מזל תאומים 21.5 – 20.6

המיתולוגיה

gemini_421742608

מילות המפתח של התאומים הינן: שניות, תנועה, שינוי, החלפה, תקשורת, שפה, גמישות, הסתגלות, טלפון, פרסום, עיתון, מידיה, שיווק, רדיו, מכירות, יחסי ציבור ותיווך. במיתולוגיה הרומית סימן התאומים הוא מרקוריוס , אל המסחר . הוא מתואר כיפה תואר ופיקח. במיתולוגיה היוונית זוהה עם הרמס שליח האלים ומגינם של ההולכים בדרך. לעיתים מתואר כחבוש כומתה, לרגליו סנדלים מכונפים ובידו הקדוקאוס , סוג של מטה זהב . הוא נחשב לאל העושר והמזל הטוב .

HermesFlyingImageהרמס הוא בנו של זאוס , אבי האלים והנימפה מאיה. אפיון נוסף שלו הוא פסיכופומפ, כינוי לזה המלווה נשמות בדרכן אל השאול. הרמס הוא תות המצרי שנולד במערה ולא באולימפוס ולכן נחשב פלבאי ולא פטריצי. יש בו שכלתנות וערמומיות , תגובותיו מהירות וערכיו בורגניים ולא אריסטוקרטיים. רווח חשוב לו יותר מיוקרה. הוא נחשב כמביא מזל ומגן על ההולכים בדרכים. סימן נוסף תאומי הוא הפואר אטרנוס , ילד נצחי הקשור למימיקה ופנטומימה , מזכיר את הנסיך הקטן של סנט אכזיפרי או את פיטר פן. יש לו חיבה מיוחדת לעולם הלילה ובעולם ההלינסטי נחשב לאל המאגיה.

קבוצת הכוכבים ג'מיני מכילה את הכוכבים קסטור ופולוקס שממהותם נובע רעיון השניות התאומית- סוג של מציאות נפשית דואלית הממזגת טוב ורע, רציונלי ורוחני בצורה פרדוקסלית . כמו למשל העובדה שהרמס הקלאסי נחשב לאל הגנבים וגם לאל ההתגלות . בתור אל ההתגלות העניק את שמו לאסכולה הפילוסופית ההרמטית ( מבית מדרשו של הרמס טריסמגיסטוס) בצורתו העליונה הוא אל הפרשנים והמלומדים . הוא אחד שהם רבים , אין הוא האור אלא רק נושא אותו . הוא מרכב מניגודי רוח וחומר ומייצג אנרגיה נפשית דינמית שמהותה תהליך תנועה ושינוי. על פי האודיסאה נהגו מהמרים בזמן העתיק להתפלל להרמס תוך ברכת המזל המפורסמת "קוינוס הרמס".

תקשורת ושפה

התאום זקוק לתנועה ושינוי , רעב לקשרי גומלין , עירוני במהותו וזקוק לאינטראקציה תמידית עם הסובבים אותו בכדי שלא ירגיש כלוא. הוא מילולי , אוביקטיבי ושכלתני , אמן בדיבור ושכנוע , מחפש את ' השם בחוץ'  אולי צדק הפסיכואנליטיקאי ז'אק לאקאן שהשפה התאומית לא מייצגת מציאות אלא בוראת אותה ( ועל זה אמר פעם הפילוסוף ויטגינשטיין " השפה היא לא רק כלי הרכב היא גם הנהג…")  הממשות ממשיכה לחמוק מבלי להיתפס סוג של פער בין מסמן למסומן, בין המילה לאוביקט שם בחוץ. בעומק הפילוסופיה התאומית מצויה ההנחה שבעצם היותנו מדברים – משמע אנו חסרים , זאת אליבא דלקאן. אולי זהו שורש הרעב התאומי לתנועה ותקשורת , לגירוי ללא הפסקה , הצורך למעבר מאוביקט לאוביקט כדי למלא סוג של חלל פנימי מובנה שמקורו בשפה. אולי ראוי לציין שהתינוק רוכש את השפה בגילאים שנה עד שלוש . לפני כן הכיר את העולם דרך חושיו ולא באמצעות מושגים ומילים . בהתבוננות קבלית אלוהים בורא את העולם בהיגדים , כלומר בדיבורים . האותיות והמילים מתווכים בין אין ליש , בין אלוהים לבריאה . השפה אם כן היא פונקציה תאומית של תיווך (פרק ב של בראשית) השפה היא הנחש באירוע הגורלי של האכילה מעץ הדעת היות שאז נוצרה באדם וחוה המודעות להיותם ערומים , נולדה ההכרה שקודם לא היתה להם, של הפרדת גוף מנפש. שפה היא אם כן פיצול, שניות , לא רק בין האינסוף לבריאה האלוהית אלא גם בתוך האדם עצמו , השניות שמתקיימת  בתוכו בין הגוף  והנפש. האותיות הן התגלמות רוח אלוהים ומקור חיותה של הבריאה ביהדות . השפה היא אישוש למשהו חיצון , טרנסצנדנטי. המילים ורוממנו מכל עם וכל לשון מצביעות על שהשפה התאומים היא גשר ומפגש בין רוח האדם עם הרוח האלוהית בשפת הקודש העברית . מזל תאומים כארכיטיפ השפה מתווך בין אינסופיות ההוויה האלוהית לאינסופיות המחשבה האנושית.( רחל אליאור ," חירות על הלוחות "1999). על פי ספר היצירה , המעבר מן המפשט לממשי מתבטא דרך השפה , אותיות התפילה הופכות לצוהר שדרכו נשקף העולם האינסופי. הן הנתיב התאומי הדואלי הדו כיווני שמחבר בין הארצי לשמיימי. בין אינסופי לסופי, בין רוחני לחומרי , בין אלוהי לאנושי. השפה מבליטה את המימד הקשתי (של מזל קשת המרחבי חופשי) הקוטבי לתאומים בגלגל המזלות היות שמאפשרת מודעות ובחירה חופשית . העתיד מתהווה במחשבתו של האדם ולא נקבע מראש . זהו סממן של חופש קשתי קוטבי בחוקיות ההפכים המשלימים המובנה בעומק רעיון גלגל המזלות. בשלב המאוחר יותר השפה מאפשרת את הקהילה ורעיון הקבוצה ובכך שוב קושרת לעתיד של החברה תכליתה ומטרתה בכיוון של ייעוד היסטורי לפחות המישור הדתי של החשיבה. אולי לא מפליא לוחות הברית הם שניים וניתנו במעמד הר סיני בחודש סיוון , במזל השניות –תאומים. אבל מן הראוי גם לזכור שמגדל בבל הוא ביטוי ליוהרה ולכן נהרס ( בראשית י"א\5). אל לנו כבני אדם להסתנוור מעוצמת המרחב והחופש הקשתי קוטבי שמייצרת השפה התאומית , גם אותה יש להגביל במסגרות .

speak

חוקרת התאולוגיה רבקה שכטר ( התנ"ך כמשל 2008) מדגישה שהאכילה מעץ הדעת מצביעה על העובדה שהעולם הוא פרי של אינפורמציה (שם,6) פרי של שפה. האדם רוכש את השפה ממקור חיצוני , מעץ הדעת, תמצית הפילוסופיה הלשונית התאומית. השפה ככלי למודעות ולבחירה חופשית מקפלת בתוכה התחייבות לבחירה חופשית ואינה דבר של מה בכך אקראי או סתמי , יש למימד זה כיוון מטרה ותכלית. האדם מרגע שמדבר הופך לבעל חוב לגורם חיצוני להבדיל בין טוב לרע בשניות התאומית. השתיקה היא אם כן ניסיון לשיחרור מעול השפה , מעול עץ הדעת , מעול הבחירה והאחריות .

השפה מביאה את תחושת המרחב ונדידה של הקוטביות הקשתית , זו אינה רק הסתגלות תאומית אלא גם שינוי יזום וכיבוש מרחב קשתי של ארצות ויבשות השפה מקפלת בתוכה נדידה וגאוגרפיה. הפילוסוף דקארט אמר " אני חושב משמע אני קיים " בקוגיטו המפורסם בספרו  'הגיונות'  אך בהתבוננות תאומית ניתן להוסיף עוד מימד : " אני מדבר משמע אני בתנועה". שפה היא סוג של נסיעה , תחבורה…מהפנים לחוץ, מהאני אל הזולת. לגבי התאומים לדבר הוא לנסוע , לעבור לשנות , אולי להחליף  מן סוג של אופטימיות ( שוב קוטביות קשתית) של להיות בתנועה , להיות לקראת  כי סטטיות מעיקה על הנשמה. נסיעה היא בריחה  ממעגליות נצחיות ממקום ללא זמן ומרחב  אל לב הזמן והמרחב עצמו. השפה מכילה מבנה של זמנים ( פעלים ובניינים של עבר הווה ועתיד) ולכן בלעדיה הזמן לא יתבטא כראוי בהכרה האנושית. לשפה אופי לינארי , אות אחר אות מילה אחר מילה משפטים שהופכים לטקסט.. הבודהא סבר אחרת בגלל מהותו הדגית נצחית ( אלן ווטס " דרך הזן " 2009) שהעולם לא ניתן לניסוח במילים , המילים הם החורים ברשת , תבניות אשלייה שדרכה חומקת ההוויה כמים מתוך מסננת , זהו כמובן בסיס העימות הפילוסופי בין מזל דגים לתאומים בייצוגיהם הארכיטיפים והאידאים. זאת  הסיבה שהבודהא מעולם לא אמר מילה לדעת הזן למרות אינספור הדרשות שמיוחסות לו המסר האמיתי שלו מעולם לא נאמר. השניות התאומית תתבטל על פי הזן  כשנפסיק לסווג ולתרגם למילים את חוויותינו . צליל המים אינו באמת מגע המים הממשיים . העולם המסווג הוא תוצר של התודעה ומתורגם לאותיות ומילים . ברור שהזן לא יסכים למימרה התאומית של פאוסט " ככלל אל המילים היה כפות !או אז אתה בשער המובטח של מקדש הודאות ". ( גתה " פאוסט", דביר  1975).

אבל הבחירה התאומית  היא לדבר, לנסוע , להימצא בתנועה ובזמן. התקשורת והשפה הופכים את האדם לאוביקט, לגורם שמצוי תמיד  " מחוץ" למתרחש במציאות . קיים הצורך להגיע איליו כי הוא לא חלק מאיתנו , אינו שוכן בכוליות הדגית של האסטרולוגיה . זוהי דואליות שמפרידה ביננו לזולת . שיאה של השניות . זהו עולם התקשורת המעוגן במלל התאומי.

מדיה

התאום כורך בעסקת חבילה אחת את העירוניות ואת מגעי הגומלין , את המסחר המכירות , הפרסום והתחבורה . הוא מודע שההמון רעב לגירויים ושהשתיקה קשה לאדם . הדיבור מוציא אותנו מהריקנות הפנימית. התאומים משתמש ברדיו , בטלויזיה, באינטרנט, ברשתות החברתיות ובעיקר בסלולר, כדי שנדבר, כדי שנמצא 'בנסיעה מתמדת' חלילה מלפגוש את עצמנו.. תקשורת מחליפה מפגש נשמות אמיתי בנוסח יחסי אני –לז לדעתו של הפילוסוף היהודי מרטין בובר. זוהי מעגליות תאומית פרדוקסלית  היות שמצד אחד תקשורת היא תנועה לקראת ולכן מקפלת בתוכה אופטימיות של 'שחרור מה.. שיחרור ל..' מצד שני האדם מצוי בתנועה תמידית לא מספקת.. וחווה רדידות אנפורמטיבית ובלולאת משוב ממשיך לתקשר לנוע לחפש…בחברות התוכן הסלולרי, בתאגידי האינטרנט לתנועה הזו יש שם: טרפיק, היכן מצוי הנחיל, איך יוצרים אותו ולאן הוא פונה כעת.. מבנה זה יתורגם לפרסום ומכירות.

hwy

אנו צורכים תקשורת ומצויים בסוג של אינפומניה אומר יעקב בורק (רעש 2009) זוהי התמכרות למידע, לנסיעה לתנועה תדיר …אופטימיות אשליתית. זוהי נסיעה לשום מקום אם תשאלו את מזל דגים הבודהיסטי טאאוסטי. מידע הוא סוג של מתווך ביננו לבין העולם , זמזום ורעש תמידי כך שאיננו יכולים כלל לשמוע את עצמינו. מידע מחסל את הקשב הפנימי של הנשמה. אנו אולי פוחדים לא למצוא בפנים מאומה אז אולי עדיפה עיסקה פאוסטית של למצוא דיאטה אינפורמטיבית 'שם בחוץ' סוג של מזון מהיר …מזללות מהירות …חלילה להיפגש עם השקט הפנימי. מופצצים במסרים שיוקיים אנו בורחים לדעת בורק אל הרעש . ואנו נוסיף אל הנסיעה המהירה באטוסטרדת המידע, מהיר ..אופטימי.. ומשחרר… הוגיי התקשורת הידועים כמו מרשל מקלוהן ( להבין את המדיה 1964) ניל פוסטמן ( בידור עד מוות  2000)  ופוקו ( הארכיאולוגיה של הידע 1982) רואים בתקשורת תורת הכרה חדשה ( אפיסטמולוגיה).

tumblr_nvglgteqME1qz4gevo1_1280אצל מקלוהן המדיום הוא המסר, המבנה ( של אמצעי התקשורת) מכתיב את התוכן. הצורה מקבלת קדימות והעדפה על התכנים וגם קובעת אותם ואת סדרם . אמצעי התקשורת מכתיבים את צורת התפיסה שלנו ומשנים את מושגי האמת שלנו על המציאות . מקלוהן גרס שאמצעי התקשורת הינם המשך שלוחות מערכות העצבים שלנו. מדיום חדש כטלפון סלולרי משנה את מבנה השיח עד כדי פגיעה בשפה , במילים ובאותיות המתקצרות למסרונים וסימנים . בטרמינולוגיה מקלוהנית, המסרון הוא המדיום . סופר סת"ם בודאי לא היה מסכים לפגימה במילים ואותיות שמקורם הדתי הוא בעץ הדעת. בחברת העתיד של האח הגדול ב1984 לג'ורג אורוול (1984) מתקיים 'שיח חדש' שתפקידו לשבש את מובן המילים כדי שהציבור יפנים תכנים מעוותים ללא כל התנגדות. שיבוש השפה הוא פגימה בהכרה האנושית , בכושר השיפוט ובבחירה החופשית שניתנה לאדם מאלוהיו.

kids

הטלפון הסלולרי משאיר אותנו בקישוריות כל הזמן , זמינים בכל רגע נתון, נגישים לעולם החיצון קשובים איליו מנותקים מקשב פנימי . התקשורת מפשיטה מהאישי לכללי . בתקופת מלחמת ויאטנאם הגיב נשיא ארה"ב לינדון ג'ונסון על דבריו של השדר המפורסם  מרשת סי בי אס וולטר קרונקייט בביקורתו על המלחמה " אם הפסדתי את קרונקייט הפסדתי את דעת הקהל האמריקנית ". ג'וני קרסון , מנחה תכנית הטוק-שאו המפורסמת באמריקה , החדיר את הגנום התאומי לסגנון הגשתם של מנחי הטוק –שואו כדוגמת ג'יי לנו , דיויד לטרמן ואחרים- קצת לדבר קצת להצחיק , העיקר לשחרר את הפרט מתהומות נפשו ולספק לו ערב קליל ומבדר . אתה משועמם? זפזפ בשלט  ותמצא שחרור בערוץ הבא . השדר האמריקני המפורסם טד קופל סיפר פעם על הלחצים שמפעלים עליו לפני כל תכנית " נייט ליין": דורשים מימנו לדבר בשפה עממית , פשוטה, מדי לטעמו , וזאת בגלל חשש ההפקה שהצופים יעברו לצפות בערוץ המתחרה . התאום בוחר בכותרת הנכונה ומתווך נכון בין ההמון למפרסם ולסינתיזה כלכלית גדולה . הוא ממכר את ההמון לתקשורת בדיוק כפי שצפה מקלוהן בזהותו את המימד הנרקוטי הקיים בתקשורת. הנטייה להשאיר את הרדיו, הטלבזיה או הפייסבוק פתוחים היא סוג של תאומיות המאששת את "המציאות שם בחוץ".. אם אני קשוב או צופה כנראה שבאמת יש מציאות שם בחוץ. לדעת מקלוהן אנו הופכים למה שאנו צופים בו  הדוגמא הטובה למימד זה היא תכנית האח הגדול המשודרת ללא הפסקה בטלויזיה.

9f15601489c84b558ec8000f8349c893

החברה הופכת להיות הד לתקשורת התאומית ושבויה בהסחת הדעת הבידורית כפי שגורס ניל פוסטמן בספרו "בידור עד מוות" (2000). מכך בדיוק חשש אלדוס הקסלי בספרו" עולם חדש מופלא (1932) מתאר את משיכתנו לאח הגדול . האקסלי לא מכוון לחששו של אורוול ב-1984 להפך הוא חושש מהתמכרות ההמון ואהבתו לאח הגדול התקשורתי. אורוול פחד מימה שאנו פוחדים, האקסלי פחד מימה שאנו אוהבים… הסוציולוג הצרפתי בורדיה מכנה את הפנליסטים בטלבזיה " fast thinkers" בהקבלה למזון המהיר של שידור קל ונוח לעיכול . כאימרה ההתקשורתית המפורסמת: "ככל שאתה יודע פחות מצבך יותר טוב"… כך לדעת שדר אמריקני מפורסם היות שאיטיות וכובד ראש מפריעים למרקורי ולגביו הם מיותרים ומתסכלים, סוג של עצירה.. מן תחושת של היות בפקק תנועה… להפסיק ליסוע. נדרשת זרימה ומעבר קליל בין דיבור מהיר ונעבור לפרסומות …" הנעבור אל" הוא הנסיעה התאומית משהו אופטימי של היות לקראת.. התקשורת היא תורת הכרה חדשה. כל הללו גם מזכירים את משל המנורה הבודהיסטי: כאשר המנורה דולקת היא אמנם מאירה את הנמצא בחדר (בידרמן, מסעות פילוסופים 2003), אבל באותו זמן מאירה גם את עצמה. החדר הוא משל לעולם, החפצים הם האובייקטים החיצוניים, המנורה היא התודעה ההכרתית כשהיא מאירה את הסובבים היא מאירה גם את עצמה אחרת תימוג. זו התלות התאומית תקשורתית באוביקט. גם חיצון וגם מאפשר תנועה תמידית. רק לא להפסיק לתקשר כי ללא מילים זו חשיכה ללא תנועה.

ads

פרסום

מזל תאומים הוא מעמודי התווך של הקפיטליזם כי יש לו את היכולת והכוח לפרסם. הפרסומת היא עולם של דימויים, מוזיקה, דרמה, הומור , מידע על ידוענים ומותגים. הפרסום התאומי מפעיל את הקוטביות הקשתית בתנועה מרחבית, משחררת מוחצנת ,  אופנה ,מודלים ואלילים במשחק של דימויים.(בודריאר 1986) הביזנס התאומי הופך לשואו ביזנס . התרבות הצרכנית אומרת הסוציולוגית אוה אילוז ( תרבות הקפיטליזם ,2002) כפי שהפירסומאים עיצבו אותה מעדיפה נהנתנות על פני רציונאליות. המוצרים נמכרים על פי הערך הרגשי שהפרסום התאומי בונה סביבם. עולם של דימויים ורגש בונה את ערך השמפו , הטלפון הסלולרי  או דגני הבוקר. באקט הפרסומי יש למוצרים אלה להפעיל את קוטביות השפע והאושר הקשתי הקוטבי כי אנו הופכים לרגע לצעירים, יפים ומשוחררים, חייכנים והרפתקנים. הקנייה מעבירה אותנו מהמימד התאומי לשפע האריסטוקרטי הקשתי קוטבי . הפירסומאי התאומי מטעין את המוצר בערך רגשי. נעילת נעל הספורט הנכונה , פתיחת יין צרפתי יקר באירוע , מסמלת את היוקרתיות הקשתית שלנו. המוצר ישיב נעורים אבודים , נעל הספורט תביא  אותנו לטבע הרומנטי עם בת זוג , הכל מוביל לסוג של מרחב  וחופש קשתי משחרר, מיוחל, אופטימי ושמח. לתאומים העולם הוא מרכול גלובלי ואם אינך יכול לשנות את טבע האדם לפחות תוכל למכור לו עוד קצת.. אנו לא צורכים מוצרים, אלא צורכים את המשמעות הגלומה בהם.  העולם הפרסומי הוא סוג של פסיאודו-תרפיה , נתינת תחושת ערך ודימוי עצמי מזוייפים, הקניה היא טיפול נפשי אינסטנט של שיחרור לרגע. לפרסום יש מובנה מואץ משחרר לא יותר מ30 שניות.. אחרת יחשב ארוך מותאם לתקשורת התאומית. לכל הבעיות יש פיתרון מהיר… הפרדוקס הוא שההבזק הויזואלי אסתטי של הפרסומת מרוקן את המוצר ממידע אמיתי , אנו נחליט מהר לרוץ ולקנות. ריקון המוצר בפרסום מהווה צורניות לוכדת נטולת כל טעון או השקפה אישית. המוצר הוא דרך חיים שמתאימה לכולם …ובודריאר (אמריקה 1986) טוען " חייכו, חייכו… הריי באין זהות יש להם לאמריקאים שיניים נהדרות ". פרסומת לדעת מקלוהן היא חדשות אך תמיד חדשות טובות.

