תפיסתו האסטרולוגית של רבי לוי בן גרשון

הערה

הרלב"ג  (1288-1344)

מבט ודגשים על תפיסתו האסטרולוגית  של רבי לוי בן גרשון  מתוך מיקוד דתי ופילוסופי יהודי.

להתבונן מבעד למשקפיו של הרלב"ג הוא לצאת למסע שמתרחש כשבע מאות שנה לאחור . זהו מסע מרתק בעקבותיו של פילוסוף , רציונאליסט יהודי שחיי בדרום צרפת בעיר אורנ'ז ובאביניון .חשוב לציין שהרלב"ג אינו מיסטיקן אלא אדם רב תחומי הקושר בתורתו פרשנות מקרא , הלכה וידע רחב באסטרונומיה , אסטרולוגיה, מתמטיקה ופילוסופיה .(יתכן שהיה גם רופא ). הרלב"ג מבקר ללא היסוס את הרמב"ם , את אריסטו ואת אבן רושד ( האוטוריטה בה' הידיעה של אותה תקופה ) וזאת מתוך בחינה מדוקדקת וביקורתית של הדברים שאמרו.

החשוב מבחינתנו הוא ההקשר הכוכבי וראיית האסטרולוגיה כמדע ( אצל הערבים הנוצרים והיהודים) ומנקודה זו הוא ממשיך את דרכו אל סוגיית הנבואה וההשגחה . זוהי חשיבה אינטגרטיבית מעניינת ביותר , הקושרת ומאחדת תחומים שונים למבנה מחשבתי משותף שהשפעת הכוכבים היא חלק מהפיזיקה שלו . הרלב"ג עסק גם בתחזיות ( נאמר שניבא את המגפה השחורה (מרץ 1345) ביקר בחריפות את הסילוגיזמים של אריסטו והוא מעוניין להתאים בין דת לפילוסופיה  אך בקדימות לפילוסופיה . ספרו הפילוסופי –תיאולוגי הוא " מלחמות השם" .

במאמרו " הצלחה נפשית ואסטרונומיה , מלחמתו של הרלב"ג נגד תלמי" (1988) טוען גדי פרוידנטל  שהרלב"ג נוקט ריאליזם אפיסטמולוגי המגיע לביטוי ברור ביותר באסטרונומיה . לגביו  הישארות הנפש  היא אישית  וב"מלחמות השם" א, י"א הוא קושר בין אישיותו של האדם לבין רכישת המשכלות באמצעות השכל שיש בתוכו צורות משכלות אותם משיג האדם בחייו. צורות הן מטבען בלתי נפסדות , הן נצחיות , לכן השכל הקונה אותן הוא נצחי . בניגוד למיסטיקה מאחר ולא כל אדם עושה זאת , הישארות הנפש המושכלת היא אישית . הרלב"ג אינו מאמין בגלגול נשמות ( זו הקיימת בסוגי ניתוח קארמתי של מפה אסטרולוגית ) אלא בהישארות נפש שכלית , לכן מייחס לידיעה ערך עליון . על פי הרלב"ג הכוכב הוא מכשירו החומרי של השכל . ההשגחה בעולם הקיים היא בעצם המשך הבריאה (מדגיש פרוידנטל ) בה העניק אלוהים לכוכבים כוחות שבאמצעותם הם משפיעים על ארבעת היסודות . לבעלי התבונה הנפרדים , מניעי הכוכבים , ניתנה היכולת לטבוע צורות בעולם התת ירחי , ומרגע שהיו קיימים גרמי השמיים והשכלים ( מהמילה שכל, תבונה) המשך הבריאה נעשה מעצמו  על פי אותה חוקיות פיזיקלית השולטת בעולמנו מאז ועד היום , חוקיות שהיא ההשגחה האלוהית . הרלב"ג קורה לשכל הפועל שהוא בעצם התכנית השלמה שעל פיה מתנהל העולם ,  " נימוס כל הנמצאות". כל הפעולות של הפלנטות וכל התופעות התת ירחיות ידועות רק למה שקרוי , רלב"גית , "השכל הפועל" . בניגוד להוגים אחרים סבור הרלב"ג שהשכל הוא סוג של סינתזה בין הדברים . כל משכל ( הכוונה לידע) שרוכש האדם מקרב אותו להעשרת  השכל הפועל .בפרושו של הרלב"ג לשיר השירים הוא מביע את הרעיון בבהירות : " ההצלחה התכליתית לאדם היא כשישכיל וידע הש"י (השם יתברך) ….וכשיתבונן בענייני הנמצאות וסדרם וישרם ואופן חכמת ה' בשומו אותם ועל מה שהם עליו , שהוא נימוס הנמצאות וסדרם וישרם…"

תפיסתו של הרלב"ג קובעת היררכיה ברורה בה לתבונות הנפרדות יש מעמד אונטולוגי גבוה ביותר . זהו טבעו של המחקר המדעי  ובכך הוא מקבל את תפיסתו של אבן רושד שאומרת שההיררכיה של הצורות בנויה כאשר בבסיסה מתקיימים ארבעת היסודות ומעליהן הצורות "הצמחיות" , אז בא תורן של "המרגישות" וגבוה יותר של "הדמיוניות" , ומעל כל אלה נמצאות  " המשכלות –העיוניות " , שהן צורות הגרמים השמימיים , כלומר התבונות הנפרדות . המדע אשר עניינו חקר הגופים השמימיים , שהן צורת  המשכלות  המכובדת ביותר , הוא האסטרונומיה . הגרם השמימי – הפלנטה הוא הנכבד ביותר שבכל הגשמים ( הגופים השמימיים הארציים ) הטבעיים , והצורה המניעה אותו היא היותר נכבדה שבכל הצורות הטבעיות ( מלחמות השם ה, א, ב, 1-2).

חובה להדגיש שחשיבות המחקר האסטרונומי נובעת מהעובדה שבאמצעות הכוכבים האל משגיח על העולם . התבוננות בשמיים מאפשרת להכיר בחכמה וסדר אלוהי ששולטים בעולם התת-ירחי.

ממעמדם כבעלי עדיפות עליונה וגבוהה יותר מציגים הכוכבים מנקודת מבט רלב"גית של שמירה על סדר ויושר בעולם הטבעי , כלומר בהשגחה . אצל הרלב"ג יש אם כן , קשר ישיר  בין הפילוסופיה לבין עיסוקו באסטרונומיה , דהיינו השגת המשכלות מן הדרג הגבוה כדי להבין  את סוד הבריאה וההשגחה , את הנימוס ( סדר ותכנית ) שעל פיו מתנהל העולם . מטרת המחקר הרלב"גי באסטרונומיה של מלחמות השם היא השגת השגחה אלוהית .ראוי להדגיש כי בימי הביניים הרלב"ג הוא היחידי המאחד באישיותו את תפקיד האסטרונום עם תפקיד הפילוסוף . אחדות זו תופיע רק מאוחר יותר אצל קופרניקוס וקפלר ( במאה ה-16 סבר האסטרונום הגרמני כי כוכבי הלכת מחוננים ביכולת תפיסה ונוהגים במודע לפי חוקי תנועה שהם מבינים  ב" נפשותיהם" ) , והגיע לשיאה בסינתיזה של ניוטון . הרלב"ג חותר להכרת האל דרך פעולותיו בלבד וזהו , בעצם המניע התיאולוגי העמוק העומד ביסוד  גישתו האמפירית המובהקת.

פרופסור שרה קליין ברסלבי כותבת במאמרה על הרלב"ג (" דטרמיניזם וחופש בחירה  וידיעה מראש במשנת הרלב"ג" בכתב העת לפילוסופיה יהודית , בר אילן 1989) שעצם מציאותה של הבחירה מעוגנת בשכל וניתנה לאדם כדי להשגיח עליו . הבחירה היא חלק ממערכת השגחה אלוהית , אבל הצפייה מראש של עתידות כמעט אינה חלה על עניינים עתידיים הכרחיים אלא כמעט תמיד על עניינים עתידיים אפשריים . הרלב"ג מביא לדעתנו , טעון אסטרולוגי צורני בהשתמשו במונחים " מסודרים ומוגבלים " ( הכוכבים מציגים סוג של סדר והגבלה , מן גבולות גזרה מובחנים וברורים ).  ישנו כאן מימד דטרמיניסטי-אסטרולוגי שהריי מחשבות האדם , הנקבעות על ידי מערך הכוכבים , הן " מגבלות ומסודרות" מעצם הסדר הכוכבי . הרלב"ג הוא  אינדטרמיניסט  בעיקרון אבל למעשה מודה לדעת ברסלבי בקיום סדר סמוי דטרמיניסטי .

ובכל זאת , הבחירה שיש לאדם בגלל היותו בעל שכל היא נגזרת של השגחה אלוהית . בלשון פילוסופית הדברים האפשריים אינם ניתנים כך על פי הרלב"ג , לידיעה מראש אחרת היו הופכים דברים או מאורעות להכרחיים.  רק ההכרחי יכול להיות ידוע מראש . נפשט את הרעיון : המימד ההכרחי הוא רק מה שמסודר ומוגבל ( לשון רלב"ג) כתוצאת מתנועת הכוכבים שהיא אכן מסודרת באופן שיטתי וקבוע אך מציבה דפוסים וצורות אליהם יכול האדם "לצקת" תוכן בחירתי המתאים למסגרת הנתונה מראש . סוג של התאמה בין תוכן לצורה .

הכוכבים והמזלות מייצגים צורות , תבניות ודפוסים בעלי סדר ושיטה מתמטיים גאומטרים בתנועה הסדורה השמיימית . האירוע המתרחש הוא התוכן התלוי בהתאמה לצורה אחרת לא יתרחש . בנוסח " הכל צפוי אך הרשות נתונה". לשון אחר בכיוון התאולוגי , האל יודע את הכול   היות והוא סיבת הכול , אך השכלים מתחתיו אינם יודעים את כלל המציאות אלא רק חלק מימנה מעצם היותם רק כלים בידו של האל.

אנו אם כן סבורים שהרלב"ג הוא האסטרולוג " האמיתי" היות שהמימד האסטרולוגי מצוי אצלו תמיד בהקשר הרחב והכולל של תמונת העולם ( זו המשלבת וקושרת פילוסופיה , תיאולוגיה ומדע )

וללא רב מימדיות זו תתפוגג התמונה הכוכבים לרסיסים חסרי הקשר ופשר .

למלחמות השם ישנה מהדורה בעברית : ב. גולדשטיין .

מזל קשת 22.11-20.12

הערה

המיתולוגיה

zeusזאוס הוא האל העליון בהררכית האלים האולימפיים סגדו לו ביוון כולה, העיר אולימפיה, שבה התקיימו דרך קבע המשחקים האולימפיים ושבה שכן אחד ממקדשיו , מזוהה עמו יותר משאר הערים. אפלטון ומאוחר יותר הפילוסוף הגרמני הגל, טענו שזאוס הוא בראש וראשונה אל החכמה המדינית ועליונותו נובעת מנשקו הייחודי , הברק  סמל למהירות הבזק ולכוח אדיר . הציפור שלו הוא הנשר ועץ האלון נחשב מקודש לו (רודין 1982) . ביצירות אמנות זאוס מופיע כאב שליט בעל גוף ספורטיבי , גבר בשיא כוחותיו הפיזיים והנפשיים. הוא פוקד על תהליכי עולם וחברה ומחליט כיצד  ומתי יתרחשו הדברים. למרות עוצמתו הוא אינו כל יכול ומשועבד לשלושה כוחות : הגורל, השינה והיצרים. בתפיסה היוונית הדטרמיניסטית אין האנשים יכולים לשנות את גזירת הגורל וזאוס אינו יוצא דופן בעינין זה. זאוס השתעבד ליצרים ולאהבה ופרשיות האהבה שלו רבות מספור. מתקיימת אצלו סתירה: מחד הוא מגן הצדק והסדר החברתי  ומאידך הוא מלא במיניות ונקמנות , אדון עולם ועבד לדרישות התובעניות של גופו …

horse-man

ייצוג קשתי אחר במיתולוגיה בא לידי ביטוי באמצעות הקנטאורים, יצורים שחלק גופם העליון אדם והתחתון הוא סוס. הקנטאורים תוארו לרוב כפראים חסרי רסן ואכזריים וסימלו הפקרות, תאווה, חייתיות  ושכרות. הקנטאור הוא קשת מעולה . ברבות מהאגדות במיתולוגיה הם נהגו לרדוף אחרי נערות חסרות מגן כדי לאנוס אותן . קנטאור יוצא דופן היה כירון שנחשב נדיב , חכם וניהל בית ספר בו למדו מוזיקה , רפואה וכישורי צייד רבים מגיבורי המיתולוגיה כירון עסק גם במדעים . לאחר מותו קיבל מזאוס קיום נצחי בין קבוצת הכוכבים –קשת –המכונה סג'יטריוס-קנטאורוס. ייצוג קשתי אחר הוא הסוס המעופף פגסוס. להרקולס היה סוס שכזה.

מסעות ונדודים –גיאוגרפי או פסיכולוגי ?

face sea

הפילוסוף הגרמני היידגר אמר פעם: " כשאתה בנדודים אתה בבית".  לגבי הקשת  האימרה חכם השביל מן ההולך בו .. אכן רלוונטית. הקשתים מוכנים למסע והנטייה הקשתית לתנועה ומרחב , לעבור תחנות, לדעת יותר , להסתקרן ולהתנסות מובנית בעומק הקשתיות . כך חשבו קולומבוס, וסקו דה גמה מרקו פולו ואמריגו וספוצי . כולם הימרו הימור קשתי ויצאו לדרך לא נודעת הקשת שואל שאלות , השאלה היא סוג של מניע תחילי , סקרנות לנופים פיזיים וסקרנות רבה יותר לנוף רעיוני . איננו יודעים את תאריך לידתו של אברהם אבינו שהוא כנראה, הנודד הקשתי הראשון שמחבר ( פרשת לך לך בראשית יב) את משמעות המרחב הפיזי למימד ומרחב רעיוני פילוסופי .אברהם מצווה ע"י אלוהים לעזוב את ארצו ובית אביו , וללכת " אל הארץ , אשר אראך"…לנטוש את ההקשר האנושי בו הוא מצוי וחי וללכת למגמה של בדידות , של יחידיות . זוהי בשורה מונותאיסטית היות שרק אדם שחווה את הלבד שלו בעוצמה שכזאת , יכול לתפוס את עוצמת יחידיותו של האל . בנטישת הכל נשארת רק הכרת האל בבלעדיות מוחלטת . קשת הוא כרטיס כניסה לתודעה חדשה שמתחילה בנטישת הכל  למטרת ההשגה החדשה של מציאות אחרת . כך גם המסע של משה ממצרים אל שנים ארוכות של המדבר . מטרתו של המסע הוא רוחני ולכן לא יכול להיות מושג בהישארות במקום אחד. כאן, בנקודה זו , מצטרף המימד הקשתי האסטרולוגי הנוסף והוא התקווה . בודד, נטול קשר ונטול בית  מצוי הקשת במסע והדרך נוסכת בו תקוות עצומות לעתיד . במקרה של אברהם מקופלת הבטחה אלוהית מפורשת : " ואעשך לגוי גדול , ואברכך, ואגדלה שמך , והיה ברכה "(יב-2) המסע מתחיל ביחידות אך לא מסתיים בארץ ומגיע למצריים . מאוחר יותר יצאו בני ישראל ממצריים במשמעות של יציאה רוחנית מהפירמידות אל הר סיני , מהכרה אישית אל הכרה דתית- מוסרית קבוצתית . אלוהים שיודע את המצב הקשה בו נתון אברהם מצביע על הכוכבים ומראה לאברהם את השמיים כולם על אינסופיותם אינסופיות זו היא עתידו של אברהם , להפוך מאחד לאינסוף. במקום בדידות ויחידיות מופיעים תקווה ואופטימיות קשתיים באמצעות חיזיון מרשים , גדול, אינסופי . אברהם נשלח אל עצמו ואל הקשר לבורא . הוא אחרון היחידים וראשון המאמינים . מסעו של עם ישראל החל בפקודת ה"לך לך" של אברהם והסתיים במקום בו מתמקמים  השבטים בארץ ההבטחה . מסע ההגירה הוא קשתי מובהק משמעותו חיסול בית אחד והקמת בית חדש לגוף , ויותר מזאת לנפש . מסעו של אברהם ויציאת מצריים של משה ועם ישראל  הם מייצגים של בחירה חופשית שניתנה לאדם לבחור , לצאת למסע , להתנתק  מרצף העבר ולשים את פעמיו אל החדש , אל התקווה.

Robinson

המסע הוא שינוי במרחב המנטאלי , שינויים כאלה עוברים אודיסאוס , באפוס ההומרי, גוליבר של סוויפט ( יונתן סוויפט הוא קשת -10.12.1667) ורובנזון קרוזו בסיפורו של דניאל דפו . רובינזון כזכור  הוא מורד קשתי שבמקום לרכוש מקצוע מכובד הוא מפליג להרפתקאות מעבר לים , ספינתו טובעת והוא מוצא את עצמו במסע הישרדות לבניית עולמו החדש ללא פחד מהטבע אלא מסע לשליטה על הטבע ולהפיק מימנו תועלת. מרסל פרוסט עושה את המסע המפרך בזיכרונו  ובתוך תודעתו מבלי לפסוע אפילו צעד אחד מחוץ לחדרו שבו הוא ספון. הקשת מבין שכדי ליצור שינוי דרושה יציאה החוצה , למקום אחר . דרוש מרחק מהמימדים הפיזיים וההכרתיים , הפוליטיים והקוגניטיבים. זהו מרחק המאפשר ראייה מחדש של הדברים שלא ניתן היה לראותם במצב הקודם. במסע קשתי שכזה היציאה החוצה נחווית באמצעות המרחק המשתרע בין הזהות המקורית לבין זו שמתהווה תוך כדי המסע, או שאולי היא תולדה שלו.

zenכך גם אצל הסופר רוברט מ'פירסיג בספרו " זן ואומנות אחזקת האופנוע", בו המסע במרחבי אמריקה על האופנוע הוא בעצם מסע פילוסופי ופסיכולוגי שמוביל לשינוי דפוסי המודעות וההכרה האנושית . לשינוי המתחולל את הנוסע הקשתי יש, איפוא, משמעות פסיכולוגית . מאחורי השינוי הטריטוריאלי של המעבר למקום אחר ישנה לא רק מפה גיאוגרפית אלא מפה מנטאלית . במילים אחרות: לכאורה מדובר בשני מסעות אך בעצם הם מסע אחד . מרחק המסע נקבע בכל אחד מהם  על פי עומק השינוי המתחולל בנוסע ועל פי מידת הפנמתו את הפגישה עם האחר הנקרא בדרכו . המרחב הקשתי מתבטא בסיפרו של ג'ק קרואק  'בדרכים' להיות שרוי בתנועה תמידית… הדרך היא מושא להערצה למקום להיות בו. יצירות אמריקאיות נוספות הוקדשו לדרך הקשתית כמו 'שירת הדרך הרחבה' לוולט ויטמן כמו גם שיריו של בוב דילן ו'הדרך' של קורמאק מקארתי לגביו הדרך עצמה היא הדבר האחרון שנשאר אחרי שכל השאר נמוגו . בדרכים נותן קול להמון אנשים , שקופים, עזובים המצויים בחיפוש אחר עצמם .

הסיבות המובילות לנדודים הקשתיים מתקשרות כנראה לבעיתיות בבית בשנות החיים המקדמות . סוג של חסר שהורגש , אולי פיחות שחל בתפקוד הבית היות שכדי להניע אדם לעזוב את ביתו צריך שיתחולל שינוי בבית עצמו . המסע הקשתי נולד במקור מפגימה ( פרו'פ חנה נווה " נוסעים ונוסעות" 2002) אולי התמעטות חומרית או מנטאלית שהתרחשה בבית, חורבן הבית הישן מביא ליציאה כפויה מימנו, מחוסר סיפוק. לא ניתן לפצות על חסר זה . בעומק רעיון הנוודות, ההגירה והמסע מצויה אי יכולת ליצור מקום של קבע. משמעות הקשת היא, אם כן , תנועה לתמיד, תנועה במרחב . אי התייצבות שכזו תורמת לריבוי פרספקטיבות , ריבוי מקומות, ריבוי מצבים ואנשים . זוי תחושת חירות אמיתית המשחררת מעול הבית הישן , מהנפש הישנה ומהעול ההיסטורי והביוגרפי. זהו שיחרור מחובות משפחתיות, ממוסכמות מעיקות וממסגרת חברתית כזו או אחרת. לנווד הקשתי אין שאיפה טריטוריאלית ובכך משוחרר מחובות חברתיות וממסדיות שקובעים  מדינות ועמים. הקשת מערער על מוסכמות היסוד של החברה וערכיה האדמתיים, ארציים, חומרניים-תרבותיים. השחרור הוא תמידי ולכן מייצר מסע תמידי. ההגירה היא חיונית ויש בה ויטאליות  של בחירה ללכת אל החדש. אך המהגר הקשתי לוקח את עצמו למסעות  הוא לא יכול להחליף או להיפטר מעצמו… במסע, בנדידה, בהגירה הקשתית  טמון פרדוקס: ככל שנעים קדימה יותר, נסוגים לאחור. הנווד \ הנוסע, נושא עימו לתמיד את אותו מטען פגום ולקוי שדורש לפרוע שטרות קודמים . קשה ואולי בלתי אפשרי להשתחרר מהעבר. התנועה שעיקרה הוא המעבר הפיזי ממקום למקום אין בה את היכולת לשנות את שהתרחש בזמן עבר הפסיכולוגי , לא בטוח שהמסע יגיע בכלל אל היעד הנכסף  אל השיחרור. הקשת מצוי במצב של אין מקום היות שהוא בדרכים , הדרך אמרנו, היא בעצם המקום …זוהי תרפיה יופיטרית של שניי סוגי שיחרור: שיחרור מ…ושיחרור אל.. הראשון נעוץ במשאלה ליציאה מהבית הראשון , בית הגידול , מהחסר מאי הנוחות . השחרור ל… משהו מקפל בתוכו את רעיון התקווה של היות לקראת משהו חדש באופן תמידי . אולי ליעד טוב יותר הדרך מובילה לשם , אל הרחק מעבר לזהות הקודמת . זר בסביבה החדשה שמאתר את נקודות התורפה של הסביבה אליה הגיע . כך תארו דלז וגטרי  בספרם "אלף מישרים " (1987) את הנווד , הוא אינו יוצא  למסע אלא חיי כשהוא נמצא במסע קבוע ובוחר להיות בחוץ או מחוץ . משוחרר מ.. ותמיד לקראת ל.. סוג של תנועה מרחבית שמציבה את הנווד בשום מקום אך תמיד לקראת מקום, רק לקראת…

הקשת מעביר אותנו מנדודיו במרחב הגיאוגרפי-פיזי אל הכיוון הפסיכולוגי העמוק , הפנימי של הנפש הנודדת. הנדודים הם מסע מהמציאות החיצונית אל שינוי תודעתי שלא יכול להתחולל ללא מפגש עם חומרים חדשים, זרים. ללא הזר, השונה, לא יוכל האדם להשתנות ויישאר מקובע באישיותו. המפגש עם הזר, השונה מהווה מניע להשתנות  ויצירת זהות חדשה . המרחבי הופך נפשי . לא ניתן לשוב מהמסע הביתה , הקשת שבנו כבר עבר את השינוי ואינו מצוי יותר במקומות הפסיכולוגים של הבית בהם דר לפני המסע. גם אם יחזור למקום מימנו יצא , כבר לא תהיה חזרה לאותו מקום. היעדר הבית אולי איננו היעדר אלא להפך, הבית הוא מגבלה המונעת שינוי ויצירת זהויות חדשות . 'פנטה ריי' אמר הרקלייטוס הכל נע זורם משתנה , אינך טובל באותו נהר פעמיים …הנוסע הקשתי שב אל ביתו (נווה, "נוסעים ונוסעות" 125) לאחר שחל בו שינוי, אך הבית כבר אינו הבית שנשאר בזיכרון. כי היציאה מימנו היא אבדן זהות קודמת, יותר נכון שחרור מימנה. ההתמכרות לנדודים היא גם רכישת זהויות שונות שהן משתקף המרחב מסביב. החיצוני אם כן , הוא פנימי ופנימי הופך לחיצוני . אבדן הזהות נתפס כשחרור  מתבניותיו המוקדמות של הבית המקורי.  הגירה למשל מפעילה את מימד הפיצוי המשלים קוטבי של מזל תאומים. הגירה היא הסתגלות, שינוי שפה והללו תאומים במהותם. הקשת במבט אסטרולוגי הוא, אם כן, הרבה יותר עגנוני ( ש"י עגנון) מאשר אודיסאוסי. אודיסאוס המיתולוגי חוזר אחרי הנדודים למלוך על ארצו.

עגנון קובע  בסיפוריו שאין שיבה הביתה, שרגע הניתוק מהבית הוא דטרמיניסטי בגלל חוסר היכולת הנפשית לחזרה אל הבית . כמובן שנחוץ גודש קריטי של אירועי עבר כדי שהקשת יצא למסע העתידי , שבו הוא ראוה הרפתקה רווית פתרונות ותקוות. זאת ועוד – המסע והנדידה משאירים את הנודד תמיד צעיר. אולי כאן מופיעה הקוטביות התאומית המפצה על הקשתיות. נדידה ומסע הם גם סוג של מכניזם נפשי המאפשר להישאר צעיר, להיות תדיר במצב של ציפייה  למשהו , סוג של אופטימיות לקראת עתיד ומקומות אחרים , להתחיל מחדש . כמו ילד הקשת כל עוד הוא בדרכים נשאר הוא צעיר לתמיד במסע רענן ולא מתיישן, לא מזדקן. זהו סוג של מאבק פסיכולוגי בזמן . הבעיה היא שמה שהיה, כבר לא יחזור ומה שעתיד להיות, בעצם לא יהיה  אולי כי זהו עתיד אשלייתי ביחס למקווה , אותו עתיד אשלייתי הניזון מחומריי הכאב של הילדות בבית המקדם . המסע, התנועה הם ניסיון למלא את החסר . במרחב והמרחק הפיזי , המימד הגיאוגרפי הוא רק תרגום ל מרחק וחסך של איכות נפשית.

don kihota

אנו אם כן רואים בקשתיות חיבור בין מרחב ג"ג למרחב נפשי, לשיאו  של המרחב והריחוק מגיע דון קישוט של סרוונטס , שעקירתו מביתו הינה תולדת שיבוש כללי בקשר שלו עם המציאות . לאחר שקרא ספרי אבירים ושקע בשיגעון, המשיך את מלחמת הצדק של האביר הקשתי  ובכך הופך מסעו של דון קישוט לקצה הגבול האסטרולוגי –קשתי שבו המרחב והאובייקטים המדומיינים הם השיגעון המחלט , מחלת נפש ותימהונות  לא ברורה. אולי אין זה מפתיע שבן מזל קשת בשם גוז'ף קונרד (3.12.1857) בסיפרו המפורסם בלב האפלה (1899) בו מתואר מסע לאורך נהר אפריקני אל תוך ליבו של הג'ונגל הפראי.

joseph conradזהו חיפוש אחר קורץ , הלבן המסתורי ומטיל האימה . זהו אכן מסע ג"ג קשתי במובהק , אך השהות על הספינה במורד הנהר היא למעשה צלילה עמוקה אל תוך נבכי הנפש וניסיון למצוא תשובה לשאלות הזהות הטמונות בה . ככל שהספינה מעמיקה אל תוך היבשת השחורה , כך מעמיקה הצלילה הפסיכולוגית של גיבורו של קונרד , צ'ארלי מרלו  בספינתו "נלי". מסע קשתי מובהק היו מסעי הצלב של הצלבנים והנצרות  שחיברו מימד דתי עם המרחב והג"ג  .

רומא –פרשים ואבירים

האפיון הקשתי הקבוצתי משליך נקודת מבט מעניינת על האימפריה הרומית . הצדק הקשתי בא לביטוי ויישום במורשתו של הקיסר יוסטיניאן, שהשאיר לעולם את המסורת המשפטית של אלף שנות היסטוריה . מערכת המשפט במתכונתה המערבית החלה בעצם את דרכה ברומא. המסורת הקשתית הזו היא ששימשה בסיס לתורות מדיניות ופוליטיות שעליהן אומנו פרחי המשפטנים.

Flamma-roman-gladiator

על רומא האוגוסטינית –הקשתית אמר ההיסטוריון האנגלי אדוארד גיבון :"אילו נקרא אדם לבחור מבין כל דברי ימיי העולם את התקופה שבה ידע המין האנושי את מירב האושר והעושר , חזקה עליו שהיה פונה ללא היסוס לזמן הזה". ההימור והטבע חברו יחדיו ברומא במלחמות הלודרים באצטדיונים: גלדיאטורים מול אריות ונמרים. סממן ההימור הקשתי הופיע כשהקיסר או סנטור נחשב סיימו את דרמת המאבק בין הגלדיאטורים בסמנם, בתנועת בוהן כלפי מטה, את הפקודה להרוג ולסיים את המלאכה או לחלופין , כשזקרו את הבוהן למעלה והתירו ללוחם המובס להמשיך לחיות.

רומא האימפריאלית אהבה מותרות  וחיים טובים . הפרזה והגזמה , יחד עם שחצנות  והחצנה קשתיים , הורגשו היטב . שאיפת המרחב וההתפשטות האימפריאלית באו לביטוי עם שליחת הלגיונות הרומיים מאיטליה עד לאנגליה מרחק לא קטן בזמנו. יוליוס קיסר ביהירות קשתית סיכם לאחר  ניצחון צבאי מוחץ  את המונח "אימפריום", שפירושו סמכות ופיקוד, במילים : " באתי, ראיתי, נצחתי". המימד הדתי של מזל קשת לא איחר להופיע ברומא עם חדירת הנצרות לאימפריה. המיסיונריות ומסעי הצלב ההיסטוריים שהופיעו לאחר מכן הם ביטוי נוסף לשאיפת ההתרחבות הטמונה בקשת מתוך בסיס רעיוני דתי כמובן. מאחר ואנו מזהים מימד קשתי ברומא יש לחשוף את הקוטביות המפצה במעגליות מיסטית של השניות הקיימת במזל תאומים . ואכן בכל שנה כיהנו באימפריה הרומית שני קונסולים.

medieval-knights

הקשת יוצג ע"י פרשים שהצמיחו מעמד חברתי חדש – מעמד האבירים האירופי . הסוס, חלקו התחתון של הקנטאור המיתולוגי חיזק את כוחו של מעמד זה והרחיב את פעילותו והשפעתו בחברה . האביר של ימי הביניים יצא למסעות שדרשו מיומניויות  כמו אומץ לב , חיפוש אחר זהות עצמית וידע . האתוס הקשתי –האבירי השתקף בלוחם האמיץ בנדיבות , בצדק ובהגנה על חלשים. ב1215 ב"מגנה קרטה" , התבטאה הקשתיות בזכות להגר מן הארץ באופן חופשי ולשוב איליה מתוך רצון חופשי . מאחר וקשת מתקשר למכללות ואקדמיות , מעניינת העובדה כי במאה ה-12 הוקמו באירופה המערבית האוניברסיטאות הראשונות כאוקספורד למשל. באוניברסיטאות למדו תיאולוגיה, משפט, פילוסופיה ורפואה שלושת הראשונים הינם קשתיים במובהק. האוניברסיטאות דגלו בחופש קשתי שכלל חופש הוראה ומשפט. כבר משחר ההיסטוריה היו הסטודנטים כוח מניע להפיכות ושינוי משטרים . האימפריאליות הקשתית היא מרחבית ומרחבית רעיונית של הפצת רעיון . בעבר עזר לזה הסוס בהווה הטכנולוגיה והמחשב . אבל לפניי רומא הייתה יוון של פריחה חברתית , כלכלית ותרבותית, אתונה של פריקלס הקשתיות באה לביטוי בסופיסטים , מורים שנדדו ממקום למקום ולימדו תמורת תשלום ומיתוך השקפה פרשנית ביקורתית.

אמריקה – ספר, קאובוי ואקדח

family car

רומא אינה היחידה המייצגת בהתבוננות קבוצתית את מזל קשת . המוטיבים הקשתיים –יופיטריים באים לביטוי בצורה מעניינת באמריקה שבה חוברים בעסקת חבילה מהגרים ונודדים , מרחבים , ערי ספר ובוקרים, ונכרכים אלה באלה לסיפור של הרפתקאות ואופטימיות, ספורט והתעשרות. המהגרים האירופים , שהגיעו מלאי תיקווה לאמריקה , היו אלה שבעצם עזבו את מימד הזמן הגדיי האסטרולוגי של אירופה הפיאודאלית , הנוצרית וההיררכית , ועברו למימד המרחב האמריקני. אכן, שינוי משמעותי שבו מפנה השמרנות האירופית את מקומה לטובת כבישים מהירים, מוטלים וקדילאקים אמריקניים. זהו שינוי גאומטרי בנפש הקולקטיבית : מאנכיות לאופקיות.

legends-cover

בתזה שלו אודות הספר (frontier) האמריקני טוען ההיסטוריון פרדריק ג'קסון טרנר שהמהגרים נדדו תוך ויתור על מימד הזמן והחלפתו במימד המרחב , ובכך השתייכו למשהו פתוח , חדש ואופטימי , מלא בתקווה . בבסיס הנפש הקבוצתית האמריקנית עומד  המרחב הקשתי , אותה נפש המעוגנת בתוך מרחב אדיר מימדים של הגירה ותנועה , נדידה ותקווה .זהו מעבר דרמטי הכולל בתוכו איבוד קשרי השתייכות וזהות מסורתיים, והחלפתם בפתיחות והפנמת תכנים ומימדים חדשים . המתיישבים ראו בשיטחה הענקי של אמריקה ערובה להצלחה כלכלית . הם חלמו חלום קשתי שבו שאפו ל-"ארץ האפשרויות הבלתי מוגבלות".

