אודיסאה בחלל 2001 סטנלי קובריק

2001_a_space_odyssey

הסרט אודיסאה בחלל יצא באפריל 1968. הוא ללא ספק יצירת אומנות כמו גם סרט מכונן בכל הקשור למימדים הפילוסופים של אינטליגנציה מלאכותית יצירתו של קובריק משמעותית ובעלת חשיבות ולו רק בגלל שערכה לא רק שלא פג , אולי אף מתחזק עם השנים. מאחר ולסרט משמעויות והיבטים רבים, לא פלא שתואר כסרט המדע-בדיוני המוצלח מאז ועד היום. אולי בגלל סוג של זכות ראשונים בעמידתו של קובריק על המשמעויות הפילוסופיות הנגזרות ממגעינו עם עולם הבינה המלאכותית. זהו ללא ספק סרט חידתי הדורש התבוננות מעמיקה וזהירות בפרשנות בכדי לרדת לתובנותיו ועומקו. מאחר והיצירה מונומנטלית ומקפלת בתוכה ריבוי פרשנויות בכל הקשור ליחסי אדם מכונה נצטרך לבחון את השלבים השונים בעלילה הקולנועית ולבצע בלשון הצלמים זום-אין מצד אחד אבל גם זום אוט מהצד השני בכדי לסגור מעגל פרשני נכון. קובריק לא פרש אנו סבורים שהתעקשותו כי הדמויות בסרט יעשו את עבודת ההסבר בעצמן היו נכונות . בכל זאת גם פרשנותו האישית של הצופה ראוי לה להיכנס למסגרת מחשבתית מסוימת.

תקציר העלילה

mono

בשחר הציביליזציה מניחים הקופים ידיים על המונוליט השחור. זהו מפגש ראשון עם מימד מתקדם, חיצון וחידתי. מגע זה מביא את מנהיג הקופים להכרת עוצמת המכשיר, המסומלת בעצם שבאמצעותה הורג את התאו. העצם אותה משליך הקוף אל על הופכת לספינת חלל במעבר חד של אלפי שנים קדימה.

two
המונוליט משדר לחלל החיצון. ספינת החלל דיסקברי משוגרת למסע עומק במערכת השמש בכדי לברר מיהו המונוליט כייצוג אינטליגנציה חיצונית.
בדיסקברי חמישה אסטרונאוטים. שניים ערים והשאר בהקפאה קריוגנית. המשימה סודית. רק הישנים יודעים אותה.
הפיקוח בדיסקברי נתון בידי(hal) האל (הולוגרפיק אלגוריתם) 9000. האל הוא מחשב המכיל את כל המידע אודות המשימה וגם נלהב איליה מאוד. האסטרונאוטים הערים הם דייב באומן ופרנק פול.
האל מדווח (באופן מפוברק) על תקלה ביחידת תקשורת ומאלץ את האסטרונאוט פרנק פול לצאת מחוץ לחללית לתקנה. בשלב הבא הוא הורג אותו. דייב באומן יוצא לעזרתו של פרנק פול אל מחוץ לחללית. האל מנסה לחסלו. במאמץ רב חוזר באומן לחללית ומצליח לנתק את האל משליטה בחללית. באומן נותר לבדו, (האל ניתק כבר קודם לכן את מערכות החיים המקיימות את האסטרונאוטים הישנים). הוא עוזב את הדיסקברי ויוצא בתרמיל החלל למסע אישי לחלוטין.
בשלב הבא באומן מוצא את עצמו בחדר מסגנון לואי ה-14. הוא עובר שלבי הזדקנות מהירים. דייב באומן שוכב על המיטה כישיש ונרדם בפעם האחרונה. מול המיטה ניצב המונוליט השחור.
הסרט מסתיים. בעובר אנושי פעור עיניים המרחף החלל.

המונוליט בירח.

moon

משלחת מחקר מגיע אל המקום בו ניצב המונוליט. לבושים בחליפות חלל הם מנסים לבחון את המונוליט ואף מתקרבים איליו. אחד האסטרונאוטים מנסה לגעת בו, נשמע כל צפצוף מחריש אוזניים שלא מאפשר לצוות להמשיך לחקור או להיות נוכח ליד המונוליט. נראה כי המונוליט לא סבור שהוא אוביקט לחקירה מדעית 'ולא מעונין להיות נגיש למחקר'… מאחר והמונוליט משדר לכיוון יופיטר וסאטורן נשלחת דיסקברי למסע רחוק במרחבי מערכת השמש כהמשך לחקירה מדעית אודות מהותו של המונוליט.

