המיתולוגיה של מזל שור
במיתולוגיה היוונית שור הוא סמלו של זאוס, אבי האלים. זאוס מופיע בדמות השור פעמים רבות כשרצה לפתות נשים . השור נולד מהזיווג בין פסיפיאה , אשת מינוס , לשור הלבן ( המיתולוגיה היוונית 2000). הצאצא הוא המינוטאורוס , יציר כלאיים של שור –אדם. המינוטארוס נכלא במבוך של דדלוס והומת בידי תזאוס. השור הוא דמות הפיתוי המיני של זאוס היות שכשהשתמש בתחפושת של שור הצליח לחטוף את אירופה בתו של פינוקס מלך פניקיה. השור הלבן, הלא הוא זאוס חטף אותה לכרתים .השור מזכר מיתולוגית גם במטלה השביעית של הרקולס, במסגרת משימותיו האתגריות. כאן הוא אמור היה לתפוס את השור הלבן, אותו שור שפוסיידון שלח ממעמקיי הים למלך מינוס . מינוס נדר להקריב את השור לאל, הפר את הבטחתו ושמר את השור לעצמו. פסיפאה אשתו התאהבה בשור הלבן וגם שכבה איתו. לאחר האקט המיני השור הפך אלים ופרוע והרקולס הצליח להשתלט עליו. השור המשיך בדרכו עד למרתון ולבסוף, כאמור, הומת בידי תזאוס.
מזל שור מייצג את האדמה, הקביעות והעקשנות הטריטוריאלית אך לא רק, הוא גם מזל של יצירה, של מוסיקה ונפש. הדינמיקה העמוקה המקופלת בשור, הנעה בין מטריאליזם וגשמיות לבין נפש ויצירתיות , פותחת צוהר להבנת נפש האדם כמימד בתנועה ולא כמצב קבוע במקומו. כאן המיקוד הוא בדינמיקת הגומלין עם המזל הקוטבי לו בגלגל המזלות, העקרב. מתח הניגודים בין השור לעקרב מייצג וממחיש בצורה מרתקת את רעיון ההפכים המשלימים, זרימה דו-סיטרית ומתח קוטבי המעוגן בצורה מעניינת בזודיאק . מימד הקוטביות פועל לא רק ברמת הפרט אלא גם ברמת הקבוצה בצורה רחבה יותר. מאחר ובאסטרולוגיה קיים רעיון העידנים, עידן אסטרולוגי נמשך כ-2160 שנה בערך. נקודה זו מביאה אותנו כעת להמצאות בעידן הדלי. לפניו הינו בעידן הדגים וסיבוב נוסף אחורה בסרט הפילים האסטרולגי מגלה את עידן הטלה של יון וספרטה. הרלוונטי כעת לעינייננו הוא עוד קצת רוורס… לעידן הקודם לטלה, עידן השור.
מצריים הקדומה כ-4500 שנה אחורנית.
הפירמידות והספינקס בגיזה שליד קהיר מעידים יותר מכל על עצמתה של האסטרולוגיה והידע הכוכבי של התרבות המצרית הקדומה. למצרים היה פולחן הפר המקודש מקושר לאל סרפיס . ההמנון המצרי התבסס על שור שדוחף ופותח בקרניו את דלתות האביב. בהתאם לעיקרון קוטביות, פיצוי והפכים משלימים זה את זה, עידן השור של מצריים העלה בעוצמה את מזל עקרב והביאו לביטוי דומיננטי בולט וברור כשמדובר בהתבוננות מערכתית-קבוצתית. עקרב מייצג מנקודת מבט אסטרולוגית את רעיון המוות והלידה מחדש . מצרים של עידן השור הפכה עקרבית במהותה ובסממניה הפנימיים והחיצוניים שהם העולם הפירמידלי , הספינקס והאובליסקים בלוקסור , שרובם מבטאים עוצמה חומרית שווארית גדולה ומסיבית. אך מימדים אלה למעשה נועדו לבטא את העיסוק האינטנסיבי של המצרים במוות העקרבי . (אחד הרעמססים העוצמתיים כונה " מלך עקרב") הפרעונים עסקו בפולחן המתים אך המת עובר שינוי , מטמורפוזה עקרבית של מוות ולידה מחדש , הפעם לאל.
