מזל קשת 22.11-20.12

הערה

המיתולוגיה

zeusזאוס הוא האל העליון בהררכית האלים האולימפיים סגדו לו ביוון כולה, העיר אולימפיה, שבה התקיימו דרך קבע המשחקים האולימפיים ושבה שכן אחד ממקדשיו , מזוהה עמו יותר משאר הערים. אפלטון ומאוחר יותר הפילוסוף הגרמני הגל, טענו שזאוס הוא בראש וראשונה אל החכמה המדינית ועליונותו נובעת מנשקו הייחודי , הברק  סמל למהירות הבזק ולכוח אדיר . הציפור שלו הוא הנשר ועץ האלון נחשב מקודש לו (רודין 1982) . ביצירות אמנות זאוס מופיע כאב שליט בעל גוף ספורטיבי , גבר בשיא כוחותיו הפיזיים והנפשיים. הוא פוקד על תהליכי עולם וחברה ומחליט כיצד  ומתי יתרחשו הדברים. למרות עוצמתו הוא אינו כל יכול ומשועבד לשלושה כוחות : הגורל, השינה והיצרים. בתפיסה היוונית הדטרמיניסטית אין האנשים יכולים לשנות את גזירת הגורל וזאוס אינו יוצר דופן בעינין זה. זאוס השתעבד ליצרים ולאהבה ופרשיות האהבה שלו רבות מספור. מתקיימת אצלו סתירה: מחד הוא מגן הצדק והסדר החברתי  ומאידך הוא מלא במיניות ונקמנות , אדון עולם ועבד לדרישות התובעניות של גופו …

horse-man

ייצוג קשתי אחר במיתולוגיה בא לידי ביטוי באמצעות הקנטאורים, יצורים שחלק גופם העליון אדם והתחתון הוא סוס. הקנטאורים תוארו לרוב כפראים חסרי רסן ואכזריים וסימלו הפקרות, תאווה, חייתיות  ושכרות. הקנטאור הוא קשת מעולה . ברבות מהאגדות במיתולוגיה הם נהגו לרדוף אחרי נערות חסרות מגן כדי לאנוס אותן . קנטאור יוצא דופן היה כירון שנחשב נדיב , חכם וניהל בית ספר בו למדו מוזיקה , רפואה וכישורי צייד רבים מגיבורי המיתולוגיה כירון עסק גם במדעים . לאחר מותו קיבל מזאוס קיום נצחי בין קבוצת הכוכבים –קשת –המכונה סג'יטריוס-קנטאורוס. ייצוג קשתי אחר הוא הסוס המעופף פגסוס. להרקולס היה סוס שכזה.

 

מסעות ונדודים –גיאוגרפי או פסיכולוגי ?

face sea

הפילוסוף הגרמני היידגר אמר פעם: " כשאתה בנדודים אתה בבית".  לגבי הקשת  האימרה חכם השביל מן ההולך בו .. אכן רלוונטית. הקשתים מוכנים למסע והנטייה הקשתית לתנועה ומרחב , לעבור תחנות, לדעת יותר , להסתקרן ולהתנסות מובנית בעומק הקשתיות . כך חשבו קולומבוס, וסקו דה גמה מרקו פולו ואמריגו וספוצי . כולם הימרו הימור קשתי ויצאו לדרך לא נודעת הקשת שואל שאלות , השאלה היא סוג של מניע תחילי , סקרנות לנופים פיזיים וסקרנות רבה יותר לנוף רעיוני . איננו יודעים את תאריך לידתו של אברהם אבינו שהוא כנראה, הנודד הקשתי הראשון שמחבר ( פרשת לך לך בראשית יב) את משמעות המרחב הפיזי למימד ומרחב רעיוני פילוסופי .אברהם מצווה ע"י אלוהים לעזוב את ארצו ובית אביו , וללכת " אל הארץ , אשר אראך"…לנטוש את ההקשר האנושי בו הוא מצוי וחי וללכת למגמה של בדידות , של יחידיות . זוהי בשורה מונותאיסטית היות שרק אדם שחווה את הלבד שלו בעוצמה שכזאת , יכול לתפוס את עוצמת יחידיותו של האל . בנטישת הכל נשארת רק הכרת האל בבלעדיות מוחלטת . קשת הוא כרטיס כניסה לתודעה חדשה שמתחילה בנטישת הכל  למטרת ההשגה החדשה של מציאות אחרת . כך גם המסע של משה ממצרים אל שנים ארוכות של המדבר . מטרתו של המסע הוא רוחני ולכן לא יכול להיות מושג בהישארות במקום אחד. כאן, בנקודה זו , מצטרף המימד הקשתי האסטרולוגי הנוסף והוא התקווה . בודד, נטול קשר ונטול בית  מצוי הקשת במסע והדרך נוסכת בו תקוות עצומות לעתיד . במקרה של אברהם מקופלת הבטחה אלוהית מפורשת : " ואעשך לגוי גדול , ואברכך, ואגדלה שמך , והיה ברכה "(יב-2) המסע מתחיל ביחידות אך לא מסתיים בארץ ומגיע למצריים . מאוחר יותר יצאו בני ישראל ממצריים במשמעות של יציאה רוחנית מהפירמידות אל הר סיני , מהכרה אישית אל הכרה דתית- מוסרית קבוצתית . אלוהים שיודע את המצב הקשה בו נתון אברהם מצביע על הכוכבים ומראה לאברהם את השמיים כולם על אינסופיותם אינסופיות זו היא עתידו של אברהם , להפוך מאחד לאינסוף. במקום בדידות ויחידיות מופיעים תקווה ואופטימיות קשתיים באמצעות חיזיון מרשים , גדול, אינסופי . אברהם נשלח אל עצמו ואל הקשר לבורא . הוא אחרון היחידים וראשון המאמינים . מסעו של עם ישראל החל בפקודת ה"לך לך" של אברהם והסתיים במקום בו מתמקמים  השבטים בארץ ההבטחה . מסע ההגירה הוא קשתי מובהק משמעותו חיסול בית אחד והקמת בית חדש לגוף , ויותר מזאת לנפש . מסעו של אברהם ויציאת מצריים של משה ועם ישראל  הם מייצגים של בחירה חופשית שניתנה לאדם לבחור , לצאת למסע , להתנתק  מרצף העבר ולשים את פעמיו אל החדש , אל התקווה.

Robinson

המסע הוא שינוי במרחב המנטאלי , שינויים כאלה עוברים אודיסאוס , באפוס ההומרי, גוליבר של סוויפט ( יונתן סוויפט הוא קשת -10.12.1667) ורובנזון קרוזו בסיפורו של דניאל דפו . רובינזון כזכור  הוא מורד קשתי שבמקום לרכוש מקצוע מכובד הוא מפליג להרפתקאות מעבר לים , ספינתו טובעת והוא מוצא את עצמו במסע הישרדות לבניית עולמו החדש ללא פחד מהטבע אלא מסע לשליטה על הטבע ולהפיק מימנו תועלת. מרסל פרוסט עושה את המסע המפרך בזיכרונו  ובתוך תודעתו מבלי לפסוע אפילו צעד אחד מחוץ לחדרו שבו הוא ספון. הקשת מבין שכדי ליצור שינוי דרושה יציאה החוצה , למקום אחר . דרוש מרחק מהמימדים הפיזיים וההכרתיים , הפוליטיים והקוגניטיבים. זהו מרחק המאפשר ראייה מחדש של הדברים שלא ניתן היה לראותם במצב הקודם. במסע קשתי שכזה היציאה החוצה נחווית באמצעות המרחק המשתרע בין הזהות המקורית לבין זו שמתהווה תוך כדי המסע, או שאולי היא תולדה שלו.

zenכך גם אצל הסופר רוברט מ'פירסיג בספרו " זן ואומנות אחזקת האופנוע", בו המסע במרחבי אמריקה על האופנוע הוא בעצם מסע פילוסופי ופסיכולוגי שמוביל לשינוי דפוסי המודעות וההכרה האנושית . לשינוי המתחולל את הנוסע הקשתי יש, איפוא, משמעות פסיכולוגית . מאחורי השינוי הטריטוריאלי של המעבר למקום אחר ישנה לא רק מפה גיאוגרפית אלא מפה מנטאלית . במילים אחרות: לכאורה מדובר בשני מסעות אך בעצם הם מסע אחד . מרחק המסע נקבע בכל אחד מהם  על פי עומק השינוי המתחולל בנוסע ועל פי מידת הפנמתו את הפגישה עם האחר הנקרא בדרכו . המרחב הקשתי מתבטא בסיפרו של ג'ק קרואק  'בדרכים' להיות שרוי בתנועה תמידית… הדרך היא מושא להערצה למקום להיות בו. יצירות אמריקאיות נוספות הוקדשו לדרך הקשתית כמו 'שירת הדרך הרחבה' לוולט ויטמן כמו גם שיריו של בוב דילן ו'הדרך' של קורמאק מקארתי לגביו הדרך עצמה היא הדבר האחרון שנשאר אחרי שכל השאר נמוגו . בדרכים נותן קול להמון אנשים , שקופים, עזובים המצויים בחיפוש אחר עצמם .

הסיבות המובילות לנדודים הקשתיים מתקשרות כנראה לבעיתיות בבית בשנות החיים המקדמות . סוג של חסר שהורגש , אולי פיחות שחל בתפקוד הבית היות שכדי להניע אדם לעזוב את ביתו צריך שיתחולל שינוי בבית עצמו . המסע הקשתי נולד במקור מפגימה ( פרו'פ חנה נווה " נוסעים ונוסעות" 2002) אולי התמעטות חומרית או מנטאלית שהתרחשה בבית, חורבן הבית הישן מביא ליציאה כפויה מימנו, מחוסר סיפוק. לא ניתן לפצות על חסר זה . בעומק רעיון הנוודות, ההגירה והמסע מצויה אי יכולת ליצור מקום של קבע. משמעות הקשת היא, אם כן , תנועה לתמיד, תנועה במרחב . אי התייצבות שכזו תורמת לריבוי פרספקטיבות , ריבוי מקומות, ריבוי מצבים ואנשים . זוי תחושת חירות אמיתית המשחררת מעול הבית הישן , מהנפש הישנה ומהעול ההיסטורי והביוגרפי. זהו שיחרור מחובות משפחתיות, ממוסכמות מעיקות וממסגרת חברתית כזו או אחרת. לנווד הקשתי אין שאיפה טריטוריאלית ובכך משוחרר מחובות חברתיות וממסדיות שקובעים  מדינות ועמים. הקשת מערער על מוסכמות היסוד של החברה וערכיה האדמתיים, ארציים, חומרניים-תרבותיים. השחרור הוא תמידי ולכן מייצר מסע תמידי. ההגירה היא חיונית ויש בה ויאליות של בחירה ללכת אל החדש. אך המהגר הקשתי לוקח את עצמו למסעות  הוא לא יכול להחליף או להיפטר מעצמו… במסע, בנדידה, בהגירה הקשתית  טמון פרדוקס: ככל שנעים קדימה יותר, נסוגים לאחור. הנווד \ הנוסע, נושא עימו לתמיד את אותו מטען פגום ולקוי שדורש לפרוע שטרות קודמים . קשה ואולי בלתי אפשרי להשתחרר מהעבר. התנועה שעיקרה הוא המעבר הפיזי ממקום למקום אין בה את היכולת לשנות את שהתרחש בזמן עבר הפסיכולוגי , לא בטוח שהמסע יגיע בכלל אל היעד הנכסף  אל השיחרור. הקשת מצוי במצב של אין מקום היות שהוא בדרכים , הדרך אמרנו, היא בעצם המקום …זוהי תרפיה יופיטרית של שניי סוגי שיחרור: שיחרור מ…ושיחרור אל.. הראשון נעוץ במשאלה ליציאה מהבית הראשון , בית הגידול , מהחסר מאי הנוחות . השחרור ל… משהו מקפל בתוכו את רעיון התקווה של היות לקראת משהו חדש באופן תמידי . אולי ליעד טוב יותר הדרך מובילה לשם , אל הרחק מעבר לזהות הקודמת . זר בסביבה החדשה שמאתר את נקודות התורפה של הסביבה אליה הגיע . כך תארו דלז וגטרי  בספרם "אלף מישרים " (1987) את הנווד , הוא אינו יוצר למסע אלא חיי כשהוא נמצא במסע קבוע ובוחר להיות בחוץ או מחוץ . משוחרר מ.. ותמיד לקראת ל.. סוג של תנועה מרחבית שמציבה את הנווד בשום מקום אך תמיד לקראת מקום, רק לקראת…

הקשת מעביר אותנו מנדודיו במרחב הגיאוגרפי-פיזי אל הכיוון הפסיכולוגי העמוק , הפנימי של הנפש הנודדת. הנדודים הם מסע מהמציאות החיצונית אל שינוי תודעתי שלא יכול להתחולל ללא מפגש עם חומרים חדשים, זרים. ללא הזר, השונה, לא יוכל האדם להשתנות ויישאר מקובע באישיותו. המפגש עם הזר, השונה מהווה מניע להשתנות  ויצירת זהות חדשה . המרחבי הופך נפשי . לא ניתן לשוב מהמסע הביתה , הקשת שבנו כבר עבר את השינוי ואינו מצוי יותר במקומות הפסיכולוגים של הבית בהם דר לפני המסע. גם אם יחזור למקום מימנו יצא , כבר לא תהיה חזרה לאותו מקום. היעדר הבית אולי איננו היעדר אלא להפך, הבית הוא מגבלה המונעת שינוי ויצירת זהויות חדשות . 'פנטה ריי' אמר הרקלייטוס הכל נע זורם משתנה , אינך טובל באותו נהר פעמיים …הנוסע הקשתי שב אל ביתו (נווה, "נוסעים ונוסעות" 125) לאחר שחל בו שינוי, אך הבית כבר אינו הבית שנשאר בזיכרון. כי היציאה מימנו היא אבדן זהות קודמת, יותר נכון שחרור מימנה. ההתמכרות לנדודים היא גם רכישת זהויות שונות שהן משתקף המרחב מסביב. החיצוני אם כן , הוא פנימי ופנימי הופך לחיצוני . אבדן הזהות נתפס כשחרור  מתבניותיו המוקדמות של הבית המקורי.  הגירה למשל מפעילה את מימד הפיצוי המשלים קוטבי של מזל תאומים. הגירה היא הסתגלות, שינוי שפה והללו תאומים במהותם. הקשת במבט אסטרולוגי הוא, אם כן, הרבה יותר עגנוני ( ש"י עגנון) מאשר אודיסאוסי. אודיסאוס המיתולוגי חוזר אחרי הנדודים למלוך על ארצו.

עגנון קובע  בסיפוריו שאין שיבה הביתה, שרגע הניתוק מהבית הוא דטרמיניסטי בגלל חוסר היכולת הנפשית לחזרה אל הבית . כמובן שנחוץ גודש קריטי של אירועי עבר כדי שהקשת יצא למסע העתידי , שבו הוא ראוה הרפתקה רווית פתרונות ותקוות. זאת ועוד – המסע והנדידה משאירים את הנודד תמיד צעיר. אולי כאן מופיעה הקוטביות התאומית המפצה על הקשתיות. נדידה ומסע הם גם סוג של מכניזם נפשי המאפשר להישאר צעיר, להיות תדיר במצב של ציפייה  למשהו , סוג של אופטימיות לקראת עתיד ומקומות אחרים , להתחיל מחדש . כמו ילד הקשת כל עוד הוא בדרכים נשאר הוא צעיר לתמיד במסע רענן ולא מתיישן, לא מזדקן. זהו סוג של מאבק פסיכולוגי בזמן . הבעיה היא שמה שהיה, כבר לא יחזור ומה שעתיד להיות, בעצם לא יהיה  אולי כי זהו עתיד אשלייתי ביחס למקווה , אותו עתיד אשלייתי הניזון מחומריי הכאב של הילדות בבית המקדם . המסע, התנועה הם ניסיון למלא את החסר . במרחב והמרחק הפיזי , המימד הגיאוגרפי הוא רק תרגום ל מרחק וחסך של איכות נפשית.

don kihota

אנו אם כן רואים בקשתיות חיבור בין מרחב ג"ג למרחב נפשי, לשיאו  של המרחב והריחוק מגיע דון קישוט של סרוונטס , שעקירתו מביתו הינה תולדת שיבוש כללי בקשר שלו עם המציאות . לאחר שקרא ספרי אבירים ושקע בשיגעון, המשיך את מלחמת הצדק של האביר הקשתי  ובכך הופך מסעו של דון קישוט לקצה הגבול האסטרולוגי –קשתי שבו המרחב והאובייקטים המדומיינים הם השיגעון המחלט , מחלת נפש ותימהונות  לא ברורה. אולי אין זה מפתיע שבן מזל קשת בשם גוז'ף קונרד (3.12.1857) בסיפרו המפורסם בלב האפלה (1899) בו מתואר מסע לאורך נהר אפריקני אל תוך ליבו של הג'ונגל הפראי.

joseph conradזהו חיפוש אחר קורץ , הלבן המסתורי ומטיל האימה . זהו אכן מסע ג"ג קשתי במובהק , אך השהות על הספינה במורד הנהר היא למעשה צלילה עמוקה אל תוך נבכי הנפש וניסיון למצוא תשובה לשאלות הזהות הטמונות בה . ככל שהספינה מעמיקה אל תוך היבשת השחורה , כך מעמיקה הצלילה הפסיכולוגית של גיבורו של קונרד , צ'ארלי מרלו  בספינתו "נלי". מסע קשתי מובהק היו מסעי הצלב של הצלבנים והנצרות  שחיברו מימד דתי עם המרחב והג"ג  .

רומא –פרשים ואבירים

האפיון הקשתי הקבוצתי משליך נקודת מבט מעניינת על האימפריה הרומית . הצדק הקשתי בא לביטוי ויישום במורשתו של הקיסר יוסטיניאן, שהשאיר לעולם את המסורת המשפטית של אלף שנות היסטוריה . מערכת המשפט במתכונתה המערבית החלה בעצם את דרכה ברומא. המסורת הקשתית הזו היא ששימשה בסיס לתורות מדיניות ופוליטיות שעליהן אומנו פרחי המשפטנים.

Flamma-roman-gladiator

על רומא האוגוסטינית –הקשתית אמר ההיסטוריון האנגלי אדוארד גיבון :"אילו נקרא אדם לבחור מבין כל דברי ימיי העולם את התקופה שבה ידע המין האנושי את מירב האושר והעושר , חזקה עליו שהיה פונה ללא היסוס לזמן הזה". ההימור והטבע חברו יחדיו ברומא במלחמות הלודרים באצטדיונים: גלדיאטורים מול אריות ונמרים. סממן ההימור הקשתי הופיע כשהקיסר או סנטור נחשב סיימו את דרמת המאבק בין הגלדיאטורים בסמנם, בתנועת בוהן כלפי מטה, את הפקודה להרוג ולסיים את המלאכה או לחלופין , כשזקרו את הבוהן למעלה והתירו ללוחם המובס להמשיך לחיות.

רומא האימפריאלית אהבה מותרות  וחיים טובים . הפרזה והגזמה , יחד עם שחצנות  והחצנה קשתיים , הורגשו היטב . שאיפת המרחב וההתפשטות האימפריאלית באו לביטוי עם שליחת הלגיונות הרומיים מאיטליה עד לאנגליה מרחק לא קטן בזמנו. יוליוס קיסר ביהירות קשתית סיכם לאחר  ניצחון צבאי מוחץ  את המונח "אימפריום", שפירושו סמכות ופיקוד, במילים : " באתי, ראיתי, נצחתי". המימד הדתי של מזל קשת לא איחר להופיע ברומא עם חדירת הנצרות לאימפריה. המיסיונריות ומסעי הצלב ההיסטוריים שהופיעו לאחר מכן הם ביטוי נוסף לשאיפת ההתרחבות הטמונה בקשת מתוך בסיס רעיוני דתי כמובן. מאחר ואנו מזהים מימד קשתי ברומא יש לחשוף את הקוטביות המפצה במעגליות מיסטית של השניות הקיימת במזל תאומים . ואכן בכל שנה כיהנו באימפריה הרומית שני קונסולים.

medieval-knights

הקשת יוצג ע"י פרשים שהצמיחו מעמד חברתי חדש – מעמד האבירים האירופי . הסוס, חלקו התחתון של הקנטאור המיתולוגי חיזק את כוחו של מעמד זה והרחיב את פעילותו והשפעתו בחברה . האביר של ימי הביניים יצא למסעות שדרשו מיומניויות  כמו אומץ לב , חיפוש אחר זהות עצמית וידע . האתוס הקשתי –האבירי השתקף בלוחם האמיץ בנדיבות , בצדק ובהגנה על חלשים. ב1215 ב"מגנה קרטה" , התבטאה הקשתיות בזכות להגר מן הארץ באופן חופשי ולשוב איליה מתוך רצון חופשי . מאחר וקשת מתקשר למכללות ואקדמיות , מעניינת העובדה כי במאה ה-12 הוקמו באירופה המערבית האוניברסיטאות הראשונות כאוקספורד למשל. באוניברסיטאות למדו תיאולוגיה, משפט, פילוסופיה ורפואה שלושת הראשונים הינם קשתיים במובהק. האוניברסיטאות דגלו בחופש קשתי שכלל חופש הוראה ומשפט. כבר משחר ההיסטוריה היו הסטודנטים כוח מניע להפיכות ושינוי משטרים . האימפריאליות הקשתית היא מרחבית ומרחבית רעיונית של הפצת רעיון . בעבר עזר לזה הסוס בהווה הטכנולוגיה והמחשב . אבל לפניי רומא הייתה יוון של פריחה חברתית , כלכלית ותרבותית, אתונה של פריקלס הקשתיות באה לביטוי בסופיסטים , מורים שנדדו ממקום למקום ולימדו תמורת תשלום ומיתוך השקפה פרשנית ביקורתית.

אמריקה – ספר, קאובוי ואקדח

family car

רומא אינה היחידה המייצגת בהתבוננות קבוצתית את מזל קשת . המוטיבים הקשתיים –יופיטריים באים לביטוי בצורה מעניינת באמריקה שבה חוברים בעסקת חבילה מהגרים ונודדים , מרחבים , ערי ספר ובוקרים, ונכרכים אלה באלה לסיפור של הרפתקאות ואופטימיות, ספורט והתעשרות. המהגרים האירופים , שהגיעו מלאי תיקווה לאמריקה , היו אלה שבעצם עזבו את מימד הזמן הגדיי האסטרולוגי של אירופה הפיאודאלית , הנוצרית וההיררכית , ועברו למימד המרחב האמריקני. אכן, שינוי משמעותי שבו מפנה השמרנות האירופית את מקומה לטובת כבישים מהירים, מוטלים וקדילאקים אמריקניים. זהו שינוי גאומטרי בנפש הקולקטיבית : מאנכיות לאופקיות.

legends-cover

בתזה שלו אודות הספר (frontier) האמריקני טוען ההיסטוריון פרדריק ג'קסון טרנר שהמהגרים נדדו תוך ויתור על מימד הזמן והחלפתו במימד המרחב , ובכך השתייכו למשהו פתוח , חדש ואופטימי , מלא בתקווה . בבסיס הנפש הקבוצתית האמריקנית עומד  המרחב הקשתי , אותה נפש המעוגנת בתוך מרחב אדיר מימדים של הגירה ותנועה , נדידה ותקווה .זהו מעבר דרמטי הכולל בתוכו איבוד קשרי השתייכות וזהות מסורתיים, והחלפתם בפתיחות והפנמת תכנים ומימדים חדשים . המתיישבים ראו בשיטחה הענקי של אמריקה ערובה להצלחה כלכלית . הם חלמו חלום קשתי שבו שאפו ל-"ארץ האפשרויות הבלתי מוגבלות".

על פי טרנר הספר אינו מושג גיאוגרפי בלבד היות שהמרחב האינסופי של הקשתיות משנה את מושג הגבול האירופי גדיי בשפתינו האסטרולוגית. המרחב \הספר הוא הבטחה להתחלה חדשה של שגשוג ואושר . הfrontier, הגבול או הספר אינם מציינים רק מקום פיזי או מתחם המסמן גבולות מדינה אלא רעיון מטפיזי הקושר בין תהליך , מרחב חדש והסתגלות למציאות חדשה . הספר הקשתי הוא מציאות טוטאלית של החלוץ האדון לגורלו , מנותר מהמסורת האירופית  ונשען על כוחותיו בלבד . החלוץ הוא קשתי היות שהוא יוזם, מסתגל , סקרן ואוהב חירות. הקשת האמריקני אינו מכיר במגבלות מלבד אלו שהטבע קבע . אזוריי הפרא מעצבים אותו וממזגים תכונות של חספוס . תוקפנות ועוצמה . האינדיאנים  אולי תרמו לסגנון החיים האמריקני שהוא גם סינתיזה קשתית של אדם אירופי ואינדיאני מן חיבור קנטאורי בין הסוס לאדם בסמל הקשתי.