על פי טרנר הספר אינו מושג גיאוגרפי בלבד היות שהמרחב האינסופי של הקשתיות משנה את מושג הגבול האירופי גדיי בשפתינו האסטרולוגית. המרחב \הספר הוא הבטחה להתחלה חדשה של שגשוג ואושר . הfrontier, הגבול או הספר אינם מציינים רק מקום פיזי או מתחם המסמן גבולות מדינה אלא רעיון מטפיזי הקושר בין תהליך , מרחב חדש והסתגלות למציאות חדשה . הספר הקשתי הוא מציאות טוטאלית של החלוץ האדון לגורלו , מנותק מהמסורת האירופית  ונשען על כוחותיו בלבד . החלוץ הוא קשתי היות שהוא יוזם, מסתגל , סקרן ואוהב חירות. הקשת האמריקני אינו מכיר במגבלות מלבד אלו שהטבע קבע . אזוריי הפרא מעצבים אותו וממזגים תכונות של חספוס . תוקפנות ועוצמה . האינדיאנים  אולי תרמו לסגנון החיים האמריקני שהוא גם סינתיזה קשתית של אדם אירופי ואינדיאני מן חיבור קנטאורי בין הסוס לאדם בסמל הקשתי.

Butch-Cassidy-and-the-Sundance-Kid

הסרט "קיד וקסידי" (1969) בו שיחקו רדפורד וניומן ממשיך את מסעו של הקלברפין – מסע של אומץ , הרפתקה , נדידה , אקדחים והימורים . הנדידה הקשתית –אמריקנית מערבה (the west is the best  כפי ששר ג'ים מוריסון הקשת באחד משירי  להקת הדלתות) במשך שלוש מאות שנה נבעה מחיפוש אחר אדמה, אחר עושר , הרפתקה וזהב . הכל ללא פיקוח חיצוני . לכל אדם הייתה הזדמנות לשפר את מעמדו . חופש הבחירה הפך לערך עליון .אגב הערה קטנה , לא כולם מצאו זהב אבל אלה שהרוויחו ללא ספק  מהמסע האופטימי ומלא התיקוה מערבה היו בעלי הכירכרות   שמכרו את הכרטיסים לנסיעה..זוהי הגבה קוטבית תאומים הקיימת בקשתיות בכפוף למבנה ההפכים המשלימים של גלגל המזלות. ההקשר התאולוגי הקשתי התבטא באתוס  הפרוטסטנטי שבו השפע הוא סממן להיותך נבחר האל .משפט המוטו הראשון שהופיע על מטבע הסנט האמריקני בשנת 1787 היה" מיינד יור אוון ביזנס " במשמע קשתי של " בל יתערב מישהו בעסק" . מוטו זה נעוץ בראיית הספר כהבטחה להצלחה כלכלית.

welcome-to-las-vegas-sign

אלוהים אוהב את המצליחים וזה מתבטא בסגידתו של האמריקני למיתוס ההצלחה שבו השמיים הם הגבול וחשבון הבנק מזכיר אקט ספורטיבי של " לנצח ולחיות בגדול". מימד שמתבטא במהמרים סביב שולחן הקזינו בלא ווגאס , המקום בו חוברים אופטימיות ואמונה במזל קשתי ומצפים לסיבוב הכדור הבא ולערימת האסימונים שתתפח על השולחן . ההימור עצמו מכיל באם זכית ניתוק מהעבר למשהו חדש לחלוטין זהו קטיעה וביטול של הזמן ההסטורי אנכי אירופי והגעה ליקום חדש " הלוקח את כל הקופה" הוא כמעט אלוהים. הרולטה היא מרחב אינסופי של הזדמנויות בהימור הקשתי . הרעננות, הנעורים , האתגרים והשמיים הפתוחים יוצרים אתוס קשתי אמריקני של הק-פין  ותום סוייר , ג'יימס דין וג'ון קנדי. מרחב הוא מכניזם של אופטימיות. הללו באים לביטוי בז'אנר סרטי המסעות האמריקנים מאז "אדם בעקבות גורלו" (1969) ועד "תלמהה ולואיז" (1991)  זהו ז'אנר קשתי – קח לאמריקני הכול , רק לא את הקדילאק היות שברגע שהוא לוחץ על הדוושה ומאיץ את דרכו למרחבים , דומה שמשיל מעליו את הגשמיות וקורע את האספלט בכביש המהיר , האורגזמה האמריקנית , שכרון המרחב נטול האחריות. ובודריאר יאמר: ( " אמריקה" 1986) "האוטוסטרדה גואלת היות שמובילה לשום מקום , המרחב כולו עומד לרשותנו עונה לתשוקה הקשתית העמוקה היחידה – לנוע . אין חוקים יש רק חוקי תנועה , שלטים וסימנים שמדריכים אותנו מה לעשות, שמשילים מאיתנו אחריות".

easy-rider-movie-motorcycles-rideapart

לפניי הכביש המהיר היו הבוקרים על הסוסים שליטי הספר . הבוקר-הקאובוי הוא דמות ארכיטיפית קשתית המייצגת את האמריקניות . בסרטים כמו "רוקד עם זאבים" (1990) או "חייל בכחול" (1970) או בסרטים הישנים של גלן פורד , ג'ון וויין, קלינט איסטווד וגארי קופר הצדק הקשתי הופיע עם אקדח, בקבוק וויסקי ונערה שחברו לעיסקת חבילה יופיטרית במערב הפרוע . גיבור המערבון רוכב על סוסו , לרוב הוא חסר בית , נודד במרחבים העצומים . נע בחופשיות , מהמר על חייו , לוקח סיכון ולא שולף ראשון …יש לו ביטחון עצמי מופרז , יוהרה קשתית . הוא לוחם למען הצדק סמל גבריות וקשיחות , ג'ון ויין , וויט ארפ מיתולוגיה אמריקנית .  על הדרך ההיסטורית נמצא  אגדה קשתית אמריקנית גדולה בדמותו של הגנרל ג'ורג ארמסטרונג קסטר (5.12.1839) הזכור מהקרב המפורסם בליטל ביג הורן מול האינדיאנים בוא מצא את מותו . קסטר היה מפקד בחיל הפרשים של צבא ארצות הברית במלחמת האזרחים וכונה "הגנרל ילד" . הוא זכה בצל"שים על אומץ לב שגילה בקרבות . ומהסוסים למרחב הפרוע של "מלאכי הגיהינום" אותם שדים הרוכבים על אופנועי הארלי דיוידסון במרחבי קליפורניה תוך התנגדות לממסד ונון קונפורמיזם קשתי כמו למשל בוני וקלייד . יש משהו קשתי עמוק בנפש המהגרים האמריקנית  הסולדת מהחוק ומסמכות המשטרה. זוהי רתיעה מכל מה שמנסה להצר או לתחום את המרחב . זהו גם מרחב פרקט איצטדיון הכדורסל  בו משחקים הגיבורים המיתולוגיים בדמות הסופרסטרס של האן. בי.אי  בגרדן בבוסטון או הפוטבול של יום ראשון באמריקה. האהבה של האמריקני לספורט היא ביטוי של הקשתיות הטבועה בנפש הקבוצתית שלהם. הקוטביות התאומית תתבטא כאן בעלות היקרה של כל דקת פרסום טלבזיונית במשחקים . ספורט הוא הדבר הקרוב ביותר לאלוהים באמריקה רק בניגוד לאירופה הפעם זהו אלוהים אופקי, מרחבי . עכשו זה לא "פקס רומאנה " אלא "פקס אמריקנה " ( שמשמעה אמריקה היא הכל ) האמפריאליות של אמריקה מתבטאת גם בסניפי מקדונלדס וקוקה קולה בכל העולם . לא מפליא שההיסטוריון ההולנדי בן מזל קשת יוהאן הויזניחה (7.12.1872) כתב ברשמי מסע קשתי באמריקה על ההחצנה הטמונה בקשתיות ועל השבר שחוצץ בין העולם האירופי הישן למרחב האמריקני החדש , כן זו הבת הסוררת של אירופה, הקשתיות הפרועה –אמריקה. ביומנו הוא כותב על שלטי החוצות הענקיים  ומבין לעומק את הבעיתיות של המרחב המוחצן ללא הפסקה. כיצד דועך ההיגיון הלשוני (התאומי קוטבי) בהיגיון חזותי , אותו מתח  בין המרחב הקשתי לשיח והתקשורת התאומיים במעגל אסטרולוגי של קוטביות ומתח ניגודים . זהו מעבר מקריאה לראייה , מטקסט לויזואליות. כך מתנפצים  הרגלי החשיבה שלנו  תוך השפעה תאומית קוטבית של אמצעי התקשורת על המידע. זהו מעבר שמרוקן את האדם מתוכן ומטשטש משמעויות שהיו קודם לכן מקובלות. שינוי של המרחב הוא אם כן שינוי של השיח, של התקשורת בין אנשים. ועוד משהו על רעיון המרחב כמושג , ניוטון אמר פעם שהזמן והמרחב הם במת המשחק  …אינשטיין חשב אחרת בפיתוח היחסות ( הפרטית והכללית ) שהזמן והמרחב הם לא הבמה , הם השחקנים המרכזיים בהתרחשות הפיזיקלית קוסמית . המרחב מתפשט מהר , הוא ממהר לגדול . האסטרופיזיקאים גורסים שמשהו יוצר עוד ועוד מרחב וכך דוחף את כל חלקי היקוםהחוצה..אנחנו מרשים לעצמנו לעבור מהפיזיקה המודרנית לנפש האדם ( כפרט וכקבוצה ) היות שהרעיון המרכזי בהתבוננות אסטרולוגית הוא ההצרנה ( האידאות , ראה במאמר הפילוסופיה של האסטרולוגיה כאן בבלוג ) ובכך האסטרולוגיה היא חוצת תחומים של מעבר לזמן ומרחב .

קשתים מפורסמים

Mark Twain

מרק טווין (30.11.1836) – טווין או בשמו האמיתי סמואל קלמנס היה סופר אמריקני ששימש כנווט במשך ארבע שנים על ספינת קיטור בנהר המיסיסיפי . מרק טווין בתרגום לשפת הספנים היה " סמן פעמיים" את עומק הנהר לבדיקת  תעבורת הספינה…זוהי דואליות תאומים המקופלת כבר בשמו של הקשת המקורי שהיה בכלל סמואל קלמנס …טווין כתב את יצירת המופת  הקלברפין (1884)שהיה לרב מכר אדיר ונחשב לאחד הספרים החשובים ביותר שראו אור בארצות הברית . הק-פין מבטא את הקשתיות העמוקה הטמונה בעומק הנפש האמריקנית הקולקטיבית . בסיפורו מופיעים המוטיביים המאפיינים של הטיפוס הקשתי . כאשר ג'ים העבד השחור של הגברת ווטסון מחליט להימלט , מתחילה שררת הרפתקאות הכוללת נדודים, מרחב ותחושת חופש שכה אופייניים לבני מזל זה . אבל הסוגיה המרכזית בספר מצויה בהחלטה מוסרית , זו הנובעת מחוש צדק קשתי פנימי שבעטיו הק עוזר לג'ים לברוח למרות שהוא שחור וגם רכושה של גברת ווטסון. לרעיון הבריחה חוברים גם הטבע, הנהר ושאיפת המרחבים והחופש יחד עם טוב לב  קשתי ותמימות . הק עצמו משוחרר על ידי טווין מעברו ומחינוכם המעיק של הוריו . הוא יתום שבמסעו מגלה הכול לבדו בסקרנות ופתיחות שאופייניות למרחב הקשתי.

woodyוודי אלן (1.12.1935) – יצירתו הקולנועית המקיפה של אלן מבטאת את הקשתיות שבו ( למרות שאינו אתלטי וספורטיבי , ואינו שופע ביטחון ויוהרה קשתיים…) בסרטיו עוסק אלן בסוגיות מוסר ודת , תוך העמדתם למבחן פילוסופי קשתי מדוקדק כך בסרטיו "פשעים ועבירות קלות " (1989) בסוגיית עשרת הדיברות או בסרט "ימי הרדיו" (1987) הוא קורא תיגר באמצעות שאלות קשתיות לא מתפשרות על קיום המסורת המקודשת של יום הכיפורים ומטיל ספק בנחיצות של ליל הסדר .

Winston-Churchillוינסטון צ'רצ'יל (30.11.1874) – היותו של צ'רצ'יל קשת בלטה יותר מכל בזמן המלחמה , כשהפך לסמל ודוגמה לאומץ לב ויצא למלחמה נגד היטלר . יכולת המנהיגות שהפגין אז מבטאת את תפיסת החירות  הקשתית .מוצאו היה אריסטוקרטי , נקודת פתיחה קשתית אסטרולוגית . היתה בו נחישות , נמרצות והרפתקנות . צילומו המפורסם שהציג את תנועתו הידועה באמצעות שתיי אצבעות המסמנות וי – של ויקטורי היא קשתית במובהק. בצעירותו נחשב מרדן ומתריס ולא ציית לגילויי סמכות. כראוי לבן קשת רכש חיבה גדולה לחיות.

spinoza2ברוך שפינוזה (24.11.1632) – שפינוזה הקשת נחשב לפילוסוף מפורסם בעיקר בגלל תפיסתו השונה והאחרת של האלוהות . יש בתורתו ביטוי לחופש ולמרדנות האופייניים לקשתים , התרסה ונטיי לפקפק ולדרוש תשובות לשאלות . הכרה ושכלתנות איפיינו את מחשבתו ולא הסתפק בכתובים . שפינוזה זיהה את אלוהים עם הטבע ומכלול היקום ובכך מתנגש עם המסורת היהודית –אורתודוכסית בעקבות סירובו להאמין במה שניסו לאלץ אותו להאמין , נאלץ לנדוד נדידה קשתית מהקהילה שראתה בו כופר בממסד. האל הטרנסצנדנטי מוחלף אצל שפינוזה בתבונה שהופכת לגורם אלוהי וזה מתבטא " בהכרה מהסוג השלישי" שהיא חשיבה ברמה גבוהה במיוחד , סוג של אהבת אלוהים השכלית תבונית. העולם והטבע מקבלים מעמד אלוהי ואינם מצויים מחוץ  לאלוהות  אלא חלק מימנה . זהו סוג של חילון קשתי להלך מחשבה במקום להפכה לקדושה.

Jim-Morrison-the-doors

 ג'ים מוריסון (8.12.1943) – מוריסון , בן לאדמירל בצי האמריקני , נדד רבות בילדותו בעקבות הצבתו של אביו בבסיסים ימיים שונים. מוריסון הבוגר נדד בין נשים ומוטלים בלוס אנג'לס , ולא טרח להחזיק מקום משלו אלא נהג ללון אצל אחרים. את ההתרסה והמרדנות הקשתית הציג בשירי להקת ה"דלתות" המפורסמת שאפילו שמה שאוב מפתיחת דלתות ההכרה של הסופר והוגה הדעות ווילאם בלייק . מוריסון הוא מסמליי דור שנות ה-60 שסימל שבירת מוסכמות , את הפראות במופעי הרוק שנעדרו מהם עכבות או אשם .הוא התאפיין בהתנהגות קשתית טיפוסית שכללה גם סקרנות לבדוק ולבחון הכול ללא מעצורים ." אני אוהב רעיונות של בריחה והריסת הסדר הממוסד ", אמר פעם. מוריסון הכיר היטב את השילוש של שנות ה-60 , סמים, סקס ורוקאנרול . אחד מישרי הדלתות המפורסמים יותר היה "רוכבים בסערה " המזכיר את דהירת סוסי המוסטאנג בערבות אמריקה הקשתית . מוריסון היה מורד קשתי שקבע גבולות חדשים לספר האמריקני . כקשת מאפיין הזמין אותנו אל " המערב הפרוע" של וויט ארפ וזאת באמצעות במת הרוק.

File picture of Jane Fonda

הנה עוד כמה קשתים , קית' ריצ'ארדס  " האבן המתגלגלת " (18.12.1943) פרוע ומורד . הסופרת ג'יין אוסטין (16.12.1775) המייצגת את הקשתיות בעולמה הספרותי שנושאיו העיקריים הם המוסר והצדק . היא לועגת למסכמות שרווחו בתקופה בה חייתה ב"תבונה ורגישות" או ב"גאווה ודעה קדומה". קשתית מורדת  היא ג'יין פונדה (21.12.1937) סמל מין משנות ה-60 , אנרכיסטית של שנות ה-70 ומלכת אירוביקה של שנות ה-80 . היא סיפור אריסטוקרטי קשתי אמריקני שנולדה בחוות הסוסים של אביה הנרי פונדה בקליפורניה. גם סטיבן ספילברג  הוא קשת (18.12.1946) שלקח אותנו להרפתקאות עם אינידיאנה ג'ונס (1981) . אומן הקונג-פו ברוס לי  ברד פיט וולט דיסני ובטהובן  וכריסטינה אגילרה  מיילי סיירוס  בריטני ספירס וטיילור סוויפט  הם כולם קשתים.

מזל עקרב 23.10 – 21.11

הערה

המיתולוגיה

phoenix_by_marilucia

העקרב הוא הפניקס, עוף החול הנשרף והקם מעפרו, מתחדש ונוסק מעלה. כמותו כך המזל, מעוגן במעגלים של הרס, בנייה והתחדשות. ייצוג מעניין  שלו הוא האל ההודי שיווה המתואר בספרות ההודית  כמייצג את החיבור בין חושניות הרס וחורבן לבין התחדשות פריון וחיים . שיווה אחראי לחורבן הקוסמוס אך הוא גם בעל עוצמה מינית –ארוטית חושנית המביאה לביטוי את הכוח המחייה, מפרה ומחדש.

hades

מזל עקרב מופיע בדמותו של אל השאול  הדס ( השם בא מהמילה היונית ה-"בלתי נראה") באפוס הקדום של היוונים המתאר את בניית השאול , ארץ המתים העקרבית , מזכר הפתח הפעור והכלב השומר צרברוס שמקבל את פניהם של " הנתינים" החדשים. מלכת השאול היא אלת האביב דווקא . במצרים מגולם פרעה באל הורוס שהפך, לאחר מותו , לאוזיריס בממלכת המתים העקרבית. העקרביות מתעצמת כשהבתולה היווניה הטהורה, קורה, הופכת לפרספונה הנוראה לאחר שהדס אונס אותה והיא מרותקת זמנית לגיהינום. במצריים ייצוג נוסף של העקרב הוא האל רה , ששולט ביום ומת בלילה , ושב וקם לתחייה בבוקר. כל אלי הפריון העקרביים במסורות השונות מתים וקמים לתחייה . הם מהווים את הסמלים לקמילה והתחדשות של הצמחייה והחקלאות שורית- קוטבית (במתח  הקוטביות והניגודים המיסטי הטמון במבנה גלגל המזלות). אוזיריס נרצח ויורד לשאול, איזיס מחברת את קרעיו ובכך הוא מתחדש עקרבית וקם לתחייה. האל תמוז יורד לשאול כדי לאסוף את אשתר, מלכת השמיים המוקעת על יתד במשך ימים. מימד שכזה הוא עקרבי היות שמקפל בתוכו ייסורים , מוות וקושי שמונצחים במיתוסים, מצבי דעיכה, קמילה,שינויים, אלמוות, התחדשות או גלגולי צורה, הנחמה היא השיבה לתחייה.

orpheus-mourning-the-death-of-eurydiceהירידה לשאול של אורפיאוס, לחפש את אהובתו שמתה, הונצחה אצל דנטה. ישנו השאול אך גם הפרוגטוריום – אותו כור מטהר שבזכותו הירידה אל השאול מקבלת משמעות עקרבית פסיכולוגית עמוקה של צלילה  לתהומות הנפש – למות כדי להיוולד מחדש כפניקס או כפרספונה, בת אלת הקציר, זו היורדת לשאול בכל סתיו וחוזרת באביב (השורי קוטבי ) להפריח דשא , פרחים ופירות.

זוהי תובנה יסודית במימד העקרבי : צריך למות כדי להיוולד מחדש. בפרספקטיבה אסטרולוגית הכוונה היא לשינוי נפשי –פסיכולוגי עמוק המתחולל בנפש פנימה . תהליך של טיהור והמירוק המזכך יתרחש בשאול . במיתולוגיה היונית , כמו בסיפורי עמים אחרים , ירידה לשאול העקרבי וחזרה מימנו מציינות גבורה של אדם שחצה את הגבולות בין חיים למוות ובכך קנה לעצמו אפותיאוזיס , האלהה, עליה ברמה מאדם לאל. אל הדס ירדו בני תמותה שלא הצליחו לחזור מהשאול: למשל פריתואוס שרצה לזכות בחסדיה של פרספונה, נכשל ונענש בישיבה נצחית על אבן בלי שיוכל לזוז או לדבר. היוונים כינו את השאול של הדס טרטרוס (נגזרת של המילה "עינויי" ביוונית).

מיניות , פשע, מוות  ועינויים (קאמי מנסון ז'נה ומישימה)

camiהמוות הוא שלילה , שלילת החיים, אך כחוויה עקרבית הוא משקף ומקפל בתוכו תשוקה לחיוב  שכן הוא מייצג גם את התשוקה העמוקה לקיום. כך מצפין מזל עקרב בתוכו מימד פרדוקסלי, סוג של סתירה שבה חווית המוות היא ביטוי עמוק של התשוקה לקיום, לחיים. הפילוסוף היידגר רואה באימת המוות  פנייה של האדם אל עצמו: המוות מבודד אותו מהעולם הגשמי ומהמציאות הסובבת אותו. האדם לנוכח המוות העקרבי תופס את עצמו לא כחפץ אלא כאדם. אימת המוות העקרבי בעצם משיבה לאדם את מקומו הייחודי בקיום ומרוקנת אותו מהאשליה של היותו חלק מן העולם . בסיפרו של העקרב אלבר קאמי (7.11.1913)  " המיתוס של סיזיפוס " (1990 עמ 61) קאמי אומר שלמוות יש כוח מטהר "היות שמשאיר אותך עם עצמך, נטול הגנות, אל מול אלוהים".

CALIGULAבמימד היותר קיצוני מופיע הרוצח , במחזה "קליגולה" של קאמי קאיוס קליגולה ששלט ברומי בשנים 71-73 לספירה , רוצח אדם רק כדי לחוות את חווית המוות . קליגולה מייצג את הקיצוניות העקרבית היות שחווה את המוות בנוסח של "אני רוצח לכן אני קיים". הוא חונק את פילגשו, משגל אשה בנוכחות בעלה ומחבר את המימדים העקרביים של מיניות, קיצוניות ומוות למעגל של טירוף , מין ומוות . זוהי חווית סוג של שיחרור מכל נורמה ע"י קיצוניות ואכזריות . קליגולה נהג לסרס את נתיניו , מראות של טריבונים משוספים ומתבוססים בדמם , נשות סנטורים נאנסות , כל הללו הם תוצאת דיבוק של פלוטו שעלה מן השאול וזכה לאכסנייה בגופו של קליגולה .

בנטילת החיים של הזולת הרוצח יוצר מגע עם הנצח , כך כנראה חשב צ'ארלס מנסון (12.11.1934)  העקרב שרצח ב9 לאוגוסט 1969 את שרון טייט (זוגתו של רומן פולנסקי) בהיותה בחודש השמיני להריונה. מנסון היפנט את חסידיו והוביל אותם למסע רציחות מטורפות בקליפורניה תוך התמכרות לפולחן של שינאה.

menson

אצל ז'אן ז'אנה  באו לביטוי המוטיבים  של קיצוניות  עקרבית. ז'אנה מטיף עקרבית לכך שפולחן הרצח יהיה חגיגי וייראה כמיסה שחורה. " עיניים ירוקות" , אותו רוצח יפה תואר במחזה " ההשגחה העליונה " חווה אקסטזה משחררת בזמן הרצח. בהתבוננות פסיכולוגית, פשע  בודאי כמו רצח מאפשר בקיצוניותו השגת זהות ברורה . רוצח הוא סטיגמה של זהות חד משמעית . אם קודם לכן עלו אצל האדם שאלות זהות בגלל נפש כאוטית , הריי שכעת הן נמוגו וזהותו לאחר התיוג והסטיגמטיזציה  אינה מוטלת בספק זוהי זהות חד משמעית. באשר לחברה , מרגע שתוייג ונכלא ה"ליכלוך" והרפש הם אצלו , יש אישור לכך, אנחנו מיטהרים.. זה עכשוו הכל אצלו ..הרוצח \ הפושע לקח עליו את הרוע באמצעות סכין או אקדח. עקרבית הוא מטהר אותנו. חווית הריקנות והנצח שממתינים לו עמוק בתא הכלא היא חלק ממכניזם הטיהור. זוהי ירידה עקרבית אל השאול שלוקחת עמה את הטומאה של כולנו כחברה.

yukiomishima

מיזוג עוצמתי בין דפוסיי התנהגות קיצוניים , מין ומוות של העקרב  ממוחשים לנו על ידי הסופר היפני הנערץ יוקיו מישימה. למישימה המוות יפה  וארוטי, אקסטטי משהו כמו אותה אשה באחד מספריו העומדת אל מול הים, אלוהי הים מכה בה ונכנס לתוכה. בספריו הוא ממית את גיבוריו בעת המגע המיני, זוהי התאבדות תוך כדי מעשה האהבה. מישימה רצה את דרך הבושידו, את נפש הסמוראי העקרבית שדרשה מהסמוראי לחיות בכל יום את מותו, לקבוע את צורת מותו , לאחוז בו ולבחור בקסם הכיליון החושני. מוות מקדם למישימה הוא שימור הנעורים , בריחה מהזדקנות וכיעור. ב-25.11.1970 פלש מישימה אל מפקדת הצי היפני בטוקיו. מאות חיילים הוכרחו להקשיב לנאומו בדמות הדקדנציה ביפן המתועשת. בסוף הנאום הוא ביצע חרקירי פומבי לעיני כל. מישימה בחר לסיים את חייו בגיל 45 כשהוא בשיאו בטקס הכבוד של הסמוראי עטור בסרט קמיקאזה ירוק על מצחו. מישימה מת בטקס עקרבי עתיק היות שלתפיסתו המוות הוא ניצחון על הזמן הכרונולוגי המזקין . זהו ניצחון הנעורים זוהי חוויה אירוטית מסעירה היות שזו אינה היפוך של החיים אלא התגשמות  מלאה ויפה יותר של המאוויים תוך הענקת משמעות לחיים בדרך בא האדם מת.

eaglesnake

העקרב מיוצג ע"י החיות נשר ונחש. הנחש במיתוסים ובפולקלור הוא סמל פאלי המייצג מיניות. התפיסה הזורואוסטרית –הדואליסטית של טוב ורע בפרס הקדומה, האל הרע, אהרימן, שולט בבריאה החילונית ורואה בתשוקה המינית  וב"יה" , האשה הפרוצה, את עמודי התווך של מלכותו. זאת בניגוד למשל לבודהא, הנאבק בקאמה, התענוג המיני, מישום שהמין העקרבי קושר בני אדם למעגלי היוולדות חוזרים, לגלגל הסמסרה, לקיום הנשמר בגוף פיזי בהיסטוריה ובמימד הזמן. המין העקרבי הוא מכשיר שבאמצעותו מתרחשת ההיזרקות, ההישלחות  מחסד ונצח אינסופי לכלא הגנוסטי של הנשמה (קיום בגוף פיזי).

Titian_-_Tarquin_and_Lucretia

כאן, אולי עולה התהייה המעניינת אם תחושת ההשפלה והאשמה העמוקים הקיימים בעקרביות נובעים ממהותו של המין כמכשיר אכזרי של זריעת נשמות בגוף ובעולם מחולנים (מלשון חילוניות). הקתוליות מעוגנת בפרישות ומזהה אהבה עם אלוהים כהיפוך לאהבת הבשרים. איננו יודעים כמה קדושות קתוליות בחרו במוות על פני מין מרצון, בעיקר שלא מרצון – כדוגמת לוקרציה בתמונתו של טיציאן, אמן הרנסנס שצייר את הקדושה מתאבדת לאחר שנאנסה בידי טרקווינוס המאיים עליה בחרבו.

העקרביות מקפלת בתוכה סוג של תחושת לכלוך והשפלה בכל הקשור למיניות ולמשגל. בהתבוננות " מרמת הנשמה ", האקט המיני וההנאה הפיזית שמסתיימת באורגזמה הם הוכחה חד משמעית חזקה לקיום בגוף פיזי, אישוש איתן לגלגולי הנשמה בגוף  ו" הידרדרותה" מחסד אינסופי אלוהי לעולם  " מחולן וטמא ", אל מושבת העונשין של קיום בגוף פיזי . אוגוסטינוס האמין כותבת קארן ארמסטרונג (ההיסטוריה של אלוהים) שאלוהים גזר על האנושות קללת נצח אך ורק בגלל החטא היחיד של אדם. האשמה עברה בירושה לכל צאצאיו באמצעות המשגל, שזוהם לדעת אוגוסטינוס  בגלל "תאוות הבשרים" – התשוקה הלא רציונאלית להתענג על בשר ודם במקום על אלוהים מימד שמורגש במיוחד בעת המשגל, כשהרציונאליות שלנו מוצפת לגמרי ע"י תשוקה ורגש ואלוהים נשכח בעת שבני האדם מתענגים ללא בושה זה בזה. היכן אם כן גופה הטהור של מרים הבתולה.

מנקודת מבט עקרבית  הגוף הפיזי מייצר שניות שצד אחד שלה מספק את חווית ההנאה המינית, ואילו מהצד השני יש לספוג את הכיליון שמקורו באותה פיזיות. העקרב, אם כן, מתווך בין עולמות על ידי המיניות, בין המימד הרוחני  למימד הפיזי –גופני –אדמתי (שורי). פעולת התיווך מקפלת בתוכה בעיתיות ודילמה של בין טהרה לחטא, בין נשמה לבשר. המין, אמרנו, הוא מכשיר ליצירת  החיים במימד הגופני אך ייתכן גם כיוון הפוך, זה המבקש להשתחרר מן הפיזיות במצבים מסוימים. את המצב האבסורדי הזה מייצג האינקוויזיטור המחזיק בידו את הברזל המלובן, המענה את הנחקר ומאלץ אותו להתוודות  על " פשעיו וחטאיו". המעונה מצוי כעת במצב עקרבי הפוך לרגעי ההנאה המינית, הוא עובר סבל בל יתואר וכל רצונו הוא רק להשתחרר מהקיום הפיזי, מהגוף המעונה שהופך עכשיו למעמסה בלתי נסבלת, למשהו מיותר שהלוואי וניתן היה להשיל אותו ברגעים שכאלה. כל מה שהמעונה האומלל רוצה הוא דבר אחד בלבד, להפסיק לחוות את הגוף הפיזי ולהפריד את נשמתו מגופו.

room

המעונה, אם כן מאמין כעת בכל כוחו באלוהים ( גם אם לא היה אדם דתי קודם לכן) ומוכן לבוא אליו במהירות האפשרית. מיניות ועינויים נפגשים אצל העקרב כצומת בה נפגשים המימד הפיזי  עם הגשמי-רוחני בעסקת חבילה פלוטונית של דבר והיפוכו. זוהי הפרדה סופית בין גוף לנפש בה המענה הופך מכשיר בידי המעונה להפרדת נשמתו מגופו, להפוך למאמין בעל כורחו. המענה, האינקוויזיטור , חווה " טהרה" היות שבאמצעות הברזל המלובן הוא " מטהר את הקרבן מגופו, "מהליכלוך הפיזי של גופו הנצרב" …השיחרור מהבשר "הטמא" הוא הפרדה חד משמעית בין שמיים לארץ, בין קריית האלוהים האוגוסטינית לקריית האדם.  אירוע שכזה מתרחש בחדר 101 בספרו של ג'ורג' אורוול 1984, עומד וינסטון סמית עירום מול כלוב עכברים. כדי להימלט מהזוועות שהחוקר אובריאן (העקרב ריצרד ברטון שנולד ב-10.11.1925) בסרט המבוסס על הספר "1984") עומד לעולל לו, עליו לשנות את זהותו , לוותר על גופו ולחיות כרוח נעדרת חומריות. עליו להאמין ששתיים ועוד שתיים הם חמש ולאהוב את התוצאה המתמטית הלא נכונה..זהו סוג של ויתור על אמת חיצונית, על יחסי המין עם ג'וליה אהובתו  שמאוששים את הימצאותו של העולם "שם בחוץ". אובריאן מענה את וינסטון כדי לגרום לו לסמוך רק על עולמו הפנימי. למחוק את החיצוני, את הפיזי, את החושי.  כשהרומאים עינו את רבי עקיבא למוות הוא אמר לתלמידיו שעכשוו הוא יכול למלא את המצווה לאהוב את אלוהים בכל נפשיך …ובמעבר  מהמימד הגופני לחומרי עצמו ניתן למקד את הקוטביות העקרבית-שורית בהקשר לנכסים שלכשעצמם נתונים לשימוש וצריכה ובגלל זה הם מתמעטים דרך קבע . זהו סוג של פחד עקרבי שהופך את צורת הקניין (השורי קוטבי)הרדיקלית ביותר והיחידה הבטוחה להרס . רק מה שהחרב יישאר לתמיד בטוח לגמרי ושייך לנו. גם בעל הקניין הגדול ביותר מודע לסופו למות , למגבלת החיים, סופיותם של החיים היא אתגר רציני לקניין …תשוקת העקרב לכוח היא זו שמניעה את התהליך האינסופי (המרקסי ) של הצבר ההון  הקוטבי שורי אל עבר סופו ההגיוני של חורבן עצמי .

