הרלב"ג (1288-1344)
מבט ודגשים על תפיסתו האסטרולוגית של רבי לוי בן גרשון מתוך מיקוד דתי ופילוסופי יהודי.
להתבונן מבעד למשקפיו של הרלב"ג הוא לצאת למסע שמתרחש כשבע מאות שנה לאחור . זהו מסע מרתק בעקבותיו של פילוסוף , רציונאליסט יהודי שחיי בדרום צרפת בעיר אורנ'ז ובאביניון .חשוב לציין שהרלב"ג אינו מיסטיקן אלא אדם רב תחומי הקושר בתורתו פרשנות מקרא , הלכה וידע רחב באסטרונומיה , אסטרולוגיה, מתמטיקה ופילוסופיה .(יתכן שהיה גם רופא ). הרלב"ג מבקר ללא היסוס את הרמב"ם , את אריסטו ואת אבן רושד ( האוטוריטה בה' הידיעה של אותה תקופה ) וזאת מתוך בחינה מדוקדקת וביקורתית של הדברים שאמרו.
החשוב מבחינתנו הוא ההקשר הכוכבי וראיית האסטרולוגיה כמדע ( אצל הערבים הנוצרים והיהודים) ומנקודה זו הוא ממשיך את דרכו אל סוגיית הנבואה וההשגחה . זוהי חשיבה אינטגרטיבית מעניינת ביותר , הקושרת ומאחדת תחומים שונים למבנה מחשבתי משותף שהשפעת הכוכבים היא חלק מהפיזיקה שלו . הרלב"ג עסק גם בתחזיות ( נאמר שניבא את המגפה השחורה (מרץ 1345) ביקר בחריפות את הסילוגיזמים של אריסטו והוא מעוניין להתאים בין דת לפילוסופיה אך בקדימות לפילוסופיה . ספרו הפילוסופי –תיאולוגי הוא " מלחמות השם" .
במאמרו " הצלחה נפשית ואסטרונומיה , מלחמתו של הרלב"ג נגד תלמי" (1988) טוען גדי פרוידנטל שהרלב"ג נוקט ריאליזם אפיסטמולוגי המגיע לביטוי ברור ביותר באסטרונומיה . לגביו הישארות הנפש היא אישית וב"מלחמות השם" א, י"א הוא קושר בין אישיותו של האדם לבין רכישת המשכלות באמצעות השכל שיש בתוכו צורות משכלות אותם משיג האדם בחייו. צורות הן מטבען בלתי נפסדות , הן נצחיות , לכן השכל הקונה אותן הוא נצחי . בניגוד למיסטיקה מאחר ולא כל אדם עושה זאת , הישארות הנפש המושכלת היא אישית . הרלב"ג אינו מאמין בגלגול נשמות ( זו הקיימת בסוגי ניתוח קארמתי של מפה אסטרולוגית ) אלא בהישארות נפש שכלית , לכן מייחס לידיעה ערך עליון . על פי הרלב"ג הכוכב הוא מכשירו החומרי של השכל . ההשגחה בעולם הקיים היא בעצם המשך הבריאה (מדגיש פרוידנטל ) בה העניק אלוהים לכוכבים כוחות שבאמצעותם הם משפיעים על ארבעת היסודות . לבעלי התבונה הנפרדים , מניעי הכוכבים , ניתנה היכולת לטבוע צורות בעולם התת ירחי , ומרגע שהיו קיימים גרמי השמיים והשכלים ( מהמילה שכל, תבונה) המשך הבריאה נעשה מעצמו על פי אותה חוקיות פיזיקלית השולטת בעולמנו מאז ועד היום , חוקיות שהיא ההשגחה האלוהית . הרלב"ג קורה לשכל הפועל שהוא בעצם התכנית השלמה שעל פיה מתנהל העולם , " נימוס כל הנמצאות". כל הפעולות של הפלנטות וכל התופעות התת ירחיות ידועות רק למה שקרוי , רלב"גית , "השכל הפועל" . בניגוד להוגים אחרים סבור הרלב"ג שהשכל הוא סוג של סינתזה בין הדברים . כל משכל ( הכוונה לידע) שרוכש האדם מקרב אותו להעשרת השכל הפועל .בפרושו של הרלב"ג לשיר השירים הוא מביע את הרעיון בבהירות : " ההצלחה התכליתית לאדם היא כשישכיל וידע הש"י (השם יתברך) ….וכשיתבונן בענייני הנמצאות וסדרם וישרם ואופן חכמת ה' בשומו אותם ועל מה שהם עליו , שהוא נימוס הנמצאות וסדרם וישרם…"