Butch-Cassidy-and-the-Sundance-Kid

הסרט "קיד וקסידי" (1969) בו שיחקו רדפורד וניומן ממשיך את מסעו של הקלברפין – מסע של אומץ , הרפתקה , נדידה , אקדחים והימורים . הנדידה הקשתית –אמריקנית מערבה (the west is the best  כפי ששר ג'ים מוריסון הקשת באחד משירי  להקת הדלתות) במשך שלוש מאות שנה נבעה מחיפוש אחר אדמה, אחר עושר , הרפתקה וזהב . הכל ללא פיקוח חיצוני . לכל אדם הייתה הזדמנות לשפר את מעמדו . חופש הבחירה הפך לערך עליון .אגב הערה קטנה , לא כולם מצאו זהב אבל אלה שהרוויחו ללא ספק  מהמסע האופטימי ומלא התיקוה מערבה היו בעלי הכירכרות   שמכרו את הכרטיסים לנסיעה..זוהי הגבה קוטבית תאומים הקיימת בקשתיות בכפוף למבנה ההפכים המשלימים של גלגל המזלות. ההקשר התאולוגי הקשתי התבטא באתוס  הפרוטסטנטי שבו השפע הוא סממן להיותך נבחר האל .משפט המוטו הראשון שהופיע על מטבע הסנט האמריקני בשנת 1787 היה" מיינד יור אוון ביזנס " במשמע קשתי של " בל יתערב מישהו בעסק" . מוטו זה נעוץ בראיית הספר כהבטחה להצלחה כלכלית.

welcome-to-las-vegas-sign

אלוהים אוהב את המצליחים וזה מתבטא בסגידתו של האמריקני למיתוס ההצלחה שבו השמיים הם הגבול וחשבון הבנק מזכיר אקט ספורטיבי של " לנצח ולחיות בגדול". מימד שמתבטא במהמרים סביב שולחן הקזינו בלא ווגאס , המקום בו חוברים אופטימיות ואמונה במזל קשתי ומצפים לסיבוב הכדור הבא ולערימת האסימונים שתתפח על השולחן . ההימור עצמו מכיל באם זכית ניתוק מהעבר למשהו חדש לחלוטין זהו קטיעה וביטול של הזמן ההסטורי אנכי אירופי והגעה ליקום חדש " הלוקח את כל הקופה" הוא כמעט אלוהים. הרולטה היא מרחב אינסופי של הזדמנויות בהימור הקשתי . הרעננות, הנעורים , האתגרים והשמיים הפתוחים יוצרים אתוס קשתי אמריקני של הק-פין  ותום סוייר , ג'יימס דין וג'ון קנדי. מרחב הוא מכניזם של אופטימיות. הללו באים לביטוי בז'אנר סרטי המסעות האמריקנים מאז "אדם בעקבות גורלו" (1969) ועד "תלמהה ולואיז" (1991)  זהו ז'אנר קשתי – קח לאמריקני הכול , רק לא את הקדילאק היות שברגע שהוא לוחץ על הדוושה ומאיץ את דרכו למרחבים , דומה שמשיל מעליו את הגשמיות וקורע את האספלט בכביש המהיר , האורגזמה האמריקנית , שכרון המרחב נטול האחריות. ובודריאר יאמר: ( " אמריקה" 1986) "האוטוסטרדה גואלת היות שמובילה לשום מקום , המרחב כולו עומד לרשותנו עונה לתשוקה הקשתית העמוקה היחידה – לנוע . אין חוקים יש רק חוקי תנועה , שלטים וסימנים שמדריכים אותנו מה לעשות, שמשילים מאיתנו אחריות".

easy-rider-movie-motorcycles-rideapart

לפניי הכביש המהיר היו הבוקרים על הסוסים שליטי הספר . הבוקר-הקאובוי הוא דמות ארכיטיפית קשתית המייצגת את האמריקניות . בסרטים כמו "רוקד עם זאבים" (1990) או "חייל בכחול" (1970) או בסרטים הישנים של גלן פורד , ג'ון וויין, קלינט איסטווד וגארי קופר הצדק הקשתי הופיע עם אקדח, בקבוק וויסקי ונערה שחברו לעיסקת חבילה יופיטרית במערב הפרוע . גיבור המערבון רוכב על סוסו , לרוב הוא חסר בית , נודד במרחבים העצומים . נע בחופשיות , מהמר על חייו , לוקח סיכון ולא שולף ראשון …יש לו ביטחון עצמי מופרז , יוהרה קשתית . הוא לוחם למען הצדק סמל גבריות וקשיחות , ג'ון ויין , וויט ארפ מיתולוגיה אמריקנית .  על הדרך ההיסטורית נמצא  אגדה קשתית אמריקנית גדולה בדמותו של הגנרל ג'ורג ארמסטרונג קסטר (5.12.1839) הזכור מהקרב המפורסם בליטל ביג הורן מול האינדיאנים בוא מצא את מותו . קסטר היה מפקד בחיל הפרשים של צבא ארצות הברית במלחמת האזרחים וכונה "הגנרל ילד" . הוא זכה בצל"שים על אומץ לב שגילה בקרבות . ומהסוסים למרחב הפרוע של "מלאכי הגיהינום" אותם שדים הרוכבים על אופנועי הארלי דיוידסון במרחבי קליפורניה תוך התנגדות לממסד ונון קונפורמיזם קשתי כמו למשל בוני וקלייד . יש משהו קשתי עמוק בנפש המהגרים האמריקנית  הסולדת מהחוק ומסמכות המשטרה. זוהי רתיעה מכל מה שמנסה להצר או לתחום את המרחב . זהו גם מרחב פרקט איצטדיון הכדורסל  בו משחקים הגיבורים המיתולוגיים בדמות הסופרסטרס של האן. בי.אי  בגרדן בבוסטון או הפוטבול של יום ראשון באמריקה. האהבה של האמריקני לספורט היא ביטוי של הקשתיות הטבועה בנפש הקבוצתית שלהם. הקוטביות התאומית תתבטא כאן בעלות היקרה של כל דקת פרסום טלבזיונית במשחקים . ספורט הוא הדבר הקרוב ביותר לאלוהים באמריקה רק בניגוד לאירופה הפעם זהו אלוהים אופקי, מרחבי . עכשו זה לא "פקס רומאנה " אלא "פקס אמריקנה " ( שמשמעה אמריקה היא הכל ) האמפריאליות של אמריקה מתבטאת גם בסניפי מקדונלדס וקוקה קולה בכל העולם . לא מפליא שההיסטוריון ההולנדי בן מזל קשת יוהאן הויזניחה (7.12.1872) כתב ברשמי מסע קשתי באמריקה על ההחצנה הטמונה בקשתיות ועל השבר שחוצץ בין העולם האירופי הישן למרחב האמריקני החדש , כן זו הבת הסוררת של אירופה, הקשתיות הפרועה –אמריקה. ביומנו הוא כותב על שלטי החוצות הענקיים  ומבין לעומק את הבעיתיות של המרחב המוחצן ללא הפסקה. כיצד דועך ההיגיון הלשוני (התאומי קוטבי) בהיגיון חזותי , אותו מתח  בין המרחב הקשתי לשיח והתקשורת התאומיים במעגל אסטרולוגי של קוטביות ומתח ניגודים . זהו מעבר מקריאה לראייה , מטקסט לויזואליות. כך מתנפצים  הרגלי החשיבה שלנו  תוך השפעה תאומית קוטבית של אמצעי התקשורת על המידע. זהו מעבר שמרוקן את האדם מתוכן ומטשטש משמעויות היו קודם לכן מקובלות. שינוי של המרחב הוא אם כן שינוי של השיח, של התקשורת בין אנשים.

קשתים מפורסמים

Mark Twain

מרק טווין (30.11.1836) – טווין או בשמו האמיתי סמואל קלמנס היה סופר אמריקני ששימש כנווט במשך ארבע שנים על ספינת קיטור בנהר המיסיסיפי . מרק טווין בתרגום לשפת הספנים היה " סמן פעמיים" את עומק הנהר לבדיקת  תעבורת הספינה…זוהי דואליות תאומים המקופלת כבר בשמו של הקשת המקורי שהיה בכלל סמואל קלמנס …טווין כתב את יצירת המופת  הקלברפין (1884)שהיה לרב מכר אדיר ונחשב לאחד הספרים החשובים ביותר שראו אור בארצות הברית . הק-פין מבטא את הקשתיות העמוקה הטמונה בעומק הנפש האמריקנית הקולקטיבית . בסיפורו מופיעים המוטיביים המאפיינים של הטיפוס הקשתי . כאשר ג'ים העבד השחור של הגברת ווטסון מחליט להימלט , מתחילה שררת הרפתקאות הכוללת נדודים, מרחב ותחושת חופש שכה אופייניים לבני מזל זה . אבל הסוגיה המרכזית בספר מצויה בהחלטה מוסרית , זו הנובעת מחוש צדק קשתי פנימי שבעטיו הק עוזר לג'ים לברוח למרות שהוא שחור וגם רכושה של גברת ווטסון. לרעיון הבריחה חוברים גם הטבע, הנהר ושאיפת המרחבים והחופש יחד עם טוב לב  קשתי ותמימות . הק עצמו משוחרר על ידי טווין מעברו ומחינוכם המעיק של הוריו . הוא יתום שבמסעו מגלה הכול לבדו בסקרנות ופתיחות שאופייניות למרחב הקשתי.

woodyוודי אלן (1.12.1935) – יצירתו הקולנועית המקיפה של אלן מבטאת את הקשתיות שבו ( למרות שאינו אתלטי וספורטיבי , ואינו שופע ביטחון ויוהרה קשתיים…) בסרטיו עוסק אלן בסוגיות מוסר ודת , תוך העמדתם למבחן פילוסופי קשתי מדוקדק כך בסרטיו "פשעים ועבירות קלות " (1989) בסוגיית עשרת הדיברות או בסרט "ימי הרדיו" (1987) הוא קורא תיגר באמצעות שאלות קשתיות לא מתפשרות על קיום המסורת המקודשת של יום הכיפורים ומטיל ספק בנחיצות של ליל הסדר .

 

Winston-Churchillוינסטון צ'רצ'יל (30.11.1874) – היותו של צ'רצ'יל קשת בלטה יותר מכל בזמן המלחמה , כשהפך לסמל ודוגמה לאומץ לב ויצא למלחמה נגד היטלר . יכולת המנהיגות שהפגין אז מבטאת את תפיסת החירות  הקשתית .מוצאו היה אריסטוקרטי , נקודת פתיחה קשתית אסטרולוגית . היתה בו נחישות , נמרצות והרפתקנות . צילומו המפורסם שהציג את תנועתו הידועה באמצעות שתיי אצבעות המסמנות וי – של ויקטורי היא קשתית במובהק. בצעירותו נחשב מרדן ומתריס ולא ציית לגילויי סמכות. כראוי לבן קשת רכש חיבה גדולה לחיות.

spinoza2ברוך שפינוזה (24.11.1632) – שפינוזה הקשת נחשב לפילוסוף מפורסם בעיקר בגלל תפיסתו השונה והאחרת של האלוהות . יש בתורתו ביטוי לחופש ולמרדנות האופייניים לקשתים , התרסה ונטיי לפקפק ולדרוש תשובות לשאלות . הכרה ושכלתנות איפיינו את מחשבתו ולא הסתפק בכתובים . שפינוזה זיהה את אלוהים עם הטבע ומכלול היקום ובכך מתנגש עם המסורת היהודית –אורתודוכסית בעקבות סירובו להאמין במה שניסו לאלץ אותו להאמין , נאלץ לנדוד נדידה קשתית מהקהילה שראתה בו כופר בממסד. האל הטרנסצנדנטי מוחלף אצל שפינוזה בתבונה שהופכת לגורם אלוהי וזה מתבטא " בהכרה מהסוג השלישי" שהיא חשיבה ברמה גבוהה במיוחד , סוג של אהבת אלוהים השכלית תבונית. העולם והטבע מקבלים מעמד אלוהי ואינם מצויים מחוץ  לאלוהות  אלא חלק מימנה . זהו סוג של חילון קשתי להלך מחשבה במקום להפכה לקדושה.

Jim-Morrison-the-doors

 ג'ים מוריסון (8.12.1943) – מוריסון , בן לאדמירל בצי האמריקני , נדד רבות בילדותו בעקבות הצבתו של אביו בבסיסים ימיים שונים. מוריסון הבוגר נדד בין נשים ומוטלים בלוס אנג'לס , ולא טרח להחזיק מקום משלו אלא נהג ללון אצל אחרים. את ההתרסה והמרדנות הקשתית הציג בשירי להקת ה"דלתות" המפורסמת שאפילו שמה שאוב מפתיחת דלתות ההכרה של הסופר והוגה הדעות ווילאם בלייק . מוריסון הוא מסמליי דור שנות ה-60 שסימל שבירת מוסכמות , את הפראות במופעי הרוק שנעדרו מהם עכבות או אשם .הוא התאפיין בהתנהגות קשתית טיפוסית שכללה גם סקרנות לבדוק ולבחון הכול ללא מעצורים ." אני אוהב רעיונות של בריחה והריסת הסדר הממוסד ", אמר פעם. מוריסון הכיר היטב את השילוש של שנות ה-60 , סמים, סקס ורוקאנרול . אחד מישרי הדלתות המפורסמים יותר היה "רוכבים בסערה " המזכיר את דהירת סוסי המוסטאנג בערבות אמריקה הקשתית . מוריסון היה מורד קשתי שקבע גבולות חדשים לספר האמריקני . כקשת מאפיין הזמין אותנו אל " המערב הפרוע" של וויט ארפ וזאת באמצעות במת הרוק.

File picture of Jane Fonda

הנה עוד כמה קשתים , קית' ריצ'ארדס  " האבן המתגלגלת " (18.12.1943) פרוע ומורד . הסופרת ג'יין אוסטין (16.12.1775) המייצגת את הקשתיות בעולמה הספרותי שנושאיו העיקריים הם המוסר והצדק . היא לועגת למסכמות שרווחו בתקופה בה חייתה ב"תבונה ורגישות" או ב"גאווה ודעה קדומה". קשתית מורדת  היא ג'יין פונדה (21.12.1937) סמל מין משנות ה-60 , אנרכיסטית של שנות ה-70 ומלכת אירוביקה של שנות ה-80 . היא סיפור אריסטוקרטי קשתי אמריקני שנולדה בחוות הסוסים של אביה הנרי פונדה בקליפורניה. גם סטיבן ספילברג  הוא קשת (18.12.1946) שלקח אותנו להרפתקאות עם אינידיאנה ג'ונס (1981) . אומן הקונג-פו ברוס לי  ברד פיט וולט דיסני ובטהובן  וכריסטינה אגילרה הם כולם קשתים.

 

מזל עקרב 23.10 – 21.11

הערה

המיתולוגיה

phoenix_by_marilucia

העקרב הוא הפניקס, עוף החול הנשרף והקם מעפרו, מתחדש ונוסק מעלה. כמותו כך המזל, מעוגן במעגלים של הרס, בנייה והתחדשות. ייצוג מעניין  שלו הוא האל ההודי שיווה המתואר בספרות ההודית  כמייצג את החיבור בין חושניות הרס וחורבן לבין התחדשות פריון וחיים . שיווה אחראי לחורבן הקוסמוס אך הוא גם בעל עוצמה מינית –ארוטית חושנית המביאה לביטוי את הכוח המחייה, מפרה ומחדש.

hades

מזל עקרב מופיע בדמותו של אל השאול  הדס ( השם בא מהמילה היונית ה-"בלתי נראה") באפוס הקדום של היוונים המתאר את בניית השאול , ארץ המתים העקרבית , מזכר הפתח הפעור והכלב השומר צרברוס שמקבל את פניהם של " הנתינים" החדשים. מלכת השאול היא אלת האביב דווקא . במצרים מגולם פרעה באל הורוס שהפך, לאחר מותו , לאוזיריס בממלכת המתים העקרבית. העקרביות מתעצמת כשהבתולה היווניה הטהורה, קורה, הופכת לפרספונה הנוראה לאחר שהדס אונס אותה והיא מרותקת זמנית לגיהינום. במצריים ייצוג נוסף של העקרב הוא האל רה , ששולט ביום ומת בלילה , ושב וקם לתחייה בבוקר. כל אלי הפריון העקרביים במסורות השונות מתים וקמים לתחייה . הם מהווים את הסמלים לקמילה והתחדשות של הצמחייה והחקלאות שורית- קוטבית (במתח  הקוטביות והניגודים המיסטי הטמון במבנה גלגל המזלות). אוזיריס נרצח ויורד לשאול, איזיס מחברת את קרעיו ובכך הוא מתחדש עקרבית וקם לתחייה. האל תמוז יורד לשאול כדי לאסוף את אשתר, מלכת השמיים המוקעת על יתד במשך ימים. מימד שכזה הוא עקרבי היות שמקפל בתוכו ייסורים , מוות וקושי שמונצחים במיתוסים, מצבי דעיכה, קמילה,שינויים, אלמוות, התחדשות או גלגולי צורה, הנחמה היא השיבה לתחייה.

orpheus-mourning-the-death-of-eurydiceהירידה לשאול של אורפיאוס, לחפש את אהובתו שמתה, הונצחה אצל דנטה. ישנו השאול אך גם הפרוגטוריום – אותו כור מטהר שבזכותו הירידה אל השאול מקבלת משמעות עקרבית פסיכולוגית עמוקה של צלילה  לתהומות הנפש – למות כדי להיוולד מחדש כפניקס או כפרספונה, בת אלת הקציר, זו היורדת לשאול בכל סתיו וחוזרת באביב (השורי קוטבי ) להפריח דשא , פרחים ופירות.

זוהי תובנה יסודית במימד העקרבי : צריך למות כדי להיוולד מחדש. בפרספקטיבה אסטרולוגית הכוונה היא לשינוי נפשי –פסיכולוגי עמוק המתחולל בנפש פנימה . תהליך של טיהור והמירוק המזכך יתרחש בשאול . במיתולוגיה היונית , כמו בסיפורי עמים אחרים , ירידה לשאול העקרבי וחזרה מימנו מציינות גבורה של אדם שחצה את הגבולות בין חיים למוות ובכך קנה לעצמו אפותיאוזיס , האלהה, עליה ברמה מאדם לאל. אל הדס ירדו בני תמותה שלא הצליחו לחזור מהשאול: למשל פריתואוס שרצה לזכות בחסדיה של פרספונה, נכשל ונענש בישיבה נצחית על אבן בלי שיוכל לזוז או לדבר. היוונים כינו את השאול של הדס טרטרוס (נגזרת של המילה "עינויי" ביוונית).

מיניות , פשע, מוות  ועינויים (קאמי מנסון ז'נה ומישימה)

camiהמוות הוא שלילה , שלילת החיים, אך כחוויה עקרבית הוא משקף ומקפל בתוכו תשוקה לחיוב  שכן הוא מייצג גם את התשוקה העמוקה לקיום. כך מצפין מזל עקרב בתוכו מימד פרדוקסלי, סוג של סתירה שבה חווית המוות היא ביטוי עמוק של התשוקה לקיום, לחיים. הפילוסוף היידגר רואה באימת המוות  פנייה של האדם אל עצמו: המוות מבודד אותו מהעולם הגשמי ומהמציאות הסובבת אותו. האדם לנוכח המוות העקרבי תופס את עצמו לא כחפץ אלא כאדם. אימת המוות העקרבי בעצם משיבה לאדם את מקומו הייחודי בקיום ומרוקנת אותו מהאשליה של היותו חלק מן העולם . בסיפרו של העקרב אלבר קאמי (7.11.1913)  " המיתוס של סיזיפוס " (1990 עמ 61) קאמי אומר שלמוות יש כוח מטהר "היות שמשאיר אותך עם עצמך, נטול הגנות, אל מול אלוהים".

CALIGULAבמימד היותר קיצוני מופיע הרוצח , במחזה "קליגולה" של קאמי קאיוס קליגולה ששלט ברומי בשנים 71-73 לספירה , רוצח אדם רק כדי לחוות את חווית המוות . קליגולה מייצג את הקיצוניות העקרבית היות שחווה את המוות בנוסח של "אני רוצח לכן אני קיים". הוא חונק את פילגשו, משגל אשה בנוכחות בעלה ומחבר את המימדים העקרביים של מיניות, קיצוניות ומוות למעגל של טירוף , מין ומוות . זוהי חווית סוג של שיחרור מכל נורמה ע"י קיצוניות ואכזריות . קליגולה נהג לסרס את נתיניו , מראות של טריבונים משוספים ומתבוססים בדמם , נשות סנטורים נאנסות , כל הללו הם תוצאת דיבוק של פלוטו שעלה מן השאול וזכה לאכסנייה בגופו של קליגולה .

בנטילת החיים של הזולת הרוצח יוצר מגע עם הנצח , כך כנראה חשב צ'ארלס מנסון (12.11.1934)  העקרב שרצח ב9 לאוגוסט 1969 את שרון טייט (זוגתו של רומן פולנסקי) בהיותה בחודש השמיני להריונה. מנסון היפנט את חסידיו והוביל אותם למסע רציחות מטורפות בקליפורניה תוך התמכרות לפולחן של שינאה.

menson

אצל ז'אן ז'אנה  באו לביטוי המוטיבים  של קיצוניות  עקרבית. ז'אנה מטיף עקרבית לכך שפולחן הרצח יהיה חגיגי וייראה כמיסה שחורה. " עיניים ירוקות" , אותו רוצח יפה תואר במחזה " ההשגחה העליונה " חווה אקסטזה משחררת בזמן הרצח. בהתבוננות פסיכולוגית, פשע  בודאי כמו רצח מאפשר בקיצוניותו השגת זהות ברורה . רוצח הוא סטיגמה של זהות חד משמעית . אם קודם לכן עלו אצל האדם שאלות זהות בגלל נפש כאוטית , הריי שכעת הן נמוגו וזהותו לאחר התיוג והסטיגמטיזציה  אינה מוטלת בספק זוהי זהות חד משמעית. באשר לחברה , מרגע שתוייג ונכלא ה"ליכלוך" והרפש הם אצלו , יש אישור לכך, אנחנו מיטהרים.. זה עכשוו הכל אצלו ..הרוצח \ הפושע לקח עליו את הרוע באמצעות סכין או אקדח. עקרבית הוא מטהר אותנו. חווית הריקנות והנצח שממתינים לו עמוק בתא הכלא היא חלק ממכניזם הטיהור. זוהי ירידה עקרבית אל השאול שלוקחת עמה את הטומאה של כולנו כחברה.

yukiomishima

מיזוג עוצמתי בין דפוסיי התנהגות קיצוניים , מין ומוות של העקרב  ממוחשים לנו על ידי הסופר היפני הנערץ יוקיו מישימה. למישימה המוות יפה  וארוטי, אקסטטי משהו כמו אותה אשה באחד מספריו העומדת אל מול הים, אלוהי הים מכה בה ונכנס לתוכה. בספריו הוא ממית את גיבוריו בעת המגע המיני, זוהי התאבדות תוך כדי מעשה האהבה. מישימה רצה את דרך הבושידו, את נפש הסמוראי העקרבית שדרשה מהסמוראי לחיות בכל יום את מותו, לקבוע את צורת מותו , לאחוז בו ולבחור בקסם הכיליון החושני. מוות מקדם למישימה הוא שימור הנעורים , בריחה מהזדקנות וכיעור. ב-25.11.1970 פלש מישימה אל מפקדת הצי היפני בטוקיו. מאות חיילים הוכרחו להקשיב לנאומו בדמות הדקדנציה ביפן המתועשת. בסוף הנאום הוא ביצע חרקירי פומבי לעיני כל. מישימה בחר לסיים את חייו בגיל 45 כשהוא בשיאו בטקס הכבוד של הסמוראי עטור בסרט קמיקאזה ירוק על מצחו. מישימה מת בטקס עקרבי עתיק היות שלתפיסתו המוות הוא ניצחון על הזמן הכרונולוגי המזקין . זהו ניצחון הנעורים זוהי חוויה אירוטית מסעירה היות שזו אינה היפוך של החיים אלא התגשמות  מלאה ויפה יותר של המאוויים תוך הענקת משמעות לחיים בדרך בא האדם מת.

eaglesnake

העקרב מיוצג ע"י החיות נשר ונחש. הנחש במיתוסים ובפולקלור הוא סמל פאלי המייצג מיניות. התפיסה הזורואוסטרית –הדואליסטית של טוב ורע בפרס הקדומה, האל הרע, אהרימן, שולט בבריאה החילונית ורואה בתשוקה המינית  וב"יה" , האשה הפרוצה, את עמודי התווך של מלכותו. זאת בניגוד למשל לבודהא, הנאבק בקאמה, התענוג המיני, מישום שהמין העקרבי קושר בני אדם למעגלי היוולדות חוזרים, לגלגל הסמסרה, לקיום הנשמר בגוף פיזי בהיסטוריה ובמימד הזמן. המין העקרבי הוא מכשיר שבאמצעותו מתרחשת ההיזרקות, ההישלחות  מחסד ונצח אינסופי לכלא הגנוסטי של הנשמה (קיום בגוף פיזי).

Titian_-_Tarquin_and_Lucretia

כאן, אולי עולה התהייה המעניינת אם תחושת ההשפלה והאשמה העמוקים הקיימים בעקרביות נובעים ממהותו של המין כמכשיר אכזרי של זריעת נשמות בגוף ובעולם מחולנים (מלשון חילוניות). הקתוליות מעוגנת בפרישות ומזהה אהבה עם אלוהים כהיפוך לאהבת הבשרים. איננו יודעים כמה קדושות קתוליות בחרו במוות על פני מין מרצון, בעיקר שלא מרצון – כדוגמת לוקרציה בתמונתו של טיציאן, אמן הרנסנס שצייר את הקדושה מתאבדת לאחר שנאנסה בידי טרקווינוס המאיים עליה בחרבו.