מרגלים בוגדים וחקירות

connery_car2

העולם העקרבי הוא עולם של מטה, חבוי עמוק מתחת לשטח ומצוי באפלה ולא נחשף לאור השמש. על-פי המיתולוגיה, כשפלוטוס אל השאול יוצא אל פני הקרקע, הוא חובש קסדה שהופכת אותו לבלתי נראה. העקרב האסטרולוגי מקפל בתוכו בעסקת חבילה את עולם הריגול והחשאיות, פיתוי, כסף, מיניות ומאבקים. כך , בסינכרוניות אסטרולוגית, נולד הסוכן החשאי המפורסם בעולם  ג'יימס בונד, ב11 בנובמבר 1920. גם הוא מת כפניקס וקם לתחייה היות שהוא "חיי רק פעמיים" בסרט המפורסם. הכסף העקרבי בא לידי ביטוי בסרט "גולדפינגר" (1964) בעת ניסיון  שוד הזהב בפורט נוקס שבארצות הברית. כמו בשאר היצירות שנכתבו בידי יאן פלמינג, הסוכנים החשאיים העקרביים הם מייצגים את רעיונות הבגידה, הנקמה, הלשנה, קינאה  והרכושנות.

The-Spy-Who-Came-in-from-the-Cold-xxlarge

החשאיות העקרבית טומנת בחובה תחושת כוח. המרגל יודע סודות ומנהל פרשיית אהבה אינטימית עם שולחיו, לפעמים משמש גם כסוכן כפול עם הצד השני… את הבחינה המעמיקה של נפש המרגל העקרבי מציג לנו ג'ון לה קארה, שבחן את נפשו של הבוגד בספריו " המרגל שחזר מן הכפור "(1963), "החפרפרת" (1974),  " וכל אנשי סמיילי" (1980). בספריו הוא טוען  שהנחיתות וההשפלה אכן מביאים לבגידה וגם לנקמנות ורצון לזכות בתשומת לב, בכבוד ובהכרה, אך לא רק היות שקיים גם הרצון להשתייך לצד שיהיה חייב לקבל אותי בגלל מה שאני יודע כמרגל. כדי לבגוד צריך קודם כל להיות שייך …אמר המרגל שערק מבריטניה לרוסיה בשנת 1963. מאחורי כל בגידה עומדת המשאלה להרוס דבר מה, להביא לביטוי רגש קיצוני ולזכות בהכרה מלאה, להשתייך לאחד הצדדים באופן מחלט אם עזבת צד אחר בדרך שאין בה חזרה. זוהי סוג של משאלת זהות והשתייכות. הבגידה היא נקמה עקרבית בהתבוננות פסיכולוגית. במבט פילוסופי במקצת הנקמה הוא גם סוג של ביטול מימד הזמן הקווי היות שמעלה בעוצמה את זמן עבר הטמון הנפש, מצב של התחדשות עקרבית. החייאת זמן עבר בעוצמה וחזרתו להווה. הן הנוקם והן הנינקם יחושו זאת ויזכרו מה הייתה הסיבה למתרחש כעת. אבל המסלול הפסיכולוגי העקרבי אינו מסתיים בזאת, משאלה עמוקה יותר במימד העקרבי היא משאלת המוות המקופלת בעומק נפשו של הבוגד\המרגל. ברבים מן המקרים בוגדים נידונים למוות והוצאה להורג. הבוגד מאשש את הזהות שלנו כקבוצה כי כעת הוא בחוץ ולא איתנו, אנו מבינים מי אנחנו כעת בדיוק, שהריי אנו לא הוא…לגמרי לא הוא… המרגל \ הבוגד מנקודת מבט אסטרולוגית הוא הצורך שלנו ביהודה איש קריות כדי להיטהר ואם לא יבגדו בנו , אולי גם אנו קצת מלוכלכים או לא לגמרי טהורים. הבוגד הוא צלב סמוי שהופך אותנו לקרבן מטוהר. אחרי הבגידה נהיה נקיים , צודקים לגמרי. ובאשר לאירגונים החשאיים שהם גם בדרך כלל עתירי ממון ותקציבים מה שמזכיר שוב את המקור המיתולוגי של פלוטוס המתגורר מתחת לאדמה אך נחשב עשיר יותר מיופיטר. הארגון החשאי ממומן ע"י יצירת פחד עקרבי ( ופחד הוא מוטיב עקרבי ) על בטחון המדינה: " אנו יודעים , אנו שומעים", "אנו קולטים מידע וחומרים שלא ניתן לפרסמם כעת "…יש צורך בהרבה כסף לקבל את המידע. ככל שנפחד יותר – התקציבים כנראה יגדלו. אנו הריי רוב הזמן בסכנה!

Cover_Original - The Trialבנפתולי הנפש העקרביים נחשפים אם כן, רגשי נחיתות ונקמה. תכונות אלה מובילות את העקרב אל הפשע מצד אחד, או לחילופין לעבודה במשטרה ובמערכות חשאיות מסוגים שונים. כך האינקוויזיטורים ומדורות המוקד מייצגים את הצורך העקרבי בחשדנות וחקירה, ומשרתים את הצורך בהפללה, בגילוי אשמתו המושחתת של הפרט. קפקא, גלילאו, זאן דארק, משפטי הראווה במוסקבה, כל אלה מצביעים על החוקר העקרבי, זה הרוצה חתימה על הודאה, נחוש בדעתו לזכות בווידוי ויהי מה, הכפיתיות העקרבית תבוא לביטוי בשאלות החוזרות ונשנות. רגע ההודאה הוא האורגזמה העקרבית של החוקר, שיחרור ממתח רב." הליכלוך" עבר אל הנחקר… הוא הודה, אנחנו מעכשו נקיים. מישהו צריך לקבל את הטומאה והלכלוך למשמורת, עד הנחקר הבא ..מייצרים כאלה כל הזמן.. אל תטעו, החוקר לא בא בשם המדינה אלא רק משתמש במדינה ובחוק היבש כדי להיטהר מעצמו.

קינאה, רכושנות, פחדים וערפדים

kein and abel

מתח הניגודים הנעוץ בקוטביות עקרב-שור הוא הבסיס לפשע העקרבי הראשון בתנ"ך. אלוהים מקבל את את מנחתו של הבל אך דוחה את זו של קיין (בראשית, ד') " קול דמיי אחיך צעקים אלי מן האדמה …ארור אתה, מן האדמה אשר פצתה את פיה, לקחת את דמיי אחיך מידך. המעבר מרמת הנפש העקרבית למטריאליזם האדמתי חומרי שורי בגלגל המזלות. החומרנות השורית היא הבסיס הארכיטיפי למוטיב הקינאה העקרבי. לא במקרה שגור הביטוי " קשה כשאול הקנאה". קינאה היא מטריאליזציה של הנפש כי זוהי מריבה על רכוש המביאה להקצנה.

קנאתה של אנטיגונה נובעת ממסירות עקרבית טוטלית לאידאה של הרס וחיזור אחר המוות במאבק שמתעורר סביב השאלה האם לקבור כיאות את אחיה פילינקס שנלחם באחיו אתוקלס , מנהיג תביי והביא למות שניהם . פרויד סבר שקינאה נובעת מצער על אבדן מושא האהבה והכאב ופגיעה בדימוי העצמי יחד עם תחושת הנחיתות  והערכה העצמית היורדת היות שעזבו אותנו , מושא האהבה אינו רכוש שלנו יותר.. אם נעזבנו כנראה אנו לא שווים. כך אותלו בסיפורו של שייקספיר. יאגו, התגלמות הרוע, מאוהב בדסדמונה  ויוצר למסע של רצח ורעל. הוא הנציג הארכיטיפי של הקנאה העקרבית . כזכור, אותלו מאמין שדסדמונה אינה נאמנה לו , סופג את העלבון ואולי חש נחיתות עקרבית גם בשל היותו שחור. הקינאה מבוססת על פחד ואבדן במקרה הנוכחי גם הדימיון המיני במשחק יחד עם רגשי נחיתות ופחד עמוק של "במה הוא יותר טוב מימני"?  והנה החוקר הקנאי שבדמיונו קרה משהו הרבה יותר גדול…

אותלו, דסדמונה וקין הם דוגמאות טובות לקינאה עליה אמר הפילוסוף וולטר (1694-1778) " קנאי נעשה, במלוא הכנות והיושר, לרוצח למען המטרה הטובה".

psycho

ובאשר למוטיב הפחד העקרבי , זה האחרון קיבל ביטוי רחב בז'אנר סרטי האימה בקולנוע . סרטים כמו ד"ר ג'קיל ומיסטר הייד (1932)" , החונק מבוסטון"  ופסיכו (1960) הביאו לידי ביטוי את הצורך העמוק שלנו בפחד העקרבי. הפחד אולי משכנע אותנו שמישהו\משהו אכן קיימים "שם בחוץ" ומתבוננים בנו.  זהו אישור ליציאה מהסובייקטיביות לאובייקטיביות . מנפשנו  פנימה אל החיצוניות . הפחד העז מסמן לכך ש"המציאות שם בחוץ" אכן קיימת לא כחלק מאיתנו אלא כמשהו נפרד לחלוטין. היא מתבוננת בנו ובכך אולי מאששת את זהותנו הנפרדת ( שאולי לא כל כך ברורה). פחד, אם כן הוא פיגום התומך בזהות המוגדרת שלנו. מבטו של נורמן אל המצלמה  ב"פסיכו" אינו המבט הסרטריאני של האחר הכוללני, מבטו חסר נפש. פחדו של הצופה ניזון מהסצנה במקלחת שבה רואים את פניה של מריון, הנרצחת, שמגלות את הפחד והזוועה שהיא חווה ומעצימות את תחושת הקיום ע"י החשש מהמוות.

The-Silence-of-the-Lambs-1

סלבוי ז'יז'ק מתאר את הפחד העקרבי בספרו  "לאקאן עם היצ'קוק" (2004) חניבעל לקטר הפסיכופת מהסרט "שתיקת הכבשים" (1990) מציע לקלריס  סוכנת המשטרה הלא היא השחקנית ההוליוודית העקרבה ג'ודי פוסטר (19.11.1962) להפקיד בידיו את סודות עומקי נפשה, הוא לא רוצה לאכול אותה, הוא רוצה את נשמתה. ז'יז'ק סבור שחניבעל לקטר מציב  אותנו אל מול עומק העקרביות באמצעות שלילה קיצונית של מימד התבונה, האינטלקט והרציונאליות שלנו כבני אדם. ההתבוננות שלנו "במגרש השדים"  ב"פסיכו" ב"פרנזי" מעלות את השכבות העמוקות יותר בנפש הפחד הוא אישוש הקיום והחיים עצמם שמקבלים תוקף ע"י האיום עליהם. אי אפשר שלא לפחד כשג'נט לי נרצחת במהלומות סכין במקלחת ב"פסיכו". הפחד העקרבי מעלה בנו את מושג "האחר" , זה שאינו אני, שהריי אם אין דבר מלבדי, ממה בדיוק אני פוחד?

Dracula_Poster

העקרב קיבל ביטוי פולקלוריסטי וכמובן קולנועי , בדמותו של הערפד. דרקולה מגיע לכל אישה בה הוא חושק , נושך את הצוואר, המזוהה בפיזיות עם הקוטביות השורית  ומערב את דמו בדמה. כן אנו עדים לעיסקת חבילה עקרבית הקושרת בין דם, מיניות, מוות  ותחיה. העקרב אם כן משתייך עקרבית לכת הפניקס. דרקולה הוא מת חיי שמתגורר כבר 400 שנה באותה טירה בטרנסילבניה. הוא מתחדש בכל לילה כשיוצא מארון העץ אליו נכנס ביום. בנשיכתו ובמציצת הדם הוא מעניק לאישה חיי נצח ערפדיים והופך אותה לעוף חול מתחדש. מאחר והערפד הוא גם אחד מייצוגיו של השטן הוא פוחד מהצלב ומגיע למקומות בהם חל פיחות מוסרי. חטאו הוא עקרבי – פעילות מינית מגברת ופיתוי נשים. הוא עקרבי היות שמפתה, הורס  וממית לשם תחייה ומתקיים בתחום הדימדומים של חיים מוות וחטא. בדומה לערפד גם המכשפות הן עקרביות  המייצגות את האפל, האי רציונאלי ויש בהן עוצמה מינית ואינן ניתנות לריסון. המכשפה העקרבית פותחת צוהר למיניות האישה כך בסרטו של רומן פולנסקי "תינוקה של רוזמרי" (1978) בו המכשפה העקרבית מכניסה מיניות ופחד לאירוע המתקרב של לידת התינוק.

מזל עקרב קשור ללסת, לאף (חוש הריח) ולאברי המין ופי הטבעת. הוא מזוהה עם השלב האנאלי במבט פרוידיאני של חינוך לניקיון והפרשות. שלב זה קשור גם לסדיזם. פרויד כבן מזל שור מודע לעומק הקוטביות העקרבית.. ומזהה כסף עם צואה. בעת שבירת המפרקת (השורית קוטבית) בשעת  הוצאה להורג בתלייה משתחררים השרירים הטבעתיים והמעיים מתרוקנים בצורה לא מבוקרת. הפשיעה העקרבית מקבלת סממן אנאלי בהברחות בפי הטבעת והחיפוש אצל החשוד במשטרה או במשרדי המכס. באשר לאף העקרבי, הוא מתארך.. כשפינוקיו משקר. בטבע העקרב קשור לרעידות אדמה והריי געש. בסציליה שבדרום איטליה שוכן לו הר הגעש אטנה. המקום מפורסם בשל המאפיה והפשע שבו.

עקרבים מפורסמים

gates2

ביל גייטס (28.10.1955) מאשש את ההנחה המיתולוגית על עושרו הרב של פלוטו , אל השאול . האיש שייסד את מיקרוסופט נחשב לאיש העשיר בעולם וכנראה גם בהיסטוריה .כעוף החול העקרבי עבר משברים, משפטים ודינמיקות עיסקיות מסובכות שמהם קם ונסק לגבהים חדשים. עקרב כמו עקרב תמיד מתחדש אחרי משבר. גייטס היה לסנדק של הטכנולוגיה היות שהצליח "לחסל" את מתחריו.

ellen delonאלן דלון (8.11.1935) אמנם כבר לא צעיר אך המבוגרים שביננו זוכרים את העקרב , סמל המין הצרפתי שביטא את העקרביות בסרטיו על הגנגסטרים . בסרט " הסמוראי" (1967) הוא שקט, קודר ,יפה ורוצח , זאב בודד ההולך אל מותו העקרבי . כך גם בסרטים " כנופיית הסציליאנים " (1987) " לילה על העיר " (1973)  וה"מעגל האדום" (1970) כולם מייצגים את הצד הקשה של העקרביות.

picassoפאבלו פיקסו (25.10.1881) המוטיבים המרכזיים ביצירותיו של האמן הדגול הינם המוות והמין העקרביים. פיקסו חדר לנבכי היצרים הבסיסיים של האדם, אל הלא מודע העקרבי שבנו. הוא אהב נשים בעלות האיברים הגדולים והציג סוג של פורנוגרפיה עקרבית ביצירותיו. בקיץ 1988 הוצגו יצירותיו של פיקסו בתערוכה שכונתה בשם העקרבי " פיקסו יוצר ומחריב "…שם הודגשו מעגלי ההרס והבניה המלמדים על ההתחדשות העקרבית . בסדרת תחריטים הביא לביטוי את רעיון הקוטביות השורית המפצה באופן מיסטי על העקרביות כשהפך את עצמו למינוטאור (חצי שור חצי אדם) האונס אישה. הדיוקן האחרון שלו היה מסיכת המוות שלו, שביטאה את הפחד העמוק שלו מהמוות העקרבי. פיקסו היה עקרב עם צורך אדיר במיניות, בהרס, במוות ובנייה. הוא צייר נערות ונשים צעירות ועירומות, אבריהן חשופים וגלויים. ההתבוננות בציוריו היא פיתוי עקרבי המזמין להשתתף באובססיה של המפורסם העקרבי.

fjodor

פיודור דוסטויבסקי (11.11.1821) ברומן  "האידיוט " (1868) מתאר הנסיך מישקין באופן עקרבי את רגעיו האחרונים של הנידון למוות. העיסוק של דוסטויבסקי במוות הוא לא המוטיב העקרבי היחידי ביצירתו . הוא נמשך לרסקולניקוב  ב"חטא ועונשו" כי מתוך עומק נפשו העקרבית הוא מבין את המניע לפשע . דוסטויבסקי מבטא בכתביו את הקיצוניות העקרבית על-ידי מעברים חדים מאהבה לשנאה וממסירות לאכזריות. הנפש היא השחקן המרכזי של עבודתו הספרותית הדנה במאבק בין טוב לרע בין חמלה לאכזריות . הקיצוניות ששולטת בחיי גיבוריו מטלטלת אותם בין פשע לאהבת אדם. "באחים קרמזוב" עולה משאלת רצח אב. סטפן צוויג אמר פעם כי דוסטויבסקי משאיר בך רושם של אימה ופחד היות שהוא חושף את  כוחות ההרס האדירים הפועלים על הפסיכולוגיה האנושית ואת הדחף למערבולת יצרית אפלה  הכוללת השפלה ובגידה.

maxresdefault

ג'וזף מקארתי (14.11.1908) הסנטור האמריקני מויסקונסין  שהאמין בתחילת שנות ה-50 של המאה הקודמת שקומוניסטים חדרו למשרדי הממשלה, לתעשיה, לתקשורת, לצבא ואפילו לעולם הבידור והסרטים. מקארתי ששמו הפך במרוצת הזמן למושג עקרבי –" מקארתיזם" בנה את הקריירה הפוליטית שלו על פחד עקרבי , פחד מפני הקומוניזם . מקארתי החל במסע רדיפה אובססיבי שהביא את המוטיבים העקרביים של בגידה, נקמה , הלשנה ותיוג לשיאים חדשים באמריקה . אנשים נחקרו , עברו השפלות , תוייגו כקומניסטים ופוטרו ממקום עבודתם לאחר שזומנו "כחשודים"  לועדת חקירה פומבית של הסנאט הכוללת שאלות בלתי אפשריות בחקירה נוקבת. הם נותרו מכתמים גם כשהוכח שהם חפים מפשע . צייד המכשפות של מקארתי הסתיים לאחר שנכשל המרוץ לנשיאות ומת.

hillary-clinton

ועוד כמה עקרבים, למשל הילארי קלינטון (26.10.1947)  שעברה השפלה עקרבית בפרשת מוניקה לוינסקי בתקופת כהונתו של ביל בעלה ונשיא ארה"ב וכעוף החול התחדשה והפכה למזכירת המדינה האמריקנית. רצה שוב לנשיאות ועברה הכפשות מהמעמד המתחרה דונלד טרמפ שכינה אותה קילרי המשחתת והאשימה בשחיתויות.  כעת היא מאשימה את  ה-FBI בכישלונה.

deccaprio

העקרבה מפורסמת אחרת היא דמי מור השחקנית ההוליוודית (11.11.1962)  ששיחקה בסרט ג'י איי ג'יין  (1997) כלוחמת הקומנדו הימי האמריקאי. עקרב באם לא אמרנו קשור למעמקים ולצלילות . כך יואב גלנט (8.11.1958)  שהיה מפקד הקומנדו הימי ועבר השפלה עקרבית כשלא נבחר לרמטכלות בישראל. ונסיים בליאונרדו דיקפריו (11.11.1972) ש"טבע עם הטיטאניק …בסרט המפורסם.

 

מזל סרטן 21.6 -22.7

הערה

מיתולוגיה

Selene_and_Endymion_by_Ubaldo_Gandolfiעל פי אריסטוסטנס, הרה מיקמה את הסרטן בשמיים כאשר הרקולס לחם בהידרה וכל החיות עמדו לצידו. רק הסרטן עלה מן האגם, חסר כל סיכוי מול הענק, וצבת את הרקולס ברגלו. זה האחרון זעם  ובכעסו מחץ את הסרטן ברגלו. הרה מיקמה את הסרטן בשמיים כאחד מ12 המזלות. במיתולוגיה היוונית סלינה היא אלת הירח, ביתם של הטיטנים היפריון ותיאה. במיתולוגיה הרומית היא נקראת לונה. מאוחר יותר הוחלפו סלינה על ידי ארטמיס ולונה על-ידי דיאנה. דמות ירחית חשובה אחרת שצורפה בידי היוונים לארטמיס וסלינה היא הקטה ובכך, באמצעותן, נוצר שילוש של מצבי הירח: ארטמיס היא אלת הירח המתמלא, סלינה היא אלת הירח המלא והקטה היא אלת הירח המתמעט. ביצירות אמנות בתקופה שאחרי הרנסנס מתוארת סלינה כאישה יפיפייה וחיוורת פנים הנשקפת ממרכבה כסופה, ראשה עטור בסהר ובידה לפיד. אלת הירח הרומית היא לונה שזכתה למקדש בגבעת אוונטין במאה ה-6 לפנה"ס. מעניינת ירחית סרטנית היא דמותה של הקטה שהיתה אלת האמזונות והפכה לאלת השאול. את שמה קבלה מהפרעונים שגזרו את שמה מזה של האקט, אלה מיילדת במצריים. היא מסייעת ללידת השמש במזרח בכל יום ומכאן הקטה מקבלת תכונות של פריון היריון ולידה ( האופייניים למזל סרטן והירח במפה אסטרולוגית). היוונים כינו אותה " הקטה אנתיאה" כלומר "הקטה משלחת החלומות", היות שהאמינו באחריותה על חלומות וסיוטים, ועל טירוף הדעת. הקטה מלכת הלילה היא אלה יפהפייה: כפות רגליה כסופות, שיערה נחשים ההופכים לאבן את כל המתבונן בה, לצווארה מחרוזת אשכים ובידה חבל טבור . נראה שכל אלה הם שריד לפולחנה כאלה מיילדת במצריים. (מתוך הקדרה המבעבעת של כרמית, על אופיה ומקורותיה של הקטה 2003 דף אינטרנט) היא מחזיקה בידה לפיד שמאיר את הלילה, מפתח למנעולים של מסתורי החומות, נבואה וכישוף, וחרב חותכת אשליות.

אמהות וילדות מקדמת מראה והשתקפות

סרטן הוא המייצג האסטרולוגי של הינקות והילדות המקדמת, בעיקר את התקופה האוראלית של השנה שנתיים הראשונות לחיים, שבסופן אנו נתלשים מהקיום המרופד והנינוח יחסית של חסד אל העולם של "שם בחוץ"  קשה גם שלא להתייחס לקשר שבין מחזור האישה הירחי סרטני (28 29 יום) כמתנהל בהתאמה למחזוריות הירח. בעבר ההיסטורי הונצחו המחזורים האלה בטקסי הירח ובמיתוסים הקשורים בהם. בגלל המחזוריות הקבועה שבמימד הירחי-נשי-אימהי, הוא הפך לאחד מחוקי הטבע.

מילות המפתח של המזל: אם, רחם, שדיים, זיכרון, היסטוריה, עיניים, אכילה, יניקה , בית, סוכר, משפחה, צילום, מראה, עבר, ירח, פטריוטיות, מולדת. הסרטן הוא הארכיטיפ של העבר והזיכרון, ולכן מהווה מרכיב חשוב ומרכזי בזהות האישית שלנו. הזיכרון שומר על רצף הזמן הקווי המופיע, במימד הקוטביות של מזל גדי. סרטן וגדי מכילים האחד את השני בזרימה דו-סטרית של אנרגיה נפשית שאין להפרידה.

זמן ( כרונוס –גדיי) בונה בהכרה זיכרון ,זכרון מאשש את מימד הזמן וקשה להפריד בין השניים.  הפילוסוף האנגלי ג'ון לוק טען: " הזיכרון הוא המפתח לזהות האישית יותר מכל דבר אחר – העובדה שאני נושא בתוכי את המודעות לתולדותיי היא שעושה אותי למה שאני "זהות היא בעצם זיכרון של המשכיות, זמניות ושייכות.

במזל סרטן ישנה ההכרה הפסיכולוגית –אינטואיטיבית שלזמן עבר אחיזה עוצמתית בנפש ולא משהו שעבר ונשכח… האירועים בילדות המוקדמת נחרטים עמוק בנפש הפרט וממשכים לייצר משקל נפשי גם בשנים שלאחר מכן. זאת ועוד, הזכרונות עם חלוף השנים עשויים לקבל פרשנות מכבידה ואולי כואבת יותר ככל שהאדם מבין ומודע למה בדיוק קרה בגילאים המקדמים ובנסיבות המשפחתיות ובנסיבות אחרות. ילד בן שלוש ארבע או חמש, אינו מודע עדיין מספיק לזמן הקווי, והחוויות שאותן חווה, בעיקר באמצעות המגע עם אימו או בהיעדר מגע כזה, שוקעות לסוג של חור שחור נטול זמן ומודעות. חור שחור זה הוא סוג של נצחיות בנשמה. קיימת אנרגיה בדמות זיכרון כזה או אחר שהמאורע שהתרחש בו אינו ידוע או זכור לנו, או שאיננו מודעים לו ולכן הוא נצחי, לא נגיש ועוצמתי, לא זוכה לטיפול ופתרון ולכן ממשיך להתקיים תמיד.

melanie-klein

התבוננות אסטרולוגית מסוג שכזה מאששת את טענת הפסיכואנליטיקאית מלאני קליין והאורליסטים משנות ה-30 של המאה הקודמת, שאומרת שהאשמה – הגדיית הקוטבית – מועברת על ידי האם לילד היונק ( ובכך תורמת ומאששת את מימד הקוטביות ומתח הניגודים הקיים במזלות ) עוד באורליות המוקדמת המלווה בתחושת המיניות האינססטואלית שלה כלפי ילדה. תחושות מסוג זה, המכילות אנרגיה מינית משודרות אליו ונקלטות אצלו.

הפיצוי של הנוקשות הגדיית הקוטבית לסרטן לא תאחר לבוא לידי ביטוי ,היות שהתהליך האדיפלי מתחולל כשלב בהתפתחות האוראלית הסרטנית. מלאני קליין גורסת סרטנית גדיית שהסופר אגו הגדיי, כלומר המצפון והאשמה, מתהווים מנטיות אדיפליות, כתוצאה מתסכול שילד חווה סרטנית בעת הגמילה. הללו מופיעים בסוף השנה הראשונה ובתחילת השנה השנייה לחייו. החסך המתהווה כשהשד הסרטני נמנע מהתינוק או מתרוקן , נולדים באדם, באותם דמדומי שחר של החיים, ניצנים של תחושות צמצום ומגבלה, סוג של התכווצות גדיית קוטבית. כך אבדנו את אמנו הישנה והטובה בשירו של ברכט " הירח של אלבמה".

דיאלקטיקה זו בין המזלות סרטן וגדי היא בסיסית-תחילית וראשונית, ולכן כה עוצמתית . כך מתחילים אצל כולנו החיים במימד של זיכרון סרטני מעומעם או בחוסר זיכרון בכלל. זוהי אכן סוג של קוטביות פרדוקסלית בין משיכה לדחייה, התמסרות וטאבו, חסד ורוך מול ניתוק וחסך. אלה הם הקונפליקטים העמוקים בנפש הפרט המובנים בעומק המימד הסרטני –גדיי. העובדה שהתרחשות זו ממוקמת בתחילת החיים מביאה לסוג של דטרמיניזם גדיי: מה שלא קרה במימד זמן הכרתי מודע , יפעל בנפשו של האדם באופן נצחי, לתמיד. הזמן המתמשך הוא חיקוי לנצח. הוא לא מצוי בשום מקום אך נוכח תמיד כדבר שקרה. חוויות סרטניות אלו של שחר החיים הם בעצם תיקי אקס נעולים לתמיד ללא נגישות,  וזאת כי ההכרה הפכה זמנית ואילו הם משוקעים בנצח מחוץ לזמן הקווי. התיקים הבעיתיים ביותר בארכיון הנפש הם, אם כן, התיקים החסרים או הקומה שננעלה ולא ניתן לחדור יותר אליה, מדף לא נגיש לקריאה… את הזיכרונות שאיננו זוכרים… זהו אולי אחד הסממנים המרכזיים של הארכיטיפ הסרטני: מה שאיננו יודעים או מקרה שאיננו זוכרים, מהווה את המשא הנפשי הקשה ביותר ויש לו משקל אינסופי. השאלה למה אירוע כזה קרה נוגעת בתחום המיסטיקה, הקארמה וגלגולי הנשמה שהם לא מעיננו כעת.

calvinoבצורת התבוננות זאת, העבר הסרטני הוא הוויה דינמית המתחדשת בכל רגע נתון בו אירועים או מצבים אלה או אחרים, תוך זרימת החיים הרגילה, מפעילים את הייצוג של הסרטניות המשתמר בנפשנו (כל שחקני גלגל המזלות הם סוג של ייצוגים משתמרים) בסיפרו של איטלו קלווינו "הערים הסמויות מן העין " (1978) מרקו פולו משוחח עם המנהיג המונגולי קובלאי חאן (1216 1294) על כך שהעבר מפרש את ההווה ואת העתיד. לא ניתן לחלק את הזמן היות שהעבר נעוץ,  מכוון ופועל בהווה, ובהכרח מייצר גם את העתיד. מרקו פולו חש אינטואיטיבית את את המעגליות  הקוטבית הסרטנית גדיית כמטוטלת נפשית. אם הזיכרון מקבל אופי של געגוע ותשוקה, הוא הופך להווה רב עוצמה. אליבא דפולו אנו נוסעים קדימה כדי לשוב ולחיות את עברנו גם אם אנו לא בדיוק מבינים או יודעים זאת. המסע קדימה הוא מסע אל העבר הסרטני האישי . סרטן-גדי הם פקעת של עבר –הווה-עתיד ללא הפרדה. במקרה של מרקו פולו כל מסעותיו בערים הסמויות מן העין נועדו להבין את וונציה ואת משמעות חייו. זהו מסע בזיכרון. ובאשר לדמות האם, דימויו העצמי הראשוני של התינוק  מתהווה ממראה פניה של אימו ומהדרך בה היא מתבוננת בו . למעשה פועל כאן עיקרון של מראה שמזוהה עם ההתבוננות  האסטרולוגית בירח , שליט מזל סרטן . הבעות  הפנים של האם , המבטאים רוגע או מצוקה , שמחה או כעס , מלמדות את התינוק לזהות את רגשותיו  שלו בהשתקפותם בפני האם –המראה-הירחית. פניה של האם מעצבות את אישיות התינוק היות שהוא רואה אותה ואת עצמו כישות אחת. על פי התאוריה הפסיכואנליטית  נתפסת הסרטניות – דמות האם כראי ראשון . המראה הירחית סרטנית בונה את ראשית הדימוי ביצירה משותפת בין האם לתינוק , בדומה לציורים מתחילת הרנסנס בהם מתוארים מפגשים בין עיניהם של מרים וישו.

rembrandt

הצייר הנודע רמברנדט (15.7.1606)  הוא סרטן שביטא ביצירתו את הקוטביות הגדיית . כל ציוריו של רמברנדט מתייחסים לדמויות ואירועים מהתנ"ך או מהברית החדשה ( המימד הדתי מזוהה אסטרולוגית עם מזל גדי ) כמו פטרוס בבית האסורים, פלישתים מנקרים את עיני שמשון, בת שבע רוחצת על הגג וסקילת סטפן הקדוש . סרטן הוא חלום השיבה הביתה, מקורה של המילה נוסטלגיה הוא במילים היווניות "נוסטוס" –שיבה , ו"אלגוס "-סבל , כלומר סבל הנובע מרצון בלתי ממומש לשוב הביתה. היום בעידן הדגיטלי מימד המחר, העתיד קונה בלעדיות על התודעה האנושית . הדורות החדשים הם דורות ללא עבר, ללא זכרון, ללא ספר, הנוסטלגיה שלהם תהיה למשהו שמעולם לא היה להם וזה עשוי להיות סוג של חסר תובעני ודורשני בדומה לזיכרון המשוקע עמוק בארכיון הנפש ואיננו זוכרים או מודעים לו . מרלין מונרו , ג'ון קנדי , צ'רציל,  ובריג'יט ברדו לא נשכחו, הם מעולם לא היו…

הסרטניות בקולנוע

anita

הבימאי פדריקו פליני (20.1.1920) בן מזל גדי, מדגים בסרטיו את הסרטניות המפצה ומגיבה קוטבית בהשלמה לגדי שבו. בסרט אינטרוויסטה (1987) מבקרים מרצ'לו מסטרויאני וחברים את השחקנית השוודית אניטה אקברג בביתה שברומא. אניטה כבר לא צעירה יוצא אליהם בשמלה מתנופפת ובפנים מתוחות. היא מחזירה מבטים נוקבים לחבורה הבוחנת אותה ובעצם בוחנת כיצד משתקפת דמותה בזיכרונם. זהו מפגש סרטני שכן שאלת הזמן הגדיי שחלף, סוג של בבואה והשתקפות, מתעצמים באמצעות הפלש-בק לעבר הסרטני שמסטרויאני  בעצם פליני, מקרין על המסך. מדובר בסצנה המפורסמת מהסרט לה-דולצ'ה ויטה (1960) בה אקברג ומסטרויאני רוקדים במזרקה. המצלמה מתעכבת על פניהם הצעירים והיפים של השניים …אניטה הבלונדינית השופעת בשמלת סטרפלס שחורה המבליטה את שדיה הגדולים, הסרטניים, משתכשכת במזרקה ונראית האשה  הגדולה מהחלומות. בפלש-בק הם צופים בעצמם מן הצד כעבור שלושים שנה, כאשר העצבות הסרטנית הגלומה בסרט הנוסטלגי חולפת ומתבטאת בחרמשו של כרונוס, חרמש הזמן הדיאכרוני הגדיי. עולם הדימיון הסרטני המגיב לגדיות המקורית של פליני מתבטא באופן מיסטי יצירתי בסרטו ג'ולייטה של הרוחות (1965) בו גוברים הדימיון וההזיה הסרטניים על הריאליזם הגדיי כשג'ולייטה מסינה – זוגתו של פליני בחיים האמיתיים – מוצגת בדמות אישה עשירה ומשועממת , עסוקה בחיפוש עצמי ומבקרת אצל ידעונים . פליני הצטיין בתיאור של חלומות ועולם דימיון פנימי סרטני עשיר המפצה על הגדיות הנוקשה והריאליסטית מדי. השדיים הסרטניים הובלטו רבות בסרטיו. בסרט זכרונות (1973) תאר את ילדותו ברימיני וטען שהוא אוהב לדמיין ולספר סיפורים ."את כל חיי אני מקדיש לסופרמרקטים הגדולים של הזכרון", אמר פעם על עצמו.

eyes wide shut

השחקו טום קרוז (3.7.1962)  הוא מהסרטנים העותר מפורסמים בעולם ובסרט עיניים עצומות לרווחה (1999) מתחברים אצלו עולם הזיה והדמיון הסרטני . העיניים הם איבר סרטני. קרוז וזוגתו אז , ניקול קידמן מתעלסים מול המראה בביתם. מראה היא ביטוי למימד הירחי של המזל, סוג של השתקפות. עיסקת חבילה סרטנית של עבר, מולדת פטריוטיות הוצגה בסרטו נולד בארבע ליולי (1989) המהווה מסע לזיכרון הסרטני הקבוצתי האמריקני של מלחמת ויאטנם.

minority_report

בסרט "דו"חח מיוחד" (2002) קרוז כמפקח משטרה, נאלץ להחליף את עיניו כדי לעבור במערכת זיהוי עינית של הממסד המשטרתי העירוני והעתידני. שוב מוטיב העיניים חוזר. העיסוק בזיכרון הסרטני הופיע בסרט המדע הבדיוני המפורסם בלייד ראנר (1982) בו השחקן, הריסון פורד בן המזל (13.7.1942)  עוסק באנדרואידים בעלי זיכרונות  שהושתלו כדי ליצור להם זהות . ואיך אפשר בלי סרטן הוליוודי נוסף הלא הוא השחקן טום הנקס (9.7.1956) שביטא את הפטריוטיות המובנית במזל (היות שהמדינה  במימד הפסיכולוגי  נתפסת כאימא ) בסרט "להציל את טוראי רייאן" (1998) בעלילת הסרט משימתו כקצין אמריקני היא למצאו ולהחזיר לאמו חייל שאבד בחזית מלחמת העולם השנייה.  ואחרון, הלא הוא ביל קוסבי (12.7.1937) הזכור מסדרת הטלבזיה האמריקנית משפחת קוסבי.