ההתחדשות העקרבית מיוצגת ברעיון החניטה של הפרעון וקבורתו בפירמידה. הפרעון המצרי לא מוותר על הגוף הפיזי השורי , הרי הוא רק תחנת ביניים בדרך למסע , להתחדשות ולחיים במימד אחר . החניטה היא עקרבית היות שמטרתה הוא שימור והתחדשות בעולם אלוהי . הפירמידה היא מבנה העוגן על הקוטביות השורית=עקרבית כמקום של מוות ולידה מחדש . סוג של תחנת ביניים. הספינקס הוא השלמת קוטביות המזלות אריה = דלי לייצוג צלב המזלות הקבועים. מערכת זו של זרימה וזיקה בין המזלות המגולמת במבני השור הענקיים במשך אלפי שנים מראה את עומק ההבנה המצרית לחוקיות הקוסמולוגית וההקשר שיש לה לזמנים , תקופות ונפש האדם .העקרב מקפל בתוכו את התובנה העמוקה של הנפש המצרית הרואה בחיים פרוזדור צר לקראת הדבר החשוב –המוות. הפרעונים לקחו עימם לקבר זהב ורכוש בכמויות שהפליאו את חוקרי הפירמידות, כה עזה הייתה אמונתם בגילגול הצורה העקרבי ובהתחדשות. כאן המקום לציין שיציאת בני ישראל ממצריים מייצגת תפיסה רוחנית שונה העוגנת לא על המוות אלא על הבחירה בחיים ללא הדרמטיזציה הפרעונית מצרית. לאחר חציית ים סוף מופיעים 12 המחנות ( המייצגים את 12 המזלות) כנגזרת של הוצאת ידע אסטרולוגי פירמידלי ממצרים, עמוד האש (יסוד האש) שהלך לפני המחנה בלילה, עמוד הענן (יסוד האויר ) שכיוון וניווט ביום והאקט של בקיעת ים סוף משלים את היסודות מים ואדמה. הפעם מכוח עליון ללא ייצוג חומרי הבנוי מאבנים. משה מנתץ את עגל הזהב והמסר הוא מסר פילוסופי יהודי עמוק . החומר לא קונה בלעדיות על התודעה האנושית. זוהי שונות מהותית מהמימד המצרי מטריאלי זהו זיכוך מהמטריאליזם השורי מצרי של הפירמידה. העם מתמקד רק באלוהים והוראותיו. דגש נוסף הוא האכילה מעץ הדעת שמביאה למודעות מחשבה ושפה . הללו לא חומריים . מבחינת היהדות העולם הוא תולדה של אנפורמציה , החומר רק מציית למידע . אם אדם וחוה היו אוכלים מעץ החיים זה היה רכישת הסממן הפרעוני מצרי של אמונה טוטלית בגוף ובפיזיות , של חיים לתמיד. בנצרות גופו המעונה של ישו על הצלב הוא כפרה על החטא הקדמון .האכילה מעץ הדעת מעוררת את המודעות לעירום השורי =עקרבי וחטא תאוות הבשרים החומרית, הרגעית, הזמנית. זוהי תגובה הנובעת מפחד , מעובדת היותו של הקיום הפיזי מוגבל , חולף ומתכלה. כך הם ביטאו חוסר אמונה בנצחיות האלוהות , גורשו מגן עדן לעבוד את האדמה בזיעת אפיים כנאמר בבראשית ג' 17.