העקרביות מקפלת בתוכה סוג של תחושת לכלוך והשפלה בכל הקשור למיניות ולמשגל. בהבוננות " מרמת הנשמה ", האקט המיני וההנאה הפיזית שמסתיימת באורגזמה הם הוכחה חד משמעית חזקה לקיום בגוף פיזי, אישוש איתן לגלגולי הנשמה בגוף  ו" הידרדרותה" מחסד אינסופי אלוהי לעולם  " מחולן וטמא ", אל מושבת העונשין של קיום בגוף פיזי . אוגוסטינוס האמין כותבת קארן ארמסטרונג (ההיסטוריה של אלוהים) שאלוהים גזר על האנושות קללת נצח אך ורק בגלל החטא היחיד של אדם. האשמה עברה בירושה לכל צאצאיו באמצעות המשגל, שזוהם לדעת אוגוסטינוס  בגלל "תאוות הבשרים" – התשוקה הלא רציונאלית להתענג על בשר ודם במקום על אלוהים מימד שמורגש במיוחד בעת המשגל, כשהרציונאליות שלנו מוצפת לגמרי ע"י תשוקה ורגש ואלוהים נשכח בעת שבני האדם מתענגים ללא בושה זה בזה. היכן אן כן גופה הטהור של מרים הבתולה.

מנקודת מבט עקרבית  הגוף הפיזי מייצר שניות שצד אחד שלה מספק את חווית ההנאה המינית, ואילו מהצד השני יש לספוג את הכיליון שמקורו באותה פיזיות. העקרב, אם כן, מתווך בין עולמות על ידי המיניות, בין המימד הרוחני  למימד הפיזי –גופני –אדמתי (שורי). פעולת התיווך מקפלת בתוכה בעיתיות ודילמה של בין טהרה לחטא, בין נשמה לבשר. המין, אמרנו, הוא מכשיר ליצירת  החיים במימד הגופני אך ייתכן גם כיוון הפוך, זה המבקש להשתחרר מן הפיזיות במצבים מסוימים. את המצב האבסורדי הזה מייצג האינקוויזיטור המחזיק בידו את הברזל המלובן, המענה את הנחקר ומאלץ אותו להתוודות  על " פשעיו וחטאיו". המעונה מצוי כעת במצב עקרבי הפוך לרגעי ההנאה המינית, הוא עובר סבל בל יתואר וכל רצונו הוא רק להשתחרר מהקיום הפיזי, מהגוף המעונה שהופך עכשיו למעמסה בלתי נסבלת, למשהו מיותר שהלוואי וניתן היה להשיל אותו ברגעים שכאלה. כל מה שהמעונה האומלל רוצה הוא דבר אחד בלבד, להפסיק לחוות את הגוף הפיזי ולהפריד את נשמתו מגופו.

room

המעונה, אם כן מאמין כעת בכל כוחו באלוהים ( גם אם לא היה אדם דתי קודם לכן) ומוכן לבוא אליו במהירות האפשרית. מיניות ועינויים נפגשים אצל העקרב כצומת בה נפגשים המימד הפיזי  עם הגשמי-רוחני בעסקת חבילה פלוטונית של דבר והיפוכו. זוהי הפרדה סופית בין גוף לנפש בה המענה הופך מכשיר בידי המעונה להפרדת נשמתו מגופו, להפוך למאמין בעל כורחו. המענה, האינקוויזיטור , חווה " טהרה" היות שבאמצעות הברזל המלובן הוא " מטהר את הקרבן מגופו, "מהליכלוך הפיזי של גופו הנצרב" …השיחרור מהבשר "הטמא" הוא הפרדה חד משמעית בין שמיים לארץ, בין קריית האלוהים האוגוסטינית לקריית האדם.  אירוע שכזה מתרחש בחדר 101 בספרו של ג'ורג' אורוול 1984, עומד וינסטון סמית עירום מול כלוב עכברים. כדי להימלט מהזוועות שהחוקר אובריאן (העקרב ריצרד ברטון שנולד ב-10.11.1925) בסרט המבוסס על הספר "1984") עומד לעולל לו, עליו לשנות את זהותו , לוותר על גופו ולחיות כרוח נעדרת חומריות. עליו להאמין ששתיים ועוד שתיים הם חמש ולאהוב את התוצאה המתמטית הלא נכונה..זהו סוג של ויתור על אמת חיצונית, על יחסי המין עם ג'וליה אהובתו  שמאוששים את הימצאותו של העולם "שם בחוץ". אובריאן מענה את וינסטון כדי לגרום לו לסמוך רק על עולמו הפנימי. למחוק את החיצוני, את הפיזי, את החושי.

מרגלים בוגדים וחקירות

connery_car2

העולם העקרבי הוא עולם של מטה, חבוי עמוק מתחת לשטח ומצוי באפלה ולא נחשף לאור השמש. על-פי המיתולוגיה, כשפלוטוס אל השאול יוצא אל פני הקרקע, הוא חובש קסדה שהופכת אותו לבלתי נראה. העקרב האסטרולוגי מקפל בתוכו בעסקת חבילה את עולם הריגול והחשאיות, פיתוי, כסף, מיניות ומאבקים. כך , בסינכרוניות אסטרולוגית, נולד הסוכן החשאי המפורסם בעולם  ג'יימס בונד, ב11 בנובמבר 1920. גם הוא מת כפניקס וקם לתחייה היות שהוא "חיי רק פעמיים" בסרט המפורסם. הכסף העקרבי בא לידי ביטוי בסרט "גולדפינגר" (1964) בעת ניסיון  שוד הזהב בפורט נוקס שבארצות הברית. כמו בשאר היצירות שנכתבו בידי יאן פלמינג, הסוכנים החשאיים העקרביים הם מייצגים את רעיונות הבגידה, הנקמה, הלשנה, קינאה  והרכושנות.

The-Spy-Who-Came-in-from-the-Cold-xxlarge

החשאיות העקרבית טומנת בחובה תחושת כוח. המרגל יודע סודות ומנהל פרשיית אהבה אינטימית עם שולחיו, לפעמים משמש גם כסוכן כפול עם הצד השני… את הבחינה המעמיקה של נפש המרגל העקרבי מציג לנו ג'ון לה קארה, שבחן את נפשו של הבוגד בספריו " המרגל שחזר מן הכפור "(1963), "החפרפרת" (1974),  " וכל אנשי סמיילי" (1980). בספריו הוא טוען  שהנחיתות וההשפלה אכן מביאים לבגידה וגם לנקמנות ורצון לזכות בתשומת לב, בכבוד ובהכרה, אך לא רק היות שקיים גם הרצון להשתייך לצד שיהיה חייב לקבל אותי בגלל מה שאני יודע כמרגל. כדי לבגוד צריך קודם כל להיות שייך …אמר המרגל שערק מבריטניה לרוסיה בשנת 1963. מאחורי כל בגידה עומדת המשאלה להרוס דבר מה, להביא לביטוי רגש קיצוני ולזכות בהכרה מלאה, להשתייך לאחד הצדדים באופן מחלט אם עזבת צד אחר בדרך שאין בה חזרה. זוהי סוג של משאלת זהות והשתייכות. הבגידה היא נקמה עקרבית בהתבוננות פסיכולוגית. במבט פילוסופי במקצת הנקמה הוא גם סוג של ביטול מימד הזמן הקווי היות שמעלה בעוצמה את זמן עבר הטמון הנפש, מצב של התחדשות עקרבית. החייאת זמן עבר בעוצמה וחזרתו להווה. הן הנוקם והן הנינקם יחושו זאת ויזכרו מה הייתה הסיבה למתרחש כעת. אבל המסלול הפסיכולוגי העקרבי אינו מסתיים בזאת, משאלה עמוקה יותר במימד העקרבי היא משאלת המוות המקופלת בעומק נפשו של הבוגד\המרגל. ברבים מן המקרים בוגדים נידונים למוות והוצאה להורג. הבוגד מאשש את הזהות שלנו כקבוצה כי כעת הוא בחוץ ולא איתנו, אנו מבינים מי אנחנו כעת בדיוק, שהריי אנו לא הוא…לגמרי לא הוא… המרגל \ הבוגד מנקודת מבט אסטרולוגית הוא הצורך שלנו ביהודה איש קריות כדי להיטהר ואם לא יבגדו בנו , אולי גם אנו קצת מלוכלכים או לא לגמרי טהורים. הבוגד הוא צלב סמוי שהופך אותנו לקרבן מטוהר. אחרי הבגידה נהיה נקיים , צודקים לגמרי. ובאשר לאירגונים החשאיים שהם גם בדרך כלל עתירי ממון ותקציבים מה שמזכיר שוב את המקור המיתולוגי של פלוטוס המתגורר מתחת לאדמה אך נחשב עשיר יותר מיופיטר. הארגון החשאי ממומן ע"י יצירת פחד עקרבי ( ופחד הוא מוטיב עקרבי ) על בטחון המדינה: " אנו יודעים , אנו שומעים", "אנו קולטים מידע וחומרים שלא ניתן לפרסמם כעת "…יש צורך בהרבה כסף לקבל את המידע. ככל שנפחד יותר – התקציבים כנראה יגדלו. אנו הריי רוב הזמן בסכנה!

Cover_Original - The Trialבנפתולי הנפש העקרביים נחשפים אם כן, רגשי נחיתות ונקמה. תכונות אלה מובילות את העקרב אל הפשע מצד אחד, או לחילופין לעבודה במשטרה ובמערכות חשאיות מסוגים שונים. כך האינקוויזיטורים ומדורות המוקד מייצגים את הצורך העקרבי בחשדנות וחקירה, ומשרתים את הצורך בהפללה, בגילוי אשמתו המושחתת של הפרט. קפקא, גלילאו, זאן דארק, משפטי הראווה במוסקבה, כל אלה מצביעים על החוקר העקרבי, זה הרוצה חתימה על הודאה, נחוש בדעתו לזכות בווידוי ויהי מה, הכפיתיות העקרבית תבוא לביטוי בשאלות החוזרות ונשנות. רגע ההודאה הוא האורגזמה העקרבית של החוקר, שיחרור ממתח רב." הליכלוך" עבר אל הנחקר… הוא הודה, אנחנו מעכשו נקיים. מישהו צריך לקבל את הטומאה והלכלוך למשמורת, עד הנחקר הבא ..מייצרים כאלה כל הזמן.. אל תטעו, החוקר לא בא בשם המדינה אלא רק משתמש במדינה ובחוק היבש כדי להיטהר מעצמו.

קינאה, רכושנות, פחדים וערפדים

kein and abel

מתח הניגודים הנעוץ בקוטביות עקרב-שור הוא הבסיס לפשע העקרבי הראשון בתנ"ך. אלוהים מקבל את את מנחתו של הבל אך דוחה את זו של קיין (בראשית, ד') " קול דמיי אחיך צעקים אלי מן האדמה …ארור אתה, מן האדמה אשר פצתה את פיה, לקחת את דמיי אחיך מידך. המעבר מרמת הנפש העקרבית למטריאליזם האדמתי חומרי שורי בגלגל המזלות. החומרנות השורית היא הבסיס הארכיטיפי למוטיב הקינאה העקרבי. לא במקרה שגור הביטוי " קשה כשאול הקנאה". קינאה היא מטריאליזציה של הנפש כי זוהי מריבה על רכוש המביאה להקצנה.

קנאתה של אנטיגונה נובעת ממסירות עקרבית טוטלית לאידאה של הרס וחיזור אחר המוות במאבק שמתעורר סביב השאלה האם לקבור כיאות את אחיה פילינקס שנלחם באחיו אתוקלס , מנהיג תביי והביא למות שניהם . פרויד סבר שקינאה נובעת מצער על אבדן מושא האהבה והכאב ופגיעה בדימוי העצמי יחד עם תחושת הנחיתות  והערכה העצמית היורדת היות שעזבו אותנו , מושא האהבה אינו רכוש שלנו יותר.. אם נעזבנו כנראה אנו לא שווים. כך אותלו בסיפורו של שייקספיר. יאגו, התגלמות הרוע, מאוהב בדסדמונה  ויוצר למסע של רצח ורעל. הוא הנציג הארכיטיפי של הקנאה העקרבית . כזכור, אותלו מאמין שדסדמונה אינה נאמנה לו , סופג את העלבון ואולי חש נחיתות עקרבית גם בשל היותו שחור. הקינאה מבוססת על פחד ואבדן במקרה הנוכחי גם הדימיון המיני במשחק יחד עם רגשי נחיתות ופחד עמוק של "במה הוא יותר טוב מימני"?  והנה החוקר הקנאי שבדמיונו קרה משהו הרבה יותר גדול…

אותלו, דסדמונה וקין הם דוגמאות טובות לקינאה עליה אמר הפילוסוף וולטר (1694-1778) " קנאי נעשה, במלוא הכנות והיושר, לרוצח למען המטרה הטובה".

psycho

ובאשר למוטיב הפחד העקרבי , זה האחרון קיבל ביטוי רחב בז'אנר סרטי האימה בקולנוע . סרטים כמו ד"ר ג'קיל ומיסטר הייד (1932)" , החונק מבוסטון"  ופסיכו (1960) הביאו לידי ביטוי את הצורך העמוק שלנו בפחד העקרבי. הפחד אולי משכנע אותנו שמישהו\משהו אכן קיימים "שם בחוץ" ומתבוננים בנו.  זהו אישור ליציאה מהסובייקטיביות לאובייקטיביות . מנפשנו  פנימה אל החיצוניות . הפחד העז מסמן לכך ש"המציאות שם בחוץ" אכן קיימת לא כחלק מאיתנו אלא כמשהו נפרד לחלוטין. היא מתבוננת בנו ובכך אולי מאששת את זהותנו הנפרדת ( שאולי לא כל כך ברורה). פחד, אם כן הוא פיגום התומך בזהות המוגדרת שלנו. מבטו של נורמן אל המצלמה  ב"פסיכו" אינו המבט הרטריאני של האחר הכוללני, מבטו חסר נפש. פחדו של הצופה ניזון מהסצנה במקלחת שבה רואים את פניה של מריון, הנרצחת, שמגלות את הפחד והזוועה שהיא חווה ומעצימות את תחושת הקיום ע"י החשש מהמוות.

The-Silence-of-the-Lambs-1

סלבוי ז'יז'ק מתאר את הפחד העקרבי בספרו  "לאקאן עם היצ'קוק" (2004) חניבעל לקטר הפסיכופת מהסרט "שתיקת הכבשים" (1990) מציע לקלריס  סוכנת המשטרה הלא היא השחקנית ההוליוודית העקרבה ג'ודי פוסטר (19.11.1962) להפקיד בידיו את סודות עומקי נפשה, הוא לא רוצה לאכול אותה, הוא רוצה את נשמתה. ז'יז'ק סבור שחניבעל לקטר מציב  אותנו אל מול עומק העקרביות באמצעות שלילה קיצונית של מימד התבונה, האינטלקט והרציונאליות שלנו כבני אדם. ההתבוננות שלנו "במגרש השדים"  ב"פסיכו" ב"פרנזי" מעלות את השכבות העמוקות יותר בנפש הפחד הוא אישוש הקיום והחיים עצמם שמקבלים תוקף ע"י האיום עליהם. אי אפשר שלא לפחד כשג'נט לי נרצחת במהלומות סכין במקלחת ב"פסיכו". הפחד העקרבי מעלה בנו את מושג "האחר" , זה שאינו אני, שהריי אם אין דבר מלבדי, ממה בדיוק אני פוחד?

Dracula_Poster

העקרב קיבל ביטוי פולקלוריסטי וכמובן קולנועי , בדמותו של הערפד. דרקולה מגיע לכל אישה בה הוא חושק , נושך את הצוואר, המזוהה בפיזיות עם הקוטביות השורית  ומערב את דמו בדמה. כן אנו עדים לעיסקת חבילה עקרבית הקושרת בין דם, מיניות, מוות  ותחיה. העקרב אם כן משתייך עקרבית לכת הפניקס. דרקולה הוא מת חיי שמתגורר כבר 400 שנה באותה טירה בטרנסילבניה. הוא מתחדש בכל לילה כשיוצא מארון העץ אליו נכנס ביום. בנשיכתו ובמציצת הדם הוא מעניק לאישה חיי נצח ערפדיים והופך אותה לעוף חול מתחדש. מאחר והערפד הוא גם אחד מייצוגיו של השטן הוא פוחד מהצלב ומגיע למקומות בהם חל פיחות מוסרי. חטאו הוא עקרבי – פעילות מינית מגברת ופיתוי נשים. הוא עקרבי היות שמפתה, הורס  וממית לשם תחייה ומתקיים בתחום הדימדומים של חיים מוות וחטא. בדומה לערפד גם המכשפות הן עקרביות  המייצגות את האפל, האי רציונאלי ויש בהן עוצמה מינית ואינן ניתנות לריסון. המכשפה העקרבית פותחת צוהר למיניות האישה כך בסרטו של רומן פולנסקי "תינוקה של רוזמרי" (1978) בו המכשפה העקרבית מכניסה מיניות ופחד לאירוע המתקרב של לידת התינוק.

מזל עקרב קשור ללסת, לאף (חוש הריח) ולאברי המין ופי הטבעת. הוא מזוהה עם השלב האנאלי במבט פרוידיאני של חינוך לניקיון והפרשות. שלב זה קשור גם לסדיזם. פרויד כבן מזל שור מודע לעומק הקוטביות העקרבית.. ומזהה כסף עם צואה. בעת שבירת המפרקת (השורית קוטבית) בעת הוצאה להורג בתלייה משתחררים השרירים הטבעתיים והמעיים מתרוקנים בצורה לא מבוקרת. הפשיעה העקרבית מקבלת סממן אנאלי בהברחות בפי הטבעת והחיפוש אצל החשוד במשטרה או במשרדי המכס. באשר לאף העקרבי, הו מתארך.. כשפינוקיו משקר. בטבע העקרב קשור לרעידות אדמה והריי געש. בסציליה שבדרום איטליה שוכן לו הר הגעש אטנה. המקום מפורסם בשל המאפיה והפשע שבו.

עקרבים מפורסמים

gates2

ביל גייטס (28.10.1955) מאשש את ההנחה המיתולוגית על עושרו הרב של פלוטו , אל השאול . האיש שייסד את מיקרוסופט נחשב לאיש העשיר בעולם וכנראה גם בהיסטוריה .כעוף החול העקרבי עבר משברים, משפטים ודינמיקות עיסקיות מסובכות שמהם קם ונסק לגבהים חדשים. עקרב כמו עקרב תמיד מתחדש אחרי משבר. גייטס היה לסנדק של הטכנולוגיה היות שהצליח "לחסל" את מתחריו.

ellen delonאלן דלון (8.11.1935) אמנם כבר לא צעיר אך המבוגרים שביננו זוכרים את העקרב , סמל המין הצרפתי שביטא את העקרביות בסרטיו על הגנגסטרים . בסרט " הסמוראי" (1967) הוא שקט, קודר ,יפה ורוצח , זאב בודד ההולך אל מותו העקרבי . כך גם בסרטים " כנופיית הסציליאנים " (1987) " לילה על העיר " (1973)  וה"מעגל האדום" (1970) כולם מייצגים את הצד הקשה של העקרביות.

picassoפאבלו פיקסו (25.10.1881) המוטיבים המרכזיים ביצירותיו של האמן הדגול הינם המוות והמין העקרביים. פיקסו חדר לנבכי היצרים הבסיסיים של האדם, אל הלא מודע העקרבי שבנו. הוא אהב נשים בעלות האיברים הגדולים והציג סוג של פורנוגרפיה עקרבית ביצירותיו. בקיץ 1988 הוצגו יצירותיו של פיקסו בתערוכה שכונתה בשם העקרבי " פיקסו יוצר ומחריב "…שם הודגשו מעגלי ההרס והבניה המלמדים על ההתחדשות העקרבית . בסדרת תחריטים הביא לביטוי את רעיון הקוטביות השורית המפצה באופן מיסטי על העקרביות כשהפך את עצמו למינוטאור (חצי שור חצי אדם) האונס אישה. הדיוקן האחרון שלו היה מסיכת המוות שלו, שביטאה את הפחד העמוק שלו מהמוות העקרבי. פיקסו היה עקרב עם צורך אדיר במיניות, בהרס, במוות ובנייה. הוא צייר נערות ונשים צעירות ועירומות, אבריהן חשופים וגלויים. ההתבוננות בציוריו היא פיתוי עקרבי המזמין להשתתף באובססיה של המפורסם העקרבי.

fjodor

פיודור דוסטויבסקי (11.11.1821) ברומן  "האידיוט " (1868) מתאר הנסיך מישקין באופן עקרבי את רגעיו האחרונים של הנידון למוות. העיסוק של דוסטויבסקי במוות הוא לא המוטיב העקרבי היחידי ביצירתו . הוא נמשך לרסקולניקוב  ב"חטא ועונשו" כי מתוך עומק נפשו העקרבית הוא מבין את המניע לפשע . דוסטויבסקי מבטא בכתביו את הקיצוניות העקרבית על-ידי מעברים חדים מאהבה לשנאה וממסירות לאכזריות. הנפש היא השחקן המרכזי של עבודתו הספרותית הדנה במאבק בין טוב לרע בין חמלה לאכזריות . הקיצוניות ששולטת בחיי גיבוריו מטלטלת אותם בין פשע לאהבת אדם. "באחים קרמזוב" עולה משאלת רצח אב. סטפן צוויג אמר פעם כי דוסטויבסקי משאיר בך רושם של אימה ופחד היות שהוא חושף את  כוחות ההרס האדירים הפועלים על הפסיכולוגיה האנושית ואת הדחף למערבולת יצרית אפלה  הכוללת השפלה ובגידה.

maxresdefault

ג'וזף מקארתי (14.11.1908) הסנטור האמריקני מויסקונסין  שהאמין בתחילת שנות ה-50 של המאה הקודמת שקומוניסטים חדרו למשרדי הממשלה, לתעשיה, לתקשורת, לצבא ואפילו לעולם הבידור והסרטים. מקארתי ששמו הפך במרוצת הזמן למושג עקרבי –" מקארתיזם" בנה את הקריירה הפוליטית שלו על פחד עקרבי , פחד מפני הקומוניזם . מקארתי החל במסע רדיפה אובססיבי שהביא את המוטיבים העקרביים של בגידה, נקמה , הלשנה ותיוג לשיאים חדשים באמריקה . אנשים נחקרו , עברו השפלות , תוייגו כקומניסטים ופוטרו ממקום עבודתם לאחר שזומנו "כחשודים"  לועדת חקירה פומבית של הסנאט הכוללת שאלות בלתי אפשריות בחקירה נוקבת. הם נותרו מכתמים גם כשהוכח שהם חפים מפשע . צייד המכשפות של מקארתי הסתיים לאחר שנכשל המרוץ לנשיאות ומת.

hillary-clinton

ועוד כמה עקרבים, למשל הילארי קלינטון (26.10.1947)  שעברה השפלה עקרבית בפרשת מוניקה לוינסקי בתקופת כהונתו של ביל בעלה ונשיא ארה"ב וכעוף החול התחדשה והפכה למזכירת המדינה האמריקנית. רצה שוב לנשיאות ועברה הכפשות מהמעמד המתחרה דונלד טרמפ שכינה אותה קילרי המשחתת והאשימה בשחיתויות.  כעת היא מאשימה את  ה-FBI בכישלונה.

deccaprio

העקרבה מפורסמת אחרת היא דמי מור השחקנית ההוליוודית (11.11.1962)  ששיחקה בסרט ג'י איי ג'יין  (1997) כלוחמת הקומנדו הימי האמריקאי. עקרב באם לא אמרנו קשור למעמקים ולצלילות . כך יואב גלנט (8.11.1958)  שהיה מפקד הקומנדו הימי ועבר השפלה עקרבית כשלא נבחר לרמטכלות בישראל. ונסיים בליאונרדו דיקפריו (11.11.1972) ש"טבע עם הטיטאניק …בסרט המפורסם.

