מזל סרטן 21.6 -22.7

מיתולוגיה

Selene_and_Endymion_by_Ubaldo_Gandolfiעל פי אריסטוסטנס, הרה מיקמה את הסרטן בשמיים כאשר הרקולס לחם בהידרה וכל החיות עמדו לצידו. רק הסרטן עלה מן האגם, חסר כל סיכוי מול הענק, וצבת את הרקולס ברגלו. זה האחרון זעם  ובכעסו מחץ את הסרטן ברגלו. הרה מיקמה את הסרטן בשמיים כאחד מ12 המזלות. במיתולוגיה היוונית סלינה היא אלת הירח, ביתם של הטיטנים היפריון ותיאה. במיתולוגיה הרומית היא נקראת לונה. מאוחר יותר הוחלפו סלינה על ידי ארטמיס ולונה על-ידי דיאנה. דמות ירחית חשובה אחרת שצורפה בידי היוונים לארטמיס וסלינה היא הקטה ובכך, באמצעותן, נוצר שילוש של מצבי הירח: ארטמיס היא אלת הירח המתמלא, סלינה היא אלת הירח המלא והקטה היא אלת הירח המתמעט. ביצירות אמנות בתקופה שאחרי הרנסנס מתוארת סלינה כאישה יפיפייה וחיוורת פנים הנשקפת ממרכבה כסופה, ראשה עטור בסהר ובידה לפיד. אלת הירח הרומית היא לונה שזכתה למקדש בגבעת אוונטין במאה ה-6 לפנה"ס. מעניינת ירחית סרטנית היא דמותה של הקטה שהיתה אלת האמזונות והפכה לאלת השאול. את שמה קבלה מהפרעונים שגזרו את שמה מזה של האקט, אלה מיילדת במצריים. היא מסייעת ללידת השמש במזרח בכל יום ומכאן הקטה מקבלת תכונות של פריון היריון ולידה ( האופייניים למזל סרטן והירח במפה אסטרולוגית). היוונים כינו אותה " הקטה אנתיאה" כלומר "הקטה משלחת החלומות", היות שהאמינו באחריותה על חלומות וסיוטים, ועל טירוף הדעת. הקטה מלכת הלילה היא אלה יפהפייה: כפות רגליה כסופות, שיערה נחשים ההופכים לאבן את כל המתבונן בה, לצווארה מחרוזת אשכים ובידה חבל טבור . נראה שכל אלה הם שריד לפולחנה כאלה מיילדת במצריים. (מתוך הקדרה המבעבעת של כרמית, על אופיה ומקורותיה של הקטה 2003 דף אינטרנט) היא מחזיקה בידה לפיד שמאיר את הלילה, מפתח למנעולים של מסתורי החומות, נבואה וכישוף, וחרב חותכת אשליות.

אמהות וילדות מקדמת מראה והשתקפות

סרטן הוא המייצג האסטרולוגי של הינקות והילדות המקדמת, בעיקר את התקופה האוראלית של השנה שנתיים הראשונות לחיים, שבסופן אנו נתלשים מהקיום המרופד והנינוח יחסית של חסד אל העולם של "שם בחוץ"  קשה גם שלא להתייחס לקשר שבין מחזור האישה הירחי סרטני (28 29 יום) כמתנהל בהתאמה למחזוריות הירח. בעבר ההיסטורי הונצחו המחזורים האלה בטקסי הירח ובמיתוסים הקשורים בהם. בגלל המחזוריות הקבועה שבמימד הירחי-נשי-אימהי, הוא הפך לאחד מחוקי הטבע.

מילות המפתח של המזל: אם, רחם, שדיים, זיכרון, היסטוריה, עיניים, אכילה, יניקה , בית, סוכר, משפחה, צילום, מראה, עבר, ירח, פטריוטיות, מולדת. הסרטן הוא הארכיטיפ של העבר והזיכרון, ולכן מהווה מרכיב חשוב ומרכזי בזהות האישית שלנו. הזיכרון שומר על רצף הזמן הקווי המופיע, במימד הקוטביות של מזל גדי. סרטן וגדי מכילים האחד את השני בזרימה דו-סטרית של אנרגיה נפשית שאין להפרידה.

זמן ( כרונוס –גדיי) בונה בהכרה זיכרון ,זכרון מאשש את מימד הזמן וקשה להפריד בין השניים.  הפילוסוף האנגלי ג'ון לוק טען: " הזיכרון הוא המפתח לזהות האישית יותר מכל דבר אחר – העובדה שאני נושא בתוכי את המודעות לתולדותיי היא שעושה אותי למה שאני "זהות היא בעצם זיכרון של המשכיות, זמניות ושייכות.