…."ארורה האדמה בעבורך, בעיצבון תאכלנה, כל ימיי חייך." ישנה כאן למעשה הנחה המעוגנת בקוטביות של שור עקרב: האדם, בגלל המימד הפיזי – חומרי – בשרי של השור, שרוי בעצם בחטא ולכן צריך להתעלות על הקיום הגופני. הפיזי, חומרי השורי מביא לאשליית זמניות וקונה אחיזה חומרית מינית בהכרה האנושית. זוהי מגבלה שיש להתגבר עליה. שליחותו המשיחית של ישו בן האלוהים היא למות על הצלב. חנה שכטר , בספרה "התנ"ך כמשל" (2008) טוענת שמחבר משל עץ הדעת הכיר את התרבות המצרית שהאמינה שורית = עקרבית בנצחיות האדם שנשאר לנצח בגופו שלו, אם לא בעולם הנגלה אזי בעולם חלופי לאחר מותו. האיסור לאכול מעץ החיים הוא התרסה כנגד הבלעדיות השורית האסטרולוגית שקנתה אחיזה בעידן השור בנפש המצרית. האכילה מעץ הדעת מביאה עימה פיצוי כי יוצרת מודעות לנצחיות מסוג אחר . ליצירת חיים, להמשכיות של צאצאים במקום להיות נצחי בגופו הנצחיות תקבל ביטוי בשרשרת הדורות . שור הוא מזל הקיניין והרכוש . לאחר שאדם "ידע את אשתו ותהר "חוה אומרת בנימה שורית:"קניתי איש את –יהוה", המשמעות של קניתי היא "יצרתי" , האדם הוא תוצר הפקה משולשת : אלוהים , גבר ואשה. המשמעות של "קניתי" היא "יצרתי" , שכטר (239) גורסת שרק אחרי שאכל מעץ הדעת נוכח האדם לדעת שאינו יכול לאכול מעץ החיים. "אהיה אשר אהיה" (כך אומר אלוהים למשה שמות ג -14) מרמז על עתידנות ואפשרויות פתוחות ולא מעגליות אסטרולוגיות כתפיסת מצריים. לינאריות מחליפה מעגל , חופש בחירה מחליף דטרמיניזם. בתנ"ך אין עולם חלופי כמו במצרים ואין גם צורך בעולם חלופי במחשבת התנ"ך. אחרי כל שלב בבריאה אלוהים אומר "כי טוב". יציאת מצריים אם כן היא מהפיכה רעיונית פילוסופית מחשבתית ומחשבת התנ"ך היא ריאקציה כנגד תפיסת הבלעדיות השורית =עקרבית המצרית. התנ"ך אוסר על המחשת האל וסגידה למסיכות ופסלים. למופשט אסור להפוך למוחשי וליצור אולי מגמה חומרית דטרמיניסטית בנפש האדם. היהדות ממוקדת בטקסט , הכתב הוא הטריטוריה המקודשת והלא חומרית של היהודי. היהדות אימצה את השפה והחליפה את הטריטוריה השורית בירושה הכתובה, בספרים.
הבעיתיות הפסיכולוגית העמוקה של מזל שור נובעת מהפחד המגיע מהקוטביות העקרבית , פחד מכיליון שעלול להוביל למטריאליזם מוגבר ולצרכנות מפרזת ודגש מיני לא פרופוציונלי. היציאה מצרים במובן מסויים היא המשל של ""לך לך".. של אברהם אבינו כסימן למרחב אפשרויות המעוגן בבחירה חופשית שאלוהים נתן לאדם. אך כדי לזכות בבחירה יש לוותר על הטריטוריה השורית הישנה שאם תקנה בלעדיות הכרתית אצל האדם תביא לתפיסה דטרמניסטית מצרית. מיקוד תנ"כי נוסף בשאל החומרנות השורית הוא בסיפור קורח ובני עדתו (במדבר ט"ז) בו הם נבלעים באדמה ויורדים חיים שאולה…השאול וכל מה שמתחת לאדמה נחשבים עקרביים באסטרולוגיה . זהו איתות אזהרה תנ"כי המצביע על הסכנות הטמונות בתפיסה גשמית חומרית מידי של מזל שור . בדיבר העשירי נאמר "לא תחמוד בית רעך …אשת רעך..שורו..ואמתו.. על האדם מוטל להתגבר על תאוות הרכושנות והקיניין ובכפוף לזרימה המקוטבת של שור-עקרב להימנע מקינאה עקרבית באחר בגלל כסף ורכוש . קינאה היא מטריאליזציה של הנפש . ניתן לראות במצות השמיטה סוג של הגבלה ומיעוט האדמה השורית ביהדות. בשנת השמיטה חוזרת האדמה המנוצלת על ידי עובדיה לבעלות האלוהים, בוראה וקונה את זכותה להתחדש ולחדש את כוחות הפיריון שמצויים בה.
פאודליות אדמה מיניות ופיריון
בהתבוננות היסטורית אחרת קיבל מזל שור ביטוי קניין ואדמה מובהקים בתקופת הפיאודליזם במאה העשירית עד המאה השתיים עשרה . בתקופה ההיא רווח מנהג שכונה בנפיקיום , שמיקד את הקיניין השורי בטקס בשם הומגיום. ההומגיום היה בעצם שבועת נאמנות של הוסל לשליט, לפיאודל. הפיאודל שולט בכפופים לו , הוסלים. אלה מצידם מקבלים קרקע לעבד אותה ובתמורה הם נשבעים לנאמנות לפיאודום. זהו מימד שורי שקושר בין האדמה – הרכוש , והנאמנות –הקביעות. הרכוש כאן הוא מרכזו של הסיפור הפיאודלי-שורי.