 

מזל סרטן 21.6 -22.7

הערה

מיתולוגיה

Selene_and_Endymion_by_Ubaldo_Gandolfiעל פי אריסטוסטנס, הרה מיקמה את הסרטן בשמיים כאשר הרקולס לחם בהידרה וכל החיות עמדו לצידו. רק הסרטן עלה מן האגם, חסר כל סיכוי מול הענק, וצבת את הרקולס ברגלו. זה האחרון זעם  ובכעסו מחץ את הסרטן ברגלו. הרה מיקמה את הסרטן בשמיים כאחד מ12 המזלות. במיתולוגיה היוונית סלינה היא אלת הירח, ביתם של הטיטנים היפריון ותיאה. במיתולוגיה הרומית היא נקראת לונה. מאוחר יותר הוחלפו סלינה על ידי ארטמיס ולונה על-ידי דיאנה. דמות ירחית חשובה אחרת שצורפה בידי היוונים לארטמיס וסלינה היא הקטה ובכך, באמצעותן, נוצר שילוש של מצבי הירח: ארטמיס היא אלת הירח המתמלא, סלינה היא אלת הירח המלא והקטה היא אלת הירח המתמעט. ביצירות אמנות בתקופה שאחרי הרנסנס מתוארת סלינה כאישה יפיפייה וחיוורת פנים הנשקפת ממרכבה כסופה, ראשה עטור בסהר ובידה לפיד. אלת הירח הרומית היא לונה שזכתה למקדש בגבעת אוונטין במאה ה-6 לפנה"ס. מעניינת ירחית סרטנית היא דמותה של הקטה שהיתה אלת האמזונות והפכה לאלת השאול. את שמה קבלה מהפרעונים שגזרו את שמה מזה של האקט, אלה מיילדת במצריים. היא מסייעת ללידת השמש במזרח בכל יום ומכאן הקטה מקבלת תכונות של פריון היריון ולידה ( האופייניים למזל סרטן והירח במפה אסטרולוגית). היוונים כינו אותה " הקטה אנתיאה" כלומר "הקטה משלחת החלומות", היות שהאמינו באחריותה על חלומות וסיוטים, ועל טירוף הדעת. הקטה מלכת הלילה היא אלה יפהפייה: כפות רגליה כסופות, שיערה נחשים ההופכים לאבן את כל המתבונן בה, לצווארה מחרוזת אשכים ובידה חבל טבור . נראה שכל אלה הם שריד לפולחנה כאלה מיילדת במצריים. (מתוך הקדרה המבעבעת של כרמית, על אופיה ומקורותיה של הקטה 2003 דף אינטרנט) היא מחזיקה בידה לפיד שמאיר את הלילה, מפתח למנעולים של מסתורי החומות, נבואה וכישוף, וחרב חותכת אשליות.

אמהות וילדות מקדמת מראה והשתקפות

סרטן הוא המייצג האסטרולוגי של הינקות והילדות המקדמת, בעיקר את התקופה האוראלית של השנה שנתיים הראשונות לחיים, שבסופן אנו נתלשים מהקיום המרופד והנינוח יחסית של חסד אל העולם של "שם בחוץ"  קשה גם שלא להתייחס לקשר שבין מחזרו האישה הירחי סרטני (28 29 יום) במתנהל בהתאמה למחזוריות הירח. בעבר ההיסטורי הונצחו המחזורים האלה בטקסי הירח ובמיתוסים הקשורים בהם. בגלל המחזוריות הקבועה שבמימד הירחי-נשי-אימהי, הוא הפך לאחד מחוקי הטבע.

מילות המפתח של המזל: אם, רחם, שדיים, זיכרון, היסטוריה, עיניים, אכילה, יניקה , בית, סוכר, משפחה, צילום, מראה, עבר, ירח, פטריוטיות, מולדת. הסרטן הוא הארכיטיפ של העבר והזיכרון, ולכן מהווה מרכיב חשוב ומרכזי בזהות האישית שלנו. הזיכרון שומר על רצף הזמן הקווי המופיע, במימד הקוטביות של מזל גדי. סרטן וגדי מכילים האחד את השני בזרימה דו-סטרית של אנרגיה נפשית שאין להפרידה.

זמן ( כרונוס –גדיי) בונה בהכרה זיכרון ,זכרון מאשש את מימד הזמן וקשה להפריד בין השניים.  הפילוסוף האנגלי ג'ון לוק טען: " הזיכרון הוא המפתח לזהות האישית יותר מכל דבר אחר – העובדה שאני נושא בתוכי את המודעות לתולדותיי היא שעושה אותי למה שאני "זהות היא בעצם זיכרון של המשכיות, זמניות ושייכות.

במזל סרטן ישנה ההכרה הפסיכולוגית –אינטואיטיבית שלזמן עבר אחיזה עוצמתית בנפש ולא משהו שעבר ונשכח… האירועים בילדות המוקדמת נחרטים עמוק בנפש הפרט וממשכים לייצר משקל נפשי גם בשנים שלאחר מכן. זאת ועוד, הזכרונות עם חלוף השנים עשויים לקבל פרשנות מכבידה ואולי כואבת יותר ככל שהאדם מבין ומודע למה בדיוק קרה בגילאים המקדמים ובנסיבות המשפחתיות ובנסיבות אחרות. ילד בן שלוש ארבע או חמש, אינו מודע עדיין מספיק לזמן הקווי, והחוויות שאותן חווה, בעיקר באמצעות המגע עם אימו או בהיעדר מגע כזה, שוקעות לסוג של חור שחור נטול זמן ומודעות. חור שחור זה הוא סוג של נצחיות בנשמה. קיימת אנרגיה בדמות זיכרון כזה או אחר שהמאורע שהתרחש בו אינו ידוע או זכור לנו, או שאיננו מודעים לו ולכן הוא נצחי, לא נגיש ועוצמתי, לא זוכה לטיפול ופתרון ולכן ממשיך להתקיים תמיד.

melanie-klein

התבוננות אסטרולוגית מסוג שכזה מאששת את טענת הפסיכואנליטיקאית מלאני קליין והאורליסטים משנות ה-30 של המאה הקודמת, שאומרת שהאשמה – הגדיית הקוטבית – מועברת על ידי האם לילד היונק ( ובכך תורמת ומאששת את מימד הקוטביות ומתח הניגודים הקיים במזלות ) עוד באורליות המוקדמת המלווה בתחושת המיניות האינססטואלית שלה כלפי ילדה. תחושות מסוג זה, המכילות אנרגיה מינית משודרות אליו ונקלטות אצלו.

הפיצוי של הנוקשות הגדיית הקוטבית לסרטן לא תאחר לבוא לידי ביטוי ,היות שהתהליך האדיפלי מתחולל כשלב בהתפתחות האוראלית הסרטנית. מלאני קליין גורסת סרטנית גדיית שהסופר אגו הגדיי, כלומר המצפון והאשמה, מתהווים מנטיות אדיפליות, כתוצאה מתסכול שילד חווה סרטנית בעת הגמילה. הללו מופיעים בסוף השנה הראשונה ובתחילת השנה השנייה לחייו. החסך המתהווה כשהשד הסרטני נמנע מהתינוק או מתרוקן , נולדים באדם, באותם דמדומי שחר של החיים, ניצנים של תחושות צמצום ומגבלה, סוג של התכווצות גדיית קוטבית. כך אבדנו את אמנו הישנה והטובה בשירו של ברכט " הירח של אלבמה".

דיאלקטיקה זו בין המזלות סרטן וגדי היא בסיסית-תחילית וראשונית, ולכן כה עוצמתית . כך מתחילים אצל כולנו החיים במימד של זיכרון סרטני מעומעם או בחוסר זיכרון בכלל. זוהי אכן סוג של קוטביות פרדוקסלית בין משיכה לדחייה, התמסרות וטאבו, חסד ורוך מול ניתוק וחסך. אלה הם הקונפליקטים העמוקים בנפש הפרט המובנים בעומק המימד הסרטני –גדיי. העובדה שהתרחשות זו ממוקמת בתחילת החיים מביאה לסוג של דטרמיניזם גדיי: מה שלא קרה במימד זמן הכרתי מודע , יפעל בנפשו של האדם באופן נצחי, לתמיד. הזמן המתמשך הוא חיקוי לנצח. הוא לא מצוי בשום מקום אך נוכח תמיד כדבר שקרה. חוויות סרטניות אלו של שחר החיים הם בעצם תיקי אקס נעולים לתמיד ללא נגישות,  וזאת כי ההכרה הפכה זמנית ואילו הם משוקעים בנצח מחוץ לזמן הקווי. התיקים הבעיתיים ביותר בארכיון הנפש הם, אם כן, התיקים החסרים או הקומה שננעלה ולא ניתן לחדור יותר אליה, מדף לא נגיש לקריאה… את הזיכרונות שאיננו זוכרים… זהו אולי אחד הסממנים המרכזיים של הארכיטיפ הסרטני: מה שאיננו יודעים או מקרה שאיננו זוכרים, מהווה את המשא הנפשי הקשה ביותר ויש לו משקל אינסופי. השאלה למה אירוע כזה קרה נוגעת בתחום המיסטיקה, הקארמה וגלגולי הנשמה שהם לא מעיננו כעת.

calvinoבצורת התבוננות זאת, העבר הסרטני הוא הוויה דינמית המתחדשת בכל רגע נתון בו אירועים או מצבים אלה או אחרים, תוך זרימת החיים הרגילה, מפעילים את הייצוג של הסרטניות המשתמר בנפשנו (כח שחקני גלגל המזלות הם סוג של ייצוגים משתמרים) בסיפרו של איטלו קלווינו "הערים הסמויות מן העין " (1978) מרקו פולו משוחח עם המנהיג המונגולי קובלאי חאן (1216 1294) על כך שהעבר מפרש את ההווה ואת העתיד. לא ניתן לחלק את הזמן היות שהעבר נעוץ,  מכוון ופועל בהווה, ובהכרח מייצר גם את העתיד. מרקו פולו חש אינטואיטיבית את את המעגליות  הקוטבית הסרטנית גדיית כמטוטלת נפשית. אם הזיכרון מקבל אופי של געגוע ותשוקה, הוא הופך להווה רב עוצמה. אליבא דפולו אנו נוסעים קדימה כדי לשוב ולחיות את עברנו גם אם אנו לא בדיוק מבינים או יודעים זאת. המסע קדימה הוא מסע אל העבר הסרטני האישי . סרטן-גדי הם פקעת של עבר –הווה-עתיד ללא הפרדה. במקרה של מרקו פולו כל מסעותיו בערים הסמויות מן העין נועדו להבין את וונציה ואת משמעות חייו. זהו מסע בזיכרון. ובאשר לדמות האם, דימויו העצמי הראשוני של התינוק  מתהווה ממראה פניה של אימו ומהדרך בה היא מתבוננת בו . למעשה פועל כאן עיקרון של מראה שמזוהה עם ההתבוננות  האסטרולוגית בירח , שליט מזל סרטן . הבעות  הפנים של האם , המבטאים רוגע או מצוקה , שמחה או כעס , מלמדות את התינוק לזהות את רגשותיו  שלו בהשתקפותם בפני האם –המראה-הירחית. פניה של האם מעצבות את אישיות התינוק היות שהוא רואה אותה ואת עצמו כישות אחת. על פי התאוריה הפסיכואנליטית  נתפסת הסרטניות – דמות האם כראי ראשון . המראה הירחית סרטנית בונה את ראשית הדימוי ביצירה משותפת בין האם לתינוק , בדומה לציורים מתחילת הרנסנס בהם מתוארים מפגשים בין עיניהם של מרים וישו.

rembrandt

הצייר הנודע רמברנדט (15.7.1606)  הוא סרטן שביטא ביצירתו את הקוטביות הגדיית . כל ציוריו של רמברנדט מתייחסים לדמויות ואירועים מהתנ"ך או מהברית החדשה ( המימד הדתי מזוהה אסטרולוגית עם מזל גדי ) כמו פטרוס בבית האסורים, פלישתים מנקרים את עיני שמשון, בת שבע רוחצת על הגג וסקילת סטפן הקדוש . סרטן הוא חלום השיבה הביתה, מקורה של המילה נוסטלגיה הוא במילים היווניות "נוסטוס" –שיבה , ו"אלגוס "-סבל , כלומר סבל הנובע מרצון בלתי ממומש לשוב הביתה. היום בעידן הדגיטלי מימד המחר, העתיד קונה בלעדיות על התודעה האנושית . הדורות החדשים הם דורות ללא עבר, ללא זכרון, ללא ספר, הנוסטלגיה שלהם תהיה למשהו שמעולם לא היה להם וזה עשוי להיות סוג של חסר תובעני ודורשני בדומה לזיכרון המשוקע עמוק בארכיון הנפש ואיננו זוכרים או מודעים לו . מרלין מונרו , ג'ון קנדי , צ'רציל,  ובריג'יט ברדו לא נשכחו, הם מעולם לא היו…

הסרטניות בקולנוע

anita

הבימאי פדריקו פליני (20.1.1920) בן מזל גדי, מדגים בסרטיו את הסרטניות המפצה ומגיבה קוטבית בהשלמה לגדי שבו. בסרט אינטרוויסטה (1987) מבקרים מרצ'לו מסטרויאני וחברים את השחקנית השוודית אניטה אקברג בביתה שברומא. אניטה כבר לא צעירה יוצא אליהם בשמלה מתנופפת ובפנים מתוחות. היא מחזירה מבטים נוקבים לחבורה הבוחנת אותה ובעצם בוחנת כיצד משתקפת דמותה בזיכרונם. זהו מפגש סרטני שכן שאלת הזמן הגדיי שחלף, סוג של בבואה והשתקפות, מתעצמים באמצעות הפלש-בק לעבר הסרטני שמסטרויאני  בעצם פליני, מקרין על המסך. מדובר בסצנה המפורסמת מהסרט לה-דולצ'ה ויטה (1960) בה אקברג ומסטרויאני רוקדים במזרקה. המצלמה מתעכבת על פניהם הצעירים והיפים של השניים …אניטה הבלונדינית השופעת בשמלת סטרפלס שחורה המבליטה את שדיה הגדולים, הסרטניים, משתכשכת במזרקה ונראית השאלה הגדולה מהחלומות. בפלש-בק הם צופים בעצמם מן הצד כעבור שלושים שנה, כאשר העצבות הסרטנית הגלומה בסרט הנוסטלגי חולפת ומתבטאת בחרמשו של כרונוס, חרמש הזמן הדיאכרוני הגדיי. עולם הדימיון הסרטני המגיב לגדיות המקורית של פליני מתבטא באופן מיסטי יצירתי בסרטו ג'ולייטה של הרוחות (1965) בו גוברים הדימיון וההזיה הסרטניים על הריאליזם הגדיי כשג'ולייטה מסינה – זוגתו של פליני בחיים האמיתיים – מוצגת בדמות אישה עשירה ומשועממת , עסוקה בחיפוש עצמי ומבקרת אצל ידעונים . פליני הצטיין בתיאור של חלומות ועולם דימיון פנימי סרטני עשיר המפצה על הגדיות הנוקשה והריאליסטית מדי. השדיים הסרטניים הובלטו רבות בסרטיו. בסרט זכרונות (1973) תאר את ילדותו ברימיני וטען שהוא אוהב לדמיין ולספר סיפורים ."את כל חיי אני מקדיש לסופרמרקטים הגדולים של הזכרון", אמר פעם על עצמו.

eyes wide shut

השחקו טום קרוז (3.7.1962)  הוא מהסרטנים העותר מפורסמים בעולם ובסרט עיניים עצומות לרווחה (1999) מתחברים אצלו עולם הזיה והדמיון הסרטני . העיניים הם איבר סרטני. קרוז וזוגתו אז , ניקול קידמן מתעלסים מול המראה בביתם. מראה היא ביטוי למימד הירחי של המזל, סוג של השתקפות. עיסקת חבילה סרטנית של עבר, מולדת פטריוטיות הוצגה בסרטו נולד בארבע ליולי (1989) המהווה מסע לזיכרון הסרטני הקבוצתי האמריקני של מלחמת ויאטנם.

minority_report

בסרט "דו"חח מיוחד" (2002) קרוז כמפקח משטרה, נאלץ להחליף את עיניו כדי לעבור במערכת זיהוי עינית של הממסד המשטרתי העירוני והעתידני. שוב מוטיב העיניים חוזר. העיסוק בזיכרון הסרטני הופיע בסרט המדע הבדיוני המפורסם בלייד ראנר (1982) בו השחקן, הריסון פורד בן המזל (13.7.1942)  עוסק באנדרואידים בעלי זיכרונות  שהושתלו כדי ליצור להם זהות . ואיך אפשר בלי סרטן הוליוודי נוסף הלא הוא השחקן טום הנקס (9.7.1956) שביטא את הפטריוטיות המובנית במזל (היות שהמדינה  במימד הפסיכולוגי  נתפסת כאימא ) בסרט "להציל את טוראי רייאן" (1998) בעלילת הסרט משימתו כקצין אמריקני היא למצאו ולהחזיר לאמו חייל שאבד בחזית מלחמת העולם השנייה.  ואחרון, הלא הוא ביל קוסבי (12.7.1937) הזכור מסדרת הטלבזיה האמריקנית משפחת קוסבי.

הסרטן בספרות –קפקא , אורוול , פרוסט ,רוסו

castleפרנץ קפקא (3.7.1883) הסופר בן מזל סרטן אמנם נמלט אל מרחבי הדמיון הסרטני ביצירותיו אך הללו ביטאו היטב את רעיון הקוטביות הגדיי המפצה תדיר . יצירותיו אכן ספוגות במטוטלת הסרטנית –גדיית של דימיון מול נוקשות וריאליזם קר. בספרו המשפט מסכים יוסף ק', גיבור היצירה , ליטול חלק בתהליך התמוה נגדו שבו הממסד מאשים אותו באמצעות הנציג הגדיי של סאטורן השיפוטי –" הלא הכול  שייך לבית המשפט ". הוא מובל להריגה ביער אחרי גזר דין שרירותי ורשמי  לחלוטין . בספר הטירה לא מצליח ק' ליצור קשר עם הטירה המייצגת אסטרולוגית את האטימות, הקור והנוקשות של הקוטביות הגדיית , זו המונעת חסד מצד ההשגחה העליונה. המשפט והטירה של קפקא עוסקים במה שקפקא הדגיש  כ" תחושת האשמה  חסרת  הגבולות" שלו ביטוי ברור למסלול הקוטבי והדו סיטרי בין הסרטן לגדי. ק' נעצר בלי שחטא במשהו , אשמתו הגדיית נתפסת כמובנת מאיליה , כך רוצה הרשות. לחיות, להיות קיים ,הוא סוג של פשע. הטירה ושער פטרוס בספריו הם ייצוגים של יחסי האדם עם האלוהות שהגדי הוא נציגו האסטרולוגי. לגבי קפקא האדם מצוי בחוסר אונים של מבוך בירוקרטי המטיל עליו את תחושת האשם המטפיזית של "היות בעולם", היות בזמן. הזמן מתבטא אצל קפקא במוטיב הציפייה, ציפייה לאלוהים, לאנשים, ציפייה לתלייניו.

1984ג'ורג אורוול (25.6.1903) בספרו המפורסם 1984 (1949) מביא לידי ביטוי ספרותי את האח הגדול , הגדיי , שניצב בראש הפירמידה של אותה חברה עתידנית. לאח הגדול יש עיניים סרטניות בכל בית, הלא הן הטלסקרין הפועל עשרים וארבע שעות ביממה. אפילו התא המשפחתי הסרטני מתפורר וילדים מלשינים על הורים. האח הגדול משכתב את ההיסטוריה הסרטנית, אורוול הוא סרטן שמודע לעובדה שהשולט בהווה שולט בעבר וכך יכול לשכתב את ההיסטוריה ,לשנות שפה ומציאות נפשית . החוקר אובריין מלמד את וינסטון בעינויים לאהוב את האמת המפלגתית גדיית. להבין להפנים ולהאמין שמפלגה היא המציאות, המפלגה היא הכל… אין מחוץ לה דבר הכל מצוי בתוך טבעות סאטורן הגדיי. המפלגה היא תורת הכרה חדשה שבה 2+2=5 ומתרגלים לאהוב את זה. אם אינך חבר במפלגה אתה מחוץ  לזמן , מחוץ  להיסטוריה .לא להאמין באח הגדול הוא להיות נטול זהות.  אורוול אם כן הוא מייצג ספרותי מרתק של הסרטניות היות שירד לעומק הטוטליטריות הגדיית הקוטבית. גם בספרו חוות החיות (1945) הוא מדגיש את השאיפה הגדיית לשליטה וכוח. בבורמה שירת כחמש שנים מחייו כשוטר אנגלי.

בהקשר שכזה ניתן למקם גם את נלסון מנדלה (18.7.1918) מנהיג השחורים בדרום אפריקה שהפרסם בזכות מאבקו הממושך לאורך שנים ארוכות באפרטהייד הגדיי של הלבנים . בדומה לו גם הדלאי לאמה הוא סרטן (6.7.1935) שמתנגד ללא אלימות לשלטון העריצות הדיקטטורי הסיני בטיבט וגם הוא מפעיל את הקוטביות הגדיית של דרך ארוכת שנים במאבק עיקש.

frost

מרסל פרוסט (10.7.1871) פרוסט הוא אולי המייצג הסרטני המובהק מכולם הוא אכן הסופר הצרפתי המהולל בן מזל סרטן . 3130 עמודים מכונסים בשבעה כרכים, מחזירים אותו למחוזות ילדותו. שבעת הכרכים נכתבו בתוך חדר שמתוכו לא יצא מהרגע שבו החל לכתוב את היצירה הסרטנית  'בעקבות הזמן האבוד'. העיסוק ביצירה הוא בזיכרון הסרטני ופירושו הוא לחיות את מימד הזמן הגדיי –קוטבי באופן העמוק ביותר. ביצירה משחזר פרוסט את רגעי הדמדומים של התעוררותו. הוא טועם סרטנית את עוגיית המדלן –שצורתה ככונכייה סרטנית –טובל אותה בתה שמזגה לו אמו ואז מתעורר עברו ולובש ממשות. הקוטביות בדמות הזמן הגדיי לא מאחרת לבוא כשפרוסט מקדיש תיאור מיוחד למטוטלת השעון, וממנה פונה מיד למראה הסרטנית המרובעת וחסרת הרחמים העומדת בפינת החדר. זוהי התבוננות קוטבית העוגנת על הזרימה של סרטן גדי: זמן, עבר,שעון ומראה מככבים בסצנות שבהן תמציתו הסרטנית של פרוסט מתבטאת בהכרה שכל רגע מכיל בתוכו את העבר ואת ההוויה. בהווית החיים הם מוצגים כל אחד כשלעצמו, הריח והטעם נשארים עוד זמן רב… זוכרים, מחכים, מקווים…

הזמן האבוד הוא יצירה סרטנית היות שממוקדת בפילוסופיה של הזמן והזכרון. לפרוסט מציב בעצם שתי מראות : האחת משקפת את העולם והשנייה את התודעה , הן נפגשות בנגיסת עוגיית המדלן המעלה את העבר מתהום הנשייה.

ruso

ז'אן ז'ק רוסו (28.6.1712) ההוגה הצרפתי הוא סרטן שבחיבורו המפורסם האמנה החברתית (1762) מכניס את מושג "הרצון הכללי " שניתן לפרשו כתגובת פיצוי לסרטניות . כיוון שהכול  מפקידים את אישיותם וכוחם בידי ההנהלה הכללית של הרצון הכללי , סבור רוסו, שבעצם המדינה מרוקנת את האישיות הפרטית מתכניה הפנימיים. הרצון הכללי הופך בעצם לסוג של "האח הגדול " בשירותו של הממסד הגדיי האוטוריטרי.

הדבר מודגש בציטטה המפורסמת הנלמדת בחוגים למדעי המדינה ורעיון מדיני באוניברסיטאות השונות. "כל מי שימאן להישמע לרצון הכללי יכריחהו לכך הגוף כולו . דבר זה אין פירושו אלא שיכריחוהו להיות חופשי". זוהי קוטביות גדיית המגיבה לסרטניות של רוסו היות שבעצם משפט מפורסם זה מכונן דיקטטורה דמוקרטית במנה החברתית. הדימיון הסרטני הופיע אצל רוסו בספרו הזיותיו  של מטייל בודד ואכן, רוסו נחשב למתבודד מטבעו מה שמשקף את המופנמות הטבעית של מזל סרטן. רוסו מאפיין את הסרטניות היות שבמאה ה-18 קרא לשיבת האדם לטבע מאחר ולדעתו התיעוש, העיור וביניין המוסדות החברתיים כרוכים בהשחתת המצב הטבעי קדמוני שבו שלטו החופש והשיוויון. זוהי העדפת זמן עבר סרטנית.