הסרטן בספרות –קפקא , אורוול , פרוסט ,רוסו

castleפרנץ קפקא (3.7.1883) הסופר בן מזל סרטן אמנם נמלט אל מרחבי הדמיון הסרטני ביצירותיו אך הללו ביטאו היטב את רעיון הקוטביות הגדיי המפצה תדיר . יצירותיו אכן ספוגות במטוטלת הסרטנית –גדיית של דימיון מול נוקשות וריאליזם קר. בספרו המשפט מסכים יוסף ק', גיבור היצירה , ליטול חלק בתהליך התמוה נגדו שבו הממסד מאשים אותו באמצעות הנציג הגדיי של סאטורן השיפוטי –" הלא הכול  שייך לבית המשפט ". הוא מובל להריגה ביער אחרי גזר דין שרירותי ורשמי  לחלוטין . בספר הטירה לא מצליח ק' ליצור קשר עם הטירה המייצגת אסטרולוגית את האטימות, הקור והנוקשות של הקוטביות הגדיית , זו המונעת חסד מצד ההשגחה העליונה. המשפט והטירה של קפקא עוסקים במה שקפקא הדגיש  כ" תחושת האשמה  חסרת  הגבולות" שלו ביטוי ברור למסלול הקוטבי והדו סיטרי בין הסרטן לגדי. ק' נעצר בלי שחטא במשהו , אשמתו הגדיית נתפסת כמובנת מאיליה , כך רוצה הרשות. לחיות, להיות קיים ,הוא סוג של פשע. הטירה ושער פטרוס בספריו הם ייצוגים של יחסי האדם עם האלוהות שהגדי הוא נציגו האסטרולוגי. לגבי קפקא האדם מצוי בחוסר אונים של מבוך בירוקרטי המטיל עליו את תחושת האשם המטפיזית של "היות בעולם", היות בזמן. הזמן מתבטא אצל קפקא במוטיב הציפייה, ציפייה לאלוהים, לאנשים, ציפייה לתלייניו.

1984ג'ורג אורוול (25.6.1903) בספרו המפורסם 1984 (1949) מביא לידי ביטוי ספרותי את האח הגדול , הגדיי , שניצב בראש הפירמידה של אותה חברה עתידנית. לאח הגדול יש עיניים סרטניות בכל בית, הלא הן הטלסקרין הפועל עשרים וארבע שעות ביממה. אפילו התא המשפחתי הסרטני מתפורר וילדים מלשינים על הורים. האח הגדול משכתב את ההיסטוריה הסרטנית, אורוול הוא סרטן שמודע לעובדה שהשולט בהווה שולט בעבר וכך יכול לשכתב את ההיסטוריה ,לשנות שפה ומציאות נפשית . החוקר אובריין מלמד את וינסטון בעינויים לאהוב את האמת המפלגתית גדיית. להבין להפנים ולהאמין שמפלגה היא המציאות, המפלגה היא הכל… אין מחוץ לה דבר הכל מצוי בתוך טבעות סאטורן הגדיי. המפלגה היא תורת הכרה חדשה שבה 2+2=5 ומתרגלים לאהוב את זה. אם אינך חבר במפלגה אתה מחוץ  לזמן , מחוץ  להיסטוריה .לא להאמין באח הגדול הוא להיות נטול זהות.  אורוול אם כן הוא מייצג ספרותי מרתק של הסרטניות היות שירד לעומק הטוטליטריות הגדיית הקוטבית. גם בספרו חוות החיות (1945) הוא מדגיש את השאיפה הגדיית לשליטה וכוח. בבורמה שירת כחמש שנים מחייו כשוטר אנגלי.

בהקשר שכזה ניתן למקם גם את נלסון מנדלה (18.7.1918) מנהיג השחורים בדרום אפריקה שהפרסם בזכות מאבקו הממושך לאורך שנים ארוכות באפרטהייד הגדיי של הלבנים . בדומה לו גם הדלאי לאמה הוא סרטן (6.7.1935) שמתנגד ללא אלימות לשלטון העריצות הדיקטטורי הסיני בטיבט וגם הוא מפעיל את הקוטביות הגדיית של דרך ארוכת שנים במאבק עיקש.

frost

מרסל פרוסט (10.7.1871) פרוסט הוא אולי המייצג הסרטני המובהק מכולם הוא אכן הסופר הצרפתי המהולל בן מזל סרטן . 3130 עמודים מכונסים בשבעה כרכים, מחזירים אותו למחוזות ילדותו. שבעת הכרכים נכתבו בתוך חדר שמתוכו לא יצא מהרגע שבו החל לכתוב את היצירה הסרטנית  'בעקבות הזמן האבוד'. העיסוק ביצירה הוא בזיכרון הסרטני ופירושו הוא לחיות את מימד הזמן הגדיי –קוטבי באופן העמוק ביותר. ביצירה משחזר פרוסט את רגעי הדמדומים של התעוררותו. הוא טועם סרטנית את עוגיית המדלן –שצורתה ככונכייה סרטנית –טובל אותה בתה שמזגה לו אמו ואז מתעורר עברו ולובש ממשות. הקוטביות בדמות הזמן הגדיי לא מאחרת לבוא כשפרוסט מקדיש תיאור מיוחד למטוטלת השעון, וממנה פונה מיד למראה הסרטנית המרובעת וחסרת הרחמים העומדת בפינת החדר. זוהי התבוננות קוטבית העוגנת על הזרימה של סרטן גדי: זמן, עבר,שעון ומראה מככבים בסצנות שבהן תמציתו הסרטנית של פרוסט מתבטאת בהכרה שכל רגע מכיל בתוכו את העבר ואת ההוויה. בהווית החיים הם מוצגים כל אחד כשלעצמו, הריח והטעם נשארים עוד זמן רב… זוכרים, מחכים, מקווים…

הזמן האבוד הוא יצירה סרטנית היות שממוקדת בפילוסופיה של הזמן והזכרון. לפרוסט מציב בעצם שתי מראות : האחת משקפת את העולם והשנייה את התודעה , הן נפגשות בנגיסת עוגיית המדלן המעלה את העבר מתהום הנשייה.

ruso

ז'אן ז'ק רוסו (28.6.1712) ההוגה הצרפתי הוא סרטן שבחיבורו המפורסם האמנה החברתית (1762) מכניס את מושג "הרצון הכללי " שניתן לפרשו כתגובת פיצוי לסרטניות . כיוון שהכול  מפקידים את אישיותם וכוחם בידי ההנהלה הכללית של הרצון הכללי , סבור רוסו, שבעצם המדינה מרוקנת את האישיות הפרטית מתכניה הפנימיים. הרצון הכללי הופך בעצם לסוג של "האח הגדול " בשירותו של הממסד הגדיי האוטוריטרי.

הדבר מודגש בציטטה המפורסמת הנלמדת בחוגים למדעי המדינה ורעיון מדיני באוניברסיטאות השונות. "כל מי שימאן להישמע לרצון הכללי יכריחהו לכך הגוף כולו . דבר זה אין פירושו אלא שיכריחוהו להיות חופשי". זוהי קוטביות גדיית המגיבה לסרטניות של רוסו היות שבעצם משפט מפורסם זה מכונן דיקטטורה דמוקרטית באמנה החברתית. הדימיון הסרטני הופיע אצל רוסו בספרו הזיותיו  של מטייל בודד ואכן, רוסו נחשב למתבודד מטבעו מה שמשקף את המופנמות הטבעית של מזל סרטן. רוסו מאפיין את הסרטניות היות שבמאה ה-18 קרא לשיבת האדם לטבע מאחר ולדעתו התיעוש, העיור וביניין המוסדות החברתיים כרוכים בהשחתת המצב הטבעי קדמוני שבו שלטו החופש והשיוויון. זוהי העדפת זמן עבר סרטנית.

הסרטניות במבט קבוצתי : מוסלמי, אמריקני וצרפתי

mosque-with-crescent

המייצג האותנטי של הסרטניות הוא המוסלמי. המוטיבים הברורים והמודגשים של המזל מתבטאים במימדים של משפחה, זכרון, הכנסת האורחים הערבית וכמובן, האוכל, ועישון הנרגילה. כולם מרכיבים בולטים בעולם המוסלמי. האסלאם קובע את זמניו על פי שנת הירח. אותו ירח ירקרק המתנוסס בראשו של כל מסגד, מן הכפר הקטן ביותר ועד העיר הגדולה. המשפחה המוסלמית היא לרוב מרובת ילדים וכבוד המשפחה הוא עניין  חשוב. לעיתים מה שנתפס בעיני המוסלמי כחטא מביא לתגובה קיצונית של עד אפשרות לרצח, בעטיו של מה שמכונה "כבוד המשפחה". הסרטניות אכן מתבטאת בהכנסת אורחים, בסבר פנים יפות, באהבת האוכל וגם בצום הרמאדן שבמהלכו במשך חודש ימים אוכל המאמין המוסלמי רק בלילה. בממלכת הירח הסרטני מקצב הזמן הוא איטי והחיפזון נחשב כמן השטן. מוטיב נקמת הדם מחייה סרטנית את זמן עבר בהווה במלוא העוצמה, כאילו התרחש רק אתמול. בסרטניות המוסלמית עבר והווה חד הם. סיפורי אלף לילה ולילה הם ביטוי ציורי לעולם הדמיון הסרטני ערבי, אותו דמיון שפרנס את "קול הרעם מקהיר" במהלך מלחמת ששת הימים כשטען לניצחון  מוחץ של הצבא המצרי על צה"ל. הסרטניות מתבטאת בחיבתו של הערבי לנשים שמנות ועגולות. ככל שהן מלאות יותר כך עולה ערכן ומתבטא בסכום המוהר שישולם עבורם בזכות ההתעגלות הירחית. הכול מתחבר האוכל: עכוז וחזה שופעים יזכו לאתנן נאות ואוי לנערה שמאבדת קלוריות . העיניים הסרטניות הן היחידות הנראות מבעד לרעלה שעל פניה של אשת הטליבאן. הפה והשפתיים מכוסים , הגלביה המצנזרת גדיית קוטבית  שמרנית את גוף האשה ומסתירה אותו לחלוטין. הקוטביות הגדיית המפצה על הסרטניות מקבלת ביטוי שתפיסת ה"או –או"…כך או כך…זה מופיע במשפטים שתרגומם הוא " או באסלאם או בחרב " …ורקדנית הבטן .. היא כמובן סרטנית במהותה. המוסלמים נחשבים לחלוצי האופטיקה וחקר העין בהיסטוריה האנושית.

kennedys-1-600x450

ארצות הברית  היא סרטנית שנולדה ב- 4.7.1776  את המשפחה חוו האמריקנים באמצעות הקנדים. משפחת קנדי היתה בשנות ה-60 של המאה הקודמת המשפחה המפורסמת בעולם. הגורליות הגדיית קוטבית הופיעה במעגליות משלימה עם רצח קנדי בדאלאס ב1963. משפחה נוספת סרטנית יצאה ממסך הטלוויזיה, הלא היא משפחת קוסבי. הטלוויזיה האמריקנית רוויה בסדרות משפחה כמו דאלאס, הכל נשאר במשפחה, רוזאן, אחיות ומלרוז פלייס. מימד המשפחה הסרטני באמריקה מקבל ביטוי בחשיבותה של הגברת הראשונה על מסכי הטלווזיה עם הילדים והבעל. הנשיא שמקפיד להיות מצולם עם משפחתו ולפאר ולרומם את זוגתו בכל מערכת בחירות. מאחר והסרטניות האוראלית קשורה לאוכל זה האחרון מקבל ייצוג יום יומי בהמבורגר ובאמריקה כמעצמת הביף… והמקדונלדס, בנקניקיה  ובקוקה קולה אותם מייצאת אמריקה לכל העולם. דון מקלין שר פעם שיר מפורסם "ביי ביי מיס אמריקן פאי…" ניו יורק מכונה " התפוח הגדול " ואמריקה היא "הדוד סם". אפילו פופאי הדמות המצויירת המפורסמת בזמנו , אכל תרד כדי להתחזק . את החיים הטובים באמריקה תיאר בן סרטן מפורסם, ארנסט  המינגווי (21.7.1899) שטען שסיגר הוואנה ביד אחת וכוס מרטיני בשנייה הם משמעות החיים הטובים. באמריקה הסרטנית הגדולה בעולם רצוי שהבית יהיה מרווח, עם כלב על הדשא. הסרטניות מתבטאת בזכרון האמריקני התמידי של מארעות היסטוריים כמו הפצצת פרל הרבור במלחמת העולם ה-2 (פרל=פנינה האבן של מזל סרטן) רצח קנדי, מלחמת ויאטנאם, והאחד עשר בספטמבר.

headline-newsהסרטנית הגדולה הנחיתה ב20 ליולי 1969 אדם על הירח. באמריקה רווח הדימוי של הבלונדינית עם החזה (הסרטני ) השופע . זוהי דמות סרטנית ארכיטיפית איליה נכנסת החתיכה האופנתית החדשה בכל תקופה , כמו דולי פרטון , פמלה אנדרסון (1.7.1967) ששדי הסיליקון שלה מפורסמים בכל העולם כולו הודות לסדרת הטלוויזיה משמר המפרץ. אנדרסון כמובן לא היחידה במגרש הסרטני האמריקני קדמו לה ג'יין ראסל, לנה טרנר, מרלין מונרו, וג'יין מנספילד. הסרטן האוראלי האמריקני מרבה ללעוס מסטיק במציאות ובסרטים.

ניתן למקם את הצרפתים ברעיון הסרטני אם לוקחים את התאריך המכונן של נפילת הבסטיליה כנקודת ציון היסטורית מרכזית בצרפת. ההפיכה התרחשה ב14.7.1789 אכן במזל סרטן. האוראליות  מתבטאת במסעדות ובשפים , באוכל הצרפתי המעולה ובבגט המפורסם. ההיסטוריה והעבר הסרטני ניבטים מהארמונות, מהכנסיות ומהמבנים העתיקים ברחובות. השדיים הסרטניים נחשפים במועדוניי הלילה המפורסמים של העיר כמו הלידו, המולן רוז' והפרדי לאטן, בהן רוקדות נשים חשופות חזה.

bastile

 

מזל אריה 23.7 – 22.8

הערה

helios

מיתולוגיות

בתרבויות ודתות קדומות העריצו את אל השמש וראו בו ישות אחראית על השמש או על היבטים מסוימים הקשורים בה. דוגמא לכך הוא הליוס היווני, שעל פי האגדה נוהג במרכבת אש בשמיים ובלילה יורד למקום תת קרקעי . במיתולוגיה המצרית אלי השמש הם רע ואתון (גלגל החמה) . במיתולוגיה הרומית והיוונית הם אפולו והליוס . אצל הפרסים וההינדים נמצא את המיתרה ואצל העבריים קיים המלאך אוריאל, הממונה על האור. קיסרי יפן נחשבו לצאיצאיה של אלת השמש האצטקים חשבו שהם מחיים את השמש הדועכת באמצעות קורבנות אדם אותם הקריבו לה. ביחזקאל ח' נאמר : " ויבא אותי , אל חצר בית יהוה הפנימית …ופניהם קדמה , והמה משתחויתם קדמה לשמש (טז). בבית אלפא מצוייר גלגל המזלות על רצפת הפסיפס שבמרכזו אל השמש ,הליוס, רוכב במרכבה רתומה לארבעה סוסים. (רודן , פנתיאון האלים האולימפים ,1982). לחידוד התמונה ניתן להתבונן מיתולוגית באפולון (בנו של זאוס) כל מה שבהיר וברור קרוב לאפולון . הוא אל האור ורק הודות לקרינתו הזוהרת נגלה לעיני האדם העולם ברוב רבגוניותו. אפולון הוא אל של אהבים, ואחראי גם על שירה ואומנות . הוא מעניק השראה ומפיח רוח יצירה אלוהית באמן. הוא מייצג יופי גברי אך רבות מאהבותיו נכזבות. החל מהתקופה הקלאסית זוהה אפולו עם אל השמש , עם הליוס. הליוס הוא השמש ואפולו הוא אור השמש , קרני השמש הם סמלו הטוב ביותר . החמה רואה הכל ולאפולו יש גם כושר נבואי . כלי נשקו הם קשת וחיצים – החיצים מייצגים את קרני השמש שיכולים גם לשרוף ולהמית אך גם לרפא ולהבריא כשהנרפא נח באור השמש ובחיק הטבע . בסיפור המיתולוגי אף ארץ לא רצתה לקבלו בלידתו כי אפולו לא שייך לשום מקום מגדר אלא למרכז המושלם . ענייני  בני אדם היום יומיים הם מימנו והלאה, אך אנו כבני אדם , זקוקים לאור הרוחני שהוא מפזר החיים עלי אדמות היו נראים עצובים ועלובים ללא אורו.

אהבה ויצירה טוטליות ונתק

SOLAR-SYSTEM

אריה הוא מזל האהבה , המנהיגות והיצירה . יש בו מימדים של מיתוס , של ריכוזיות ואבהות , הוא מתקשר למוניטין ומיתוג , ליוקרה , לדומיננטיות ושליטה . הוא מביא לביטוי התנהגותי את המימד הקוסמולוגי של השמש . השמש מגדירה את המרחב סביבה ובהתאם לכך כל שאר הכוכבים הנמשכים אליפטית בתנועה סדורה סביבה ובאופן מתמיד וקבוע. מזל אריה מתבלט לאורך ההיסטוריה החל מאלכסנדר הגדול , דרך נפוליון , עבור למדונה, ביל קלינטון ,שמעון פרס ואובמה שהם רק מדגם קטן ביחס לאריות המפורסמים לאורך השנים .

בצורת ההתבוננות האסטרולוגית של עיקרון הקוטביות וההפכים המשלימים , האריה הוא סוג של תגובה נפשית למזל שמולו , הדלי . הוא מהווה ייצוג של משהו בנפש האישית –הקולקטיבית המנסה לעצור את המהירות, את הנתק , את הקפיצה הקוונטית והרחיפה חסרת העלילה של המימדים הדליים. האריה הופך לסיפור העלילה , למנהיג , ליוצר , לאמן ,למותג המפורסם.

האריה הוא משהו מוגדר שנראה ברור וקונקרטי לבני  האדם. הוא מפעיל את כוחות הריכוז והדומיננטיות , את השליטה והאהבה , ובכך מפסיק את היחסות והיחסיות הבלתי נסבלת לנו ,בני האדם של עידן הדלי שבו אנו מצויים ( ראה מאמר על טכנולוגיה מהירות והאצה בבלוג זה) כעת.

Sphinx1

דינמיקת הקוטביות ומתח הניגודים של ההפכים המשלימים יוצגה באמצעות דמות הספינקס , ליד הפירמידות שבגיזה במצריים. לספינקס יש פני אדם (מזל דלי) וגוף של אריה . זוהי תובנה אסטרולוגית מצרית מלפני 4500 שנה . תקופת מצריים התרחשה בעידן השור , איליו הגיבה הקוטביות העקרבית שאמצעות מוטיב המוות והחניטה של המומיה , והלידה מחדש של פרעון –אדם-אל וחזרתו אל השמש . הפירמידה היא המקום בו הכל התרחש . הפרעון הוא הייצוג עליי אדמות של המלך כל –יכול , המנהיג השולט שאליו מכוונת סגידת ההמון , בצלב המזלות הקבועים של דלי-אריה-שור-עקרב , בתוך אלה הדלי הוא ייצוג ההבנה הקוסמית אסטרולוגית של המצרים .

אריה מכיל בתוכו את הקוטביות של מזל דלי , את עיקרון הספינקס שמתבטא בעוצמת השליטה שיש למזל , למשל הטלבזיה הדליית שמהווה סוג של מרכז שליטה , עולם הבמה והבידור של האריה הופך למרכז כובד שלה שכן היא זירה ענקית לעסקי שעשועים . המסר של הטלבזיה שכל העולם במה . במסע הבחירות לנשיאות בארצות הברית של 1986 ירה רייגן , בן מזל דלי , שורות מחץ נהדרות וגם סיפר בדיחה לקהל…וכך נבחר מנהיג העולם החופשי בעידן הטלוויזיה. רייגן עצמו טען שהפוליטיקה היא בדיוק כמו עסקי שעשועים – הצגה טובה.arnold-schwarzenegger רייגן כזכור היה בעברו שחקן קולנוע . כך קרה גם לאריה ארנולד שוורצנגר (30.7.1947) שהפך למושל קילפורניה. רייגן ושוורצינגר ועכשו גם הידוען המליארדר דונלד טרמפ הם ביטוי לצורך של ההמון לשגר כוכבים לעמדות מפתח , לצורך העמוק שלנו באריה האסטרולוגי . להיות אריה פירושו לכלול בעסקת חבילה אחת אהבה,, מנהיגות וזהות . כדי לקבל זהות חזקה , ברורה ומוגדרת , צריך אדם להיות נאהב , להתכוון אל הזולת ולגרום לו לשדר חזרה אהבה מלאה. אהבה אם כן היא מכניזם של זהות , סוג של התכוונות טוטלית ביחסים . בשפה כוכבית זוהי סגירת מירווח קוסמי המאיים , יחסי מרחף משהו של הדלי . עכשו יש מוצקות ומצב ברור , מימד חד משמעי –אהבה. בדינמיקת הניגודים הנוצרת במתח הקוטבי הספינקסי , עולה המחשבה שאהבה שמשית-אריית היא מנגנון של אישוש הזהות. מה שמעלה הירהור שזו האחרונה אינה ברורה לאדם די הצורך . צריך לחזק ולהעניק לה תוקף מחודש מדי פעם על ידי משאלת הטוטליות הרגשית הקיימת במזל אריה .

הגיאומטריה האסטרולוגית הופכת בדינמיקת הספינקס את ההפכים המשלימים למעגליות , בה חוברים אריה –דלי –אריה ושוב דלי לעסקת חבילה המתרגמת תנועה קוית לתנועה מעגלית . תוך כדי התעוררות האהבה ורכישת הזהות מתוך הדיאדה העוצמתית שבין המזלות המנוגדים , עולה צורך מחודש לניתוק ומרווח. צורך זה נובע משאיפה לשחרור מזהות ברורה ומגדרת מידי. העובדה שאנו כבני אדם , מייחלים לזהות ולשייכות ברורה ומובהקת , מקפלת בתוכה את שלילתה: את הצורך הדליי קוטבי לשחרור מזהות כה מוגדרת ואולי מגבילה משהו – סוג של שחרור ומפלט מעצמנו על-ידי חווית נתק והפסקת מגע גומלין, הסמיך כל כך מבחינה רגשית . הספינקס מייצג שדה אנרגיה רב-עוצמה הבא לביטוי גם ברמת הקבוצה והמערכת. מיד נתרגם אותו גם לדינמיקת ההמון שכה רלוונטית לתקופתנו הנוכחית , כלומר לעידן הדלי . הספינקס הוא הוכחה למה שהבינו הפרעונים של מצריים העתיקה והוא שלנפש האדם , לפסיכולוגיה האנושית יש גיאומטריה הניתנת להתבוננות ולחוקיות: הפיכת קוויות דהיינו זמניות , למעגליות דהיינו לנצחיות. במילים אחרות מתח הניגודים , פרדוקס , מקפל בתוכו זמן ונצח בעסקת חבילה פסיכולוגית של להיות נוכח בזמן , ובאותה עת ממש לאפשר חדירה של מימד נצחי תדיר . זהו סוג של הכרח מתמטי – גיאומטרי הקיים במבנה גלגל המזלות . אנו סוגרים את המירווח הדליי ע"י אהבה אריית, מתנתקים כדי להשתחרר ולחזור שוב לאהבה, לאישוש הזהות , וחוזר חלילה . במבט קוסמי זהו תרגום של שמש-יקום-יקום שמש . אנו מצויים אם כן בפרדוקס קוסמי המתורגם  בדילמת הספינקס להליך אישיותי –לקרב על מנת להרחיק , להרחיק על מנת לקרב .

אנו זקוקים ליחסי, למנותק למופשט לא פחות מאשר לקרבה . שני מרכיבים אלה מסתירים בעצם אחדות היות שכל אחד מהם, לחוד, לא יתקיים בנפש לאורך זמן ואילו בהיותם יחד הם מאששים זה את זה."אם את אוהבת אותו, שחררי אותו ", שר פעם סטינג. אהבה מקפלת בתוכה , אם כן משאלת נתק . זו האחרונה מחביאה רצון לאהבה. אהבה היא זהות –נתק ומרווח יהוו שחרור מזהות מגדרת וברורה . נדגיש , תחושת חוסר בזהות מביאה לשאיפת זהות . רק זהות מגדרת וברורה מביאה למשאלת שחרור. הפסיכולוגים יאמרו על זה שסוג של חרדת נטישה מניעה את האהבה.

sarter הפילוסוף הצרפתי ז'אן פול סארטר מתייחס בספרו הישות והאין (1943) לפרדוקס הכרוך באהבה. לגישתו העולם האקזיסטנציאליסטי בנוי על אהבתו של האחר. בהימצאנו באהבה אנו מרוקנים מתוכן את מושא אהבתנו, וזאת בגלל שאיפתנו לכיבוש טוטאלי, ברגע שהוא שלנו, הוא מאבד את משיכתו לגבינו ואינו קיים יותר… כך, כשאותלו אוהב את דסדמונה ורואה בה את אוצרו וקניינו הפרטי, איך יוכל לעשותה שלו כל עוד היא בן אנוש חופשי, משתוקק? מחיקת סרבנותה פירושה מחיקת זהותה עד שלא נותר מדסדמונה דבר מלבד גופה , ואז את מי נותר לאהוב? בסוג התבוננות  סארטריאני זה אנו מצויים לא רק בתרגום המתמטי גיאומטרי של גלגל המזלות למושגים הנוגעים לנפש ולמימדים פסיכולוגים שונים, אלא נוגעים במחשבה איינשטיינית המאפשרת חיבור וזהות בין חומר לאנרגיה , דהיינו המשוואה המפורסמת של E=mc2  , שהריי נפשה של דסדמונה התרוקנה ונעלמה ונשאר רק גופה , ללא תוכן  המימד הספינקסי אם כן לא מסתכם רק בפרדוקס הזמניות נצחיות המקופל בנתק-חיבור אלא מוסיף זוג הפכים משלימים נוסף של חומר ואנרגיה , והרי לנו תרגום ויישום של היחסות הפיזיקלית של איינשטיין לעולם הנפש האנושי.

Vertigo52

גם הבימאי הנודע אלפרד היצקוק בן מזל אריה (13.8.1899) הציג אופן מחשבה אסטרולוגי זה בסרט ורטיגו (1958) כאשר סקוטי , שוטר בדימוס מנשק את האישה ותוך כדי סיבוב המצלמה הופך צמד האוהבים למרכז העולם , עורפו של סקוטי משתלט על המסך והאישה המנושקת שוקעת באפלה ונעלמת – היא מפסיקה להתקיים במהלך החיבוק . בסצינה זו של היצקוק אין כבר שניים אלא אחד ויחיד. האהבה של האריה תחסל תמיד אחד מהשניים ויתרה מזו , היעלמותה של האישה בתוך החיבוק של השוטר בדימוס מחסלת גם את האוהב , שכן הקשר יצא מאיזון.

