מזל שור 20.4 -20.5

הערה

המיתולוגיה של מזל שור

במיתולוגיה היוונית שור הוא סמלו של זאוס , אבי האלים . זאוס מופיע בדמות השור פעמים רבות כשרצה לפתות נשים . השור נולד מהזיווג  בין פסיפיאה , אשת מינוס , לשור הלבן ( המיתולוגיה היוונית 2000). הצאצא הוא המינוטאורוס , יציר כלאיים של שור –אדם. המינוטארוס נכלא במבוך של דדלוס והומת בידי תזאוס . השור הוא דמות הפיתוי המיני של זאוס היות שכשהשתמש בתחפושת של שור הצליח לחטוף את אירופה בתו של פינוקס מלך פניקיה. השור הלבן, הלא הוא זאוס חטף אותה לכרתים .השור מזכר מיתולוגית גם במטלה השביעית של הרקולס , במסגרת משימותיו האתגריות. כאן הוא אמור היה לתפוס את השור הלבן , אותו שור שפוסיידון שלח ממעמקיי הים למלך מינוס . מינוס נדר להקריב את השור לאל, הפר את הבטחתו ושמר את השור לעצמו . פסיפאה אשתו התאהבה בשור הלבן וגם שכבה איתו. לאחר האקט המיני השור הפך אלים ופרוע והרקולס הצליח להשתלט עליו . השור המשיך בדרכו עד למרתון ולבסוף , כאמור , הומת בידי תזאוס.

מזל שור מייצג את האדמה , הקביעות והעקשנות הטריטוריאלית אך לא רק, הוא גם מזל של יצירה , של מוסיקה ונפש . הדינמיקה העמוקה המקופלת בשור , הנעה בין מטריאליזם וגשמיות לבין נפש ויצירתיות , פותחת צוהר להבנת נפש האדם כמימד בתנועה ולא כמצב קבוע במקומו. כאן המיקוד הוא בדינמיקת הגומלין עם המזל הקוטבי לו בגלגל המזלות , העקרב . מתח הניגודים בין השור לעקרב מייצג וממחיש בצורה מרתקת את רעיון ההפכים המשלימים , זרימה דו-סיטרית ומתח קוטבי המעוגן בצורה מעניינת בזודיאק . מימד הקוטביות פועל לא רק ברמת הפרט אלא גם ברמת הקבוצה בצורה רחבה יותר. מאחר ובאסטרולוגיה קיים רעיון העידנים , עידן אסטרולוגי נמשך כ2160 שנה בערך. נקודה זו מביאה אותנו כעת להמצאות בעידן הדלי. לפניו הינו בעידן הדגים וסיבוב נוסף אחורה בסרט הפילים האסטרולגי מגלה את עידן הטלה של יון וספרטה . הרלוונטי כעת לעינייננו הוא עוד קצת רוורס…לעידן הקודם לטלה , עידן השור .

מצריים הקדומה  כ4500 שנה אחורנית.

הפירמידות והספינקס בגיזה שליד קהיר מעידים יותר מכל על עצמתה של האסטרולוגיה והידע הכוכבי של התרבות המצרית הקדומה. למצרים היה פולחן הפר המקודש מקושר לאל סרפיס . ההמנון המצרי התבסס על שור שדוחף ופותח בקרניו את דלתות האביב. בהתאם לעיקרון קוטביות, פיצוי והפכים משלימים זה את זה, עידן השור של מצריים העלה בעוצמה את מזל עקרב והביאו לביטוי דומיננטי בולט וברור כשמדובר בהתבוננות מערכתית-קבוצתית. עקרב מייצג מנקודת מבט אסטרולוגית את רעיון המוות והלידה מחדש . מצרים של עידן השור הפכה עקרבית במהותה ובסממניה הפנימיים והחיצוניים שהם העולם הפירמידלי , הספינקס והאובליסקים בלוקסור , שרובם מבטאים עוצמה חומרית שווארית גדולה ומסיבית. אך מימדים אלה למעשה נועדו לבטא את העיסוק האינטנסיבי של המצרים במוות העקרבי . ( אחד הרעמססים העוצמתיים כונה " מלך עקרב") הפרעונים עסקו בפולחן המתים אך המת עובר שינוי , מטמורפוזה עקרבית של מוות ולידה מחדש , הפעם לאל.

ההתחדשות העקרבית מיוצגת ברעיון החניטה של הפרעון וקבורתו בפירמידה . הפרעון המצרי לא מוותר על הגוף הפיזי השורי , הרי הוא רק תחנת ביניים בדרך למסע , להתחדשות ולחיים במימד אחר . החניטה היא עקרבית היות שמטרתה הוא שימור והתחדשות בעולם אלוהי . הפירצידה היא מבנה העוגן על הקוטביות השורית=עקרבית כמקום של מוות ולידה מחדש . סוג של תחנת ביניים. הספינקס הוא השלמת קוטביות המזלות אריה=דלי לייצוג צלב המזלות הקבועים . מערכת זו של זרימה וזיקה בין המזלות המגולמת במבני השור הענקיים במשך אלפי שנים מראה את עומק ההבנה המצרית לחוקיות הקוסמולוגית וההקשר שיש לה לזמנים , תקופות ונפש האדם .העקרב מקפל בתוכו את התובנה העמוקה של הנפש המצרית הרואה בחיים פרוזדור צר לקראת הדבר החשוב –המוות. הפרעונים לקחו עימם לקבר זהב ורכוש בכמויות  שהפליאו את חוקרי הפירמידות, כה עזה הייתה אמונתם בגילגול הצורה העקרבי ובהתחדשות. כאן המקום לציין שיציאת בני ישראל ממצריים מייצגת תפיסה רוחנית שונה העוגנת לא על המוות אלא על הבחירה בחיים ללא הדרמטיזציה הפרעונית מצרית. לאחר חציית ים סוף מופיעים 12 המחנות ( המייצגים את 12 המזלות) כנגזרת של הוצאת ידע אסטרולוגי פירמידלי ממצרים, עמוד האש (יסוד האש) שהלך לפני המחנה בלילה, עמוד הענן (יסוד האויר ) שכיוון וניווט ביום והאקט של בקיעת ים סוף משלים את היסודות מים ואדמה. הפעם מכוח עליון ללא ייצוג חומרי הבנוי מאבנים. משה מנתץ את עגל הזהב והמסר הוא מסר פילוסופי יהודי עמוק . החומר לא קונה בלעדיות על התודעה האנושית. זוהי שונות מהותית מהמימד המצרי מטריאלי זהו זיכוך מהמטריאליזם השורי מצרי של הפירמידה. העם מתמקד רק באלוהים והוראותיו. דגש נוסף הוא האכילה מעץ הדעת שמביאה למודעות מחשבה ושפה . הללו לא חומריים . מבחינת היהדות העולם הוא תולדה של אנפורמציה , החומר רק מציית למידע . אם אדם וחוה היו אוכלים מעץ החיים זה היה רכישת הסממן הפרעוני מצרי של אמונה טוטלית בגוף ובפיזיות , של חיים לתמיד. בנצרות גופו המעונה של ישו על הצלב הוא כפרה על החטא הקדמון .האכילה מעץ הדעת מעוררת את המודעות לעירום השורי =עקרבי וחטא תאוות הבשרים החומרית, הרגעית, הזמנית. זוהי תגובה הנובעת מפחד , מעובדת היותו של הקיום הפיזי מוגבל , חולף ומתכלה. כך הם ביטאו חוסר אמונה בנצחיות האלוהות , גורשו מגן עדן לעבוד את האדמה ביעת אפיים כנאמר בבראשית ג 17