הסרטניות במבט קבוצתי : מוסלמי, אמריקני וצרפתי

mosque-with-crescent

המייצג האותנטי של הסרטניות הוא המוסלמי. המוטיבים הברורים והמודגשים של המזל מתבטאים במימדים של משפחה, זכרון, הכנסת האורחים הערבית וכמובן, האוכל, ועישון הנרגילה. כולם מרכיבים בולטים בעולם המוסלמי. האסלאם קובע את זמניו על פי שנת הירח. אותו ירח ירקרק המתנוסס בראשו של כל מסגד, מן הכפר הקטן ביותר ועד העיר הגדולה. המשפחה המוסלמית היא לרוב מרובת ילדים וכבוד המשפחה הוא עניין  חשוב. לעיתים מה שנתפס בעיני המוסלמי כחטא מביא לתגובה קיצונית של עד אפשרות לרצח, בעטיו של מה שמכונה "כבוד המשפחה". הסרטניות אכן מתבטאת בהכנסת אורחים, בסבר פנים יפות, באהבת האוכל וגם בצום הרמאדן שבמהלכו במשך חודש ימים אוכל המאמין המוסלמי רק בלילה. בממלכת הירח הסרטני מקצב הזמן הוא איטי והחיפזון נחשב כמן השטן. מוטיב נקמת הדם מחייה סרטנית את זמן עבר בהווה במלוא העוצמה, כאילו התרחש רק אתמול. בסרטניות המוסלמית עבר והווה חד הם. סיפורי אלף לילה ולילה הם ביטוי ציורי לעולם הדמיון הסרטני ערבי, אותו דמיון שפרנס את "קול הרעם מקהיר" במהלך מלחמת ששת הימים כשטען לניצחון  מוחץ של הצבא המצרי על צה"ל. הסרטניות מתבטאת בחיבתו של הערבי לנשים שמנות ועגולות. ככל שהן מלאות יותר כך עולה ערכן ומתבטא בסכום המוהר שישולם עבורם בזכות ההתעגלות הירחית. הכול מתחבר האוכל: עכוז וחזה שופעים יזכו לאתנן נאות ואוי לנערה שמאבדת קלוריות . העיניים הסרטניות הן היחידות הנראות מבעד לרעלה שעל פניה של אשת הטליבאן. הפה והשפתיים מכוסים , הגלביה המצנזרת גדיית קוטבית  שמרנית את גוף האשה ומסתירה אותו לחלוטין. הקוטביות הגדיית המפצה על הסרטניות מקבלת ביטוי שתפיסת ה"או –או"…כך או כך…זה מופיע במשפטים שתרגומם הוא " או באסלאם או בחרב " …ורקדנית הבטן .. היא כמובן סרטנית במהותה. המוסלמים נחשבים לחלוצי האופטיקה וחקר העין בהיסטוריה האנושית.

kennedys-1-600x450

ארצות הברית  היא סרטנית שנולדה ב- 4.7.1776  את המשפחה חוו האמריקנים באמצעות הקנדים. משפחת קנדי היתה בשנות ה-60 של המאה הקודמת המשפחה המפורסמת בעולם. הגורליות הגדיית קוטבית הופיעה במעגליות משלימה עם רצח קנדי בדאלאס ב1963. משפחה נוספת סרטנית יצאה ממסך הטלוויזיה, הלא היא משפחת קוסבי. הטלוויזיה האמריקנית רוויה בסדרות משפחה כמו דאלאס, הכל נשאר במשפחה, רוזאן, אחיות ומלרוז פלייס. מימד המשפחה הסרטני באמריקה מקבל ביטוי בחשיבותה של הגברת הראשונה על מסכי הטלווזיה עם הילדים והבעל. הנשיא שמקפיד להיות מצולם עם משפחתו ולפאר ולרומם את זוגתו בכל מערכת בחירות. מאחר והסרטניות האוראלית קשורה לאוכל זה האחרון מקבל ייצוג יום יומי בהמבורגר ובאמריקה כמעצמת הביף… והמקדונלדס, בנקניקיה  ובקוקה קולה אותם מייצאת אמריקה לכל העולם. דון מקלין שר פעם שיר מפורסם "ביי ביי מיס אמריקן פאי…" ניו יורק מכונה " התפוח הגדול " ואמריקה היא "הדוד סם". אפילו פופאי הדמות המצויירת המפורסמת בזמנו , אכל תרד כדי להתחזק . את החיים הטובים באמריקה תיאר בן סרטן מפורסם, ארנסט  המינגווי (21.7.1899) שטען שסיגר הוואנה ביד אחת וכוס מרטיני בשנייה הם משמעות החיים הטובים. באמריקה הסרטנית הגדולה בעולם רצוי שהבית יהיה מרווח, עם כלב על הדשא. הסרטניות מתבטאת בזכרון האמריקני התמידי של מארעות היסטוריים כמו הפצצת פרל הרבור במלחמת העולם ה-2 (פרל=פנינה האבן של מזל סרטן) רצח קנדי, מלחמת ויאטנאם, והאחד עשר בספטמבר.

headline-newsהסרטנית הגדולה הנחיתה ב20 ליולי 1969 אדם על הירח. באמריקה רווח הדימוי של הבלונדינית עם החזה (הסרטני ) השופע . זוהי דמות סרטנית ארכיטיפית איליה נכנסת החתיכה האופנתית החדשה בכל תקופה , כמו דולי פרטון , פמלה אנדרסון (1.7.1967) ששדי הסיליקון שלה מפורסמים בכל העולם כולו הודות לסדרת הטלוויזיה משמר המפרץ. אנדרסון כמובן לא היחידה במגרש הסרטני האמריקני קדמו לה ג'יין ראסל, לנה טרנר, מרלין מונרו, וג'יין מנספילד. הסרטן האוראלי האמריקני מרבה ללעוס מסטיק במציאות ובסרטים.

ניתן למקם את הצרפתים ברעיון הסרטני אם לוקחים את התאריך המכונן של נפילת הבסטיליה כנקודת ציון היסטורית מרכזית בצרפת. ההפיכה התרחשה ב14.7.1789 אכן במזל סרטן. האוראליות  מתבטאת במסעדות ובשפים , באוכל הצרפתי המעולה ובבגט המפורסם. ההיסטוריה והעבר הסרטני ניבטים מהארמונות, מהכנסיות ומהמבנים העתיקים ברחובות. השדיים הסרטניים נחשפים במועדוניי הלילה המפורסמים של העיר כמו הלידו, המולן רוז' והפרדי לאטן, בהן רוקדות נשים חשופות חזה.

bastile

 

מזל אריה 23.7 – 22.8

הערה

helios

מיתולוגיות

בתרבויות ודתות קדומות העריצו את אל השמש וראו בו ישות אחראית על השמש או על היבטים מסוימים הקשורים בה. דוגמא לכך הוא הליוס היווני, שעל פי האגדה נוהג במרכבת אש בשמיים ובלילה יורד למקום תת קרקעי . במיתולוגיה המצרית אלי השמש הם רע ואתון (גלגל החמה) . במיתולוגיה הרומית והיוונית הם אפולו והליוס . אצל הפרסים וההינדים נמצא את המיתרה ואצל העבריים קיים המלאך אוריאל, הממונה על האור. קיסרי יפן נחשבו לצאיצאיה של אלת השמש האצטקים חשבו שהם מחיים את השמש הדועכת באמצעות קורבנות אדם אותם הקריבו לה. ביחזקאל ח' נאמר : " ויבא אותי , אל חצר בית יהוה הפנימית …ופניהם קדמה , והמה משתחויתם קדמה לשמש (טז). בבית אלפא מצוייר גלגל המזלות על רצפת הפסיפס שבמרכזו אל השמש ,הליוס, רוכב במרכבה רתומה לארבעה סוסים. (רודן , פנתיאון האלים האולימפים ,1982). לחידוד התמונה ניתן להתבונן מיתולוגית באפולון (בנו של זאוס) כל מה שבהיר וברור קרוב לאפולון . הוא אל האור ורק הודות לקרינתו הזוהרת נגלה לעיני האדם העולם ברוב רבגוניותו. אפולון הוא אל של אהבים, ואחראי גם על שירה ואומנות . הוא מעניק השראה ומפיח רוח יצירה אלוהית באמן. הוא מייצג יופי גברי אך רבות מאהבותיו נכזבות. החל מהתקופה הקלאסית זוהה אפולו עם אל השמש , עם הליוס. הליוס הוא השמש ואפולו הוא אור השמש , קרני השמש הם סמלו הטוב ביותר . החמה רואה הכל ולאפולו יש גם כושר נבואי . כלי נשקו הם קשת וחיצים – החיצים מייצגים את קרני השמש שיכולים גם לשרוף ולהמית אך גם לרפא ולהבריא כשהנרפא נח באור השמש ובחיק הטבע . בסיפור המיתולוגי אף ארץ לא רצתה לקבלו בלידתו כי אפולו לא שייך לשום מקום מגדר אלא למרכז המושלם . ענייני  בני אדם היום יומיים הם מימנו והלאה, אך אנו כבני אדם , זקוקים לאור הרוחני שהוא מפזר החיים עלי אדמות היו נראים עצובים ועלובים ללא אורו.

אהבה ויצירה טוטליות ונתק

SOLAR-SYSTEM

אריה הוא מזל האהבה , המנהיגות והיצירה . יש בו מימדים של מיתוס , של ריכוזיות ואבהות , הוא מתקשר למוניטין ומיתוג , ליוקרה , לדומיננטיות ושליטה . הוא מביא לביטוי התנהגותי את המימד הקוסמולוגי של השמש . השמש מגדירה את המרחב סביבה ובהתאם לכך כל שאר הכוכבים הנמשכים אליפטית בתנועה סדורה סביבה ובאופן מתמיד וקבוע. מזל אריה מתבלט לאורך ההיסטוריה החל מאלכסנדר הגדול , דרך נפוליון , עבור למדונה, ביל קלינטון ,שמעון פרס ואובמה שהם רק מדגם קטן ביחס לאריות המפורסמים לאורך השנים .

בצורת ההתבוננות האסטרולוגית של עיקרון הקוטביות וההפכים המשלימים , האריה הוא סוג של תגובה נפשית למזל שמולו , הדלי . הוא מהווה ייצוג של משהו בנפש האישית –הקולקטיבית המנסה לעצור את המהירות, את הנתק , את הקפיצה הקוונטית והרחיפה חסרת העלילה של המימדים הדליים. האריה הופך לסיפור העלילה , למנהיג , ליוצר , לאמן ,למותג המפורסם.

האריה הוא משהו מוגדר שנראה ברור וקונקרטי לבני  האדם. הוא מפעיל את כוחות הריכוז והדומיננטיות , את השליטה והאהבה , ובכך מפסיק את היחסות והיחסיות הבלתי נסבלת לנו ,בני האדם של עידן הדלי שבו אנו מצויים ( ראה מאמר על טכנולוגיה מהירות והאצה בבלוג זה) כעת.

Sphinx1

דינמיקת הקוטביות ומתח הניגודים של ההפכים המשלימים יוצגה באמצעות דמות הספינקס , ליד הפירמידות שבגיזה במצריים. לספינקס יש פני אדם (מזל דלי) וגוף של אריה . זוהי תובנה אסטרולוגית מצרית מלפני 4500 שנה . תקופת מצריים התרחשה בעידן השור , איליו הגיבה הקוטביות העקרבית שאמצעות מוטיב המוות והחניטה של המומיה , והלידה מחדש של פרעון –אדם-אל וחזרתו אל השמש . הפירמידה היא המקום בו הכל התרחש . הפרעון הוא הייצוג עליי אדמות של המלך כל –יכול , המנהיג השולט שאליו מכוונת סגידת ההמון , בצלב המזלות הקבועים של דלי-אריה-שור-עקרב , בתוך אלה הדלי הוא ייצוג ההבנה הקוסמית אסטרולוגית של המצרים .

אריה מכיל בתוכו את הקוטביות של מזל דלי , את עיקרון הספינקס שמתבטא בעוצמת השליטה שיש למזל , למשל הטלבזיה הדליית שמהווה סוג של מרכז שליטה , עולם הבמה והבידור של האריה הופך למרכז כובד שלה שכן היא זירה ענקית לעסקי שעשועים . המסר של הטלבזיה שכל העולם במה . במסע הבחירות לנשיאות בארצות הברית של 1986 ירה רייגן , בן מזל דלי , שורות מחץ נהדרות וגם סיפר בדיחה לקהל…וכך נבחר מנהיג העולם החופשי בעידן הטלוויזיה. רייגן עצמו טען שהפוליטיקה היא בדיוק כמו עסקי שעשועים – הצגה טובה.arnold-schwarzenegger רייגן כזכור היה בעברו שחקן קולנוע . כך קרה גם לאריה ארנולד שוורצנגר (30.7.1947) שהפך למושל קילפורניה. רייגן ושוורצינגר ועכשו גם הידוען המליארדר דונלד טרמפ הם ביטוי לצורך של ההמון לשגר כוכבים לעמדות מפתח , לצורך העמוק שלנו באריה האסטרולוגי . להיות אריה פירושו לכלול בעסקת חבילה אחת אהבה,, מנהיגות וזהות . כדי לקבל זהות חזקה , ברורה ומוגדרת , צריך אדם להיות נאהב , להתכוון אל הזולת ולגרום לו לשדר חזרה אהבה מלאה. אהבה אם כן היא מכניזם של זהות , סוג של התכוונות טוטלית ביחסים . בשפה כוכבית זוהי סגירת מירווח קוסמי המאיים , יחסי מרחף משהו של הדלי . עכשו יש מוצקות ומצב ברור , מימד חד משמעי –אהבה. בדינמיקת הניגודים הנוצרת במתח הקוטבי הספינקסי , עולה המחשבה שאהבה שמשית-אריית היא מנגנון של אישוש הזהות. מה שמעלה הירהור שזו האחרונה אינה ברורה לאדם די הצורך . צריך לחזק ולהעניק לה תוקף מחודש מדי פעם על ידי משאלת הטוטליות הרגשית הקיימת במזל אריה .

הגיאומטריה האסטרולוגית הופכת בדינמיקת הספינקס את ההפכים המשלימים למעגליות , בה חוברים אריה –דלי –אריה ושוב דלי לעסקת חבילה המתרגמת תנועה קוית לתנועה מעגלית . תוך כדי התעוררות האהבה ורכישת הזהות מתוך הדיאדה העוצמתית שבין המזלות המנוגדים , עולה צורך מחודש לניתוק ומרווח. צורך זה נובע משאיפה לשחרור מזהות ברורה ומגדרת מידי. העובדה שאנו כבני אדם , מייחלים לזהות ולשייכות ברורה ומובהקת , מקפלת בתוכה את שלילתה: את הצורך הדליי קוטבי לשחרור מזהות כה מוגדרת ואולי מגבילה משהו – סוג של שחרור ומפלט מעצמנו על-ידי חווית נתק והפסקת מגע גומלין, הסמיך כל כך מבחינה רגשית . הספינקס מייצג שדה אנרגיה רב-עוצמה הבא לביטוי גם ברמת הקבוצה והמערכת. מיד נתרגם אותו גם לדינמיקת ההמון שכה רלוונטית לתקופתנו הנוכחית , כלומר לעידן הדלי . הספינקס הוא הוכחה למה שהבינו הפרעונים של מצריים העתיקה והוא שלנפש האדם , לפסיכולוגיה האנושית יש גיאומטריה הניתנת להתבוננות ולחוקיות: הפיכת קוויות דהיינו זמניות , למעגליות דהיינו לנצחיות. במילים אחרות מתח הניגודים , פרדוקס , מקפל בתוכו זמן ונצח בעסקת חבילה פסיכולוגית של להיות נוכח בזמן , ובאותה עת ממש לאפשר חדירה של מימד נצחי תדיר . זהו סוג של הכרח מתמטי – גיאומטרי הקיים במבנה גלגל המזלות . אנו סוגרים את המירווח הדליי ע"י אהבה אריית, מתנתקים כדי להשתחרר ולחזור שוב לאהבה, לאישוש הזהות , וחוזר חלילה . במבט קוסמי זהו תרגום של שמש-יקום-יקום שמש . אנו מצויים אם כן בפרדוקס קוסמי המתורגם  בדילמת הספינקס להליך אישיותי –לקרב על מנת להרחיק , להרחיק על מנת לקרב .

אנו זקוקים ליחסי, למנותק למופשט לא פחות מאשר לקרבה . שני מרכיבים אלה מסתירים בעצם אחדות היות שכל אחד מהם, לחוד, לא יתקיים בנפש לאורך זמן ואילו בהיותם יחד הם מאששים זה את זה."אם את אוהבת אותו, שחררי אותו ", שר פעם סטינג. אהבה מקפלת בתוכה , אם כן משאלת נתק . זו האחרונה מחביאה רצון לאהבה. אהבה היא זהות –נתק ומרווח יהוו שחרור מזהות מגדרת וברורה . נדגיש , תחושת חוסר בזהות מביאה לשאיפת זהות . רק זהות מגדרת וברורה מביאה למשאלת שחרור. הפסיכולוגים יאמרו על זה שסוג של חרדת נטישה מניעה את האהבה.

sarter הפילוסוף הצרפתי ז'אן פול סארטר מתייחס בספרו היש והאין (1943) לפרדוקס הכרוך באהבה. לגישתו העולם האקזיסטנציאליסטי בנוי על אהבתו של האחר. בהימצאנו באהבה אנו מרוקנים מתוכן את מושא אהבתנו, וזאת בגלל שאיפתנו לכיבוש טוטאלי, ברגע שהוא שלנו, הוא מאבד את משיכתו לגבינו ואינו קיים יותר… כך, כשאותלו אוהב את דסדמונה ורואה בה את אוצרו וקניינו הפרטי, איך יוכל לעשותה שלו כל עוד היא בן אנוש חופשי, משתוקק? מחיקת סרבנותה פירושה מחיקת זהותה עד שלא נותר מדסדמונה דבר מלבד גופה , ואז את מי נותר לאהוב? בסוג התבוננות  סארטריאני זה אנו מצויים לא רק בתרגום המתמטי גיאומטרי של גלגל המזלות למושגים הנוגעים לנפש ולמימדים פסיכולוגים שונים, אלא נוגעים במחשבה איינשטיינית המאפשרת חיבור וזהות בין חומר לאנרגיה , דהיינו המשוואה המפורסמת של E=mc2  , שהריי נפשה של דסדמונה התרוקנה ונעלמה ונשאר רק גופה , ללא תוכן  המימד הספינקסי אם כן לא מסתכם רק בפרדוקס הזמניות נצחיות המקופל בנתק-חיבור אלא מוסיף זוג הפכים משלימים נוסף של חומר ואנרגיה , והרי לנו תרגום ויישום של היחסות הפיזיקלית של איינשטיין לעולם הנפש האנושי.

Vertigo52

גם הבימאי הנודע אלפרד היצקוק בן מזל אריה (13.8.1899) הציג אופן מחשבה אסטרולוגי זה בסרט ורטיגו (1958) כאשר סקוטי , שוטר בדימוס מנשק את האישה ותוך כדי סיבוב המצלמה הופך צמד האוהבים למרכז העולם , עורפו של סקוטי משתלט על המסך והאישה המנושקת שוקעת באפלה ונעלמת – היא מפסיקה להתקיים במהלך החיבוק . בסצינה זו של היצקוק אין כבר שניים אלא אחד ויחיד. האהבה של האריה תחסל תמיד אחד מהשניים ויתרה מזו , היעלמותה של האישה בתוך החיבוק של השוטר בדימוס מחסלת גם את האוהב , שכן הקשר יצא מאיזון.

מנהיג , כריזמה והמון

המימד הספינקסי של ההפכים המשלימים בדמותם של המזלות אריה-דלי התרחש כבר ברומא העתיקה בה הוכתרו  קיסרים – וגם נרצחו –בשם הצורך להקים מנהיג שיוליד את הצורך לשחרור מימנו , דהיינו שחרור ממשהו הקיים בתוך עצמנו. גם אז ההמון רכש את זהותו בסגידה לקיסר ובהכתרתו ועם הזמן ,כשהקיסר הפך בהדרגה לאדם רגיל עם חסרונות, הופיע כמובן הצורך להשתחרר מהזהות המעיקה על ידי רציחתו של אותו קיסר – והכל כדי להכתיר מלך חדש , כדי לזכות בזהות שהתעמעמה בהדרגה , סוג של ירידת אהבה.. התרופפות ההערצה והסגידה, כך הרגישו בני ישראל אחרי ימי השופטים כשהתחננו לאל " שימנה לנו מלך לשפטנו ככל הגויים".

obama_riding_a_lion

מנהיג ושליט כריזמטי , זמר-שחקן או ספורטאי כריזמטי , בין על הבמה או באצטדיוני הספורט , כל אלה הם ביטוי להפסקת המירווח  של הדלי על-ידי מזל אריה . קלינטון, בגין או אובמה האריות קטעו את היחסות הדליית המעיקה היות שהזהות ששווקה להמונים יצרה אצלם הזדהות , סגידה והערצה למנהיג , הוא הפך והיתרגם לחלק מזהותם החסרה או אולי לא מספיק ברורה. הם הפכו לחלק מזהותו .אך בדומה לזהות האישית כך גם הזהות הקבוצתית המעוגנת ושעונה על מנהיג הארי-הכריזמטי. היא נשחקת ככל שגדלה השקיפות הדליית –התקשורתית והמנהיג חוזר להיות בשר ודם , על חולשותיו האנושיות. צריך אם כן לחזק ולאשש אותה. חיסול המנהיג בבחירות או לפניהן והכתרת נשיא, מנהיג או ראש ממשלה חדש , יעניקו תוקף ויאששו לזמן מה את הזהות הקבוצתית החסרה בגלל האבדן המידי או הדרגתי של הכריזמה . אחרי הכל השקיפות התקשורתית –הדליית של תקופתנו אינה מאפשרת יותר מסתורין וגם לא מנהיגות בלתי ראויה כמו שהיה אפשרי פעם. אותה שקיפות ומהירות תקשורתית המאפשרת בעזרת טכנולוגיות המידע הדליות למנהיג להפוך לכוכב נולד, היא זו שגם תחסל אותו. השחרור מהמנהיג הוא שיחרור מהשלכת הזהות הקבוצתית , הוא זה שסוגר בכריזמה שלו את המירווח הדליי ובהסתלקותו פותח אותו שוב בכדי שהבא בתור יסגור אותו למעננו. אחרי הכל אחת לתקופה צריך לוודא מי אנו באמת…בחירה היא זהות כי מהווה השתייכות לקבוצה גדולה , למימד יותר גדול מהפרט . האריה אם כן יוצר את הקבוצה הדליית ומשחרר את הפרט מאישיותו " הקטנה , הלא ברורה מספיק". הקבוצה הופכת את הפרט לשלם גדול יותר , מכוון למטרה ברורה , ללא ספקות הריי כולם הולכים "לשם". הקבוצה מוציאה את הפרקט מבדידותו ומשאל זהותו. קוסמלוגיה , מטפיזיקה ופסיכולוגיה חוברים יחדיו כדי להאיר לנו מבט מסוים על עצמנו. הכריזמטור האריי סוחף אנשים באופן מילולי מתחבר למסה , מעביר איליו רגשות , משכנע אותו בצדקת הדרך, מוכר עתיד, מחר יותר  טוב.

woodstock-photos

בבסיס כל שחקן קולנוע ותיאטרון , פוליטיקאי , זמר רוק וכדורסלן או כדורגלן מפורסם , מאחורי הגול או הבקעת סל וירטואוזית על פרקט האן.בי.אי באמריקה טמון רעיון צמצום וסגירת המירווח הדליי שהוא מאיים ונחשק בעת ובעונה אחת . הרצון לאהבה והסגידה לדמות כריזמטית מכוונת אותנו לדבר האולטימטיבי הבלעדי. כך בוודסטוק של 1969 באה לידי ביטוי סגידת ההמון ללהקות וזמרי הרוק. אין גבול להערצה את מדונה, צרחות ההמונים , תלישת השיער וטירוף ההתלהבות. גם פסל האוסקר הוא סמל לפולחן האישיות ההוליוודי!

michael jordan.magic

אין למעשה הבדל באופן ההתבוננות הצורנית של האסטרולוגיה בין בחירת שחקן השנה לבחירת נשיא . כולנו זקוקים לפסלון האוסקר המוזהב כמייצג של דילמת הספינקס . מג'יק ג'ונסון , כוכב הכדורסל בן מזל אריה (14.8.1959) מה"לוס אנג'לס לייקרס" , גרם להיסטרית הערצה המונית כששיחק מול המגה-סטאר הדלי מייקל ג'ורדן בשנות ה-90. מישהו תמיד יכנס וימלא את התבנית הארכיטיפית שהנפש האישית והקבוצתית מייצרת עבורנו . הצורה תמיד ישנה , הגלופות מוכנות היות שהן נצחיות, רק התוכן משתנה היות שהוא זמני משתנה עם חלוף העיתים.

כאן אולי המקום להבין ולמקם את הקוטביות הדליית המניעה ויוצרת את המימד של מזל אריה . אנו חיים בעידן טכנולוגי תקשורתי הנמצא בהאצה, סוג של המצאות במנהרה בליסטית. בהעדר עלילה ברורה , תחושת הרחיפה חסרת האדמה מתגברת וגורמת להיעדרותם של מגעי גומלין משמעותיים בין בני אדם ( ורצוי כאן לא לבלבל בין קישוריות לקשר אמיתי בין בני האדם ) זהו מצב שתורם לאבדן זהות בדור אפוף במידע אינטרנטי סלולרי דליי. המותג האריי הופך פיצוי לסוג של עוגן , מן אחיזה במישהו או במשהו שמהווה תחליף למנהיגות , תחליף לזהות חסרה. הוא מוחשי בתוך המהירות בה אנו נתונים ובאמצעותו אנו מנסים לעצור \ להאט  ולו רק לזמן קצר, לאחוז בו ולהרגיש מוחשיות אמיתית לרגע בעולם הוירטואלי –דגיטלי  המאיץ אותנו.

bigwig.png

אצל הלביאות והאריות מודגשת רעמת השיער . היא באה לידי ביטוי במונח האנגלי  bigwig שפירושו אישיות חשובה ( פאה גדולה) . המושג נולד בעקבות מנהגם של אריסטוקרטים אירופיים  בסוף המאה ה-17 ובתחילת המאה ה-18 לחבוש פאות ענקיות עשויות משיער מלאכותי. גם גיבוריי הרוק'נרול זקוקים לתסרוקות מרשימות . הקוטביות הדליית , כמובן, רואה בשיער האריי ייצוג של מרדנות גברית . מרדנות מתקשר אסטרולוגית למזל דלי שהוא כאמור קוטבי לאריה , ואולי זאת הסיבה שבשנות ה-60 וה-70 של המאה הקודמת לא רק להקות הרוק הפגינו שיער ארוך , לא מטופח ופרוע , אלא הצעירים בכלל ובמקומות רבים בעולם . הקוטביות הדליית גם הגיבה באופנה של מכנסיים מתרחבים מהברכיים ומטה. הרעיון  הקוטבי של אריה-דלי קיבל אם כן גם ייצוג במימד הפיזי גופני היות שהשוקיים מתקשרות אסטרולוגית לדלי . גם לשמשון ( שמש-אריה) הגיבור היתה רעמת שיער שלאחר גזירתה בידי דלילה ירדה עוצמת כוחו  בסיפור התנכי.