תפיסתו של הרלב"ג קובעת היררכיה ברורה בה לתבונות הנפרדות יש מעמד אונטולוגי גבוה ביותר . זהו טבעו של המחקר המדעי ובכך הוא מקבל את תפיסתו של אבן רושד שאומרת שההיררכיה של הצורות בנויה כאשר בבסיסה מתקיימים ארבעת היסודות ומעליהן הצורות "הצמחיות" , אז בא תורן של "המרגישות" וגבוה יותר של "הדמיוניות" , ומעל כל אלה נמצאות " המשכלות –העיוניות " , שהן צורות הגרמים השמימיים , כלומר התבונות הנפרדות . המדע אשר עניינו חקר הגופים השמימיים , שהן צורת המשכלות המכובדת ביותר , הוא האסטרונומיה . הגרם השמימי – הפלנטה הוא הנכבד ביותר שבכל הגשמים ( הגופים השמימיים הארציים ) הטבעיים , והצורה המניעה אותו היא היותר נכבדה שבכל הצורות הטבעיות ( מלחמות השם ה, א, ב, 1-2).
חובה להדגיש שחשיבות המחקר האסטרונומי נובעת מהעובדה שבאמצעות הכוכבים האל משגיח על העולם . התבוננות בשמיים מאפשרת להכיר בחכמה וסדר אלוהי ששולטים בעולם התת-ירחי.
ממעמדם כבעלי עדיפות עליונה וגבוהה יותר מציגים הכוכבים מנקודת מבט רלב"גית של שמירה על סדר ויושר בעולם הטבעי , כלומר בהשגחה . אצל הרלב"ג יש אם כן , קשר ישיר בין הפילוסופיה לבין עיסוקו באסטרונומיה , דהיינו השגת המשכלות מן הדרג הגבוה כדי להבין את סוד הבריאה וההשגחה , את הנימוס ( סדר ותכנית ) שעל פיו מתנהל העולם . מטרת המחקר הרלב"גי באסטרונומיה של מלחמות השם היא השגת השגחה אלוהית .ראוי להדגיש כי בימי הביניים הרלב"ג הוא היחידי המאחד באישיותו את תפקיד האסטרונום עם תפקיד הפילוסוף . אחדות זו תופיע רק מאוחר יותר אצל קופרניקוס וקפלר ( במאה ה-16 סבר האסטרונום הגרמני כי כוכבי הלכת מחוננים ביכולת תפיסה ונוהגים במודע לפי חוקי תנועה שהם מבינים ב" נפשותיהם" ) , והגיע לשיאה בסינתיזה של ניוטון . הרלב"ג חותר להכרת האל דרך פעולותיו בלבד וזהו , בעצם המניע התיאולוגי העמוק העומד ביסוד גישתו האמפירית המובהקת.
פרופסור שרה קליין ברסלבי כותבת במאמרה על הרלב"ג (" דטרמיניזם וחופש בחירה וידיעה מראש במשנת הרלב"ג" בכתב העת לפילוסופיה יהודית , בר אילן 1989) שעצם מציאותה של הבחירה מעוגנת בשכל וניתנה לאדם כדי להשגיח עליו . הבחירה היא חלק ממערכת השגחה אלוהית , אבל הצפייה מראש של עתידות כמעט אינה חלה על עניינים עתידיים הכרחיים אלא כמעט תמיד על עניינים עתידיים אפשריים . הרלב"ג מביא לדעתנו , טעון אסטרולוגי צורני בהשתמשו במונחים " מסודרים ומוגבלים " ( הכוכבים מציגים סוג של סדר והגבלה , מן גבולות גזרה מובחנים וברורים ). ישנו כאן מימד דטרמיניסטי-אסטרולוגי שהריי מחשבות האדם , הנקבעות על ידי מערך הכוכבים , הן " מגבלות ומסודרות" מעצם הסדר הכוכבי . הרלב"ג הוא אינדטרמיניסט בעיקרון אבל למעשה מודה לדעת ברסלבי בקיום סדר סמוי דטרמיניסטי .