אריך נוימן (1905-1960) פסיכולוג מהזרם של יונג , מדגיש בספרו " אמור ופסיכה" (1950) את העובדה שבטקסים ששולבו בהם פיריון, חקלאות שורית ומיניות עקרבית, בוצעו סירוסים של זכרים לאחר שהגיעו לפורקנם המיני. הפסיכיאטר השוויצרי קרל גוסטב יונג (1875-1961) כתב על בני הווקנדי באוסטרליה שחופרים בור שנראה כפות נקבי , רוקדים סביבו בלילה ותוקעים בו חניתות כסמל לפאליות תוך צעקות " זה לא בור אלא אשה". בסציליה סגדו לאלות פיריון וחקלאות באורגיית " הקוטיקקה" שבמהלכה הצעירים פגמו בעצמם מינית . ריקודי זימה כגון אלה נועדו לבטא את המעגליות השורית עקרבית המעוגנת במתח קוטבי. הכוונה היא להפוך אנרגיה מינית לעבודת אדמה שורית תוך שימוש בסמליות ההזרעה ההיריון והלידה . באותו מקום מוסיף יונג שהנוהג העתיק של " משכב כלולות" בשדה נובע מן הצורך להעניק לו פוריות, ובכך לתת לרעיון האסטרולוגי יותר תוקף שלפיו בהפריית אשה (עקרב) ובהפריית אדמה (שור) ישנה הקבלה. ביוון הקדומה התנהלו חגיגות מין ופיריון כדי שהשדות יניבו והמקנה והבהמה יתרבו. הקשר בין האדמה השורית להשפלה ולנחיתות ולהקזת דם עקרבית מתקיים בגלל מלחמות המתנהלות על טריטוריה , קיצוניות וקנאות עקרביים מהווים בסיס ועילה לאיבה בין ישראל והפלשתינים הנאבקים על אדמת מריבה , כשהמוקד הוא ההתנחלויות הישראליות. כפריים וחקלאים במקומות שונים בעולם הפכו קרבן לעריצות בתקופות היסטוריות שונות. התנאים המשפילים בשדות האורז של הודו-סין או כלפי הפועלות הערביות העובדות כפופות גב בשדות התות שבשרון, כל אלה באים בהקשר של חיבור גוף ונפש ברעיון האסטרולוגי הכורך אותם יחדיו ללא הפרדה . שור מתקשר לגרון , לעורף ולצוואר, "קשה עורף" נהוג לומר על העקשן השורי. ג'ורג' בוש מי שהיה הנשיא ה-41 של אמריקה, לעג בזמנו לאנשי ארקנסו שאותה הציג כמדינת עוני ובערות . וזאת מהסיבה שהיאנקים מהצפון של ניו אינגלנד , בוגרי האוניברסיטאות היוקרתיות , רואים בדרומיים , בתושבי המדינות השוריות , החקלאיות כארקנסו, נחותים " אדומי עורף" (רד נקס), כפי שהם מכנים אותם בבוז.
המתח הקוטבי בין שור ועקרב בא לידי ביטוי כשאנו מבקשים הלוואה בבנק . הבנקאי הוא ייצוג של הפיאודל השורי היות שמחזיק את קופת הכסף , אך במהירה הבקשה הכספית להלוואה או למשכנתא הופכת לחקירה עקרבית וירידה לקרביים הכלכליים של יכולותינו. כמה אנו מרוויחים בדיוק , מהם הביטחונות שלנו ללקיחת הכסף, מה עם ערבים לחתימות . זוהי הקבלה להתערטלות המינית העקרבית בכדי שנקבל את מבוקשינו . הבנק ידע עלינו הכל ומרגע החתימה על ההלוואה אנו משויכים איליו והופכים לקיניינו בשל חובנו איליו. כך גם יחסן של מערכות המיסוי של המדינה אל מול הפרט . הן דורשות מאיתנו להתפשט ולהציג את כל מה שיש לנו , בבנק , וברכוש והיכן שרק אפשר .