אריות מפורסמים

stanley-kubrick

סטנלי קיובריק (26.7.1928) הדגים לנו בצורה מובהקת ויצירתית במיוחד את המתח הקוטבי הספינקסי של אריה-דלי . הוא אכן היה אריה אך בסרטיו המעולים הציג את הפיצוי הדליי . הטירוף והשיגעון הדליים התבטאו בסרט "ד"ר סטרנג'לאב" (1964) כשמתוך קבוצת הפיקוד האווירי האמריקני , בעיצומה של המלחמה הקרה , מחליט גנרל לא שפוי להפציץ את רוסיה בפצצות גרעיניות . שגעון דליי אחר הוצג בסרטו "התפוז המכאני" (1971) שבו חווינו את הלם העתיד ע"י הפגנת האלימות של אלכס , הצעיר הפרוע וחסר המוסר , המתעלל באנשים לצלילי סימפוניות של בטהובן . שיאה של הקוטביות הופיע בסרט "אודיסאה בחלל 2001" (1968) שם העיסוק הוא בספינת החלל "דיסקברי" והעימות עם מחשב  בשם "האל 9000" . הללו מייצגים כמובן את העתידנות הדליית.

neilarmstrong

ניל ארמסטרונג ( 5.8.1930) שנחת ב 1969 אמר שזהו רק צעד קטן לאדם אך בהחלט צעד קוטבי דליי גדול לאנושות כולה . דלי הוא מזל הטיסה החלל והקוסמיות.

Napoleon

נפוליון בונפרטה ( 15.8.1769) הוא אולי האריה המפורסם בהיסטוריה ( גם אלכסנדר מוקדון היה אריה ) הוא הפגין שליטה , מנהיגות, כריזמה  של עוצמה ואימפריאליות.

אריות נוספים הם אלכסיס דה טוקוויל (29.7.1805) הוגה דעות מפורסם שכתב והדגיש דליית את ערכיי החירות והשיוויון בספרו " הדמוקרטיה באמריקה " (1835) הוא מדגיש את יתרונות הדמוקרטיה ורוח החירות והפלורליזם המונעים דליית את הריכוזיות המזוהה אסטרולוגית עם אריה ולכן בהגותו מדגים את מימד הקוטביות ופיצוי מעגלי מיסטי דליי כהגבה למזלו האישי –אריה.

Singers Christina Aguilera and Mick Jagger in a scene from the film 'Shine A Light'  running in competition at the 58th Berlinale International Film Festival מדונה (16.8.1958)  שוורצנגר (30.7.1947), רומן פולנסקי (18.8.1933), מיק ג'אגר (26.7.1943), שמעון פרס, מנחם בגין ופידל קסטרו הם אריות. אצל פרס ז"ל ראינו את הקוטביות הדליית באהבת העתיד , הצעירים המדע והטכנולוגיה ושאיפתו לשלום באזור . בן מזל אריה מפורסם היה אלדוס האקסלי שכתב ב-1932 את הספר הידוע "עולם חדש מופלא" , בו הטכנולוגיה הדליית שולטת בחיי האדם בדומה לשליטתה בו היום. מג'יק גונסון אריה מאפיין כוכב העבר של הכדורסל האמריקני הפגין מנהיגות בקבוצתו לוס אנגלס לייקרס . תם אך בודאי לא נשלם… ג'ין רודנברי (19.8.1921) היה היוצר והתסריטאי של סדרת הטלוויזיה המפורסמת "מסע בין כוכבים – סטאר טרק בה הופיע העתיד הדליי בצורה מרתקת וחדשנית כבר בשנות ה-60 של המאה הקודמת.

 

מזל מאזניים 23.9-22.10

מיתולוגיה

במיתולוגיה הייתה אפרודיטה פנדמוס ( שייכת לכל העם). היה לה מקדש גדול בעיר תביי. באתונה ובארגוס נקרא המקדש של אפרודיטה " אורניה" כלומר השמיימית. אפרודיטה אחראית על כל סוגי האהבה ולכן כוחה רב ביותר ( רודן 1982). מצד אחד היא נחמדה, מגינה על מוסד הנישואים ותורמת להבנה בין אישה וגבר. מצד שני היא מעוררת התפרצויות יצרים, הורסת חיי נישואים, מביאה לידי טירוף את קורבנותיה ואף דוחפת אותם לפשיעה . לאפרודיטה יש בת מארס ושמה הרמוניה . אפרודיטה היא מגינתן של המיוחדת של הזונות , בקורינתוס , עיר הנמל , זכו היצאניות במעמד של כוהנות אפרודיטה. בספרטה כיבדו את אפרודיטה כנושאת נשק  ובתסליה היה נפוץ פולחן אפרודיטה  " אנוסיה" דהיינו אפרודיטה הלא קדושה , המחוללת . רבים מן החוקרים סבורים שיש קשר בין אפרודיטה לאלה האשורית פניקית עשתורת , ובין האלה האורית בבלית  עישתר. ויזואלית אפרודיטה מתוארת בדרך כלל כשהיא עירומה או חצי עירומה , כשהחן האירוטי שלה בולט ומייחד אותה. בטבע היא מקושרת לוורדים ולעץ ההדס, לפרג ולרימון היא קשורה גם לברבורים וליונים.

afrodite-1

אפרודיטה היא ביתם של זאוס ודיונה. היא נולדה מאבריי המין החתוכים של אורנוס שסורס בידי בנו קרונוס בפקודתה של גאיה אשתו. מספרים שנולדה מקצף גלי הים כסמל לבת אלים . מהאהבה בינה לבין גיבור טרויאני בשם אנכיזס נולד הגיבור איניאס, אבי אביהם של הרומאים. וירגיליוס טען שאיניאס השתקע באיטליה ושאחד מצאצאיו , רמולוס , ייסד את רומי . לכן ראו הרומאים באפרודיטה –ונוס את אם אומתם ומעמדה אצלם היה מכובד ביותר. היא אהבה עלמים יפים ואסור היה להם לסרב לה, אחרת היו נענשים קשות. לא חסרו גם גיבורות טרגיות כמו מדאה והלנה שהיו קורבנות תככיה של אפרודיטה .

love-with-cupid-sniper לאפרודיטה נולדו שני  ילדים ידועים: הרמפרודיטוס וארוס (קופידו). הרמפרודיטוס נולד מזיווגם של הרמס ואפרודיטה. ארוס-אמור-קופידון  הוא המלווה הנאמן של אלת האהבה והוא בנה החשוב והאהוב ביותר . הוא השליח של אמו , מכונף ומפזר אהבה בין בני תמותה באמצעות קשת וחיצים. כך בזכות ארוס , חשים בני האדם המאוהבים את הטעם של אפרודיטה , את טעמה של האהבה. אפרודיטה היא המהות ואילו ארוס הוא המתווך. במשתה של אפלטון מתואר ארוס ככוח המקשר בין האלוהי לאנושי .

יופי ואופנה

תעשיות היופי בעולם מגלגלות מיליארדי דולרים. מאחורי ההון מיוצרים דימויי היופי המופצים כאופיום להמוני נשים  ברחבי תבל. העוסקים\ות בייצורו בוודאי יאמרו שהיופי מוביל את הנשים אל הקוטביות של מזל מאזניים, אל מזל טלה, אל הגברים . אלה האחרונים , אולי היו רוצים שהנשים תהיינה מחוץ למוקדי הכוח . הקפיטליזם , טוענת ננסי אטקוף ( "הישרדותם של היפים ביותר ", 1999) , ושלטון הגברים הטלאי משתמש בלשוננו הכוכבית , במאזניימיות בכדי להגדיר את היופי למען צריכה תרבותית.

nancy כך תולים את דימויי היופי בכל מקום על מנת לעורר קינאה , תאווה וחמדנות שמשרתים את הרווח הכספי . חברות האופנה יוצרות ניתוק בין חוש היופי שלנו לצווי האופנה שכלל לא זהים לו. זהו בלשנו של הפילוסוף המפורסם סארטר " האחר הכוללני" המבט של הזולת , האופן בו אנו סבורים שהזולת מסתכל ותופס אותנו , האופן במאזניימי בו אנו מגדירים את עצמנו במבט הזולת . כובע ראפרים בעל מצחייה שנחבש במהופך משייך אותנו לכיוון חברתי , בגד הוא השתייכות מאזניימית בעלת משמעויות וכיוון של זהות חברתית  בגד הוא הצהרה לאן אני משתייך. בשוק הזיווגים יש ערך ללבוש יקר , אך גם משמעות ערכו של הבגד היקר פוחתת אחרי שהמטרה המינית הושגה. האופנה במאזניימית היא תחרות חברתית ומאפשרת לטלה הקוטבי את הדיאלקטיקה והופעת  מימד \עיקרון ההפכים המשלימים המובנה מעצם צורתו המעגלית של גלגל המזלות . כך עושות הנוצות הצבעוניות אצל הציפורים , או רעמת השיער אצל יונקים מסוימים , וזנב ארוך במיוחד אצל הטווס.  כישלון אופנתי הוא לא רק כישלון אסתטי אלא כישלון חברתי , התודעה האנושית  מוליכה את לשלבים נוספים , זהו כישלון בהשתייכות  סוג של  העדר חיבור לקבוצה, למוסר , לזמן הנכון אפילו  עד כדי ביטול של אישוש המציאות האוביקטיבית ( אם כולם בקבוצה הם כנראה צודקים ..) בהעדר הלבוש "הלא  נכון" נחסמת ההשתייכות (זו הפשוטה יותר ללא מילים או תוכן , המיידית)  אני לא מקבל מקום בקבוצה… לצו האופנה יש בעומק התודעה זרם והשלכות כבדות משקל במתח ובזרימה הדו סיטרית במקוטבת במזלות מאזניים וטלה . אסור לנו אם כן לפגר אחר צו השעה האופנתי .

e-fashion_

הדוגמנית  הידוען  והלוגו ( על פרופורציות וסמטריות )

טומי הילפיגר אמר פעם " אנני יכול למכור חולצה ללא לוגו " . ארנקים, בשמים ושאר מוצרי קוסמטיקה  הם בעלי משמעות לרוכש אותם . הקנייה מביאה תחושת השתייכות , הבושם הופך אותך לזמן קצר לעשיר , הפריט מקרב אותנו לסטטוס גבוה , תוית המעצב הופכת סמל אצולה. אופנה חדשה מוצגת בטלוויזיה ובאתרי האינטרנט . צילומי הסלפי ברשתות החברתיות מגבירים את המימד. את העוצמה האסתטית של מזל מאזנים רואים בערוץ  E  כשמנחת התכנית עומדת בכניסה אל עולם הטקס ( בפרס האקדמיה לקולנוע אמריקאי ) ולא שואלת על הסרט ( התעלמות מתוכן …) אלא מכוונת לצורה.. לחלון הראווה ולכן מראיינת אותם אודות הבגדים שלבשו. המעצבים מבינים את פוטנציאל הרווח שיפיקו בזכות העובדה שהידוענית \ן ילבשו את בגדיהם וממהרים לספק להם את הללו . הציבור יראה את המראה העדכני של תהילה ועושר . אפרודיטה אורנייה, הלא היא אפרודיטה השמיימית  מקבל כעת ביטוי ארצי פיזי מוחשי לכל המביטים.

model-girl

הדוגמנית ייצוגה הארצי-שמיימי של אפרודיטה\ונוס נעה בזרם הדוגמניות על המסלול . זהו מסלול בעל מתמטיקה , פרופורציות  וסמטריות מאוד ברורות , מסכמות אפילו נוקשות בודאי ניחשתם…90-60-90  (לחובביי הנומרלוגיה חיבור השלשה ייתן 24=6 המספר המיסטי של ונוס …) הן מביאות את הנוסחת המספרים  השמיימית  ( לפחות במבט אפלטוני ) לביטוי ארצי קונקרטי …רק לכאורה ורק לרגע… הרגעיות תשאיר את המימד שמיימי ברגע סיום התצוגה. אנו יכולים כמובן להסתכל ולהביט אך לא לגעת . גוף הדוגמנית המאזניימית הוא יצירת אמנות , אמנם זהו גוף אנושי אך ביחודיותו בקרב רוב הנשים המתבוננות הוא מורם  לדרגה שמיימית ייחודית, בלעדית , זאת מהסיבה שאין הרבה נשים כאלה. הדוגמנית אדישה , נטול מבע ובלתי מושגת. היא מצויה במישור מאזניימי סטרילי של גזע עליון , היא מגרה ונחשקת  אידאה שמיימית של אפרודיטה . תכליתה ללבוש בגדים ולהראות את הבלתי אפשרי , את מושלמות האידאה האפלטונית של היופי , פרופורציות ואסתטיקה. את הקשר בין שמיים לארץ. התגלמות הארכיטיפוס האסטרולוגי בטהרתו.

vogue

בשנות ה-90 של המאה הקודמת היינו עדים לעליית התופעה של דוגמנית העל . זו עוגנת במתח הקוטבי של מאזנים-טלה ובזרימה הדו-סיטרית בינהם. כאשר המגזין  "ווג"  הציג את לידה אוונגליסטה, כריסטי טרלינגטון , סינדי קרופורד ונעמי קמפבל  על עמודי השער והגדיר אותן כדוגמניות מובילות בעולם . עכשו זה לא רק היופי שמדבר , מצטרפת כאן הקוטביות של הטלה המגיבה בפיצוי מעגלי מיסטי ליופי המאזניימי – להיות ראשון, להוביל להנהיג . אידאת היופי המאזניימית קונה לה אכסנייה נצחית בדוגמניות המובילות  המעניקות סטטוס לקולקציה , הנוכחות שלהן על המסלול מעידה על כך שלמעצב יש די כסף והשפעה כדי לשכור את שירותיהן . דוגמנות היא שוק מאזניימי-טלאי , ליופי יש פרק זמן קצר , הוא רגעי , זמני , קצוב וכפוף לשעון בלאיי הגוף האנושי. בשוק זה לצמרת מגיעים מעט מאוד אנשים. בשוק זה המנצח לוקח הכל .

הדוגמנית משקפת את " האחר הכוללני הסארטריאני"  בהליכתה האוורירית על המסלול הופכת את הצופה " לקרבן האופנה" . האדם שערכו העצמי ודימויו הפנימי , זהותו  והגדרתו נובעים מהמותגים שהוא לובש . מרוקן כעת מאישיותו העצמאית נטולת המותג , הוא הופך למה שבודלייר כינה " הזיגוג המשעשע" שובה הלב ומעורר התאבון של העוגה האלוהית . אכן זיגוג ולא העוגה עצמה.  העדפות הרוב הופכות לתבנית המצמצמת את מרחב העדפותינו האישיות האותנטיות האינטימיות . חלון הראווה גובר , צורה מחליפה תוכן . זוהי נטיה אנושית עמוקה לא רק בניו יורק או פריז , זה קורה גם אצל הבושמנים במדבר קלהרי באפריקה . בנות השבט ממשיכות למרוח שמן  חיות על עורן להוספת לחות אפילו בעתות רעב . כך נוציא יותר כסף על יופי מאשר על חינוך זוהי העוצמה של מזל מאזניים, היא ויזואלית רואים אותה . אך בואו נתקדם עוד שלב בסולם המאזניימי וונוסי של האסטרולוגיה . האופנה, הדוגמנית, הידוען, המותג והבגד היקר עוזרים לנו במשהו , הם משחררים אותנו בעוצמת הרגע וההווה של התצוגה והמסלול מעומק לבטי הנפש והעומס הנפשי שבנו כבני אדם. השאלות הפילוסופיות העמוקות אודות עצמינו והחיים לרגע נמוגות בסינוור היופי והאסתטיקה של הפרופורציות המושלמות . כך הדוגמנית מעלימה לנו את סרח העודף המכביד של הנפש אין לו כרגע לא מקום ולא ביטוי מנגנון ההכחשה הויזואלי עוצמתי כנראה בגלל מבנה המוח האנושי בו מרכז הראייה גדול יותר מאזורים אחרים..נסתכל ונשתחרר, עכשו נקנה וגם נזכה להשתייך  במשבצת הנכונה . תא המדידה יעשה ( רק למספר דקות) מה ששעות אצל הפסיכולוג לא בטוח שיעשו . קורים לזה דימוי עצמי. יוקרה יופי וסטטוס יגרשו את הירהורי וחיבוטי הנפש המבלבלים . מאזננים אם כן הוא גם מזל משחרר מעולם תוכן פנימי למציאות המוחצנת שיש לה מגבר כמו אמצעי תקשורת ורשתות חברתיות . סוג של הלם אסתטי מחד וסם משכיח מאידך . הדוגמנית המקפלת אם כן כרגע את שיאו של זמן ההווה על יופיו האסתטי ומשחרר אכן משחררת רק לרגע מהזמן הכרונולוגי עצמו , אותו זמן מכביד נפשית פוגם בחיצוניות סופג מכת קארטה טלאית לרגע אינו קיים . מאזניים  אם כן בסדר התודעה האנושית הוא גם ניצחון על מימד הזמן  גם אם רק לרגע קט זה בכל זאת מורפיום נהדר נגד כאב . הטלה עושה זאת ברגע הבקעת השער בכדורגל …הדוגמנית עושה אותו דבר רק ללא שרירים . הדוגמנית תזדקן , בטח זה יקרה , על המסלול  בשנה הבאה תבוא ונוס החדשה . הדוגמנית היא זמנית , ונוס-אפרודיטה היא נצחית מעולם האידאות של אפלטון . לעולם ההווה האסתטי משתייכים מאזניימית הניתוחים האסתטיים , מועדוניי הספא והכושר הקוטביים של הטלה , הרמת החזה, הסילקון .

veniceתומאס מאן  כתב בספרו " מוות בוונציה" שהיופי הוא נקודת מפגש , מסלול כיסופים של הרוח כלפי הגוף. המלומד היווני קריספוס גרס שהיופי אינו נובע מהאלמנטים אלא מהפרופורציה וההרמוניה של החלקים . פרופורציה והרמוניה הן מילות המפתח של מזל מאזניים . יופי הוא גם עיניין זמני תקופתי : פעם היו הנשים המלאות של רנואר אידיאל היופי ( אצל הגבר המוסלמי זה נשאר עד היום ועל אשה מלאה ישלם יותר מוהר …)  עם חזה שופע וכבדות משקל. אח"כ הופיע טוויגי הרזה והשטוחה כאידיאל מאזנימי.

אהבה ומלחמה

כבר עמדנו על החיבור המיתולוגי בין ונוס למרס , בין יופיה של אפרודיטה המאזניימית לאלימות ותחרותיות של טלה ושליטו מרס. האלילה המאזניימית כונתה בכינוי הטלאי  "פין אפ" שמשמעו לנעוץ גבוה (זאת היות שתמונותיהן של נערות הזוהר הוצמדו לקירות בנעצים).

שחקניות הוליוודיות , אותן נערות זוהר שופעות חמוקיים וגזרה הפורצת מתוך שמלת ערב צמודה , היו החלום הגברי הטלאי של הלא מושגות , מושא חלומותיהם של החיילים ששירתו מעבר לים , הרחק מהבית . היפיפיה  הונוסית שימשה כתזכורת למטרה שבגללה הם נלחמים . כך עושה הטלה שימוש ביופי המאזניימי-נשי כדי לעודד ולעורר מוטיבציה אצל החיילים. הרגליים של מרלן דיטריך " העלו את המוראל בצבאנו " כך הכריז אדמירל אמריקני בפני חייליו.

rita-hayworth-1

על פי השמועה , תמונתה של ריטה היוורת', המאזניימית המפורסמת של ימי מלחמת העולם השניה (17.10.1918)  הודבקה על פצצת האטום שהוטלה על הירושימה . תמונות של חתיכות רווחות עד היום במגורי הלוחמים בבסיסי הצבא . הקוטביות המאזניימית –טלאית  הופיע בימי מלחמת ויאטנאם . הדלתא של המקונג האדימה מדם  כאשר בצד השני של האוקינוס חצי מיליון צעירים השתתפו בפסטיבל וודסטוק , הם אמרו " עשו אהבה ולא מלחמה "  בקיי סאן  המפציצים והמסוקים ירקו להבות  והטילו נאפלם על הג'ונגל , החיילים לא עושים אהבה , הם פורקים את האנרגיה הזכרית טלאית אצל הזונות בסייגון במרוצת אפטר חפוז.

apocalypse-now46

בוודסטוק עשו אהבה  בסייגון  עשו מלחמה . שלושת ימיי הכייף היצירתי מוזיקלי הרטובים של וודסטוק ב1969 הציגו הדגמה של עיקרון הקוטביות האסטרולוגי . המסר המאזניימי חלחל אצל הנחתים בבוץ של ויאטנאם . וודסטוק הפך למסר פוליטי מאזניימי ובכיכרות של וושינגטון הפגינו ושרו הצעירים : '1 2 3 4 what the hell are we fighting for?…

woodstock

אותה מחאה ובקשת השלום והאהבה של מזל מאזניים הולידה אז תרבות שלמה שהנחילה לבני הדור את המחזמר "שיער" ושירים של ג'ון באאז.

באולמות הכדורסל  של האן. בי. אי המעודדות החטובות משלימות בהפסקה בהופעתן על המגרש , את מופע השרירים והגבריות הטלאית . לעיתים דוגמניות מתחתנות עם ספורטאים ידועים. כך עשתה  מרלין מונרו ב1954 כשהתחתנה עם ג'ו דימג'יו , שחקן הבייסבול המפורסם. כך משילה ונוס את מרס או להיפך.  האלי ברי יוצאת מהמים בסרט ג'יימס בונד " למות ביום אחר " (2002) בדיוק כפי שעשתה השחקנית אורסולה אנדרס בסרט " ד"ר נו " (1961). אכן בכל סרטי האקשן הטלאי הג'יימס בונדי ישנה " החתיכה התורנית" , אלימות , מין ויופי בעסקת חבילה בונדית – מכניות ונשק טלאי בצד יופי נשי . כך תרגם פלמינג את הקוטביות האסטרולוגית לקולנוע , ביקיני עם אקדח . אולי לא פלא  אם כן שהשחקן המפורסם בן מאזניים הלא הוא רוג'ר מור היה ג'יימס בונד (14.10.1927).

dr_no

הגנרל האמריקני המפורסם מימיי מלחמת העולם השנייה , דיוויט אייזנהאור (14.10.1890) הביא לשיאה את הקוטביות הטלאית כשתכנן והביא את פלישת בנות הברית לנורמנדי שהביאה להכרעת גרמניה . גם נשיא רוסיה ולדמיר פוטין הוא בן מאזניים  (7.10.1952) הפועל בנחישות ולא מהסס לפעול צבאית ולהפעיל את הקוטביות הטלאית של מזלו האסטרולוגי . הוא גם חובב ספורט וג'ודו . באשר לקוטביות בספורט אנו מוצאים ספורטאים מפורסמים כסקוטי פיפן בכדורסל האמריקני (25.9.1965) עודד קטש בישראל (16.10.1974)  והשרירן , השחקן ואומן הלחימה ז'אן קלוד ואן דאם (18.10.1960) הם כולם בני מזל מאזניים העוסקים בקוטביות הטלאית הספורטיבית ונסיים עיניין זה עם השחקן כריסטופר ריב ז"ל (25.9.1952) שגילם את העוצמה הטלאית בסרט סופרמן.

roger

המבט של הזולת ,על מוסר ואתיקה

hell-is-other-people-sartre

כבר עמדנו קודם על " האחר הכוללני " אותו מונח שטבע ז'אן פול סארטר הפילוסוף הצרפתי הנודע . אותו מבט של הזולת , סוג של מבט מאבן מאותה גורגונה מיתולוגית ששולל מאיתנו את החירות והספונטניות של הקוטביות הטלאית. האחר הכוללני הוא אשלייתי, סוג של תבנית מחשבתית הקונה בנו שליטה . הוא מתחיל בילדות , עם אובדן האותנטיות של הילדים הנאלצים להתאים את עצמם לסטראוטיפים הנורמטיביים המיוחסים לזולת, אותו " אחר כוללני"  המכיל בתוכו תפיסה נורמטיבית הבנויה מרכיבים של בורגנות , פוליטיקה , דת, אקדמיה והרבה תקשורת . הזולת חודר מאזניימית באמצעות תקשורת ההמונים שמכתיבה טרנדים בהמטרה תקשורתית של טלביזיה, אינטרנט וסלולר . המאזניים הוא " החוץ" שקנה בלעדיות על האדם ועל אורח חייו הטכנולוגי תקשורתי . הוא שולט בנו דרך המחשבה שלנו , מה חושבים עלינו , איך רואים אותנו .. על זה אמר סארטר פעם "הגיהנום הוא הזולת" . אותו זולת שמטיל עלינו את רשת אבחנותיו ומשקיף עלינו תמיד מבחוץ. אימוץ מחלט של המאזניימיות יותיר אותנו חסרי חירות בהונאה עצמית ובמאבק איתנים של המסלול הדיאלקטי בין טלה למאזניים, בין האני לזולת, בין אותנטיות לזיוף. הפילוסוף הגרמני מרטין היידגר שהיה בן מאזניים (26.9.1898) , סבר שהאחר הכוללני מטביע בנו " עצמי זולת " השולל מאיתנו מיצוי מכסימלי אותנטי של הווה טלאי קוטבי ומוחלף בקיטש מאזניימי טלוויזיוני של אופרות סבון וקים קארדישיאן ( בת המזל .21.10.1980.) אולי זאת הסיבה שהיידיגר תמך במפלגה הנאצית בחיפושו אחר אותנטיות ועוצמה טלאית.

