטיבות , ריבוי מקומות, ריבוי מצבים ואנשים . זוי תחושת חירות אמיתית המשחררת מעול הבית הישן , מהנפש הישנה ומהעול ההיסטורי והביוגרפי. זהו שיחרור מחובות משפחתיות, ממוסכמות מעיקות וממסגרת חברתית כזו או אחרת. לנווד הקשתי אין שאיפה טריטוריאלית ובכך משוחרר מחובות חברתיות וממסדיות שקובעים  מדינות ועמים. הקשת מערער על מוסכמות היסוד של החברה וערכיה האדמתיים, ארציים, חומרניים-תרבותיים. השחרור הוא תמידי ולכן מייצר מסע תמידי. ההגירה היא חיונית ויש בה ויטאליות  של בחירה ללכת אל החדש. אך המהגר הקשתי לוקח את עצמו למסעות  הוא לא יכול להחליף או להיפטר מעצמו… במסע, בנדידה, בהגירה הקשתית  טמון פרדוקס: ככל שנעים קדימה יותר, נסוגים לאחור. הנווד \ הנוסע, נושא עימו לתמיד את אותו מטען פגום ולקוי שדורש לפרוע שטרות קודמים . קשה ואולי בלתי אפשרי להשתחרר מהעבר. התנועה שעיקרה הוא המעבר הפיזי ממקום למקום אין בה את היכולת לשנות את שהתרחש בזמן עבר הפסיכולוגי , לא בטוח שהמסע יגיע בכלל אל היעד הנכסף  אל השיחרור. הקשת מצוי במצב של אין מקום היות שהוא בדרכים , הדרך אמרנו, היא בעצם המקום …זוהי תרפיה יופיטרית של שניי סוגי שיחרור: שיחרור מ…ושיחרור אל.. הראשון נעוץ במשאלה ליציאה מהבית הראשון , בית הגידול , מהחסר מאי הנוחות . השחרור ל… משהו מקפל בתוכו את רעיון התקווה של היות לקראת משהו חדש באופן תמידי . אולי ליעד טוב יותר הדרך מובילה לשם , אל הרחק מעבר לזהות הקודמת . זר בסביבה החדשה שמאתר את נקודות התורפה של הסביבה אליה הגיע . כך תארו דלז וגטרי  בספרם "אלף מישרים " (1987) את הנווד , הוא אינו יוצר למסע אלא חיי כשהוא נמצא במסע קבוע ובוחר להיות בחוץ או מחוץ . משוחרר מ.. ותמיד לקראת ל.. סוג של תנועה מרחבית שמציבה את הנווד בשום מקום אך תמיד לקראת מקום, רק לקראת…

הקשת מעביר אותנו מנדודיו במרחב הגיאוגרפי-פיזי אל הכיוון הפסיכולוגי העמוק , הפנימי של הנפש הנודדת. הנדודים הם מסע מהמציאות החיצונית אל שינוי תודעתי שלא יכול להתחולל ללא מפגש עם חומרים חדשים, זרים. ללא הזר, השונה, לא יוכל האדם להשתנות ויישאר מקובע באישיותו. המפגש עם הזר, השונה מהווה מניע להשתנות  ויצירת זהות חדשה . המרחבי הופך נפשי . לא ניתן לשוב מהמסע הביתה , הקשת שבנו כבר עבר את השינוי ואינו מצוי יותר במקומות הפסיכולוגים של הבית בהם דר לפני המסע. גם אם יחזור למקום מימנו יצא , כבר לא תהיה חזרה לאותו מקום. היעדר הבית אולי איננו היעדר אלא להפך, הבית הוא מגבלה המונעת שינוי ויצירת זהויות חדשות . 'פנטה ריי' אמר הרקלייטוס הכל נע זורם משתנה , אינך טובל באותו נהר פעמיים …הנוסע הקשתי שב אל ביתו (נווה, "נוסעים ונוסעות" 125) לאחר שחל בו שינוי, אך הבית כבר אינו הבית שנשאר בזיכרון. כי היציאה מימנו היא אבדן זהות קודמת, יותר נכון שחרור מימנה. ההתמכרות לנדודים היא גם רכישת זהויות שונות שהן משתקף המרחב מסביב. החיצוני אם כן , הוא פנימי ופנימי הופך לחיצוני . אבדן הזהות נתפס כשחרור  מתבניותיו המוקדמות של הבית המקורי.  הגירה למשל מפעילה את מימד הפיצוי המשלים קוטבי של מזל תאומים. הגירה היא הסתגלות, שינוי שפה והללו תאומים במהותם. הקשת במבט אסטרולוגי הוא, אם כן, הרבה יותר עגנוני ( ש"י עגנון) מאשר אודיסאוסי. אודיסאוס המיתולוגי חוזר אחרי הנדודים למלוך על ארצו.