כותרת \ שלטי חוצות \ עירוניות

החוקר ההולנדי יוהאן הוזיניחה  ביקר בארה"ב ב-1926. בספרו "יומן אמריקה" הוא מציין את חשיבותה של הכותרת שנועדה לפתות את הקורא לקרוא וגם לקנות. הטקסט מייחצן את עצמו דרך הכותרת שהיא סוג של הגנה מהאנונימיות הקשה של החיים המודרנים. ושלטי החוצות, ככל שהם גדולים יותר –אנו הופכים קטנים יותר . תצלומי הפנים הענקיים הם אולי ביטוי לאבדן הזהות שלנו כשהסלב הוא סוג של זהות פרסומית , מסווה לחרדתנו משאלות עמוקות של תכן וזהות אישיים . סלבוי זי'זק ההוגה הצכי אומר בספרו " ברוכים הבאים למדבר של הממשי" (2002) שהפגיעה של בן לאדן במגדלי התאומים, מגדלי הסחר העולמי הייתה מכוונת בין השאר להפסקת תפיסת החיים התאומית – אמריקנית בבלעדיות של מסחר. המשוואה קפיטליזם = מוות באה לביטוי בקופצים מהמגדלים הבוערים שייצגו את הדואליות של מרקוריוס  הרמס המיתולוגי אל המסחר היות שהיו שניים כאלה סוג של ייצוג ל-0-1 הדגיטלי אולי.. בנפשו הערבית מוסלמית חש בן לאדן את המימרה " החיפזון מן השטן"… שהמוסלמי לעולם לא יסתגל לעולם המהיר של התאומים המכתב מהכיוון המטריאלי מסחרי.

sep11

פרופסור גרמני בן מזל תאומים אוסוולד ספנגלר (29.5.1880) שהתמחה בשפות אך גם במדעי המדינה. בספרו " שקיעת המערב "(1926) והוא מבטא את המתח הקוטבי בין תאומים לקשת . ספנגלר מבדיל בין תרבות לציביליזציה . 51S85XWRAKL._AC_UL320_SR212,320_התרבות תוססת בתום נעורים תאומי , הציבילזציה , הוא גורס היא גלישה לניוון , לרדיפה אחר נוחות. עם העתקת המוקד ההיסטורי מאירופה המערבית לאמריקה במאה ה-19 מתחיל החורף של המערב. ספנגלר רואה את אמריקה כרומי של העולם המודרני .הוא משליך מנפשו התאומית את הקוטביות המרחבית קשתית הקוטבית היות שמניח שהן רומי והן אמריקה הן אמפריאליות  ומוחצנות , מרחביות , קשתיות במובהק . ההתפשטות המרחבית עוצרת את ההתפתחות הרוחנית של שלב התרבות שקדם לשלב הציביליזציה  ולכן, בהדרגה , מופיע שלב הדעיכה והשקיעה, הניוון והריקנות הנובעים מהיעדר ביטוי רוחני משמעותי . המערב הוא המקבילה של רומי ובודאי לא אתונה של פריקלס  כך אליבא דה ספנגלר . בלשון אסטרולוגית רק בן מזל תאומים יכול להכיל מודעות כה מעניינת של מימד הקוטביות הקשתית על חסרונותיה בתוך תמונת המקרו הכוללת של העולם.

עירוניות: העיר כאמפליפייר תאומי

face

גיאורג זימל במאמרו "העיר הגדולה וחיי הנפש" (1903) הוא בודאי חלוץ בהבנת התאומיות ( בשפתנו האסטרולוגית) כאישיות אורבנית כשמדבר על העלייה של הפעילות העצבית כעל בסיס פסיכולוגי להבנת האדם העירוני , להשפעת הדוחק של הכרך הגדול. הסביבה העירונית התובענית לא מניחה לאדם אלא דוחקת בו ( אורבניזם 2007), מגבירה את הגירוי העצבי ותוקפת את חושיו ברצף בלתי פוסק של התרשמויות אקראיות.simmel1 זימל סבור שהתנאים הפסיכולוגים שהעיר יוצרת לא מאפשרים יחסים רגשיים עמוקים. אלה יותר יחסים של קונה-מוכר. אכן יש בעיר סוג של שיחרור מכבלי השבטיות והמנטליות הכפרית של מזל שור שאולי גם אופייניים לעיירה קטנה , הרגשת הקהילה נחלשת בעיר והפרט מרוויח את המרחב החופשי של הקוטביות הקשתית. סוג של תנועה, אותה תחלופה בלתי פוסקת של גירויים פנימיים וחיצוניים שמייצרת עליה בפעילות העצבית . זהו ניגוד ניכר לחיי הכפר או העיירה הקטנה בהם הדימויים איטיים וסדירים יותר. לכרך התאומי יש אופי קישורי, תקשורתי אינטלקטואלי מתוחכם של חיי הנפש לעומת הכפריות המייצרת קרבה רגשית ומקצב איטי. משהו בכרך הופך את האדם למספר שהוא סממן של תבוניות, שכלתנות , הכרך התאומי לובש צורה של אינטרס , עינייניות חסרת רחמים (שם,26) אגואיזם כלכלי אין מה לחשוש מהטיה בלתי צפויה בשל יחסים אישיים. סדר היום התאומי בכרך הוא בעל סממן מספרי , חישובי. ערכים כמותיים מחליפים ערך איכותי . למזל תאומים יש מהות חשבונאית. בעירה הקטנה או בכפר התאום יחוש מחנק סוג של אקווריום…בכרך כל חוט שנטווה מצמיח חוטים חדשים , זהו חיווט מרקוריאלי בלתי פוסק של תנועה קישוריות והללו יוצרים את המרחב הקשתי קוטבי בעל סממן של חופש ואופטימיות ..של היות לקראת… אבל למרות הנאמר יש בו בכרך העדר אותנטיות של קשרי אנוש אמיתיים ולכן הוא מזמין גם סוג של בדידות וניכור. קישוריות היא לא באמת קשר ולכן האדם התאומי יכול לחוש נטוש בהמולת העיר  הפרט בתוך הכרך הוא מספר . המרחב אולי משחרר מההיסטוריה משהו, אך יוצר בדידות מסוג חדש . אוסוולד ספנגלר טען "שלעיר יש תרבות משלה: "מה שהבית הוא בעבור האיכר , העיר היא בעבור איש התרבות"…(אורבניזם ,41), תחבורה, תקשורת, חשמליות, טלפונים, עיתונים, פרסומת , מעליות.. הכל מחולל ניידות גדולה ריכוז גדול של אוכלוסיה אורבנית . ספנגלר סבור שכל התרבויות הן ילידות העיר זהו קריטריון של ההיסטוריה העולמית  זוהי היסטוריה של אנשי העיר. האנתרופולוגיה, מדע האדם עסקה בראש וראשונה בחקר האדם הפרימיטיבי . אולם בין התרבות התאומי העירוני הוא נושא לא פחות מעניין למחקר…למשל הניידות , התנועה התאומית מרקוריאלית לא נמדדת רק באמצעות שינוי המיקום אלא יותר באמצעות המספר והמיגוון של הגירויים שהיחיד או האוכלוסיה מגיבים להם. ניידות תלויה לא רק בתחבורה אלא גם בתקשורת , חינוך, למידה וקריאה כמו גם להרחבת כלכלת הכספים למספר גדל של אינטרסים . המונח ניידות התאומי הוא היפוכו של "בידוד" זהו טווח רחב של תופעות שהעיר מייצרת. האנטלגנציה התאומית היא ללא ספק גם תולדה של נידות האוכלוסיה . מעניינת כאן העובדה שקיים קשר הדור (שם, 59) בין חוסר הניידות של האדם הפרימיטיבי לבין אי יכולתו לכאורה לעשות שימוש ברעיונות מפשטים ( קוטביות קשתית). הידע המצוי בידי האיכר כתוצאה  מהעיסוק המוחשי שלו בבקר מרעה או בשדה  , הקשר לאדמה מקשה על פיתוח הפשטה ומעבר מרמת המוחש לרעיונות. מאחר ומרקוריוס הרמס הוא האל המיתולוגי של הסוחרים השווקים והתחבורה, השוק הוא אחד הגורמים ליסודה של העיר המודרנית, בורסה, לשכות מסחר , כל הללו דורשים מהירות, הסתגלות והם בעלי אופי חדשותי. ידע מקבל חשיבות הכרחית. העירוניות מאפשרת את הפרסומת הכותרת, הרכילות וכל הללו את מה שקרוי דעת הקהל . בנסיבות אלה הרחוקות מרחק רב מהכפריות השורית הסמלים המקובלים של אופנה , סגנון , לייפסטייל כל המהומה הגדולה.. שמושכת את הצעירים מהכפר לעיר . סוג של שאיפה לאופטימיות ומרחב קשתי שלכאורה בפיצוי קוטבי מהווה גירוי ותוכן חדש. סוג של חיכוך ואינטראקציה ללא הפסקה. אך בעלי אופי מקוטע ותועלתני. צפיפות מחזקת השפעה של מספרים. רמזור, שעון, פגישות נקבעים  במספרים. עזיבת או התעלמות מהמספר תביא לשקיעה בבדידות. התאומים כמזל תקשורתי וחברתי מביא את האדם בעיר להצטרף לקבוצות של אחרים בעלי אינטרס דומה לשלו. החיים העירוניים הם בדרגה גבוהה בהרבה של תלות הדדית בין בני אדם . האנשים נתונים למניפולציות באמצעות סמלים וסטיראוטיפים המנוהלים ע"י קבוצות אינטרסנטיות שפועלות מאחוריי הקלעים באמצעות שליטה באמצעי התקשורת. הרדידות משהו של מזל תאומים נוצרת ככל שמספר האנשים המקיימים בינהם אינטראקציה גדול,כך תהיה רמת התקשורת ביניהם נמוכה ואלמנטרית היינו ברמת הדברים המשותפים המשרתים את האינטרס של כולם. מזל תאומים הוא בעצם הארכיטיפ של הסוציולוגיה האורבנית.

תאומים מפורסמים

John F. Kennedy

Sen. John F. Kennedy, posing for picture. (Photo by Hank Walker//Time Life Pictures/Getty Images)

ג'ון פיצ'גרלד קנדי (29.5.1917) היה נשיאה ה-35 של ארצות הברית והיה בן 43 בלבד כשנבחר לכהונה. קנדי מייצג  בצורה מבהקת את מזל תאומים כשנתפס בעיני האמריקאים הרבה יותר צעיר , רענן ויפה תואר מאשר ניקסון ( מולו התמודד על הנשיאות) שניבט מהטלוויזיה בבחירות של 1960 כשדמותו אפרורית ודהויה. קנדי היה נואם מוכשר ועשה שימוש תאומי נכון במילים ובתקשורת. כך הפעיל את הקוטביות הקשתית ע"י נטיעת תקווה חדשה ואופטימיות והבטחה לאופטימיות באמריקה . הוא גם הבטיח מסע קשתי פורץ גבולות שבסיומו ינחת אדם על הירח. בעצם קנדי היה סוג של קמלוט , מעין אביר תמים אידיאליסטי , והצעירים נשבו בקסמו . את מותו מצא בידי מתנקש בדאלאס שבטקסס, כשנורה בקדילאק הנשיאותית.

140624-bob-dylan-1457_fc36cf65fb1e95993f7f2af408bc9600.nbcnews-ux-2880-1000

בוב דילן (24.5.1941) הזמר המפורסם בן מזל תאומים , צעיר לתמיד וגם כעת בגיל 70 ממשיך להופיע וחש טוב על הבמה. דילן הוא מרקוריוס הרמס שלא עולה בדעתו להפוך לסמל פתטי של שנות ה-60. דילו הוא לא רק מרקוריוס הרמס שליח האלים המיתולוגי אלא שליח של דור והוא גם מתווך תאומי בין מוסיקת הבלוז והפולק לבין בני דורו ובכלל בעל יכולת מכירה ושיווק מצויינים.

donald-trump-grow-up

דונלד טרמפ (14.6.1946) המיליארדר שמתמודד בימים אלו לנשיאות ארצות הברית  בהחלט כובש חלקים מאמריקה בעזרת מילים ומשפטים. הוא נלחם בעיתונות, בסינים, בהילארי קלינטון במקסיקנים ובאסלאם… הקשת הקוטבי מביא אותו למסע צלב אחד גדול בכל המרחב .. זהו מסט מילולי מחצן
בו הפה התאומי מייצר בליסטראות שיורות ללא הפסקה. אצל טרמפ התפיסה והפילוסופיה השלטת היא תאומית, זהו עולם של עסקים …וצריך לסגור עיסקאות. במובן מסויים התוקפנות המילולית שלו מזכירה בן תאומים אחר כאן בארץ, איווט ליברמן 5.6.1958 שלפני מינויו כשר ביטחון " ירה מילולית " בכל מה שזז…

2015PaulMcCartney_Press_060315.article_x4

פול מקארטני (18.6.1942) החיפושית המפורסמת אכן חווה את השניות המוזיקלית כששר וניגן יחד עם ג'ון לנון את מרבית שירי הביטלס . הוא יליד תאומים חברותי ותקשורתי ונראה צעיר מכפי גילו סוג של הפואר אטרנוס במיטבו.

HenryKissengerUSSecOfState_large

הנרי קיסינג'ר (27.5.1923)  היה מזכיר המדינה האמריקני בתחילת שנות ה-70 של המאה הקודמת . הוא תאומים מאפיין בחריפות שכלו ובכושר ניהול המשא ומתן שניהל עם גורמים שונים בעולם. נחשב בזמנו לאשף ההדלפות ומניפולטור של מידע ועשה בכישוריו אלה שימוש מבריק כדי לקדם את עינייני החוץ של אמריקה ( קוטביות קשתית) . רעיון השניות של המזל נכרת היטב בסיפרו "דיפלומטיה" (1994) שבו הוא מציג הנחת יסוד דואלית של שתיי גישות למדיניות החוץ האמריקנית: זו של וודרו ווילסון, והאחרת זו הנעוצה במורשתו של תיאודור רוזוולט.

Wayne-Eastwood

תאומים אחרים הם השחקנים ההוליוודיים ג'ון ויין (26.5.1907) וקלינט איסטווד (31.5.1930) שברוב סרטיהם מצאו את עצמם מגלמים בוקרים, אקדוחנים ומשליטי חוק וצדק במערב הפרוע. במבטינו הכוכבי זהו רק עוד אישוש לרעיון הפיצוי הקוטבי קשתי הפועם בבני תאומים.

gty_joan_rivers_04_kb_140828_16x9_992

ונסיים בג'ואן ריברס (8.6.1933) הטלויזיונית מאמריקה שהיתה ידועה בסגנון הדיבור החצוף וקול רם וצורם שכללו גם קומיות תאומית כשנהגה לצחוק על עצמה ועל ידוענים הוליוודיים. וכל אלה בגיל 80 שאצל התאומות הוא אולי 40…

מקורות

מרטין רודן " פנתיאון האלים האולימפים , מבוא למיתולוגיה יוונית , על הרמס מרקוריוס  עמ 41 . בצלאל ירושלים 1982.

תנ"ך, ספר בראשית פרק ב'.

רבקה שכטר " התנ"ך כמשל, ספרא 2008

פרו'פ רחל אליאור "חירות על הלוחות " אוניברסיטה משודרת משהב"ט, ת"א 1999

אלן ווטס, דרך הזן חרגול, עם עובד, ת"א 2009

גתה "פאוסט" חלקים 1,2 דביר, ת"א 1975

יעקב בורק "רעש" כנרת זמורה ביתן, ת"א 2009

מרשל מקלוהן " להבין את המדיה (במקור 1964) בבל, ת"א 2003.

ניל פוסטמן " בידור עד מוות" פועלים, ת"א 2000.

מישל פוקו " הארכיאולוגיה של הידע"(1969) רסלינג, ת"א 2005.

ג'ורג' אורוול 1984 עם עובד, ת"א 1982

אלדוס האקסלי " עולם חדש מופלא" (1932) כנרת זמורה ביתן, ת"א 2008.

פייר בורדייה " על הטלוויזיה (1996) בבל, ת"א 1999.

שלמה בידרמן " מסעות פילוסופים " ידיעות אחרונות, ת"א 2003.

אוה אילוז " תרבות הקפיטליזם" אוניברסיטה משודרת משהב"ט, ת"א 2002.

ז'אן בודריאר "אמריקה" (1986) בבל, ת"א 2008.

יוהאן הוזניחה " יומן אמריקה" (1926) רסלינג, ת"א 2007.

סלבוי ז'יז'ק  " ברוכים הבאים למדבר של הממשי "(2002) רסלינג, ת"א 2002.

שלמה שוהם " אלימות האלם "פרק 6 מילים מילים, צריקובר ת"א 1984.

הנרי קיסינג'ר "דיפלומטיה" שלם ירושלים 2007.

גיאורג זימל ,רוברט פארק ,לואיס וירת, אורבניזם, הסוציולוגיה של העיר המודרנית. (1925 ,1938) רסלינג, ת"א 2007.

הקשר בין מספרים לתורת הקוונטים

הערה

ניתוח מאמר של ורנר הייזנברג ( מהאבות המייסדים של תורת הקוונטים)על החיבור הפילוסופי מתמטי בין אפלטון ופיתגורס לפיזיקה המודרנית.

סיכום ומיקוד הטענות והעמדה אותה מציג פרופסור הייזנברג

(את הרצאתו  בנושא הנדון נתן הייזנברג בחורף תשל"ה  במסגרת סמינריון בינלאומי שהוקדש לפילוסופיה של המדע והומניזם שנערך בדוברובניק ביוגוסלביה)

עיקר עניינו של הייזנברג הוא לא היחסים הקיימים בדרך כלל בין הפילוסופיה והפיזיקה אלא התפקיד  המיוחד שהרקע הפילוסופי ממלא בהנחיית המחקר בפיזיקה המודרנית, (הפיזיקה של החלקיקים האלמנטארים) ובדרכים שבהן הוא מתנהל בפועל (1) מצד שני, הרקע הפילוסופי משפיע על חשיבתנו – ביודעין או שלא ביודעין –נקבע ע"י תגובתנו לשאלות ישנות מאוד, שאלות שכבר נוסחו ע"י הפילוסופים היוונים הקדמונים. לפיכך סבור הייזנברג שהמבט במקורם של המדע והפילוסופיה מיוון העתיקה (שם הופיעו בעיות אלה לראשונה בעיסוק המדעי)  רלוונטי היות שעדיין יש בהן עניין למדע בזמננו. והמשכו של המבט בהתפתחות במרוצת ההיסטוריה, ובמיוחד בתקופה שמאז קופרניקוס, גאלילי וניוטון, ועד לתורת הקוונטים. בחלקו השלישי של המאמר יתייחס הייזנברג בהקשר לעבודותיהם של פלאנק, איינשטיין ובוהר, ושל המחקר העכשווי בפיסיקה של החלקיקים האלמנטאריים בזיקה לרקע הפילוסופי שלהם.

quantum-mechanics

תחילתה של הפילוסופיה היוונית הקדומה בחיפוש אחר העיקרון המאחד במגוון האינסופי של התופעות בעולם (2). עיקרון שיהיה בו משום בסיס להבנתו של המגוון. עיקרון זה נתפס בראשונה כדבר מה חומרי: תאלס ראה את החומר היסודי במים , הרקליטוס באש , אבל הצעד  המכריע לקראת כינונו של מדע  במובנה של מילה זו בפינו , נעשה ע"י פיתגורס ותלמידיו, שראו בצורה המתמטית , בחוק הטבע את העיקרון המאחד. הפיתגוראים חקרו את הצלילים  של שני מיתרים משתלבים בצליל הרמוני משותף , בשעה שיחסי אורכיהם של מיתרים בעלי מתח שווה מתאימים ליחסיהם של מספרים שלמים קטנים. אריסטו מספר במטפיסיקה  שהפיתגוראים  שהיו הראשונים שעסקו במתמטיקה, לא זו בלבד שקידמו תחום זה  גם החזיקו בדעה שעקרונותיה הם עקרונות הדברים כולם….

