אפלטון בהקשרים אסטרולוגים (כוכבים, מספרים, אידאות ומזלות)

החומרים הבאים יאפשרו לקורא הסקרן ( ובודאי לאסטרולוגים ) להתבונן  במשקפיים אפלטוניים על אופן הגותו ומחשבתו של הפילוסוף היווני המפורסם ( כבר נאמר שכל הפילוסופיה מאז ועד היום הינה רק הערות שוליים לאפלטון …כך על פי הפילוסוף  וויטהד ). בשל הרלוונטיות שלו לעולם האסטרולוגי בחרנו להביא מבחר מציטוטיו שנלקחו מהדיאלוגים : "טימאיוס" , " אפינומיס", "פיידרוס ", "פיידון", " הפוליטאה ",  ו "הפיליבוס " .

מעל שער הכניסה לאקדמיה  אותה הקים , חקק אפלטון את המילים הבאות :

" בל יכנס לכאן מי שאינו גאומטריקאי ".  בדיאלוג "גורגיאס" הוא אומר : " לשוויון גיאומטרי נודעת חשיבות בקרב אלים ובני אדם ". התפיסה האפלטונית על מהות המתמטיקה באה לידי ביטוי במשל המערה המפורסם שלו , בו הוא מטיל ספק באמינות רשמי החושים שלנו כבני אדם . התאוריה הזו טוענת שמה שאנו רואים כעולם הממשי אינו ממשי יותר מהצללים על כתליה של המערה שבתוכה כפי שמדגיש התיאור ב" פוליטאה " , אסורים בשלשלות בני אדם וצלליהם מרקדים על הכתלים לאור האש הדולקת .

העולם המתמטי- גיאומטרי מתבטא ברקיע ובמסלולי הכוכבים . אפלטון התמקד בחקירת המימד הכוכבי היות שהבין שמעבר להם קיים המערך הפלניטרי , שהכוכבים במסילותיהם מייצגים רקיע מפשט ומתמטי שהם רק בבואותיו . אפלטון מכריע את הכף לטובת השקפה התומכת בתכונתם האלוהית של הכוכבים .

בחוקים י"ב 422  , נאמר " חזרנו והשמענו פעמים רבות שבכוכבים מצוי שכל שמנחה את העולם , ואם לא קנה לו קודם כל את המדעים המוקדמים לאלה שאי אפשר בלעדיהם , אם לא התבונן ועמד על הקרבה בין מדעים אלו והמוזיקה , כדי להזדקק לה , לזו, בדרך הרמונית בתחום הפעולה האנושית …"

כאן מתגלה היסוד הפיתגוראי של אפלטון בהשקפתו . ב"אפינומיס" (124) מדגיש אפלטון " ולפיכך עלינו לקבוע ולהאמין שכל צבא השמיים אינו אלא מערכת זו של בעלי חיים , ולפיכך  חייבים אנו לומר שבכללותו אלוהי הוא גזע הכוכבים , שזכו לגוף יפה מאין כמוהו ולנשמה שאין כאושרה וסגולתה הטובה…שכל כוכב וכוכב הוא בלתי כלה ובן אלמוות ובלא ספק אלוהי לחלוטין ". מעניין להקביל הלך מחשבה זה עם המימד המיתי המצוי בתפילה היהודית כמו, למשל , " טובים מאורות שברא אלוהינו . יצרם בדעת ובבינה ובהשכל . כוח וגבורה נתן בהם , להיות מושלים בקרב תבל , מלאים זיו ומפיקים נוגה , נאה זיוון בכל העולם …עושים באימה רצון קונם " (שחרית לשבת).

אפלטון מדגיש את הקביעות הסדירות והנצחיות בתנועה הכוכבית כסימן לשכל . בני האדם צריכים היו לראות הוכחה לשכלם של הכוכבים לסדר המופתי בו הם מתנהלים בעצם העובדה שהם פועלים תמיד (125) באותה צורה , וזאת משום שבמשך זמן שאין לו שיעור הם מבצעים החלטות שנקבעו מקדמת דנא . הם אינם נעים ונדים כה וכה תוך שינוי רגעי של מעגליהם כשהם חוזרים בהם מדעתם , אלא מחליטים על השינוי מראש ופועלים לעיתים כך ולעיתים אחרת.