ובכל זאת , הבחירה שיש לאדם בגלל היותו בעל שכל היא נגזרת של השגחה אלוהית . בלשון פילוסופית הדברים האפשריים אינם ניתנים כך על פי הרלב"ג , לידיעה מראש אחרת היו הופכים דברים או מאורעות להכרחיים. רק ההכרחי יכול להיות ידוע מראש . נפשט את הרעיון : המימד ההכרחי הוא רק מה שמסודר ומוגבל ( לשון רלב"ג) כתוצאת מתנועת הכוכבים שהיא אכן מסודרת באופן שיטתי וקבוע אך מציבה דפוסים וצורות אליהם יכול האדם "לצקת" תוכן בחירתי המתאים למסגרת הנתונה מראש . סוג של התאמה בין תוכן לצורה .
הכוכבים והמזלות מייצגים צורות , תבניות ודפוסים בעלי סדר ושיטה מתמטיים גאומטרים בתנועה הסדורה השמיימית . האירוע המתרחש הוא התוכן התלוי בהתאמה לצורה אחרת לא יתרחש . בנוסח " הכל צפוי אך הרשות נתונה". לשון אחר בכיוון התאולוגי , האל יודע את הכול היות והוא סיבת הכול , אך השכלים מתחתיו אינם יודעים את כלל המציאות אלא רק חלק מימנה מעצם היותם רק כלים בידו של האל.
אנו אם כן סבורים שהרלב"ג הוא האסטרולוג " האמיתי" היות שהמימד האסטרולוגי מצוי אצלו תמיד בהקשר הרחב והכולל של תמונת העולם ( זו המשלבת וקושרת פילוסופיה , תיאולוגיה ומדע )
וללא רב מימדיות זו תתפוגג התמונה הכוכבים לרסיסים חסרי הקשר ופשר .
למלחמות השם ישנה מהדורה בעברית : ב. גולדשטיין .
האתר האסטרולוגי-נומרלוגי החדש שלי באנגלית : http://www.astrowiz.me
לאפרודיטה נולדו שני ילדים ידועים: הרמפרודיטוס וארוס (קופידו). הרמפרודיטוס נולד מזיווגם של הרמס ואפרודיטה. ארוס-אמור-קופידון הוא המלווה הנאמן של אלת האהבה והוא בנה החשוב והאהוב ביותר . הוא השליח של אמו , מכונף ומפזר אהבה בין בני תמותה באמצעות קשת וחיצים. כך בזכות ארוס , חשים בני האדם המאוהבים את הטעם של אפרודיטה , את טעמה של האהבה. אפרודיטה היא המהות ואילו ארוס הוא המתווך. במשתה של אפלטון מתואר ארוס ככוח המקשר בין האלוהי לאנושי .