מנהיג , כריזמה והמון

המימד הספינקסי של ההפכים המשלימים בדמותם של המזלות אריה-דלי התרחש כבר ברומא העתיקה בה הוכתרו  קיסרים – וגם נרצחו –בשם הצורך להקים מנהיג שיוליד את הצורך לשחרור מימנו , דהיינו שחרור ממשהו הקיים בתוך עצמנו. גם אז ההמון רכש את זהותו בסגידה לקיסר ובהכתרתו ועם הזמן ,כשהקיסר הפך בהדרגה לאדם רגיל עם חסרונות, הופיע כמובן הצורך להשתחרר מהזהות המעיקה על ידי רציחתו של אותו קיסר – והכל כדי להכתיר מלך חדש , כדי לזכות בזהות שהתעמעמה בהדרגה , סוג של ירידת אהבה.. התרופפות ההערצה והסגידה, כך הרגישו בני ישראל אחרי ימי השופטים כשהתחננו לאל " שימנה לנו מלך לשפטנו ככל הגויים".

obama_riding_a_lion

מנהיג ושליט כריזמטי , זמר-שחקן או ספורטאי כריזמטי , בין על הבמה או באצטדיוני הספורט , כל אלה הם ביטוי להפסקת המירווח  של הדלי על-ידי מזל אריה . קלינטון, בגין או אובמה האריות קטעו את היחסות הדליית המעיקה היות שהזהות ששווקה להמונים יצרה אצלם הזדהות , סגידה והערצה למנהיג , הוא הפך והיתרגם לחלק מזהותם החסרה או אולי לא מספיק ברורה. הם הפכו לחלק מזהותו .אך בדומה לזהות האישית כך גם הזהות הקבוצתית המעוגנת ושעונה על מנהיג הארי-הכריזמטי. היא נשחקת ככל שגדלה השקיפות הדליית –התקשורתית והמנהיג חוזר להיות בשר ודם , על חולשותיו האנושיות. צריך אם כן לחזק ולאשש אותה. חיסול המנהיג בבחירות או לפניהן והכתרת נשיא, מנהיג או ראש ממשלה חדש , יעניקו תוקף ויאששו לזמן מה את הזהות הקבוצתית החסרה בגלל האבדן המידי או הדרגתי של הכריזמה . אחרי הכל השקיפות התקשורתית –הדליית של תקופתנו אינה מאפשרת יותר מסתורין וגם לא מנהיגות בלתי ראויה כמו שהיה אפשרי פעם. אותה שקיפות ומהירות תקשורתית המאפשרת בעזרת טכנולוגיות המידע הדליות למנהיג להפוך לכוכב נולד, היא זו שגם תחסל אותו. השחרור מהמנהיג הוא שיחרור מהשלכת הזהות הקבוצתית , הוא זה שסוגר בכריזמה שלו את המירווח הדליי ובהסתלקותו פותח אותו שוב בכדי שהבא בתור יסגור אותו למעננו. אחרי הכל אחת לתקופה צריך לוודא מי אנו באמת…בחירה היא זהות כי מהווה השתייכות לקבוצה גדולה , למימד יותר גדול מהפרט . האריה אם כן יוצר את הקבוצה הדליית ומשחרר את הפרט מאישיותו " הקטנה , הלא ברורה מספיק". הקבוצה הופכת את הפרט לשלם גדול יותר , מכוון למטרה ברורה , ללא ספקות הריי כולם הולכים "לשם". הקבוצה מוציאה את הפרט מבדידותו ומשאלת  זהותו. קוסמלוגיה , מטפיזיקה ופסיכולוגיה חוברים יחדיו כדי להאיר לנו מבט מסוים על עצמנו. הכריזמטור האריי סוחף אנשים באופן מילולי מתחבר למסה , מעביר איליו רגשות , משכנע אותו בצדקת הדרך, מוכר עתיד, מחר יותר  טוב.

woodstock-photos

בבסיס כל שחקן קולנוע ותיאטרון , פוליטיקאי , זמר רוק וכדורסלן או כדורגלן מפורסם , מאחורי הגול או הבקעת סל וירטואוזית על פרקט האן.בי.אי באמריקה טמון רעיון צמצום וסגירת המירווח הדליי שהוא מאיים ונחשק בעת ובעונה אחת . הרצון לאהבה והסגידה לדמות כריזמטית מכוונת אותנו לדבר האולטימטיבי הבלעדי. כך בוודסטוק של 1969 באה לידי ביטוי סגידת ההמון ללהקות וזמרי הרוק. אין גבול להערצה את מדונה, צרחות ההמונים , תלישת השיער וטירוף ההתלהבות. גם פסל האוסקר הוא סמל לפולחן האישיות ההוליוודי!

michael jordan.magic

אין למעשה הבדל באופן ההתבוננות הצורנית של האסטרולוגיה בין בחירת שחקן השנה לבחירת נשיא . כולנו זקוקים לפסלון האוסקר המוזהב כמייצג של דילמת הספינקס . מג'יק ג'ונסון , כוכב הכדורסל בן מזל אריה (14.8.1959) מה"לוס אנג'לס לייקרס" , גרם להיסטרית הערצה המונית כששיחק מול המגה-סטאר הדלי מייקל ג'ורדן בשנות ה-90. מישהו תמיד יכנס וימלא את התבנית הארכיטיפית שהנפש האישית והקבוצתית מייצרת עבורנו . הצורה תמיד ישנה , הגלופות מוכנות היות שהן נצחיות, רק התוכן משתנה היות שהוא זמני משתנה עם חלוף העיתים.

כאן אולי המקום להבין ולמקם את הקוטביות הדליית המניעה ויוצרת את המימד של מזל אריה . אנו חיים בעידן טכנולוגי תקשורתי הנמצא בהאצה, סוג של המצאות במנהרה בליסטית. בהעדר עלילה ברורה , תחושת הרחיפה חסרת האדמה מתגברת וגורמת להיעדרותם של מגעי גומלין משמעותיים בין בני אדם ( ורצוי כאן לא לבלבל בין קישוריות לקשר אמיתי בין בני האדם ) זהו מצב שתורם לאבדן זהות בדור אפוף במידע אינטרנטי סלולרי דליי. המותג האריי הופך פיצוי לסוג של עוגן , מן אחיזה במישהו או במשהו שמהווה תחליף למנהיגות , תחליף לזהות חסרה. הוא מוחשי בתוך המהירות בה אנו נתונים ובאמצעותו אנו מנסים לעצור \ להאט  ולו רק לזמן קצר, לאחוז בו ולהרגיש מוחשיות אמיתית לרגע בעולם הוירטואלי –דגיטלי  המאיץ אותנו.

bigwig.png

אצל הלביאות והאריות מודגשת רעמת השיער . היא באה לידי ביטוי במונח האנגלי  bigwig שפירושו אישיות חשובה ( פאה גדולה) . המושג נולד בעקבות מנהגם של אריסטוקרטים אירופיים  בסוף המאה ה-17 ובתחילת המאה ה-18 לחבוש פאות ענקיות עשויות משיער מלאכותי. גם גיבוריי הרוק'נרול זקוקים לתסרוקות מרשימות . הקוטביות הדליית , כמובן, רואה בשיער האריי ייצוג של מרדנות גברית . מרדנות מתקשר אסטרולוגית למזל דלי שהוא כאמור קוטבי לאריה , ואולי זאת הסיבה שבשנות ה-60 וה-70 של המאה הקודמת לא רק להקות הרוק הפגינו שיער ארוך , לא מטופח ופרוע , אלא הצעירים בכלל ובמקומות רבים בעולם . הקוטביות הדליית גם הגיבה באופנה של מכנסיים מתרחבים מהברכיים ומטה. הרעיון  הקוטבי של אריה-דלי קיבל אם כן גם ייצוג במימד הפיזי גופני היות שהשוקיים מתקשרות אסטרולוגית לדלי . גם לשמשון ( שמש-אריה) הגיבור היתה רעמת שיער שלאחר גזירתה בידי דלילה ירדה עוצמת כוחו  בסיפור התנכי.

אריות מפורסמים

stanley-kubrick

סטנלי קיובריק (26.7.1928) הדגים לנו בצורה מובהקת ויצירתית במיוחד את המתח הקוטבי הספינקסי של אריה-דלי . הוא אכן היה אריה אך בסרטיו המעולים הציג את הפיצוי הדליי . הטירוף והשיגעון הדליים התבטאו בסרט "ד"ר סטרנג'לאב" (1964) כשמתוך קבוצת הפיקוד האווירי האמריקני , בעיצומה של המלחמה הקרה , מחליט גנרל לא שפוי להפציץ את רוסיה בפצצות גרעיניות . שגעון דליי אחר הוצג בסרטו "התפוז המכאני" (1971) שבו חווינו את הלם העתיד ע"י הפגנת האלימות של אלכס , הצעיר הפרוע וחסר המוסר , המתעלל באנשים לצלילי סימפוניות של בטהובן . שיאה של הקוטביות הופיע בסרט "אודיסאה בחלל 2001" (1968) שם העיסוק הוא בספינת החלל "דיסקברי" והעימות עם מחשב  בשם "האל 9000" . הללו מייצגים כמובן את העתידנות הדליית.

neilarmstrong

ניל ארמסטרונג ( 5.8.1930) שנחת ב 1969 אמר שזהו רק צעד קטן לאדם אך בהחלט צעד קוטבי דליי גדול לאנושות כולה . דלי הוא מזל הטיסה החלל והקוסמיות.

Napoleon

נפוליון בונפרטה ( 15.8.1769) הוא אולי האריה המפורסם בהיסטוריה ( גם אלכסנדר מוקדון היה אריה ) הוא הפגין שליטה , מנהיגות, כריזמה  של עוצמה ואימפריאליות.

אריות נוספים הם אלכסיס דה טוקוויל (29.7.1805) הוגה דעות מפורסם שכתב והדגיש דליית את ערכיי החירות והשיוויון בספרו " הדמוקרטיה באמריקה " (1835) הוא מדגיש את יתרונות הדמוקרטיה ורוח החירות והפלורליזם המונעים דליית את הריכוזיות המזוהה אסטרולוגית עם אריה ולכן בהגותו מדגים את מימד הקוטביות ופיצוי מעגלי מיסטי דליי כהגבה למזלו האישי –אריה.

Singers Christina Aguilera and Mick Jagger in a scene from the film 'Shine A Light'  running in competition at the 58th Berlinale International Film Festival מדונה (16.8.1958)  שוורצנגר (30.7.1947), רומן פולנסקי (18.8.1933), מיק ג'אגר (26.7.1943), שמעון פרס, מנחם בגין ופידל קסטרו הם אריות. אצל פרס ז"ל ראינו את הקוטביות הדליית באהבת העתיד , הצעירים המדע והטכנולוגיה ושאיפתו לשלום באזור . בן מזל אריה מפורסם היה אלדוס האקסלי שכתב ב-1932 את הספר הידוע "עולם חדש מופלא" , בו הטכנולוגיה הדליית שולטת בחיי האדם בדומה לשליטתה בו היום. מג'יק גונסון אריה מאפיין כוכב העבר של הכדורסל האמריקני הפגין מנהיגות בקבוצתו לוס אנגלס לייקרס . תם אך בודאי לא נשלם… ג'ין רודנברי (19.8.1921) היה היוצר והתסריטאי של סדרת הטלוויזיה המפורסמת "מסע בין כוכבים – סטאר טרק בה הופיע העתיד הדליי בצורה מרתקת וחדשנית כבר בשנות ה-60 של המאה הקודמת.

 

הקשר בין מספרים לתורת הקוונטים

הערה

ניתוח מאמר של ורנר הייזנברג ( מהאבות המייסדים של תורת הקוונטים)על החיבור הפילוסופי מתמטי בין אפלטון ופיתגורס לפיזיקה המודרנית.

סיכום ומיקוד הטענות והעמדה אותה מציג פרופסור הייזנברג

(את הרצאתו  בנושא הנדון נתן הייזנברג בחורף תשל"ה  במסגרת סמינריון בינלאומי שהוקדש לפילוסופיה של המדע והומניזם שנערך בדוברובניק ביוגוסלביה)

עיקר עניינו של הייזנברג הוא לא היחסים הקיימים בדרך כלל בין הפילוסופיה והפיזיקה אלא התפקיד  המיוחד שהרקע הפילוסופי ממלא בהנחיית המחקר בפיזיקה המודרנית, (הפיזיקה של החלקיקים האלמנטארים) ובדרכים שבהן הוא מתנהל בפועל (1) מצד שני, הרקע הפילוסופי משפיע על חשיבתנו – ביודעין או שלא ביודעין –נקבע ע"י תגובתנו לשאלות ישנות מאוד, שאלות שכבר נוסחו ע"י הפילוסופים היוונים הקדמונים. לפיכך סבור הייזנברג שהמבט במקורם של המדע והפילוסופיה מיוון העתיקה (שם הופיעו בעיות אלה לראשונה בעיסוק המדעי)  רלוונטי היות שעדיין יש בהן עניין למדע בזמננו. והמשכו של המבט בהתפתחות במרוצת ההיסטוריה, ובמיוחד בתקופה שמאז קופרניקוס, גאלילי וניוטון, ועד לתורת הקוונטים. בחלקו השלישי של המאמר יתייחס הייזנברג בהקשר לעבודותיהם של פלאנק, איינשטיין ובוהר, ושל המחקר העכשווי בפיסיקה של החלקיקים האלמנטאריים בזיקה לרקע הפילוסופי שלהם.

quantum-mechanics

תחילתה של הפילוסופיה היוונית הקדומה בחיפוש אחר העיקרון המאחד במגוון האינסופי של התופעות בעולם (2). עיקרון שיהיה בו משום בסיס להבנתו של המגוון. עיקרון זה נתפס בראשונה כדבר מה חומרי: תאלס ראה את החומר היסודי במים , הרקליטוס באש , אבל הצעד  המכריע לקראת כינונו של מדע  במובנה של מילה זו בפינו , נעשה ע"י פיתגורס ותלמידיו, שראו בצורה המתמטית , בחוק הטבע את העיקרון המאחד. הפיתגוראים חקרו את הצלילים  של שני מיתרים משתלבים בצליל הרמוני משותף , בשעה שיחסי אורכיהם של מיתרים בעלי מתח שווה מתאימים ליחסיהם של מספרים שלמים קטנים. אריסטו מספר במטפיסיקה  שהפיתגוראים  שהיו הראשונים שעסקו במתמטיקה, לא זו בלבד שקידמו תחום זה  גם החזיקו בדעה שעקרונותיה הם עקרונות הדברים כולם….

הפיתגוראים ראו שתכונותיה ויחסיה של ההרמוניה המוסיקלית ניתנים לביטוי במספרים: וכן,  הואיל וכל יתר הדברים נראו לפי טיבעם הכולל כמעוצבים לפי דוגמת המספרים, ונדמה היה שמספרים הם הדברים הראשונים בטבע כולו , הניחו שיסודות המספרים הם יסודות כל הדברים(שם), ושהשמים כולם הם הרמוניה מוסיקלית ומספר.

מאוחר יותר נקט אפלטון דרך חשיבה זו , שתרמה תפקיד מהותי בעיצוב תורת האידיאות שלו . המגוון האינסופי של התופעות ניתן להבנה , לפי פיתגורס ואפלטון , מפני-ובמידה-שביסודו  מונחים עקרונות צורה מאחדים הניתנים להצגה מתמטית . פוסטולאט זה מטרים למעשה, את כל התכנים של המדעים המדויקים בזמננו. הייזנברג מציין כמובן שתכנית כזאת לא הייתה ניתנת למימוש בעת העתיקה הואיל והידיעה האמפירית של פרטי התהליכים הטבעיים לקתה בחסר רב.

quantum-jumping-shift-reality-light

הניסיון  הראשון לחקור פרטים אלה נעשה ע"י אריסטו אך מפאת המגוון העצום  המופיע לחוקר הטבע ובשל העדר מוחלט של נקודת מבט שמימנה ניתן לעמוד על סדר כלשהו (שם,עמ 2) , נאלצו עקרונות הצורה המאחדים , שאותם חיפשו פיתגורס ואפלטון, לפנות את מקומם לתיאור של פרטים. הייזנברג ממקד נקודת מבט זו כהתחלת העימות (שם,עמ 3) הנמשך עד עצם היום במחלוקת שבין פיסיקאים נסיוניים  ועיוניים., למשל הקונפליקט בין האמפריציסט – שמתוך חקירה מפורטת , קפדנית, מספק לראשונה את ההנחות המקדמות להבנתו של הטבע , לבין התיאורטיקן –היוצר תמונות מתמטיות שבאמצעותן הוא מבקש להשליט סדר בטבע ובכך להבינו. תמונות מתמטיות אלה מבוססות תכופות על מושגים חדשים המתגלים לא רק בשל תיאורם הנכון את הניסיון אלא גם בשל פשטותם ויופיים – כאידאות האמיתיות  המונחות ביסוד מהלכו של הטבע.

אריסטו בהיותו אמפריציסט, ביקר את הפיתגוראים  שלדבריו אינם מחפשים תיאוריות וסיבות על מנת להסביר עובדות הנראות בהסתכלות , אלא כופים את  מבטם ומנסים להתאימו לתיאוריות וסברות שלהם עצמם. זוהי נקודה מרכזית לגבי הייזנברג היות שנוגעת בשאלה המרכזית בה דן במאמר : האם די בחקירה קפדנית  ודקדקנית של הפרטים ואיסופם של נתונים אמפיריים כדי להביאנו אל אותם מושגים שבסופו של דבר מספקים את הבסיס להבנת התופעות ? או אולי אידיאליזציה  מסוימת של התופעות , יחד עם הכוונה להתאים אליהן צורות מתמטיות  ועם השאיפה לפשטות , הן תנאי הכרחי למציאת המושגים הנכונים? הייזנברג סבור (שם) שהשאיפה לפשטות, והאמונה בקיומן של צורות מתמטיות המציגות את הטבע , ממלאת תפקיד מכריע בהתפתחותו  של המדע.

במבט אסטרונומי היסטורי פיתח האסטרונום והמתמטיקאי היווני אריסטרכוס שחיי במאה ה-3 לפני הספירה, את השיטה ההליוצנטרית בה השמש במרכז העולם ללא תנועה והארץ נעה סביב השמש וסובבת על צירה כמו יתר הכוכבים. אריסטרכוס אם כן קדם בהנחה וחישוב זה לקופרניקוס. הסיבה שהביאה את אריסטרכוס להציב את השמש במרכז העולם שלו ולהניע את הארץ  בניגוד לניסיון הבלתי אמצעי  הוא בגלל הדגש על "פשטות מתמטית". (שם,4)  מן הראוי מדגיש הייזנברג שנשאל כיצד קרה שהתיאוריה הנכונה נזנחה  ובמקומה באה תיאוריה מוטעית  שראו בה את הבסיס לאסטרונומיה במשך 1800 שנה…. הייזנברג טוען שהרקע הפילוסופי הוא שהשתנה מימיו של אריסטרכוס לזמנם של היפארכוס ותלמי . אריסטרכוס היה היה קשור עדיין למסורת  של פיתגורס ואפלטון . כוונתו היתה בדברי הביקורת על אריסטו-ליטול חלק , באמצעות רעיונותיו בארגונו של העולם. הוא רצה לנחש מהי התכנית שלפיה נברא העולם . המערכת ההליוצנטרית הורתה על תכנית פשוטה , ולכן ייחס משקל רב יותר לנימוק זה של פשטות מאשר לנימוקים אחרים. היפארכוס ותלמי , מצידם , לא רצו אלא לצפות ולתאר ולהחיל את האסטרונומיה באופן מעשי לספנות לניווט ולחישובי ליקויי המאורות וכיו"ב. ציוד התצפית מוצב על האדמה ומכאן קל גם כנראה להניח שהאדמה שרויה במנוחה במרכז. הייזנברג  סבור שתלמי לא הבין את תנועת כוכבי הלכת , ואילו ניוטון הבינה (שם,5) . בתיאור הפנומנולוגיה הטהור של התופעות  צפונה הסכנה שינציח דעות קדומות משכבר ויחמיץ את המושגים החדשים המכריעים. הנקודה זו אפשר לראות מה עצומה חשיבותו של הרקע הפילוסופי במחקר. אין הוא קובע מה  הן התשובות משנשאלו השאלות , ואולם הוא משפיע על השאלות. תוצאות מחקר מדעי עשויות להיות שונות  מאוד בשעה שמנסים לגלות את התכנית שלפיה הטבע בנוי , או שמעוניינים אך ורק בהסתכלות , בתיאור  ובחיזוי התופעות . ההבנה הסופית עשויה להיות תלויה בהחלטה זו.

copernicus

בראשית המאה ה-16 גילה קופרניקוס מחדש את המערכת ההליוצנטרית ואת פשטותה המתמטית. הרקע הפילוסופי הונח בעבודתו של גלילאי (שם,5) . אריסטו קבע שגופים קלים נופלים לאט יותר מגופים כבדים, ובאופן ניסיוני אמנם כך היה. גלילאי מצא שתנועה אידיאלית בחלל הריק ניתנת להצגה בצורות מתמטיות פשוטות ובכך הבקיע דרך בכך שבודד את החלק החשוב של התופעות מהשפעות מפריעות. על התיאורטיקן לנסות למצוא צורות מתמטיות העשויות להציג את התופעות בצורתם האידיאלית . גם אם הללו אינן מספיקות להבנה מממשית אך יכולות להוביל (שם,6) לאותם מושגים חדשים שיתנו בסיס להבנה . במקרה של גלילאי המושגים היו אינרציה וכוח. בלי כוח חיצוני היה כל גוף נע בקו ישר ובמהירות קבועה. לכן על מנת להבין את התנועות יש לחקור את הכוחות. ניוטון בפרינקיפיה ( העקרונות המתמטיים של פילוסופיית הטבע) קשר את המושגים היסודיים דוגמת מאסה, מהירות , תאוצה וכוח בעזרת מערכת אקסיומות. הצלחת המכאניקה של ניוטון תרמה להתנהלות המדע בשתי דרכים שהבקיע גלילאי:

א: בידוד התופעות ואידיאליזציה שלהם ע"י הגדרה קפדנית של התנאים הניסיוניים ובאמצעות מדידות מדויקות יותר.

ב: המצאת צורות מתמטיות המציגות את התופעות בצורתן האידיאלית. הצורות המתמטיות עשויות להוביל להבנה אמיתית רק לאחר שנמצאו והוחלו במושגים הנכונים, ונקודה זו לפעמים הוזנחה.

המאה ה-19 כבר עסקה בתופעות החום והחשמל. המושגים החדשים היו שונים מאלה שהיוו את הבסיס למכאניקה הניוטונית.  נראה היה שהמושגים הניוטונים לא יספיקו לתופעות של האלקטרומגנטיות (שם,7) הכנסת מושג השדה הייתה צעד מכריע לקראת הבנתן האמיתית של התופעות. קודם היה הכוח שיוחס לגופים , עכשוו נעשה למציאות פיסיקאלית בלתי תלויה . כשניסח מאקסוול את החוקים המתמטיים (שם,8) להשתנויותיהם של שדות אלקטרומגנטיים בחלל ובזמן, אי אפשר היה להטיל ספק בכך שההסתכלויות הוצגו בצורה נכונה.

הייזנברג סבור שבנקודה זו (שם,8) חשוב לדון שוב ברקע הפילוסופי . עלינו לזכור שביוון העתיקה התיזה של פיתגורס ואפלטון , שלפיה מאחוריי מגוון התופעות ישנו עיקרון צורני מאחד , לא נותרה ללא מתנגדים . לויקיפוס ודמוקריטוס ראו את העיקרון המאחד לא בצורה אלא בקיומם של האטומים, והאטום הוא היש האחרון. אפלטון התנגד לדמוקריטוס וסבר שחלוקתו החוזרת ונשנית של החומר תביא בסופו של דבר אל הצורה המתמטית , הגופים  המשוכללים והמשולשים המרכיבים אותם. (היסודות אש אויר מים ואדמה). אם זאת שמר המטריאליזם של דמוקריטוס על כוח שכנוע ניכר. והאטום היה נציגו הפשוט של היש . לכן הושבה פילוסופיה מטריאליסטית  זו לתחייה  במאה ה-17 ע"י גאסנדי. היה בה משום הסבר פשוט לצורות השונות של החומר ובמאה ה-18 היא שימשה בסיס מוצק לכימיה המדעית החדשה.  אפשר היה לקשרה למכאניקה של ניוטון ע"י ההנחה שתנועת אטומים מתנהלת לפי חוקיה של זו. לפיכך פילוסופיה מטריאליסטית זאת שמשה כרקע פילוסופי של אנשי מדע רבים במאה ה-19 וככל הנראה הייתה מכשול שמנע מן הפיסיקאים לקבל את מושג השדה כמציאות בלתי תלויה בחלל ובזמן.(שם,9).

702_1433440835_albert-einstein

השינוי הגדול התחולל במסגרת תורת היחסות . איינשטיין גילה את הפשטות הרבה המתקבלת כשמזהים את המשתנים בטרנספורמציות של לורנץ  לקואורדינאטות של החלל והזמן הממשיות, וכשמניחים בעקבות זאת שכל חוקי הטבע הם  בלתי משתנים  במסגרת טרנספורמציות אלה . שוב התברר שמאחוריי המגוון האינסופי של התופעות ישנו עיקרון אחדותי של צורה- במקרה זה חבורה מתמטית פשוטה – ממש כפי שקיוו פיתגורס ואפלטון. לא היה פשוט טוען הייזנברג לקבל זאת בגלל צירופן של המכאניקה של ניוטון והפילוסופיה המטריאליסטית של דמוקריטוס וגאסנדי  שיצרו במשך 200 שנה מסגרת מושגית חמורה ברקע הפילוסופי של המחקר בפיסיקה של המאה ה-19. קיומו של זמן מוחלט בלתי תלוי בחלל היה מעיקריה של מסגרת מושגית זאת ועל מנת לזנוח זאת נדרש מאמץ גדול.

את השינוי המכריע ביותר ברקע המושגי חוללה תורת הקוונטים . במקרה של היחסות איינשטיין הבין (שם,11) עד כמה פשוטים נעשים היחסים שבין התופעות השונות באלקטרודינמיקה, כשמזהים את המשתנים בטרנספורמציות  לורנץ עם קואורדינאטות החלל והזמן הממשיות . בתורת הקוונטים  התגלתה סכימה מתמטית גמישה מאוד המכילה הן את ההיבט החלקיקי והן את ההיבט הגלי של התופעות. לגבי הייזנברג עם שבים לרקע הפילוסופי שבו התרחשה התפתחות זאת נראה שיהיה עלינו לומר כי המרכיב האפלטוני של הרקע שהוסיף להתקיים הוא שאפשר את תורת היחסות ואת תורת הקוונטים. למרות האמפיריציזם , המטריאליזם והפוזיטיביזם ,התמידה מגמה אפלטונית או פיתגוראית מסויימת מאז ימיי גלילאי וניוטון, מגמה זו היא שהביאה בסופו של דבר להבנה. לכאורה היחסות והקוונטים היו אמורים לחזק את המימד האפלטוני ברקע הפילוסופי בדרך של היזון חוזר, ובכל זאת השפעה זו מועטת לדעת הייזנברג כנראה בגלל שהיחסות ותורת הקוונטים עוסקות בניסיון שהוא רחוק מידי מחיי היום יום , הבנתן מצריכה דרגה גבוהה של הפשטה ולכן מספר מועט של  אנשי מדע מכירים בכך. זאת הסיבה שמושג המציאות שצמח מפרשנות קופנהאגן לתורת הקוונטים התקבל ע"י מעטים בלבד. הפרשנות הפוזיטיביסטית, מטריאליסטית ואמפריציסטית בעינה עומדת מחוץ לפיסיקה (שם,12).

ואטסון וקריק גילו בשנת 1953 את הסליל הכפול , גילוי שמקפל בתוכו עיקרון אחדותי בעל כוח עצום, המדגיש ללא ספק את היסוד האפלטוני בפילוסופית הטבע במודרנית.

בפורמאליזם המתמטי של מיכאניקת הקוונטים לא ניתן היה לשנות את מספרם של האלקטרונים או הפרוטונים של מערכת נתונה. דומה היה שחלקיקים אלה הם יחידות בלתי משתנות של החומר הניתנות להשוואה לאטומים בפילוסופיה המטריאליסטית הקדומה של דמוקריטוס. דומה שאלה האובייקטים האלמנטאריים "הקיימים באמת" ושמהם מרכבים כל יתר האובייקטים הקיימים. אלא שפירוש  כזה לא יתכן שיהיה נכון לאחר תגליתו של דיראק ( שחזה את קיומם של הפוזיטרונים ואומת ברעיון האנטי חומר באופן ניסיוני) תגלית זו חוללה שינוי יסודי בפירוש הפילוסופי של הפיסיקה האטומית. את החלקיקים אפשר ליצור ולהשמיד , הם ניתנים להמרה באחרים, ההבחנה בין חלקיקים אלמנטאריים לבין מערכת מורכבת נעלמה. חשוב אם כן להבין שבכך נהרס כל הבסיס למטריאליזם האטומיסטי במובן של דמוקריטוס. עצם מושג החלוקה מאבד את מובנו. זאת מפני שתהליך החלוקה מצריך אנרגיה, וכשזו גבוהה דיה, התוצאה יכולה להתפרש כיצירתם של חלקיקים חדשים מתוך אנרגיה, במקום חלוקת החומר המקורית , המרת אנרגיה בחומר ולהיפך,היא תוצאה חשובה של תורת היחסות המיוחדת . אפשר להבין את עולם החלקיקים האלמנטאריים  רק אם מביאים בחשבון תכונה זו של הטבע במלואה. משאיבדו החלקיקים את משמעותם היסודית כיחידות קטנות ביותר של החומר והניסויים (שם,13) של עשרות השנים האחרונות מוכיחים בבירור מוחלט שיש להשוות את החלקיקים למצבים העמידים במכאניקת הקוונטים המוקדמת. והם אמנם מצבים עמידים , הם ניתנים לאפיון ע"י מספרים קוואנטים. הייזנברג גורס שבכדי למצוא דרך להבנה אמיתית של הספקטרום של החלקיקים, נדרשות הסימטריות היסודיות ולא החלקיקים היסודיים. זוהי הצגה של חבורות יסודיות  כלומר הגדרת תכונת אי ההשתנות של חוק הטבע שביסוד. האמפריציסט חושב שבאיסוף עוד ועוד נתונים יעלו המושגים הנכונים מעצמם. במקרה של תורת היחסות ותורת הקוונטים תקווה זו לגבי הייזנברג היא אשליה בפיסיקה של החלקיקים. לדוגמא מציג הייזנברג (שם) את החיפוש אחר הקווארק כחלקיק היפותטי שלא אובחן מעולם והפיסיקאים מניחים שהקוארקים אינם קיימים כאובייקטים ממשיים , הם נתפסים כאובייקטים מתמטיים אפשריים בתוכם של החלקיקים. הייזנברג סבור(שם,14) שהסכנה בגישה האמפריציסטית טמונה בשביעות הרצון העשויה לנבוע מהצגה מתמטית נאותה של התופעות המתגלות בהסתכלות . שביעות רצון שכזו עלולה למנוע מהפיסיקאי לשאול את השאלה היחידה שיש בה להוביל להבנה אמיתית והיא: מהו העיקרון האחדותי מאחוריי המגוון של התופעות , מהי התכנית שלפיה בנוי הטבע? המרכיב אם כן האמפריציסטי מטריאליסטי שברגע הפילוסופי מעכב את ההתקדמות בפיסיקה של החלקיקים. המרכיב הפוזיטיביסטי פועל לטובת סכימות מתמטיות  חמורות כנגד התאמתן הזהירה של צורות מתמטיות פחות או יותר לא מוגדרות לתמונה הכללית של ההסתכלות. מבחינה זו דומה שבמושגים הפיסיקאליים ישנה חשיבות רבה יותר לפשטות מתמטית מאשר לעקביות. אך יש לקחת בחשבון ,שהמתמטיקאי  אולי טרם פיתח סכימה מתמטית העשויה להציג  בסופו של דבר את העיקרון האחדותי הפשוט שמאחוריי מגוון התופעות. הייזנברג אם כן חושש שהרקע הפילוסופי המושל בכיפה מקשה על ההתקדמות בפיסיקה של החלקיקים בדומה למצב האסטרונומיה בתקופה שלאחר אריסטראכוס  כשהמרכיב האפלטוני או הפיתגוראי ברקע הפילוסופי נחלש כל כך עד שרעיון ההליוצנטריות נשכח.

 חלק שני: התייחסות והערות לתפיסתו וגישתו של הייזנברג.

heisenberg-werner-quantum-1

בשנים 1925-6 הופיעו ניסוחים חדשים של תורת הקוונטים , הנקראים "תורת הקוונטים החדשה" ניסוחים אלה הידועים כמכניקת המטריצות של הייזנברג ומכניקת הגלים של שרדינגר המבוטאים בשפות מתמטיות שונות ,אך שקולות זו לזו (2) על פי הן מקובלת היום מכניקת הקוונטים. הייזנברג ניסה למצוא תיאור של האטום  שיהיה מבוסס על עקרונות חדשים . כאשר האלקטרון "קופץ"ממסלול למסלול אך מצריך ויתור על תיאור מפורט של תנועתו במרחב ובזמן. אופן חשיבה שכזה כמו קושי למדוד את תנועת האלקטרון בתוך האטום בגלל גסות מכשיר המדידה  מביא מכאן שהתיאוריה הפיזיקלית צריכה להתרכז  רק בתיאור התופעות הנמדדות , ולא לנסות לתאר באופן מפורט את המציאות הפיזיקלית  המסתתרת מאחוריהן. הייזנברג  מצא כאן קירבה למהלך המחשבתי שעליו מבוססת תורת היחסות הפרטית של  איינשטיין. בתורת היחסות , איינשטיין ויתר על מושגי המרחב והזמן המוחלטים , שבלאו הכי אינם ניתנים למדידה ישירה , ובמקום זאת הוא זיהה את המרחב והזמן עם מדידות שאפשר לבצע באמצעות סרגלים ושעונים. על פי הייזנברג פירוש הדבר הוא שהתיאוריה של איינשטיין עוסקת רק בתופעות הנמדדות, ולא במציאות פיזיקלית יסודית שאי אפשר למדוד אותה.