…."ארורה האדמה בעבורך, בעיצבון תאכלנה , כל ימיי חייך." ישנה כאן למעשה הנחה המעוגנת בקוטביות  של שור עקרב : האדם , בגלל המימד הפיזי –חומרי-בשרי של השור , שרוי בעצם בחטא ולכן צריך להתעלות על הקיום הגופני . הפיי , חומרי השורי מביא לאשליית זמניות וקונה אחיזה חומרית מינית בהכרה האנושית. זוהי מגבלה שיש להתגבר עליה . שליחותו המשיחית של ישו בן האלוהים היא למות על הצלב . חנה שכטר , בספרה "התנ"ך כמשל " (2008) טוענת שמחבר משל עץ הדעת הכיר את התרבות המצרית שהאמינה שורית=עקרבית בנצחיות האדם שנשאר לנצח בגופו שלו, אם לא בעולם הנגלה אזי בעולם חלופי לאחר מותו. האיסור לאכול מעץ החיים הוא התרסה כנגד הבלעדיות השורית האסטרולוגית שקנתה אחיזה בעידן השור בנפש המצרית. האכילה מעץ הדעת מביאה עימה פיצוי כי יוצרת מודעות לנצחיות מסוג אחר . ליצירת חיים, להמשכיות של צאצאים במקום להיות נצחי בגופו הנצחיות תקבל ביטוי בשרשרת הדורות . שור הוא מזל הקיניין והרכוש . לאחר שאדם " ידע את אשתו ותהר "חוה אומרת בנימה שורית :" קניתי איש את –יהוה ", המשמעות של קניתי היא "יצרתי" , האדם הוא תוצר הפקה משולשת : אלוהים , גבר ואשה. המשמעות של "קניתי" היא "יצרתי" , שכטר (239) גורסת שרק אחרי שאכל מעץ הדעת נוכח האדם לדעת שאינו יכול לאכול מעץ החיים . " אהיה אשר אהיה" (כך אומר אלוהים למשה שמות ג -14) מרמז על עתידנות ואפשרויות פתוחות ולא מעגליות אסטרולוגיות כתפיסת מצריים. לינאריות מחליפה מעגל , חופש בחירה מחליף דטרמיניזם. בתנ"ך אין עולם חלופי כמו במצריים ואין גם צורך בעולם חלופי במחשבת התנ"ך. אחרי כל שלב בבריאה אלוהים אומר "כי טוב". יציאת מצריים אם כן היא מהפיכה רעיונית פילוסופית מחשבתית ומחשבת התנ"ך היא ריאקציה כנגד תפיסת הבלעדיות השורית =עקרבית המצרית. התנ"ך אוסר על המחשת האל וסגידה למסיכות ופסלים. למופשט אסור להפוך למוחשי וליצור אולי מגמה חומרית דטרמיניסטית בנפש האדם. היהדות ממוקדת בטקסט , הכתב הוא הטריטוריה המקודשת והלא חומרית של היהודי. היהדות אימצה את השפה והחליפה את הטריטוריה השורית בירושה הכתובה, בספרים.

הבעיתיות הפסיכולוגית העמוקה של מזל שור נובעת מהפחד המגיע מהקוטביות העקרבית , פחד מכיליון שעלול להוביל למטריאליזם מוגבר ולצרכנות מפרזת ודגש מיני לא פרופוציונלי. היציאה מצרים במובן מסויים היא המשל של ""לך לך"..של אברהם אבינו כסימן למרחב אפשרויות המעוגן בבחירה חופשית שאלוהים נתן לאדם. אך כדי לזכות בבחירה יש לוותר על הטריטוריה השורית הישנה שאם תקנה בלעדיות הכרתית אצל האדם תביא לתפיסה דטרמניסטית מצרית. מיקוד תנ"כי נוסף בשאל החומרנות השורית הוא בסיפור קורח ובני עדתו (במדבר ט"ז) בו הם נבלעים באדמה ויורדים חיים שאולה…השאול וכל מה שמתחת לרדמה נחשבים עקרביים באסטרולוגיה . זהו איתות אזהרה תנ"כי  המצביע על הסכנות הטמונות בתפיסה גשמית חומרית מידי של מזל שור . בדיבר העשירי נאמר " לא תחמוד בית רעך …אשת רעך..שורו..ואמתו.. על האדם מוטל להתגבר על תאוות הרכושנות והקיניין ובכפוף לזרימה המקוטבת של שור-עקרב להימנע מקינאה עקרבית באחר בגלל כסף ורכוש . קינאה היא מטריאליזציה של הנפש . ניתן לראות במצות השמיטה סוג של הגבלה ומיעוט האדמה השורית ביהדות. בשנת השמיטה חוזרת האדמה המנוצלת על ידי עובדיה לבעלות האלוהים, בוראה וקונה את זכותה להתחדש ולחדש את כוחות הפיריון שמצויים בה.

פאודליות אדמה מיניות ופיריון

בהתבוננות היסטורית  אחרת קיבל מזל שור ביטוי קניין ואדמה מובהקים בתקופת הפיאודליזם במאה העשירית עד המאה השתיים עשרה . בתקופה ההיא רווח מנהג שכונה בנפיקיום , שמיקד את הקיניין השורי בטקס בשם הומגיום. ההומגיום היה בעצם שבועת נאמנות של הוסל לשליט, לפיאודל. הפיאודל שולט בכפופים לו , הוסלים . אלה מצידם מקבלים קרקע לעבד אותה ובתמורה הם נשבעים  לנאמנות לפיאודום . זהו מימד שורי שקושר בין האדמה – הרכוש , והנאמנות –הקביעות . הרכוש כאן הוא מרכזו של הסיפור הפיאודלי-שורי.

אריך נוימן (1905-1960) פסיכולוג מהזרם של יונג , מדגיש בספרו " אמור ופסיכה"(1950) את העובדה שבטקסים ששולבו בהם פיריון, חקלאות שורית ומיניות עקרבית, בוצעו סירוסים של זכרים לאחר שהגיעו לפורקנם המיני. הפסיכיאטר השוויצרי קרל גוסטב יונג (1875-1961) כתב על בני הווקנדי באוסטרליה שחופרים בור שנראה כפות נקבי , רוקדים סביבו בלילה ותוקעים בו חניתות כסמל לפאליות תוך צעקות  " זה לא בור אלא אשה". בסציליה סגדו לאלות פיריון וחקלאות באורגיית " הקוטיקקה" שבמהלכה הצעירים פגמו בעצמם מינית . ריקודי זימה כגון אלה נועדו לבטא את המעגליות השורית עקרבית המעוגנת במתח קוטבי. הכוונה היא להפוך אנרגיה מינית לעבודת אדמה שורית תוך שימוש בסמליות ההזרעה ההיריון והלידה . באותו מקום מוסיף יונג שהנוהג העתיק של " משכב כלולות" בשדה נובע מן הצורך להעניק לו פוריות, ובכך לתת לרעיון האסטרולוגי יותר תוקף שלפיו בהפריית אשה (עקרב) ובהפריית אדמה (שור) ישנה הקבלה. ביוון הקדומה התנהלו חגיגות מין ופיריון כדי שהשדות יניבו והמקנה והבהמה יתרבו. הקשר בין האדמה השורית  להשפלה ולנחיתות ולהקזת דם עקרבית מתקיים בגלל מלחמות המתנהלות על טריטוריה , קיצוניות וקנאות עקרביים  מהווים בסיס ועילה לאיבה בין ישראל והפלשתינים הנאבקים על אדמת מריבה , כשהמוקד הוא ההתנחלויות הישראליות. כפריים וחקלאים במקומות שונים בעולם הפכו קרבן לעריצות בתקופות היסטוריות שונות. התנאים המשפילים בשדות האורז של הודו-סין או כלפי הפועלות הערביות העובדות כפופות גב בשדות התות שבשרון, כל אלה באים בהקשר של חיבור גוף ונפש ברעיון האסטרולוגי הכורך אותם יחדיו ללא הפרדה . שור מתקשר לגרון , לעורף ולצוואר , " קשה עורף" נהוג לומר על העקשן השורי. ג'ורג' בוש מי שהיה הנשיא ה-41 של אמריקה , לעג בזמנו לאנשי ארקנסו שאותה הציג כמדינת עוני ובערות . וזאת מהסיבה שהיאנקים מהצפון של ניו אינגלנד , בוגרי האוניברסיטאות היוקרתיות , רואים בדרומיים , בתושבי המדינות השוריות , החקלאיות  כארקנסו, נחותים  " אדומי עורף" (רד נקס), כפי זהם מכנים אותם בבוז .

המתח הקוטבי בין שור ועקרב  בא לידי ביטוי כשאנו מבקשים הלוואה בבנק . הבנקאי הוא ייצוג של הפיאודל השורי היות שמחזיק את קופת הכסף , אך במהירה הבקשה הכספית להלוואה או למשכנתא הופכת לחקירה עקרבית וירידה לקרביים הכלכליים של יכולותינו. כמה אנו מרוויחים בדיוק , מהם הביטחונות שלנו ללקיחת הכסף, מה עם ערבים לחתימות . זוהי הקבלה להתערטלות המינית העקרבית בכדי שנקבל את מבוקשינו . הבנק ידע עלינו הכל ומרגע החתימה על ההלוואה אנו משויכים איליו והופכים לקיניינו בשל חובנו איליו. כך גם יחסן של מערכות המיסוי של המדינה אל מול הפרט . הן דורשות מאיתנו להתפשט ולהציג את כל מה שיש לנו , בבנק , וברכוש והיכן שרק אפשר .

מאחורי האנרגיה הכלכלית השורית עומדת משאלה מינית , ומאחורי המשאלה המינית של עקרב מסתתרת כוונה כלכלית שורית. אלה שניים שהם אחד . נפש וחומר המשוואה האיינשטנית על שקילות חומר ואנרגיה מקבלת כאן ביטוי מעניין במשקפיים אסטרולוגיות. העקרב הוא האנרגיה השור הוא החומר.