כך תולים את דימויי היופי בכל מקום על מנת לעורר קינאה , תאווה וחמדנות שמשרתים את הרווח הכספי . חברות האופנה יוצרות ניתוק בין חוש היופי שלנו לצווי האופנה שכלל לא זהים לו. זהו בלשנו של הפילוסוף המפורסם סארטר " האחר הכוללני" המבט של הזולת , האופן בו אנו סבורים שהזולת מסתכל ותופס אותנו , האופן המאזניימי בו אנו מגדירים את עצמנו במבט הזולת . כובע ראפרים בעל מצחייה שנחבש במהופך משייך אותנו לכיוון חברתי , בגד הוא השתייכות מאזניימית בעלת משמעויות וכיוון של זהות חברתית בגד הוא הצהרה לאן אני משתייך. בשוק הזיווגים יש ערך ללבוש יקר , אך גם משמעות ערכו של הבגד היקר פוחתת אחרי שהמטרה המינית הושגה. האופנה המאזניימית היא תחרות חברתית ומאפשרת לטלה הקוטבי את הדיאלקטיקה והופעת מימד \עיקרון ההפכים המשלימים המובנה מעצם צורתו המעגלית של גלגל המזלות . כך עושות הנוצות הצבעוניות אצל הציפורים , או רעמת השיער אצל יונקים מסוימים , וזנב ארוך במיוחד אצל הטווס. כישלון אופנתי הוא לא רק כישלון אסתטי אלא כישלון חברתי , התודעה האנושית מוליכה את האסתטיקה לשלבים נוספים , זהו כישלון בהשתייכות סוג של העדר חיבור לקבוצה, למוסר , לזמן הנכון אפילו עד כדי ביטול של אישוש המציאות האוביקטיבית ( אם כולם בקבוצה הם כנראה צודקים ..) בהעדר הלבוש "הלא נכון" נחסמת ההשתייכות (זו הפשוטה יותר ללא מילים או תוכן , המיידית) אני לא מקבל מקום בקבוצה… לצו האופנה יש בעומק התודעה זרם והשלכות כבדות משקל במתח ובזרימה הדו סיטרית במקוטבת במזלות מאזניים וטלה . אסור לנו אם כן לפגר אחר צו השעה האופנתי .
תומאס מאן כתב בספרו " מוות בוונציה" שהיופי הוא נקודת מפגש , מסלול כיסופים של הרוח כלפי הגוף. המלומד היווני קריספוס גרס שהיופי אינו נובע מהאלמנטים אלא מהפרופורציה וההרמוניה של החלקים . פרופורציה והרמוניה הן מילות המפתח של מזל מאזניים . יופי הוא גם עיניין זמני תקופתי : פעם היו הנשים המלאות של רנואר אידיאל היופי ( אצל הגבר המוסלמי זה נשאר עד היום ועל אשה מלאה ישלם יותר מוהר …) עם חזה שופע וכבדות משקל. אח"כ הופיע טוויגי הרזה והשטוחה כאידיאל מאזנימי. אבל ברמה העמוקה יותר לפי ההבנה הניאואפלטונית , יופי הוא החצנה , הצגתה של תופעה , הופעתה של האנימה מונדי ( נשמת העולם , יונג, גיימס הילמן ) היות במקום בו אין יופי מאזנימי ונוסי , האלים האיכויות והצורות -אינם יכולים להתגלות . הפילוסופיה המאזניימית כאן היא שיופי הוא צורך אפיסטמולוגי : aisthesis -אסתטי הוא האופן שבו אנו מכירים את העולם . ואפרודיטה ( הילמן בבל 2021) היא הפיתוי , עירומם של הדברים כפי שהם מציגים את עצמם לפני הדימיון החושי.
המתח הקוטבי בין החברה והתרבות המאזניימים לבין מה שקרוי מצב הטבע הטלאי עליו מדבר הפילוסוף תומאס הובס. ( בן מזל טלה 15.4.1588) בספרו הלוויתן יפתר רק ע"י ריסון הטבע וניצחון התבונה , הגבלת הטלה הקוטבי, היינו הגבלת היצרים והדחפים המידיים לכיוון שיתוף ומודעות לצרכיו של הזולת.