דעתו של איינשטיין עצמו בעניין זה הייתה שונה , הוא לא חשב שתורת הקוונטים מקיימת את העקרונות המחשבתיים שתורת היחסות מבוססת עליהם. זה התברר להייזנברג רק מאוחר יותר .איינשטיין סבר שאנו רשאים להאמין שהטבע הוא המימוש של המתמטיקה הפשוטה ביותר שניתן להעלות על הדעת." אני משוכנע שבאמצעות מבנה מתמטי טהור נוכל למצוא את אותם מושגים ואת אותם חוקים המקשרים ביניהם שיספקו את המפתח להבנת תופעות הטבע .ניתן ללא ספק להתקרב אל המושגים המתמטיים המתאימים באמצעות הניסיון, אך בשום פנים אי אפשר להסיקם מימנו.כמובן, הניסיון נשאר קנה המידה היחיד לשימושיותו של מבנה מתמטי בשביל הפיזיקה. אך העיקרון היצירתי האמיתי טמון במתמטיקה. אם כן במובן מסוים נכון הדבר בעיניי שהחשיבה הטהורה יכולה לתפוס את הממשות, כפי שחלמו הקדמונים . (איינשטיין, רעיונות ודעות, 164.) הייזנברג נטש את השאלה מהו מסלול תנועתו המדויק של האלקטרון באטום, ובמקום זאת החל לחפש משוואות שיפיקו את הגדלים הנמדדים בתצפית , שהם תדירויות האור הנפלט מן האטום ותכונותיו של האור הזה. במודל האטום של בוהר , האור נפלט במעבר בין מסלולים שונים של האלקטרון באטום. הייזנברג היה מוכן לוותר על תיאור מפורט של המסלולים האלה, אך הוא עדיין היה חייב להניח שיש לאלקטרון באטום " מצבי אנרגיה" בדידים, כלומר קיימת איזושהי סדרה של מצבים שהאלקטרון יכול להימצא רק בהם, ושלכל אחד מהם יש אנרגיה מוגדרת. הפרש האנרגיות בין שני מצבים אלה שווה לאנרגיה שהאלקטרון פולט כשהוא עובר ממצב אחד לאחר. האנרגיה הזאת קשורה לתדירות האור הנפלט על פי נוסחת  פלנק. (בן דב ,61). מכיוון שמושג המסלול הוא מיותר ורק האנרגיה שלו היא חשובה, במקום לומר מסלול מספר n   אפשר לומר רק "מצב האנרגיה מספרn ומה שהיזנברג חיפש היה ביטוי מתמטי שיאפשר לחזות את תכונות האור הנפלט , למשל , במעבר ממצב  אנרגיה n  למצב אנרגיה m, כאשר n  ו m הם שני מספרים שלמים כלשהם. הביטוי המתמטי הזה (שם ,62) אמור להחליף את " הקפיצה הקוונטית " בין המסלולים n  ו m במודל של בוהר. המערכת הזו אפשרה לנסח את הבעיה במונחים של מבנה מתמטי מוגדר. בעזרתו של מקס בורן  ותורת המטריצות  התוצר הסופי היה מערכת משוואות שנקראה בשם מכניקת המטריצות.(שם,63) . מטריצה המתארת את " מיקום האלקטרון" ומטריצה אחרת המתארת את "התנע של האלקטרון".  המשוואות  שהמטריצות האלה הופיעו בהן לא היו אלא כללים מתמטיים מפשטים. מהי משמעותם הפיזיקלית של כללים אלה? מהי משמעות העובדה  שגודל פיזיקלי כמו מקום האלקטרון מיוצג לא ע"י מספר מוגדר בכל רגע, אלא ע"י מערך ריבועי של מספרים? איזה מבין המספרים האלה, אם בכלל , מייצג את " מיקומו האמיתי" של האלקטרון? על שאלות כאלה לא הייתה להייזנברג תשובה. התיאוריה של הייזנברג ייצגה אבדן של תכונת הויזואליות , ויתור על הויזואליות  כלומר על תמונה מרחבית של מסלול האלקטרון , אך כיצד אפשר להשתמש במושג כמו מקום בלי לתת לו משמעות במונחים של תמונה מרחבית? מאוחר יותר שרדינגר הציג מידה מסוימת של ויזואליות ע"י תרגום המונחים החלקיקיים למונחים גליים ,לדוגמה את הביטוי המתמטי (שם,64) המתייחס לתנע של האלקטרון , כלומר למסה כפול המהירות שלו . שרדינגר הראה שמכניקת המטריצות של הייזנברג ומכניקת הגלים שלו מבחינה מתמטית שקולות, ומהוות שני ניסוחים לאותה תיאוריה המבוטאת בשפות מתימטיות שונות. התיאוריה הזאת היא " תורת הקוונטים החדשה". כדי לציין שמדבר בישות מתמטית , שהמשמעות הפיזיקלית שלה אינה ברורה, מציינים פיתרון של המשוואה של שרדינגר במונח  פונקציית הגל שהיא הפיתרון המתמטי של משוואת שרדינגר והערכים שלה. הייזנברג לא אהב את מכניקת הגלים היות שלא ראה מדוע לאחר שהפיזיקה השתחררה מהמחויבות המיותרת לתמונות מרחביות של תנועת האלקטרון באטום, יש צורך לשוב ולהעמיס עליה ציורים של מבנה אטומים במונחי עננים מסתוריים.(שם,65). הייזנברג סבר שתורת הקוונטים החדשה איננה מקיימת את תכונת הסיבתיות הקלסית . כזכור הוא ויתר על תיאור ויזואלי של תנועת האלקטרון , כלומר על תשובה ברורה לשאלה איפה האלקטרון באמת נמצא בכל רגע. הויתור על תיאור מפורט של מסלולים אלה היה חלק מהותי של מכניקת המטריצות . בהתאם למושגים הפיזיקלים היסודיים (שם, 72) של המכניקה הקלסית, תיאור מפורט של מסלול האלקטרון במרחב ובזמן , פירושו שיודעים בכל רגע גם את מיקומו של האלקטרון וגם את מהירותו . בניסוח של הייזנברג , גם המקום וגם התנע של האלקטרון (כלומר המהירות כפול המסה שלו) מיוצגים באמצעות מטריצות התאימות . אולם פעולת הכפל בין המטריצה של המקום והמטריצה של התנע איננה חילופית: המכפלה של מטריצת המקום במטריצת התנע היא שונה מהמכפלה של מטריצת התנע במטריצת המקום. במילים אחרות מעצם המבנה המתמטי של מכניקת המטריצות , נובע שהיא איננה יכולה לייחס באותו זמן ערכים מספריים מדוייקים גם למקום של האלקטרון וגם לתנע שלו. הייזנברג מצדיק את גישתו באמצעות המימד האיינשטייני של תורת היחסות הפרטית (בן דב ,פיזיקה תורות ומושגים ,130) שבה תופסות מדידות בסרגלים ובשעונים את מיקומם של המרחב והזמן המפשטים. מימד\עיקרון אי הודאות חשוב ביותר כאן היות שתורת הקוונטים איננה מסוגלת לתת חיזוי מדויק של מצב פיזיקלי עתידי אלא ממירה זאת בחיזויים סטטיסטיים, סיכויים והסתברות.( לכך יכולות להיות השלכות פילוסופיות בסוגיית דטרמיניזם וחופש עם פעולת המדידה יוצרת שינוי במיקומו של החלקיק לאי הודאות של הייזנברג יש השלכות לגבי חוסר יכולת לקבוע סיבתיות בקוונטים מה שמייצר מגבלת חיזויובכך מכניקת הקוונטים מתנערת מסיבתיות נוקשה ומדטרמיניזם צר ) היחסים בין אי ודאות של מקום לאי ודאות של התנע , ובין אי הודאות של הזמן לאי הודאות של האנרגיה –נקראים יחסי אי הודאות של הייזנברג. לפי הייזנברג לאלקטרון יש "באמת" מסלול תנועה מדויק במרחב ובזמן אבל אי אפשר באמצעות מדידות למצוא את המסלול הזה. זהו סוג של פיצול בין המימד האונטולוגי  הקשור בטבע ובמציאות למימד האפיסטמולוגי הקשור בטבע הידיעה האנושית . פעולת המדידה  אכן גורמת להפרעה במצבו של החלקיק הנמדד, זוהי הסיבה לקיומם של יחסי אי הודאות הקוונטים. פונקצית הגל קובעת את ההסתברות למציאת האלקטרון.

הייזנברג שונה משרדינגר, במקום לדבר על פונקצית גל , ניסה לחשוב על חלקיק ניוטוני שיש לו מקום ותנע מגדרים ולראות באיזה מידה של דיוק אנו יכולים למדוד גדלים אלה אם ניקח בחשבון את הנחת פלאנק שפעולה באה במנות קצובות. (יובל נאמן ,51). הגישות של הייזנברג ושרדינגר שקולות זו לזו מבחינה מתמטית אך מכילות מגרעת : הן לא מתחשבות בתורת היחסות הפרטית  ומתייחסות אל המרחב ואל הזמן כגדלים מחלטים . כל עוד אנו עוסקים בחלקיקים הנעים במהירויות נמוכות מגרעת זו אינה חשובה כל כך, על פי היחסות הפרטית מדידותיו של צופה הנע במהירות נמוכה אינן שונות משמעותית מאלו של צופה נח. אולם כשמנסים לתאר את תנועותיהם של חלקיקים הנעים במהירויות קרובות למהירות האור. יש צורך לקחת בחשבון את הסרגלים המתכווצים ושעונים מאטים של תורת היחסות. איינשטיין (רעיונות ודעות ,167) חשב שבחיפושיו אחר התיאוריה חייב הפיזיקאי העיוני במידה גוברת והולכת להיות מונחה ע"י שיקולים פורמליים מתמטיים טהורים , משום שניסיונו הפיזיקלי של עורך הניסויים אינו יכול להעלות אותו למחוזות ההפשטה הגבוהה ביותר.נטען כי הצלחת שיטתו של הייזנברג מצביעה על אופן תיאור של הטבע  שהוא אלגברי טהור, כלומר על סילוקן של פונקציות רציפות מן הפיזיקה (כמו למשל רצף מרחב  זמן שעומד בסתירה לטבע לנוכח המבנה המולקולרי שביסוד כל הדברים המתרחשים בקנה מידה קטן) אם כך יהיה עלינו לוותר עקרונית גם על הרצף מרחב-זמן (איינשטיין,193).

Physics-Theories

ההקשר האפלטוני פיתגוראי:

מבחינת  היחס למתמטיקה סבור וייטהד שזיקתו של אפלטון למתמטיקה  ( שהשפיע על גיבוש תורת האידאות) וההדגשה של היחסים המתמטיים ( א"צ בראון,223) בהסבר העולם באו לאפלטון מן הירושה האינטלקטואלית  של האסכולה הפיתגוראית. ויטהד סבור שמרכז הכובד של ירושה זו נעוץ בעובדה שפיתגורס היה הראשון שתפס את העיקרון המונח ביסודה של החשיבה המתמטית  האומר כי" מתוך מערכת נבחרת של תנאים כלליים  המודגמים בתוך הזדמנות מסוימת ניתן להסיק…ללא תיווך נוסף של הניסיון דפוס הגורר אחריו ריבוי אינסופי של תנאים כלליים אחרים המודגמים אף הם בתוך אותה הזדמנות…" על ידי כך גילה הוא את חשיבותה של הכלליות בתוך השכילה ואת עצמתו של המספר כמכשיר לניסוח כל הצגה שהיא של התנאים הכלולים בסדר של הטבע.

pitágoras

פיתגורס אם כן מכוון לשאלה " מה מעמדם של ישויות מתמטיות כגון מספרים בעולם הדברים? עולם האידיאות של אפלטון הוא צורה מעודנת ומתוקנת של המשנה הפיתגוראית  שמספר מונח ביסודו של העולם הממשי. אליבא דה וויטהד  אפלטון מצוי ברוח פיתגוראית  אך שניים אלה רחוקים מאריסטו לגבי הפיזיקה המודרנית. השוני כאן הוא מתודי אך בעל תוצאות  מרחיקות לכת לגבי הגישה הכללית בהסבר  העולם. הכלל המתודי של השניים היה"מדוד" ואילו זה של אריסטו היה" מיין". כלל המדידה מתבסס  על כלל עמוק יותר של האפשרות לבטא הבדלי איכויות במונחים של כמות מספרית ואילו המיון אינו בא אלא להבליט את הבדלי האיכויות שאין להעמידם על שום דבר אחר. וייטהד סבור שמימד המיון העוגן על הלוגיקה של אריסטו ומשום כך (שם) היא עיכבה את התקדמות של מדע הפיסיקה בימי הביניים. אילו היו מודדים במקום למיין כמה היו יכולים ללמוד! מיון הוא מחצית הדרך בין הקונקרטיות הבלתי אמצעית של הדבר האינדיבידואלי לבין מפשטותם הגמורה של המושגים המתמטיים. וייטהד מדגיש רעיון יסודי ועמוק יותר אם נשקיף על המתמטיקה בנקודת ראות רחבה יותר , לא רק מזווית של כמויות ומספרים אלא מחקר של דפוסי קשרים ויחסים במופשט מן המתייחסים (שם,224) המיוחדים ומאופני הקשר ביניהם. מבחינה זו מבוסס מושא חקירתה של המתמטיקה על עיקרון מטפיסי  האומר שהיחס והקשר הם ממהותה של כוליות הדברים והם גם המפתח האמיתי להבנת כוליות זו, "היחסות חודרת את היקום ללא שיור". בטימאיוס (שם,227). הרוח המספרית האפלטונית פיתגוראית מציבה סדר הכרתי : איננו יכולים לחשוב את הגוף הפיזיקלי ללא הגוף הגיאומטרי , לא את זה האחרון ללא השטח , ושוב לא את זה ללא הקו וללא הנקודה. הקו הוא תנאי לשטח הנקודה היא תנאי לקו זוהי קדימות  שעוגנת בחשבון ראשון על מספרים. ובכך ניתן לראות את המתמטיקה כמחברת בין המימד ההכרתי שכלי רציונאלי לחושי ניסיוני. הסופר ברגע הספירה מחבר בין התודעה לעולם הגשמי ולאובייקטים החומריים הנספרים בהתפרטותם. במובן לוגי אונטולוגי אם קו קודם לשטח ושטח קודם לגוף אותו קו חשיבה מוביל מן הגוף המתמטי אל הגוף הפיסיקלי. במילים אחרות המספר והמתמטיקה קודמים . זהו  מעבר אולי לא פשוט מן הלא מטריאלי אל המטריאלי (המספר הוא אידיאלי אינו מצוי בחלל ובזמן הוא יציר תודעתי מה שאולי הופך את הסופר לאידיאליסט ומטריאליסט יחדיו) מן המתמטיקה אל הפיסיקה בנוסח פיתגוראי. מצב  של תנאי לוגי אונטולוגי של העולם בו הגאומטריה היא תנאי לפיסיקה אך היא שעונה על מספרים: על פי אפלטון 2 הוא צורת הקו הישר היות שזה האחרון מגדר הגדרה שלמה על ידי שתי נקודות במרחב.כך גם 3 הוא צורת המישור ו-4 צורת הגוף הגאומטרי.( שקולניקוב 201)

המספר מתייחס לשתי קטגוריות הוא גם יחס וגם סובסטנצה. ( היחס הוא של סיבתיות טהורה מעצם הספירה 1,2,3…)

81m4Tno-KfLאם אנו מקבלים את הרוח האפלטונית פיתגוראית שמדגיש הייזנברג במאמר , את הדגש המתמטי הטמון בעומק הפיזיקליזם  נוצר כיוון מחשבתי שמגביר את חופש הבחירה ( זאת בהנחה כאמור שגם התודעה מצייתת לפיזיקליזם , ובלא להתייחס כרגע לשאלת גוף ונפש והאם המוח הוא אמנם תנאי הכרחי לתודעה אך אולי לא תנאי מספיק…)היות שאם קיים חופש בתמונה הפיזיקליסטית שמתירה מצב שבו מהווה נתון אחד יכולים להתפתח כמה עתידים שונים , כלומר שההווה אינו קובע חד ערכית את העתיד. חופש כזה ישנו בתורת הקוונטים שהיא בעצם המרווח האונטולוגי היחיד שידוע לנו בפיזיקה. ממצב נתון אחד יכולים להתפתח אפשרויות שונות ובכך העתיד אינו נקבע ע"י ההווה. בספרו The emperor`s new mind סבור רוגר פנרוז שתורת הקוונטים מאפשרת לנו להחזיק באמונות בדבר קיומם של תודעה וחופש רצון גם בתוך התמונה הפיזיקליסטית.

 

מראה מקומות והערות:

ורנר הייזנברג , הרקע הפילוסופי של הפיזיקה המודרנית . עיון רבעון פילוסופי ,עמ 1 תשל"ה.

  1. יואב בן דב ,תורת הקוונטים פרק-6 עמ 61-64 .מה דע\דביר ת"א 1997
  2. אלברט איינשטיין, רעיונות ודעות (1953) עמ 164 מאגנס ירושליים. בתרגום זינגר\אונא.
  3. בן דב עמ 61.
  4. יואב בן דב , פיזיקה תורות ומושגים. אוניברסיטה משודרת  משהב"ט, ת"א 1991.
  5. יובל נאמן ,הפיזיקה של המאה ה-21 אוניברסיטה משודרת משהב"ט  ת"א 1984.
  6. א"צ בראון,אפלטון בעיני וייטהד עיון רבעון פילוסופי עמ 222-233.
  7. שמואל שקולניקוב .על משמעותה האפיסטמולוגית של תורת המספרים האידיאלים לאפלטון.עיון רבעון פילוסופי כרך כ.

ביבליוגרפיה נוספת:

מיכאל אברהם , מדעי החופש האם יש לנו בחירה חופשית ? פיזיקה פילוסופיה ומדעי המוח. ידיעות אחרונות ת"א 2013.

ארנון עברון ,משפטי גדל ובעיית היסודות של המתמטיקה  פלטוניזם במתמטיקה פרק ט, אוניברסיטה משודרת ת"א משהב"ט 1998.

משה ימר , איינשטיין והדת פיזיקה ותיאולוגיה , ידיעות ספרים ת"א 1999.

מריו ליביו, האם אלוהים הוא מתמטיקאי? אריה ניר ת"א 2010.

תפיסת העולם המספרי מתמטי של אפלטון

הערה

detail-of-plato-and-arist-007

הקשר של אפלטון לפיתגורס

זיקתו של אפלטון למתמטיקה וההדגשה היתרה של היחסים המתמאטיים בהסבר העולם באו לאפלטון בירושה אינטלקטואלית מהאסכולה הפיתגוראית . את עיקר הירושה מגדיר וייטהד כך: פיתגורס היה הראשון שתפס את העיקרון המונח ביסודה של החשיבה המתמאטית האומר כי " מתוך מערכת נבחרת של תנאים כלליים המודגמים בתוך הזדמנות מסוימת  ניתן להסיק …ללא תיווך נוסף של הניסיון דפוס הגורר אחריו ריבוי אינסופי של תנאים כלליים אחרים המודגמים אף הם בתוך אותה הזדמנות …ע"י כך גילה את חשיבותה של הכלליות  בתוך השכילה ואת עצמתו של המספר כמכשיר לניסוח כל הצגה שהיא של התנאים הכלולים בסדר שבטבע.(1) פיתגורס הציג לדעת וייטהד בעיה פילוסופית : " מה מעמדם של ישויות מתמטיות כגון מספרים בעולם הדברים ? במובן מסוים המספר 2 הוא בלתי תלוי בזרם הזמן ובלתי תלוי בהכרח להיות מאותר במקום כל שהו.ובכל זאת הוא מעורב בעולם הממשי . אותם שיקולים חלים עם מושגים גיאומטרים. שיקולים אלה הביאו את פיתגורס לניסוח טענתו העיקרית שהורישה לאפלטון . מסקנתו של וייטהד היא שעולם האידאות האפלטוני הוא הצורה המעודנת והמתוקנת של המשנה הפיתגוראית שמספר מונח ביסוד העולם הממשי.( ראוי לציין כי וייטהד לא סבר כי שוררת התאמה מלאה בין המתמטיקה לתורת האידאות)

משל המערה:

חזון אפלטון בדבר מהותה האמיתית של המתמטיקה התייחס במישרין למשל המערה המפורסם שלו, (2) שבו הבהיר את תקפותו המפוקפקת של המידע המתקבל באמצעות חושי האדם. מה שאנו רואים כעולם הממשי, אמר אפלטון, אינו ממשי יותר מהצללים המוטלים על כתליה של מערה. לפי אפלטון אנו בני האדם  כלל, איננו שונים מהכלואים במערה הסבורים בשוגג כי הצללית הם המציאות . אפלטון מכוון לאמיתות המתמטיות שמתייחסות לא למעגלים , למשולשים ולריבועים שאפשר לשרטט, אלא לעצמים מופשטים המצויים בעולם אידיאלי (3) שבו שוכנות המושלמויות והצורות האמיתיות . העולם האפלטוני הזה של צורות מתמטיות נבדל מעולמינו הפיזי , ובעולם הזה אמיתיים הם משפטי המתמטיקה , כגון משפט פיתגורס . המשולש ישר הזווית שאנו משרטטים על נייר אינו אלא העתק לא מושלם –קרוב – של המשולש האמיתי, המופשט. אפלטון גם נגע בטיבה של ההוכחה המתמטית כתהליך המבוסס על הנחות מוצא ועל אקסיומות  כדוגמת האקסיומה הראשונה של הגיאומטריה האוקלידית ( "בין שתי נקודות כלשהן ניתן למתוח קו ישר") בפוליטיאה משלב אפלטון את מושג האקסיומות עם רעיונו בדבר עולם הצורות המתמטיות : " יודע אתה כמדומני, שהעוסקים בגיאומטריה וחשבון וכיו"ב..והריי אף זאת ידעת, שנוסף על כך הם משתמשים בצורות הנראות לעין ודנים על הללו, אך על פי שלא להם מתכוונים הם במחשבתם , אלא לאותם צורות שהללו נמשלות להן, שהרי תכלית דיונם אינה אלא הריבוע כשלעצמו , והאלכסון כשלעצמו , ולא זה שהם מציירים אותו ..הם תרים אחר אותן הצורות , שאיש לא יראה אותן אלא במחשבתו."

דעותיו של אפלטון הן הבסיס למה שקרוי בפילוסופיה בכלל ובדיונים על טיבה של המתמטיקה בפרט, בשם אפלטוניזם.(4) כאן גם נעוצה תרומתו ההיסטורית

במובנו הרחב ביתר, האפלטוניזם מביע אמונה בממשויות מסוימות, מופשטות, נצחיות וחסינות מפני שינוי, שאינן תלויות בעולם בין החלוף שאנו תופסים בחושינו . לפי אפלטון קיומם הממשי של עצמים מתמטיים הוא עובדה אובייקטיבית לא פחות מאשר קיומו של היקום עצמו. לא זו בלבד שהמספרים הטבעיים , המעגלים והריבועים קיימים , אלא קיימים גם מספרים מדומים , פונקציות , פרקטלים ועוד..ושפע משפטים העוסקים הישויות אלה. כל מושג מתמטי וכל פסוק המחונן "באמת אובייקטיבית " הם ישויות מוחלטות הקרויות אוניברסלים. אי אפשר ליצור אותם או להשמידם. קיומן אינו תלוי בידיעתינו אותם . עצמים אלה אינם פיזיים הם מהויות שמחוץ לזמן. בעיני אפלטון הדברים היחידים שיש להם קיום אמיתי ושלם הם הצורות והרעיונות המפשטים של המתמטיקה ורק באמצעותה אנו רוכשים ידע ודאי ואובייקטיבי לחלוטין. משום שכך , בחשיבתו של אפלטון המתמטיקה עומדת בזיקה הדוקה עם האלוהי. בטימאיוס האל הבורא משתמש במתמטיקה לעיצוב העולם. בפוליטאה , בקיאות במתמטיקה נחשבת לצעד חיוני בדרך לידיעת הצורות האלוהיות . אפלטון לא השתמש  במתמטיקה  לניסוח חוקי טבע שאפשר להעמידם למבחן הניסוי . מבחינתו צביונו המתמטי של העולם הוא פשוט פועל יוצא של העובדה" שאלוהים עוסק תמיד בגיאומטריה".

יותר מכל , יחסו של אפלטון לאסטרונומיה מעיד על נטיותיו  התאורטיות, שכן הוא סבור בטימאיוס שיש" להניח את הרקיע לנפשו " , לחדול מן הצפייה בכוכבים ובמסילותיהם ולהתרכז תחת זאת ברקיע המופשט של המתמטיקה . הכוכבים שאנו רואים , גורס אפלטון , אינם אלא בבואות של הרקיע הזה. כדרך שהשרטוטים הגיאומטרים מייצגים ישויות מפשטות כמו נקודה ישר ומעגל . בטימאיוס (5) מתאר אפלטון את מבנה החומר באמצעות חמשת הפאונים \גופים גיאומטרים\מרחביים משוכללים.(אותם כבר חקרו הפיתגוראים ותיאיטטוס התעמק בהם) חמשת הפיאונים (אוקטהדרון, איקוסהדרון, טטרהדרון, דודקהדרון והקוביה) מכיוון שכל הפיאות של 4 היסודות הארציים בנויים ממשולשים קיימת אפשרות מעבר מיסוד אחד לשני. המעבר מתבצע ע"י כך שהצורה הגיאומטרית (6) המתאימה ליסוד האחד מתפרקת למשולשים ואלה מתרכבים חזרה לצורה הגיאומטרית המתאימה ליסוד השני. על פי התפיסה האפלטונית , החומריות מקבל פשר בעזרת צורות גיאומטריות משוכללות הנגזרות מהבינה הצרופה . צורות אלה ניתנות לתרגום מספרי פשוט במונחים של מספרי הפאות, הצלעות והקודקודים של הגופים המרחביים המתאימים לאטומי היסודות. על פי המודל בטימאיוס תהליך הבריאה של החומר (7) הוא הטבעת  הצורות הגיאומטריות המשוכללות , המתאימות לארבעת היסודות ,שהן בבחינת אידיאות מתמטיות . הצורות האלה מקורן בבינה צרופה הן נצחיות והיו קיימות לפני הבריאה וקיימת אידיאה מיוחדת "הכורה" שאינה ניתנת לתפיסה ע"י השכל והיא מייצגת את המקום או החלל.במעבר מהצורות הגיאומטריות המשוכללות הניתנות לתיאור מלא ע"י מספרים , לייצוגן  הקונקרטי בחלל , העתקים שנוצרו מצורות אלה לא היו מדויקים לחלוטין. הכורה הכרחית אם כן לתהליך הבריאה אך היא מעכירה את האידיאות המושלמות . זאת הסיבה שיש יסוד של אי בהירות במציאות שנבראה שלא מאפשר הכרה אמיתית ומלאה שלה. כך למשל ל"ישר " או "לנקודה" מצוירים  יש תמיד שטח, ואפילו עובי אם נסתכל מבעד למיקרוסקופ למשל.

בעיני אפלטון התופעות המרכבות שאנו רואים ביקום אינן חשובות ממש , הדברים הבסיסיים  באמת הם הסימטריות שביסוד  התופעות , ואלה אינן משתנות לעולם . ראוי לציין שזו השקפה שעולה בקנה אחד עם החשיבה המודרנית על חוקי הטבע היות שהתיאוריות המודרניות , המבוססות על סימטריות ועל חוקי שימור הן אפלטוניות.

מתקיים  מימד לוגי אונטולוגי היות שהקו קודם לשטח , השטח קודם לגוף (8) זהו היחס בין הגופים הגיאומטרים לגופים הפיזיקליים. אותו מהלך מחשבה המוביל מן הקו לשטח מוביל מן הגוף המתמטי אל הגוף הפיזיקלי . בשניי המקרים קודם הראשון לאחרון, באשר הוא התנאי הלוגי אונטולוגי של האחר זוהי קפיצה מן המתימטי לפיזיקלי מן הלא מטריאלי אל המטריאלי אך לגבי אפלטון ההבדל בין הפיזיקה לגיאומטריה אינו רלוונטי היות שאפלטון שואל לתנאים לוגים אונטולוגים של העולם ומבחינה זו הגיאומטריה היא תנאי לפיזיקה דבר זה מוצג בספר השביעי של המדינה כאמור.

numbers

וייטהד ואפלטון:

ככל שוייטהד  רואה את אפלטון  קרוב לפיתגוראים  כך הוא רואה את תפיסתו רחוקה מזו של אריסטו. הוא רואה את אפלטון ברוחו הפיתגוראית קרוב לפיזיקה המודרנית  בניגוד לאריסטו. השוני הוא מתודי בעיקרו  אך יהיה בעל תוצאות  מרחיקות לכת לגבי הגישה הכללית בהסבר העולם.(9) הכלל המתודי של פיתגורס ואפלטון היה"מדוד" ואילו אצל אריסטו היה "מיין". כלל המדידה מתבסס על כלל עמוק יותר של האפשרות לבטא הבדלי איכות במונחים של כמות מספרית ואילו המיון בא להבליט את הבדלי האיכויות שאין להעמידם על שום דבר אחר. וייטהד סבור שכל הלוגיקה האריסטוטלית מכוונת לשמש כלי למימושו של הכלל הראשי של מיון ומשום  כך היא עיכבה את ההתקדמות של מדע הפיסיקה בימי הביניים." אילו היו האסכולאים מודדים במקום למיין , כמה יכלו ללמוד ! מיון הוא לדעת וייטהד " מחצית הדרך שבין הקונקרטיות הבלתי אמצעית של הדבר האינדיבידואלי לבין מופשטותם הגמורה של המושגים המתימאטיים. היחס בין איכות לכמות יתקשר פילוסופית למושגי היופי והטוב אצל אפלטון והללו יתקשרו להשגת הפרופורציות הנכונות אלו מצידן מבוססות על יחסים מתמטיים. יש אם כן קשר בין זיקתו של אפלטון לאספקט הכמותי , למדידה ולמספר בגלל השקפה רחבה יותר על המתמטיקה סבור ויייטהד . למשל תפיסת היופי היוונית שאפלטון דגל בה שמחברת בין ההיבט האיכותי והכמותי במבנה העולם. המתמטיקה אם כן לא עוסקת רק בכמויות ומספרים אלא גם בחקר דפוסיי קשרים ויחסים במופשט מן המתייחסים המיוחדים ומאופניי הקשר ביניהם. מבחינה זו מבוסס מושא חקירתה של המתמטיקה על עיקרון מטאפיזי האומר שהיחס והקשר הם ממהותה של כוליות הדברים והם הם המפתח האמיתי להבנת כוליות זו, כלומר היחסות חודרת את היקום ללא שיור.(10) בטימאיוס דן אפלטון "בבית הקיבול" כאחד היסודות האחרונים של עולמו הפיזיקלי. וייטהד סבור שהוא מעודן יותר ממושג החומר של אריסטו גלילאו וניוטון. הזמן-מרחב של הפיזיקה המתמאטית המודרנית הנתפס במופשט מן הנוסחאות המתימאטיות המיוחדות החלות על ההתרחשויות שבתוכו, לדעתו זהו כמעט בדיוק בית הקיבול של אפלטון. העולם המאתימטי האפלטוני הינו עולם נצחי , בלתי משתנה, שמעולם " לא נוצר "(11) אין בו "מפץ גדול". על פי המודל האפלטוני האל לא ברא את העולם "יש מאין" והיה מוגבל מאוד בביצוע תהליך הבריאה הן  ע"י האידאות  והן ע"י ה"כורה" בה הטביע אידיאות אלה. אריסטו(בספרו מטאפיזיקה) האמין בקיומן של ישויות  אך לא קיבל את תורת האידאות של אפלטון וסבר שיש להתחיל את חקירת ההוויה מעולם  התופעות המוכר ע"י תפיסה חושית ישירה. ורק מכאן לנסות להגיע לעקרונות המפשטים העומדים ביסודו של העולם שיש בכוחם להסביר את המציאות הנצפית. לגבי אריסטו המתמטיקה חוקרת את המציאות הפיזית באמצעות הפשטה מתוך אי התחשבות בחומר , בשינוי ובתנועה הקיימים בעולם. במילים אחרות המתמטיקה הינה אידיאליזציה של הטבע ובמובן זה תחום יישומה מוגבל וגם חשיבות מסקנותיה מגבלת.

האם יש למתמטיקה קיום שאינו תלוי בשום דרך בשכל האדם ?ובמילים אחרות , האם אנו רק מגלים אמיתות מתמטיות ? או שהמתמטיקה היא המצאה אנושית . אם יש קיום למתמטיקה באיזשהו מרחב מופשט  מהי הזיקה בינו לבין המציאות הפיזית ? כיצד זוכה מוח  האדם (שמגבלותיו ידועות לנו )בגישה לעולם חסין מפני שינוי  המצוי מחוץ למרחב ולזמן , ומצד שני אם המתמטיקה אינה אלא המצאה אנושית ואין לה קיום מחוץ לשכלנו , כיצד ניתן להסביר את העובדה שהמצאתן של אמיתות מתמטיות  כה רבות  הטרימה שאלות על הקוסמוס  ועל חיי האדם…הפילוסוף הילארי פטנם  נוקט עמדת ביניים הקרויה ריאליזם – זוהי עמדה המאמינה באובייקטיביות של השיח המתמטי ( כלומר פסוקים הם אמיתים או שקריים והסיבה לאמיתותם אן לשקריותם נמצאת מחוץ לאדם), אבל בניגוד לאפלטוניסטים – אינם רואים עצמם מחויבים לקיומם  של "עצמים מתמטיים".(12).

מבחינת אפלטון  המתמטיקה היא אוניברסאלית ומחוץ לזמן וקיומה הוא עובדה אובייקטיבית שאינה תלויה באדם. האדם מגלה את המתמטיקה כשם שמיכלאנגלו תאר את פסליו כקיימים בתוך השיש, וכל שמוטל עליו הוא לחשוף אותם. חיתוך הזהב , מספרי פיבונצ'י, הגיאומטריה האוקלידית  ומשוואות איינשטיין, כל אלה הם חלק מאותה  מציאות אפלטונית  הנשגבת מבינת האדם. המצדדים בתפיסה האפלטונית כמו הלוגיקאי קורט גדל שאמר על המושגים  המתמטיים "שהם מייצגים היבט של מציאות אוביקטיבית "(13). רוג'ר פנרוז הפיזיקאי מתמטיקאי המאמין כי משפטי  גדל מדברים  בתוקף רב בזכות עצם קיומו של עולם מתמטי אפלטוני בספרו צללי הנפש  הוא גורס " אמת מתמטית אינה נקבעת בשרירות לב , לפי חוקיה של איזו מערכת פורמאלית ' מעשה ידי אדם', אלא יש לה צביון מחלט . המתמטיקאי הארדי האמין כי תפקיד האדם הוא " לגלות " את המתמטיקה , זו מחכה לסייר שיגלה אותה..