שור ברמת הקבוצה – ספרד וישראל

ספרד מאפשרת להתבונן ולחוות  את מימד המתח הקוטבי של שור-עקרב . השירה כמאפיין של מזל שור (גרון במימד הפיזי) מפורסמת אצל הזמר חוליו איגלסיאס  המרטיט את לבבות הנשים באולמות ובאיצטדיונים. שנים קודם לכן ביטא את הכישורים המוזיקליים ילד בשם חוזליטו שהמבוגרים שביננו יזכרו אותו בודאי. חזנים וטנורים משוייכים למזל שור . לוציאנו פברוטי הטנור המפורסם האמין שהדינמיקה השורית-עקרבית משפיעה על קולו. הכוונה היא שסקס לפני הופעה , כך לדעתו של פברוטי , מועיל לקול . פברוטי סיפר בראיון חושפני לעיתון הגרמני "בונטה" שמעריצות התוודו לפניו כי עברו חוויה מינית סוערת כששמעו אותו שר… אולי זו הסיבה שמכר את קולו לחברת כרטיסי האשראי " אמריקן אקספרס" בתשדיר פרסום. הפיצוי העקרבי הספרדי בא לידי ביטוי בעברה ההיסטורי של מדינה זו בדמות התוקפנות האכזרית שהונהגה שם בתקופת האינקוויזיציה . אנשים נאלצו להתוודות על "פשעיהם" כביכול, הם עונו, נשרפו, הטבעו ונתלו , והכל כדי להודות עקרבית במשהו שכנראה כלל לא עשו . היו אלו הלשנות מכוונות ויזומות שבעטיין הם מצאו את עצמם במרתף העקרבי. המימד השורי מעצם  בספרד במלחמות השוורים , אירוע בולט ומפורסם לאורך השנים. הסופר המינגווי בספרו "קיץ מסוכן" המטדור והפר הופכים לאחד ברגע שהחרב ננעצת בפר . המינגווי מעצים את הדינמיקה השורית-עקרבית בתיאורי המוות. צורת ההריגה של הטורו (השור) היא הריגוש של המטדור , ריגוש ההמון הצופה.בסמליות המיתית העמוקה  של האסטרולוגיה חיסול השור מייצג את מות הגוף הפיזי , את השיחרור מחומרנות וגשמיות. זוהי חווית המוות העקרבי שחסר את החניטה הפרעונית. נשים ביציעים מסירות פרטי לבוש תחתון ומשליכות לזירה, על המטדור הצעיר . אלפי נשים מכל רחבי ספרד באות לחזות בסמל המין החדש . הצרחות הממלאות  את חלל האיצטדיון הולכות וגוברות ככל שטכס ההריגה מתארך . דומה שהאינקוויזיציה קמה לתחייה ומתחדשת באיצטדיון. השור משפל עקרבית ומתייסר עד לדקירה הגואלת , הכל להנאתו המינית של הקהל. יש גם כסף גדול, השחקן רודולף ולנטינו בן מזל שור (6.5.1895) הופך בסרט "דם וחול" (1922) בו משחק מטדור לעשיר ומצליח בעקבות כישוריו , ולנטינו היה סמל של פיתוי מיני עקרבי.

ישראל נולדה  ב14.5.1948 כבת מזל שור , היא מקפלת בתוכה  באופן מובהק את המעגליות השורית-עקרבית . היא מבטאת את המזל עוד מזמן שהחלוצים ייבשו את הביצות , מימי המושב והקיבוץ, כשהחקלאות היתה חלק מאתוס ההתיישבות , ועד להתנחלויות של היום. ישראל מבטאת את השור במימד הנדל"ני המוגבר שיש בה , בקופסא הכחולה של הקרן הקיימת בנטיעות ט"ו בשבט , ובסברס הקוצניים שמשמשים לה כסמל., במילים כמו "תכלס" , או "בשטח"…אלו הן מילים " קרקעיות" של מזל שור , ממש כמו הלילה החיוור היורד על עמק יזרעאל…או אדמה אדמתי …הקשר לקרקע בולט ונמשך החל משיריי העבר המפורסמים ועד לקו בר-לב וקבלני העפר בסיני של 1973. העקרב לא מאחר להופיע: ועדות חקירה מוסד שב"כ , משטרה , פיגועים, מוות, עצב ושכול , כישלון מודיעיני עקרבי ב73 של מלחמת יום כיפור ומנהיגים ילידיי המזל כגולדה מאיר (3.5.1898) ומשה דיין (20.5.1915) . פרשת המרמרה  והקומנדו הימי העקרבי …וכמובן הקומזיץ …המנגל , שהריי אש היא ייצוג עקרבי .." הו את אדמתי שבנו אלייך " הוא פזמון שורי . הסחיבה מהלול של ימי הפלמ"ח היא  "הפשע העקרבי" . ישראל נולדה מהשואה , מהשריפה העקרבית הגדולה וממותם של ששת המיליונים . האדמתיות של ישראל השורית היא תגובה לחור השחור שהותירה השואה , מטריאליזציה של הנפש הקולקטיבית המגיבה לארובות העשן  של מחנות ההשמדה העקרביים. רגבי האדמה והחומרנות הגואה , קניונים וצרכנות כהיאחזות בפיזי , בחומרי , כל אלה הופיע, אולי בגלל פחד  הקיים בנו מאז השואה.

הקניון , תא המדידה וכרטיס האשראי

מאחר ושור הוא המזל האסטרולוגי של צרכנות ותפיסה חומרית גשמית של החיים, הוא כנראה המנוע העיקרי שעומד מאחוריי מרכזיי הקניות, הקניונים. אתה מסתובב מהופנט מהשפע שהקניון מציע מסונוור ממגוון המוצרים , אין רגע של ריקנות , המלאות עולה על גדותיה, לב ליבה של החומרנות השורית. בקניון מולך כרטיס האשראי , מקודד בשקט את הזהות שלנו , מעורר אותנו למחשבה המרקסית , כן של אותו בן מזל שור…על ההון המעמד והשונות הכלכלית בין אנשים. ככל שבידינו שקיות רבות יותר , כנראה נהיה מרוצים יותר מההתאמה שלנו למציאות החומרנית שורית , מה שכרטיס האשראי מאפשר. הכרטיס משחרר ולו רק לרגע מהקוטביות העקרבית של הפרולטריון המרקסיסטי, הוא קיבל אישור  ועכשו " מאמינים לי, אני בצד הנכון …" זוהי התאמה למילה קרדיט שמקורה הלאטיני  הוא  credere   שפירושה להאמין. האשראי אכן מחפצן אותנו , אך גם קושר אותנו לעוד מימד והוא זמן העתיד. אנו נקשרים אל העתיד בהתאם לתאריך החיוב של הקרדיט  זהו סוג של אישוש לנפש על מימד הזמן . בחנות אנו ממששים את הבגדים ומחטטים בין הקולבים זהו סממן פיזי כמעט מיני עקרבי . מתחיל במבט עובר למגע, וממשיך לשיא האינטימיות בתא במדידה בו התשוקה ללבישת הבגד מתממשת (רולנד ארוחת בקר עם סוקרטס 2009) עם לבישת הבגד החדש . הבגד משחרר אותנו מנחיתות עקרבית , רגע של דימוי חדש …כן אנו שווים את זה.. תא במדידה הוא תרפויטי היות שמאחוריי המישוש –לבישה-רכישה מסתתר עומס פסיכולוגי כבד בנפש . הקניון ישחרר זאת לכמה שעות ולא יותר. תא המדידה מהווה מטמורפוזה עקרבית המגיבה בקוטביות לשור כסוג של שינוי זהות ולידה מחדש . נכנסנו לתא ויצאנו אחרים , החנות מרכיבה לנו זהות חדשה. בכניסה לחנות תשאל המוכרת" אפשר לעזור ". ?  " אין צורך" , תבוא התשובה המתנצלת , רגע לפני "הפשע" רגע לפני המגע הממשש, דקות ספורות לפני השיחרור הגואל מזהות דטרמיניסטית  " אני רק מסתכל". בתא המדידה לאחר הלבישה , הדמות במראה המביטה בנו היא מישהו אחר .