עגנון קובע  בסיפוריו שאין שיבה הביתה, שרגע הניתוק מהבית הוא דטרמיניסטי בגלל חוסר היכולת הנפשית לחזרה אל הבית . כמובן שנחוץ גודש קריטי של אירועי עבר כדי שהקשת יצא למסע העתידי , שבו הוא ראוה הרפתקה רווית פתרונות ותקוות. זאת ועוד – המסע והנדידה משאירים את הנודד תמיד צעיר. אולי כאן מופיעה הקוטביות התאומית המפצה על הקשתיות. נדידה ומסע הם גם סוג של מכניזם נפשי המאפשר להישאר צעיר, להיות תדיר במצב של ציפייה  למשהו , סוג של אופטימיות לקראת עתיד ומקומות אחרים , להתחיל מחדש . כמו ילד הקשת כל עוד הוא בדרכים נשאר הוא צעיר לתמיד במסע רענן ולא מתיישן, לא מזדקן. זהו סוג של מאבק פסיכולוגי בזמן . הבעיה היא שמה שהיה, כבר לא יחזור ומה שעתיד להיות, בעצם לא יהיה  אולי כי זהו עתיד אשלייתי ביחס למקווה , אותו עתיד אשלייתי הניזון מחומריי הכאב של הילדות בבית המקדם . המסע, התנועה הם ניסיון למלא את החסר . במרחב והמרחק הפיזי , המימד הגיאוגרפי הוא רק תרגום ל מרחק וחסך של איכות נפשית.

don kihota

אנו אם כן רואים בקשתיות חיבור בין מרחב ג"ג למרחב נפשי, לשיאו  של המרחב והריחוק מגיע דון קישוט של סרוונטס , שעקירתו מביתו הינה תולדת שיבוש כללי בקשר שלו עם המציאות . לאחר שקרא ספרי אבירים ושקע בשיגעון, המשיך את מלחמת הצדק של האביר הקשתי  ובכך הופך מסעו של דון קישוט לקצה הגבול האסטרולוגי –קשתי שבו המרחב והאובייקטים המדומיינים הם השיגעון המחלט , מחלת נפש ותימהונות  לא ברורה. אולי אין זה מפתיע שבן מזל קשת בשם גוז'ף קונרד (3.12.1857) בסיפרו המפורסם בלב האפלה (1899) בו מתואר מסע לאורך נהר אפריקני אל תוך ליבו של הג'ונגל הפראי.

joseph conradזהו חיפוש אחר קורץ , הלבן המסתורי ומטיל האימה . זהו אכן מסע ג"ג קשתי במובהק , אך השהות על הספינה במורד הנהר היא למעשה צלילה עמוקה אל תוך נבכי הנפש וניסיון למצוא תשובה לשאלות הזהות הטמונות בה . ככל שהספינה מעמיקה אל תוך היבשת השחורה , כך מעמיקה הצלילה הפסיכולוגית של גיבורו של קונרד , צ'ארלי מרלו  בספינתו "נלי". מסע קשתי מובהק היו מסעי הצלב של הצלבנים והנצרות  שחיברו מימד דתי עם המרחב והג"ג  .