הפיתגוראים ראו שתכונותיה ויחסיה של ההרמוניה המוסיקלית ניתנים לביטוי במספרים: וכן,  הואיל וכל יתר הדברים נראו לפי טיבעם הכולל כמעוצבים לפי דוגמת המספרים, ונדמה היה שמספרים הם הדברים הראשונים בטבע כולו , הניחו שיסודות המספרים הם יסודות כל הדברים(שם), ושהשמים כולם הם הרמוניה מוסיקלית ומספר.

מאוחר יותר נקט אפלטון דרך חשיבה זו , שתרמה תפקיד מהותי בעיצוב תורת האידיאות שלו . המגוון האינסופי של התופעות ניתן להבנה , לפי פיתגורס ואפלטון , מפני-ובמידה-שביסודו  מונחים עקרונות צורה מאחדים הניתנים להצגה מתמטית . פוסטולאט זה מטרים למעשה, את כל התכנים של המדעים המדויקים בזמננו. הייזנברג מציין כמובן שתכנית כזאת לא הייתה ניתנת למימוש בעת העתיקה הואיל והידיעה האמפירית של פרטי התהליכים הטבעיים לקתה בחסר רב.

quantum-jumping-shift-reality-light

הניסיון  הראשון לחקור פרטים אלה נעשה ע"י אריסטו אך מפאת המגוון העצום  המופיע לחוקר הטבע ובשל העדר מוחלט של נקודת מבט שמימנה ניתן לעמוד על סדר כלשהו (שם,עמ 2) , נאלצו עקרונות הצורה המאחדים , שאותם חיפשו פיתגורס ואפלטון, לפנות את מקומם לתיאור של פרטים. הייזנברג ממקד נקודת מבט זו כהתחלת העימות (שם,עמ 3) הנמשך עד עצם היום במחלוקת שבין פיסיקאים נסיוניים  ועיוניים., למשל הקונפליקט בין האמפריציסט – שמתוך חקירה מפורטת , קפדנית, מספק לראשונה את ההנחות המקדמות להבנתו של הטבע , לבין התיאורטיקן –היוצר תמונות מתמטיות שבאמצעותן הוא מבקש להשליט סדר בטבע ובכך להבינו. תמונות מתמטיות אלה מבוססות תכופות על מושגים חדשים המתגלים לא רק בשל תיאורם הנכון את הניסיון אלא גם בשל פשטותם ויופיים – כאידאות האמיתיות  המונחות ביסוד מהלכו של הטבע.

אריסטו בהיותו אמפריציסט, ביקר את הפיתגוראים  שלדבריו אינם מחפשים תיאוריות וסיבות על מנת להסביר עובדות הנראות בהסתכלות , אלא כופים את  מבטם ומנסים להתאימו לתיאוריות וסברות שלהם עצמם. זוהי נקודה מרכזית לגבי הייזנברג היות שנוגעת בשאלה המרכזית בה דן במאמר : האם די בחקירה קפדנית  ודקדקנית של הפרטים ואיסופם של נתונים אמפיריים כדי להביאנו אל אותם מושגים שבסופו של דבר מספקים את הבסיס להבנת התופעות ? או אולי אידיאליזציה  מסוימת של התופעות , יחד עם הכוונה להתאים אליהן צורות מתמטיות  ועם השאיפה לפשטות , הן תנאי הכרחי למציאת המושגים הנכונים? הייזנברג סבור (שם) שהשאיפה לפשטות, והאמונה בקיומן של צורות מתמטיות המציגות את הטבע , ממלאת תפקיד מכריע בהתפתחותו  של המדע.

במבט אסטרונומי היסטורי פיתח האסטרונום והמתמטיקאי היווני אריסטרכוס שחיי במאה ה-3 לפני הספירה, את השיטה ההליוצנטרית בה השמש במרכז העולם ללא תנועה והארץ נעה סביב השמש וסובבת על צירה כמו יתר הכוכבים. אריסטרכוס אם כן קדם בהנחה וחישוב זה לקופרניקוס. הסיבה שהביאה את אריסטרכוס להציב את השמש במרכז העולם שלו ולהניע את הארץ  בניגוד לניסיון הבלתי אמצעי  הוא בגלל הדגש על "פשטות מתמטית". (שם,4)  מן הראוי מדגיש הייזנברג שנשאל כיצד קרה שהתיאוריה הנכונה נזנחה  ובמקומה באה תיאוריה מוטעית  שראו בה את הבסיס לאסטרונומיה במשך 1800 שנה…. הייזנברג טוען שהרקע הפילוסופי הוא שהשתנה מימיו של אריסטרכוס לזמנם של היפארכוס ותלמי . אריסטרכוס היה היה קשור עדיין למסורת  של פיתגורס ואפלטון . כוונתו היתה בדברי הביקורת על אריסטו-ליטול חלק , באמצעות רעיונותיו בארגונו של העולם. הוא רצה לנחש מהי התכנית שלפיה נברא העולם . המערכת ההליוצנטרית הורתה על תכנית פשוטה , ולכן ייחס משקל רב יותר לנימוק זה של פשטות מאשר לנימוקים אחרים. היפארכוס ותלמי , מצידם , לא רצו אלא לצפות ולתאר ולהחיל את האסטרונומיה באופן מעשי לספנות לניווט ולחישובי ליקויי המאורות וכיו"ב. ציוד התצפית מוצב על האדמה ומכאן קל גם כנראה להניח שהאדמה שרויה במנוחה במרכז. הייזנברג  סבור שתלמי לא הבין את תנועת כוכבי הלכת , ואילו ניוטון הבינה (שם,5) . בתיאור הפנומנולוגיה הטהור של התופעות  צפונה הסכנה שינציח דעות קדומות משכבר ויחמיץ את המושגים החדשים המכריעים. הנקודה זו אפשר לראות מה עצומה חשיבותו של הרקע הפילוסופי במחקר. אין הוא קובע מה  הן התשובות משנשאלו השאלות , ואולם הוא משפיע על השאלות. תוצאות מחקר מדעי עשויות להיות שונות  מאוד בשעה שמנסים לגלות את התכנית שלפיה הטבע בנוי , או שמעוניינים אך ורק בהסתכלות , בתיאור  ובחיזוי התופעות . ההבנה הסופית עשויה להיות תלויה בהחלטה זו.

copernicus

בראשית המאה ה-16 גילה קופרניקוס מחדש את המערכת ההליוצנטרית ואת פשטותה המתמטית. הרקע הפילוסופי הונח בעבודתו של גלילאי (שם,5) . אריסטו קבע שגופים קלים נופלים לאט יותר מגופים כבדים, ובאופן ניסיוני אמנם כך היה. גלילאי מצא שתנועה אידיאלית בחלל הריק ניתנת להצגה בצורות מתמטיות פשוטות ובכך הבקיע דרך בכך שבודד את החלק החשוב של התופעות מהשפעות מפריעות. על התיאורטיקן לנסות למצוא צורות מתמטיות העשויות להציג את התופעות בצורתם האידיאלית . גם אם הללו אינן מספיקות להבנה מממשית אך יכולות להוביל (שם,6) לאותם מושגים חדשים שיתנו בסיס להבנה . במקרה של גלילאי המושגים היו אינרציה וכוח. בלי כוח חיצוני היה כל גוף נע בקו ישר ובמהירות קבועה. לכן על מנת להבין את התנועות יש לחקור את הכוחות. ניוטון בפרינקיפיה ( העקרונות המתמטיים של פילוסופיית הטבע) קשר את המושגים היסודיים דוגמת מאסה, מהירות , תאוצה וכוח בעזרת מערכת אקסיומות. הצלחת המכאניקה של ניוטון תרמה להתנהלות המדע בשתי דרכים שהבקיע גלילאי:

א: בידוד התופעות ואידיאליזציה שלהם ע"י הגדרה קפדנית של התנאים הניסיוניים ובאמצעות מדידות מדויקות יותר.

ב: המצאת צורות מתמטיות המציגות את התופעות בצורתן האידיאלית. הצורות המתמטיות עשויות להוביל להבנה אמיתית רק לאחר שנמצאו והוחלו במושגים הנכונים, ונקודה זו לפעמים הוזנחה.

המאה ה-19 כבר עסקה בתופעות החום והחשמל. המושגים החדשים היו שונים מאלה שהיוו את הבסיס למכאניקה הניוטונית.  נראה היה שהמושגים הניוטונים לא יספיקו לתופעות של האלקטרומגנטיות (שם,7) הכנסת מושג השדה הייתה צעד מכריע לקראת הבנתן האמיתית של התופעות. קודם היה הכוח שיוחס לגופים , עכשוו נעשה למציאות פיסיקאלית בלתי תלויה . כשניסח מאקסוול את החוקים המתמטיים (שם,8) להשתנויותיהם של שדות אלקטרומגנטיים בחלל ובזמן, אי אפשר היה להטיל ספק בכך שההסתכלויות הוצגו בצורה נכונה.

הייזנברג סבור שבנקודה זו (שם,8) חשוב לדון שוב ברקע הפילוסופי . עלינו לזכור שביוון העתיקה התיזה של פיתגורס ואפלטון , שלפיה מאחוריי מגוון התופעות ישנו עיקרון צורני מאחד , לא נותרה ללא מתנגדים . לויקיפוס ודמוקריטוס ראו את העיקרון המאחד לא בצורה אלא בקיומם של האטומים, והאטום הוא היש האחרון. אפלטון התנגד לדמוקריטוס וסבר שחלוקתו החוזרת ונשנית של החומר תביא בסופו של דבר אל הצורה המתמטית , הגופים  המשוכללים והמשולשים המרכיבים אותם. (היסודות אש אויר מים ואדמה). אם זאת שמר המטריאליזם של דמוקריטוס על כוח שכנוע ניכר. והאטום היה נציגו הפשוט של היש . לכן הושבה פילוסופיה מטריאליסטית  זו לתחייה  במאה ה-17 ע"י גאסנדי. היה בה משום הסבר פשוט לצורות השונות של החומר ובמאה ה-18 היא שימשה בסיס מוצק לכימיה המדעית החדשה.  אפשר היה לקשרה למכאניקה של ניוטון ע"י ההנחה שתנועת אטומים מתנהלת לפי חוקיה של זו. לפיכך פילוסופיה מטריאליסטית זאת שמשה כרקע פילוסופי של אנשי מדע רבים במאה ה-19 וככל הנראה הייתה מכשול שמנע מן הפיסיקאים לקבל את מושג השדה כמציאות בלתי תלויה בחלל ובזמן.(שם,9).

702_1433440835_albert-einstein

השינוי הגדול התחולל במסגרת תורת היחסות . איינשטיין גילה את הפשטות הרבה המתקבלת כשמזהים את המשתנים בטרנספורמציות של לורנץ  לקואורדינאטות של החלל והזמן הממשיות, וכשמניחים בעקבות זאת שכל חוקי הטבע הם  בלתי משתנים  במסגרת טרנספורמציות אלה . שוב התברר שמאחוריי המגוון האינסופי של התופעות ישנו עיקרון אחדותי של צורה- במקרה זה חבורה מתמטית פשוטה – ממש כפי שקיוו פיתגורס ואפלטון. לא היה פשוט טוען הייזנברג לקבל זאת בגלל צירופן של המכאניקה של ניוטון והפילוסופיה המטריאליסטית של דמוקריטוס וגאסנדי  שיצרו במשך 200 שנה מסגרת מושגית חמורה ברקע הפילוסופי של המחקר בפיסיקה של המאה ה-19. קיומו של זמן מוחלט בלתי תלוי בחלל היה מעיקריה של מסגרת מושגית זאת ועל מנת לזנוח זאת נדרש מאמץ גדול.

את השינוי המכריע ביותר ברקע המושגי חוללה תורת הקוונטים . במקרה של היחסות איינשטיין הבין (שם,11) עד כמה פשוטים נעשים היחסים שבין התופעות השונות באלקטרודינמיקה, כשמזהים את המשתנים בטרנספורמציות  לורנץ עם קואורדינאטות החלל והזמן הממשיות . בתורת הקוונטים  התגלתה סכימה מתמטית גמישה מאוד המכילה הן את ההיבט החלקיקי והן את ההיבט הגלי של התופעות. לגבי הייזנברג עם שבים לרקע הפילוסופי שבו התרחשה התפתחות זאת נראה שיהיה עלינו לומר כי המרכיב האפלטוני של הרקע שהוסיף להתקיים הוא שאפשר את תורת היחסות ואת תורת הקוונטים. למרות האמפיריציזם , המטריאליזם והפוזיטיביזם ,התמידה מגמה אפלטונית או פיתגוראית מסויימת מאז ימיי גלילאי וניוטון, מגמה זו היא שהביאה בסופו של דבר להבנה. לכאורה היחסות והקוונטים היו אמורים לחזק את המימד האפלטוני ברקע הפילוסופי בדרך של היזון חוזר, ובכל זאת השפעה זו מועטת לדעת הייזנברג כנראה בגלל שהיחסות ותורת הקוונטים עוסקות בניסיון שהוא רחוק מידי מחיי היום יום , הבנתן מצריכה דרגה גבוהה של הפשטה ולכן מספר מועט של  אנשי מדע מכירים בכך. זאת הסיבה שמושג המציאות שצמח מפרשנות קופנהאגן לתורת הקוונטים התקבל ע"י מעטים בלבד. הפרשנות הפוזיטיביסטית, מטריאליסטית ואמפריציסטית בעינה עומדת מחוץ לפיסיקה (שם,12).

ואטסון וקריק גילו בשנת 1953 את הסליל הכפול , גילוי שמקפל בתוכו עיקרון אחדותי בעל כוח עצום, המדגיש ללא ספק את היסוד האפלטוני בפילוסופית הטבע במודרנית.

בפורמאליזם המתמטי של מיכאניקת הקוונטים לא ניתן היה לשנות את מספרם של האלקטרונים או הפרוטונים של מערכת נתונה. דומה היה שחלקיקים אלה הם יחידות בלתי משתנות של החומר הניתנות להשוואה לאטומים בפילוסופיה המטריאליסטית הקדומה של דמוקריטוס. דומה שאלה האובייקטים האלמנטאריים "הקיימים באמת" ושמהם מרכבים כל יתר האובייקטים הקיימים. אלא שפירוש  כזה לא יתכן שיהיה נכון לאחר תגליתו של דיראק ( שחזה את קיומם של הפוזיטרונים ואומת ברעיון האנטי חומר באופן ניסיוני) תגלית זו חוללה שינוי יסודי בפירוש הפילוסופי של הפיסיקה האטומית. את החלקיקים אפשר ליצור ולהשמיד , הם ניתנים להמרה באחרים, ההבחנה בין חלקיקים אלמנטאריים לבין מערכת מורכבת נעלמה. חשוב אם כן להבין שבכך נהרס כל הבסיס למטריאליזם האטומיסטי במובן של דמוקריטוס. עצם מושג החלוקה מאבד את מובנו. זאת מפני שתהליך החלוקה מצריך אנרגיה, וכשזו גבוהה דיה, התוצאה יכולה להתפרש כיצירתם של חלקיקים חדשים מתוך אנרגיה, במקום חלוקת החומר המקורית , המרת אנרגיה בחומר ולהיפך,היא תוצאה חשובה של תורת היחסות המיוחדת . אפשר להבין את עולם החלקיקים האלמנטאריים  רק אם מביאים בחשבון תכונה זו של הטבע במלואה. משאיבדו החלקיקים את משמעותם היסודית כיחידות קטנות ביותר של החומר והניסויים (שם,13) של עשרות השנים האחרונות מוכיחים בבירור מוחלט שיש להשוות את החלקיקים למצבים העמידים במכאניקת הקוונטים המוקדמת. והם אמנם מצבים עמידים , הם ניתנים לאפיון ע"י מספרים קוואנטים. הייזנברג גורס שבכדי למצוא דרך להבנה אמיתית של הספקטרום של החלקיקים, נדרשות הסימטריות היסודיות ולא החלקיקים היסודיים. זוהי הצגה של חבורות יסודיות  כלומר הגדרת תכונת אי ההשתנות של חוק הטבע שביסוד. האמפריציסט חושב שבאיסוף עוד ועוד נתונים יעלו המושגים הנכונים מעצמם. במקרה של תורת היחסות ותורת הקוונטים תקווה זו לגבי הייזנברג היא אשליה בפיסיקה של החלקיקים. לדוגמא מציג הייזנברג (שם) את החיפוש אחר הקווארק כחלקיק היפותטי שלא אובחן מעולם והפיסיקאים מניחים שהקוארקים אינם קיימים כאובייקטים ממשיים , הם נתפסים כאובייקטים מתמטיים אפשריים בתוכם של החלקיקים. הייזנברג סבור(שם,14) שהסכנה בגישה האמפריציסטית טמונה בשביעות הרצון העשויה לנבוע מהצגה מתמטית נאותה של התופעות המתגלות בהסתכלות . שביעות רצון שכזו עלולה למנוע מהפיסיקאי לשאול את השאלה היחידה שיש בה להוביל להבנה אמיתית והיא: מהו העיקרון האחדותי מאחוריי המגוון של התופעות , מהי התכנית שלפיה בנוי הטבע? המרכיב אם כן האמפריציסטי מטריאליסטי שברגע הפילוסופי מעכב את ההתקדמות בפיסיקה של החלקיקים. המרכיב הפוזיטיביסטי פועל לטובת סכימות מתמטיות  חמורות כנגד התאמתן הזהירה של צורות מתמטיות פחות או יותר לא מוגדרות לתמונה הכללית של ההסתכלות. מבחינה זו דומה שבמושגים הפיסיקאליים ישנה חשיבות רבה יותר לפשטות מתמטית מאשר לעקביות. אך יש לקחת בחשבון ,שהמתמטיקאי  אולי טרם פיתח סכימה מתמטית העשויה להציג  בסופו של דבר את העיקרון האחדותי הפשוט שמאחוריי מגוון התופעות. הייזנברג אם כן חושש שהרקע הפילוסופי המושל בכיפה מקשה על ההתקדמות בפיסיקה של החלקיקים בדומה למצב האסטרונומיה בתקופה שלאחר אריסטראכוס  כשהמרכיב האפלטוני או הפיתגוראי ברקע הפילוסופי נחלש כל כך עד שרעיון ההליוצנטריות נשכח.

 חלק שני: התייחסות והערות לתפיסתו וגישתו של הייזנברג.

heisenberg-werner-quantum-1

בשנים 1925-6 הופיעו ניסוחים חדשים של תורת הקוונטים , הנקראים "תורת הקוונטים החדשה" ניסוחים אלה הידועים כמכניקת המטריצות של הייזנברג ומכניקת הגלים של שרדינגר המבוטאים בשפות מתמטיות שונות ,אך שקולות זו לזו (2) על פי הן מקובלת היום מכניקת הקוונטים. הייזנברג ניסה למצוא תיאור של האטום  שיהיה מבוסס על עקרונות חדשים . כאשר האלקטרון "קופץ"ממסלול למסלול אך מצריך ויתור על תיאור מפורט של תנועתו במרחב ובזמן. אופן חשיבה שכזה כמו קושי למדוד את תנועת האלקטרון בתוך האטום בגלל גסות מכשיר המדידה  מביא מכאן שהתיאוריה הפיזיקלית צריכה להתרכז  רק בתיאור התופעות הנמדדות , ולא לנסות לתאר באופן מפורט את המציאות הפיזיקלית  המסתתרת מאחוריהן. הייזנברג  מצא כאן קירבה למהלך המחשבתי שעליו מבוססת תורת היחסות הפרטית של  איינשטיין. בתורת היחסות , איינשטיין ויתר על מושגי המרחב והזמן המוחלטים , שבלאו הכי אינם ניתנים למדידה ישירה , ובמקום זאת הוא זיהה את המרחב והזמן עם מדידות שאפשר לבצע באמצעות סרגלים ושעונים. על פי הייזנברג פירוש הדבר הוא שהתיאוריה של איינשטיין עוסקת רק בתופעות הנמדדות, ולא במציאות פיזיקלית יסודית שאי אפשר למדוד אותה.