ב"סקס והעיר הגדולה" חבורת הנשים מצויות במרחב הקוטבי שבין המזלות שור ועקרב, המרחב הקפיטליסטי צרכני של קניות וסקס . שמלות ונעליים, דייטינג עם בחורים, בחורים עם כסף זוהי צרכנות שורית וסקס עקרבי  מסתבר שהללו הולכים יפה ביחד. הקינאה העקרבית מגיבה במעגליות לקפיטליזם הצרכני של השור ואכן קוטביות זו בעוגנת במתח של רכוש וקינאה היא מעמודי התווך של הקפיטליזם. דרור הלוי בספרו " מזמן למרחב ולהפך"(2011)  טוען כי השופינג הוא הצורה האחרונה שלובשת הספירה של פעילות ציבורית. השופינג הוא הדחף של הקפיטליזם לשכפל את עצמו עד לאינסוף בעודפות ודחיסות של מוצרים וצרכנות. אנו כבר מצויים אחרי נקודת ההתכה עמוק בתוך הנשורת שלאחר המימוש השורי במגה סטרוקטורה צרכנית.

שוורים מפורסמים

מרק צוקרברג(14.5.1984) מייסד פייסבוק ושווה עשרות מילארדי דולארים אין כלל צורך להכביר מילים בעיניין צוקרברג…

ווליאם שקספיר (23.4.1564). יצירותיו כמו מקבט , המלט, המלך ליר  ואותלו רוויות במוטיבים העקרביים הקוטביים למזלו השורי בהתאם לעיקרון הפיצוי וההשלמה של קטבים בגלגל המזלות. המימדים של בגידה , נקמה והלשנה , מוות ואובססיה ומניפולציה הינם המוטיבים המרכזיים ביצירותיו. מקבט שואף למות, יוליה של רומיאו מתאבדת, הדיכאון העקרבי של המלט  ושאלתו המפורסמת " להיות או לא להיות" הינם התוכן הלא מודע העקרבי הטמון בכל שור ומחכה לביטוי. כך גם הבגידה והירושה העקרביים ב"מלך ליר" ומותה של ליידי מקבט. מעניינת  העובדה האסטרולוגית שהשחקן ששיחק בסרט "אותלו" (1952) " ב"מקבט " (1948) וב"מלך ליר" (1953) שקולו הגרוני העמוק זכור עוד מאז הוא אורסון וולס , בן מזל שור  שנולד ב6.5.1915. ולדימיר נבוקוב שכתב את " לוליטה" (1955) , ספר העוסק במיניות ופיתוי עקרביים במהותם. קרל מרקס (5.5.1818) הוא דוגמא מצויינת לאיפיון מזל שור היות שהמוטיבים המרכזיים בכתביו " הקפיטל " (1867) והמניפסט הקומוניסטי (1848) קשורים לבעלות ולהון . מרקס עמד על מצוקת האיכרים השוריים , שחוקי הקרקע שחלו עליהם היו ביטוי לאינטרסים של בעלי הקרקעות עצמם. מרקס הוא שור היות שלא האמין במפשט ובאלוהים או באידאות נשגבות וטען כי כל בני האדם הם השתקפות של המטריאליזם השורי וכוחות השוק. האדמה השורית היא לגביו הבסיס לכל מבנה העל האחרים. ההתמקדות בקיניין הפרטי היא לב ליבו השורי של מרקס. זיגמונד פרויד (6.5.1856) ההוגה היהודי המפורסם עסק ברפואה ופסיכואנליזה של הנפש ומייצג מצויין את הצלילה " למרתף העקרבי" לאחר שהגדיר את החלום כביטוי תת מודע של הדחקת המיניות , החרדות והטראומות . משנתו של פרויד מקפלת בתוכה משאלה עקרבית עמוקה וחבויה , זוהי משאלה קרימינלית  המחברת בין תאוות הרצח שלנו מכוונת כלפי אבותינו והכרה בחוש האשמה האדיפלי . לפרויד יש מיקוד גם בשניי יצרים ראשוניים בשם ארוס וטנטוס המייצגים את המימד העקרבי שוורי. נחתום עם סלבדור דאלי (11.5.1904) השור המרתק ביצירותיו שמראות רבות את הישבן העקרבי קוטבי של נשים מתרחצות . דאלי היה שטוף במיניות עקרבית ובגאונות . הוא העריץ כוח וכסף וטען שלהיות מיליונר חשוב יותר מלהקים מוזיאון….

מזל טלה 21.3-19.4

הערה

המיתולוגיה של מזל טלה

ארס בנם של זאוס והרה דמה בתאורו המיתולוגי לאימו . הוא יורש מימנה יצר סכסכנות ונטייה למריבות . הוא תקפן ואוהב אלימות לשם אלימות. מוצאו מתרקיה (מרחב המצוי בין יון בולגריה ותורכיה). בעת העתיקה היו במקום זה שבטים ברברים , אלימים וידועים באכזריותם ובכישורי הלוחמה התוקפניים שלהם. בתקופה הרומית נמנו הגלדיאטורים המפורסמים ביותר ( ד"ר מרטין רודן , פנתיאון האלים האולימפים, 1982)על בני השבטים התרקים. מרס הוא שמו הרומי של ארס שהיה ברומי אחד האלים החשובים ביותר. למרות שביוונית המילה ארס קיבלה משמעות זהה למשמעות המילה פולמוס (מלחמה) מסתבר שארס הצטיין יותר במשימות אהבה מאשר במלחמותיו…ארס ואפרודיטה נתפסים מתעלסים לכודים ברשת המוצגת לפני האלים האולימפים…זוהי המחשת עיקרון הקוטביות האסטרולוגי במבנה ההפכים המשלימים של המזלות טלה ומאזניים. ארס-מרס הטלאי יחד עם אפרודיטה –ונוס המאזניימית מייצגים את התוקפנות והאירוטיות שני האינסטינקטים הבסיסיים הנפגשים כאן בשיחרור מעצורים. עם הזמן הפכה דמותו של ארס לאל יפה תואר המסמל גבריות , עוז ופקחות. ביטוי אחר של מרס ומזל טלה מוצג  באל  הגרמאני ווטאן . ווטאן הוא רוח טבע אלמנטרית , שייך לרובד קמאי עמוק ולא רציונאלי , אינסטנקטיבי ,אינטואיטיבי. קיימים בו אלימות, שיכרון , פראות ואקסטזה. הוא מנער מטלטל באנרגיה חסרת רסן, תנועה סוערת ללא התחשבות, חופשי , מנותק , שובר חוק ונעדר כל התחייבות. סוער, שובר ללא התחשבות. יותר מכך, ווטאן לא מזדקן , במיתולוגיה הגרמנית הוא לא אל של ציבילזציה אלא חווית טבע כוחנית . מצוי תדיר בתנועה , צייד.