בן מזל בתולה מעניין היה הראי"ה, הלא הוא הרב יצחק הכהן קוק שנולד ב7.9.1865 ונחשב לאבי אבות הציונות הדתית. המתח בין המגמה המיסטית לבין הרציונליות נכר במחשבת קוק ומאפיין את הגותו העוגנת על המתח הקוטבי של בתולה-דגים. ברבים מכתביו הוא עוסק בהיבטים שונים בשאלת טיבן של הרציונליות הבתולית התואמת את מזלו האישי , בתולה ושל המיסטיקה השייכת לקוטביות הדגית , וניסה לפענח את אופי היחסים בינהם. אליבא דקוק אין בידי המחשבה ( בנימין איש שלום, הרב קוק, 1990) התבונית (בתולית) למצות את מימדיה של ההתנסות המיסטית (הדגית) המחשבה השיטתית לא יכולה להשיג את האמת , ולו רק בגלל שאין האמת יכולה להתגלות לאדם כשהיא מקוטעת אלא על ידי הופעה כללית שלמה (שם,212). בכוח האינטואיציה המיסטית טוען קוק מושגת האמת הזאת ללא ויתור על החשיבה הרציונלית . קוק אם כן תומך בהשערתנו אודות מודל אסטרולוגי של הפכים משלימים וקוטביות בגלגל המזלות היות שעוגן בהגותו על מבנה דיאלקטי בין מזלו האישי בתולה לדגים הקוטבי וזרימה דו סיטרית בינהם.הוא לא מוותר על הפילוסופיה הרציונלית אך מודע לחיוניות המיסטיקה . לגביו קיים מתח מתמיד בין עליונים לתחתונים , בין למעלה ללמטה , ועל פי השגתו המיסטיקה והתבונה הן שתי דרכים לגיטימיות בעלות יתרונות וחסרונות המשלימים זה את זה. בעקבות גישה זו הגורסת כי עם ישראל , תורת ישראל וארץ ישראל חד הם היות שמתאחדים ומתמזגים האיכויות של מזל בתולה ( הקונקרטי ארצי חומרי וזמני) עם הרוחני שמימי –אידאי הדגי. הראי"ה תורם איפוא להבנת הפיגום האסטרולוגי הבנוי ממתח קוטבי במקרה הזה של בתולה ודגים. בשדה הפילוסופי הבתולי ניתן גם להציב הוגים כתומס הובס , דקרט, אריסטו , פרמנידס ולייבניץ. מולם יתייצבו ההוגים בעלי כיוון פילוסופי קוטבי דגי : לאו טסה , צוונג טסה , וילאם בלייק , מייסטר אקהרט , נזיריי הזן והסופים המוסלמים .
הרמס הוא בנו של זאוס , אבי האלים והנימפה מאיה. אפיון נוסף שלו הוא פסיכופומפ, כינוי לזה המלווה נשמות בדרכן אל השאול. הרמס הוא תות המצרי שנולד במערה ולא באולימפוס ולכן נחשב פלבאי ולא פטריצי. יש בו שכלתנות וערמומיות , תגובותיו מהירות וערכיו בורגניים ולא אריסטוקרטיים. רווח חשוב לו יותר מיוקרה. הוא נחשב כמביא מזל ומגן על ההולכים בדרכים. סימן נוסף תאומי הוא הפואר אטרנוס , ילד נצחי הקשור למימיקה ופנטומימה , מזכיר את הנסיך הקטן של סנט אכזיפרי או את פיטר פן. יש לו חיבה מיוחדת לעולם הלילה ובעולם ההלינסטי נחשב לאל המאגיה.
אצל מקלוהן המדיום הוא המסר, המבנה ( של אמצעי התקשורת) מכתיב את התוכן. הצורה מקבלת קדימות והעדפה על התכנים וגם קובעת אותם ואת סדרם . אמצעי התקשורת מכתיבים את צורת התפיסה שלנו ומשנים את מושגי האמת שלנו על המציאות . מקלוהן גרס שאמצעי התקשורת הינם המשך שלוחות מערכות העצבים שלנו. מדיום חדש כטלפון סלולרי משנה את מבנה השיח עד כדי פגיעה בשפה , במילים ובאותיות המתקצרות למסרונים וסימנים . בטרמינולוגיה מקלוהנית, המסרון הוא המדיום . סופר סת"ם בודאי לא היה מסכים לפגימה במילים ואותיות שמקורם הדתי הוא בעץ הדעת. בחברת העתיד של האח הגדול ב1984 לג'ורג אורוול (1984) מתקיים 'שיח חדש' שתפקידו לשבש את מובן המילים כדי שהציבור יפנים תכנים מעוותים ללא כל התנגדות. שיבוש השפה הוא פגימה בהכרה האנושית , בכושר השיפוט ובבחירה החופשית שניתנה לאדם מאלוהיו.