רומא –פרשים ואבירים

האפיון הקשתי הקבוצתי משליך נקודת מבט מעניינת על האימפריה הרומית . הצדק הקשתי בא לביטוי ויישום במורשתו של הקיסר יוסטיניאן, שהשאיר לעולם את המסורת המשפטית של אלף שנות היסטוריה . מערכת המשפט במתכונתה המערבית החלה בעצם את דרכה ברומא. המסורת הקשתית הזו היא ששימשה בסיס לתורות מדיניות ופוליטיות שעליהן אומנו פרחי המשפטנים.

Flamma-roman-gladiator

על רומא האוגוסטינית –הקשתית אמר ההיסטוריון האנגלי אדוארד גיבון :"אילו נקרא אדם לבחור מבין כל דברי ימיי העולם את התקופה שבה ידע המין האנושי את מירב האושר והעושר , חזקה עליו שהיה פונה ללא היסוס לזמן הזה". ההימור והטבע חברו יחדיו ברומא במלחמות הלודרים באצטדיונים: גלדיאטורים מול אריות ונמרים. סממן ההימור הקשתי הופיע כשהקיסר או סנטור נחשב סיימו את דרמת המאבק בין הגלדיאטורים בסמנם, בתנועת בוהן כלפי מטה, את הפקודה להרוג ולסיים את המלאכה או לחלופין , כשזקרו את הבוהן למעלה והתירו ללוחם המובס להמשיך לחיות.

רומא האימפריאלית אהבה מותרות  וחיים טובים . הפרזה והגזמה , יחד עם שחצנות  והחצנה קשתיים , הורגשו היטב . שאיפת המרחב וההתפשטות האימפריאלית באו לביטוי עם שליחת הלגיונות הרומיים מאיטליה עד לאנגליה מרחק לא קטן בזמנו. יוליוס קיסר ביהירות קשתית סיכם לאחר  ניצחון צבאי מוחץ  את המונח "אימפריום", שפירושו סמכות ופיקוד, במילים : " באתי, ראיתי, נצחתי". המימד הדתי של מזל קשת לא איחר להופיע ברומא עם חדירת הנצרות לאימפריה. המיסיונריות ומסעי הצלב ההיסטוריים שהופיעו לאחר מכן הם ביטוי נוסף לשאיפת ההתרחבות הטמונה בקשת מתוך בסיס רעיוני דתי כמובן. מאחר ואנו מזהים מימד קשתי ברומא יש לחשוף את הקוטביות המפצה במעגליות מיסטית של השניות הקיימת במזל תאומים . ואכן בכל שנה כיהנו באימפריה הרומית שני קונסולים.

medieval-knights

הקשת יוצג ע"י פרשים שהצמיחו מעמד חברתי חדש – מעמד האבירים האירופי . הסוס, חלקו התחתון של הקנטאור המיתולוגי חיזק את כוחו של מעמד זה והרחיב את פעילותו והשפעתו בחברה . האביר של ימי הביניים יצא למסעות שדרשו מיומניויות  כמו אומץ לב , חיפוש אחר זהות עצמית וידע . האתוס הקשתי –האבירי השתקף בלוחם האמיץ בנדיבות , בצדק ובהגנה על חלשים. ב1215 ב"מגנה קרטה" , התבטאה הקשתיות בזכות להגר מן הארץ באופן חופשי ולשוב איליה מתוך רצון חופשי . מאחר וקשת מתקשר למכללות ואקדמיות , מעניינת העובדה כי במאה ה-12 הוקמו באירופה המערבית האוניברסיטאות הראשונות כאוקספורד למשל. באוניברסיטאות למדו תיאולוגיה, משפט, פילוסופיה ורפואה שלושת הראשונים הינם קשתיים במובהק. האוניברסיטאות דגלו בחופש קשתי שכלל חופש הוראה ומשפט. כבר משחר ההיסטוריה היו הסטודנטים כוח מניע להפיכות ושינוי משטרים . האימפריאליות הקשתית היא מרחבית ומרחבית רעיונית של הפצת רעיון . בעבר עזר לזה הסוס בהווה הטכנולוגיה והמחשב . אבל לפניי רומא הייתה יוון של פריחה חברתית , כלכלית ותרבותית, אתונה של פריקלס הקשתיות באה לביטוי בסופיסטים , מורים שנדדו ממקום למקום ולימדו תמורת תשלום ומיתוך השקפה פרשנית ביקורתית.