ילד וחיוניות ילידים , אוריינטליזם וריקוד

הטלה חיי בהרמוניה עם הטבע משוחרר מעכבות וממעצורים של דת ותרבות, מוסר וציביליזציה. הטלה יכול להיות בדואי במדבר , רובינזון קרוזו או אינדיאני גאה, אולי הכושי המתנגד לקולוניאליסט בספרו של פרנץ פאנון ( "עור שחור מסיכות לבנות ", 1952). הטלה האסטרולוגי הוא יצור קמאי, שבטי ראשוני בעל אינסטיקטים של הישרדות , ספונטני ושם דגש על מימד ההווה של כאן ועכשוו. החיות המתקשורת איליו הם זאב ונץ. מאטיס אמר פעם שהאמן צריך להסתכל על העולם כמו ילד אחרת תאבד המקוריות.  הצייר ואסילי קנדינסקי סבר שילד מבטא עולם פנימי בצורה ישירה ועוצמתית ללא המסננת הנורמטיבית של הבוגר. ייצוג יפה של הטלה בספרות התרחש ב6 לאפריל 1943 (כנראה לא במקרה)עם הופעתו של הנסיך הקטן של אנטואן דה סנט אכזיפרי.הספר הריי פונה לילד שבכולנו . תיקון המנוע של המטוס במדבר במפגש בין הילד לטייס הוא סימלי למציאת הילד הפנימי החבוי בכל אחד מאיתנו.( טלה אגב קשור לטכניות מכונות ומנועים). הנסיך הקטן הוא יצירת מחאה טלאית כנגד העולם הגדיי הכבד, המדחיק של המבוגרים. המחאה היא ע"י הדגשת הקסם של הספונטניות וחוסר העכבות , או בשפתו של אכזיפרי " הדברים הסמויים מן העין". הנסיך הקטן עובר מכוכב לכוכב והמסר הטלאי שלו הוא המרת השכלתנות בדימיון יוצר ( יצר=יצירה). כך קורה גם בהושטת היד של הילד לאי.טי הגווע בסרטו המפורסם של סטיבן ספילברג (אי.טי 1982). השוטרים החוקרים והמדענים לא מצליחים לרפאו גם אחרי אינספור בדיקות ושימוש במכשור מתוחכם. אי.טי מבריא ומתאושש בגלל אהבתו של הילד שמחזירה לו את החיוניות וליבו חוזר לפעום. הפילוסוף ז'אן ז'אק רוסו ביטא תפיסה טלאית במונח " הפרא האציל"(1754)שהופיע בכתביו ושם טען כי הילד בעצם קרוב לטבע. בסיפרו "אמיל" (1762) הוא המליץ לפני הילדים לקרוא את "רובינזון קרוזו" כדי ללמוד איך להשתלב בטבע ובחברה הטבעית . מרק טווין כנראה חש דומה כשכתב את הקלברי פין בזמן שהאק עוזר לכושי ג'ים לברוח במורד המיסיסיפי תוך שלילת הנורמות הלבנות של אמריקה בשיעבוד השחורים בדמותה של הגב ווטסון הלבנה. בילבי היא דמות טלאית מבהקת בעלת הפנים המנומשות והשיער הג'נג'י . מרדנית, אינה נשמעת למבוגרים בסיפרה של לידגרן(1945) היא בוטה וגלויה עצמאית והרפתקנית ומשדרת חופש ומרחב של שיחרור ילד טלאי. המתנער מכבלים ומגבלות. מזל טלה מקבל ביטוי ספרותי וקולנועי בספרו של ג'יימס פנימור קופר המתאר אינדיאני אציל נפש אותו " אחרון המוהיקנים" בדמותו של הוקאי ( השחקן דניאל די לואיס) הלוקח חלק במלחמה בין האנגלים לצרפתים באמריקה של מחצית המאה ה-18. הוגים כאדוארד סעיד ( אוריינטליזם 1978), פרנץ פאנון ( עור שחור מסיכות לבנות, 1952) וגוזף קונרד (לב האפלה 1899) עוסקים ברעיון הטלאי כשסעיד מחדד את המתח הקוטבי של הטלה-מאזניים של 'התרבות' המאזניימית אל מול 'האחר'  האסלאם והמזרח והתרבות הערבית כולה. סעיד סבור שהמאזנים המערבי המציא את המזרח כדי להנציח את הקוליאליזם. המאזניים המערבי זקוק לטלה האוריינטלי , הנייטיבס . הפרימטיבי, השחור האוריינטלי…כדי להישאר ' מנומס '..'תרבותי' סוג של דיאלקטיקה בין לובש הגלביה היושב על שרפרף מעשן נרגילה ומשחק שש בש בשוק במרקש לבין הגבירה הלונדונית המאזניימית בדרכה לאירוח מנומס של שעת התה . מוסר ויקטוריאני אל מול העירום השחור . פראנץ פאנון הפסיכיאטר השחור ממרטיניק מקצין את המתח הקוטבי של הטלה-מאזניים בטענתו שהשפעת הקולניאליזם הלבן על האדם השחור כה עזה ומטלטלת , עד שבסופו של דבר הכושי הורג את הלבן ובכך מנסה להיפטר מהלבן שחילחל לתוכו…הטלה חזר לזהותו המקורית המאזניים חוסל בחוץ ובפנים. קונרד סבור שברוטאלי הוא הלבן המנצל את השחור , אותו סוחר שנהב קורץ במסעו במורד נהר הקונגו האימפריליסט המדכא את השחור. כך בודאי חשבו המאו מאו כשנלחמו נגד האנגלים . אירופה המאזניימית אליבא דקונרד היא כאן הברוטאלית. הנחת היסוד כאן היא נחיתות טלאית אל מול עליונות מאזניימית במתח קוטבי  המובנה בגלגל המזלות כדגם ארכיטיפי של נפש האדם ( הן ברמת הפרט והן במימד הקבוצה). קפטן קוק ומלחיו בודאי נמשכו אל הילדות  הטלאיות החשופות והאקזוטיות כשנתקבלו על-ידיהן בהוואי במחולות וריקודים . כשקוק נרצח , איבד " הפרא האציל" ( כביטויו של הפילוסוף רוסו ) הטלאי את קסמו וגם היפיפיות כנראה נראו פחות מושכות למרות החזה החשוף ועטור  הפרחים. מאחר והאסטרולוגיה קושרת בין גוף ונפש ללא הפרדה ומזל טלה מיוצג גופנית בראש . לכאן מתקשר מוטיב הקירקוף האינדיאני , סימן הניצחון על האדם הלבן . האינדיאני לא שמע אולי על דקרט ( בן מזל טלה…)אך בקירקוף אולי רוצה להדגיש את חשיבות הגוף לא פחות מהראש שניתן להחסיר מימנו…הילידים ובני השבטים מסמנים את עצמם בהדגשה פיזית צריבות וסימני גוף , חריטות בפנים וטכסי מילה אכזריים המתקשרים לעוצמה הזכרית של מרס ולמיניות הפאלית . טלה הוא מזל הריקוד המתקשר אצל השבטים למשיכה מינית וחיזור זוגי מאזניימי קוטבי. אך ישנם גם ריקודי מלחמה. בגלל הקשר הפיזי של הטלה לראש בעיסקת חבילה חוברים גם הקסדה והכובעים . זו כנראה הסיבה שאלטון ג'ון ( בן המזל  25.3.1947) מאפשר לבחורה המתפשטת בשירו המפורסם להשאיר את הכובע על הראש..גם שרה ג'סיקה פרקר מסקס והעיר ידועה כאוהבת כובעים.

גבריות ותוקפנות , מלחמה , ספורט וניצחון.