התרבות תוססת בתום נעורים תאומי , הציבילזציה , הוא גורס היא גלישה לניוון , לרדיפה אחר נוחות. עם העתקת המוקד ההיסטורי מאירופה המערבית לאמריקה במאה ה-19 מתחיל החורף של המערב. ספנגלר רואה את אמריקה כרומי של העולם המודרני .הוא משליך מנפשו התאומית את הקוטביות המרחבית קשתית הקוטבית היות שמניח שהן רומי והן אמריקה הן אמפריאליות ומוחצנות , מרחביות , קשתיות במובהק . ההתפשטות המרחבית עוצרת את ההתפתחות הרוחנית של שלב התרבות שקדם לשלב הציביליזציה ולכן, בהדרגה , מופיע שלב הדעיכה והשקיעה, הניוון והריקנות הנובעים מהיעדר ביטוי רוחני משמעותי . המערב הוא המקבילה של רומי ובודאי לא אתונה של פריקלס כך אליבא דה ספנגלר . בלשון אסטרולוגית רק בן מזל תאומים יכול להכיל מודעות כה מעניינת של מימד הקוטביות הקשתית על חסרונותיה בתוך תמונת המקרו הכוללת של העולם.
זימל סבור שהתנאים הפסיכולוגים שהעיר יוצרת לא מאפשרים יחסים רגשיים עמוקים. אלה יותר יחסים של קונה-מוכר. אכן יש בעיר סוג של שיחרור מכבלי השבטיות והמנטליות הכפרית של מזל שור שאולי גם אופייניים לעיירה קטנה , הרגשת הקהילה נחלשת בעיר והפרט מרוויח את המרחב החופשי של הקוטביות הקשתית. סוג של תנועה, אותה תחלופה בלתי פוסקת של גירויים פנימיים וחיצוניים שמייצרת עליה בפעילות העצבית . זהו ניגוד ניכר לחיי הכפר או העיירה הקטנה בהם הדימויים איטיים וסדירים יותר. לכרך התאומי יש אופי קישורי, תקשורתי אינטלקטואלי מתוחכם של חיי הנפש לעומת הכפריות המייצרת קרבה רגשית ומקצב איטי. משהו בכרך הופך את האדם למספר שהוא סממן של תבוניות, שכלתנות , הכרך התאומי לובש צורה של אינטרס , עינייניות חסרת רחמים (שם,26) אגואיזם כלכלי אין מה לחשוש מהטיה בלתי צפויה בשל יחסים אישיים. סדר היום התאומי בכרך הוא בעל סממן מספרי , חישובי. ערכים כמותיים מחליפים ערך איכותי . למזל תאומים יש מהות חשבונאית. בעירה הקטנה או בכפר התאום יחוש מחנק סוג של אקווריום…בכרך כל חוט שנטווה מצמיח חוטים חדשים , זהו חיווט מרקוריאלי בלתי פוסק של תנועה קישוריות והללו יוצרים את המרחב הקשתי קוטבי בעל סממן של חופש ואופטימיות ..של היות לקראת… אבל למרות הנאמר יש בו בכרך העדר אותנטיות של קשרי אנוש אמיתיים ולכן הוא מזמין גם סוג של בדידות וניכור. קישוריות היא לא באמת קשר ולכן האדם התאומי יכול לחוש נטוש בהמולת העיר הפרט בתוך הכרך הוא מספר . המרחב אולי משחרר מההיסטוריה משהו, אך יוצר בדידות מסוג חדש . אוסוולד ספנגלר טען "שלעיר יש תרבות משלה: "מה שהבית הוא בעבור האיכר , העיר היא בעבור איש התרבות"…(אורבניזם ,41), תחבורה, תקשורת, חשמליות, טלפונים, עיתונים, פרסומת , מעליות.. הכל מחולל ניידות גדולה ריכוז גדול של אוכלוסיה אורבנית . ספנגלר סבור שכל התרבויות הן ילידות העיר זהו קריטריון של ההיסטוריה העולמית זוהי היסטוריה של אנשי העיר. האנתרופולוגיה, מדע האדם עסקה בראש וראשונה בחקר האדם הפרימיטיבי . אולם בין התרבות התאומי העירוני הוא נושא לא פחות מעניין למחקר…למשל הניידות , התנועה התאומית מרקוריאלית לא נמדדת רק באמצעות שינוי המיקום אלא יותר באמצעות המספר והמיגוון של הגירויים שהיחיד או האוכלוסיה מגיבים להם. ניידות תלויה לא רק בתחבורה אלא גם בתקשורת , חינוך, למידה וקריאה כמו גם להרחבת כלכלת הכספים למספר גדל של אינטרסים . המונח ניידות התאומי הוא היפוכו של "בידוד" זהו טווח רחב של תופעות שהעיר מייצרת. האנטלגנציה התאומית היא ללא ספק גם תולדה של נידות האוכלוסיה . מעניינת כאן העובדה שקיים קשר הדור (שם, 59) בין חוסר הניידות של האדם הפרימיטיבי לבין אי יכולתו לכאורה לעשות שימוש ברעיונות מפשטים ( קוטביות קשתית). הידע המצוי בידי האיכר כתוצאה מהעיסוק המוחשי שלו בבקר מרעה או בשדה , הקשר לאדמה מקשה על פיתוח הפשטה ומעבר מרמת המוחש לרעיונות. מאחר ומרקוריוס הרמס הוא האל המיתולוגי של הסוחרים השווקים והתחבורה, השוק הוא אחד הגורמים ליסודה של העיר המודרנית, בורסה, לשכות מסחר , כל הללו דורשים מהירות, הסתגלות והם בעלי אופי חדשותי. ידע מקבל חשיבות הכרחית. העירוניות מאפשרת את הפרסומת הכותרת, הרכילות וכל הללו את מה שקרוי דעת הקהל . בנסיבות אלה הרחוקות מרחק רב מהכפריות השורית הסמלים המקובלים של אופנה , סגנון , לייפסטייל כל המהומה הגדולה.. שמושכת את הצעירים מהכפר לעיר . סוג של שאיפה לאופטימיות ומרחב קשתי שלכאורה בפיצוי קוטבי מהווה גירוי ותוכן חדש. סוג של חיכוך ואינטראקציה ללא הפסקה. אך בעלי אופי מקוטע ותועלתני. צפיפות מחזקת השפעה של מספרים. רמזור, שעון, פגישות נקבעים במספרים. עזיבת או התעלמות מהמספר תביא לשקיעה בבדידות. התאומים כמזל תקשורתי וחברתי מביא את האדם בעיר להצטרף לקבוצות של אחרים בעלי אינטרס דומה לשלו. החיים העירוניים הם בדרגה גבוהה בהרבה של תלות הדדית בין בני אדם . האנשים נתונים למניפולציות באמצעות סמלים וסטיראוטיפים המנוהלים ע"י קבוצות אינטרסנטיות שפועלות מאחוריי הקלעים באמצעות שליטה באמצעי התקשורת. הרדידות משהו של מזל תאומים נוצרת ככל שמספר האנשים המקיימים בינהם אינטראקציה גדול,כך תהיה רמת התקשורת ביניהם נמוכה ואלמנטרית היינו ברמת הדברים המשותפים המשרתים את האינטרס של כולם. מזל תאומים הוא בעצם הארכיטיפ של הסוציולוגיה האורבנית.