ב"אפינומיס " (133) רומז אפלטון על מידע שהגיע ממצרים " בשל יופיה של עונת הקיץ שבמצרים ראו את הכוכבים גלויים לפניהם , כיוון ששמיהם נקיים תמיד מעננים ", ומשם הגיעו , אפוא, ידיעות אלה לשאר המקומות וגם אלינו , לאחר שנתאמתו במשך רבבות שנים ולמעלה מזה . לפיכך נוכל, בלי שום חשש, להנהיג את הפולחן הזה בתוקף חוק . אפלטון סבור שהתורה חשובה וראויה ללמידה : "…הרי לא יתכן כלל שהיא אינה יודעת שדווקא את התורה הזו היא מורה לו, ושבהוראתה שלה אנו לומדים את המספרים וספירתם (135) (כאן נכנס אפלטון לתיאור  הכוכבים עצמם , כרונוס, אריס, אפרודיטה , שמש, ירח, וכו).

אפלטון ממשיך וקושר בין תנועת הפלנטות לזמנים ותקופות (138) . לשם כך יהיה צורך במדעים שהחשוב שבהם הוא זה שעוסק במספרים הגולמיים טרם התגשמותם בגופים.  כוונתו היא העברת המספרים למדד השטח  דהיינו  הגיאומטריה (139), ומכאן עובר אפלטון להדגשת  רעיון האחדות המבוטא בהבנת הכוכבים : כל סדרה של מספרים , כל מבנה של תצליל הרמוני וכן אותה התאמה (141) שבמחזורי הכוכבים , צריכים שיתגלו  לעיני הלומד  על פי שיטה בבחינת אחדות אחת ויחידה השוררת בכל …ואכן, אחדות זו תופיע אם ילמד הלומד בדרך הנכונה , דהיינו בשוותו לנגד עיניו את היסוד האחדותי שמתוכו יתגלה שקיים קשר אחד בין כל אלה והם קשורים בתוכו יחדיו …

ב"טימאיוס " (532) מקבל גלגל המזלות מיקוד עוצמתי יותר : " מה היה אותו בעל חי שכדוגמתו הותקן העולם בידי מתקינו ? שהלה מקיף וכולל בתוך עצמו את כל בעלי החיים המושכלים " ( פסוק שניתן לראותו כקישור בין האידאות למזלות )" כשם שעולמנו זה כולל אותנו ואת שאר היצורים שנבראו בנראה . כיוון שרצה האל לעשותו דומה ביותר לאותו משכל , שהוא יפה ומושלם מכל הבחינות , יצרו בצורת חי אחד ויחיד הנראה לעין , הכולל בתוכו את כל בעלי החי , בני מינו של הלה ".

כאן קושר אפלטון בין עליונים לתחתונים בהקשר לאופן וסדר הבריאה של האל את העולם , שהרי מרכז הכובד בדיאלוג " טימאיוס " הוא אופן הבריאה ( השעון ועוגן על מבנה מתמטי גיאומטרי). ושוב עיקרון אחדותי מקפל בתוכו ריבוי אפשרויות בני אותו המין .

(האידאה והפרטים)  "…ונתן לו את הצורה שהולמתו המקורבת לטבעו שאותו חי (534) המיועד לכלול בתוכו את כל בעלי החיים כולם . הולמתו הצורה המקפלת בתוכה את כל הצורות שישנן ולפיכך סיבבו ועשהו עגול וכדורי , כשהמרחק מאמצעו להיקפו שווה בכל מקום ומקום , היא הצורה המשלמת ביותר והאחידה ביותר שכן ראה את האחידות יפה יותר מחוסר אחידות לאין ערוך ".

אפלטון עובר לתיאור קונסטלציות של כוכבי השבת ( המזלות הרי בנויים מקבוצות של כוכבי שבת ). מטעם זה נתהוו כל הכוכבים שאינם ניידים , בעלי-חי אלוהיים (542) ונצחיים המקיימים לעולם את סיבובם האחיד סביב עצמם".

התיאור מגביר את המימד האסטרולוגי כעת : " לתאר את מחולותיהם של האלים ועמידתם זה בצד זה ואת השלמת מעגליהם ואופני התקדמותם , כאן בא לספר איזה מהם יבואו בחיבור הדדי וכמה מהם בניגוד זה לזה ( לאסטרולוג המקצועי ברור שהנאמר כאן מכוון לרעיון המיקומים וההיבטים של הפלנטות על רקע גלגל המזלות , בנוסף להתאמות או אי התאמות בין ארבעת היסודות , אש אויר , מים ואדמה ). ומה הסדר שלפיו הם עוברים אחרי אלה ולפני האחרים, ובאיזה תקופות מסתתר כל אחד …מתי יחזור ויתגלה ויפחיד בני אדם שלא למדו חשבון ( ניתן לפרש זאת כלא יודעים את סדר האידאות שמעוגן כמובן בסדר מתמטי- מספרי ) וישלח להם סימנים לבאות . לתאר את התחזית מבלי להמחישה לעין בתבנית ( גלגל המזלות ותנועת הכוכבים  מהווה המחשה למתמטיקה המפשטת  לתודעת האדם ) יהא עמל שווא".