האתולוג האוסטרי קונרד לורנץ (1903-1989) מדגיש את הנטיה הטלאית  (בשפתינו ) האינסטנקטיבית שבאדם לתוקפנות הקיימת הן ברמת הפרט וגם ברמת הקבוצה. במבט אסטרולוגי ובכפוף לעיקרון הקוטביות וההפכים המשלימים המקופל עמוק במבנה גלגל המזלות התוקפנות מקפלת בתוכה משאלת השתייכות הנובעת מהמזל המפצה הקוטבי , ומשלים במתח ניגודים המאזניים, מזל המייצג את הרצון להשתייך. לורנץ טוען שהאדם הוא בעל יצר לחימה קבוצתי והתוקפנות הטלאית משרתת את רמת ההישרדות של האורגניזם והתרבות. מימד הזוגיות המאזניימי מופיע כאן להשלמה קוטבית מפצה בגלל התחרות בטבע על זיווג ונקבות . צבעו של הטלה באסטרולוגיה הוא אדום , צבע הדם , המאמץ והמאבק . האגרסיביות הזכרית היא מנגנון הישרדות טלאי המבטיח המשכיות באמצעות השתלטות על נקבות והולדת צאצאים רבים. פרויד למשל סבר שמיניות ותוקפנות הם שני דחפי היסוד שמהם נובעים כל היתר. ההורמון הזכרי , המיוחד הטוסטוסטרון  , תורם לאגרסיה הטלאית . אלימות ומיניות כרוכים בארכיטיפיות הטלאית זה בזה . זכרים יונקים שסורסו מאבדים את תוקפנותם ולא נלחמים יותר. הטוסטוסטרון דוחף לפעולה ופועל כמסלק עצבות ונוגד דיכאון .בתחרויות ספורט אצל המנצחים נמצאו רמות גבוהות של הורמון זה.( וגם אצל האוהדים של הקבוצה המנצחת). רמתו עולה גם אצל נערים הבאים משכונות מצוקה ופשע. הטלה הטוסטוסטרוני מייצר מעגל של אלימות וסקס . הוא דוחף להסתכנות ולעימות גופני אך גם להשקעות כספיות פזיזות ולהסתבכות בפרשיות מין. הגבר זקוק לעוצמות טלאיות של אנרגיה זכרית טסטוסטרונית כדי להביס יריבים , להתגונן מאיומים ולהפיץ את הגנים. המתח הקוטבי בין הטלה למאזנים מיוצג היסטורית באבירים של ימה"ב שנלחמו זה בזה לעיני הגברות שחיכו למנצח כדי לזכות בחיזוריו, כך נערות תיכון האמריקניות , שחולמות לצאת עם כוכב הספורט או קפטן נבחרת הפוטבול שניצח במשחק האחרון. השרירים אגב יכולים להיות מחלפים בכסף ובמעמד כסממני העוצמה הטלאית . הניצחון בבסיסו הוא רעיון טלאי מרכזי וחשוב . על כך טען פעם מאמן ספורט ידוע באמריקה :" הניצחון  הוא לא הדבר הכי חשוב …הוא הדבר היחידי שחשוב"… הטלה רוצה מקום ראשון בלבד , מקום שני יחשב אצלו להפסד מוחלט. כאן אולי נעוצה העובדה שהמזל מביא את עצמו לשדות ההתרחשות של הצבא והספורט בהם עובדת הנצחון היא חד משמעית. אקט הניצחון הופכת את הטלה לאל , גנרל  צבאי או כוכב כדורגל ענק, הערצה וסגידה , אלוהים הופך למוחשי נגיש בשר ודם…ניצחון אם כן הוא סוג של תחליף אלוהות בהתבוננות פסיכולוגית . זהו גם ניצחון על הזמן הקוי היסטורי היות שקורה עם הגול באיצטדיון כרגע…הווה במלא עוצמתו ללא עבר וללא עתיד ..סוג של שחרור מאלוהות היסטורית יהודית נוצרית, האל שבשמיים מיותר כרגע.שיחרור מהאל הוא שיחרור מאשם וטאבואים . טלה הוא מזל משחרר. הוא משחרר מהזמן. כך סוגדים הצעירים ללברון, בקהאם ולמסי. האלים המיתולגים התגלמו כעת  בדמות אדם על הפרקט או הדשא . האלימות של מרס המיתולוגי \אסטרולוגי אינה זרה במגרשי הספורט. זהו אקט מוסרי חדש כי להזיע זה מוסרי…כשקסיוס קלי הלא הוא המתאגרף מוחמד עלי ניצח בקרב האיגרוף ניצחו איתו כל השחורים באפריקה . האצן מנצח את יריביו למסלול אך מנצח גם את השעון , לנצח את הזמן הוא גם לנצח קצת את האל האורתודוכסי ( בתבנית תודעתית אינו יכול לקבל ביטוי שאיננו זמני קוי והיסטורי). את החיבור הטלאי בין מלחמה לספורט ראינו בסרטו  של הבימאי המפורסם  בן מזל טלה (7.4.1939) פרנסיס פורד קופולה ב"אפוקליפסה עכשו"(1979) השחקן רוברט דובאל בדמותו של קולונל קילגור , החובש לראשו כובה בוקרים שחור עם סמל של גולגולת ושתי חרבות ואוהב את ריח הנפל"ם…כלידו לנס אלוף קליפורניה בגלישה. " או שנלחמים או שגולשים " מכריז קילגור …בעיצומה של סצינת הדם  והאש, ותמרות העשן העולות מהכפר הויאטנמי המותקף. יום אחד תסתיים המלחמה הוא אומר כשעל פניו הבעת תוגה…לאן ילך האדרנלין הטלאי מלחמתי  ספורטיבי שכעת מקבל  מכסימליזציה של ביטוי ומלווה במוזיקה ממגברים המותקנים במסוקים. להילחם הוא להיות\להישאר צעיר להילחם הוא להיות נגד…להילחם הוא זהות ברורה. כך עשה האדמירל היפני יאממוטו איסירוקו בן מזל טלה (4.4.1884) כשתקף את פרל הרבור  בראשית מלחמת העולם השניה. כטלה הוא הריי התחיל…במגרש הספורט המעודדות החטובות מייצגות את הקוטביות המאזניימית של הטלה. בקסרקטינים הצבאיים מתנוססות מעל מיטות הלוחמים תמונות של יפיפיות מאזניימיות  של נשים עירומות. גם לג'יימס בונד יש אקדח בידו ויפיפיה תורנית חבוקה בזרועו השניה. אהבה ומלחמה הם עיסקת חבילה אסטרולוגית. את מושג השפנפנה טבע והביא לעולם מו"ל המגזין פלי בוי הלא הוא יו הפנר בן מזל טלה שנולד ב-9 לאפריל 1926. הפנר נשאר צעיר לתמיד היות שגם בגיל 85 הוא מוקף בשפנפנות בנות 20 שגרות באחוזתו.

הטלה ההיסטורי , יוון וספרטה

עידן הטלה ממשך מ2000 לפה"ס עד לערך שנת האפס. בתקופה זו יוון היתה המעצמה הדומיננטית והעוצמתית. היוונים ביטאו את המימד הפזי לוחמני וספורטיבי של מזל טלה , אך גם את הצד המחשבתי של שכל , לימוד , חשיבה ואינטלקט. מהם באו הפילוסופים החשובים , סוקרטס, אפלטון ואריסטו. היוונים היו ראשונים בהגות הפילוסופית , ובלוגיקה של אריסטו. היונים היו ראשונים טלאית גם ברעיון הדמוקרטיה. עסקת החבילה הארכיטיפית של מזל טלה הופיע על הבמה היוונית במלוא עוצמתה בדמותם של יצרים, מיניות  , כוח , מלחמות וספורט. העולם היווני היה טלאי היות שנשלט בידי אלים ולא בידי אלוהים . הטלה היווני , ילדותי משהו ,חי ללא אלוהים , כפוף למוירה , הלא הוא הגורל. האלים דומים לבני אנוש : זאוס רודף נשים, ארס אחרי אפרודיטה המפתה. הטלה היווני נעלה מהלא מודע הקולקטיבי –ילדותי דמויות עוצמתיות , תחרותיות  העוסקות בלחימה ותשוקות ובודאי לא בבית דין של מעלה או בשכר ועונש  בצורה היהודית נוצרית. הטלה היוני מוחצן ואכזרי. הדגש על ספורט בא לידי ביטוי בתחרויות ובאצטדיונים האולימפים. אפילו מקור השם "גימנסיה" ביוון פירושו עירום- ביוון התעמלו עירומים . המילה "אתלט" מקורה במילה היוונית העתיקה שמזכירה שמי שנלחם עושה זאת כדי לזכות בפרס. תחרויות הספורט היו בעלות חשיבות עליונה , הנערות הרווקות התחרו בריצה לבושות בטוניקות וחושפות טפח שד ימני, כמו ג'נט ג'קסון במשחק הסופרבול הזכור…

האליאדה מגלמת את אידיאל הגיבור הטלאי המושלם בסיפורים אודות אגממנון, אכילה והקטור.לאורך כל התאור החשיבות היא לכוח ועוצמה תחרות וניצחון. העולם היווני הדגיש את הפיזיות והעירום , ההדגשה הזכרית של הטלה התבטאה לא רק בספורט ומלחמה אלא גם בתפיסת המיניות היוונית , בהדגשה הומוסקסואלית וקיום של יחסי מין עם נערים צעירים . אהבת גברים היתה נורמה טלאית מקובלת , מוסד חברתי שתיפקד כחלק מאתוס אליטיסטי מרסיאלי  של חברות לוחמים תחרותית.  דמותו של אפולו , הגבר העירום שהתבטאה בkouroi  , קורה, הגוף, סימלה אהבת נעורים תוך התייחסות לגבורה ומלחמה. הקורה ביטא את אהבת היוונים את גוף הגבר .( בן עמי שרפשטיין " טבעה האוניברסלי של האמנות "1989) כל דמויות העירום הטלאי היווני מקורם ב"קורוס". במשתה לאפלטון ( אותו מפגש שהתקיים בשנת 416 ) הדיון הוא בארוס , באהבה ובתשוקה המינית  הנגרת ממתח הניגודים של טלה ומאזניים. הצידוק המאזניימי הקוטבי הוא שקשה לגבר מאוהב להשליך את חרבו ולהראות תבוסתנות או חולשה לפני אהובו . אייסכילוס מתאר כך את יחסיו של אכילס , הגיבור היווני , עם פטרוקולוס כזוג אוהבים. לפי המשתה . הלוחם הטלאי מגיע לשיאו בספרטה שבה מגיל צעיר חונך הילד בנוקשות והעמד במבחני סיבולת מאתגרים פיזית ונפשית. " לוחם או לא כלום" היה הלך הרוח הספרטני ספרטה היתה מקום טלאי היות שלא היה בה מקום לתבוסתנות או לחולשה אלא רק להישרדות ועוצמה. בתרמופיליי נלחמו עד למותם 300 ספרטנים בראשות ליאונידס נגד  אלפי פרסים מצבאו של כסרקסס. אירוע טלאי זה נחרט כסמל לאומץ לב ונחישות צבאית טלאית קיצונית בהיסטוריה של המערב .