אמריקה – ספר, קאובוי ואקדח

family car

רומא אינה היחידה המייצגת בהתבוננות קבוצתית את מזל קשת . המוטיבים הקשתיים –יופיטריים באים לביטוי בצורה מעניינת באמריקה שבה חוברים בעסקת חבילה מהגרים ונודדים , מרחבים , ערי ספר ובוקרים, ונכרכים אלה באלה לסיפור של הרפתקאות ואופטימיות, ספורט והתעשרות. המהגרים האירופים , שהגיעו מלאי תיקווה לאמריקה , היו אלה שבעצם עזבו את מימד הזמן הגדיי האסטרולוגי של אירופה הפיאודאלית , הנוצרית וההיררכית , ועברו למימד המרחב האמריקני. אכן, שינוי משמעותי שבו מפנה השמרנות האירופית את מקומה לטובת כבישים מהירים, מוטלים וקדילאקים אמריקניים. זהו שינוי גאומטרי בנפש הקולקטיבית : מאנכיות לאופקיות.

legends-cover

בתזה שלו אודות הספר (frontier) האמריקני טוען ההיסטוריון פרדריק ג'קסון טרנר שהמהגרים נדדו תוך ויתור על מימד הזמן והחלפתו במימד המרחב , ובכך השתייכו למשהו פתוח , חדש ואופטימי , מלא בתקווה . בבסיס הנפש הקבוצתית האמריקנית עומד  המרחב הקשתי , אותה נפש המעוגנת בתוך מרחב אדיר מימדים של הגירה ותנועה , נדידה ותקווה .זהו מעבר דרמטי הכולל בתוכו איבוד קשרי השתייכות וזהות מסורתיים, והחלפתם בפתיחות והפנמת תכנים ומימדים חדשים . המתיישבים ראו בשיטחה הענקי של אמריקה ערובה להצלחה כלכלית . הם חלמו חלום קשתי שבו שאפו ל-"ארץ האפשרויות הבלתי מוגבלות".

על פי טרנר הספר אינו מושג גיאוגרפי בלבד היות שהמרחב האינסופי של הקשתיות משנה את מושג הגבול האירופי גדיי בשפתינו האסטרולוגית. המרחב \הספר הוא הבטחה להתחלה חדשה של שגשוג ואושר . הfrontier, הגבול או הספר אינם מציינים רק מקום פיזי או מתחם המסמן גבולות מדינה אלא רעיון מטפיזי הקושר בין תהליך , מרחב חדש והסתגלות למציאות חדשה . הספר הקשתי הוא מציאות טוטאלית של החלוץ האדון לגורלו , מנותק מהמסורת האירופית  ונשען על כוחותיו בלבד . החלוץ הוא קשתי היות שהוא יוזם, מסתגל , סקרן ואוהב חירות. הקשת האמריקני אינו מכיר במגבלות מלבד אלו שהטבע קבע . אזוריי הפרא מעצבים אותו וממזגים תכונות של חספוס . תוקפנות ועוצמה . האינדיאנים  אולי תרמו לסגנון החיים האמריקני שהוא גם סינתיזה קשתית של אדם אירופי ואינדיאני מן חיבור קנטאורי בין הסוס לאדם בסמל הקשתי.