דעתו של איינשטיין עצמו בעניין זה הייתה שונה , הוא לא חשב שתורת הקוונטים מקיימת את העקרונות המחשבתיים שתורת היחסות מבוססת עליהם. זה התברר להייזנברג רק מאוחר יותר .איינשטיין סבר שאנו רשאים להאמין שהטבע הוא המימוש של המתמטיקה הפשוטה ביותר שניתן להעלות על הדעת." אני משוכנע שבאמצעות מבנה מתמטי טהור נוכל למצוא את אותם מושגים ואת אותם חוקים המקשרים ביניהם שיספקו את המפתח להבנת תופעות הטבע .ניתן ללא ספק להתקרב אל המושגים המתמטיים המתאימים באמצעות הניסיון, אך בשום פנים אי אפשר להסיקם מימנו.כמובן, הניסיון נשאר קנה המידה היחיד לשימושיותו של מבנה מתמטי בשביל הפיזיקה. אך העיקרון היצירתי האמיתי טמון במתמטיקה. אם כן במובן מסוים נכון הדבר בעיניי שהחשיבה הטהורה יכולה לתפוס את הממשות, כפי שחלמו הקדמונים . (איינשטיין, רעיונות ודעות, 164.) הייזנברג נטש את השאלה מהו מסלול תנועתו המדויק של האלקטרון באטום, ובמקום זאת החל לחפש משוואות שיפיקו את הגדלים הנמדדים בתצפית , שהם תדירויות האור הנפלט מן האטום ותכונותיו של האור הזה. במודל האטום של בוהר , האור נפלט במעבר בין מסלולים שונים של האלקטרון באטום. הייזנברג היה מוכן לוותר על תיאור מפורט של המסלולים האלה, אך הוא עדיין היה חייב להניח שיש לאלקטרון באטום " מצבי אנרגיה" בדידים, כלומר קיימת איזושהי סדרה של מצבים שהאלקטרון יכול להימצא רק בהם, ושלכל אחד מהם יש אנרגיה מוגדרת. הפרש האנרגיות בין שני מצבים אלה שווה לאנרגיה שהאלקטרון פולט כשהוא עובר ממצב אחד לאחר. האנרגיה הזאת קשורה לתדירות האור הנפלט על פי נוסחת  פלנק. (בן דב ,61). מכיוון שמושג המסלול הוא מיותר ורק האנרגיה שלו היא חשובה, במקום לומר מסלול מספר n   אפשר לומר רק "מצב האנרגיה מספרn ומה שהיזנברג חיפש היה ביטוי מתמטי שיאפשר לחזות את תכונות האור הנפלט , למשל , במעבר ממצב  אנרגיה n  למצב אנרגיה m, כאשר n  ו m הם שני מספרים שלמים כלשהם. הביטוי המתמטי הזה (שם ,62) אמור להחליף את " הקפיצה הקוונטית " בין המסלולים n  ו m במודל של בוהר. המערכת הזו אפשרה לנסח את הבעיה במונחים של מבנה מתמטי מוגדר. בעזרתו של מקס בורן  ותורת המטריצות  התוצר הסופי היה מערכת משוואות שנקראה בשם מכניקת המטריצות.(שם,63) . מטריצה המתארת את " מיקום האלקטרון" ומטריצה אחרת המתארת את "התנע של האלקטרון".  המשוואות  שהמטריצות האלה הופיעו בהן לא היו אלא כללים מתמטיים מפשטים. מהי משמעותם הפיזיקלית של כללים אלה? מהי משמעות העובדה  שגודל פיזיקלי כמו מקום האלקטרון מיוצג לא ע"י מספר מוגדר בכל רגע, אלא ע"י מערך ריבועי של מספרים? איזה מבין המספרים האלה, אם בכלל , מייצג את " מיקומו האמיתי" של האלקטרון? על שאלות כאלה לא הייתה להייזנברג תשובה. התיאוריה של הייזנברג ייצגה אבדן של תכונת הויזואליות , ויתור על הויזואליות  כלומר על תמונה מרחבית של מסלול האלקטרון , אך כיצד אפשר להשתמש במושג כמו מקום בלי לתת לו משמעות במונחים של תמונה מרחבית? מאוחר יותר שרדינגר הציג מידה מסוימת של ויזואליות ע"י תרגום המונחים החלקיקיים למונחים גליים ,לדוגמה את הביטוי המתמטי (שם,64) המתייחס לתנע של האלקטרון , כלומר למסה כפול המהירות שלו . שרדינגר הראה שמכניקת המטריצות של הייזנברג ומכניקת הגלים שלו מבחינה מתמטית שקולות, ומהוות שני ניסוחים לאותה תיאוריה המבוטאת בשפות מתימטיות שונות. התיאוריה הזאת היא " תורת הקוונטים החדשה". כדי לציין שמדבר בישות מתמטית , שהמשמעות הפיזיקלית שלה אינה ברורה, מציינים פיתרון של המשוואה של שרדינגר במונח  פונקציית הגל שהיא הפיתרון המתמטי של משוואת שרדינגר והערכים שלה. הייזנברג לא אהב את מכניקת הגלים היות שלא ראה מדוע לאחר שהפיזיקה השתחררה מהמחויבות המיותרת לתמונות מרחביות של תנועת האלקטרון באטום, יש צורך לשוב ולהעמיס עליה ציורים של מבנה אטומים במונחי עננים מסתוריים.(שם,65). הייזנברג סבר שתורת הקוונטים החדשה איננה מקיימת את תכונת הסיבתיות הקלסית . כזכור הוא ויתר על תיאור ויזואלי של תנועת האלקטרון , כלומר על תשובה ברורה לשאלה איפה האלקטרון באמת נמצא בכל רגע. הויתור על תיאור מפורט של מסלולים אלה היה חלק מהותי של מכניקת המטריצות . בהתאם למושגים הפיזיקלים היסודיים (שם, 72) של המכניקה הקלסית, תיאור מפורט של מסלול האלקטרון במרחב ובזמן , פירושו שיודעים בכל רגע גם את מיקומו של האלקטרון וגם את מהירותו . בניסוח של הייזנברג , גם המקום וגם התנע של האלקטרון (כלומר המהירות כפול המסה שלו) מיוצגים באמצעות מטריצות התאימות . אולם פעולת הכפל בין המטריצה של המקום והמטריצה של התנע איננה חילופית: המכפלה של מטריצת המקום במטריצת התנע היא שונה מהמכפלה של מטריצת התנע במטריצת המקום. במילים אחרות מעצם המבנה המתמטי של מכניקת המטריצות , נובע שהיא איננה יכולה לייחס באותו זמן ערכים מספריים מדוייקים גם למקום של האלקטרון וגם לתנע שלו. הייזנברג מצדיק את גישתו באמצעות המימד האיינשטייני של תורת היחסות הפרטית (בן דב ,פיזיקה תורות ומושגים ,130) שבה תופסות מדידות בסרגלים ובשעונים את מיקומם של המרחב והזמן המפשטים. מימד\עיקרון אי הודאות חשוב ביותר כאן היות שתורת הקוונטים איננה מסוגלת לתת חיזוי מדויק של מצב פיזיקלי עתידי אלא ממירה זאת בחיזויים סטטיסטיים, סיכויים והסתברות.( לכך יכולות להיות השלכות פילוסופיות בסוגיית דטרמיניזם וחופש עם פעולת המדידה יוצרת שינוי במיקומו של החלקיק לאי הודאות של הייזנברג יש השלכות לגבי חוסר יכולת לקבוע סיבתיות בקוונטים מה שמייצר מגבלת חיזויובכך מכניקת הקוונטים מתנערת מסיבתיות נוקשה ומדטרמיניזם צר ) היחסים בין אי ודאות של מקום לאי ודאות של התנע , ובין אי הודאות של הזמן לאי הודאות של האנרגיה –נקראים יחסי אי הודאות של הייזנברג. לפי הייזנברג לאלקטרון יש "באמת" מסלול תנועה מדויק במרחב ובזמן אבל אי אפשר באמצעות מדידות למצוא את המסלול הזה. זהו סוג של פיצול בין המימד האונטולוגי  הקשור בטבע ובמציאות למימד האפיסטמולוגי הקשור בטבע הידיעה האנושית . פעולת המדידה  אכן גורמת להפרעה במצבו של החלקיק הנמדד, זוהי הסיבה לקיומם של יחסי אי הודאות הקוונטים. פונקצית הגל קובעת את ההסתברות למציאת האלקטרון.

הייזנברג שונה משרדינגר, במקום לדבר על פונקצית גל , ניסה לחשוב על חלקיק ניוטוני שיש לו מקום ותנע מגדרים ולראות באיזה מידה של דיוק אנו יכולים למדוד גדלים אלה אם ניקח בחשבון את הנחת פלאנק שפעולה באה במנות קצובות. (יובל נאמן ,51). הגישות של הייזנברג ושרדינגר שקולות זו לזו מבחינה מתמטית אך מכילות מגרעת : הן לא מתחשבות בתורת היחסות הפרטית  ומתייחסות אל המרחב ואל הזמן כגדלים מחלטים . כל עוד אנו עוסקים בחלקיקים הנעים במהירויות נמוכות מגרעת זו אינה חשובה כל כך, על פי היחסות הפרטית מדידותיו של צופה הנע במהירות נמוכה אינן שונות משמעותית מאלו של צופה נח. אולם כשמנסים לתאר את תנועותיהם של חלקיקים הנעים במהירויות קרובות למהירות האור. יש צורך לקחת בחשבון את הסרגלים המתכווצים ושעונים מאטים של תורת היחסות. איינשטיין (רעיונות ודעות ,167) חשב שבחיפושיו אחר התיאוריה חייב הפיזיקאי העיוני במידה גוברת והולכת להיות מונחה ע"י שיקולים פורמליים מתמטיים טהורים , משום שניסיונו הפיזיקלי של עורך הניסויים אינו יכול להעלות אותו למחוזות ההפשטה הגבוהה ביותר.נטען כי הצלחת שיטתו של הייזנברג מצביעה על אופן תיאור של הטבע  שהוא אלגברי טהור, כלומר על סילוקן של פונקציות רציפות מן הפיזיקה (כמו למשל רצף מרחב  זמן שעומד בסתירה לטבע לנוכח המבנה המולקולרי שביסוד כל הדברים המתרחשים בקנה מידה קטן) אם כך יהיה עלינו לוותר עקרונית גם על הרצף מרחב-זמן (איינשטיין,193).

Physics-Theories

ההקשר האפלטוני פיתגוראי:

מבחינת  היחס למתמטיקה סבור וייטהד שזיקתו של אפלטון למתמטיקה  ( שהשפיע על גיבוש תורת האידאות) וההדגשה של היחסים המתמטיים ( א"צ בראון,223) בהסבר העולם באו לאפלטון מן הירושה האינטלקטואלית  של האסכולה הפיתגוראית. ויטהד סבור שמרכז הכובד של ירושה זו נעוץ בעובדה שפיתגורס היה הראשון שתפס את העיקרון המונח ביסודה של החשיבה המתמטית  האומר כי" מתוך מערכת נבחרת של תנאים כלליים  המודגמים בתוך הזדמנות מסוימת ניתן להסיק…ללא תיווך נוסף של הניסיון דפוס הגורר אחריו ריבוי אינסופי של תנאים כלליים אחרים המודגמים אף הם בתוך אותה הזדמנות…" על ידי כך גילה הוא את חשיבותה של הכלליות בתוך השכילה ואת עצמתו של המספר כמכשיר לניסוח כל הצגה שהיא של התנאים הכלולים בסדר של הטבע.

pitágoras

פיתגורס אם כן מכוון לשאלה " מה מעמדם של ישויות מתמטיות כגון מספרים בעולם הדברים? עולם האידיאות של אפלטון הוא צורה מעודנת ומתוקנת של המשנה הפיתגוראית  שמספר מונח ביסודו של העולם הממשי. אליבא דה וויטהד  אפלטון מצוי ברוח פיתגוראית  אך שניים אלה רחוקים מאריסטו לגבי הפיזיקה המודרנית. השוני כאן הוא מתודי אך בעל תוצאות  מרחיקות לכת לגבי הגישה הכללית בהסבר  העולם. הכלל המתודי של השניים היה"מדוד" ואילו זה של אריסטו היה" מיין". כלל המדידה מתבסס  על כלל עמוק יותר של האפשרות לבטא הבדלי איכויות במונחים של כמות מספרית ואילו המיון אינו בא אלא להבליט את הבדלי האיכויות שאין להעמידם על שום דבר אחר. וייטהד סבור שמימד המיון העוגן על הלוגיקה של אריסטו ומשום כך (שם) היא עיכבה את התקדמות של מדע הפיסיקה בימי הביניים. אילו היו מודדים במקום למיין כמה היו יכולים ללמוד! מיום הוא מחצית הדרך בין הקונקרטיות הבלתי אמצעית של הדבר האינדיבידואלי לבין מפשטותם הגמורה של המושגים המתמטיים. וייטהד מדגיש רעיון יסודי ועמוק יותר אם נשקיף על המתמטיקה בנקודת ראות רחבה יותר , לא רק מזווית של כמויות ומספרים אלא מחקר של דפוסי קשרים ויחסים במופשט מן המתייחסים (שם,224) המיוחדים ומאופני הקשר ביניהם. מבחינה זו מבוסס מושא חקירתה של המתמטיקה על עיקרון מטפיסי  האומר שהיחס והקשר הם ממהותה של כוליות הדברים והם גם המפתח האמיתי להבנת כוליות זו, "היחסות חודרת את היקום ללא שיור". בטימאיוס (שם,227). הרוח המספרית האפלטונית פיתגוראית מציבה סדר הכרתי : איננו יכולים לחשוב את הגוף הפיזיקלי ללא הגוף הגיאומטרי , לא את זה האחרון ללא השטח , ושוב לא את זה ללא הקו וללא הנקודה. הקו הוא תנאי לשטח הנקודה היא תנאי לקו זוהי קדימות  שעוגנת בחשבון ראשון על מספרים. ובכך ניתן לראות את המתמטיקה כמחברת בין המימד ההכרתי שכלי רציונאלי לחושי ניסיוני. הסופר ברגע הספירה מחבר בין התודעה לעולם הגשמי ולאובייקטים החומריים הנספרים בהתפרטותם. במובן לוגי אונטולוגי אם קו קודם לשטח ושטח קודם לגוף אותו קו חשיבה מוביל מן הגוף המתמטי אל הגוף הפיסיקלי. במילים אחרות המספר והמתמטיקה קודמים . זהו  מעבר אולי לא פשוט מן הלא מטריאלי אל המטריאלי (המספר הוא אידיאלי אינו מצוי בחלל ובזמן הוא יציר תודעתי מה שאולי הופך את הסופר לאידיאליסט ומטריאליסט יחדיו) מן המתמטיקה אל הפיסיקה בנוסח פיתגוראי. מצב  של תנאי לוגי אונטולוגי של העולם בו הגאומטריה היא תנאי לפיסיקה אך היא שעונה על מספרים: על פי אפלטון 2 הוא צורת הקו הישר היות שזה האחרון מגדר הגדרה שלמה על ידי שתי נקודות במרחב.כך גם 3 הוא צורת המישור ו-4 צורת הגוף הגאומטרי.( שקולניקוב 201)

המספר מתייחס לשתי קטגוריות הוא גם יחס וגם סובסטנצה. ( היחס הוא של סיבתיות טהורה מעצם הספירה 1,2,3…)

81m4Tno-KfLאם אנו מקבלים את הרוח האפלטונית פיתגוראית שמדגיש הייזנברג במאמר , את הדגש המתמטי הטמון בעומק הפיזיקליזם  נוצר כיוון מחשבתי שמגביר את חופש הבחירה ( זאת בהנחה כאמור שגם התודעה מצייתת לפיזיקליזם , ובלא להתייחס כרגע לשאלת גוף ונפש והאם המוח הוא אמנם תנאי הכרחי לתודעה אך אולי לא תנאי מספיק…)היות שאם קיים חופש בתמונה הפיזיקליסטית שמתירה מצב שבו מהווה נתון אחד יכולים להתפתח כמה עתידים שונים , כלומר שההווה אינו קובע חד ערכית את העתיד. חופש כזה ישנו בתורת הקוונטים שהיא בעצם המרווח האונטולוגי היחיד שידוע לנו בפיזיקה. ממצב נתון אחד יכולים להתפתח אפשרויות שונות ובכך העתיד אינו נקבע ע"י ההווה. בספרו The emperor`s new mind סבור רוגר פנרוז שתורת הקוונטים מאפשרת לנו להחזיק באמונות בדבר קיומם של תודעה וחופש רצון גם בתוך התמונה הפיזיקליסטית.

 

מראה מקומות והערות:

ורנר הייזנברג , הרקע הפילוסופי של הפיזיקה המודרנית . עיון רבעון פילוסופי ,עמ 1 תשל"ה.

  1. יואב בן דב ,תורת הקוונטים פרק-6 עמ 61-64 .מה דע\דביר ת"א 1997
  2. אלברט איינשטיין, רעיונות ודעות (1953) עמ 164 מאגנס ירושליים. בתרגום זינגר\אונא.
  3. בן דב עמ 61.
  4. יואב בן דב , פיזיקה תורות ומושגים. אוניברסיטה משודרת  משהב"ט, ת"א 1991.
  5. יובל נאמן ,הפיזיקה של המאה ה-21 אוניברסיטה משודרת משהב"ט  ת"א 1984.
  6. א"צ בראון,אפלטון בעיני וייטהד עיון רבעון פילוסופי עמ 222-233.
  7. שמואל שקולניקוב .על משמעותה האפיסטמולוגית של תורת המספרים האידיאלים לאפלטון.עיון רבעון פילוסופי כרך כ.

ביבליוגרפיה נוספת:

מיכאל אברהם , מדעי החופש האם יש לנו בחירה חופשית ? פיזיקה פילוסופיה ומדעי המוח. ידיעות אחרונות ת"א 2013.

ארנון עברון ,משפטי גדל ובעיית היסודות של המתמטיקה  פלטוניזם במתמטיקה פרק ט, אוניברסיטה משודרת ת"א משהב"ט 1998.

משה ימר , איינשטיין והדת פיזיקה ותיאולוגיה , ידיעות ספרים ת"א 1999.

מריו ליביו, האם אלוהים הוא מתמטיקאי? אריה ניר ת"א 2010.

תפיסת העולם המספרי מתמטי של אפלטון

הערה

detail-of-plato-and-arist-007

הקשר של אפלטון לפיתגורס

זיקתו של אפלטון למתמטיקה וההדגשה היתרה של היחסים המתמאטיים בהסבר העולם באו לאפלטון בירושה אינטלקטואלית מהאסכולה הפיתגוראית . את עיקר הירושה מגדיר וייטהד כך: פיתגורס היה הראשון שתפס את העיקרון המונח ביסודה של החשיבה המתמאטית האומר כי " מתוך מערכת נבחרת של תנאים כלליים המודגמים בתוך הזדמנות מסוימת  ניתן להסיק …ללא תיווך נוסף של הניסיון דפוס הגורר אחריו ריבוי אינסופי של תנאים כלליים אחרים המודגמים אף הם בתוך אותה הזדמנות …ע"י כך גילה את חשיבותה של הכלליות  בתוך השכילה ואת עצמתו של המספר כמכשיר לניסוח כל הצגה שהיא של התנאים הכלולים בסדר שבטבע.(1) פיתגורס הציג לדעת וייטהד בעיה פילוסופית : " מה מעמדם של ישויות מתמטיות כגון מספרים בעולם הדברים ? במובן מסוים הספר 2 הוא בלתי תלוי בזרם הזמן ובלתי תלוי בהכרח להיות מאותר במקום כל שהו.ובכל זאת הוא מעורב בעולם הממשי . אותם שיקולים חלים עם מושגים גיאומטרים. שיקולים אלה הביאו את פיתגורס לניסוח טענתו העיקרית שהורישה לאפלטון . מסקנתו של וייטהד היא שעולם האידאות האפלטוני הוא הצורה המעודנת והמתוקנת של המשנה הפיתגוראית שמספר מונח ביסוד העולם הממשי.( ראוי לציין כי וייטהד לא סבר כי שוררת התאמה מלאה בין המתמטיקה לתורת האידאות)

משל המערה:

חזון אפלטון בדבר מהותה האמיתית של המתמטיקה התייחס במישרין למשל המערה המפורסם שלו, (2) שבו הבהיר את תקפותו המפוקפקת של המידע המתקבל באמצעות חושי האדם. מה שאנו רואים כעולם הממשי, אמר אפלטון, אינו ממשי יותר מהצללים המוטלים על כתליה של מערה. לפי אפלטון אנו בני האדם  כלל, איננו שונים מהכלואים במערה הסבורים בשוגג כי הצללית הם המציאות . אפלטון מכוון לאמיתות המתמטיות שמתייחסות לא למעגלים , למשולשים ולריבועים שאפשר לשרטט, אלא לעצמים מופשטים המצויים בעולם אידיאלי (3) שבו שוכנות המושלמויות והצורות האמיתיות . העולם האפלטוני הזה של צורות מתמטיות נבדל מעולמינו הפיזי , ובעולם הזה אמיתיים הם משפטי המתמטיקה , כגון משפט פיתגורס . המשולש ישר הזווית שאנו משרטטים על נייר אינו אלא העתק לא מושלם –קרוב – של המשולש האמיתי, המופשט. אפלטון גם נגע בטיבה של ההוכחה המתמטית כתהליך המבוסס על הנחות מוצא ועל אקסיומות  כדוגמת האקסיומה הראשונה של הגיאומטריה האוקלידית ( "בין שתי נקודות כלשהן ניתן למתוח קו ישר") בפוליטיאה משלב אפלטון את מושג האקסיומות עם רעיונו בדבר עולם הצורות המתמטיות : " יודע אתה כמדומני, שהעוסקים בגיאומטריה וחשבון וכיו"ב..והריי אף זאת ידעת, שנוסף על כך הם משתמשים בצורות הנראות לעין ודנים על הללו, אך על פי שלא להם מתכוונים הם במחשבתם , אלא לאותם צורות שהללו נמשלות להן, שהרי תכלית דיונם אינה אלא הריבוע כשלעצמו , והאלכסון כשלעצמו , ולא זה שהם מציירים אותו ..הם תרים אחר אותן הצורות , שאיש לא יראה אותן אלא במחשבתו."