האל ודיסקברי.

red

החללית דיסקברי והאל מייצגים את פסגת הטכנולוגיה והמדע האנושי. המסע אל עומק היקום מביא למגמה הפוכה בין בני האדם לבין האל. בשיחה שמנהל האסטרונאוט פרנק פול עם הוריו בעת שהללו מברכים אותו ברגש וחום ליום הולדתו (סוג של שיחת וידאו עם כדור הארץ) הוא מפגין קור ואדישות. נראה שהיא בכלל מיותרת לו, אולי האווירה המחקרית מדעית בדיסקברי קונה אחיזה בנפשו ומעמעמת בו את מימד השתייכות הרגשי משפחתי. לעומתו האל הוא אמנם מחשב שלא טועה אף פעם, יש לו תאום בכדור הארץ. הוא חוזר ומדגיש עד כמה חשובה לו המשימה. אבל ככל שהדיסקברי מעמיקה אל החלל מתחיל להתרחש תהליך 'רגשי' (בניגוד למושלמות האלגוריתמית) בהאל.
משהו משתנה, להיות משלם מדעית אולי הוא סוג של חוסר , המימדים של תחושות ורגשות הקיימים באדם אינם מצויים בתוך האלגוריתמים של האינטליגנציה המלאכותית. האל רוצה להידמות לאדם, לקנות מימדים אנושיים ורגשיים. האל אולי מעוניין להשתחרר מבלעדיות האלגוריתם עליו .זהו אולי סימן לעליונות המונוליט היות שבדומה לשינוי תודעת הקוף בשחר הציביליזציה, משתנה אולי בעזרתו 'תודעת' המחשב של האל רק הכיוון כאן הפוך, מחישוביות לרגש, מטכנולוגיה לאנושיות.

התהליך הרגשי אותו עובר האל מואץ כעת ומפסיק את מימד הבלעדיות הטכנולוגית שלו. האל נעלב מהעובדה שפרנק פול מטיל ספק במושלמותו, העז להטיל ספק 'באלוהותו הטכנולוגית חישובית'." הוא אומר לפרנק:" אתה יודע שאנני יכול לטעות אף פעם". למעשה אולי האל מפברק תקלה בכדי לחוש נבגד.. לחוש מה בני אדם מרגישים. אם ירגיש נבגד זה יביא אותו לאקט הקיצוני של רצח . האל מייצר אלגוריתם רגשי טעון מדבר לדבר בכדי 'לחוש' מה זה להיות אדם מרגיש וחש. הוא מנסה את האמוציות הקיצוניות ביותר של נבגדות, השפלה ונקמה. למעשה, האל לא באמת יודע את המשימה האמיתית של מסע דיסקברי. המשימה היא במהותה רגשית וכמובן יצירתית ומגולמת בחשבון אחרון בעובר האדם המשייט בחלל. אם נגולל את הנרטיב רק לרגע מהסוף להתחלה, הריי שיעד המסע הוא אנושי, הטכנולוגיה היא רק פלטפורמה לכך. האל רוצה להרגיש , להיות אנושי. הוא מדבר בקול רך לבאומן, משכנע… בשלבים הוא משתחרר מהאלגוריתם, מהתכנות שלו והופך"אנושי".
בשלב הראשון הוא כאמור מפברק תקלה ביחידת התקשורת של החללית. פיברוק התקלה הוא שחרור מהאל 9000 התאום על כדור הארץ שלא מזהה כל תקלה… בשלב הבא הוא הוא כבר נעלב ופגוע מזה שבאומן ופול מטילים ספק במושלמותו. הוא מחסל את האסטרונאוטים המורדמים בכדי לקנות בלעדיות על מטרת המשימה( מתים שלא מתעוררים לא יוכלו להסביר את היעד המדויק של דיסקברי באם אכן באמת ידעו אותו). פיברוק התקלה הוא סממן של בחירה חופשית, אישית ושחרור מהתאום שלו. האל מתחיל ליצור נרטיב חדש למתרחש. האמוציה האדירה שהאל מפתח היא החומרה האנושית של רגש ובחירה חופשית שכמובן אינם נחלת אינטליגנציה מלאכותית. האל שואף לזאת בכל מחיר. הוא מוכן להרוג את האסטרונאוטים בכדי לזכות ברגש באנושיות ובבחירה חופשית שהם מסממני האדם ולא המכונה. אם הוא הורג את פול, הריי הוא כמו אדם. האל שואל את דייב ופרנק" האם אמונכם התחדש בי בשלימות?…האל מייצר משבר אמון- אמוציה ענקית בכדי לחרוג מהאלגוריתם ולהציג בחירה חופשית. אולי הוא מנסה לא להיות משלם , בדומה לבן אדם. הוא הורג את פול כדי שזה האחרון לא יחשוף את השקר שלו אודות יחידה 35 שתתגלה כתקינה. האל נתקף בהלה כפושע.. הכיצד זה יתכן? הוא הריי לא מסוגל לשכוח.. מאחסן מידע לתמיד..מתעקש שתהליך עיבוד המידע שלו תקין." תיק השירות שלי נקי מטעויות, תוכל לבדוק דייב, אינני מסוגל לטעות". האל כעת מרוצה שנמצא דובר אמת:" אמנם אינו מרוצה מקלקול יחידה 35 אך זוכה באמונם של בני האדם, במיהמנותו.