מאזנים הוא מזל האתיקה והמוסר . לא מדובר במוסר גדיי המכוון לציווי אלוהי תאולוגי אלא למוסר החברתי . המוסר המאזניימי איננו חיצון אלא רציונאלי ונתפס בהקשר המסגרת החברתית . תפיסה כזו הראה הלורד שפטסברי , מוסר בניתוק מהאלוהות , מוסר שאין לו מקור חיצוני ותלות דתית . זהו מוסר של " חוש מוסרי" טענה שתפסה מקום בשפה הפילוסופית של ההשכלה . שפטסברי סבר שאינטואיציה מוסרית היא מקבילה מאזניימית לחוש היופי ונטועה באדם על בסיס האסתטיקה המאזניימית כסוג של שיווי משקל והרמוניה מתחדשת בכל רגע נתון  והללו קיימים בנו כבני אדם עמוק פנימה. לגבי הפילוסוף עמנואל קאנט המצפון והראציונאליות שבאדם יכולים להביא אותו לשיפוט נכון . מדובר לדעתו בחוש טבעי שאותו הוא מכנה " הציווי המחלט" , אימפרטיב קטגורי המקפל תפיסה מאזניימית עמוקה של הזולת: " העיקרון לפעולתך יהיה כזה שיוכל לשמש עיקרון לפעולתם של כל בני האדם כולם". המאזניים אם כן, תובע מן הזולת זולתיות , כלומר עליו לנהוג כפי שאני מתנהג אליו. המשמעות היא שכל אדם רציונאלי יאמץ פעולה זו וגם ישאף, בה בעת , שתהפוך לחוק כללי . לגבי קאנט זהו אינו עיניין אלוהי (גדיי בשפה אסטרולוגית) אלא בחירה רציונאלית של התבונה והמצפון. גם אצל קאנט יש קשר בין שיפוט אסתטי למוסרי בעיסקת חבילה מאזניימית  פסיכולוגית. השיפוט האסתטי המאזניימי מחבר את עולם המוסר עם עולם השכל , יש קשר בין היופי באמנות לבין הטוב המוסרי. אצל קאנט זוהי סוג של הרמוניה מאזניימית הכורכת בין העולם הפיזי , המוסרי והאסתטי . קאנט לא היה כמובן אסטרולוג… אך בבסיס הגותו בעיניין זה טמון מזל מאזניים כרכיב, אידאה ארכיטיפ נפשי בפרט ובקבוצה המצוי אפריורי מראש ומובנה באדם. איננו  יודעים את מזלו של הפילוסוף היווני אריסטו , הוא הרחיק לכת שלב נוסף בראייה המאזניימית כשהביע סברה שצדק הוא חיקוי לאהבה . אם נאהב איש את רעהו לא יהיה צורך בחוקים והצדק המאזניימי ישרור בעולם .

hobbesהמתח הקוטבי בין החברה והתרבות  המאזניימים לבין מה שקרוי מצב הטבע הטלאי עליו מדבר הפילוסוף תומאס הובס. ( בן מזל טלה 15.4.1588) בספרו הלוויתן יפתר רק ע"י ריסון הטבע וניצחון התבונה , הגבלת הטלה הקוטבי, היינו הגבלת היצרים והדחפים המידיים לכיוון שיתוף ומודעות לצרכיו של הזולת.

 

מאזנים מפורסמים

nitche

 פרידריך ניטשה (15.10.1844) הפילוסוף המרתק מייצג בהגותו הפילוסופית והפסיכולוגית את רעיון המוסר המאזניימי. הוא תוקף את המסורות המרכזיות בתרבות המערב : את המוסר הנוצרי , את המוסר החילוני  ואת מוסר היום יום של ההמון, אותו מכנה ערכיי העדר . בספריו "כה אמר זרתוסטרא"  "מעבר לטוב ולרוע" הוא ממקד את רעיון הקוטביות האסטרולוגי של מאזניים וטלה כמימד של פיצוי מתח ניגודים והשלמה כך גם בספרו "אנושי אנושי מידיי"..מאחוריי  שאל המוסר המאזניימי מקופל הרעיון המרכזי של הגותו הקרוי " הרצון לעוצמה " הטלאי קוטבי . מוסר עבדים אל מול מוסר אצילים . חולשה אל מול כוח , המון מול אינדבידואל – אותו על אדם ,סופרמן ששמו זרתוסטרא ( רמיזה לזורואסטר המנהיג הפרסי שטען לפיצול מוסרי בן חושך לאור …) ניטשה מתרפק טלאית על עוצמת תרבויות העבר של הייונים, הויקינגים  והחיה הצהובה של הנורדים בחיפושו אחר הקוטביות הטלאית העוצמתית שאבדה לנפש הקולקטיבית ובודאי לאישית. ניטשה רוצה עוצמה, ילד , לוחם, יוצר רקדן כל הללו מייצגים את ההווה המיידי של הטלה גדוש וייצרי ללא מוסר נוצרי ללא שקיעת המערב .ניטשה סבור שהחיים הם תופעה אסתטית חסרת אלוהות , יצירת אומנות אחת גדולה . הטלה המגיב קוטבית ממזלו האישי של ניטשה , (המאזנים ) הוא האל הגרמאני ווטאן מתפרץ בעוצמה . ווטאן לא מזדקן לוחם מתפרץ יצרי שובר והורס .

john-lennon-pic-rex-155822497

ג'ון לנון (9.10.1940) – לנון היה יוצר ענק שנתן ביטוי למאזניימיות שבו עד שנרצח ב1981.הוא רצה שלום ואהבה וביטא זאת בשירו " כל שאתה זקוק לו הוא אהבה " אהבתו ליוקו אונו היתה מהמפורסמות בעולם . הוא שר את " תנו צאנס לשלום"  לביטלס היתה אימרה אסתטית לדור הביט…הם הסתרקו שונה עם היער קדימה…כך הגיב הראש הטלאי קוטבי לביטוי היצירתי המימד הפיזי. אך בזה לא הסתיימה ההתרסה שהשפיע על דור שלם. לנון היה מורד טלאי , פרובוקטיבי שמביא את הנוער לצרחות במופעים, לנון שיחרר את הטלה הפרוע מהקהל . הוא ויוקו אונו  עשו אהבה ולא מלחמה וגם שרו " אהבה היא התשובה".

ft5s-wilde-3

אוסקר ווילד (16.10.1854)  ויילד יליד אירלנד נחשב לסופר ומבקר שנון ומכשר במיוחד . הקוטביות הטלאית באה כבר בשמו ווילד , שמשמעותו היא פרא . את המאזנים ביטא בגנדרנות , בלבישת מחלצות משי, לבוש מפואר ומעילים גדולים ועניבות ענק…את המימד הזכרי טלאי ביטא בפרשיות אהבה פומביות עם מאהבו הקנדי רוברט רוס . כך נחשפה זהותו כהומוסקסואל. ביצירתו בולט המרכיב הטלאי קוטבי משלים במרדנות וויילד טען " הייתי מוכן לעשות הכול כדי לזכות שוב בנעוריי ". את המתח בין הגיל לאסתטיקה ביטא ביצירתו " תמונתו של דוריאן גריי" (1891)  שבה הגיבור הוא נער טלאי שמגלם את היופי ההומוסקסואלי . דוריאן הוא בעצם ווילד הצעיר . יצירה זו מבטאת את המשאלה הטלאית העמוקה לא להזדקן , גריי לא מזדקן ומאומה לא נגרע מיופיו המאזניימי ולא מצעירותו הטלאית. אך תמונת הדיוקן שצויירה בצעירותו כן מזדקנת . זהו חלום הנעורים הנצחיים של המסלול הקוטבי למזל מאזניים בדמות הטלה . הידרדרותו המוסרית של דורייאן מאששים את המוטיב הטלאי . אוסקר ווילד הוא מייצג מובהק של מזל מאזנים ברמתו העמוקה שקידש את היופי והתגרה במוסר הויקטוריאני שהיה מקובל בלונדון ונראה בעין טלאית כצבוע . הוא חיי למען אהבה ויצירה וגם מת בגללם.

tumblr_ni0f11zko61qa99uro1_500

מאזניימים מפורסמים אחרים הם השחקן מרצלו מסטרויאני (26.9.1924) שביטא את האהבה  המאזניימית בסרט המפורסם משנת 1961 " לה דולצה ויטה " בו הוא חובק בזרועותיו בסצנת המזרקה המפורסמת את השחקנית השוודית אניטה אקברג ( בת מאזניים..(29.9.1931) בסרט " אתמול היום מחר" מ-1963 סופיה לורן עושה בפניו סטרפטיז חושני.. את תוית המאהב הלאטיני הטלאי  קוטבי קיבל בסרט " קזנובה" (1965) בו עסק בפיתוי נשים . היצירה הקולנועית של מסטרויאני עוגנת בקוטביות המזלות מאזניים וטלה . נוסיף ליוצרים ולשחקנים את איב מונטאן (13.10.1921) את סטינג (4.10.1952) . בפוליטיקאים נמצא את ג'ימי קרטר (1.10.1924) שעשה את השלום בין ישראל למצריים בקמפ דיוויד ובלחיצת היד המשולשת במאזניימית עם בגין וסאדאת. מהטמה גנדי המנהיג ההודי המפורסם (2.10.1869) מייצג את המאזניימיות היות שהטיף לסובלנות ואי אלימות כנגד השלטון האנגלי בהודו.

מתוך סיפרו הרביעי של ירון ליבנה  " אינטרמצו אסטרולוגי " שיצא בהוצאת ידיעות אחרונות\אסטרולוג ב-2012 .

ירון ליבנה: שידורי וידאו

וידאו

 

1

פנים אל פנים: ראיון עם יואב גינאי

ב-30 לאוגוסט 2016 יואב גינאי מראיין את ירון ליבנה בערוץ הראשון. ירון מספר על המבט הייחודי והמעמיק שלו לנושא האסטרולוגיה ומצטרף את יגאל ורדי חברו הפסיכולוג/גרפולוג/הצייר לדיון פורה צבעוני ומרתק. כדאי לצפות וללמוד יותר על 12 שחקני גלגל המזלות על אפלטון ופיתגורס, מצריים והפירמידות ועוד הרבה פנינים….


3

לחיות טוב עם ירון ליבנה בתכנית הבוקר של רשת

בתקופת השתתפותי הממושכת בתכניות הבוקר של רשת בערוץ 2, הבאתי את בני הצעיר אורי לאולפן. אורי חבוש בכובע קסקט הרגיש מצויין עם המראיינים וסיפר להם את קורותיו בחופש …איך אומרים ליד עצי תפוחיםלא נופלים תפוזים… שיפטו בעצמכם… בנוסף כמובן הפינה האסטרולוגית השגרתית שלי בתכנית.


2

ירון ליבנה על מזל גדי

תאור מזל גדי שירון מביא באחת מתכניות הבוקר הרבות בהם השתתף.


4

תחזית שבועית עם ירון ליבנה

תחזית שבועית ל12 המזלות של ירון מתכנית הבוקר לחיות טוב עם ענת הראל וסופי צדקה

מזל תאומים 21.5 – 20.6

המיתולוגיה

gemini_421742608

מילות המפתח של התאומים הינן: שניות, תנועה, שינוי, החלפה, תקשורת, שפה, גמישות, הסתגלות, טלפון, פרסום, עיתון, מידיה, שיווק, רדיו, מכירות, יחסי ציבור ותיווך. במיתולוגיה הרומית סימן התאומים הוא מרקוריוס , אל המסחר . הוא מתואר כיפה תואר ופיקח. במיתולוגיה היוונית זוהה עם הרמס שליח האלים ומגינם של ההולכים בדרך. לעיתים מתואר כחבוש כומתה, לרגליו סנדלים מכונפים ובידו הקדוקאוס , סוג של מטה זהב . הוא נחשב לאל העושר והמזל הטוב .

HermesFlyingImageהרמס הוא בנו של זאוס , אבי האלים והנימפה מאיה. אפיון נוסף שלו הוא פסיכופומפ, כינוי לזה המלווה נשמות בדרכן אל השאול. הרמס הוא תות המצרי שנולד במערה ולא באולימפוס ולכן נחשב פלבאי ולא פטריצי. יש בו שכלתנות וערמומיות , תגובותיו מהירות וערכיו בורגניים ולא אריסטוקרטיים. רווח חשוב לו יותר מיוקרה. הוא נחשב כמביא מזל ומגן על ההולכים בדרכים. סימן נוסף תאומי הוא הפואר אטרנוס , ילד נצחי הקשור למימיקה ופנטומימה , מזכיר את הנסיך הקטן של סנט אכזיפרי או את פיטר פן. יש לו חיבה מיוחדת לעולם הלילה ובעולם ההלינסטי נחשב לאל המאגיה.

קבוצת הכוכבים ג'מיני מכילה את הכוכבים קסטור ופולוקס שממהותם נובע רעיון השניות התאומית- סוג של מציאות נפשית דואלית הממזגת טוב ורע, רציונלי ורוחני בצורה פרדוקסלית . כמו למשל העובדה שהרמס הקלאסי נחשב לאל הגנבים וגם לאל ההתגלות . בתור אל ההתגלות העניק את שמו לאסכולה הפילוסופית ההרמטית ( מבית מדרשו של הרמס טריסמגיסטוס) בצורתו העליונה הוא אל הפרשנים והמלומדים . הוא אחד שהם רבים , אין הוא האור אלא רק נושא אותו . הוא מרכב מניגודי רוח וחומר ומייצג אנרגיה נפשית דינמית שמהותה תהליך תנועה ושינוי. על פי האודיסאה נהגו מהמרים בזמן העתיק להתפלל להרמס תוך ברכת המזל המפורסמת "קוינוס הרמס".

תקשורת ושפה

התאום זקוק לתנועה ושינוי , רעב לקשרי גומלין , עירוני במהותו וזקוק לאינטראקציה תמידית עם הסובבים אותו בכדי שלא ירגיש כלוא. הוא מילולי , אוביקטיבי ושכלתני , אמן בדיבור ושכנוע , מחפש את ' השם בחוץ'  אולי צדק הפסיכואנליטיקאי ז'אק לאקאן שהשפה התאומית לא מייצגת מציאות אלא בוראת אותה ( ועל זה אמר פעם הפילוסוף ויטגינשטיין " השפה היא לא רק כלי הרכב היא גם הנהג…")  הממשות ממשיכה לחמוק מבלי להיתפס סוג של פער בין מסמן למסומן, בין המילה לאוביקט שם בחוץ. בעומק הפילוסופיה התאומית מצויה ההנחה שבעצם היותנו מדברים – משמע אנו חסרים , זאת אליבא דלקאן. אולי זהו שורש הרעב התאומי לתנועה ותקשורת , לגירוי ללא הפסקה , הצורך למעבר מאוביקט לאוביקט כדי למלא סוג של חלל פנימי מובנה שמקורו בשפה. אולי ראוי לציין שהתינוק רוכש את השפה בגילאים שנה עד שלוש . לפני כן הכיר את העולם דרך חושיו ולא באמצעות מושגים ומילים . בהתבוננות קבלית אלוהים בורא את העולם בהיגדים , כלומר בדיבורים . האותיות והמילים מתווכים בין אין ליש , בין אלוהים לבריאה . השפה אם כן היא פונקציה תאומית של תיווך (פרק ב של בראשית) השפה היא הנחש באירוע הגורלי של האכילה מעץ הדעת היות שאז נוצרה באדם וחוה המודעות להיותם ערומים , נולדה ההכרה שקודם לא היתה להם, של הפרדת גוף מנפש. שפה היא אם כן פיצול, שניות , לא רק בין האינסוף לבריאה האלוהית אלא גם בתוך האדם עצמו , השניות שמתקיימת  בתוכו בין הגוף  והנפש. האותיות הן התגלמות רוח אלוהים ומקור חיותה של הבריאה ביהדות . השפה היא אישוש למשהו חיצון , טרנסצנדנטי. המילים ורוממנו מכל עם וכל לשון מצביעות על שהשפה התאומים היא גשר ומפגש בין רוח האדם עם הרוח האלוהית בשפת הקודש העברית . מזל תאומים כארכיטיפ השפה מתווך בין אינסופיות ההוויה האלוהית לאינסופיות המחשבה האנושית.( רחל אליאור ," חירות על הלוחות "1999). על פי ספר היצירה , המעבר מן המפשט לממשי מתבטא דרך השפה , אותיות התפילה הופכות לצוהר שדרכו נשקף העולם האינסופי. הן הנתיב התאומי הדואלי הדו כיווני שמחבר בין הארצי לשמיימי. בין אינסופי לסופי, בין רוחני לחומרי , בין אלוהי לאנושי. השפה מבליטה את המימד הקשתי (של מזל קשת המרחבי חופשי) הקוטבי לתאומים בגלגל המזלות היות שמאפשרת מודעות ובחירה חופשית . העתיד מתהווה במחשבתו של האדם ולא נקבע מראש . זהו סממן של חופש קשתי קוטבי בחוקיות ההפכים המשלימים המובנה בעומק רעיון גלגל המזלות. בשלב המאוחר יותר השפה מאפשרת את הקהילה ורעיון הקבוצה ובכך שוב קושרת לעתיד של החברה תכליתה ומטרתה בכיוון של ייעוד היסטורי לפחות המישור הדתי של החשיבה. אולי לא מפליא לוחות הברית הם שניים וניתנו במעמד הר סיני בחודש סיוון , במזל השניות –תאומים. אבל מן הראוי גם לזכור שמגדל בבל הוא ביטוי ליוהרה ולכן נהרס ( בראשית י"א\5). אל לנו כבני אדם להסתנוור מעוצמת המרחב והחופש הקשתי קוטבי שמייצרת השפה התאומית , גם אותה יש להגביל במסגרות .

speak

חוקרת התאולוגיה רבקה שכטר ( התנ"ך כמשל 2008) מדגישה שהאכילה מעץ הדעת מצביעה על העובדה שהעולם הוא פרי של אינפורמציה (שם,6) פרי של שפה. האדם רוכש את השפה ממקור חיצוני , מעץ הדעת, תמצית הפילוסופיה הלשונית התאומית. השפה ככלי למודעות ולבחירה חופשית מקפלת בתוכה התחייבות לבחירה חופשית ואינה דבר של מה בכך אקראי או סתמי , יש למימד זה כיוון מטרה ותכלית. האדם מרגע שמדבר הופך לבעל חוב לגורם חיצוני להבדיל בין טוב לרע בשניות התאומית. השתיקה היא אם כן ניסיון לשיחרור מעול השפה , מעול עץ הדעת , מעול הבחירה והאחריות .

השפה מביאה את תחושת המרחב ונדידה של הקוטביות הקשתית , זו אינה רק הסתגלות תאומית אלא גם שינוי יזום וכיבוש מרחב קשתי של ארצות ויבשות השפה מקפלת בתוכה נדידה וגאוגרפיה. הפילוסוף דקארט אמר " אני חושב משמע אני קיים " בקוגיטו המפורסם בספרו  'הגיונות'  אך בהתבוננות תאומית ניתן להוסיף עוד מימד : " אני מדבר משמע אני בתנועה". שפה היא סוג של נסיעה , תחבורה…מהפנים לחוץ, מהאני אל הזולת. לגבי התאומים לדבר הוא לנסוע , לעבור לשנות , אולי להחליף  מן סוג של אופטימיות ( שוב קוטביות קשתית) של להיות בתנועה , להיות לקראת  כי סטטיות מעיקה על הנשמה. נסיעה היא בריחה  ממעגליות נצחיות ממקום ללא זמן ומרחב  אל לב הזמן והמרחב עצמו. השפה מכילה מבנה של זמנים ( פעלים ובניינים של עבר הווה ועתיד) ולכן בלעדיה הזמן לא יתבטא כראוי בהכרה האנושית. לשפה אופי לינארי , אות אחר אות מילה אחר מילה משפטים שהופכים לטקסט.. הבודהא סבר אחרת בגלל מהותו הדגית נצחית ( אלן ווטס " דרך הזן " 2009) שהעולם לא ניתן לניסוח במילים , המילים הם החורים ברשת , תבניות אשלייה שדרכה חומקת ההוויה כמים מתוך מסננת , זהו כמובן בסיס העימות הפילוסופי בין מזל דגים לתאומים בייצוגיהם הארכיטיפים והאידאים. זאת  הסיבה שהבודהא מעולם לא אמר מילה לדעת הזן למרות אינספור הדרשות שמיוחסות לו המסר האמיתי שלו מעולם לא נאמר. השניות התאומית תתבטל על פי הזן  כשנפסיק לסווג ולתרגם למילים את חוויותינו . צליל המים אינו באמת מגע המים הממשיים . העולם המסווג הוא תוצר של התודעה ומתורגם לאותיות ומילים . ברור שהזן לא יסכים למימרה התאומית של פאוסט " ככלל אל המילים היה כפות !או אז אתה בשער המובטח של מקדש הודאות ". ( גתה " פאוסט", דביר  1975).

אבל הבחירה התאומית  היא לדבר, לנסוע , להימצא בתנועה ובזמן. התקשורת והשפה הופכים את האדם לאוביקט, לגורם שמצוי תמיד  " מחוץ" למתרחש במציאות . קיים הצורך להגיע איליו כי הוא לא חלק מאיתנו , אינו שוכן בכוליות הדגית של האסטרולוגיה . זוהי דואליות שמפרידה ביננו לזולת . שיאה של השניות . זהו עולם התקשורת המעוגן במלל התאומי.

מדיה

התאום כורך בעסקת חבילה אחת את העירוניות ואת מגעי הגומלין , את המסחר המכירות , הפרסום והתחבורה . הוא מודע שההמון רעב לגירויים ושהשתיקה קשה לאדם . הדיבור מוציא אותנו מהריקנות הפנימית. התאומים משתמש ברדיו , בטלויזיה, באינטרנט, ברשתות החברתיות ובעיקר בסלולר, כדי שנדבר, כדי שנמצא 'בנסיעה מתמדת' חלילה מלפגוש את עצמנו.. תקשורת מחליפה מפגש נשמות אמיתי בנוסח יחסי אני –לז לדעתו של הפילוסוף היהודי מרטין בובר. זוהי מעגליות תאומית פרדוקסלית  היות שמצד אחד תקשורת היא תנועה לקראת ולכן מקפלת בתוכה אופטימיות של 'שחרור מה.. שיחרור ל..' מצד שני האדם מצוי בתנועה תמידית לא מספקת.. וחווה רדידות אנפורמטיבית ובלולאת משוב ממשיך לתקשר לנוע לחפש…בחברות התוכן הסלולרי, בתאגידי האינטרנט לתנועה הזו יש שם: טרפיק, היכן מצוי הנחיל, איך יוצרים אותו ולאן הוא פונה כעת.. מבנה זה יתורגם לפרסום ומכירות.

hwy

אנו צורכים תקשורת ומצויים בסוג של אינפומניה אומר יעקב בורק (רעש 2009) זוהי התמכרות למידע, לנסיעה לתנועה תדיר …אופטימיות אשליתית. זוהי נסיעה לשום מקום אם תשאלו את מזל דגים הבודהיסטי טאאוסטי. מידע הוא סוג של מתווך ביננו לבין העולם , זמזום ורעש תמידי כך שאיננו יכולים כלל לשמוע את עצמינו. מידע מחסל את הקשב הפנימי של הנשמה. אנו אולי פוחדים לא למצוא בפנים מאומה אז אולי עדיפה עיסקה פאוסטית של למצוא דיאטה אינפורמטיבית 'שם בחוץ' סוג של מזון מהיר …מזללות מהירות …חלילה להיפגש עם השקט הפנימי. מופצצים במסרים שיוקיים אנו בורחים לדעת בורק אל הרעש . ואנו נוסיף אל הנסיעה המהירה באטוסטרדת המידע, מהיר ..אופטימי.. ומשחרר… הוגיי התקשורת הידועים כמו מרשל מקלוהן ( להבין את המדיה 1964) ניל פוסטמן ( בידור עד מוות  2000)  ופוקו ( הארכיאולוגיה של הידע 1982) רואים בתקשורת תורת הכרה חדשה ( אפיסטמולוגיה).

tumblr_nvglgteqME1qz4gevo1_1280אצל מקלוהן המדיום הוא המסר, המבנה ( של אמצעי התקשורת) מכתיב את התוכן. הצורה מקבלת קדימות והעדפה על התכנים וגם קובעת אותם ואת סדרם . אמצעי התקשורת מכתיבים את צורת התפיסה שלנו ומשנים את מושגי האמת שלנו על המציאות . מקלוהן גרס שאמצעי התקשורת הינם המשך שלוחות מערכות העצבים שלנו. מדיום חדש כטלפון סלולרי משנה את מבנה השיח עד כדי פגיעה בשפה , במילים ובאותיות המתקצרות למסרונים וסימנים . בטרמינולוגיה מקלוהנית, המסרון הוא המדיום . סופר סת"ם בודאי לא היה מסכים לפגימה במילים ואותיות שמקורם הדתי הוא בעץ הדעת. בחברת העתיד של האח הגדול ב1984 לג'ורג אורוול (1984) מתקיים 'שיח חדש' שתפקידו לשבש את מובן המילים כדי שהציבור יפנים תכנים מעוותים ללא כל התנגדות. שיבוש השפה הוא פגימה בהכרה האנושית , בכושר השיפוט ובבחירה החופשית שניתנה לאדם מאלוהיו.

kids

הטלפון הסלולרי משאיר אותנו בקישוריות כל הזמן , זמינים בכל רגע נתון, נגישים לעולם החיצון קשובים איליו מנותקים מקשב פנימי . התקשורת מפשיטה מהאישי לכללי . בתקופת מלחמת ויאטנאם הגיב נשיא ארה"ב לינדון ג'ונסון על דבריו של השדר המפורסם  מרשת סי בי אס וולטר קרונקייט בביקורתו על המלחמה " אם הפסדתי את קרונקייט הפסדתי את דעת הקהל האמריקנית ". ג'וני קרסון , מנחה תכנית הטוק-שאו המפורסמת באמריקה , החדיר את הגנום התאומי לסגנון הגשתם של מנחי הטוק –שואו כדוגמת ג'יי לנו , דיויד לטרמן ואחרים- קצת לדבר קצת להצחיק , העיקר לשחרר את הפרט מתהומות נפשו ולספק לו ערב קליל ומבדר . אתה משועמם? זפזפ בשלט  ותמצא שחרור בערוץ הבא . השדר האמריקני המפורסם טד קופל סיפר פעם על הלחצים שמפעלים עליו לפני כל תכנית " נייט ליין": דורשים מימנו לדבר בשפה עממית , פשוטה, מדי לטעמו , וזאת בגלל חשש ההפקה שהצופים יעברו לצפות בערוץ המתחרה . התאום בוחר בכותרת הנכונה ומתווך נכון בין ההמון למפרסם ולסינתיזה כלכלית גדולה . הוא ממכר את ההמון לתקשורת בדיוק כפי שצפה מקלוהן בזהותו את המימד הנרקוטי הקיים בתקשורת. הנטייה להשאיר את הרדיו, הטלבזיה או הפייסבוק פתוחים היא סוג של תאומיות המאששת את "המציאות שם בחוץ".. אם אני קשוב או צופה כנראה שבאמת יש מציאות שם בחוץ. לדעת מקלוהן אנו הופכים למה שאנו צופים בו  הדוגמא הטובה למימד זה היא תכנית האח הגדול המשודרת ללא הפסקה בטלויזיה.