דעותיו של אפלטון הן הבסיס למה שקרוי בפילוסופיה בכלל ובדיונים על טיבה של המתמטיקה בפרט, בשם אפלטוניזם.(4) כאן גם נעוצה תרומתו ההיסטורית

במובנו הרחב ביתר, האפלטוניזם מביע אמונה בממשויות מסוימות, מופשטות, נצחיות וחסינות מפני שינוי, שאינן תלויות בעולם בין החלוף שאנו תופסים בחושינו . לפי אפלטון קיומם הממשי של עצמים מתמטיים הוא עובדה אובייקטיבית לא פחות מאשר קיומו של היקום עצמו. לא זו בלבד שהמספרים הטבעיים , המעגלים והריבועים קיימים , אלא קיימים גם מספרים מדומים , פונקציות , פרקטלים ועוד..ושפע משפטים העוסקים הישויות אלה. כל מושג מתמטי וכל פסוק המחונן "באמת אובייקטיבית " הם ישויות מוחלטות הקרויות אוניברסלים. אי אפשר ליצור אותם או להשמידם. קיומן אינו תלוי בידיעתינו אותם . עצמים אלה אינם פיזיים הם מהויות שמחוץ לזמן. בעיני אפלטון הדברים היחידים שיש להם קיום אמיתי ושלם הם הצורות והרעיונות המפשטים של המתמטיקה ורק באמצעותה אנו רוכשים ידע ודאי ואובייקטיבי לחלוטין. משום שכך , בחשיבתו של אפלטון המתמטיקה עומדת בזיקה הדוקה עם האלוהי. בטימאיוס האל הבורא משתמש במתמטיקה לעיצוב העולם. בפוליטאה , בקיאות במתמטיקה נחשבת לצעד חיוני בדרך לידיעת הצורות האלוהיות . אפלטון לא השתמש  במתמטיקה  לניסוח חוקי טבע שאפשר להעמידם למבחן הניסוי . מבחינתו צביונו המתמטי של העולם הוא פשוט פועל יוצא של העובדה" שאלוהים עוסק תמיד בגיאומטריה".

יותר מכל , יחסו של אפלטון לאסטרונומיה מעיד על נטיותיו  התאורטיות, שכן הוא סבור בטימאיוס שיש" להניח את הרקיע לנפשו " , לחדול מן הצפייה בכוכבים ובמסילותיהם ולהתרכז תחת זאת ברקיע המופשט של המתמטיקה . הכוכבים שאנו רואים , גורס אפלטון , אינם אלא בבואות של הרקיע הזה. כדרך שהשרטוטים הגיאומטרים מייצגים ישויות מפשטות כמו נקודה ישר ומעגל . בטימאיוס (5) מתאר אפלטון את מבנה החומר באמצעות חמשת הפאונים \גופים גיאומטרים\מרחביים משוכללים.(אותם כבר חקרו הפיתגוראים ותיאיטטוס התעמק בהם) חמשת הפיאונים (אוקטהדרון, איקוסהדרון, טטרהדרון, דודקהדרון והקוביה) מכיוון שכל הפיאות של 4 היסודות הארציים בנויים ממשולשים קיימת אפשרות מעבר מיסוד אחד לשני. המעבר מתבצע ע"י כך שהצורה הגיאומטרית (6) המתאימה ליסוד האחד מתפרקת למשולשים ואלה מתרכבים חזרה לצורה הגיאומטרית המתאימה ליסוד השני. על פי התפיסה האפלטונית , החומריות מקבל פשר בעזרת צורות גיאומטריות משוכללות הנגזרות מהבינה הצרופה . צורות אלה ניתנות לתרגום מספרי פשוט במונחים של מספרי הפאות, הצלעות והקודקודים של הגופים המרחביים המתאימים לאטומי היסודות. על פי המודל בטימאיוס תהליך הבריאה של החומר (7) הוא הטבעת  הצורות הגיאומטריות המשוכללות , המתאימות לארבעת היסודות ,שהן בבחינת אידיאות מתמטיות . הצורות האלה מקורן בבינה צרופה הן נצחיות והיו קיימות לפני הבריאה וקיימת אידיאה מיוחדת "הכורה" שאינה ניתנת לתפיסה ע"י השכל והיא מייצגת את המקום או החלל.במעבר מהצורות הגיאומטריות המשוכללות הניתנות לתיאור מלא ע"י מספרים , לייצוגן  הקונקרטי בחלל , העתקים שנוצרו מצורות אלה לא היו מדויקים לחלוטין. הכורה הכרחית אם כן לתהליך הבריאה אך היא מעכירה את האידיאות המושלמות . זאת הסיבה שיש יסוד של אי בהירות במציאות שנבראה שלא מאפשר הכרה אמיתית ומלאה שלה. כך למשל ל"ישר " או "לנקודה" מצוירים  יש תמיד שטח, ואפילו עובי אם נסתכל מבעד למיקרוסקופ למשל.

בעיני אפלטון התופעות המרכבות שאנו רואים ביקום אינן חשובות ממש , הדברים הבסיסיים  באמת הם הסימטריות שביסוד  התופעות , ואלה אינן משתנות לעולם . ראוי לציין שזו השקפה שעולה בקנה אחד עם החשיבה המודרנית על חוקי הטבע היות שהתיאוריות המודרניות , המבוססות על סימטריות ועל חוקי שימור הן אפלטוניות.

מתקיים  מימד לוגי אונטולוגי היות שהקו קודם לשטח , השטח קודם לגוף (8) זהו היחס בין הגופים הגיאומטרים לגופים הפיזיקליים. אותו מהלך מחשבה המוביל מן הקו לשטח מוביל מן הגוף המתמטי אל הגוף הפיזיקלי . בשניי המקרים קודם הראשון לאחרון, באשר הוא התנאי הלוגי אונטולוגי של האחר זוהי קפיצה מן המתימטי לפיזיקלי מן הלא מטריאלי אל המטריאלי אך לגבי אפלטון ההבדל בין הפיזיקה לגיאומטריה אינו רלוונטי היות שאפלטון שואל לתנאים לוגים אונטולוגים של העולם ומבחינה זו הגיאומטריה היא תנאי לפיזיקה דבר זה מוצג בספר השביעי של המדינה כאמור.

numbers

וייטהד ואפלטון:

ככל שוייטהד  רואה את אפלטון  קרוב לפיתגוראים  כך הוא רואה את תפיסתו רחוקה מזו של אריסטו. הוא רואה את אפלטון ברוחו הפיתגוראית קרוב לפיזיקה המודרנית  בניגוד לאריסטו. השוני הוא מתודי בעיקרו  אך יהיה בעל תוצאות  מרחיקות לכת לגבי הגישה הכללית בהסבר העולם.(9) הכלל המתודי של פיתגורס ואפלטון היה"מדוד" ואילו אצל אריסטו היה "מיין". כלל המדידה מתבסס על כלל עמוק יותר של האפשרות לבטא הבדלי איכות במונחים של כמות מספרית ואילו המיון בא להבליט את הבדלי האיכויות שאין להעמידם על שום דבר אחר. וייטהד סבור שכל הלוגיקה האריסטוטלית מכוונת לשמש כלי למימושו של הכלל הראשי של מיון ומשום  כך היא עיכבה את ההתקדמות של מדע הפיסיקה בימי הביניים." אילו היו האסכולאים מודדים במקום למיין , כמה יכלו ללמוד ! מיון הוא לדעת וייטהד " מחצית הדרך שבין הקונקרטיות הבלתי אמצעית של הדבר האינדיבידואלי לבין מופשטותם הגמורה של המושגים המתימאטיים. היחס בין איכות לכמות יתקשר פילוסופית למושגי היופי והטוב אצל אפלטון והללו יתקשרו להשגת הפרופורציות הנכונות אלו מצידן מבוססות על יחסים מתמטיים. יש אם כן קשר בין זיקתו של אפלטון לאספקט הכמותי , למדידה ולמספר בגלל השקפה רחבה יותר על המתמטיקה סבור ויייטהד . למשל תפיסת היופי היוונית שאפלטון דגל בה שמחברת בין ההיבט האיכותי והכמותי במבנה העולם. המתמטיקה אם כן לא עוסקת רק בכמויות ומספרים אלא גם בחקר דפוסיי קשרים ויחסים במופשט מן המתייחסים המיוחדים ומאופניי הקשר ביניהם. מבחינה זו מבוסס מושא חקירתה של המתמטיקה על עיקרון מטאפיזי האומר שהיחס והקשר הם ממהותה של כוליות הדברים והם הם המפתח האמיתי להבנת כוליות זו, כלומר היחסות חודרת את היקום ללא שיור.(10) בטימאיוס דן אפלטון "בבית הקיבול" כאחד היסודות האחרונים של עולמו הפיזיקלי. וייטהד סבור שהוא מעודן יותר ממושג החומר של אריסטו גלילאו וניוטון. הזמן-מרחב של הפיזיקה המתמאטית המודרנית הנתפס במופשט מן הנוסחאות המתימאטיות המיוחדות החלות על ההתרחשויות שבתוכו, לדעתו זהו כמעט בדיוק בית הקיבול של אפלטון. העולם המאתימטי האפלטוני הינו עולם נצחי , בלתי משתנה, שמעולם " נוצר "(11) אין בו "מפץ גדול". על פי המודל האפלטוני האל לא ברא את העולם "יש מאין" והיה מוגבל מאוד בביצוע תהליך הבריאה הן  ע"י האידאות  והן ע"י ה"כורה" בה הטביע אידיאות אלה. אריסטו(בספרו מטאפיזיקה) האמין בקיומן של ישויות  אך לא קיבל את תורת האידאות של אפלטון וסבר שיש להתחיל את חקירת ההוויה מעולם  התופעות המוכר ע"י תפיסה חושית ישירה. ורק מכאן לנסות להגיע לעקרונות המפשטים העומדים ביסודו של העולם שיש בכוחם להסביר את המציאות הנצפית. לגבי אריסטו המתמטיקה חוקרת את המציאות הפיזית באמצעות הפשטה מתוך אי התחשבות בחומר , בשינוי ובתנועה הקיימים בעולם. במילים אחרות המתמטיקה הינה אידיאליזציה של הטבע ובמובן זה תחום יישומה מוגבל וגם חשיבות מסקנותיה מגבלת.

האם יש למתמטיקה קיום שאינו תלוי בשום דרך בשכל האדם ?ובמילים אחרות , האם אנו רק מגלים אמיתות מתמטיות ? או שהמתמטיקה היא המצאה אנושית . אם יש קיום למתמטיקה באיזשהו מרחב מופשט  מהי הזיקה בינו לבין המציאות הפיזית ? כיצד זוכה מוח  האדם (שמגבלותיו ידועות לנו )בגישה לעולם חסין מפני שינוי  המצוי מחוץ למרחב ולזמן , ומצד שני אם המתמטיקה אינה אלא המצאה אנושית ואין לה קיום מחוץ לשכלנו , כיצד ניתן להסביר את העובדה שהמצאתן של אמיתות מתמטיות  כה רבות  הטרימה שאלות על הקוסמוס  ועל חיי האדם…הפילוסוף הילארי פטנם  נוקט עמדת ביניים הקרויה ריאליזם – זוהי עמדה המאמינה באובייקטיביות של השיח המתמטי ( כלומר פסוקים הם אמיתים או שקריים והסיבה לאמיתותם אן לשקריותם נמצאת מחוץ לאדם), אבל בניגוד לאפלטוניסטים – אינם רואים עצמם מחויבים לקיומם  של "עצמים מתמטיים".(12).

מבחינת אפלטון  המתמטיקה היא אוניברסאלית ומחוץ לזמן וקיומה הוא עובדה אובייקטיבית שאינה תלויה באדם. האדם מגלה את המתמטיקה כשם שמיכלאנגלו תאר את פסליו כקיימים בתוך השיש, וכל שמוטל עליו הוא לחשוף אותם. חיתוך הזהב , מספרי פיבונצ'י, הגיאומטריה האוקלידית  ומשוואות איינשטיין, כל אלה הם חלק מאותה  מציאות אפלטונית  הנשגבת מבינת האדם. המצדדים בתפיסה האפלטונית כמו הלוגיקאי קורט גדל שאמר על המושגים  המתמטיים "שהם מייצגים היבט של מציאות אוביקטיבית "(13). רוג'ר פנרוז הפיזיקאי מתמטיקאי המאמין כי משפטי  גדל מדברים  בתוקף רב בזכות עצם קיומו של עולם מתמטי אפלטוני בספרו צללי הנפש  הוא גורס " אמת מתמטית אינה נקבעת בשרירות לב , לפי חוקיה של איזו מערכת פורמאלית ' מעשה ידי אדם', אלא יש לה צביון מחלט . המתמטיקאי הארדי האמין כי תפקיד האדם הוא " לגלות " את המתמטיקה , זו מחכה לסייר שיגלה אותה..

על הבחירה באפלטון לעבודה זו:

ורנר הייזנברג  סבר (14) בהקשר לרקע הפילוסופי של התפתחות הפיזיקה המודרנית  מצוי רכיב אפלטוני שאפשר את תורת היחסות ותורת הקוונטים ולמרות האמפיריציזם , המטריאליזם והפוזיטיביזם, התמידה מגמה אפלטונית או פיתגוראית מסוימת מאז ימי גלילאי וניוטון שתרמה בסופו של דבר להבנות  היות שהן היחסות והן הקוונטים דרשו דרגה גבוהה של הפשטה של איפיון חלקיקים ע"י מספרים קוונטים ובאמצעות חיפוש אחר סימטריות יסודיות ולא אחר החלקיק עצמו. המרכיב האמפריציסטי מטריאליסטי שברקע הפילוסופי מעכב את ההתקדמות בפיסיקה של החלקיקים . נדרשות לדעת הייזנברג צורות מתמטיות להסתכלות במושגים הפיזיקליים ולכן גוברת החשיבות של הפשטות המתמטית מאשר לעקביות. כאן גם המקום לציין שיש המאשימים את ההידרדרות המקדמת של ההיסטוריה של המדע דווקא בגלל טענת אפלטון שלאמת מדעית ניתן להגיע באמצעות התבונה לבדה , תוך התעלמות מחלטת מתצפיות אמפיריות.

פרופ' מריו ליביו טוען בספרו חיתוך הזהב (2003) שאחד הפתרונות המוצעים לתעלומת עוצמתה של המתמטיקה בהסברת הטבע כרוך בהכנסת תיקון ברעיון האפלטוני :" תפיסת אפלטון המתוקנת " גורסת כי אם חוקי הפיזיקה ניתנים לניסוח כמשוואות מתמטיות , אם מבנה היקום הוא פרקטלי, אם הגלקסיות מסדרות את עצמן כלוליינים לוגריתמיים,- הריי זה מישום שהמתמטיקה היא שפתו של היקום וביתר פירוט תפיסה זו מניחה שיש לעצמים המתמטיים קיום אובייקטיבי שאינו תלוי כלל בשאלה  האם הם ידועים לנו או לא . מתמטיקאי בשם א. פיקובר ב-יבמ כתב בספרו (נול האלוהים) "אינני יודע עם אלוהים הוא מתמטיקאי , אבל המתמטיקה היא הנול שבו אורג אלוהים את מרקם  היקום.

מראה מקומות:

א.צ בראון , אפלטון בעיני ויטהד בתוך עיון רבעון פילוסופי עמ 223 .

  1. כתבי אפלטון, בתרגום ליבס ,משל המערה פוליטאה ז  שוקן ת"א 1979.
  2. מריו ליביו , האם אלוהים הוא מתמטיקאי  עמ 44  אריה ניר ת"א 2010.
  3. שם,45.
  4. כתביי אפלטון כרך שלישי דיאלוג הטימאיוס  בתרגום ליבס  שוקן ת"א 1979.
  5. יקיר שושני , חומר ורוח  , אוניברסיטה משודרת עמ 16-17 משהב"ט ת"א 2008.
  6. שם, ע"מ 208.
  7. ש.שקולניקוב , על משמעותה האפיסטמולוגית של תורת המספרים האידיאלים לאפלטון עמ 198 בתוך עיון רבעון פילוסופי כרך כ.
  8. א.צ בראון אפלטון בעיני וייטהד עמ 223 מאמר מתוך עיון רבעון פילוסופי .
  9. שם,עמ 224.
  10. ארנון עברון , משפטי גדל ובעיות היסוד של המתמטיקה , עמ 104 ת"א משהב"ט 1998.
  11. מריו ליביו, האם אלוהים הוא מתמטיקאי עמ 244 . אריה ניר ת"א 2010.
  12. מריו ליביו , חיתוך הזהב , עמ 255 אריה ניר ת"א  2003.
  13. ורנר הייזנברג , הרקע הפילוסופי של הפיזיקה המודרנית ,עמ 11.13 מתוך עיון רבעון פילוסופי כרך כ"ו תשלה.

מקורות נוספים וביבליוגרפיה:

  1. שבתאי אונגרו , מבוא לתולדות המתמטיקה כרכים א-ב  משהב"ט ת"א 1989.
  2. frege.g 1884. the foundation of arithmetic.2nd revised ed..1980,London:Blackwell.
  3. Russel.b.the analysisof mind .london,1949
  4. Russel.b, introduction to mathematical philosophy,London.1963.
  5. Penrose.R; shadows of the mind .oxford university press.1994.

 

 

מזל שור 20.4 -20.5

הערה

המיתולוגיה של מזל שור

bull

במיתולוגיה היוונית שור הוא סמלו של זאוס, אבי האלים. זאוס מופיע בדמות השור פעמים רבות כשרצה לפתות נשים . השור נולד מהזיווג  בין פסיפיאה , אשת מינוס , לשור הלבן ( המיתולוגיה היוונית 2000). הצאצא הוא המינוטאורוס , יציר כלאיים של שור –אדם. המינוטארוס נכלא במבוך של דדלוס והומת בידי תזאוס. השור הוא דמות הפיתוי המיני של זאוס היות שכשהשתמש בתחפושת של שור הצליח לחטוף את אירופה בתו של פינוקס מלך פניקיה. השור הלבן, הלא הוא זאוס חטף אותה לכרתים .השור מזכר מיתולוגית גם במטלה השביעית של הרקולס, במסגרת משימותיו האתגריות. כאן הוא אמור היה לתפוס את השור הלבן, אותו שור שפוסיידון שלח ממעמקיי הים למלך מינוס . מינוס נדר להקריב את השור לאל, הפר את הבטחתו ושמר את השור לעצמו. פסיפאה אשתו התאהבה בשור הלבן וגם שכבה איתו. לאחר האקט המיני השור הפך אלים ופרוע והרקולס הצליח להשתלט עליו. השור המשיך בדרכו עד למרתון ולבסוף, כאמור, הומת בידי תזאוס.

מזל שור מייצג את האדמה, הקביעות והעקשנות הטריטוריאלית אך לא רק, הוא גם מזל של יצירה, של מוסיקה ונפש. הדינמיקה העמוקה המקופלת בשור, הנעה בין מטריאליזם וגשמיות לבין נפש ויצירתיות , פותחת צוהר להבנת נפש האדם כמימד בתנועה ולא כמצב קבוע במקומו. כאן המיקוד הוא בדינמיקת הגומלין עם המזל הקוטבי לו בגלגל המזלות, העקרב. מתח הניגודים בין השור לעקרב מייצג וממחיש בצורה מרתקת את רעיון ההפכים המשלימים, זרימה דו-סיטרית ומתח קוטבי המעוגן בצורה מעניינת בזודיאק . מימד הקוטביות פועל לא רק ברמת הפרט אלא גם ברמת הקבוצה בצורה רחבה יותר. מאחר ובאסטרולוגיה קיים רעיון העידנים, עידן אסטרולוגי נמשך כ-2160 שנה בערך. נקודה זו מביאה אותנו כעת להמצאות בעידן הדלי. לפניו הינו בעידן הדגים וסיבוב נוסף אחורה בסרט הפילים האסטרולגי מגלה את עידן הטלה של יון וספרטה. הרלוונטי כעת לעינייננו הוא עוד קצת רוורס… לעידן הקודם לטלה, עידן השור.

pyra

מצריים הקדומה  כ-4500 שנה אחורנית.