Butch-Cassidy-and-the-Sundance-Kid

הסרט "קיד וקסידי" (1969) בו שיחקו רדפורד וניומן ממשיך את מסעו של הקלברפין – מסע של אומץ , הרפתקה , נדידה , אקדחים והימורים . הנדידה הקשתית –אמריקנית מערבה (the west is the best  כפי ששר ג'ים מוריסון הקשת באחד משירי  להקת הדלתות) במשך שלוש מאות שנה נבעה מחיפוש אחר אדמה, אחר עושר , הרפתקה וזהב . הכל ללא פיקוח חיצוני . לכל אדם הייתה הזדמנות לשפר את מעמדו . חופש הבחירה הפך לערך עליון .אגב הערה קטנה , לא כולם מצאו זהב אבל אלה שהרוויחו ללא ספק  מהמסע האופטימי ומלא התיקוה מערבה היו בעלי הכירכרות   שמכרו את הכרטיסים לנסיעה..זוהי הגבה קוטבית תאומים הקיימת בקשתיות בכפוף למבנה ההפכים המשלימים של גלגל המזלות. ההקשר התאולוגי הקשתי התבטא באתוס  הפרוטסטנטי שבו השפע הוא סממן להיותך נבחר האל .משפט המוטו הראשון שהופיע על מטבע הסנט האמריקני בשנת 1787 היה" מיינד יור אוון ביזנס " במשמע קשתי של " בל יתערב מישהו בעסק" . מוטו זה נעוץ בראיית הספר כהבטחה להצלחה כלכלית.

welcome-to-las-vegas-sign

אלוהים אוהב את המצליחים וזה מתבטא בסגידתו של האמריקני למיתוס ההצלחה שבו השמיים הם הגבול וחשבון הבנק מזכיר אקט ספורטיבי של " לנצח ולחיות בגדול". מימד שמתבטא במהמרים סביב שולחן הקזינו בלא ווגאס , המקום בו חוברים אופטימיות ואמונה במזל קשתי ומצפים לסיבוב הכדור הבא ולערימת האסימונים שתתפח על השולחן . ההימור עצמו מכיל באם זכית ניתוק מהעבר למשהו חדש לחלוטין זהו קטיעה וביטול של הזמן ההסטורי אנכי אירופי והגעה ליקום חדש " הלוקח את כל הקופה" הוא כמעט אלוהים. הרולטה היא מרחב אינסופי של הזדמנויות בהימור הקשתי . הרעננות, הנעורים , האתגרים והשמיים הפתוחים יוצרים אתוס קשתי אמריקני של הק-פין  ותום סוייר , ג'יימס דין וג'ון קנדי. מרחב הוא מכניזם של אופטימיות. הללו באים לביטוי בז'אנר סרטי המסעות האמריקנים מאז "אדם בעקבות גורלו" (1969) ועד "תלמהה ולואיז" (1991)  זהו ז'אנר קשתי – קח לאמריקני הכול , רק לא את הקדילאק היות שברגע שהוא לוחץ על הדוושה ומאיץ את דרכו למרחבים , דומה שמשיל מעליו את הגשמיות וקורע את האספלט בכביש המהיר , האורגזמה האמריקנית , שכרון המרחב נטול האחריות. ובודריאר יאמר: ( " אמריקה" 1986) "האוטוסטרדה גואלת היות שמובילה לשום מקום , המרחב כולו עומד לרשותנו עונה לתשוקה הקשתית העמוקה היחידה – לנוע . אין חוקים יש רק חוקי תנועה , שלטים וסימנים שמדריכים אותנו מה לעשות, שמשילים מאיתנו אחריות".