מאחורי האנרגיה הכלכלית השורית עומדת משאלה מינית , ומאחורי המשאלה המינית של עקרב מסתתרת כוונה כלכלית שורית. אלה שניים שהם אחד . נפש וחומר המשוואה האיינשטנית על שקילות חומר ואנרגיה מקבלת כאן ביטוי מעניין במשקפיים אסטרולוגיות. העקרב הוא האנרגיה השור הוא החומר.
שור ברמת הקבוצה – ספרד וישראל
ספרד מאפשרת להתבונן ולחוות את מימד המתח הקוטבי של שור-עקרב . השירה כמאפיין של מזל שור (גרון במימד הפיזי) מפורסמת אצל הזמר חוליו איגלסיאס המרטיט את לבבות הנשים באולמות ובאיצטדיונים. שנים קודם לכן ביטא את הכישורים המוזיקליים ילד בשם חוזליטו שהמבוגרים שביננו יזכרו אותו בודאי. חזנים וטנורים משוייכים למזל שור . לוציאנו פברוטי הטנור המפורסם האמין שהדינמיקה השורית-עקרבית משפיעה על קולו. הכוונה היא שסקס לפני הופעה , כך לדעתו של פברוטי , מועיל לקול . פברוטי סיפר בראיון חושפני לעיתון הגרמני "בונטה" שמעריצות התוודו לפניו כי עברו חוויה מינית סוערת כששמעו אותו שר… אולי זו הסיבה שמכר את קולו לחברת כרטיסי האשראי " אמריקן אקספרס" בתשדיר פרסום. הפיצוי העקרבי הספרדי בא לידי ביטוי בעברה ההיסטורי של מדינה זו בדמות התוקפנות האכזרית שהונהגה שם בתקופת האינקוויזיציה . אנשים נאלצו להתוודות על "פשעיהם" כביכול, הם עונו, נשרפו, הטבעו ונתלו , והכל כדי להודות עקרבית במשהו שכנראה כלל לא עשו . היו אלו הלשנות מכוונות ויזומות שבעטיין הם מצאו את עצמם במרתף העקרבי. המימד השורי מעצם בספרד במלחמות השוורים , אירוע בולט ומפורסם לאורך השנים. הסופר המינגווי בספרו "קיץ מסוכן" המטדור והפר הופכים לאחד ברגע שהחרב ננעצת בפר . המינגווי מעצים את הדינמיקה השורית-עקרבית בתיאורי המוות. צורת ההריגה של הטורו (השור) היא הריגוש של המטדור , ריגוש ההמון הצופה.בסמליות המיתית העמוקה של האסטרולוגיה חיסול השור מייצג את מות הגוף הפיזי , את השיחרור מחומרנות וגשמיות. זוהי חווית המוות העקרבי שחסר את החניטה הפרעונית. נשים ביציעים מסירות פרטי לבוש תחתון ומשליכות לזירה, על המטדור הצעיר . אלפי נשים מכל רחבי ספרד באות לחזות בסמל המין החדש . הצרחות הממלאות את חלל האיצטדיון הולכות וגוברות ככל שטכס ההריגה מתארך . דומה שהאינקוויזיציה קמה לתחייה ומתחדשת באיצטדיון. השור משפל עקרבית ומתייסר עד לדקירה הגואלת , הכל להנאתו המינית של הקהל.
יש גם כסף גדול, השחקן רודולף ולנטינו בן מזל שור (6.5.1895) הופך בסרט "דם וחול" (1922) בו משחק מטדור לעשיר ומצליח בעקבות כישוריו , ולנטינו היה סמל של פיתוי מיני עקרבי.
ישראל נולדה ב-14.5.1948 כבת מזל שור, היא מקפלת בתוכה באופן מובהק את המעגליות השורית-עקרבית . היא מבטאת את המזל עוד מזמן שהחלוצים ייבשו את הביצות , מימי המושב והקיבוץ, כשהחקלאות היתה חלק מאתוס ההתיישבות , ועד להתנחלויות של היום. ישראל מבטאת את השור במימד הנדל"ני המוגבר שיש בה , בקופסא הכחולה של הקרן הקיימת בנטיעות ט"ו בשבט , ובסברס הקוצניים שמשמשים לה כסמל., במילים כמו "תכלס" , או "בשטח"…אלו הן מילים " קרקעיות" של מזל שור , ממש כמו הלילה החיוור היורד על עמק יזרעאל…או אדמה אדמתי …הקשר לקרקע בולט ונמשך החל משיריי העבר המפורסמים ועד לקו בר-לב וקבלני העפר בסיני של 1973.