במזל סרטן ישנה ההכרה הפסיכולוגית –אינטואיטיבית שלזמן עבר אחיזה עוצמתית בנפש ולא משהו שעבר ונשכח… האירועים בילדות המוקדמת נחרטים עמוק בנפש הפרט וממשכים לייצר משקל נפשי גם בשנים שלאחר מכן. זאת ועוד, הזכרונות עם חלוף השנים עשויים לקבל פרשנות מכבידה ואולי כואבת יותר ככל שהאדם מבין ומודע למה בדיוק קרה בגילאים המקדמים ובנסיבות המשפחתיות ובנסיבות אחרות. ילד בן שלוש ארבע או חמש, אינו מודע עדיין מספיק לזמן הקווי, והחוויות שאותן חווה, בעיקר באמצעות המגע עם אימו או בהיעדר מגע כזה, שוקעות לסוג של חור שחור נטול זמן ומודעות. חור שחור זה הוא סוג של נצחיות בנשמה. קיימת אנרגיה בדמות זיכרון כזה או אחר שהמאורע שהתרחש בו אינו ידוע או זכור לנו, או שאיננו מודעים לו ולכן הוא נצחי, לא נגיש ועוצמתי, לא זוכה לטיפול ופתרון ולכן ממשיך להתקיים תמיד.

melanie-klein

התבוננות אסטרולוגית מסוג שכזה מאששת את טענת הפסיכואנליטיקאית מלאני קליין והאורליסטים משנות ה-30 של המאה הקודמת, שאומרת שהאשמה – הגדיית הקוטבית – מועברת על ידי האם לילד היונק ( ובכך תורמת ומאששת את מימד הקוטביות ומתח הניגודים הקיים במזלות ) עוד באורליות המוקדמת המלווה בתחושת המיניות האינססטואלית שלה כלפי ילדה. תחושות מסוג זה, המכילות אנרגיה מינית משודרות אליו ונקלטות אצלו.

הפיצוי של הנוקשות הגדיית הקוטבית לסרטן לא תאחר לבוא לידי ביטוי ,היות שהתהליך האדיפלי מתחולל כשלב בהתפתחות האוראלית הסרטנית. מלאני קליין גורסת סרטנית גדיית שהסופר אגו הגדיי, כלומר המצפון והאשמה, מתהווים מנטיות אדיפליות, כתוצאה מתסכול שילד חווה סרטנית בעת הגמילה. הללו מופיעים בסוף השנה הראשונה ובתחילת השנה השנייה לחייו. החסך המתהווה כשהשד הסרטני נמנע מהתינוק או מתרוקן , נולדים באדם, באותם דמדומי שחר של החיים, ניצנים של תחושות צמצום ומגבלה, סוג של התכווצות גדיית קוטבית. כך אבדנו את אמנו הישנה והטובה בשירו של ברכט " הירח של אלבמה".

דיאלקטיקה זו בין המזלות סרטן וגדי היא בסיסית-תחילית וראשונית, ולכן כה עוצמתית . כך מתחילים אצל כולנו החיים במימד של זיכרון סרטני מעומעם או בחוסר זיכרון בכלל. זוהי אכן סוג של קוטביות פרדוקסלית בין משיכה לדחייה, התמסרות וטאבו, חסד ורוך מול ניתוק וחסך. אלה הם הקונפליקטים העמוקים בנפש הפרט המובנים בעומק המימד הסרטני –גדיי. העובדה שהתרחשות זו ממוקמת בתחילת החיים מביאה לסוג של דטרמיניזם גדיי: מה שלא קרה במימד זמן הכרתי מודע , יפעל בנפשו של האדם באופן נצחי, לתמיד. הזמן המתמשך הוא חיקוי לנצח. הוא לא מצוי בשום מקום אך נוכח תמיד כדבר שקרה. חוויות סרטניות אלו של שחר החיים הם בעצם תיקי אקס נעולים לתמיד ללא נגישות,  וזאת כי ההכרה הפכה זמנית ואילו הם משוקעים בנצח מחוץ לזמן הקווי. התיקים הבעיתיים ביותר בארכיון הנפש הם, אם כן, התיקים החסרים או הקומה שננעלה ולא ניתן לחדור יותר אליה, מדף לא נגיש לקריאה… את הזיכרונות שאיננו זוכרים… זהו אולי אחד הסממנים המרכזיים של הארכיטיפ הסרטני: מה שאיננו יודעים או מקרה שאיננו זוכרים, מהווה את המשא הנפשי הקשה ביותר ויש לו משקל אינסופי. השאלה למה אירוע כזה קרה נוגעת בתחום המיסטיקה, הקארמה וגלגולי הנשמה שהם לא מעיננו כעת.