easy-rider-movie-motorcycles-rideapart

לפניי הכביש המהיר היו הבוקרים על הסוסים שליטי הספר . הבוקר-הקאובוי הוא דמות ארכיטיפית קשתית המייצגת את האמריקניות . בסרטים כמו "רוקד עם זאבים" (1990) או "חייל בכחול" (1970) או בסרטים הישנים של גלן פורד , ג'ון וויין, קלינט איסטווד וגארי קופר הצדק הקשתי הופיע עם אקדח, בקבוק וויסקי ונערה שחברו לעיסקת חבילה יופיטרית במערב הפרוע . גיבור המערבון רוכב על סוסו , לרוב הוא חסר בית , נודד במרחבים העצומים . נע בחופשיות , מהמר על חייו , לוקח סיכון ולא שולף ראשון …יש לו ביטחון עצמי מופרז , יוהרה קשתית . הוא לוחם למען הצדק סמל גבריות וקשיחות , ג'ון ויין , וויט ארפ מיתולוגיה אמריקנית .  על הדרך ההיסטורית נמצא  אגדה קשתית אמריקנית גדולה בדמותו של הגנרל ג'ורג ארמסטרונג קסטר (5.12.1839) הזכור מהקרב המפורסם בליטל ביג הורן מול האינדיאנים בוא מצא את מותו . קסטר היה מפקד בחיל הפרשים של צבא ארצות הברית במלחמת האזרחים וכונה "הגנרל ילד" . הוא זכה בצל"שים על אומץ לב שגילה בקרבות . ומהסוסים למרחב הפרוע של "מלאכי הגיהינום" אותם שדים הרוכבים על אופנועי הארלי דיוידסון במרחבי קליפורניה תוך התנגדות לממסד ונון קונפורמיזם קשתי כמו למשל בוני וקלייד . יש משהו קשתי עמוק בנפש המהגרים האמריקנית  הסולדת מהחוק ומסמכות המשטרה. זוהי רתיעה מכל מה שמנסה להצר או לתחום את המרחב . זהו גם מרחב פרקט איצטדיון הכדורסל  בו משחקים הגיבורים המיתולוגיים בדמות הסופרסטרס של האן. בי.אי  בגרדן בבוסטון או הפוטבול של יום ראשון באמריקה. האהבה של האמריקני לספורט היא ביטוי של הקשתיות הטבועה בנפש הקבוצתית שלהם. הקוטביות התאומית תתבטא כאן בעלות היקרה של כל דקת פרסום טלבזיונית במשחקים . ספורט הוא הדבר הקרוב ביותר לאלוהים באמריקה רק בניגוד לאירופה הפעם זהו אלוהים אופקי, מרחבי . עכשו זה לא "פקס רומאנה " אלא "פקס אמריקנה " ( שמשמעה אמריקה היא הכל ) האמפריאליות של אמריקה מתבטאת גם בסניפי מקדונלדס וקוקה קולה בכל העולם . לא מפליא שההיסטוריון ההולנדי בן מזל קשת יוהאן הויזניחה (7.12.1872) כתב ברשמי מסע קשתי באמריקה על ההחצנה הטמונה בקשתיות ועל השבר שחוצץ בין העולם האירופי הישן למרחב האמריקני החדש , כן זו הבת הסוררת של אירופה, הקשתיות הפרועה –אמריקה. ביומנו הוא כותב על שלטי החוצות הענקיים  ומבין לעומק את הבעיתיות של המרחב המוחצן ללא הפסקה. כיצד דועך ההיגיון הלשוני (התאומי קוטבי) בהיגיון חזותי , אותו מתח  בין המרחב הקשתי לשיח והתקשורת התאומיים במעגל אסטרולוגי של קוטביות ומתח ניגודים . זהו מעבר מקריאה לראייה , מטקסט לויזואליות. כך מתנפצים  הרגלי החשיבה שלנו  תוך השפעה תאומית קוטבית של אמצעי התקשורת על המידע. זהו מעבר שמרוקן את האדם מתוכן ומטשטש משמעויות שהיו קודם לכן מקובלות. שינוי של המרחב הוא אם כן שינוי של השיח, של התקשורת בין אנשים.