כעת ממשיך אפלטון של הטימאיוס לרדת לעומק המבט המיסטי של הרעיון : " …לאחר שחיבר את הכול וחילק את התערובת לנשמות שמספרן כמספר הכוכבים (544)  , ושייך כל נשמה לכוכב אחד שעליו הרכיבה כעל מרכבה : וכך הראה להם את טבעו של הכול והסביר את חוקי הגזירה …ויהא עליהן להיזרע לתוך מכשירי הזמן , כל אחת לתוך המכשיר הנאות לה , ולהיוולד בדמותו של אותו בעל חי שיותר מכולם ירא את האלים …ומי שייטיב לחיות בפרק הזמן המיועד לו יחזור אל כוכבו ובו ישכון , ויחיה חיי אושר ההולמים את טבעו . ואולם אם נכשל בחייו עלי- אדמות , יעבור בלידתו השנייה …ולא יפטר מתלאות הגלגולים עד שייתן לזהה ולאחיד הסובב בקרבו למשוך אחריו (545) את כל האנדרלמוסיה של אש אויר מים ואדמה …עד שבשיח של היגיון יכניע המולה זו , חסרת היגיון , ובכך יחזור אל דמותו הראשונה , הטובה מכל ".

מאחר ואפלטון קודם למקובלים  באופן כרונולוגי , לא ניתן לומר שהתגלגלה נשמת מקובל בגופו, וגם לא להפך , אך הוא מציג כאן את המעבר בין הרמות השונות והקשרן למזלות , כוכבים, נשמה ואלוהים , מחזורי גלגול  ותיקון ( בדומה לתיקון הנשמה הקבלי ).

כעת מופיעים מימד הזמן והמספר: "….הראייה של יום ולילה ושל חודשים ומחזורי השנים ושל תקופות החמה , ראיה זו המציאה את המספר ונתנה לנו את מושג הזמן ואת חקר טבעו של הכול. אלוהים המציא ונתן לנו את הראיה למען (530) נתבונן במעגלי התבונה שבשמיים ונזדקק להם לצורך מחזורי מחשבותינו שהם בני מינם של הללו ".( כאן קושר אפלטון את המימד הכוכבי אל מימד המחשבה באדם , וסביר להניח שבמסגרת תפיסתו הוא כולל גם את האידאות )

" ואף על פי שמזועזעים הם , (הכוונה לדנמיקות הנפשיות באדם )  והללו לא יחול בהם זעזוע (הללו הם הכוכבים כמובן)  ומתוך שנכירם לדעת ונדע לחשב אותם נכון על פי טבעם ונזכה לייצג (551)  מתוך הזדהות עימם , את מעגלי האל שאין בהם שום תנודה  ולייצב מתוך כך את התנודות שבקרבנו " אפלטון כורך את הקוסמולוגיה ונפש האדם יחדיו ללא הפרד אך מוסיף ומבחין בין העולם הכוכבי , האידאי והמספרי לבין הדינמיקה  האנושית . "…בעוד שהנכנסים ויוצאים יש לקרוא להם העתקים (554) של הדברים הקיימים לעד , שאת דפוסם קיבלו עליהם בדרך משונה שקשה לתארה במילים…".

מודעות פרסומת

להשאיר תגובה

הזינו את פרטיכם בטופס, או לחצו על אחד מהאייקונים כדי להשתמש בחשבון קיים:

הלוגו של WordPress.com

אתה מגיב באמצעות חשבון WordPress.com שלך. לצאת מהמערכת /  לשנות )

תמונת גוגל

אתה מגיב באמצעות חשבון Google שלך. לצאת מהמערכת /  לשנות )

תמונת Twitter

אתה מגיב באמצעות חשבון Twitter שלך. לצאת מהמערכת /  לשנות )

תמונת Facebook

אתה מגיב באמצעות חשבון Facebook שלך. לצאת מהמערכת /  לשנות )

מתחבר ל-%s