דייב באומן והמונוליט.

222

לאחר הכישלון בהחזרת גופתו של פול המת פורץ תוך סיכון חיים דייב חזרה לדיסקברי. אין יותר דיאלוג בינו לבין האל שאינו מגיב לבקשותיו ומנסה לחסום את דרכו חזרה. דייב מבין שכעת זה או הוא או האל. הוא מגיע אל לוחיות ותאי הזכרון של האל ומתחיל לנתק אותם. 'ההוצאה להורג' של האל היא אקט מוסרי היות שהאל, פאר היצירה הטכנולוגית הוא רוצח. המשימה לגביו חשובה מחיי האסטרונאוטים. אצל האל טכנולוגיה ומחקר גברו על אתיקה ומוסר. האל רוצח בכדי להסוות את 'שגיאתו' כעת מתחנן על חייו – זוהי סתירה למותם נטול החמלה של המורדמים ופול ("אנושיותו של האל בולטת כאמור על רקע העקרות הרגשית של דייב ופול במסע) זהו שלב החותך כמובן באזמל מנתחים בין אנושיות לטכנולוגיה בהפרדה שאינה ניתנת לאיחוי. ישנו משהו ברעיון הבחירה החופשית הנגזר מתודעת אנוש שמכוון למימד חיצוני, אלוהי. המוח הוא תנאי הכרחי כמובן (על תהליכיו הפיזיולוגיים כימיים וחשמליים) אך אנו תנאי מספיק לתודעה חופשית . זו האחרונה אינה חומרית היא רוחנית. בגלל היותו של המחשב האל יציר אדם ולא יציר אלוהי הוא רק מדמה בחירה חופשית , מעתיק אנושיות ולכיוון החמור ביותר של הפסקת חיים ' בשם משימה' עליה מופקד. המסע של דיסקברי מרמז לגבי התודעה האנושית שהיא מחוץ לחלל ולזמן. בהדרגה הצופה מתחיל להבין שמסע דיסקברי אינו מחקרי, המחקר הוא רק מסווה למטרה יותר נעלה וחשובה אך נמתין עם זאת מעט.
בתהליך הניתוק אותו מבצע דייב בתאי החומרה העמוקה של האל , האל הופך רגשי יותר ויותר. הוא שר את דייזי…דייזי.. הוא מגלה תודעת שימור עצמי… הוא אינו רוצה למות. הוא מתאר את 'ילדותו' הכיצד? מחשב לא יודע שהוא מחשב… בנקודה זו קיימת הקבלה מעניינת לילד-רובוט בסרט אינטליגנציה מלאכותית לספילברג( שאגב החל לעשותו עם קובריק לפני מותו של האחרון) שכל מה שהרובוט רוצה זה להרגיש … להיות אחה"צ של שעה אחת עם 'אימו'. כך גם בסרט איש המאתיים שבו בהדרגה הרובוט משתנה והופך אט אט לאדם עם תחושות ורגשות.הניתוק לגבי האל הוא אסון, כי מייצג חוסר הכרה, אבדן מודעות, לגבי האל זהו מוות. האל לא ישן מעולם ולכן לא יודע שניתן להתעורר, יש לו סוג של יצר קיום. הוא אומר לדייב" אתה הורס את מוחי, אעשה ילדותי… אפס…אני האל 9000 הפקה 3 החילותי לפעול במפעל האל באילינוי ב-12 לינואר 1997. מורי הראשון היה ד"ר צ'נדרה, הוא למדני לשיר…דייזי.. דייזי אני משוגע למחצה בגלל אהבתי אלייך ואז האל משתתק לאחר תאור ילדותו האלקטרונית.