על הבחירה באפלטון לעבודה זו:

ורנר הייזנברג  סבר (14) בהקשר לרקע הפילוסופי של התפתחות הפיזיקה המודרנית  מצוי רכיב אפלטוני שאפשר את תורת היחסות ותורת הקוונטים ולמרות האמפיריציזם , המטריאליזם והפוזיטיביזם, התמידה מגמה אפלטונית או פיתגוראית מסוימת מאז ימי גלילאי וניוטון שתרמה בסופו של דבר להבנות  היות שהן היחסות והן הקוונטים דרשו דרגה גבוהה של הפשטה של איפיון חלקיקים ע"י מספרים קוונטים ובאמצעות חיפוש אחר סימטריות יסודיות ולא אחר החלקיק עצמו. המרכיב האמפריציסטי מטריאליסטי שברקע הפילוסופי מעכב את ההתקדמות בפיסיקה של החלקיקים . נדרשות לדעת הייזנברג צורות מתמטיות להסתכלות במושגים הפיזיקליים ולכן גוברת החשיבות של הפשטות המתמטית מאשר לעקביות. כאן גם המקום לציין שיש המאשימים את ההידרדרות המקדמת של ההיסטוריה של המדע דווקא בגלל טענת אפלטון שלאמת מדעית ניתן להגיע באמצעות התבונה לבדה , תוך התעלמות מחלטת מתצפיות אמפיריות.

פרופ' מריו ליביו טוען בספרו חיתוך הזהב (2003) שאחד הפתרונות המוצעים לתעלומת עוצמתה של המתמטיקה בהסברת הטבע כרוך בהכנסת תיקון ברעיון האפלטוני :" תפיסת אפלטון המתוקנת " גורסת כי אם חוקי הפיזיקה ניתנים לניסוח כמשוואות מתמטיות , אם מבנה היקום הוא פרקטלי, אם הגלקסיות מסדרות את עצמן כלוליינים לוגריתמיים,- הריי זה מישום שהמתמטיקה היא שפתו של היקום וביתר פירוט תפיסה זו מניחה שיש לעצמים המתמטיים קיום אובייקטיבי שאינו תלוי כלל בשאלה  האם הם ידועים לנו או לא . מתמטיקאי בשם א. פיקובר ב-יבמ כתב בספרו (נול האלוהים) "אינני יודע עם אלוהים הוא מתמטיקאי , אבל המתמטיקה היא הנול שבו אורג אלוהים את מרקם  היקום.

מראה מקומות:

א.צ בראון , אפלטון בעיני ויטהד בתוך עיון רבעון פילוסופי עמ 223 .

  1. כתבי אפלטון, בתרגום ליבס ,משל המערה פוליטאה ז  שוקן ת"א 1979.
  2. מריו ליביו , האם אלוהים הוא מתמטיקאי  עמ 44  אריה ניר ת"א 2010.
  3. שם,45.
  4. כתביי אפלטון כרך שלישי דיאלוג הטימאיוס  בתרגום ליבס  שוקן ת"א 1979.
  5. יקיר שושני , חומר ורוח  , אוניברסיטה משודרת עמ 16-17 משהב"ט ת"א 2008.
  6. שם, ע"מ 208.
  7. ש.שקולניקוב , על משמעותה האפיסטמולוגית של תורת המספרים האידיאלים לאפלטון עמ 198 בתוך עיון רבעון פילוסופי כרך כ.
  8. א.צ בראון אפלטון בעיני וייטהד עמ 223 מאמר מתוך עיון רבעון פילוסופי .
  9. שם,עמ 224.
  10. ארנון עברון , משפטי גדל ובעיות היסוד של המתמטיקה , עמ 104 ת"א משהב"ט 1998.
  11. מריו ליביו, האם אלוהים הוא מתמטיקאי עמ 244 . אריה ניר ת"א 2010.
  12. מריו ליביו , חיתוך הזהב , עמ 255 אריה ניר ת"א  2003.
  13. ורנר הייזנברג , הרקע הפילוסופי של הפיזיקה המודרנית ,עמ 11.13 מתוך עיון רבעון פילוסופי כרך כ"ו תשלה.

מקורות נוספים וביבליוגרפיה:

  1. שבתאי אונגרו , מבוא לתולדות המתמטיקה כרכים א-ב  משהב"ט ת"א 1989.
  2. frege.g 1884. the foundation of arithmetic.2nd revised ed..1980,London:Blackwell.
  3. Russel.b.the analysisof mind .london,1949
  4. Russel.b, introduction to mathematical philosophy,London.1963.
  5. Penrose.R; shadows of the mind .oxford university press.1994.

 

 

מזל שור 20.4 -20.5

הערה

המיתולוגיה של מזל שור

bull

במיתולוגיה היוונית שור הוא סמלו של זאוס, אבי האלים. זאוס מופיע בדמות השור פעמים רבות כשרצה לפתות נשים . השור נולד מהזיווג  בין פסיפיאה , אשת מינוס , לשור הלבן ( המיתולוגיה היוונית 2000). הצאצא הוא המינוטאורוס , יציר כלאיים של שור –אדם. המינוטארוס נכלא במבוך של דדלוס והומת בידי תזאוס. השור הוא דמות הפיתוי המיני של זאוס היות שכשהשתמש בתחפושת של שור הצליח לחטוף את אירופה בתו של פינוקס מלך פניקיה. השור הלבן, הלא הוא זאוס חטף אותה לכרתים .השור מזכר מיתולוגית גם במטלה השביעית של הרקולס, במסגרת משימותיו האתגריות. כאן הוא אמור היה לתפוס את השור הלבן, אותו שור שפוסיידון שלח ממעמקיי הים למלך מינוס . מינוס נדר להקריב את השור לאל, הפר את הבטחתו ושמר את השור לעצמו. פסיפאה אשתו התאהבה בשור הלבן וגם שכבה איתו. לאחר האקט המיני השור הפך אלים ופרוע והרקולס הצליח להשתלט עליו. השור המשיך בדרכו עד למרתון ולבסוף, כאמור, הומת בידי תזאוס.

מזל שור מייצג את האדמה, הקביעות והעקשנות הטריטוריאלית אך לא רק, הוא גם מזל של יצירה, של מוסיקה ונפש. הדינמיקה העמוקה המקופלת בשור, הנעה בין מטריאליזם וגשמיות לבין נפש ויצירתיות , פותחת צוהר להבנת נפש האדם כמימד בתנועה ולא כמצב קבוע במקומו. כאן המיקוד הוא בדינמיקת הגומלין עם המזל הקוטבי לו בגלגל המזלות, העקרב. מתח הניגודים בין השור לעקרב מייצג וממחיש בצורה מרתקת את רעיון ההפכים המשלימים, זרימה דו-סיטרית ומתח קוטבי המעוגן בצורה מעניינת בזודיאק . מימד הקוטביות פועל לא רק ברמת הפרט אלא גם ברמת הקבוצה בצורה רחבה יותר. מאחר ובאסטרולוגיה קיים רעיון העידנים, עידן אסטרולוגי נמשך כ-2160 שנה בערך. נקודה זו מביאה אותנו כעת להמצאות בעידן הדלי. לפניו הינו בעידן הדגים וסיבוב נוסף אחורה בסרט הפילים האסטרולגי מגלה את עידן הטלה של יון וספרטה. הרלוונטי כעת לעינייננו הוא עוד קצת רוורס… לעידן הקודם לטלה, עידן השור.

pyra

מצריים הקדומה  כ-4500 שנה אחורנית.

הפירמידות והספינקס בגיזה שליד קהיר מעידים יותר מכל על עצמתה של האסטרולוגיה והידע הכוכבי של התרבות המצרית הקדומה. למצרים היה פולחן הפר המקודש מקושר לאל סרפיס . ההמנון המצרי התבסס על שור שדוחף ופותח בקרניו את דלתות האביב. בהתאם לעיקרון קוטביות, פיצוי והפכים משלימים זה את זה, עידן השור של מצריים העלה בעוצמה את מזל עקרב והביאו לביטוי דומיננטי בולט וברור כשמדובר בהתבוננות מערכתית-קבוצתית. עקרב מייצג מנקודת מבט אסטרולוגית את רעיון המוות והלידה מחדש . מצרים של עידן השור הפכה עקרבית במהותה ובסממניה הפנימיים והחיצוניים שהם העולם הפירמידלי , הספינקס והאובליסקים בלוקסור , שרובם מבטאים עוצמה חומרית שווארית גדולה ומסיבית. אך מימדים אלה למעשה נועדו לבטא את העיסוק האינטנסיבי של המצרים במוות העקרבי . (אחד הרעמססים העוצמתיים כונה " מלך עקרב") הפרעונים עסקו בפולחן המתים אך המת עובר שינוי , מטמורפוזה עקרבית של מוות ולידה מחדש , הפעם לאל.

ההתחדשות העקרבית מיוצגת ברעיון החניטה של הפרעון וקבורתו בפירמידה. הפרעון המצרי לא מוותר על הגוף הפיזי השורי , הרי הוא רק תחנת ביניים בדרך למסע , להתחדשות ולחיים במימד אחר . החניטה היא עקרבית היות שמטרתה הוא שימור והתחדשות בעולם אלוהי . הפירמידה היא מבנה העוגן על הקוטביות השורית=עקרבית כמקום של מוות ולידה מחדש . סוג של תחנת ביניים. הספינקס הוא השלמת קוטביות המזלות אריה = דלי לייצוג צלב המזלות הקבועים. מערכת זו של זרימה וזיקה בין המזלות המגולמת במבני השור הענקיים במשך אלפי שנים מראה את עומק ההבנה המצרית לחוקיות הקוסמולוגית וההקשר שיש לה לזמנים , תקופות ונפש האדם .העקרב מקפל בתוכו את התובנה העמוקה של הנפש המצרית הרואה בחיים פרוזדור צר לקראת הדבר החשוב –המוות. הפרעונים לקחו עימם לקבר זהב ורכוש בכמויות  שהפליאו את חוקרי הפירמידות, כה עזה הייתה אמונתם בגילגול הצורה העקרבי ובהתחדשות. כאן המקום לציין שיציאת בני ישראל ממצריים מייצגת תפיסה רוחנית שונה העוגנת לא על המוות אלא על הבחירה בחיים ללא הדרמטיזציה הפרעונית מצרית. לאחר חציית ים סוף מופיעים 12 המחנות ( המייצגים את 12 המזלות) כנגזרת של הוצאת ידע אסטרולוגי פירמידלי ממצרים, עמוד האש (יסוד האש) שהלך לפני המחנה בלילה, עמוד הענן (יסוד האויר ) שכיוון וניווט ביום והאקט של בקיעת ים סוף משלים את היסודות מים ואדמה. הפעם מכוח עליון ללא ייצוג חומרי הבנוי מאבנים. משה מנתץ את עגל הזהב והמסר הוא מסר פילוסופי יהודי עמוק . החומר לא קונה בלעדיות על התודעה האנושית. זוהי שונות מהותית מהמימד המצרי מטריאלי זהו זיכוך מהמטריאליזם השורי מצרי של הפירמידה. העם מתמקד רק באלוהים והוראותיו. דגש נוסף הוא האכילה מעץ הדעת שמביאה למודעות מחשבה ושפה . הללו לא חומריים . מבחינת היהדות העולם הוא תולדה של אנפורמציה , החומר רק מציית למידע . אם אדם וחוה היו אוכלים מעץ החיים זה היה רכישת הסממן הפרעוני מצרי של אמונה טוטלית בגוף ובפיזיות , של חיים לתמיד. בנצרות גופו המעונה של ישו על הצלב הוא כפרה על החטא הקדמון .האכילה מעץ הדעת מעוררת את המודעות לעירום השורי =עקרבי וחטא תאוות הבשרים החומרית, הרגעית, הזמנית. זוהי תגובה הנובעת מפחד , מעובדת היותו של הקיום הפיזי מוגבל , חולף ומתכלה. כך הם ביטאו חוסר אמונה בנצחיות האלוהות , גורשו מגן עדן לעבוד את האדמה בזיעת אפיים כנאמר בבראשית ג' 17.

…."ארורה האדמה בעבורך, בעיצבון תאכלנה, כל ימיי חייך." ישנה כאן למעשה הנחה המעוגנת בקוטביות של שור עקרב: האדם, בגלל המימד הפיזי – חומרי – בשרי של השור, שרוי בעצם בחטא ולכן צריך להתעלות על הקיום הגופני. הפיזי, חומרי השורי מביא לאשליית זמניות וקונה אחיזה חומרית מינית בהכרה האנושית. זוהי מגבלה שיש להתגבר עליה. שליחותו המשיחית של ישו בן האלוהים היא למות על הצלב. חנה שכטר , בספרה "התנ"ך כמשל" (2008) טוענת שמחבר משל עץ הדעת הכיר את התרבות המצרית שהאמינה שורית = עקרבית בנצחיות האדם שנשאר לנצח בגופו שלו, אם לא בעולם הנגלה אזי בעולם חלופי לאחר מותו. האיסור לאכול מעץ החיים הוא התרסה כנגד הבלעדיות השורית האסטרולוגית שקנתה אחיזה בעידן השור בנפש המצרית. האכילה מעץ הדעת מביאה עימה פיצוי כי יוצרת מודעות לנצחיות מסוג אחר . ליצירת חיים, להמשכיות של צאצאים במקום להיות נצחי בגופו הנצחיות תקבל ביטוי בשרשרת הדורות . שור הוא מזל הקיניין והרכוש . לאחר שאדם "ידע את אשתו ותהר "חוה אומרת בנימה שורית:"קניתי איש את –יהוה", המשמעות של קניתי היא "יצרתי" , האדם הוא תוצר הפקה משולשת : אלוהים , גבר ואשה. המשמעות של "קניתי" היא "יצרתי" , שכטר (239) גורסת שרק אחרי שאכל מעץ הדעת נוכח האדם לדעת שאינו יכול לאכול מעץ החיים. "אהיה אשר אהיה" (כך אומר אלוהים למשה שמות ג -14) מרמז על עתידנות ואפשרויות פתוחות ולא מעגליות אסטרולוגיות כתפיסת מצריים. לינאריות מחליפה מעגל , חופש בחירה מחליף דטרמיניזם. בתנ"ך אין עולם חלופי כמו במצרים ואין גם צורך בעולם חלופי במחשבת התנ"ך. אחרי כל שלב בבריאה אלוהים אומר "כי טוב". יציאת מצריים אם כן היא מהפיכה רעיונית פילוסופית מחשבתית ומחשבת התנ"ך היא ריאקציה כנגד תפיסת הבלעדיות השורית =עקרבית המצרית. התנ"ך אוסר על המחשת האל וסגידה למסיכות ופסלים. למופשט אסור להפוך למוחשי וליצור אולי מגמה חומרית דטרמיניסטית בנפש האדם. היהדות ממוקדת בטקסט , הכתב הוא הטריטוריה המקודשת והלא חומרית של היהודי. היהדות אימצה את השפה והחליפה את הטריטוריה השורית בירושה הכתובה, בספרים.

הבעיתיות הפסיכולוגית העמוקה של מזל שור נובעת מהפחד המגיע מהקוטביות העקרבית , פחד מכיליון שעלול להוביל למטריאליזם מוגבר ולצרכנות מפרזת ודגש מיני לא פרופוציונלי. היציאה מצרים במובן מסויים היא המשל של ""לך לך".. של אברהם אבינו כסימן למרחב אפשרויות המעוגן בבחירה חופשית שאלוהים נתן לאדם. אך כדי לזכות בבחירה יש לוותר על הטריטוריה השורית הישנה שאם תקנה בלעדיות הכרתית אצל האדם תביא לתפיסה דטרמניסטית מצרית. מיקוד תנ"כי נוסף בשאל החומרנות השורית הוא בסיפור קורח ובני עדתו (במדבר ט"ז) בו הם נבלעים באדמה ויורדים חיים שאולה…השאול וכל מה שמתחת לאדמה נחשבים עקרביים באסטרולוגיה . זהו איתות אזהרה תנ"כי  המצביע על הסכנות הטמונות בתפיסה גשמית חומרית מידי של מזל שור . בדיבר העשירי נאמר "לא תחמוד בית רעך …אשת רעך..שורו..ואמתו.. על האדם מוטל להתגבר על תאוות הרכושנות והקיניין ובכפוף לזרימה המקוטבת של שור-עקרב להימנע מקינאה עקרבית באחר בגלל כסף ורכוש . קינאה היא מטריאליזציה של הנפש . ניתן לראות במצות השמיטה סוג של הגבלה ומיעוט האדמה השורית ביהדות. בשנת השמיטה חוזרת האדמה המנוצלת על ידי עובדיה לבעלות האלוהים, בוראה וקונה את זכותה להתחדש ולחדש את כוחות הפיריון שמצויים בה.

פאודליות אדמה מיניות ופיריון

בהתבוננות היסטורית  אחרת קיבל מזל שור ביטוי קניין ואדמה מובהקים בתקופת הפיאודליזם במאה העשירית עד המאה השתיים עשרה . בתקופה ההיא רווח מנהג שכונה בנפיקיום , שמיקד את הקיניין השורי בטקס בשם הומגיום. ההומגיום היה בעצם שבועת נאמנות של הוסל לשליט, לפיאודל. הפיאודל שולט בכפופים לו , הוסלים. אלה מצידם מקבלים קרקע לעבד אותה ובתמורה הם נשבעים לנאמנות לפיאודום. זהו מימד שורי שקושר בין האדמה – הרכוש , והנאמנות –הקביעות. הרכוש כאן הוא מרכזו של הסיפור הפיאודלי-שורי.

eric noimanאריך נוימן (1905-1960) פסיכולוג מהזרם של יונג , מדגיש בספרו " אמור ופסיכה" (1950) את העובדה שבטקסים ששולבו בהם פיריון, חקלאות שורית ומיניות עקרבית, בוצעו סירוסים של זכרים לאחר שהגיעו לפורקנם המיני. הפסיכיאטר השוויצרי קרל גוסטב יונג (1875-1961) כתב על בני הווקנדי באוסטרליה שחופרים בור שנראה כפות נקבי , רוקדים סביבו בלילה ותוקעים בו חניתות כסמל לפאליות תוך צעקות  " זה לא בור אלא אשה". בסציליה סגדו לאלות פיריון וחקלאות באורגיית " הקוטיקקה" שבמהלכה הצעירים פגמו בעצמם מינית . ריקודי זימה כגון אלה נועדו לבטא את המעגליות השורית עקרבית המעוגנת במתח קוטבי. הכוונה היא להפוך אנרגיה מינית לעבודת אדמה שורית תוך שימוש בסמליות ההזרעה ההיריון והלידה . באותו מקום מוסיף יונג שהנוהג העתיק של " משכב כלולות" בשדה נובע מן הצורך להעניק לו פוריות, ובכך לתת לרעיון האסטרולוגי יותר תוקף שלפיו בהפריית אשה (עקרב) ובהפריית אדמה (שור) ישנה הקבלה. ביוון הקדומה התנהלו חגיגות מין ופיריון כדי שהשדות יניבו והמקנה והבהמה יתרבו. הקשר בין האדמה השורית  להשפלה ולנחיתות ולהקזת דם עקרבית מתקיים בגלל מלחמות המתנהלות על טריטוריה , קיצוניות וקנאות עקרביים  מהווים בסיס ועילה לאיבה בין ישראל והפלשתינים הנאבקים על אדמת מריבה , כשהמוקד הוא ההתנחלויות הישראליות. כפריים וחקלאים במקומות שונים בעולם הפכו קרבן לעריצות בתקופות היסטוריות שונות. התנאים המשפילים בשדות האורז של הודו-סין או כלפי הפועלות הערביות העובדות כפופות גב בשדות התות שבשרון, כל אלה באים בהקשר של חיבור גוף ונפש ברעיון האסטרולוגי הכורך אותם יחדיו ללא הפרדה . שור מתקשר לגרון , לעורף ולצוואר, "קשה עורף" נהוג לומר על העקשן השורי. ג'ורג' בוש מי שהיה הנשיא ה-41 של אמריקה, לעג בזמנו לאנשי ארקנסו שאותה הציג כמדינת עוני ובערות . וזאת מהסיבה שהיאנקים מהצפון של ניו אינגלנד , בוגרי האוניברסיטאות היוקרתיות , רואים בדרומיים , בתושבי המדינות השוריות , החקלאיות  כארקנסו, נחותים  " אדומי עורף" (רד נקס), כפי שהם מכנים אותם בבוז.

המתח הקוטבי בין שור ועקרב  בא לידי ביטוי כשאנו מבקשים הלוואה בבנק . הבנקאי הוא ייצוג של הפיאודל השורי היות שמחזיק את קופת הכסף , אך במהירה הבקשה הכספית להלוואה או למשכנתא הופכת לחקירה עקרבית וירידה לקרביים הכלכליים של יכולותינו. כמה אנו מרוויחים בדיוק , מהם הביטחונות שלנו ללקיחת הכסף, מה עם ערבים לחתימות . זוהי הקבלה להתערטלות המינית העקרבית בכדי שנקבל את מבוקשינו . הבנק ידע עלינו הכל ומרגע החתימה על ההלוואה אנו משויכים איליו והופכים לקיניינו בשל חובנו איליו. כך גם יחסן של מערכות המיסוי של המדינה אל מול הפרט . הן דורשות מאיתנו להתפשט ולהציג את כל מה שיש לנו , בבנק , וברכוש והיכן שרק אפשר .

מאחורי האנרגיה הכלכלית השורית עומדת משאלה מינית , ומאחורי המשאלה המינית של עקרב מסתתרת כוונה כלכלית שורית. אלה שניים שהם אחד . נפש וחומר המשוואה האיינשטנית על שקילות חומר ואנרגיה מקבלת כאן ביטוי מעניין במשקפיים אסטרולוגיות. העקרב הוא האנרגיה השור הוא החומר.

shutterstock_334716251

שור ברמת הקבוצה – ספרד וישראל

ספרד מאפשרת להתבונן ולחוות  את מימד המתח הקוטבי של שור-עקרב . השירה כמאפיין של מזל שור (גרון במימד הפיזי) מפורסמת אצל הזמר חוליו איגלסיאס  המרטיט את לבבות הנשים באולמות ובאיצטדיונים. שנים קודם לכן ביטא את הכישורים המוזיקליים ילד בשם חוזליטו שהמבוגרים שביננו יזכרו אותו בודאי. חזנים וטנורים משוייכים למזל שור . לוציאנו פברוטי הטנור המפורסם האמין שהדינמיקה השורית-עקרבית משפיעה על קולו. הכוונה היא שסקס לפני הופעה , כך לדעתו של פברוטי , מועיל לקול . פברוטי סיפר בראיון חושפני לעיתון הגרמני "בונטה" שמעריצות התוודו לפניו כי עברו חוויה מינית סוערת כששמעו אותו שר… אולי זו הסיבה שמכר את קולו לחברת כרטיסי האשראי " אמריקן אקספרס" בתשדיר פרסום. הפיצוי העקרבי הספרדי בא לידי ביטוי בעברה ההיסטורי של מדינה זו בדמות התוקפנות האכזרית שהונהגה שם בתקופת האינקוויזיציה . אנשים נאלצו להתוודות על "פשעיהם" כביכול, הם עונו, נשרפו, הטבעו ונתלו , והכל כדי להודות עקרבית במשהו שכנראה כלל לא עשו . היו אלו הלשנות מכוונות ויזומות שבעטיין הם מצאו את עצמם במרתף העקרבי. המימד השורי מעצם  בספרד במלחמות השוורים , אירוע בולט ומפורסם לאורך השנים. הסופר המינגווי בספרו "קיץ מסוכן" המטדור והפר הופכים לאחד ברגע שהחרב ננעצת בפר . המינגווי מעצים את הדינמיקה השורית-עקרבית בתיאורי המוות. צורת ההריגה של הטורו (השור) היא הריגוש של המטדור , ריגוש ההמון הצופה.בסמליות המיתית העמוקה  של האסטרולוגיה חיסול השור מייצג את מות הגוף הפיזי , את השיחרור מחומרנות וגשמיות. זוהי חווית המוות העקרבי שחסר את החניטה הפרעונית. נשים ביציעים מסירות פרטי לבוש תחתון ומשליכות לזירה, על המטדור הצעיר . אלפי נשים מכל רחבי ספרד באות לחזות בסמל המין החדש . הצרחות הממלאות  את חלל האיצטדיון הולכות וגוברות ככל שטכס ההריגה מתארך . דומה שהאינקוויזיציה קמה לתחייה ומתחדשת באיצטדיון. השור משפל עקרבית ומתייסר עד לדקירה הגואלת , הכל להנאתו המינית של הקהל.blood and sand

יש גם כסף גדול, השחקן רודולף ולנטינו בן מזל שור (6.5.1895) הופך בסרט "דם וחול" (1922) בו משחק מטדור לעשיר ומצליח בעקבות כישוריו , ולנטינו היה סמל של פיתוי מיני עקרבי.

 

ישראל נולדה  ב-14.5.1948 כבת מזל שור, היא מקפלת בתוכה באופן מובהק את המעגליות השורית-עקרבית . היא מבטאת את המזל עוד מזמן שהחלוצים ייבשו את הביצות , מימי המושב והקיבוץ, כשהחקלאות היתה חלק מאתוס ההתיישבות , ועד להתנחלויות של היום. ישראל מבטאת את השור במימד הנדל"ני המוגבר שיש בה , בקופסא הכחולה של הקרן הקיימת בנטיעות ט"ו בשבט , ובסברס הקוצניים שמשמשים לה כסמל., במילים כמו "תכלס" , או "בשטח"…אלו הן מילים " קרקעיות" של מזל שור , ממש כמו הלילה החיוור היורד על עמק יזרעאל…או אדמה אדמתי …הקשר לקרקע בולט ונמשך החל משיריי העבר המפורסמים ועד לקו בר-לב וקבלני העפר בסיני של 1973.

israel born

העקרב לא מאחר להופיע: ועדות חקירה מוסד שב"כ , משטרה , פיגועים, מוות, עצב ושכול , כישלון מודיעיני עקרבי ב73 של מלחמת יום כיפור ומנהיגים ילידיי המזל כגולדה מאיר (3.5.1898) ומשה דיין (20.5.1915) . פרשת המרמרה  והקומנדו הימי העקרבי …וכמובן הקומזיץ …המנגל , שהריי אש היא ייצוג עקרבי .." הו את אדמתי שבנו אלייך " הוא פזמון שורי . הסחיבה מהלול של ימי הפלמ"ח היא  "הפשע העקרבי" . ישראל נולדה מהשואה , מהשריפה העקרבית הגדולה וממותם של ששת המיליונים . האדמתיות של ישראל השורית היא תגובה לחור השחור שהותירה השואה , מטריאליזציה של הנפש הקולקטיבית המגיבה לארובות העשן  של מחנות ההשמדה העקרביים. רגבי האדמה והחומרנות הגואה , קניונים וצרכנות כהיאחזות בפיזי , בחומרי , כל אלה הופיע, אולי בגלל פחד הקיים בנו מאז השואה.

shopping

הקניון , תא המדידה וכרטיס האשראי

מאחר ושור הוא המזל האסטרולוגי של צרכנות ותפיסה חומרית גשמית של החיים, הוא כנראה המנוע העיקרי שעומד מאחוריי מרכזיי הקניות, הקניונים. אתה מסתובב מהופנט מהשפע שהקניון מציע מסונוור ממגוון המוצרים , אין רגע של ריקנות , המלאות עולה על גדותיה, לב ליבה של החומרנות השורית. בקניון מולך כרטיס האשראי , מקודד בשקט את הזהות שלנו , מעורר אותנו למחשבה המרקסית , כן של אותו בן מזל שור…על ההון המעמד והשונות הכלכלית בין אנשים. ככל שבידינו שקיות רבות יותר , כנראה נהיה מרוצים יותר מההתאמה שלנו למציאות החומרנית שורית , מה שכרטיס האשראי מאפשר. הכרטיס משחרר ולו רק לרגע מהקוטביות העקרבית של הפרולטריון המרקסיסטי, הוא קיבל אישור  ועכשו " מאמינים לי, אני בצד הנכון …" זוהי התאמה למילה קרדיט שמקורה הלאטיני  הוא  credere שפירושה להאמין. האשראי אכן מחפצן אותנו , אך גם קושר אותנו לעוד מימד והוא זמן העתיד. אנו נקשרים אל העתיד בהתאם לתאריך החיוב של הקרדיט  זהו סוג של אישוש לנפש על מימד הזמן . בחנות אנו ממששים את הבגדים ומחטטים בין הקולבים זהו סממן פיזי כמעט מיני עקרבי . מתחיל במבט עובר למגע, וממשיך לשיא האינטימיות בתא במדידה בו התשוקה ללבישת הבגד מתממשת (רולנד ארוחת בקר עם סוקרטס 2009) עם לבישת הבגד החדש . הבגד משחרר אותנו מנחיתות עקרבית , רגע של דימוי חדש …כן אנו שווים את זה.. תא במדידה הוא תרפויטי היות שמאחוריי המישוש –לבישה-רכישה מסתתר עומס פסיכולוגי כבד בנפש . הקניון ישחרר זאת לכמה שעות ולא יותר. תא המדידה מהווה מטמורפוזה עקרבית המגיבה בקוטביות לשור כסוג של שינוי זהות ולידה מחדש . נכנסנו לתא ויצאנו אחרים , החנות מרכיבה לנו זהות חדשה. בכניסה לחנות תשאל המוכרת" אפשר לעזור ". ?  " אין צורך" , תבוא התשובה המתנצלת , רגע לפני "הפשע" רגע לפני המגע הממשש, דקות ספורות לפני השיחרור הגואל מזהות דטרמיניסטית  " אני רק מסתכל". בתא המדידה לאחר הלבישה , הדמות במראה המביטה בנו היא מישהו אחר .

sexand-the-city

ב"סקס והעיר הגדולה" חבורת הנשים מצויות במרחב הקוטבי שבין המזלות שור ועקרב, המרחב הקפיטליסטי צרכני של קניות וסקס . שמלות ונעליים, דייטינג עם בחורים, בחורים עם כסף זוהי צרכנות שורית וסקס עקרבי  מסתבר שהללו הולכים יפה ביחד. הקינאה העקרבית מגיבה במעגליות לקפיטליזם הצרכני של השור ואכן קוטביות זו בעוגנת במתח של רכוש וקינאה היא מעמודי התווך של הקפיטליזם.

drorדרור הלוי בספרו " מזמן למרחב ולהפך"(2011)  טוען כי השופינג הוא הצורה האחרונה שלובשת הספירה של פעילות ציבורית. השופינג הוא הדחף של הקפיטליזם לשכפל את עצמו עד לאינסוף בעודפות ודחיסות של מוצרים וצרכנות. אנו כבר מצויים אחרי נקודת ההתכה עמוק בתוך הנשורת שלאחר המימוש השורי במגה סטרוקטורה צרכנית.

שוורים מפורסמים

מרק צוקרברג(14.5.1984) מייסד פייסבוק ושווה עשרות מילארדי דולארים אין כלל צורך להכביר מילים בעיניין צוקרברג…

ווליאם שקספיר (23.4.1564). יצירותיו כמו מקבט, המלט, המלך ליר ואותלו רוויות במוטיבים העקרביים הקוטביים למזלו השורי בהתאם לעיקרון הפיצוי וההשלמה של קטבים בגלגל המזלות. המימדים של בגידה, נקמה והלשנה, מוות ואובססיה ומניפולציה הינם המוטיבים המרכזיים ביצירותיו. מקבט שואף למות, יוליה של רומיאו מתאבדת, הדיכאון העקרבי של המלט  ושאלתו המפורסמת" להיות או לא להיות" הינם התוכן הלא מודע העקרבי הטמון בכל שור ומחכה לביטוי. כך גם הבגידה והירושה העקרביים ב"מלך ליר" ומותה של ליידי מקבט. מעניינת העובדה האסטרולוגית שהשחקן ששיחק בסרט "אותלו" (1952)" ב"מקבט" (1948) וב"מלך ליר" (1953) שקולו הגרוני העמוק זכור עוד מאז הוא אורסון וולס, בן מזל שור שנולד ב6.5.1915. ולדימיר נבוקוב שכתב את " לוליטה" (1955), ספר העוסק במיניות ופיתוי עקרביים במהותם.

קרל מרקס (5.5.1818) הוא דוגמא מצויינת לאיפיון מזל שור היות שהמוטיבים המרכזיים בכתביו "הקפיטל" (1867) והמניפסט הקומוניסטי (1848) קשורים לבעלות ולהון . מרקס עמד על מצוקת האיכרים השוריים , שחוקי הקרקע שחלו עליהם היו ביטוי לאינטרסים של בעלי הקרקעות עצמם. מרקס הוא שור היות שלא האמין במפשט ובאלוהים או באידאות נשגבות וטען כי כל בני האדם הם השתקפות של המטריאליזם השורי וכוחות השוק. האדמה השורית היא לגביו הבסיס לכל מבנה העל האחרים. ההתמקדות בקיניין הפרטי היא לב ליבו השורי של מרקס.