העקרב לא מאחר להופיע: ועדות חקירה מוסד שב"כ , משטרה , פיגועים, מוות, עצב ושכול , כישלון מודיעיני עקרבי ב73 של מלחמת יום כיפור ומנהיגים ילידיי המזל כגולדה מאיר (3.5.1898) ומשה דיין (20.5.1915) . פרשת המרמרה והקומנדו הימי העקרבי …וכמובן הקומזיץ …המנגל , שהריי אש היא ייצוג עקרבי .." הו את אדמתי שבנו אלייך " הוא פזמון שורי . הסחיבה מהלול של ימי הפלמ"ח היא "הפשע העקרבי" . ישראל נולדה מהשואה , מהשריפה העקרבית הגדולה וממותם של ששת המיליונים . האדמתיות של ישראל השורית היא תגובה לחור השחור שהותירה השואה , מטריאליזציה של הנפש הקולקטיבית המגיבה לארובות העשן של מחנות ההשמדה העקרביים. רגבי האדמה והחומרנות הגואה , קניונים וצרכנות כהיאחזות בפיזי , בחומרי , כל אלה הופיע, אולי בגלל פחד הקיים בנו מאז השואה.
הקניון , תא המדידה וכרטיס האשראי
מאחר ושור הוא המזל האסטרולוגי של צרכנות ותפיסה חומרית גשמית של החיים, הוא כנראה המנוע העיקרי שעומד מאחוריי מרכזיי הקניות, הקניונים. אתה מסתובב מהופנט מהשפע שהקניון מציע מסונוור ממגוון המוצרים , אין רגע של ריקנות , המלאות עולה על גדותיה, לב ליבה של החומרנות השורית. בקניון מולך כרטיס האשראי , מקודד בשקט את הזהות שלנו , מעורר אותנו למחשבה המרקסית , כן של אותו בן מזל שור…על ההון המעמד והשונות הכלכלית בין אנשים. ככל שבידינו שקיות רבות יותר , כנראה נהיה מרוצים יותר מההתאמה שלנו למציאות החומרנית שורית , מה שכרטיס האשראי מאפשר. הכרטיס משחרר ולו רק לרגע מהקוטביות העקרבית של הפרולטריון המרקסיסטי, הוא קיבל אישור ועכשו " מאמינים לי, אני בצד הנכון …" זוהי התאמה למילה קרדיט שמקורה הלאטיני הוא credere שפירושה להאמין. האשראי אכן מחפצן אותנו , אך גם קושר אותנו לעוד מימד והוא זמן העתיד. אנו נקשרים אל העתיד בהתאם לתאריך החיוב של הקרדיט זהו סוג של אישוש לנפש על מימד הזמן . בחנות אנו ממששים את הבגדים ומחטטים בין הקולבים זהו סממן פיזי כמעט מיני עקרבי . מתחיל במבט עובר למגע, וממשיך לשיא האינטימיות בתא במדידה בו התשוקה ללבישת הבגד מתממשת (רולנד ארוחת בקר עם סוקרטס 2009) עם לבישת הבגד החדש . הבגד משחרר אותנו מנחיתות עקרבית , רגע של דימוי חדש …כן אנו שווים את זה.. תא במדידה הוא תרפויטי היות שמאחוריי המישוש –לבישה-רכישה מסתתר עומס פסיכולוגי כבד בנפש . הקניון ישחרר זאת לכמה שעות ולא יותר. תא המדידה מהווה מטמורפוזה עקרבית המגיבה בקוטביות לשור כסוג של שינוי זהות ולידה מחדש . נכנסנו לתא ויצאנו אחרים , החנות מרכיבה לנו זהות חדשה. בכניסה לחנות תשאל המוכרת" אפשר לעזור ". ? " אין צורך" , תבוא התשובה המתנצלת , רגע לפני "הפשע" רגע לפני המגע הממשש, דקות ספורות לפני השיחרור הגואל מזהות דטרמיניסטית " אני רק מסתכל". בתא המדידה לאחר הלבישה , הדמות במראה המביטה בנו היא מישהו אחר .