קשתים מפורסמים

Mark Twain

מרק טווין (30.11.1836) – טווין או בשמו האמיתי סמואל קלמנס היה סופר אמריקני ששימש כנווט במשך ארבע שנים על ספינת קיטור בנהר המיסיסיפי . מרק טווין בתרגום לשפת הספנים היה " סמן פעמיים" את עומק הנהר לבדיקת  תעבורת הספינה…זוהי דואליות תאומים המקופלת כבר בשמו של הקשת המקורי שהיה בכלל סמואל קלמנס …טווין כתב את יצירת המופת  הקלברפין (1884)שהיה לרב מכר אדיר ונחשב לאחד הספרים החשובים ביותר שראו אור בארצות הברית . הק-פין מבטא את הקשתיות העמוקה הטמונה בעומק הנפש האמריקנית הקולקטיבית . בסיפורו מופיעים המוטיביים המאפיינים של הטיפוס הקשתי . כאשר ג'ים העבד השחור של הגברת ווטסון מחליט להימלט , מתחילה שררת הרפתקאות הכוללת נדודים, מרחב ותחושת חופש שכה אופייניים לבני מזל זה . אבל הסוגיה המרכזית בספר מצויה בהחלטה מוסרית , זו הנובעת מחוש צדק קשתי פנימי שבעטיו הק עוזר לג'ים לברוח למרות שהוא שחור וגם רכושה של גברת ווטסון. לרעיון הבריחה חוברים גם הטבע, הנהר ושאיפת המרחבים והחופש יחד עם טוב לב  קשתי ותמימות . הק עצמו משוחרר על ידי טווין מעברו ומחינוכם המעיק של הוריו . הוא יתום שבמסעו מגלה הכול לבדו בסקרנות ופתיחות שאופייניות למרחב הקשתי.

woodyוודי אלן (1.12.1935) – יצירתו הקולנועית המקיפה של אלן מבטאת את הקשתיות שבו ( למרות שאינו אתלטי וספורטיבי , ואינו שופע ביטחון ויוהרה קשתיים…) בסרטיו עוסק אלן בסוגיות מוסר ודת , תוך העמדתם למבחן פילוסופי קשתי מדוקדק כך בסרטיו "פשעים ועבירות קלות " (1989) בסוגיית עשרת הדיברות או בסרט "ימי הרדיו" (1987) הוא קורא תיגר באמצעות שאלות קשתיות לא מתפשרות על קיום המסורת המקודשת של יום הכיפורים ומטיל ספק בנחיצות של ליל הסדר .

 

Winston-Churchillוינסטון צ'רצ'יל (30.11.1874) – היותו של צ'רצ'יל קשת בלטה יותר מכל בזמן המלחמה , כשהפך לסמל ודוגמה לאומץ לב ויצא למלחמה נגד היטלר . יכולת המנהיגות שהפגין אז מבטאת את תפיסת החירות  הקשתית .מוצאו היה אריסטוקרטי , נקודת פתיחה קשתית אסטרולוגית . היתה בו נחישות , נמרצות והרפתקנות . צילומו המפורסם שהציג את תנועתו הידועה באמצעות שתיי אצבעות המסמנות וי – של ויקטורי היא קשתית במובהק. בצעירותו נחשב מרדן ומתריס ולא ציית לגילויי סמכות. כראוי לבן קשת רכש חיבה גדולה לחיות.

spinoza2ברוך שפינוזה (24.11.1632) – שפינוזה הקשת נחשב לפילוסוף מפורסם בעיקר בגלל תפיסתו השונה והאחרת של האלוהות . יש בתורתו ביטוי לחופש ולמרדנות האופייניים לקשתים , התרסה ונטיי לפקפק ולדרוש תשובות לשאלות . הכרה ושכלתנות איפיינו את מחשבתו ולא הסתפק בכתובים . שפינוזה זיהה את אלוהים עם הטבע ומכלול היקום ובכך מתנגש עם המסורת היהודית –אורתודוכסית בעקבות סירובו להאמין במה שניסו לאלץ אותו להאמין , נאלץ לנדוד נדידה קשתית מהקהילה שראתה בו כופר בממסד. האל הטרנסצנדנטי מוחלף אצל שפינוזה בתבונה שהופכת לגורם אלוהי וזה מתבטא " בהכרה מהסוג השלישי" שהיא חשיבה ברמה גבוהה במיוחד , סוג של אהבת אלוהים השכלית תבונית. העולם והטבע מקבלים מעמד אלוהי ואינם מצויים מחוץ  לאלוהות  אלא חלק מימנה . זהו סוג של חילון קשתי להלך מחשבה במקום להפכה לקדושה.