גרמניה של הרייך, הטלה במאה ה-20

את הסממנים של לחימה, בלעדיות ועליונות ניתן לזהות  בקריאה הנאצית " דויטשלנד אובר אלס "(גרמניה מעל כולם) להיות הגבוה ביותר יתרחש כשכולם יהיו למטה.. והטקטיקה הצבאית הגרמנית של היטלר והגנרלים שלו  כונתה " הבליץ קרייג" שמשמעותה מלחמת בזק . היטלר אימץ את התפיסה של ניטשה אודות האדם העליון המבוטא בחיה הצהובה הנורדית ויקינגית וגיבורו זרתוסטרא. זוהי פילוסופיה שעוגנת במוטיב הרצון לעוצמה לגבי נטשה ותרמה לרעיון עליונות הגזע הארי  בטלאיות הגרמנית של מלחמת העולם ה-2. פרופסור שלמה שוהם ( ולאהלא גולגתא אושוויץ 1992) מתאר את השתלטות המיתולוגיזציה על פושעי הרייך . האלים אודין, תור ווטאן עלו מהאסגרד , מקום מושבם, במטרה להרוס את העבר ולהקים הווה של עוצמה. היטלר האמין שהוא ביוטי\גילגול של אודין…אחוז שנאה ליהדות תעב את רעיון ברית המילה אותו תפס כסוג של סירוס ופגיעה בפאליות הטלאית והשלמות הפיזית הארית. פגימה בזיקפה , היהדות מסרסת בשם האל. לכן היא חסרת ויטאליות . אודין אל המלחמה שולח את הוולקירות להביא את המתים בקרב לחיי הנצח בגן העדן של הלוחמים הנורדים  ב"ולאהלא". את השבחת הגזע ביצעו בחוות ההרבעה של קציני אס אס ונשים בלונדיניות הכל למטרת רייך בן אלף שנה. הראש הטלאי ( האזור הפיזי של טלה הוא הראש ) מתבטא עד היום בגלוחי הגלגלת הניאו נאצים ובאלימות העירונית אותה מייצגים כנגד הזרים של חבורות צעירים אלה. אצל היטלר אחד הדגשים הטלאים היה פלוגות הנוער , הילד\נער כמוטיב של חיוניות והתחדשות .  הטלה הגרמני החליף את ישו בפאוסט ובחר בשטן של גתה. פאוסט וגתה נתנו ביטוי ללא מודע הקולקטיבי הגרמני –טלאי  הלא מרוסן  ואפשרו חזרה לטבע היצרי פיזי קמאי. הטלה אינו קשור לשטן, אך במקום בו אלוהים ( הגדיי בשפה האסטרולוגית) יוצא \מסולק מהתמונה לשם יכול להכנס השטן. אלוהים מסוכן לטלה כי הופך את האדם לחלש ומסכן , כנוע , מציית…היטלר, גרינג גייבלס והס , החבורה הנאצית " המיחסת", אהבו מרוצי מכוניות , קרבות איגרוף  ואת המוזיקה של וגנר .תבוסות היו בלתי נסלחות בעיניהם. וגנר שר " לא חשוב עבור מה אנו נלחמים אלא איך אנו נלחמים" ססמת האס אס היתה " מאבק לשם מאבק " כזכור ווטאן לא מזדקן הוא נשאר צעיר לתמיד היות שנלחם תמיד. " בראשית היה הכוח" , אמר פאוסט והחליף את רעיון " בראשית היתה המילה " בחזון יוחנן. מענינת העובדה שאטו פון ביסמרק הנחשב לאבי האומה הגרמנית (1.4.1815) היה בן מזל טלה.

שני פילוסופים במזל טלה ( הובס ודקארט)

כבר ראינו שלמזל אסטרולוגי יש ביטויים הן ברמת הפרקט והן ברמת הקבוצה והמערכת . תחולתו של מזל אסטרולוגי פרוסה במרחב אפשרויות גדול ובמישורים שונים. על הייצוגים שהראינו במישור הפסיכולוגי וההיסטורי אולי כדאי להוסיף את הפילוסופים בני המזל וזאת בגלל שהגותם מייצגת את הרעיון הטלאי רק בתחום עולם ההגות והמחשבה. הראשון הוא תומס הובס (15.4.1588) הפילוסוף האנגלי שכתב את הספר המפורסם " הלוויתן" (1651) ובו טען כי מצב הטבע הטלאי הוא בעצם מלחמת הכל בכל . הובס טבע את המונח " אדם לאדם זאב" (חיה המשוייכת באסטרולוגיה לטלה..) כשהוא מכוון לברירה הטבעית המעודדת תוקפנות , אלימות ואגואיזם . זו הסיבה שהאדם זקוק למדינה ולחוקיה שיגנו עליו. הובס היה ספקן לגבי כתבי הקודש כבן טלה וספג ביקורת על "האפיקורסיות" שבו. משנתו בלוייתן יוצאת מנקודת מוצא טלאית של אנוכיות האדם ומלחמת הכל בכל במצב הטבעי . הקוטביות המאזנימית היא האמנה החברתית בה מוסרים בני האדם את הכוח לריבון ליצירת מסגרת של כיבוד הזולת במאזניימי באמצעות משמעת , צדק , סדר וחוק .

פילוסוף חשוב אחר הוא רנה דקארט (31.3.1596) שבגיל 22 התנדב לצבא מה שלא מנע מימנו  להיות הוגה פילוסופי טלאי מרתק בראשוניותו ועצמאותו האינטלקטואלית. דקרט הוא טלה כי מתחיל הכל מהתחלה ללא קשר לעבר ולא חש חובה כלפי אחרים. "בהגיונות" פרק א הוא כותב " להשליך מימני הלאה את כל הדעות"…ולהתחיל שוב הכול מן היסוד". שיטתו מתחילה במה שקרוי הספר הרדיקלי שמקורו בתודעה העצמית, בראש , ובמשפט המפורסם "אני חושב משמע אני קיים " הידוע בתולדות הפילוסופיה בכינוי " הקוגיטו", החשיבה שלי, של אינדבידואל. זהו אכן ביטוי לעצמאות טלאית מחלטת ומאבק כנגד הפילוסופים האחרים , המאבק הוא טלאי כבר למדנו גם אם הוא רעיוני מחשבתי ולא בחרבות.זהו פילוסוף שמסעו הרעיוני מחשבתי מתחיל בעצמו ולא במשהו \מישהו חיצוני וכל זאת כדי לבנות נקודת משען להגות מסוג חדש. דקרט היה גאה בדרגות הקצונה שלו ואהב מאוד ילדים .

מפורסמים במזל טלה וקצת הוליווד

המבוגרים שביננו זוכרים אולי את הסרט "בוליט" (1968) הבלש פרנק נוהג במרדף מטורף אחרי פושע ברחובות סן פרניסיסקו . הבלש הוא שחקן הקולנוע  המפורסם סטיב מקווין בן מזל טלה (24.3.1930) נוהג בפורד מוסטנג המכונית המפורסמת והנמכרת באמריקה של שנות ה-60 במאה הקודמת. מקווין גם קופץ עם האופנוע מעל גדרות מחנה השבויים בסרט "הבריחה הגדולה"(1963) מקוין היה מאצ'ו טלאי –נערי אוהב סיכונים ומהירות המכונית היא טלאית באסטרולוגיה בהקשר הטכני של מזל טלה. טלה מפורסם אחר הוא השחקן הצרפתי ז'אן פול בלמונדו (9.4.1933) שחקן העבר הצרפתי , הוא מצ'ואיסטי בטבעו וכך שיחק את הפרוע והנוכל בסרטי הגנגסטרים הצרפתים בזמנו. טלה אחר מומחה באומנויות לחימה הוא סטיבן סיגל (10.4.1952) ונוסיף עוד טלה לקארטה הלא הוא השחקן ג'קי צאן (6.4.1954) רק גברים? מה פתאום …לוסי לאוולס הלא היא זינה הנסיכה הלוחמת (29.3.1958) היא טליה עוצמתית.

טלאים מפורסמים נוספים הם ואן גוך (30.3.1853) שהיה אכן טלה עקשן רגזן ולוחמני ואמן ענק שצייר את הטבע, השדות ,האיכרים  והתום הטבעי של החיים השמיים והכוכבים בלילה. וניסנט חיי בסערב טלאית יצירתית וציוריו  הם ביטוי לנפשו הסוערת ולאקטיביזם הטלאי. טלה מענין היה ג'אקומו קזנובה (2.4.1725) שכיבושיו הטלאיים היו מכוונים לנשים . קזנובה היה אגואיסט רדוף בבולמוס הנאות חושניות וחומריות. הוא ראה בפיתוי אשה קרב טלאי המסב ריגוש בלתי פוסק .בכך התלכדו הקטבים של טלה מאזניים לאקט של מלחמה ואהבה. טלה מעניין הוא מרלון ברנדו (3.4.1924) אינדבידואליסט מרדן שלא שיחק על פי הכללים המקובלים בהוליווד ושיחרר את עצמו מהמוסכמות ,  היה חתיך הורס בצעירותו לא האמין באלוהים והדגים את ההתפרצות היצרית בסרט " חשמלית ושמה תשוקה" (1957) ו"בטנגו האחרון בפריז "שנחשב לחסר תקדים בעוצמתו האירוטית . את המלחמה הראה בסרט " אפוקליפסה עכשו"(1978) אותו ביים טלה מפורסם אחר הלא הוא פרנסיס פורד קופולה (7.4.1939). בסרט זה ברנדו הוא הקולונל קורץ המטיל  אמה על הילידים בג'ונגל בקמבודיה.פסקול הסרט הוא טלאי במובהק –קולות תיפוף קמאיים וקדומים , כי הריי בכל טלה עמוק פנימה קיים בן שבט פראי ואותנטי.