הפירמידות והספינקס בגיזה שליד קהיר מעידים יותר מכל על עצמתה של האסטרולוגיה והידע הכוכבי של התרבות המצרית הקדומה. למצרים היה פולחן הפר המקודש מקושר לאל סרפיס . ההמנון המצרי התבסס על שור שדוחף ופותח בקרניו את דלתות האביב. בהתאם לעיקרון קוטביות, פיצוי והפכים משלימים זה את זה, עידן השור של מצריים העלה בעוצמה את מזל עקרב והביאו לביטוי דומיננטי בולט וברור כשמדובר בהתבוננות מערכתית-קבוצתית. עקרב מייצג מנקודת מבט אסטרולוגית את רעיון המוות והלידה מחדש . מצרים של עידן השור הפכה עקרבית במהותה ובסממניה הפנימיים והחיצוניים שהם העולם הפירמידלי , הספינקס והאובליסקים בלוקסור , שרובם מבטאים עוצמה חומרית שווארית גדולה ומסיבית. אך מימדים אלה למעשה נועדו לבטא את העיסוק האינטנסיבי של המצרים במוות העקרבי . (אחד הרעמססים העוצמתיים כונה " מלך עקרב") הפרעונים עסקו בפולחן המתים אך המת עובר שינוי , מטמורפוזה עקרבית של מוות ולידה מחדש , הפעם לאל.

ההתחדשות העקרבית מיוצגת ברעיון החניטה של הפרעון וקבורתו בפירמידה. הפרעון המצרי לא מוותר על הגוף הפיזי השורי , הרי הוא רק תחנת ביניים בדרך למסע , להתחדשות ולחיים במימד אחר . החניטה היא עקרבית היות שמטרתה הוא שימור והתחדשות בעולם אלוהי . הפירצידה היא מבנה העוגן על הקוטביות השורית=עקרבית כמקום של מוות ולידה מחדש . סוג של תחנת ביניים. הספינקס הוא השלמת קוטביות המזלות אריה = דלי לייצוג צלב המזלות הקבועים. מערכת זו של זרימה וזיקה בין המזלות המגולמת במבני השור הענקיים במשך אלפי שנים מראה את עומק ההבנה המצרית לחוקיות הקוסמולוגית וההקשר שיש לה לזמנים , תקופות ונפש האדם .העקרב מקפל בתוכו את התובנה העמוקה של הנפש המצרית הרואה בחיים פרוזדור צר לקראת הדבר החשוב –המוות. הפרעונים לקחו עימם לקבר זהב ורכוש בכמויות  שהפליאו את חוקרי הפירמידות, כה עזה הייתה אמונתם בגילגול הצורה העקרבי ובהתחדשות. כאן המקום לציין שיציאת בני ישראל ממצריים מייצגת תפיסה רוחנית שונה העוגנת לא על המוות אלא על הבחירה בחיים ללא הדרמטיזציה הפרעונית מצרית. לאחר חציית ים סוף מופיעים 12 המחנות ( המייצגים את 12 המזלות) כנגזרת של הוצאת ידע אסטרולוגי פירמידלי ממצרים, עמוד האש (יסוד האש) שהלך לפני המחנה בלילה, עמוד הענן (יסוד האויר ) שכיוון וניווט ביום והאקט של בקיעת ים סוף משלים את היסודות מים ואדמה. הפעם מכוח עליון ללא ייצוג חומרי הבנוי מאבנים. משה מנתץ את עגל הזהב והמסר הוא מסר פילוסופי יהודי עמוק . החומר לא קונה בלעדיות על התודעה האנושית. זוהי שונות מהותית מהמימד המצרי מטריאלי זהו זיכוך מהמטריאליזם השורי מצרי של הפירמידה. העם מתמקד רק באלוהים והוראותיו. דגש נוסף הוא האכילה מעץ הדעת שמביאה למודעות מחשבה ושפה . הללו לא חומריים . מבחינת היהדות העולם הוא תולדה של אנפורמציה , החומר רק מציית למידע . אם אדם וחוה היו אוכלים מעץ החיים זה היה רכישת הסממן הפרעוני מצרי של אמונה טוטלית בגוף ובפיזיות , של חיים לתמיד. בנצרות גופו המעונה של ישו על הצלב הוא כפרה על החטא הקדמון .האכילה מעץ הדעת מעוררת את המודעות לעירום השורי =עקרבי וחטא תאוות הבשרים החומרית, הרגעית, הזמנית. זוהי תגובה הנובעת מפחד , מעובדת היותו של הקיום הפיזי מוגבל , חולף ומתכלה. כך הם ביטאו חוסר אמונה בנצחיות האלוהות , גורשו מגן עדן לעבוד את האדמה בזיעת אפיים כנאמר בבראשית ג' 17.

…."ארורה האדמה בעבורך, בעיצבון תאכלנה, כל ימיי חייך." ישנה כאן למעשה הנחה המעוגנת בקוטביות של שור עקרב: האדם, בגלל המימד הפיזי – חומרי – בשרי של השור, שרוי בעצם בחטא ולכן צריך להתעלות על הקיום הגופני. הפיזי, חומרי השורי מביא לאשליית זמניות וקונה אחיזה חומרית מינית בהכרה האנושית. זוהי מגבלה שיש להתגבר עליה. שליחותו המשיחית של ישו בן האלוהים היא למות על הצלב. חנה שכטר , בספרה "התנ"ך כמשל" (2008) טוענת שמחבר משל עץ הדעת הכיר את התרבות המצרית שהאמינה שורית = עקרבית בנצחיות האדם שנשאר לנצח בגופו שלו, אם לא בעולם הנגלה אזי בעולם חלופי לאחר מותו. האיסור לאכול מעץ החיים הוא התרסה כנגד הבלעדיות השורית האסטרולוגית שקנתה אחיזה בעידן השור בנפש המצרית. האכילה מעץ הדעת מביאה עימה פיצוי כי יוצרת מודעות לנצחיות מסוג אחר . ליצירת חיים, להמשכיות של צאצאים במקום להיות נצחי בגופו הנצחיות תקבל ביטוי בשרשרת הדורות . שור הוא מזל הקיניין והרכוש . לאחר שאדם "ידע את אשתו ותהר "חוה אומרת בנימה שורית:"קניתי איש את –יהוה", המשמעות של קניתי היא "יצרתי" , האדם הוא תוצר הפקה משולשת : אלוהים , גבר ואשה. המשמעות של "קניתי" היא "יצרתי" , שכטר (239) גורסת שרק אחרי שאכל מעץ הדעת נוכח האדם לדעת שאינו יכול לאכול מעץ החיים. "אהיה אשר אהיה" (כך אומר אלוהים למשה שמות ג -14) מרמז על עתידנות ואפשרויות פתוחות ולא מעגליות אסטרולוגיות כתפיסת מצריים. לינאריות מחליפה מעגל , חופש בחירה מחליף דטרמיניזם. בתנ"ך אין עולם חלופי כמו במצרים ואין גם צורך בעולם חלופי במחשבת התנ"ך. אחרי כל שלב בבריאה אלוהים אומר "כי טוב". יציאת מצריים אם כן היא מהפיכה רעיונית פילוסופית מחשבתית ומחשבת התנ"ך היא ריאקציה כנגד תפיסת הבלעדיות השורית =עקרבית המצרית. התנ"ך אוסר על המחשת האל וסגידה למסיכות ופסלים. למופשט אסור להפוך למוחשי וליצור אולי מגמה חומרית דטרמיניסטית בנפש האדם. היהדות ממוקדת בטקסט , הכתב הוא הטריטוריה המקודשת והלא חומרית של היהודי. היהדות אימצה את השפה והחליפה את הטריטוריה השורית בירושה הכתובה, בספרים.

הבעיתיות הפסיכולוגית העמוקה של מזל שור נובעת מהפחד המגיע מהקוטביות העקרבית , פחד מכיליון שעלול להוביל למטריאליזם מוגבר ולצרכנות מפרזת ודגש מיני לא פרופוציונלי. היציאה מצרים במובן מסויים היא המשל של ""לך לך".. של אברהם אבינו כסימן למרחב אפשרויות המעוגן בבחירה חופשית שאלוהים נתן לאדם. אך כדי לזכות בבחירה יש לוותר על הטריטוריה השורית הישנה שאם תקנה בלעדיות הכרתית אצל האדם תביא לתפיסה דטרמניסטית מצרית. מיקוד תנ"כי נוסף בשאל החומרנות השורית הוא בסיפור קורח ובני עדתו (במדבר ט"ז) בו הם נבלעים באדמה ויורדים חיים שאולה…השאול וכל מה שמתחת לרדמה נחשבים עקרביים באסטרולוגיה . זהו איתות אזהרה תנ"כי  המצביע על הסכנות הטמונות בתפיסה גשמית חומרית מידי של מזל שור . בדיבר העשירי נאמר "לא תחמוד בית רעך …אשת רעך..שורו..ואמתו.. על האדם מוטל להתגבר על תאוות הרכושנות והקיניין ובכפוף לזרימה המקוטבת של שור-עקרב להימנע מקינאה עקרבית באחר בגלל כסף ורכוש . קינאה היא מטריאליזציה של הנפש . ניתן לראות במצות השמיטה סוג של הגבלה ומיעוט האדמה השורית ביהדות. בשנת השמיטה חוזרת האדמה המנוצלת על ידי עובדיה לבעלות האלוהים, בוראה וקונה את זכותה להתחדש ולחדש את כוחות הפיריון שמצויים בה.

פאודליות אדמה מיניות ופיריון

בהתבוננות היסטורית  אחרת קיבל מזל שור ביטוי קניין ואדמה מובהקים בתקופת הפיאודליזם במאה העשירית עד המאה השתיים עשרה . בתקופה ההיא רווח מנהג שכונה בנפיקיום , שמיקד את הקיניין השורי בטקס בשם הומגיום. ההומגיום היה בעצם שבועת נאמנות של הוסל לשליט, לפיאודל. הפיאודל שולט בכפופים לו , הוסלים. אלה מצידם מקבלים קרקע לעבד אותה ובתמורה הם נשבעים לנאמנות לפיאודום. זהו מימד שורי שקושר בין האדמה – הרכוש , והנאמנות –הקביעות. הרכוש כאן הוא מרכזו של הסיפור הפיאודלי-שורי.

eric noimanאריך נוימן (1905-1960) פסיכולוג מהזרם של יונג , מדגיש בספרו " אמור ופסיכה" (1950) את העובדה שבטקסים ששולבו בהם פיריון, חקלאות שורית ומיניות עקרבית, בוצעו סירוסים של זכרים לאחר שהגיעו לפורקנם המיני. הפסיכיאטר השוויצרי קרל גוסטב יונג (1875-1961) כתב על בני הווקנדי באוסטרליה שחופרים בור שנראה כפות נקבי , רוקדים סביבו בלילה ותוקעים בו חניתות כסמל לפאליות תוך צעקות  " זה לא בור אלא אשה". בסציליה סגדו לאלות פיריון וחקלאות באורגיית " הקוטיקקה" שבמהלכה הצעירים פגמו בעצמם מינית . ריקודי זימה כגון אלה נועדו לבטא את המעגליות השורית עקרבית המעוגנת במתח קוטבי. הכוונה היא להפוך אנרגיה מינית לעבודת אדמה שורית תוך שימוש בסמליות ההזרעה ההיריון והלידה . באותו מקום מוסיף יונג שהנוהג העתיק של " משכב כלולות" בשדה נובע מן הצורך להעניק לו פוריות, ובכך לתת לרעיון האסטרולוגי יותר תוקף שלפיו בהפריית אשה (עקרב) ובהפריית אדמה (שור) ישנה הקבלה. ביוון הקדומה התנהלו חגיגות מין ופיריון כדי שהשדות יניבו והמקנה והבהמה יתרבו. הקשר בין האדמה השורית  להשפלה ולנחיתות ולהקזת דם עקרבית מתקיים בגלל מלחמות המתנהלות על טריטוריה , קיצוניות וקנאות עקרביים  מהווים בסיס ועילה לאיבה בין ישראל והפלשתינים הנאבקים על אדמת מריבה , כשהמוקד הוא ההתנחלויות הישראליות. כפריים וחקלאים במקומות שונים בעולם הפכו קרבן לעריצות בתקופות היסטוריות שונות. התנאים המשפילים בשדות האורז של הודו-סין או כלפי הפועלות הערביות העובדות כפופות גב בשדות התות שבשרון, כל אלה באים בהקשר של חיבור גוף ונפש ברעיון האסטרולוגי הכורך אותם יחדיו ללא הפרדה . שור מתקשר לגרון , לעורף ולצוואר, "קשה עורף" נהוג לומר על העקשן השורי. ג'ורג' בוש מי שהיה הנשיא ה-41 של אמריקה, לעג בזמנו לאנשי ארקנסו שאותה הציג כמדינת עוני ובערות . וזאת מהסיבה שהיאנקים מהצפון של ניו אינגלנד , בוגרי האוניברסיטאות היוקרתיות , רואים בדרומיים , בתושבי המדינות השוריות , החקלאיות  כארקנסו, נחותים  " אדומי עורף" (רד נקס), כפי שהם מכנים אותם בבוז.

המתח הקוטבי בין שור ועקרב  בא לידי ביטוי כשאנו מבקשים הלוואה בבנק . הבנקאי הוא ייצוג של הפיאודל השורי היות שמחזיק את קופת הכסף , אך במהירה הבקשה הכספית להלוואה או למשכנתא הופכת לחקירה עקרבית וירידה לקרביים הכלכליים של יכולותינו. כמה אנו מרוויחים בדיוק , מהם הביטחונות שלנו ללקיחת הכסף, מה עם ערבים לחתימות . זוהי הקבלה להתערטלות המינית העקרבית בכדי שנקבל את מבוקשינו . הבנק ידע עלינו הכל ומרגע החתימה על ההלוואה אנו משויכים איליו והופכים לקיניינו בשל חובנו איליו. כך גם יחסן של מערכות המיסוי של המדינה אל מול הפרט . הן דורשות מאיתנו להתפשט ולהציג את כל מה שיש לנו , בבנק , וברכוש והיכן שרק אפשר .

מאחורי האנרגיה הכלכלית השורית עומדת משאלה מינית , ומאחורי המשאלה המינית של עקרב מסתתרת כוונה כלכלית שורית. אלה שניים שהם אחד . נפש וחומר המשוואה האיינשטנית על שקילות חומר ואנרגיה מקבלת כאן ביטוי מעניין במשקפיים אסטרולוגיות. העקרב הוא האנרגיה השור הוא החומר.

shutterstock_334716251

שור ברמת הקבוצה – ספרד וישראל

ספרד מאפשרת להתבונן ולחוות  את מימד המתח הקוטבי של שור-עקרב . השירה כמאפיין של מזל שור (גרון במימד הפיזי) מפורסמת אצל הזמר חוליו איגלסיאס  המרטיט את לבבות הנשים באולמות ובאיצטדיונים. שנים קודם לכן ביטא את הכישורים המוזיקליים ילד בשם חוזליטו שהמבוגרים שביננו יזכרו אותו בודאי. חזנים וטנורים משוייכים למזל שור . לוציאנו פברוטי הטנור המפורסם האמין שהדינמיקה השורית-עקרבית משפיעה על קולו. הכוונה היא שסקס לפני הופעה , כך לדעתו של פברוטי , מועיל לקול . פברוטי סיפר בראיון חושפני לעיתון הגרמני "בונטה" שמעריצות התוודו לפניו כי עברו חוויה מינית סוערת כששמעו אותו שר… אולי זו הסיבה שמכר את קולו לחברת כרטיסי האשראי " אמריקן אקספרס" בתשדיר פרסום. הפיצוי העקרבי הספרדי בא לידי ביטוי בעברה ההיסטורי של מדינה זו בדמות התוקפנות האכזרית שהונהגה שם בתקופת האינקוויזיציה . אנשים נאלצו להתוודות על "פשעיהם" כביכול, הם עונו, נשרפו, הטבעו ונתלו , והכל כדי להודות עקרבית במשהו שכנראה כלל לא עשו . היו אלו הלשנות מכוונות ויזומות שבעטיין הם מצאו את עצמם במרתף העקרבי. המימד השורי מעצם  בספרד במלחמות השוורים , אירוע בולט ומפורסם לאורך השנים. הסופר המינגווי בספרו "קיץ מסוכן" המטדור והפר הופכים לאחד ברגע שהחרב ננעצת בפר . המינגווי מעצים את הדינמיקה השורית-עקרבית בתיאורי המוות. צורת ההריגה של הטורו (השור) היא הריגוש של המטדור , ריגוש ההמון הצופה.בסמליות המיתית העמוקה  של האסטרולוגיה חיסול השור מייצג את מות הגוף הפיזי , את השיחרור מחומרנות וגשמיות. זוהי חווית המוות העקרבי שחסר את החניטה הפרעונית. נשים ביציעים מסירות פרטי לבוש תחתון ומשליכות לזירה, על המטדור הצעיר . אלפי נשים מכל רחבי ספרד באות לחזות בסמל המין החדש . הצרחות הממלאות  את חלל האיצטדיון הולכות וגוברות ככל שטכס ההריגה מתארך . דומה שהאינקוויזיציה קמה לתחייה ומתחדשת באיצטדיון. השור משפל עקרבית ומתייסר עד לדקירה הגואלת , הכל להנאתו המינית של הקהל.blood and sand

יש גם כסף גדול, השחקן רודולף ולנטינו בן מזל שור (6.5.1895) הופך בסרט "דם וחול" (1922) בו משחק מטדור לעשיר ומצליח בעקבות כישוריו , ולנטינו היה סמל של פיתוי מיני עקרבי.

 

ישראל נולדה  ב-14.5.1948 כבת מזל שור, היא מקפלת בתוכה באופן מובהק את המעגליות השורית-עקרבית . היא מבטאת את המזל עוד מזמן שהחלוצים ייבשו את הביצות , מימי המושב והקיבוץ, כשהחקלאות היתה חלק מאתוס ההתיישבות , ועד להתנחלויות של היום. ישראל מבטאת את השור במימד הנדל"ני המוגבר שיש בה , בקופסא הכחולה של הקרן הקיימת בנטיעות ט"ו בשבט , ובסברס הקוצניים שמשמשים לה כסמל., במילים כמו "תכלס" , או "בשטח"…אלו הן מילים " קרקעיות" של מזל שור , ממש כמו הלילה החיוור היורד על עמק יזרעאל…או אדמה אדמתי …הקשר לקרקע בולט ונמשך החל משיריי העבר המפורסמים ועד לקו בר-לב וקבלני העפר בסיני של 1973.

israel born

העקרב לא מאחר להופיע: ועדות חקירה מוסד שב"כ , משטרה , פיגועים, מוות, עצב ושכול , כישלון מודיעיני עקרבי ב73 של מלחמת יום כיפור ומנהיגים ילידיי המזל כגולדה מאיר (3.5.1898) ומשה דיין (20.5.1915) . פרשת המרמרה  והקומנדו הימי העקרבי …וכמובן הקומזיץ …המנגל , שהריי אש היא ייצוג עקרבי .." הו את אדמתי שבנו אלייך " הוא פזמון שורי . הסחיבה מהלול של ימי הפלמ"ח היא  "הפשע העקרבי" . ישראל נולדה מהשואה , מהשריפה העקרבית הגדולה וממותם של ששת המיליונים . האדמתיות של ישראל השורית היא תגובה לחור השחור שהותירה השואה , מטריאליזציה של הנפש הקולקטיבית המגיבה לארובות העשן  של מחנות ההשמדה העקרביים. רגבי האדמה והחומרנות הגואה , קניונים וצרכנות כהיאחזות בפיזי , בחומרי , כל אלה הופיע, אולי בגלל פחד הקיים בנו מאז השואה.

shopping

הקניון , תא המדידה וכרטיס האשראי

מאחר ושור הוא המזל האסטרולוגי של צרכנות ותפיסה חומרית גשמית של החיים, הוא כנראה המנוע העיקרי שעומד מאחוריי מרכזיי הקניות, הקניונים. אתה מסתובב מהופנט מהשפע שהקניון מציע מסונוור ממגוון המוצרים , אין רגע של ריקנות , המלאות עולה על גדותיה, לב ליבה של החומרנות השורית. בקניון מולך כרטיס האשראי , מקודד בשקט את הזהות שלנו , מעורר אותנו למחשבה המרקסית , כן של אותו בן מזל שור…על ההון המעמד והשונות הכלכלית בין אנשים. ככל שבידינו שקיות רבות יותר , כנראה נהיה מרוצים יותר מההתאמה שלנו למציאות החומרנית שורית , מה שכרטיס האשראי מאפשר. הכרטיס משחרר ולו רק לרגע מהקוטביות העקרבית של הפרולטריון המרקסיסטי, הוא קיבל אישור  ועכשו " מאמינים לי, אני בצד הנכון …" זוהי התאמה למילה קרדיט שמקורה הלאטיני  הוא  credere שפירושה להאמין. האשראי אכן מחפצן אותנו , אך גם קושר אותנו לעוד מימד והוא זמן העתיד. אנו נקשרים אל העתיד בהתאם לתאריך החיוב של הקרדיט  זהו סוג של אישוש לנפש על מימד הזמן . בחנות אנו ממששים את הבגדים ומחטטים בין הקולבים זהו סממן פיזי כמעט מיני עקרבי . מתחיל במבט עובר למגע, וממשיך לשיא האינטימיות בתא במדידה בו התשוקה ללבישת הבגד מתממשת (רולנד ארוחת בקר עם סוקרטס 2009) עם לבישת הבגד החדש . הבגד משחרר אותנו מנחיתות עקרבית , רגע של דימוי חדש …כן אנו שווים את זה.. תא במדידה הוא תרפויטי היות שמאחוריי המישוש –לבישה-רכישה מסתתר עומס פסיכולוגי כבד בנפש . הקניון ישחרר זאת לכמה שעות ולא יותר. תא המדידה מהווה מטמורפוזה עקרבית המגיבה בקוטביות לשור כסוג של שינוי זהות ולידה מחדש . נכנסנו לתא ויצאנו אחרים , החנות מרכיבה לנו זהות חדשה. בכניסה לחנות תשאל המוכרת" אפשר לעזור ". ?  " אין צורך" , תבוא התשובה המתנצלת , רגע לפני "הפשע" רגע לפני המגע הממשש, דקות ספורות לפני השיחרור הגואל מזהות דטרמיניסטית  " אני רק מסתכל". בתא המדידה לאחר הלבישה , הדמות במראה המביטה בנו היא מישהו אחר .

sexand-the-city

ב"סקס והעיר הגדולה" חבורת הנשים מצויות במרחב הקוטבי שבין המזלות שור ועקרב, המרחב הקפיטליסטי צרכני של קניות וסקס . שמלות ונעליים, דייטינג עם בחורים, בחורים עם כסף זוהי צרכנות שורית וסקס עקרבי  מסתבר שהללו הולכים יפה ביחד. הקינאה העקרבית מגיבה במעגליות לקפיטליזם הצרכני של השור ואכן קוטביות זו בעוגנת במתח של רכוש וקינאה היא מעמודי התווך של הקפיטליזם.

drorדרור הלוי בספרו " מזמן למרחב ולהפך"(2011)  טוען כי השופינג הוא הצורה האחרונה שלובשת הספירה של פעילות ציבורית. השופינג הוא הדחף של הקפיטליזם לשכפל את עצמו עד לאינסוף בעודפות ודחיסות של מוצרים וצרכנות. אנו כבר מצויים אחרי נקודת ההתכה עמוק בתוך הנשורת שלאחר המימוש השורי במגה סטרוקטורה צרכנית.