ב"סקס והעיר הגדולה" חבורת הנשים מצויות במרחב הקוטבי שבין המזלות שור ועקרב, המרחב הקפיטליסטי צרכני של קניות וסקס . שמלות ונעליים, דייטינג עם בחורים, בחורים עם כסף זוהי צרכנות שורית וסקס עקרבי מסתבר שהללו הולכים יפה ביחד. הקינאה העקרבית מגיבה במעגליות לקפיטליזם הצרכני של השור ואכן קוטביות זו בעוגנת במתח של רכוש וקינאה היא מעמודי התווך של הקפיטליזם.
דרור הלוי בספרו " מזמן למרחב ולהפך"(2011) טוען כי השופינג הוא הצורה האחרונה שלובשת הספירה של פעילות ציבורית. השופינג הוא הדחף של הקפיטליזם לשכפל את עצמו עד לאינסוף בעודפות ודחיסות של מוצרים וצרכנות. אנו כבר מצויים אחרי נקודת ההתכה עמוק בתוך הנשורת שלאחר המימוש השורי במגה סטרוקטורה צרכנית.
שוורים מפורסמים
מרק צוקרברג(14.5.1984) מייסד פייסבוק ושווה עשרות מילארדי דולארים אין כלל צורך להכביר מילים בעיניין צוקרברג…
ווליאם שקספיר (23.4.1564). יצירותיו כמו מקבט, המלט, המלך ליר ואותלו רוויות במוטיבים העקרביים הקוטביים למזלו השורי בהתאם לעיקרון הפיצוי וההשלמה של קטבים בגלגל המזלות. המימדים של בגידה, נקמה והלשנה, מוות ואובססיה ומניפולציה הינם המוטיבים המרכזיים ביצירותיו. מקבט שואף למות, יוליה של רומיאו מתאבדת, הדיכאון העקרבי של המלט ושאלתו המפורסמת" להיות או לא להיות" הינם התוכן הלא מודע העקרבי הטמון בכל שור ומחכה לביטוי. כך גם הבגידה והירושה העקרביים ב"מלך ליר" ומותה של ליידי מקבט. מעניינת העובדה האסטרולוגית שהשחקן ששיחק בסרט "אותלו" (1952)" ב"מקבט" (1948) וב"מלך ליר" (1953) שקולו הגרוני העמוק זכור עוד מאז הוא אורסון וולס, בן מזל שור שנולד ב6.5.1915. ולדימיר נבוקוב שכתב את " לוליטה" (1955), ספר העוסק במיניות ופיתוי עקרביים במהותם.
קרל מרקס (5.5.1818) הוא דוגמא מצויינת לאיפיון מזל שור היות שהמוטיבים המרכזיים בכתביו "הקפיטל" (1867) והמניפסט הקומוניסטי (1848) קשורים לבעלות ולהון . מרקס עמד על מצוקת האיכרים השוריים , שחוקי הקרקע שחלו עליהם היו ביטוי לאינטרסים של בעלי הקרקעות עצמם. מרקס הוא שור היות שלא האמין במפשט ובאלוהים או באידאות נשגבות וטען כי כל בני האדם הם השתקפות של המטריאליזם השורי וכוחות השוק. האדמה השורית היא לגביו הבסיס לכל מבנה העל האחרים. ההתמקדות בקיניין הפרטי היא לב ליבו השורי של מרקס.
זיגמונד פרויד (6.5.1856) ההוגה היהודי המפורסם עסק ברפואה ופסיכואנליזה של הנפש ומייצג מצויין את הצלילה " למרתף העקרבי" לאחר שהגדיר את החלום כביטוי תת מודע של הדחקת המיניות, החרדות והטראומות . משנתו של פרויד מקפלת בתוכה משאלה עקרבית עמוקה וחבויה , זוהי משאלה קרימינלית המחברת בין תאוות הרצח שלנו מכוונת כלפי אבותינו והכרה בחוש האשמה האדיפלי . לפרויד יש מיקוד גם בשניי יצרים ראשוניים בשם ארוס וטנטוס המייצגים את המימד העקרבי שוורי.
נחתום עם סלבדור דאלי (11.5.1904) השור המרתק ביצירותיו שמראות רבות את הישבן העקרבי קוטבי של נשים מתרחצות . דאלי היה שטוף במיניות עקרבית ובגאונות . הוא העריץ כוח וכסף וטען שלהיות מיליונר חשוב יותר מלהקים מוזיאון….
האתר החדש באנגלית : http://www.astrowiz.me
ירון ליבנה הבלוג - מאמרי עומק 