אריך נוימן (1905-1960) פסיכולוג מהזרם של יונג , מדגיש בספרו " אמור ופסיכה" (1950) את העובדה שבטקסים ששולבו בהם פיריון, חקלאות שורית ומיניות עקרבית, בוצעו סירוסים של זכרים לאחר שהגיעו לפורקנם המיני. הפסיכיאטר השוויצרי קרל גוסטב יונג (1875-1961) כתב על בני הווקנדי באוסטרליה שחופרים בור שנראה כפות נקבי , רוקדים סביבו בלילה ותוקעים בו חניתות כסמל לפאליות תוך צעקות " זה לא בור אלא אשה". בסציליה סגדו לאלות פיריון וחקלאות באורגיית " הקוטיקקה" שבמהלכה הצעירים פגמו בעצמם מינית . ריקודי זימה כגון אלה נועדו לבטא את המעגליות השורית עקרבית המעוגנת במתח קוטבי. הכוונה היא להפוך אנרגיה מינית לעבודת אדמה שורית תוך שימוש בסמליות ההזרעה ההיריון והלידה . באותו מקום מוסיף יונג שהנוהג העתיק של " משכב כלולות" בשדה נובע מן הצורך להעניק לו פוריות, ובכך לתת לרעיון האסטרולוגי יותר תוקף שלפיו בהפריית אשה (עקרב) ובהפריית אדמה (שור) ישנה הקבלה. ביוון הקדומה התנהלו חגיגות מין ופיריון כדי שהשדות יניבו והמקנה והבהמה יתרבו. הקשר בין האדמה השורית להשפלה ולנחיתות ולהקזת דם עקרבית מתקיים בגלל מלחמות המתנהלות על טריטוריה , קיצוניות וקנאות עקרביים מהווים בסיס ועילה לאיבה בין ישראל והפלשתינים הנאבקים על אדמת מריבה , כשהמוקד הוא ההתנחלויות הישראליות. כפריים וחקלאים במקומות שונים בעולם הפכו קרבן לעריצות בתקופות היסטוריות שונות. התנאים המשפילים בשדות האורז של הודו-סין או כלפי הפועלות הערביות העובדות כפופות גב בשדות התות שבשרון, כל אלה באים בהקשר של חיבור גוף ונפש ברעיון האסטרולוגי הכורך אותם יחדיו ללא הפרדה . שור מתקשר לגרון , לעורף ולצוואר, "קשה עורף" נהוג לומר על העקשן השורי. ג'ורג' בוש מי שהיה הנשיא ה-41 של אמריקה, לעג בזמנו לאנשי ארקנסו שאותה הציג כמדינת עוני ובערות . וזאת מהסיבה שהיאנקים מהצפון של ניו אינגלנד , בוגרי האוניברסיטאות היוקרתיות , רואים בדרומיים , בתושבי המדינות השוריות , החקלאיות כארקנסו, נחותים " אדומי עורף" (רד נקס), כפי שהם מכנים אותם בבוז.
דרור הלוי בספרו " מזמן למרחב ולהפך"(2011) טוען כי השופינג הוא הצורה האחרונה שלובשת הספירה של פעילות ציבורית. השופינג הוא הדחף של הקפיטליזם לשכפל את עצמו עד לאינסוף בעודפות ודחיסות של מוצרים וצרכנות. אנו כבר מצויים אחרי נקודת ההתכה עמוק בתוך הנשורת שלאחר המימוש השורי במגה סטרוקטורה צרכנית.
ארס ואפרודיטה נתפסים מתעלסים לכודים ברשת המוצגת לפני האלים האולימפים…זוהי המחשת עיקרון הקוטביות האסטרולוגי במבנה ההפכים המשלימים של המזלות טלה ומאזניים. ארס-מרס הטלאי יחד עם אפרודיטה –ונוס המאזניימית מייצגים את התוקפנות והאירוטיות שני האינסטינקטים הבסיסיים הנפגשים כאן בשיחרור מעצורים. עם הזמן הפכה דמותו של ארס לאל יפה תואר המסמל גבריות , עוז ופקחות. ביטוי אחר של מרס ומזל טלה מוצג באל הגרמאני ווטאן. ווטאן הוא רוח טבע אלמנטרית, שייך לרובד קמאי עמוק ולא רציונאלי , אינסטנקטיבי ,אינטואיטיבי. קיימים בו אלימות, שיכרון , פראות ואקסטזה. הוא מנער מטלטל באנרגיה חסרת רסן, תנועה סוערת ללא התחשבות, חופשי, מנותק , שובר חוק ונעדר כל התחייבות. סוער, שובר ללא התחשבות. יותר מכך, ווטאן לא מזדקן , במיתולוגיה הגרמנית הוא לא אל של ציבילזציה אלא חווית טבע כוחנית. מצוי תדיר בתנועה, צייד.
ירון ליבנה הבלוג - מאמרי עומק 