שוורים מפורסמים

מרק צוקרברג(14.5.1984) מייסד פייסבוק ושווה עשרות מילארדי דולארים אין כלל צורך להכביר מילים בעיניין צוקרברג…

ווליאם שקספיר (23.4.1564). יצירותיו כמו מקבט, המלט, המלך ליר ואותלו רוויות במוטיבים העקרביים הקוטביים למזלו השורי בהתאם לעיקרון הפיצוי וההשלמה של קטבים בגלגל המזלות. המימדים של בגידה, נקמה והלשנה, מוות ואובססיה ומניפולציה הינם המוטיבים המרכזיים ביצירותיו. מקבט שואף למות, יוליה של רומיאו מתאבדת, הדיכאון העקרבי של המלט  ושאלתו המפורסמת" להיות או לא להיות" הינם התוכן הלא מודע העקרבי הטמון בכל שור ומחכה לביטוי. כך גם הבגידה והירושה העקרביים ב"מלך ליר" ומותה של ליידי מקבט. מעניינת העובדה האסטרולוגית שהשחקן ששיחק בסרט "אותלו" (1952)" ב"מקבט" (1948) וב"מלך ליר" (1953) שקולו הגרוני העמוק זכור עוד מאז הוא אורסון וולס, בן מזל שור שנולד ב6.5.1915. ולדימיר נבוקוב שכתב את " לוליטה" (1955), ספר העוסק במיניות ופיתוי עקרביים במהותם.

קרל מרקס (5.5.1818) הוא דוגמא מצויינת לאיפיון מזל שור היות שהמוטיבים המרכזיים בכתביו "הקפיטל" (1867) והמניפסט הקומוניסטי (1848) קשורים לבעלות ולהון . מרקס עמד על מצוקת האיכרים השוריים , שחוקי הקרקע שחלו עליהם היו ביטוי לאינטרסים של בעלי הקרקעות עצמם. מרקס הוא שור היות שלא האמין במפשט ובאלוהים או באידאות נשגבות וטען כי כל בני האדם הם השתקפות של המטריאליזם השורי וכוחות השוק. האדמה השורית היא לגביו הבסיס לכל מבנה העל האחרים. ההתמקדות בקיניין הפרטי היא לב ליבו השורי של מרקס.

זיגמונד פרויד (6.5.1856) ההוגה היהודי המפורסם עסק ברפואה ופסיכואנליזה של הנפש ומייצג מצויין את הצלילה " למרתף העקרבי" לאחר שהגדיר את החלום כביטוי תת מודע של הדחקת המיניות, החרדות והטראומות . משנתו של פרויד מקפלת בתוכה משאלה עקרבית עמוקה וחבויה , זוהי משאלה קרימינלית  המחברת בין תאוות הרצח שלנו מכוונת כלפי אבותינו והכרה בחוש האשמה האדיפלי . לפרויד יש מיקוד גם בשניי יצרים ראשוניים בשם ארוס וטנטוס המייצגים את המימד העקרבי שוורי.

dali

נחתום עם סלבדור דאלי (11.5.1904) השור המרתק ביצירותיו שמראות רבות את הישבן העקרבי קוטבי של נשים מתרחצות . דאלי היה שטוף במיניות עקרבית ובגאונות . הוא העריץ כוח וכסף וטען שלהיות מיליונר חשוב יותר מלהקים מוזיאון….

מזל טלה 21.3-19.4

הערה

המיתולוגיה של מזל טלה

ארס בנם של זאוס והרה דמה בתאורו המיתולוגי לאימו. הוא יורש מימנה יצר סכסכנות ונטייה למריבות. הוא תקפן ואוהב אלימות לשם אלימות. מוצאו מתרקיה (מרחב המצוי בין יון בולגריה ותורכיה). בעת העתיקה היו במקום זה שבטים ברברים , אלימים וידועים באכזריותם ובכישורי הלוחמה התוקפניים שלהם. בתקופה הרומית נמנו הגלדיאטורים המפורסמים ביותר (ד"ר מרטין רודן , פנתיאון האלים האולימפים, 1982) על בני השבטים התרקים. מרס הוא שמו הרומי של ארס שהיה ברומי אחד האלים החשובים ביותר. למרות שביוונית המילה ארס קיבלה משמעות זהה למשמעות המילה פולמוס (מלחמה) מסתבר שארס הצטיין יותר במשימות אהבה מאשר במלחמותיו…

eres and afroditeארס ואפרודיטה נתפסים מתעלסים לכודים ברשת המוצגת לפני האלים האולימפים…זוהי המחשת עיקרון הקוטביות האסטרולוגי במבנה ההפכים המשלימים של המזלות טלה ומאזניים. ארס-מרס הטלאי יחד עם אפרודיטה –ונוס המאזניימית מייצגים את התוקפנות והאירוטיות שני האינסטינקטים הבסיסיים הנפגשים כאן בשיחרור מעצורים. עם הזמן הפכה דמותו של ארס לאל יפה תואר המסמל גבריות , עוז ופקחות. ביטוי אחר של מרס ומזל טלה מוצג  באל  הגרמאני ווטאן. ווטאן הוא רוח טבע אלמנטרית, שייך לרובד קמאי עמוק ולא רציונאלי , אינסטנקטיבי ,אינטואיטיבי. קיימים בו אלימות, שיכרון , פראות ואקסטזה. הוא מנער מטלטל באנרגיה חסרת רסן, תנועה סוערת ללא התחשבות, חופשי, מנותק , שובר חוק ונעדר כל התחייבות. סוער, שובר ללא התחשבות. יותר מכך, ווטאן לא מזדקן , במיתולוגיה הגרמנית הוא לא אל של ציבילזציה אלא חווית טבע כוחנית. מצוי תדיר בתנועה, צייד.

ילד וחיוניות ילידים , אוריינטליזם וריקוד

הטלה חיי בהרמוניה עם הטבע משוחרר מעכבות וממעצורים של דת ותרבות, מוסר וציביליזציה. הטלה יכול להיות בדואי במדבר , רובינזון קרוזו או אינדיאני גאה, אולי הכושי המתנגד לקולוניאליסט בספרו של פרנץ פאנון ("עור שחור מסיכות לבנות", 1952). הטלה האסטרולוגי הוא יצור קמאי, שבטי ראשוני בעל אינסטיקטים של הישרדות , ספונטני ושם דגש על מימד ההווה של כאן ועכשוו. החיות המתקשרות אליו הם זאב ונץ. מאטיס אמר פעם שהאמן צריך להסתכל על העולם כמו ילד אחרת תאבד המקוריות. הצייר ואסילי קנדינסקי סבר שילד מבטא עולם פנימי בצורה ישירה ועוצמתית ללא המסננת הנורמטיבית של הבוגר.

o-THE-LITTLE-PRINCE-QUOTES-facebook

ייצוג יפה של הטלה בספרות התרחש ב-6 לאפריל 1943 (כנראה לא במקרה) עם הופעתו של הנסיך הקטן של אנטואן דה סנט אכזיפרי. הספר הריי פונה לילד שבכולנו. תיקון המנוע של המטוס במדבר במפגש בין הילד לטייס הוא סימלי למציאת הילד הפנימי החבוי בכל אחד מאיתנו. (טלה אגב קשור לטכניות מכונות ומנועים). הנסיך הקטן הוא יצירת מחאה טלאית כנגד העולם הגדיי הכבד, המדחיק של המבוגרים. המחאה היא ע"י הדגשת הקסם של הספונטניות וחוסר העכבות , או בשפתו של אכזיפרי " הדברים הסמויים מן העין". הנסיך הקטן עובר מכוכב לכוכב והמסר הטלאי שלו הוא המרת השכלתנות בדימיון יוצר ( יצר=יצירה). כך קורה גם בהושטת היד של הילד לאי.טי הגווע בסרטו המפורסם של סטיבן ספילברג (אי.טי 1982). השוטרים החוקרים והמדענים לא מצליחים לרפאו גם אחרי אינספור בדיקות ושימוש במכשור מתוחכם. אי.טי מבריא ומתאושש בגלל אהבתו של הילד שמחזירה לו את החיוניות וליבו חוזר לפעום.

הפילוסוף ז'אן ז'אק רוסו ביטא תפיסה טלאית במונח " הפרא האציל"(1754) שהופיע בכתביו ושם טען כי הילד בעצם קרוב לטבע. בסיפרו "אמיל" (1762) הוא המליץ לפני הילדים לקרוא את "רובינזון קרוזו" כדי ללמוד איך להשתלב בטבע ובחברה הטבעית . מרק טווין כנראה חש דומה כשכתב את הקלברי פין בזמן שהאק עוזר לכושי ג'ים לברוח במורד המיסיסיפי תוך שלילת הנורמות הלבנות של אמריקה בשיעבוד השחורים בדמותה של הגב ווטסון הלבנה.

bilbi

בילבי היא דמות טלאית מבהקת בעלת הפנים המנומשות והשיער הג'נג'י . מרדנית, אינה נשמעת למבוגרים בסיפרה של לידגרן (1945) היא בוטה וגלויה עצמאית והרפתקנית ומשדרת חופש ומרחב של שיחרור ילד טלאי. המתנער מכבלים ומגבלות. מזל טלה מקבל ביטוי ספרותי וקולנועי בספרו של ג'יימס פנימור קופר המתאר אינדיאני אציל נפש אותו " אחרון המוהיקנים" בדמותו של הוקאי ( השחקן דניאל די לואיס) הלוקח חלק במלחמה בין האנגלים לצרפתים באמריקה של מחצית המאה ה-18. הוגים כאדוארד סעיד ( אוריינטליזם 1978), פרנץ פאנון ( עור שחור מסיכות לבנות, 1952) וגוזף קונרד (לב האפלה 1899) עוסקים ברעיון הטלאי כשסעיד מחדד את המתח הקוטבי של הטלה-מאזניים של 'התרבות' המאזניימית אל מול 'האחר'  האסלאם והמזרח והתרבות הערבית כולה. סעיד סבור שהמאזנים המערבי המציא את המזרח כדי להנציח את הקולוניאליזם. המאזניים המערבי זקוק לטלה האוריינטלי , הנייטיבס. הפרימטיבי, השחור האוריינטלי… כדי להישאר ' מנומס '..'תרבותי' סוג של דיאלקטיקה בין לובש הגלביה היושב על שרפרף מעשן נרגילה ומשחק שש בש בשוק במרקש לבין הגבירה הלונדונית המאזניימית בדרכה לאירוח מנומס של שעת התה. מוסר ויקטוריאני אל מול העירום השחור. פראנץ פאנון הפסיכיאטר השחור ממרטיניק מקצין את המתח הקוטבי של הטלה-מאזניים בטענתו שהשפעת הקולניאליזם הלבן על האדם השחור כה עזה ומטלטלת , עד שבסופו של דבר הכושי הורג את הלבן ובכך מנסה להיפטר מהלבן שחילחל לתוכו… הטלה חזר לזהותו המקורית המאזניים חוסל בחוץ ובפנים. קונרד סבור שברוטאלי הוא הלבן המנצל את השחור , אותו סוחר שנהב קורץ במסעו במורד נהר הקונגו האימפריליסט המדכא את השחור. כך בודאי חשבו המאו מאו כשנלחמו נגד האנגלים . אירופה המאזניימית אליבא דקונרד היא כאן הברוטאלית. הנחת היסוד כאן היא נחיתות טלאית אל מול עליונות מאזניימית במתח קוטבי המובנה בגלגל המזלות כדגם ארכיטיפי של נפש האדם ( הן ברמת הפרט והן במימד הקבוצה).

DeathofJamesCook1783

קפטן קוק ומלחיו בודאי נמשכו אל הילדות  הטלאיות החשופות והאקזוטיות כשנתקבלו על-ידיהן בהוואי במחולות וריקודים . כשקוק נרצח , איבד " הפרא האציל" ( כביטויו של הפילוסוף רוסו ) הטלאי את קסמו וגם היפיפיות כנראה נראו פחות מושכות למרות החזה החשוף ועטור  הפרחים. מאחר והאסטרולוגיה קושרת בין גוף ונפש ללא הפרדה ומזל טלה מיוצג גופנית בראש . לכאן מתקשר מוטיב הקירקוף האינדיאני , סימן הניצחון על האדם הלבן. האינדיאני לא שמע אולי על דקרט (בן מזל טלה…) אך בקירקוף אולי רוצה להדגיש את חשיבות הגוף לא פחות מהראש שניתן להחסיר מימנו… הילידים ובני השבטים מסמנים את עצמם בהדגשה פיזית צריבות וסימני גוף , חריטות בפנים וטכסי מילה אכזריים המתקשרים לעוצמה הזכרית של מרס ולמיניות הפאלית . טלה הוא מזל הריקוד המתקשר אצל השבטים למשיכה מינית וחיזור זוגי מאזניימי קוטבי. אך ישנם גם ריקודי מלחמה. בגלל הקשר הפיזי של הטלה לראש בעיסקת חבילה חוברים גם הקסדה והכובעים . זו כנראה הסיבה שאלטון ג'ון ( בן המזל  25.3.1947) מאפשר לבחורה המתפשטת בשירו המפורסם להשאיר את הכובע על הראש.. גם שרה ג'סיקה פרקר מסקס והעיר ידועה כאוהבת כובעים.

gloves

גבריות ותוקפנות, מלחמה, ספורט וניצחון.

האתולוג האוסטרי קונרד לורנץ (1903-1989) מדגיש את הנטיה הטלאית  (בשפתינו) האינסטנקטיבית שבאדם לתוקפנות הקיימת הן ברמת הפרט וגם ברמת הקבוצה. במבט אסטרולוגי ובכפוף לעיקרון הקוטביות וההפכים המשלימים המקופל עמוק במבנה גלגל המזלות התוקפנות מקפלת בתוכה משאלת השתייכות הנובעת מהמזל המפצה הקוטבי, ומשלים במתח ניגודים המאזניים, מזל המייצג את הרצון להשתייך. לורנץ טוען שהאדם הוא בעל יצר לחימה קבוצתי והתוקפנות הטלאית משרתת את רמת ההישרדות של האורגניזם והתרבות. מימד הזוגיות המאזניימי מופיע כאן להשלמה קוטבית מפצה בגלל התחרות בטבע על זיווג ונקבות. צבעו של הטלה באסטרולוגיה הוא אדום , צבע הדם , המאמץ והמאבק. האגרסיביות הזכרית היא מנגנון הישרדות טלאי המבטיח המשכיות באמצעות השתלטות על נקבות והולדת צאצאים רבים. פרויד למשל סבר שמיניות ותוקפנות הם שני דחפי היסוד שמהם נובעים כל היתר. ההורמון הזכרי, המיוחד הטוסטוסטרון, תורם לאגרסיה הטלאית. אלימות ומיניות כרוכים בארכיטיפיות הטלאית זה בזה . זכרים יונקים שסורסו מאבדים את תוקפנותם ולא נלחמים יותר. הטוסטוסטרון דוחף לפעולה ופועל כמסלק עצבות ונוגד דיכאון .בתחרויות ספורט אצל המנצחים נמצאו רמות גבוהות של הורמון זה. ( וגם אצל האוהדים של הקבוצה המנצחת). רמתו עולה גם אצל נערים הבאים משכונות מצוקה ופשע. הטלה הטוסטוסטרוני מייצר מעגל של אלימות וסקס . הוא דוחף להסתכנות ולעימות גופני אך גם להשקעות כספיות פזיזות ולהסתבכות בפרשיות מין. הגבר זקוק לעוצמות טלאיות של אנרגיה זכרית טסטוסטרונית כדי להביס יריבים, להתגונן מאיומים ולהפיץ את הגנים. המתח הקוטבי בין הטלה למאזנים מיוצג היסטורית באבירים של ימה"ב שנלחמו זה בזה לעיני הגברות שחיכו למנצח כדי לזכות בחיזוריו, כך נערות תיכון האמריקניות , שחולמות לצאת עם כוכב הספורט או קפטן נבחרת הפוטבול שניצח במשחק האחרון. השרירים אגב יכולים להיות מחלפים בכסף ובמעמד כסממני העוצמה הטלאית . הניצחון בבסיסו הוא רעיון טלאי מרכזי וחשוב . על כך טען פעם מאמן ספורט ידוע באמריקה :" הניצחון  הוא לא הדבר הכי חשוב …הוא הדבר היחידי שחשוב"…

הטלה רוצה מקום ראשון בלבד , מקום שני יחשב אצלו להפסד מוחלט. כאן אולי נעוצה העובדה שהמזל מביא את עצמו לשדות ההתרחשות של הצבא והספורט בהם עובדת הנצחון היא חד משמעית. אקט הניצחון הופכת את הטלה לאל , גנרל  צבאי או כוכב כדורגל ענק, הערצה וסגידה, אלוהים הופך למוחשי נגיש בשר ודם… ניצחון אם כן הוא סוג של תחליף אלוהות בהתבוננות פסיכולוגית . זהו גם ניצחון על הזמן הקוי היסטורי היות שקורה עם הגול באיצטדיון כרגע… הווה במלא עוצמתו ללא עבר וללא עתיד.. סוג של שחרור מאלוהות היסטורית יהודית נוצרית, האל שבשמיים מיותר כרגע.שיחרור מהאל הוא שיחרור מאשם וטאבואים. טלה הוא מזל משחרר. הוא משחרר מהזמן. כך סוגדים הצעירים ללברון, בקהאם ולמסי. האלים המיתולוגים התגלמו כעת  בדמות אדם על הפרקט או הדשא. האלימות של מרס המיתולוגי \אסטרולוגי אינה זרה במגרשי הספורט. זהו אקט מוסרי חדש כי להזיע זה מוסרי…

כשקסיוס קלי הלא הוא המתאגרף מוחמד עלי ניצח בקרב האיגרוף ניצחו איתו כל השחורים באפריקה. האצן מנצח את יריביו למסלול אך מנצח גם את השעון , לנצח את הזמן הוא גם לנצח קצת את האל האורתודוכסי ( בתבנית תודעתית אינו יכול לקבל ביטוי שאיננו זמני קוי והיסטורי).