9f15601489c84b558ec8000f8349c893

החברה הופכת להיות הד לתקשורת התאומית ושבויה בהסחת הדעת הבידורית כפי שגורס ניל פוסטמן בספרו "בידור עד מוות" (2000). מכך בדיוק חשש אלדוס הקסלי בספרו" עולם חדש מופלא (1932) מתאר את משיכתנו לאח הגדול . האקסלי לא מכוון לחששו של אורוול ב-1984 להפך הוא חושש מהתמכרות ההמון ואהבתו לאח הגדול התקשורתי. אורוול פחד מימה שאנו פוחדים, האקסלי פחד מימה שאנו אוהבים… הסוציולוג הצרפתי בורדיה מכנה את הפנליסטים בטלבזיה " fast thinkers" בהקבלה למזון המהיר של שידור קל ונוח לעיכול . כאימרה ההתקשורתית המפורסמת: "ככל שאתה יודע פחות מצבך יותר טוב"… כך לדעת שדר אמריקני מפורסם היות שאיטיות וכובד ראש מפריעים למרקורי ולגביו הם מיותרים ומתסכלים, סוג של עצירה.. מן תחושת של היות בפקק תנועה… להפסיק ליסוע. נדרשת זרימה ומעבר קליל בין דיבור מהיר ונעבור לפרסומות …" הנעבור אל" הוא הנסיעה התאומית משהו אופטימי של היות לקראת.. התקשורת היא תורת הכרה חדשה. כל הללו גם מזכירים את משל המנורה הבודהיסטי: כאשר המנורה דולקת היא אמנם מאירה את הנמצא בחדר (בידרמן, מסעות פילוסופים 2003), אבל באותו זמן מאירה גם את עצמה. החדר הוא משל לעולם, החפצים הם האובייקטים החיצוניים, המנורה היא התודעה ההכרתית כשהיא מאירה את הסובבים היא מאירה גם את עצמה אחרת תימוג. זו התלות התאומית תקשורתית באוביקט. גם חיצון וגם מאפשר תנועה תמידית. רק לא להפסיק לתקשר כי ללא מילים זו חשיכה ללא תנועה.

ads

פרסום

מזל תאומים הוא מעמודי התווך של הקפיטליזם כי יש לו את היכולת והכוח לפרסם. הפרסומת היא עולם של דימויים, מוזיקה, דרמה, הומור , מידע על ידוענים ומותגים. הפרסום התאומי מפעיל את הקוטביות הקשתית בתנועה מרחבית, משחררת מוחצנת ,  אופנה ,מודלים ואלילים במשחק של דימויים.(בודריאר 1986) הביזנס התאומי הופך לשואו ביזנס . התרבות הצרכנית אומרת הסוציולוגית אוה אילוז ( תרבות הקפיטליזם ,2002) כפי שהפירסומאים עיצבו אותה מעדיפה נהנתנות על פני רציונאליות. המוצרים נמכרים על פי הערך הרגשי שהפרסום התאומי בונה סביבם. עולם של דימויים ורגש בונה את ערך השמפו , הטלפון הסלולרי  או דגני הבוקר. באקט הפרסומי יש למוצרים אלה להפעיל את קוטביות השפע והאושר הקשתי הקוטבי כי אנו הופכים לרגע לצעירים, יפים ומשוחררים, חייכנים והרפתקנים. הקנייה מעבירה אותנו מהמימד התאומי לשפע האריסטוקרטי הקשתי קוטבי . הפירסומאי התאומי מטעין את המוצר בערך רגשי. נעילת נעל הספורט הנכונה , פתיחת יין צרפתי יקר באירוע , מסמלת את היוקרתיות הקשתית שלנו. המוצר ישיב נעורים אבודים , נעל הספורט תביא  אותנו לטבע הרומנטי עם בת זוג , הכל מוביל לסוג של מרחב  וחופש קשתי משחרר, מיוחל, אופטימי ושמח. לתאומים העולם הוא מרכול גלובלי ואם אינך יכול לשנות את טבע האדם לפחות תוכל למכור לו עוד קצת.. אנו לא צורכים מוצרים, אלא צורכים את המשמעות הגלומה בהם.  העולם הפרסומי הוא סוג של פסיאודו-תרפיה , נתינת תחושת ערך ודימוי עצמי מזוייפים, הקניה היא טיפול נפשי אינסטנט של שיחרור לרגע. לפרסום יש מובנה מואץ משחרר לא יותר מ30 שניות.. אחרת יחשב ארוך מותאם לתקשורת התאומית. לכל הבעיות יש פיתרון מהיר… הפרדוקס הוא שההבזק הויזואלי אסתטי של הפרסומת מרוקן את המוצר ממידע אמיתי , אנו נחליט מהר לרוץ ולקנות. ריקון המוצר בפרסום מהווה צורניות לוכדת נטולת כל טעון או השקפה אישית. המוצר הוא דרך חיים שמתאימה לכולם …ובודריאר (אמריקה 1986) טוען " חייכו, חייכו… הריי באין זהות יש להם לאמריקאים שיניים נהדרות ". פרסומת לדעת מקלוהן היא חדשות אך תמיד חדשות טובות.

כותרת \ שלטי חוצות \ עירוניות

החוקר ההולנדי יוהאן הוזיניחה  ביקר בארה"ב ב-1926. בספרו "יומן אמריקה" הוא מציין את חשיבותה של הכותרת שנועדה לפתות את הקורא לקרוא וגם לקנות. הטקסט מייחצן את עצמו דרך הכותרת שהיא סוג של הגנה מהאנונימיות הקשה של החיים המודרנים. ושלטי החוצות, ככל שהם גדולים יותר –אנו הופכים קטנים יותר . תצלומי הפנים הענקיים הם אולי ביטוי לאבדן הזהות שלנו כשהסלב הוא סוג של זהות פרסומית , מסווה לחרדתנו משאלות עמוקות של תכן וזהות אישיים . סלבוי זי'זק ההוגה הצכי אומר בספרו " ברוכים הבאים למדבר של הממשי" (2002) שהפגיעה של בן לאדן במגדלי התאומים, מגדלי הסחר העולמי הייתה מכוונת בין השאר להפסקת תפיסת החיים התאומית – אמריקנית בבלעדיות של מסחר. המשוואה קפיטליזם = מוות באה לביטוי בקופצים מהמגדלים הבוערים שייצגו את הדואליות של מרקוריוס  הרמס המיתולוגי אל המסחר היות שהיו שניים כאלה סוג של ייצוג ל-0-1 הדגיטלי אולי.. בנפשו הערבית מוסלמית חש בן לאדן את המימרה " החיפזון מן השטן"… שהמוסלמי לעולם לא יסתגל לעולם המהיר של התאומים המכתב מהכיוון המטריאלי מסחרי.

sep11

פרופסור גרמני בן מזל תאומים אוסוולד ספנגלר (29.5.1880) שהתמחה בשפות אך גם במדעי המדינה. בספרו " שקיעת המערב "(1926) והוא מבטא את המתח הקוטבי בין תאומים לקשת . ספנגלר מבדיל בין תרבות לציביליזציה . 51S85XWRAKL._AC_UL320_SR212,320_התרבות תוססת בתום נעורים תאומי , הציבילזציה , הוא גורס היא גלישה לניוון , לרדיפה אחר נוחות. עם העתקת המוקד ההיסטורי מאירופה המערבית לאמריקה במאה ה-19 מתחיל החורף של המערב. ספנגלר רואה את אמריקה כרומי של העולם המודרני .הוא משליך מנפשו התאומית את הקוטביות המרחבית קשתית הקוטבית היות שמניח שהן רומי והן אמריקה הן אמפריאליות  ומוחצנות , מרחביות , קשתיות במובהק . ההתפשטות המרחבית עוצרת את ההתפתחות הרוחנית של שלב התרבות שקדם לשלב הציביליזציה  ולכן, בהדרגה , מופיע שלב הדעיכה והשקיעה, הניוון והריקנות הנובעים מהיעדר ביטוי רוחני משמעותי . המערב הוא המקבילה של רומי ובודאי לא אתונה של פריקלס  כך אליבא דה ספנגלר . בלשון אסטרולוגית רק בן מזל תאומים יכול להכיל מודעות כה מעניינת של מימד הקוטביות הקשתית על חסרונותיה בתוך תמונת המקרו הכוללת של העולם.

עירוניות: העיר כאמפליפייר תאומי

face

גיאורג זימל במאמרו "העיר הגדולה וחיי הנפש" (1903) הוא בודאי חלוץ בהבנת התאומיות ( בשפתנו האסטרולוגית) כאישיות אורבנית כשמדבר על העלייה של הפעילות העצבית כעל בסיס פסיכולוגי להבנת האדם העירוני , להשפעת הדוחק של הכרך הגדול. הסביבה העירונית התובענית לא מניחה לאדם אלא דוחקת בו ( אורבניזם 2007), מגבירה את הגירוי העצבי ותוקפת את חושיו ברצף בלתי פוסק של התרשמויות אקראיות.simmel1 זימל סבור שהתנאים הפסיכולוגים שהעיר יוצרת לא מאפשרים יחסים רגשיים עמוקים. אלה יותר יחסים של קונה-מוכר. אכן יש בעיר סוג של שיחרור מכבלי השבטיות והמנטליות הכפרית של מזל שור שאולי גם אופייניים לעיירה קטנה , הרגשת הקהילה נחלשת בעיר והפרט מרוויח את המרחב החופשי של הקוטביות הקשתית. סוג של תנועה, אותה תחלופה בלתי פוסקת של גירויים פנימיים וחיצוניים שמייצרת עליה בפעילות העצבית . זהו ניגוד ניכר לחיי הכפר או העיירה הקטנה בהם הדימויים איטיים וסדירים יותר. לכרך התאומי יש אופי קישורי, תקשורתי אינטלקטואלי מתוחכם של חיי הנפש לעומת הכפריות המייצרת קרבה רגשית ומקצב איטי. משהו בכרך הופך את האדם למספר שהוא סממן של תבוניות, שכלתנות , הכרך התאומי לובש צורה של אינטרס , עינייניות חסרת רחמים (שם,26) אגואיזם כלכלי אין מה לחשוש מהטיה בלתי צפויה בשל יחסים אישיים. סדר היום התאומי בכרך הוא בעל סממן מספרי , חישובי. ערכים כמותיים מחליפים ערך איכותי . למזל תאומים יש מהות חשבונאית. בעירה הקטנה או בכפר התאום יחוש מחנק סוג של אקווריום…בכרך כל חוט שנטווה מצמיח חוטים חדשים , זהו חיווט מרקוריאלי בלתי פוסק של תנועה קישוריות והללו יוצרים את המרחב הקשתי קוטבי בעל סממן של חופש ואופטימיות ..של היות לקראת… אבל למרות הנאמר יש בו בכרך העדר אותנטיות של קשרי אנוש אמיתיים ולכן הוא מזמין גם סוג של בדידות וניכור. קישוריות היא לא באמת קשר ולכן האדם התאומי יכול לחוש נטוש בהמולת העיר  הפרט בתוך הכרך הוא מספר . המרחב אולי משחרר מההיסטוריה משהו, אך יוצר בדידות מסוג חדש . אוסוולד ספנגלר טען "שלעיר יש תרבות משלה: "מה שהבית הוא בעבור האיכר , העיר היא בעבור איש התרבות"…(אורבניזם ,41), תחבורה, תקשורת, חשמליות, טלפונים, עיתונים, פרסומת , מעליות.. הכל מחולל ניידות גדולה ריכוז גדול של אוכלוסיה אורבנית . ספנגלר סבור שכל התרבויות הן ילידות העיר זהו קריטריון של ההיסטוריה העולמית  זוהי היסטוריה של אנשי העיר. האנתרופולוגיה, מדע האדם עסקה בראש וראשונה בחקר האדם הפרימיטיבי . אולם בין התרבות התאומי העירוני הוא נושא לא פחות מעניין למחקר…למשל הניידות , התנועה התאומית מרקוריאלית לא נמדדת רק באמצעות שינוי המיקום אלא יותר באמצעות המספר והמיגוון של הגירויים שהיחיד או האוכלוסיה מגיבים להם. ניידות תלויה לא רק בתחבורה אלא גם בתקשורת , חינוך, למידה וקריאה כמו גם להרחבת כלכלת הכספים למספר גדל של אינטרסים . המונח ניידות התאומי הוא היפוכו של "בידוד" זהו טווח רחב של תופעות שהעיר מייצרת. האנטלגנציה התאומית היא ללא ספק גם תולדה של נידות האוכלוסיה . מעניינת כאן העובדה שקיים קשר הדור (שם, 59) בין חוסר הניידות של האדם הפרימיטיבי לבין אי יכולתו לכאורה לעשות שימוש ברעיונות מפשטים ( קוטביות קשתית). הידע המצוי בידי האיכר כתוצאה  מהעיסוק המוחשי שלו בבקר מרעה או בשדה  , הקשר לאדמה מקשה על פיתוח הפשטה ומעבר מרמת המוחש לרעיונות. מאחר ומרקוריוס הרמס הוא האל המיתולוגי של הסוחרים השווקים והתחבורה, השוק הוא אחד הגורמים ליסודה של העיר המודרנית, בורסה, לשכות מסחר , כל הללו דורשים מהירות, הסתגלות והם בעלי אופי חדשותי. ידע מקבל חשיבות הכרחית. העירוניות מאפשרת את הפרסומת הכותרת, הרכילות וכל הללו את מה שקרוי דעת הקהל . בנסיבות אלה הרחוקות מרחק רב מהכפריות השורית הסמלים המקובלים של אופנה , סגנון , לייפסטייל כל המהומה הגדולה.. שמושכת את הצעירים מהכפר לעיר . סוג של שאיפה לאופטימיות ומרחב קשתי שלכאורה בפיצוי קוטבי מהווה גירוי ותוכן חדש. סוג של חיכוך ואינטראקציה ללא הפסקה. אך בעלי אופי מקוטע ותועלתני. צפיפות מחזקת השפעה של מספרים. רמזור, שעון, פגישות נקבעים  במספרים. עזיבת או התעלמות מהמספר תביא לשקיעה בבדידות. התאומים כמזל תקשורתי וחברתי מביא את האדם בעיר להצטרף לקבוצות של אחרים בעלי אינטרס דומה לשלו. החיים העירוניים הם בדרגה גבוהה בהרבה של תלות הדדית בין בני אדם . האנשים נתונים למניפולציות באמצעות סמלים וסטיראוטיפים המנוהלים ע"י קבוצות אינטרסנטיות שפועלות מאחוריי הקלעים באמצעות שליטה באמצעי התקשורת. הרדידות משהו של מזל תאומים נוצרת ככל שמספר האנשים המקיימים בינהם אינטראקציה גדול,כך תהיה רמת התקשורת ביניהם נמוכה ואלמנטרית היינו ברמת הדברים המשותפים המשרתים את האינטרס של כולם. מזל תאומים הוא בעצם הארכיטיפ של הסוציולוגיה האורבנית.

התמונה הבאה מדגישה את המימד הצורני הקיים בעומק המבנה של המזלות. זהו דגש על פיגורטיביות הקושרת שניי מאורעות מזמנים כה שונים לאחדות צורנית\רעיונית מאחר וההדגשה היא על עיתון וטלפון סלולרי כשהמיקוד בהם כה מוגבר …הזמן לא משחק תפקיד אלא הרעיון מתיך את המימדים לעיקרון מאחד נפשי של תלות בתקשורת וקישוריות תאומית.

תאומים מפורסמים

John F. Kennedy

Sen. John F. Kennedy, posing for picture. (Photo by Hank Walker//Time Life Pictures/Getty Images)

ג'ון פיצ'גרלד קנדי (29.5.1917) היה נשיאה ה-35 של ארצות הברית והיה בן 43 בלבד כשנבחר לכהונה. קנדי מייצג  בצורה מבהקת את מזל תאומים כשנתפס בעיני האמריקאים הרבה יותר צעיר , רענן ויפה תואר מאשר ניקסון ( מולו התמודד על הנשיאות) שניבט מהטלוויזיה בבחירות של 1960 כשדמותו אפרורית ודהויה. קנדי היה נואם מוכשר ועשה שימוש תאומי נכון במילים ובתקשורת. כך הפעיל את הקוטביות הקשתית ע"י נטיעת תקווה חדשה ואופטימיות והבטחה לאופטימיות באמריקה . הוא גם הבטיח מסע קשתי פורץ גבולות שבסיומו ינחת אדם על הירח. בעצם קנדי היה סוג של קמלוט , מעין אביר תמים אידיאליסטי , והצעירים נשבו בקסמו . את מותו מצא בידי מתנקש בדאלאס שבטקסס, כשנורה בקדילאק הנשיאותית.

140624-bob-dylan-1457_fc36cf65fb1e95993f7f2af408bc9600.nbcnews-ux-2880-1000

בוב דילן (24.5.1941) הזמר המפורסם בן מזל תאומים , צעיר לתמיד וגם כעת בגיל 70 ממשיך להופיע וחש טוב על הבמה. דילן הוא מרקוריוס הרמס שלא עולה בדעתו להפוך לסמל פתטי של שנות ה-60. דילו הוא לא רק מרקוריוס הרמס שליח האלים המיתולוגי אלא שליח של דור והוא גם מתווך תאומי בין מוסיקת הבלוז והפולק לבין בני דורו ובכלל בעל יכולת מכירה ושיווק מצויינים.

donald-trump-grow-up

דונלד טרמפ (14.6.1946) המיליארדר שמתמודד בימים אלו לנשיאות ארצות הברית  בהחלט כובש חלקים מאמריקה בעזרת מילים ומשפטים. הוא נלחם בעיתונות, בסינים, בהילארי קלינטון במקסיקנים ובאסלאם… הקשת הקוטבי מביא אותו למסע צלב אחד גדול בכל המרחב .. זהו מסט מילולי מחצן
בו הפה התאומי מייצר בליסטראות שיורות ללא הפסקה. אצל טרמפ התפיסה והפילוסופיה השלטת היא תאומית, זהו עולם של עסקים …וצריך לסגור עיסקאות. במובן מסויים התוקפנות המילולית שלו מזכירה בן תאומים אחר כאן בארץ, איווט ליברמן 5.6.1958 שלפני מינויו כשר ביטחון " ירה מילולית " בכל מה שזז…

2015PaulMcCartney_Press_060315.article_x4

פול מקארטני (18.6.1942) החיפושית המפורסמת אכן חווה את השניות המוזיקלית כששר וניגן יחד עם ג'ון לנון את מרבית שירי הביטלס . הוא יליד תאומים חברותי ותקשורתי ונראה צעיר מכפי גילו סוג של הפואר אטרנוס במיטבו.

HenryKissengerUSSecOfState_large

הנרי קיסינג'ר (27.5.1923)  היה מזכיר המדינה האמריקני בתחילת שנות ה-70 של המאה הקודמת . הוא תאומים מאפיין בחריפות שכלו ובכושר ניהול המשא ומתן שניהל עם גורמים שונים בעולם. נחשב בזמנו לאשף ההדלפות ומניפולטור של מידע ועשה בכישוריו אלה שימוש מבריק כדי לקדם את עינייני החוץ של אמריקה ( קוטביות קשתית) . רעיון השניות של המזל נכרת היטב בסיפרו "דיפלומטיה" (1994) שבו הוא מציג הנחת יסוד דואלית של שתיי גישות למדיניות החוץ האמריקנית: זו של וודרו ווילסון, והאחרת זו הנעוצה במורשתו של תיאודור רוזוולט.

Wayne-Eastwood

תאומים אחרים הם השחקנים ההוליוודיים ג'ון ויין (26.5.1907) וקלינט איסטווד (31.5.1930) שברוב סרטיהם מצאו את עצמם מגלמים בוקרים, אקדוחנים ומשליטי חוק וצדק במערב הפרוע. במבטינו הכוכבי זהו רק עוד אישוש לרעיון הפיצוי הקוטבי קשתי הפועם בבני תאומים.

gty_joan_rivers_04_kb_140828_16x9_992

ונסיים בג'ואן ריברס (8.6.1933) הטלויזיונית מאמריקה שהיתה ידועה בסגנון הדיבור החצוף וקול רם וצורם שכללו גם קומיות תאומית כשנהגה לצחוק על עצמה ועל ידוענים הוליוודיים. וכל אלה בגיל 80 שאצל התאומות הוא אולי 40…

מקורות

מרטין רודן " פנתיאון האלים האולימפים , מבוא למיתולוגיה יוונית , על הרמס מרקוריוס  עמ 41 . בצלאל ירושלים 1982.

תנ"ך, ספר בראשית פרק ב'.

רבקה שכטר " התנ"ך כמשל, ספרא 2008

פרו'פ רחל אליאור "חירות על הלוחות " אוניברסיטה משודרת משהב"ט, ת"א 1999

אלן ווטס, דרך הזן חרגול, עם עובד, ת"א 2009

גתה "פאוסט" חלקים 1,2 דביר, ת"א 1975

יעקב בורק "רעש" כנרת זמורה ביתן, ת"א 2009

מרשל מקלוהן " להבין את המדיה (במקור 1964) בבל, ת"א 2003.

ניל פוסטמן " בידור עד מוות" פועלים, ת"א 2000.

מישל פוקו " הארכיאולוגיה של הידע"(1969) רסלינג, ת"א 2005.

ג'ורג' אורוול 1984 עם עובד, ת"א 1982

אלדוס האקסלי " עולם חדש מופלא" (1932) כנרת זמורה ביתן, ת"א 2008.

פייר בורדייה " על הטלוויזיה (1996) בבל, ת"א 1999.

שלמה בידרמן " מסעות פילוסופים " ידיעות אחרונות, ת"א 2003.

אוה אילוז " תרבות הקפיטליזם" אוניברסיטה משודרת משהב"ט, ת"א 2002.

ז'אן בודריאר "אמריקה" (1986) בבל, ת"א 2008.

יוהאן הוזניחה " יומן אמריקה" (1926) רסלינג, ת"א 2007.

סלבוי ז'יז'ק  " ברוכים הבאים למדבר של הממשי "(2002) רסלינג, ת"א 2002.

שלמה שוהם " אלימות האלם "פרק 6 מילים מילים, צריקובר ת"א 1984.

הנרי קיסינג'ר "דיפלומטיה" שלם ירושלים 2007.

גיאורג זימל ,רוברט פארק ,לואיס וירת, אורבניזם, הסוציולוגיה של העיר המודרנית. (1925 ,1938) רסלינג, ת"א 2007.