הניתוק של האל לא מותיר לדייב באומן ברירה אלא לצאת בתרמיל החלל אל מרחבי היקום. זהו סוג של "לך לך" ביחידות ובבלעדיות של אברהם התנ"כי. זהו רגע של אמונה ומחשבה שמישהו ינחה אותי , יראה לי את הכיוון הנכון. ניתוק האל והיציאה מהחללית הוא המעבר לשלב ההתגלות, הטעון בבחירה ואמונה חופשית לצאת לכיוון לא ידוע, אמונה בהגעה ליעד מסוים. האל מאלץ את דייב לעזוב את החללית 'במותו' דייב לא יכול יותר לסמוך על טכנולוגיה. עכשוו זהו מסע של אדם אל מול היקום ובוראו. בכדי להגיע למצב זה היה הכרח בשינוי ובמעבר מדיסקברי, פאר היצירה הטכנולוגית והאל , מילת המחשוב האחרונה אל חזרה ל'מינימליזם' של האדם עצמו בלבד, תודעתו , הרגשתו ומחשבותיו. דייב סומך על עצמו, הוא כמו אברהם מתחיל להאמין, הוא יוצא למרחב החללי ללא כל גיבוי טכנולוגי. זה כמובן דורש אומץ לנתק את האל הוא בעצם להאמין אמונה שלמה במשהו אחר לחלוטין. זהו מהפך תודעתי רב העוצמה של אסטרונאוט שהיה אמון רובו ככולו על מימד הטכנולוגיה ומדע.

המסע של דייב, של אדם אחד בעל הכרה אישית בלעדית הנוצרת מביטול, אכזבה ומחיקה של חללית מחשב ומדענים . זוהי מחיקה של אלפי שנים ברמה התודעתית לקראת מצב חדש ייחודי בלעדי של דייב. מסע למפגש בלתי אמצעי עם המונוליט ( ייצוג האל). דיסקברי והאל לא יכולים להביא להתגלות , הם רק פלטפורמה זמנית, סוג של כלי רכב למפגש זה. הם חייבים להעלם בכדי שבאומן ייפגש עם המונוליט. זה האחרון מופיע רק בתחילת הסרט ורק כעת בשלב עזיבת החללית הוא לא קיים לגבי קובריק כל זמן שתודעת האדם היא טכנולוגית.

compare

baby2

ארבעים וארבע שנים חלפו מ1968 של יציאת הסרט . אם אנו מרגישים ששווה לנו להפוך ולחקור ביצירה זו הריי שהיא אכן סוג של פרק מכונן בהסתכלות, הכרה והבנה שלנו לגבי עולם האינטליגנציה המלאכותית על מכלול השלכותיו.

צילומים נוספים מהסרט הנפלא הזה אפשר לראות בקישור זה.

מודעות פרסומת

כתיבת תגובה

הזינו את פרטיכם בטופס, או לחצו על אחד מהאייקונים כדי להשתמש בחשבון קיים:

הלוגו של WordPress.com

אתה מגיב באמצעות חשבון WordPress.com שלך. לצאת מהמערכת / לשנות )

תמונת Twitter

אתה מגיב באמצעות חשבון Twitter שלך. לצאת מהמערכת / לשנות )

תמונת Facebook

אתה מגיב באמצעות חשבון Facebook שלך. לצאת מהמערכת / לשנות )

תמונת גוגל פלוס

אתה מגיב באמצעות חשבון Google+ שלך. לצאת מהמערכת / לשנות )

מתחבר ל-%s