Jim-Morrison-the-doors

 ג'ים מוריסון (8.12.1943) – מוריסון , בן לאדמירל בצי האמריקני , נדד רבות בילדותו בעקבות הצבתו של אביו בבסיסים ימיים שונים. מוריסון הבוגר נדד בין נשים ומוטלים בלוס אנג'לס , ולא טרח להחזיק מקום משלו אלא נהג ללון אצל אחרים. את ההתרסה והמרדנות הקשתית הציג בשירי להקת ה"דלתות" המפורסמת שאפילו שמה שאוב מפתיחת דלתות ההכרה של הסופר והוגה הדעות ווילאם בלייק . מוריסון הוא מסמליי דור שנות ה-60 שסימל שבירת מוסכמות , את הפראות במופעי הרוק שנעדרו מהם עכבות או אשם .הוא התאפיין בהתנהגות קשתית טיפוסית שכללה גם סקרנות לבדוק ולבחון הכול ללא מעצורים ." אני אוהב רעיונות של בריחה והריסת הסדר הממוסד ", אמר פעם. מוריסון הכיר היטב את השילוש של שנות ה-60 , סמים, סקס ורוקאנרול . אחד מישרי הדלתות המפורסמים יותר היה "רוכבים בסערה " המזכיר את דהירת סוסי המוסטאנג בערבות אמריקה הקשתית . מוריסון היה מורד קשתי שקבע גבולות חדשים לספר האמריקני . כקשת מאפיין הזמין אותנו אל " המערב הפרוע" של וויט ארפ וזאת באמצעות במת הרוק.

File picture of Jane Fonda

הנה עוד כמה קשתים , קית' ריצ'ארדס  " האבן המתגלגלת " (18.12.1943) פרוע ומורד . הסופרת ג'יין אוסטין (16.12.1775) המייצגת את הקשתיות בעולמה הספרותי שנושאיו העיקריים הם המוסר והצדק . היא לועגת למסכמות שרווחו בתקופה בה חייתה ב"תבונה ורגישות" או ב"גאווה ודעה קדומה". קשתית מורדת  היא ג'יין פונדה (21.12.1937) סמל מין משנות ה-60 , אנרכיסטית של שנות ה-70 ומלכת אירוביקה של שנות ה-80 . היא סיפור אריסטוקרטי קשתי אמריקני שנולדה בחוות הסוסים של אביה הנרי פונדה בקליפורניה. גם סטיבן ספילברג  הוא קשת (18.12.1946) שלקח אותנו להרפתקאות עם אינידיאנה ג'ונס (1981) . אומן הקונג-פו ברוס לי  ברד פיט וולט דיסני ובטהובן  וכריסטינה אגילרה הם כולם קשתים.

 

מודעות פרסומת

להשאיר תגובה

הזינו את פרטיכם בטופס, או לחצו על אחד מהאייקונים כדי להשתמש בחשבון קיים:

הלוגו של WordPress.com

אתה מגיב באמצעות חשבון WordPress.com שלך. לצאת מהמערכת / לשנות )

תמונת Twitter

אתה מגיב באמצעות חשבון Twitter שלך. לצאת מהמערכת / לשנות )

תמונת Facebook

אתה מגיב באמצעות חשבון Facebook שלך. לצאת מהמערכת / לשנות )

תמונת גוגל פלוס

אתה מגיב באמצעות חשבון Google+ שלך. לצאת מהמערכת / לשנות )

מתחבר ל-%s