Apocalyp

את החיבור הטלאי בין מלחמה לספורט ראינו בסרטו  של הבימאי המפורסם  בן מזל טלה (7.4.1939) פרנסיס פורד קופולה ב"אפוקליפסה עכשיו" (1979) השחקן רוברט דובאל בדמותו של קולונל קילגור , החובש לראשו כובע בוקרים שחור עם סמל של גולגולת ושתי חרבות ואוהב את ריח הנפל"ם… כשלידו רועד לנס אלוף קליפורניה בגלישה. "או שנלחמים או שגולשים" מכריז קילגור… בעיצומה של סצינת הדם  והאש, ותמרות העשן העולות מהכפר הויאטנמי המותקף. יום אחד תסתיים המלחמה הוא אומר כשעל פניו הבעת תוגה…לאן ילך האדרנלין הטלאי מלחמתי  ספורטיבי שכעת מקבל  מכסימליזציה של ביטוי ומלווה במוזיקה ממגברים המותקנים במסוקים. להילחם הוא להיות\להישאר צעיר להילחם הוא להיות נגד…להילחם הוא זהות ברורה. כך עשה האדמירל היפני יאממוטו איסירוקו בן מזל טלה (4.4.1884) כשתקף את פרל הרבור בראשית מלחמת העולם השניה. כטלה הוא הריי התחיל…במגרש הספורט המעודדות החטובות מייצגות את הקוטביות המאזניימית של הטלה. בקסרקטינים הצבאיים מתנוססות מעל מיטות הלוחמים תמונות של יפיפיות מאזניימיות של נשים עירומות. גם לג'יימס בונד יש אקדח בידו ויפיפיה תורנית חבוקה בזרועו השניה. אהבה ומלחמה הם עיסקת חבילה אסטרולוגית. את מושג השפנפנה טבע והביא לעולם מו"ל המגזין פלי בוי הלא הוא יו הפנר בן מזל טלה שנולד ב-9 לאפריל 1926. הפנר נשאר צעיר לתמיד היות שגם בגיל 85 הוא מוקף בשפנפנות בנות 20 שגרות באחוזתו.

הטלה ההיסטורי , יוון וספרטה

עידן הטלה ממשך מ-2000 לפה"ס עד לערך שנת האפס. בתקופה זו יוון היתה המעצמה הדומיננטית והעוצמתית. היוונים ביטאו את המימד הפזי לוחמני וספורטיבי של מזל טלה, אך גם את הצד המחשבתי של שכל, לימוד, חשיבה ואינטלקט. מהם באו הפילוסופים החשובים , סוקרטס, אפלטון ואריסטו. היוונים היו ראשונים בהגות הפילוסופית , ובלוגיקה של אריסטו. היונים היו ראשונים טלאית גם ברעיון הדמוקרטיה. עסקת החבילה הארכיטיפית של מזל טלה הופיע על הבמה היוונית במלוא עוצמתה בדמותם של יצרים, מיניות, כוח, מלחמות וספורט. העולם היווני היה טלאי היות שנשלט בידי אלים ולא בידי אלוהים . הטלה היווני, ילדותי משהו, חי ללא אלוהים, כפוף למוירה, הלא הוא הגורל. האלים דומים לבני אנוש: זאוס רודף נשים, ארס אחרי אפרודיטה המפתה. הטלה היווני נעלה מהלא מודע הקולקטיבי –ילדותי דמויות עוצמתיות , תחרותיות  העוסקות בלחימה ותשוקות ובודאי לא בבית דין של מעלה או בשכר ועונש  בצורה היהודית נוצרית. הטלה היוני מוחצן ואכזרי. הדגש על ספורט בא לידי ביטוי בתחרויות ובאצטדיונים האולימפים. אפילו מקור השם "גימנסיה" ביוון פירושו עירום- ביוון התעמלו עירומים . המילה "אתלט" מקורה במילה היוונית העתיקה שמזכירה שמי שנלחם עושה זאת כדי לזכות בפרס. תחרויות הספורט היו בעלות חשיבות עליונה , הנערות הרווקות התחרו בריצה לבושות בטוניקות וחושפות טפח שד ימני, כמו ג'נט ג'קסון במשחק הסופרבול הזכור…

האליאדה מגלמת את אידיאל הגיבור הטלאי המושלם בסיפורים אודות אגממנון, אכילה והקטור.לאורך כל התאור החשיבות היא לכוח ועוצמה תחרות וניצחון. העולם היווני הדגיש את הפיזיות והעירום , ההדגשה הזכרית של הטלה התבטאה לא רק בספורט ומלחמה אלא גם בתפיסת המיניות היוונית , בהדגשה הומוסקסואלית וקיום של יחסי מין עם נערים צעירים . אהבת גברים היתה נורמה טלאית מקובלת , מוסד חברתי שתיפקד כחלק מאתוס אליטיסטי מרסיאלי  של חברות לוחמים תחרותית.  דמותו של אפולו , הגבר העירום שהתבטאה ב-kouroi, קורה, הגוף, סימלה אהבת נעורים תוך התייחסות לגבורה ומלחמה. הקורה ביטא את אהבת היוונים את גוף הגבר. (בן עמי שרפשטיין "טבעה האוניברסלי של האמנות" 1989) כל דמויות העירום הטלאי היווני מקורם ב"קורוס". במשתה לאפלטון (אותו מפגש שהתקיים בשנת 416) הדיון הוא בארוס, באהבה ובתשוקה המינית הנגרת ממתח הניגודים של טלה ומאזניים. הצידוק המאזניימי הקוטבי הוא שקשה לגבר מאוהב להשליך את חרבו ולהראות תבוסתנות או חולשה לפני אהובו. אייסכילוס מתאר כך את יחסיו של אכילס , הגיבור היווני , עם פטרוקולוס כזוג אוהבים. לפי המשתה .

spartans-what-is-your-profession

הלוחם הטלאי מגיע לשיאו בספרטה שבה מגיל צעיר חונך הילד בנוקשות והעמד במבחני סיבולת מאתגרים פיזית ונפשית. " לוחם או לא כלום" היה הלך הרוח הספרטני ספרטה היתה מקום טלאי היות שלא היה בה מקום לתבוסתנות או לחולשה אלא רק להישרדות ועוצמה. בתרמופיליי נלחמו עד למותם 300 ספרטנים בראשות ליאונידס נגד אלפי פרסים מצבאו של כסרקסס. אירוע טלאי זה נחרט כסמל לאומץ לב ונחישות צבאית טלאית קיצונית בהיסטוריה של המערב.

nazi

גרמניה של הרייך, הטלה במאה ה-20

את הסממנים של לחימה, בלעדיות ועליונות ניתן לזהות  בקריאה הנאצית " דויטשלנד אובר אלס"(גרמניה מעל כולם) להיות הגבוה ביותר יתרחש כשכולם יהיו למטה.. והטקטיקה הצבאית הגרמנית של היטלר והגנרלים שלו  כונתה " הבליץ קרייג" שמשמעותה מלחמת בזק . היטלר אימץ את התפיסה של ניטשה אודות האדם העליון המבוטא בחיה הצהובה הנורדית ויקינגית וגיבורו זרתוסטרא. זוהי פילוסופיה שעוגנת במוטיב הרצון לעוצמה לגבי נטשה ותרמה לרעיון עליונות הגזע הארי  בטלאיות הגרמנית של מלחמת העולם ה-2. פרופסור שלמה שוהם (ולאהלא גולגתא אושוויץ 1992) מתאר את השתלטות המיתולוגיזציה על פושעי הרייך. האלים אודין, תור ווטאן עלו מהאסגרד, מקום מושבם, במטרה להרוס את העבר ולהקים הווה של עוצמה. היטלר האמין שהוא ביוטי\גילגול של אודין… אחוז שנאה ליהדות תעב את רעיון ברית המילה אותו תפס כסוג של סירוס ופגיעה בפאליות הטלאית והשלמות הפיזית הארית. פגימה בזיקפה, היהדות מסרסת בשם האל. לכן היא חסרת ויטאליות. אודין אל המלחמה שולח את הוולקירות להביא את המתים בקרב לחיי הנצח בגן העדן של הלוחמים הנורדים  ב-"ולאהלא". את השבחת הגזע ביצעו בחוות ההרבעה של קציני אס אס ונשים בלונדיניות הכל למטרת רייך בן אלף שנה. הראש הטלאי ( האזור הפיזי של טלה הוא הראש ) מתבטא עד היום בגלוחי הגלגלת הניאו נאצים ובאלימות העירונית אותה מייצגים כנגד הזרים של חבורות צעירים אלה. אצל היטלר אחד הדגשים הטלאים היה פלוגות הנוער, הילד\נער כמוטיב של חיוניות והתחדשות.  הטלה הגרמני החליף את ישו בפאוסט ובחר בשטן של גתה. פאוסט וגתה נתנו ביטוי ללא מודע הקולקטיבי הגרמני –טלאי  הלא מרוסן  ואפשרו חזרה לטבע היצרי פיזי קמאי. הטלה אינו קשור לשטן, אך במקום בו אלוהים (הגדיי בשפה האסטרולוגית) יוצא \ מסולק מהתמונה לשם יכול להכנס השטן. אלוהים מסוכן לטלה כי הופך את האדם לחלש ומסכן, כנוע, מציית… היטלר, גרינג גייבלס והס, החבורה הנאצית "המיחסת", אהבו מרוצי מכוניות, קרבות איגרוף ואת המוזיקה של וגנר. תבוסות היו בלתי נסלחות בעיניהם. וגנר שר "לא חשוב עבור מה אנו נלחמים אלא איך אנו נלחמים" ססמת האס-אס היתה "מאבק לשם מאבק" כזכור ווטאן לא מזדקן הוא נשאר צעיר לתמיד היות שנלחם תמיד. " בראשית היה הכוח" , אמר פאוסט והחליף את רעיון " בראשית היתה המילה " בחזון יוחנן. מענינת העובדה שאטו פון ביסמרק הנחשב לאבי האומה הגרמנית (1.4.1815) היה בן מזל טלה.

שני פילוסופים במזל טלה ( הובס ודקארט)

כבר ראינו שלמזל אסטרולוגי יש ביטויים הן ברמת הפרקט והן ברמת הקבוצה והמערכת . תחולתו של מזל אסטרולוגי פרוסה במרחב אפשרויות גדול ובמישורים שונים. על הייצוגים שהראינו במישור הפסיכולוגי וההיסטורי אולי כדאי להוסיף את הפילוסופים בני המזל וזאת בגלל שהגותם מייצגת את הרעיון הטלאי רק בתחום עולם ההגות והמחשבה. הראשון הוא תומס הובס (15.4.1588) הפילוסוף האנגלי שכתב את הספר המפורסם" הלוויתן" (1651) ובו טען כי מצב הטבע הטלאי הוא בעצם מלחמת הכל בכל . הובס טבע את המונח " אדם לאדם זאב" (חיה המשוייכת באסטרולוגיה לטלה..) כשהוא מכוון לברירה הטבעית המעודדת תוקפנות , אלימות ואגואיזם . זו הסיבה שהאדם זקוק למדינה ולחוקיה שיגנו עליו. הובס היה ספקן לגבי כתבי הקודש כבן טלה וספג ביקורת על "האפיקורסיות" שבו. משנתו בלוייתן יוצאת מנקודת מוצא טלאית של אנוכיות האדם ומלחמת הכל בכל במצב הטבעי . הקוטביות המאזנימית היא האמנה החברתית בה מוסרים בני האדם את הכוח לריבון ליצירת מסגרת של כיבוד הזולת במאזניימי באמצעות משמעת , צדק, סדר וחוק.

rene-descartes

פילוסוף חשוב אחר הוא רנה דקארט (31.3.1596) בציור למעלה, שבגיל 22 התנדב לצבא מה שלא מנע מימנו  להיות הוגה פילוסופי טלאי מרתק בראשוניותו ועצמאותו האינטלקטואלית. דקרט הוא טלה כי מתחיל הכל מהתחלה ללא קשר לעבר ולא חש חובה כלפי אחרים. "בהגיונות" פרק א הוא כותב " להשליך מימני הלאה את כל הדעות"… ולהתחיל שוב הכול מן היסוד". שיטתו מתחילה במה שקרוי הספר הרדיקלי שמקורו בתודעה העצמית, בראש , ובמשפט המפורסם "אני חושב משמע אני קיים "הידוע בתולדות הפילוסופיה בכינוי " הקוגיטו", החשיבה שלי, של אינדבידואל. זהו אכן ביטוי לעצמאות טלאית מחלטת ומאבק כנגד הפילוסופים האחרים , המאבק הוא טלאי כבר למדנו גם אם הוא רעיוני מחשבתי ולא בחרבות.זהו פילוסוף שמסעו הרעיוני מחשבתי מתחיל בעצמו ולא במשהו \מישהו חיצוני וכל זאת כדי לבנות נקודת משען להגות מסוג חדש. דקרט היה גאה בדרגות הקצונה שלו ואהב מאוד ילדים.

bullitt111732404912

מפורסמים במזל טלה וקצת הוליווד

המבוגרים שביננו זוכרים אולי את הסרט "בוליט" (1968) הבלש פרנק נוהג במרדף מטורף אחרי פושע ברחובות סן פרניסיסקו . הבלש הוא שחקן הקולנוע  המפורסם סטיב מקווין בן מזל טלה (24.3.1930) נוהג בפורד מוסטנג המכונית המפורסמת והנמכרת באמריקה של שנות ה-60 במאה הקודמת. מקווין גם קופץ עם האופנוע מעל גדרות מחנה השבויים בסרט "הבריחה הגדולה"(1963) מקוין היה מאצ'ו טלאי –נערי אוהב סיכונים ומהירות המכונית היא טלאית באסטרולוגיה בהקשר הטכני של מזל טלה. טלה מפורסם אחר הוא השחקן הצרפתי ז'אן פול בלמונדו (9.4.1933) שחקן העבר הצרפתי , הוא מצ'ואיסטי בטבעו וכך שיחק את הפרוע והנוכל בסרטי הגנגסטרים הצרפתים בזמנו. טלה אחר מומחה באומנויות לחימה הוא סטיבן סיגל (10.4.1952) ונוסיף עוד טלה לקארטה הלא הוא השחקן ג'קי צאן (6.4.1954) רק גברים? מה פתאום …לוסי לאוולס הלא היא זינה הנסיכה הלוחמת (29.3.1958) היא טליה עוצמתית.

Self-Portrait-with-Bandaged-Ear-and-Pipe

טלאים מפורסמים נוספים הם ואן גוך (30.3.1853) שהיה אכן טלה עקשן רגזן ולוחמני ואמן ענק שצייר את הטבע, השדות ,האיכרים  והתום הטבעי של החיים השמיים והכוכבים בלילה. וניסנט חיי בסערב טלאית יצירתית וציוריו  הם ביטוי לנפשו הסוערת ולאקטיביזם הטלאי. טלה מענין היה ג'אקומו קזנובה (2.4.1725) שכיבושיו הטלאיים היו מכוונים לנשים . קזנובה היה אגואיסט רדוף בבולמוס הנאות חושניות וחומריות. הוא ראה בפיתוי אשה קרב טלאי המסב ריגוש בלתי פוסק .בכך התלכדו הקטבים של טלה מאזניים לאקט של מלחמה ואהבה.

marlon

טלה מעניין הוא מרלון ברנדו (3.4.1924) אינדבידואליסט מרדן שלא שיחק על פי הכללים המקובלים בהוליווד ושיחרר את עצמו מהמוסכמות, היה חתיך הורס בצעירותו לא האמין באלוהים והדגים את ההתפרצות היצרית בסרט " חשמלית ושמה תשוקה" (1957) ו"בטנגו האחרון בפריז "שנחשב לחסר תקדים בעוצמתו האירוטית . את המלחמה הראה בסרט " אפוקליפסה עכשיו"(1978) אותו ביים טלה מפורסם אחר הלא הוא פרנסיס פורד קופולה (7.4.1939). בסרט זה ברנדו הוא הקולונל קורץ המטיל  אמה על הילידים בג'ונגל בקמבודיה.פסקול הסרט הוא טלאי במובהק –קולות תיפוף קמאיים וקדומים , כי הריי בכל טלה עמוק פנימה קיים בן שבט פראי ואותנטי.

גדול אמני הרנסנס היה ליאונרדו דה וינצי (15.4.1452) שהיה איש אשכולות בתחומים רבים וגם תכנן טנקים וצוללות ותותחים בהקשר הצבאי של הטלה. הוא גם עסק בפיזיולוגיה ובאנטומיה של הגוף אותו מיפה ותיעד והתמקד בחקר הראש  הגולגולת והפנים שהם כאמור מצויים בהקשר הפיזי של מזל טלה.

gladiator

ואחרון  בשחקנים ובודאי לא סופי הוא השחקן ראסל קרואו (7.4.1964) שיחק בסרט גלדיאטור (2000) את הרומי מקסימוס . קרואו הוא טלה מחוספס חובב אופנועים ופעם אף הודה.." אני רוצה להיות מרלון ברנדו"…את האלימות הטלאית אנו רואים בסרטים של הבימאי המפורסם קוונטין טרנטינו (27.3.1963) כדוגמת להרוג את ביל (2004)  כלבי אשמורת וספרות זולה. נסיים כאן עם ליידי גאגא (28.3.1986) המציגה אותנטיות טלאית בהופעותיה ושירתה. בראיון טלבזיוני נשאלה הגברת מה סודה? והטליה השיבה " אני משחררת אותם ..שירגשו טוב עם עצמם ולא יתבישו ( הכוונה לקהל כמובן)להיות מי שהם. אותנטיות נאמר לא?

מחשבות בעקבות הסרט: המטריקס

תקציר העלילה

matrix1

הסרט (The Matrix 1999) נכתב ובוים על ידי האחים אנדי ולארי ואשובסקי. (מדובר למעשה בטרילוגיה). בסרט האקר מחשבים (השחקן קיאנו ריבס) בשם ניאו מצטרף לקבוצת מורדים בכדי להילחם בתכנת מחשב, בבינה מלאכותית העושה שימוש בסוכנים (סמית). התכנה משתלטת על העולם, על בני האדם והכרתם האנושית. קבוצת המורדים ומנהיגה- מורפיאוס (השחקן לורנס פישבורן) וטריניטי (השחקנית קרי אן מוס) יוצרים קשר עם ניאו תוך אמונה שהוא זה שיכול להושיע ולנצח את המטריקס. הם מכנים אותו ה'אחד'. להמשיך לקרוא

נומרולוגיה, מחשבות על מספרים.

המספר מפגש של ניגודים

המספר, למרות שהוא בודד הוא מקפל בתוכו ריבוי, למשל ה-5 יכול לסמן עצים, מכוניות ובלונים. הוא מאפשר ריבוי למרות שהוא יחידי במהותו. מספר יכול לציין כמות ולכן בעצם הוא מידע ולא תוכן ממשי. התוכן הממשי יופיע רק באמצעות הסופר המתייחס לאוביקט\ים פיזיים ומוחשיים. המידע-5 קובע את עובדת כמותם של חמישה אוביקטים, יהיו אשר יהיו. בכך הוא מפגיש בהכרה האנושית ניגודים, כמידע ללא תוכן ספציפי הוא נצחי. החמש יוכל תמיד לסמן כל סוג של אוביקט שיופיע  בקליטה החושית שלנו כבני אדם. האוביקט הספציפי כמו כיסאות או בלונים יהיה זמני , עכשווי. המספר כבודד הוא ניצחי, אידאי בסמנו ריבויי הוא הופך זמני. נצחי וזמני נפגשnum1ים בתודעתנו ברגע הספירה. הספירה עצמה לא תיתכן ללא שימוש במספר הנצחי , אידאי ומצוי בעצם מחוץ לזמן שוכן באינסוף וברגע הספירה הוא מחולץ בהכרת הסופר ומוחדר אל מימד הזמן, הכאן והעכשוו ההכרתיים. בכך המספר מייצר התפרטות ותנועה , ספירה היא תנועה, התקדמות על ידי אוביקטים נפרדים נספרים כמו הבלון הראשון. השני השלישי, הרביעי.. והחמישי… ספירה אם כן היא יציאה מבדידות אידאית של מספר אל מרחב חומרי וגם אל מימד הזמן. המספר הוא נצחי וזמני בכפיפה אחת, מצוי במנוחה ובכל זאת תנועתי\מרחבי. ה-5 יכול להופיע רק לאחר ה-4 ה-6 יכול לקבל ביטוי רק אחרי ה-5. המספר אם כן הוא סיבתיות טהורה של יחסי לפני אחרי ובכך קושר עצמו פילוסופית למימד הזמן. זמן הוא תודעת לפני\אחרי בהכרה האנושית. להמשיך לקרוא