זיגמונד פרויד (6.5.1856) ההוגה היהודי המפורסם עסק ברפואה ופסיכואנליזה של הנפש ומייצג מצויין את הצלילה " למרתף העקרבי" לאחר שהגדיר את החלום כביטוי תת מודע של הדחקת המיניות, החרדות והטראומות . משנתו של פרויד מקפלת בתוכה משאלה עקרבית עמוקה וחבויה , זוהי משאלה קרימינלית  המחברת בין תאוות הרצח שלנו מכוונת כלפי אבותינו והכרה בחוש האשמה האדיפלי . לפרויד יש מיקוד גם בשניי יצרים ראשוניים בשם ארוס וטנטוס המייצגים את המימד העקרבי שוורי.

dali

נחתום עם סלבדור דאלי (11.5.1904) השור המרתק ביצירותיו שמראות רבות את הישבן העקרבי קוטבי של נשים מתרחצות . דאלי היה שטוף במיניות עקרבית ובגאונות . הוא העריץ כוח וכסף וטען שלהיות מיליונר חשוב יותר מלהקים מוזיאון….

מזל טלה 21.3-19.4

הערה

המיתולוגיה של מזל טלה

ארס בנם של זאוס והרה דמה בתאורו המיתולוגי לאימו. הוא יורש מימנה יצר סכסכנות ונטייה למריבות. הוא תקפן ואוהב אלימות לשם אלימות. מוצאו מתרקיה (מרחב המצוי בין יון בולגריה ותורכיה). בעת העתיקה היו במקום זה שבטים ברברים , אלימים וידועים באכזריותם ובכישורי הלוחמה התוקפניים שלהם. בתקופה הרומית נמנו הגלדיאטורים המפורסמים ביותר (ד"ר מרטין רודן , פנתיאון האלים האולימפים, 1982) על בני השבטים התרקים. מרס הוא שמו הרומי של ארס שהיה ברומי אחד האלים החשובים ביותר. למרות שביוונית המילה ארס קיבלה משמעות זהה למשמעות המילה פולמוס (מלחמה) מסתבר שארס הצטיין יותר במשימות אהבה מאשר במלחמותיו…

eres and afroditeארס ואפרודיטה נתפסים מתעלסים לכודים ברשת המוצגת לפני האלים האולימפים…זוהי המחשת עיקרון הקוטביות האסטרולוגי במבנה ההפכים המשלימים של המזלות טלה ומאזניים. ארס-מרס הטלאי יחד עם אפרודיטה –ונוס המאזניימית מייצגים את התוקפנות והאירוטיות שני האינסטינקטים הבסיסיים הנפגשים כאן בשיחרור מעצורים. עם הזמן הפכה דמותו של ארס לאל יפה תואר המסמל גבריות , עוז ופקחות. ביטוי אחר של מרס ומזל טלה מוצג  באל  הגרמאני ווטאן. ווטאן הוא רוח טבע אלמנטרית, שייך לרובד קמאי עמוק ולא רציונאלי , אינסטנקטיבי ,אינטואיטיבי. קיימים בו אלימות, שיכרון , פראות ואקסטזה. הוא מנער מטלטל באנרגיה חסרת רסן, תנועה סוערת ללא התחשבות, חופשי, מנותק , שובר חוק ונעדר כל התחייבות. סוער, שובר ללא התחשבות. יותר מכך, ווטאן לא מזדקן , במיתולוגיה הגרמנית הוא לא אל של ציבילזציה אלא חווית טבע כוחנית. מצוי תדיר בתנועה, צייד.

ילד וחיוניות ילידים , אוריינטליזם וריקוד

הטלה חיי בהרמוניה עם הטבע משוחרר מעכבות וממעצורים של דת ותרבות, מוסר וציביליזציה. הטלה יכול להיות בדואי במדבר , רובינזון קרוזו או אינדיאני גאה, אולי הכושי המתנגד לקולוניאליסט בספרו של פרנץ פאנון ("עור שחור מסיכות לבנות", 1952). הטלה האסטרולוגי הוא יצור קמאי, שבטי ראשוני בעל אינסטיקטים של הישרדות , ספונטני ושם דגש על מימד ההווה של כאן ועכשוו. החיות המתקשרות אליו הם זאב ונץ. מאטיס אמר פעם שהאמן צריך להסתכל על העולם כמו ילד אחרת תאבד המקוריות. הצייר ואסילי קנדינסקי סבר שילד מבטא עולם פנימי בצורה ישירה ועוצמתית ללא המסננת הנורמטיבית של הבוגר.

o-THE-LITTLE-PRINCE-QUOTES-facebook

ייצוג יפה של הטלה בספרות התרחש ב-6 לאפריל 1943 (כנראה לא במקרה) עם הופעתו של הנסיך הקטן של אנטואן דה סנט אכזיפרי. הספר הריי פונה לילד שבכולנו. תיקון המנוע של המטוס במדבר במפגש בין הילד לטייס הוא סימלי למציאת הילד הפנימי החבוי בכל אחד מאיתנו. (טלה אגב קשור לטכניות מכונות ומנועים). הנסיך הקטן הוא יצירת מחאה טלאית כנגד העולם הגדיי הכבד, המדחיק של המבוגרים. המחאה היא ע"י הדגשת הקסם של הספונטניות וחוסר העכבות , או בשפתו של אכזיפרי " הדברים הסמויים מן העין". הנסיך הקטן עובר מכוכב לכוכב והמסר הטלאי שלו הוא המרת השכלתנות בדימיון יוצר ( יצר=יצירה). כך קורה גם בהושטת היד של הילד לאי.טי הגווע בסרטו המפורסם של סטיבן ספילברג (אי.טי 1982). השוטרים החוקרים והמדענים לא מצליחים לרפאו גם אחרי אינספור בדיקות ושימוש במכשור מתוחכם. אי.טי מבריא ומתאושש בגלל אהבתו של הילד שמחזירה לו את החיוניות וליבו חוזר לפעום.

הפילוסוף ז'אן ז'אק רוסו ביטא תפיסה טלאית במונח " הפרא האציל"(1754) שהופיע בכתביו ושם טען כי הילד בעצם קרוב לטבע. בסיפרו "אמיל" (1762) הוא המליץ לפני הילדים לקרוא את "רובינזון קרוזו" כדי ללמוד איך להשתלב בטבע ובחברה הטבעית . מרק טווין כנראה חש דומה כשכתב את הקלברי פין בזמן שהאק עוזר לכושי ג'ים לברוח במורד המיסיסיפי תוך שלילת הנורמות הלבנות של אמריקה בשיעבוד השחורים בדמותה של הגב ווטסון הלבנה.

bilbi

בילבי היא דמות טלאית מבהקת בעלת הפנים המנומשות והשיער הג'נג'י . מרדנית, אינה נשמעת למבוגרים בסיפרה של לידגרן (1945) היא בוטה וגלויה עצמאית והרפתקנית ומשדרת חופש ומרחב של שיחרור ילד טלאי. המתנער מכבלים ומגבלות. מזל טלה מקבל ביטוי ספרותי וקולנועי בספרו של ג'יימס פנימור קופר המתאר אינדיאני אציל נפש אותו " אחרון המוהיקנים" בדמותו של הוקאי ( השחקן דניאל די לואיס) הלוקח חלק במלחמה בין האנגלים לצרפתים באמריקה של מחצית המאה ה-18. הוגים כאדוארד סעיד ( אוריינטליזם 1978), פרנץ פאנון ( עור שחור מסיכות לבנות, 1952) וגוזף קונרד (לב האפלה 1899) עוסקים ברעיון הטלאי כשסעיד מחדד את המתח הקוטבי של הטלה-מאזניים של 'התרבות' המאזניימית אל מול 'האחר'  האסלאם והמזרח והתרבות הערבית כולה. סעיד סבור שהמאזנים המערבי המציא את המזרח כדי להנציח את הקולוניאליזם. המאזניים המערבי זקוק לטלה האוריינטלי , הנייטיבס. הפרימטיבי, השחור האוריינטלי… כדי להישאר ' מנומס '..'תרבותי' סוג של דיאלקטיקה בין לובש הגלביה היושב על שרפרף מעשן נרגילה ומשחק שש בש בשוק במרקש לבין הגבירה הלונדונית המאזניימית בדרכה לאירוח מנומס של שעת התה. מוסר ויקטוריאני אל מול העירום השחור. פראנץ פאנון הפסיכיאטר השחור ממרטיניק מקצין את המתח הקוטבי של הטלה-מאזניים בטענתו שהשפעת הקולניאליזם הלבן על האדם השחור כה עזה ומטלטלת , עד שבסופו של דבר הכושי הורג את הלבן ובכך מנסה להיפטר מהלבן שחילחל לתוכו… הטלה חזר לזהותו המקורית המאזניים חוסל בחוץ ובפנים. קונרד סבור שברוטאלי הוא הלבן המנצל את השחור , אותו סוחר שנהב קורץ במסעו במורד נהר הקונגו האימפריליסט המדכא את השחור. כך בודאי חשבו המאו מאו כשנלחמו נגד האנגלים . אירופה המאזניימית אליבא דקונרד היא כאן הברוטאלית. הנחת היסוד כאן היא נחיתות טלאית אל מול עליונות מאזניימית במתח קוטבי המובנה בגלגל המזלות כדגם ארכיטיפי של נפש האדם ( הן ברמת הפרט והן במימד הקבוצה).

DeathofJamesCook1783

קפטן קוק ומלחיו בודאי נמשכו אל הילדות  הטלאיות החשופות והאקזוטיות כשנתקבלו על-ידיהן בהוואי במחולות וריקודים . כשקוק נרצח , איבד " הפרא האציל" ( כביטויו של הפילוסוף רוסו ) הטלאי את קסמו וגם היפיפיות כנראה נראו פחות מושכות למרות החזה החשוף ועטור  הפרחים. מאחר והאסטרולוגיה קושרת בין גוף ונפש ללא הפרדה ומזל טלה מיוצג גופנית בראש . לכאן מתקשר מוטיב הקירקוף האינדיאני , סימן הניצחון על האדם הלבן. האינדיאני לא שמע אולי על דקרט (בן מזל טלה…) אך בקירקוף אולי רוצה להדגיש את חשיבות הגוף לא פחות מהראש שניתן להחסיר מימנו… הילידים ובני השבטים מסמנים את עצמם בהדגשה פיזית צריבות וסימני גוף , חריטות בפנים וטכסי מילה אכזריים המתקשרים לעוצמה הזכרית של מרס ולמיניות הפאלית . טלה הוא מזל הריקוד המתקשר אצל השבטים למשיכה מינית וחיזור זוגי מאזניימי קוטבי. אך ישנם גם ריקודי מלחמה. בגלל הקשר הפיזי של הטלה לראש בעיסקת חבילה חוברים גם הקסדה והכובעים . זו כנראה הסיבה שאלטון ג'ון ( בן המזל  25.3.1947) מאפשר לבחורה המתפשטת בשירו המפורסם להשאיר את הכובע על הראש.. גם שרה ג'סיקה פרקר (25.3.1965) בת מזל טלה מסקס והעיר ידועה כאוהבת כובעים.

gloves

גבריות ותוקפנות, מלחמה, ספורט וניצחון.

האתולוג האוסטרי קונרד לורנץ (1903-1989) מדגיש את הנטיה הטלאית  (בשפתינו) האינסטנקטיבית שבאדם לתוקפנות הקיימת הן ברמת הפרט וגם ברמת הקבוצה. במבט אסטרולוגי ובכפוף לעיקרון הקוטביות וההפכים המשלימים המקופל עמוק במבנה גלגל המזלות התוקפנות מקפלת בתוכה משאלת השתייכות הנובעת מהמזל המפצה הקוטבי, ומשלים במתח ניגודים המאזניים, מזל המייצג את הרצון להשתייך. לורנץ טוען שהאדם הוא בעל יצר לחימה קבוצתי והתוקפנות הטלאית משרתת את רמת ההישרדות של האורגניזם והתרבות. מימד הזוגיות המאזניימי מופיע כאן להשלמה קוטבית מפצה בגלל התחרות בטבע על זיווג ונקבות. צבעו של הטלה באסטרולוגיה הוא אדום , צבע הדם , המאמץ והמאבק. האגרסיביות הזכרית היא מנגנון הישרדות טלאי המבטיח המשכיות באמצעות השתלטות על נקבות והולדת צאצאים רבים. פרויד למשל סבר שמיניות ותוקפנות הם שני דחפי היסוד שמהם נובעים כל היתר. ההורמון הזכרי, המיוחד הטוסטוסטרון, תורם לאגרסיה הטלאית. אלימות ומיניות כרוכים בארכיטיפיות הטלאית זה בזה . זכרים יונקים שסורסו מאבדים את תוקפנותם ולא נלחמים יותר. הטוסטוסטרון דוחף לפעולה ופועל כמסלק עצבות ונוגד דיכאון .בתחרויות ספורט אצל המנצחים נמצאו רמות גבוהות של הורמון זה. ( וגם אצל האוהדים של הקבוצה המנצחת). רמתו עולה גם אצל נערים הבאים משכונות מצוקה ופשע. הטלה הטוסטוסטרוני מייצר מעגל של אלימות וסקס . הוא דוחף להסתכנות ולעימות גופני אך גם להשקעות כספיות פזיזות ולהסתבכות בפרשיות מין. הגבר זקוק לעוצמות טלאיות של אנרגיה זכרית טסטוסטרונית כדי להביס יריבים, להתגונן מאיומים ולהפיץ את הגנים. המתח הקוטבי בין הטלה למאזנים מיוצג היסטורית באבירים של ימה"ב שנלחמו זה בזה לעיני הגברות שחיכו למנצח כדי לזכות בחיזוריו, כך נערות תיכון האמריקניות , שחולמות לצאת עם כוכב הספורט או קפטן נבחרת הפוטבול שניצח במשחק האחרון. השרירים אגב יכולים להיות מחלפים בכסף ובמעמד כסממני העוצמה הטלאית . הניצחון בבסיסו הוא רעיון טלאי מרכזי וחשוב . על כך טען פעם מאמן ספורט ידוע באמריקה :" הניצחון  הוא לא הדבר הכי חשוב …הוא הדבר היחידי שחשוב"…

הטלה רוצה מקום ראשון בלבד , מקום שני יחשב אצלו להפסד מוחלט. כאן אולי נעוצה העובדה שהמזל מביא את עצמו לשדות ההתרחשות של הצבא והספורט בהם עובדת הנצחון היא חד משמעית. אקט הניצחון הופכת את הטלה לאל , גנרל  צבאי או כוכב כדורגל ענק, הערצה וסגידה, אלוהים הופך למוחשי נגיש בשר ודם… ניצחון אם כן הוא סוג של תחליף אלוהות בהתבוננות פסיכולוגית . זהו גם ניצחון על הזמן הקוי היסטורי היות שקורה עם הגול באיצטדיון כרגע… הווה במלא עוצמתו ללא עבר וללא עתיד.. סוג של שחרור מאלוהות היסטורית יהודית נוצרית, האל שבשמיים מיותר כרגע.שיחרור מהאל הוא שיחרור מאשם וטאבואים. טלה הוא מזל משחרר. הוא משחרר מהזמן. כך סוגדים הצעירים ללברון, בקהאם ולמסי. האלים המיתולוגים התגלמו כעת  בדמות אדם על הפרקט או הדשא. האלימות של מרס המיתולוגי \אסטרולוגי אינה זרה במגרשי הספורט. זהו אקט מוסרי חדש כי להזיע זה מוסרי…

כשקסיוס קלי הלא הוא המתאגרף מוחמד עלי ניצח בקרב האיגרוף ניצחו איתו כל השחורים באפריקה. האצן מנצח את יריביו למסלול אך מנצח גם את השעון , לנצח את הזמן הוא גם לנצח קצת את האל האורתודוכסי ( בתבנית תודעתית אינו יכול לקבל ביטוי שאיננו זמני קוי והיסטורי).

Apocalyp

את החיבור הטלאי בין מלחמה לספורט ראינו בסרטו  של הבימאי המפורסם  בן מזל טלה (7.4.1939) פרנסיס פורד קופולה ב"אפוקליפסה עכשיו" (1979) השחקן רוברט דובאל בדמותו של קולונל קילגור , החובש לראשו כובע בוקרים שחור עם סמל של גולגולת ושתי חרבות ואוהב את ריח הנפל"ם… כשלידו רועד לנס אלוף קליפורניה בגלישה. "או שנלחמים או שגולשים" מכריז קילגור… בעיצומה של סצינת הדם  והאש, ותמרות העשן העולות מהכפר הויאטנמי המותקף. יום אחד תסתיים המלחמה הוא אומר כשעל פניו הבעת תוגה…לאן ילך האדרנלין הטלאי מלחמתי  ספורטיבי שכעת מקבל  מכסימליזציה של ביטוי ומלווה במוזיקה ממגברים המותקנים במסוקים. להילחם הוא להיות\להישאר צעיר להילחם הוא להיות נגד…להילחם הוא זהות ברורה. כך עשה האדמירל היפני יאממוטו איסירוקו בן מזל טלה (4.4.1884) כשתקף את פרל הרבור בראשית מלחמת העולם השניה. כטלה הוא הריי התחיל…במגרש הספורט המעודדות החטובות מייצגות את הקוטביות המאזניימית של הטלה. בקסרקטינים הצבאיים מתנוססות מעל מיטות הלוחמים תמונות של יפיפיות מאזניימיות של נשים עירומות. גם לג'יימס בונד יש אקדח בידו ויפיפיה תורנית חבוקה בזרועו השניה. אהבה ומלחמה הם עיסקת חבילה אסטרולוגית. את מושג השפנפנה טבע והביא לעולם מו"ל המגזין פלי בוי הלא הוא יו הפנר בן מזל טלה שנולד ב-9 לאפריל 1926. הפנר נשאר צעיר לתמיד היות שגם בגיל 85 הוא מוקף בשפנפנות בנות 20 שגרות באחוזתו.

הטלה ההיסטורי , יוון וספרטה

עידן הטלה ממשך מ-2000 לפה"ס עד לערך שנת האפס. בתקופה זו יוון היתה המעצמה הדומיננטית והעוצמתית. היוונים ביטאו את המימד הפזי לוחמני וספורטיבי של מזל טלה, אך גם את הצד המחשבתי של שכל, לימוד, חשיבה ואינטלקט. מהם באו הפילוסופים החשובים , סוקרטס, אפלטון ואריסטו. היוונים היו ראשונים בהגות הפילוסופית , ובלוגיקה של אריסטו. היונים היו ראשונים טלאית גם ברעיון הדמוקרטיה. עסקת החבילה הארכיטיפית של מזל טלה הופיע על הבמה היוונית במלוא עוצמתה בדמותם של יצרים, מיניות, כוח, מלחמות וספורט. העולם היווני היה טלאי היות שנשלט בידי אלים ולא בידי אלוהים . הטלה היווני, ילדותי משהו, חי ללא אלוהים, כפוף למוירה, הלא הוא הגורל. האלים דומים לבני אנוש: זאוס רודף נשים, ארס אחרי אפרודיטה המפתה. הטלה היווני  העלה מהלא מודע הקולקטיבי –ילדותי דמויות עוצמתיות , תחרותיות  העוסקות בלחימה ותשוקות ובודאי לא בבית דין של מעלה או בשכר ועונש  בצורה היהודית נוצרית. הטלה היוני מוחצן ואכזרי. הדגש על ספורט בא לידי ביטוי בתחרויות ובאצטדיונים האולימפים. אפילו מקור השם "גימנסיה" ביוון פירושו עירום- ביוון התעמלו עירומים . המילה "אתלט" מקורה במילה היוונית העתיקה שמזכירה שמי שנלחם עושה זאת כדי לזכות בפרס. תחרויות הספורט היו בעלות חשיבות עליונה , הנערות הרווקות התחרו בריצה לבושות בטוניקות וחושפות טפח שד ימני, כמו ג'נט ג'קסון במשחק הסופרבול הזכור…

האליאדה מגלמת את אידיאל הגיבור הטלאי המושלם בסיפורים אודות אגממנון, אכילס והקטור.לאורך כל התאור החשיבות היא לכוח ועוצמה תחרות וניצחון. העולם היווני הדגיש את הפיזיות והעירום , ההדגשה הזכרית של הטלה התבטאה לא רק בספורט ומלחמה אלא גם בתפיסת המיניות היוונית , בהדגשה הומוסקסואלית וקיום של יחסי מין עם נערים צעירים . אהבת גברים היתה נורמה טלאית מקובלת , מוסד חברתי שתיפקד כחלק מאתוס אליטיסטי מרסיאלי  של חברות לוחמים תחרותית.  דמותו של אפולו , הגבר העירום שהתבטאה ב-kouroi, קורה, הגוף, סימלה אהבת נעורים תוך התייחסות לגבורה ומלחמה. הקורה ביטא את אהבת היוונים את גוף הגבר. (בן עמי שרפשטיין "טבעה האוניברסלי של האמנות" 1989) כל דמויות העירום הטלאי היווני מקורם ב"קורוס". במשתה לאפלטון (אותו מפגש שהתקיים בשנת bc 416) הדיון הוא בארוס, באהבה ובתשוקה המינית הנגרמת ממתח הניגודים של טלה ומאזניים. הצידוק המאזניימי הקוטבי הוא שקשה לגבר מאוהב להשליך את חרבו ולהראות תבוסתנות או חולשה לפני אהובו. אייסכילוס מתאר כך את יחסיו של אכילס , הגיבור היווני , עם פטרוקולוס כזוג אוהבים. לפי המשתה .

spartans-what-is-your-profession

הלוחם הטלאי מגיע לשיאו בספרטה שבה מגיל צעיר חונך הילד בנוקשות והעמד במבחני סיבולת מאתגרים פיזית ונפשית. " לוחם או לא כלום" היה הלך הרוח הספרטני ספרטה היתה מקום טלאי היות שלא היה בה מקום לתבוסתנות או לחולשה אלא רק להישרדות ועוצמה. בתרמופיליי נלחמו עד למותם 300 ספרטנים בראשות ליאונידס נגד אלפי פרסים מצבאו של כסרקסס. אירוע טלאי זה נחרט כסמל לאומץ לב ונחישות צבאית טלאית קיצונית בהיסטוריה של המערב.

nazi

גרמניה של הרייך, הטלה במאה ה-20

את הסממנים של לחימה, בלעדיות ועליונות ניתן לזהות  בקריאה הנאצית " דויטשלנד אובר אלס"(גרמניה מעל כולם) להיות הגבוה ביותר יתרחש כשכולם יהיו למטה.. והטקטיקה הצבאית הגרמנית של היטלר והגנרלים שלו  כונתה " הבליץ קרייג" שמשמעותה מלחמת בזק . היטלר אימץ את התפיסה של ניטשה אודות האדם העליון המבוטא בחיה הצהובה הנורדית ויקינגית וגיבורו זרתוסטרא. זוהי פילוסופיה שעוגנת במוטיב הרצון לעוצמה לגבי נטשה ותרמה לרעיון עליונות הגזע הארי  בטלאיות הגרמנית של מלחמת העולם ה-2. פרופסור שלמה שוהם (ולאהלא גולגתא אושוויץ 1992) מתאר את השתלטות המיתולוגיזציה על פושעי הרייך. האלים אודין, תור ווטאן עלו מהאסגרד, מקום מושבם, במטרה להרוס את העבר ולהקים הווה של עוצמה. היטלר האמין שהוא ביטוי \גילגול של אודין… אחוז שנאה ליהדות תעב את רעיון ברית המילה אותו תפס כסוג של סירוס ופגיעה בפאליות הטלאית והשלמות הפיזית הארית. פגימה בזיקפה, היהדות מסרסת בשם האל. לכן היא חסרת ויטאליות. אודין אל המלחמה שולח את הוולקירות להביא את המתים בקרב לחיי הנצח בגן העדן של הלוחמים הנורדים  ב-"ולאהלא". את השבחת הגזע ביצעו בחוות ההרבעה של קציני אס אס ונשים בלונדיניות הכל למטרת רייך בן אלף שנה. הראש הטלאי ( האזור הפיזי של טלה הוא הראש ) מתבטא עד היום בגלוחי הגלגלת הניאו נאצים ובאלימות העירונית אותה מייצגים כנגד הזרים של חבורות צעירים אלה. אצל היטלר אחד הדגשים הטלאים היה פלוגות הנוער, הילד\נער כמוטיב של חיוניות והתחדשות.  הטלה הגרמני החליף את ישו בפאוסט ובחר בשטן של גתה. פאוסט וגתה נתנו ביטוי ללא מודע הקולקטיבי הגרמני –טלאי  הלא מרוסן  ואפשרו חזרה לטבע היצרי פיזי קמאי. הטלה אינו קשור לשטן, אך במקום בו אלוהים (הגדיי בשפה האסטרולוגית) יוצא \ מסולק מהתמונה לשם יכול להכנס השטן. אלוהים מסוכן לטלה כי הופך את האדם לחלש ומסכן, כנוע, מציית… היטלר, גרינג גייבלס והס, החבורה הנאצית "המיוחסת ", אהבו מרוצי מכוניות, קרבות איגרוף ואת המוזיקה של וגנר. תבוסות היו בלתי נסלחות בעיניהם. וגנר שר "לא חשוב עבור מה אנו נלחמים אלא איך אנו נלחמים" ססמת האס-אס היתה "מאבק לשם מאבק" כזכור ווטאן לא מזדקן הוא נשאר צעיר לתמיד היות שנלחם תמיד. " בראשית היה הכוח" , אמר פאוסט והחליף את רעיון " בראשית היתה המילה " בחזון יוחנן. מענינת העובדה שאטו פון ביסמרק הנחשב לאבי האומה הגרמנית (1.4.1815) היה בן מזל טלה.

שני פילוסופים במזל טלה ( הובס ודקארט)

כבר ראינו שלמזל אסטרולוגי יש ביטויים הן ברמת הפרט והן ברמת הקבוצה והמערכת . תחולתו של מזל אסטרולוגי פרוסה במרחב אפשרויות גדול ובמישורים שונים. על הייצוגים שהראינו במישור הפסיכולוגי וההיסטורי אולי כדאי להוסיף את הפילוסופים בני המזל וזאת בגלל שהגותם מייצגת את הרעיון הטלאי רק בתחום עולם ההגות והמחשבה. הראשון הוא תומס הובס (15.4.1588) הפילוסוף האנגלי שכתב את הספר המפורסם" הלוויתן" (1651) ובו טען כי מצב הטבע הטלאי הוא בעצם מלחמת הכל בכל . הובס טבע את המונח " אדם לאדם זאב" (חיה המשוייכת באסטרולוגיה לטלה..) כשהוא מכוון לברירה הטבעית המעודדת תוקפנות , אלימות ואגואיזם . זו הסיבה שהאדם זקוק למדינה ולחוקיה שיגנו עליו. הובס היה ספקן לגבי כתבי הקודש כבן טלה וספג ביקורת על "האפיקורסיות" שבו. משנתו בלוייתן יוצאת מנקודת מוצא טלאית של אנוכיות האדם ומלחמת הכל בכל במצב הטבעי . הקוטביות המאזנימית היא האמנה החברתית בה מוסרים בני האדם את הכוח לריבון ליצירת מסגרת של כיבוד הזולת במאזניימי באמצעות משמעת , צדק, סדר וחוק.

rene-descartes

פילוסוף חשוב אחר הוא רנה דקארט (31.3.1596) בציור למעלה, שבגיל 22 התנדב לצבא מה שלא מנע מימנו  להיות הוגה פילוסופי טלאי מרתק בראשוניותו ועצמאותו האינטלקטואלית. דקרט הוא טלה כי מתחיל הכל מהתחלה ללא קשר לעבר ולא חש חובה כלפי אחרים. "בהגיונות" פרק א הוא כותב " להשליך מימני הלאה את כל הדעות"… ולהתחיל שוב הכול מן היסוד". שיטתו מתחילה במה שקרוי הספק הרדיקלי שמקורו בתודעה העצמית, בראש , ובמשפט המפורסם "אני חושב משמע אני קיים "הידוע בתולדות הפילוסופיה בכינוי " הקוגיטו", החשיבה שלי, של אינדבידואל. זהו אכן ביטוי לעצמאות טלאית מחלטת ומאבק כנגד הפילוסופים האחרים , המאבק הוא טלאי כבר למדנו גם אם הוא רעיוני מחשבתי ולא בחרבות. זהו פילוסוף שמסעו הרעיוני מחשבתי מתחיל בעצמו ולא במשהו \מישהו חיצוני וכל זאת כדי לבנות נקודת משען להגות מסוג חדש. דקרט היה גאה בדרגות הקצונה שלו ואהב מאוד ילדים.

bullitt111732404912

מפורסמים במזל טלה וקצת הוליווד

המבוגרים שביננו זוכרים אולי את הסרט "בוליט" (1968) הבלש פרנק נוהג במרדף מטורף אחרי פושע ברחובות סן פרניסיסקו . הבלש הוא שחקן הקולנוע  המפורסם סטיב מקווין בן מזל טלה (24.3.1930) נוהג בפורד מוסטנג המכונית המפורסמת והנמכרת באמריקה של שנות ה-60 במאה הקודמת. מקווין גם קופץ עם האופנוע מעל גדרות מחנה השבויים בסרט "הבריחה הגדולה"(1963) מקוין היה מאצ'ו טלאי –נערי אוהב סיכונים ומהירות המכונית היא טלאית באסטרולוגיה בהקשר הטכני של מזל טלה. טלה מפורסם אחר הוא השחקן הצרפתי ז'אן פול בלמונדו (9.4.1933) שחקן העבר הצרפתי , הוא מצ'ואיסטי בטבעו וכך שיחק את הפרוע והנוכל בסרטי הגנגסטרים הצרפתים בזמנו. טלה אחר מומחה באומנויות לחימה הוא סטיבן סיגל (10.4.1952) ונוסיף עוד טלה לקארטה הלא הוא השחקן ג'קי צאן (6.4.1954) רק גברים? מה פתאום …לוסי לאוולס הלא היא זינה הנסיכה הלוחמת (29.3.1958) היא טליה עוצמתית.

Self-Portrait-with-Bandaged-Ear-and-Pipe

טלאים מפורסמים נוספים הם ואן גוך (30.3.1853) שהיה אכן טלה עקשן רגזן ולוחמני ואמן ענק שצייר את הטבע, השדות ,האיכרים  והתום הטבעי של החיים השמיים והכוכבים בלילה. וניסנט חיי בסערה טלאית יצירתית וציוריו  הם ביטוי לנפשו הסוערת ולאקטיביזם הטלאי. טלה מענין היה ג'אקומו קזנובה (2.4.1725) שכיבושיו הטלאיים היו מכוונים לנשים . קזנובה היה אגואיסט רדוף בבולמוס הנאות חושניות וחומריות. הוא ראה בפיתוי אשה קרב טלאי המסב ריגוש בלתי פוסק .בכך התלכדו הקטבים של טלה מאזניים לאקט של מלחמה ואהבה.

marlon

טלה מעניין הוא מרלון ברנדו (3.4.1924) אינדבידואליסט מרדן שלא שיחק על פי הכללים המקובלים בהוליווד ושיחרר את עצמו מהמוסכמות, היה חתיך הורס בצעירותו לא האמין באלוהים והדגים את ההתפרצות היצרית בסרט " חשמלית ושמה תשוקה" (1957) ו"בטנגו האחרון בפריז "שנחשב לחסר תקדים בעוצמתו האירוטית . את המלחמה הראה בסרט " אפוקליפסה עכשיו"(1978) אותו ביים טלה מפורסם אחר הלא הוא פרנסיס פורד קופולה (7.4.1939). בסרט זה ברנדו הוא הקולונל קורץ המטיל  אמה על הילידים בג'ונגל בקמבודיה.פסקול הסרט הוא טלאי במובהק –קולות תיפוף קמאיים וקדומים , כי הריי בכל טלה עמוק פנימה קיים בן שבט פראי ואותנטי.

גדול אמני הרנסנס היה ליאונרדו דה וינצי (15.4.1452) שהיה איש אשכולות בתחומים רבים וגם תכנן טנקים וצוללות ותותחים בהקשר הצבאי של הטלה. הוא גם עסק בפיזיולוגיה ובאנטומיה של הגוף אותו מיפה ותיעד והתמקד בחקר הראש  הגולגולת והפנים שהם כאמור מצויים בהקשר הפיזי של מזל טלה.

gladiator

ואחרון  בשחקנים ובודאי לא סופי הוא השחקן ראסל קרואו (7.4.1964) שיחק בסרט גלדיאטור (2000) את הרומי מקסימוס . קרואו הוא טלה מחוספס חובב אופנועים ופעם אף הודה.." אני רוצה להיות מרלון ברנדו"…את האלימות הטלאית אנו רואים בסרטים של הבימאי המפורסם קוונטין טרנטינו (27.3.1963) כדוגמת להרוג את ביל (2004)  כלבי אשמורת וספרות זולה. נסיים כאן עם ליידי גאגא (28.3.1986) המציגה אותנטיות טלאית בהופעותיה ושירתה. בראיון טלבזיוני נשאלה הגברת מה סודה? והטליה השיבה " אני משחררת אותם ..שירגשו טוב עם עצמם ולא יתבישו ( הכוונה לקהל כמובן)להיות מי שהם. אותנטיות נאמר לא?