גדול אמני הרנסנס היה ליאונרדו דה וינצי (15.4.1452) שהיה איש אשכולות בתחומים רבים וגם תכנן טנקים וצוללות ותותחים בהקשר הצבאי של הטלה. הוא גם עסק בפיזיולוגיה ובאנטומיה של הגוף אותו מיפה ותיעד והתמקד בחקר הראש  הגולגולת והפנים שהם כאמור מצויים בהקשר הפיזי של מזל טלה. ואחרון  בשחקנים ובודאי לא סופי הוא השחקן ראסל קרואו (7.4.1964) שיחק בסרט גלדיאטור (2000) את הרומי מקסימוס . קרואו הוא טלה מחוספס חובב אופנועים ופעם אף הודה.." אני רוצה להיות מרלון ברנדו"…את האלימות הטלאית אנו רואים בסרטים של הבימאי המפורסם קוונטין טרנטינו (27.3.1963) כדוגמת להרוג את ביל (2004)  כלבי אשמורת וספרות זולה. נסיים כאן עם ליידי גאגא (28.3.1986) המציגה אותנטיות טלאית בהופעותיה ושירתה. בראיון טלבזיוני נשאלה הגברת מה סודה? והטליה השיבה " אני משחררת אותם ..שירגשו טוב עם עצמם ולא יתבישו ( הכוונה לקהל כמובן)להיות מי שהם. אותנטיות נאמר לא?

מחשבות בעקבות הסרט: המטריקס

תקציר העלילה

matrix1

הסרט (The Matrix 1999) נכתב ובוים על ידי האחים אנדי ולארי ואשובסקי. (מדובר למעשה בטרילוגיה). בסרט האקר מחשבים (השחקן קיאנו ריבס) בשם ניאו מצטרף לקבוצת מורדים בכדי להילחם בתכנת מחשב, בבינה מלאכותית העושה שימוש בסוכנים (סמית). התכנה משתלטת על העולם, על בני האדם והכרתם האנושית. קבוצת המורדים ומנהיגה- מורפיאוס (השחקן לורנס פישבורן) וטריניטי (השחקנית קרי אן מוס) יוצרים קשר עם ניאו תוך אמונה שהוא זה שיכול להושיע ולנצח את המטריקס. הם מכנים אותו ה'אחד'. להמשיך לקרוא

נומרולוגיה, מחשבות על מספרים.

המספר מפגש של ניגודים

המספר, למרות שהוא בודד הוא מקפל בתוכו ריבוי, למשל ה-5 יכול לסמן עצים, מכוניות ובלונים. הוא מאפשר ריבוי למרות שהוא יחידי במהותו. מספר יכול לציין כמות ולכן בעצם הוא מידע ולא תוכן ממשי. התוכן הממשי יופיע רק באמצעות הסופר המתייחס לאוביקט\ים פיזיים ומוחשיים. המידע-5 קובע את עובדת כמותם של חמישה אוביקטים, יהיו אשר יהיו. בכך הוא מפגיש בהכרה האנושית ניגודים, כמידע ללא תוכן ספציפי הוא נצחי. החמש יוכל תמיד לסמן כל סוג של אוביקט שיופיע  בקליטה החושית שלנו כבני אדם. האוביקט הספציפי כמו כיסאות או בלונים יהיה זמני , עכשווי. המספר כבודד הוא ניצחי, אידאי בסמנו ריבויי הוא הופך זמני. נצחי וזמני נפגשnum1ים בתודעתנו ברגע הספירה. הספירה עצמה לא תיתכן ללא שימוש במספר הנצחי , אידאי ומצוי בעצם מחוץ לזמן שוכן באינסוף וברגע הספירה הוא מחולץ בהכרת הסופר ומוחדר אל מימד הזמן, הכאן והעכשוו ההכרתיים. בכך המספר מייצר התפרטות ותנועה , ספירה היא תנועה, התקדמות על ידי אוביקטים נפרדים נספרים כמו הבלון הראשון. השני השלישי, הרביעי.. והחמישי… ספירה אם כן היא יציאה מבדידות אידאית של מספר אל מרחב חומרי וגם אל מימד הזמן. המספר הוא נצחי וזמני בכפיפה אחת, מצוי במנוחה ובכל זאת תנועתי\מרחבי. ה-5 יכול להופיע רק לאחר ה-4 ה-6 יכול לקבל ביטוי רק אחרי ה-5. המספר אם כן הוא סיבתיות טהורה של יחסי לפני אחרי ובכך קושר עצמו פילוסופית למימד הזמן. זמן הוא תודעת לפני\אחרי בהכרה האנושית. להמשיך לקרוא

הפילוסופיה של האסטרולוגיה

ארבעת היסודות

לפני 2500 שנה הציע הפילוסוף היווני תאלס להעמיד את כל העולם החומרי על יסוד אחד שהוא המים. אנקסימנדרוס, לעומתו, חשב על יסוד אחר אותו כינה " הבלתי מוגבל", האפירון שחייב להיות נצחי. פילוסוף יווני אחר בשם הרקלייטוס טען כי האש היא יסוד העולם. הפילוסוף היווני כסנופנס סבר שכל הדברים בעולם הינם תולדת חיבור של שני יסודות: מים ואדמה. הפילוסוף אמפדוקלס כבר מקרב אותנו אל הנחת היסוד של האסטרולוגיה היות שטען שכל החומרים מורכבים מצירופים, ביחסים שונים, של ארבעה יסודות: מים, אדמה, אויר ואש. הפיתגוראים חשבו שהמספר הוא יסוד העולם ולכן העולם ניתן להסבר מתמטי. דמוקריטוס חשב שלכל אחד מארבעת היסודות הללו קיימת יחידה בסיסית, בלתי ניתנת לחלוקה, שאותה כינה "אטום". מכאן עלתה השאלה: מהי צורתם הגיאומטרית של אטומי ארבעת היסודות? להמשיך לקרוא

מזל דגים, על חלומות, סוריאליזם, געגועים וקרבן.

(מתוך ספרו החדש של ירון ליבנה, אינטרמצו אסטרולוגי)

 המיתולוגיה

neptune_80249377

במיתולוגיה פוסיידון הוא האל השליט על הים. תלת הקלשון הוא מסמליו המפורסמים,  לרומים הוא האל נפטון. הוא מסוגל לגרום לרעידות אדמה באמצעות קלשונו. ישנם גם אלי ים נוספים כמו למשל זקני הים, נימפות הים (מרטין רודן 1982) והמפלצות.

זקני הים הם ישישים חכמים ושלווים ובעלי כושר נבואה. בנותיהם של זקני הים הן הנימפות. הנימפה היא דמות שחציה אישה וחציה דג. הן שלוות שקטות, ומסתתרות במצולות הים.

ישנן גם הסירנות, חציין נשים חציין ציפורים, המפתות בשירתן הנפלאה את המלחים, מושכות אותן אל לב ים  ומטביעות אותם במצולות. לא ניתן לעמוד בפיתוי קריאתן המסתורית.

רק אודיסאוס ואורפיאוס ניצלו מהן: אודיסאוס כאשר קשר עצמו לתורן ואטם את אוזניו ואורפיאוס , האמן המיתולוגי, שהתברך בקול יפה יותר משלהם ובכך השתיקן. להמשיך לקרוא

משה רבנו מהפירמידות של מצרים להר סיני. מבט רוחני.

מצרים ,פירמידות וספינקס.

pyra

 אם רוצים לנסות לפענח את דמותו ( וגם את תפקידו ההיסטורי) של משה יש להתבונן בצורה מעמיקה ומזווית לא שגרתית בתרבות מצריים של לפני אלפי שנים. מבט זה עשוי להאיר קווי חשיבה, שאולי לא רווחים בתמונה הכוללת שהתרחשה לפני שנים רבות  בהקשר של יציאת בני ישראל ממצרים.

יותר מכל דבר אחר, מסומלת מצריים מאז ועד היום בתודעה הקולקטיבית של הפירמידות והספינקס בגיזה.  תעלומת מבני אבן ענקיים ומרשימים אלה יכולה להיות מובנת ומוארת באמצעות  מבט אסטרולוגי-כוכבי. אמחותפ, האדם שבנה את הפירמידה הגדולה הבין כנראה לעומק את המימד האסטרולוגי וגם הצליח לייצגו בצורה מתמטית – גיאומטרית . להמשיך לקרוא