calvinoבצורת התבוננות זאת, העבר הסרטני הוא הוויה דינמית המתחדשת בכל רגע נתון בו אירועים או מצבים אלה או אחרים, תוך זרימת החיים הרגילה, מפעילים את הייצוג של הסרטניות המשתמר בנפשנו (כח שחקני גלגל המזלות הם סוג של ייצוגים משתמרים) בסיפרו של איטלו קלווינו "הערים הסמויות מן העין " (1978) מרקו פולו משוחח עם המנהיג המונגולי קובלאי חאן (1216 1294) על כך שהעבר מפרש את ההווה ואת העתיד. לא ניתן לחלק את הזמן היות שהעבר נעוץ,  מכוון ופועל בהווה, ובהכרח מייצר גם את העתיד. מרקו פולו חש אינטואיטיבית את את המעגליות  הקוטבית הסרטנית גדיית כמטוטלת נפשית. אם הזיכרון מקבל אופי של געגוע ותשוקה, הוא הופך להווה רב עוצמה. אליבא דפולו אנו נוסעים קדימה כדי לשוב ולחיות את עברנו גם אם אנו לא בדיוק מבינים או יודעים זאת. המסע קדימה הוא מסע אל העבר הסרטני האישי . סרטן-גדי הם פקעת של עבר –הווה-עתיד ללא הפרדה. במקרה של מרקו פולו כל מסעותיו בערים הסמויות מן העין נועדו להבין את וונציה ואת משמעות חייו. זהו מסע בזיכרון. ובאשר לדמות האם, דימויו העצמי הראשוני של התינוק  מתהווה ממראה פניה של אימו ומהדרך בה היא מתבוננת בו . למעשה פועל כאן עיקרון של מראה שמזוהה עם ההתבוננות  האסטרולוגית בירח , שליט מזל סרטן . הבעות  הפנים של האם , המבטאים רוגע או מצוקה , שמחה או כעס , מלמדות את התינוק לזהות את רגשותיו  שלו בהשתקפותם בפני האם –המראה-הירחית. פניה של האם מעצבות את אישיות התינוק היות שהוא רואה אותה ואת עצמו כישות אחת. על פי התאוריה הפסיכואנליטית  נתפסת הסרטניות – דמות האם כראי ראשון . המראה הירחית סרטנית בונה את ראשית הדימוי ביצירה משותפת בין האם לתינוק , בדומה לציורים מתחילת הרנסנס בהם מתוארים מפגשים בין עיניהם של מרים וישו.

rembrandt

הצייר הנודע רמברנדט (15.7.1606)  הוא סרטן שביטא ביצירתו את הקוטביות הגדיית . כל ציוריו של רמברנדט מתייחסים לדמויות ואירועים מהתנ"ך או מהברית החדשה ( המימד הדתי מזוהה אסטרולוגית עם מזל גדי ) כמו פטרוס בבית האסורים, פלישתים מנקרים את עיני שמשון, בת שבע רוחצת על הגג וסקילת סטפן הקדוש . סרטן הוא חלום השיבה הביתה, מקורה של המילה נוסטלגיה הוא במילים היווניות "נוסטוס" –שיבה , ו"אלגוס "-סבל , כלומר סבל הנובע מרצון בלתי ממומש לשוב הביתה. היום בעידן הדגיטלי מימד המחר, העתיד קונה בלעדיות על התודעה האנושית . הדורות החדשים הם דורות ללא עבר, ללא זכרון, ללא ספר, הנוסטלגיה שלהם תהיה למשהו שמעולם לא היה להם וזה עשוי להיות סוג של חסר תובעני ודורשני בדומה לזיכרון המשוקע עמוק בארכיון הנפש ואיננו זוכרים או מודעים לו . מרלין מונרו , ג'ון קנדי , צ'רציל,  ובריג'יט ברדו לא נשכחו, הם מעולם לא היו…

הסרטניות בקולנוע

anita

הבימאי פדריקו פליני (20.1.1920) בן מזל גדי, מדגים בסרטיו את הסרטניות המפצה ומגיבה קוטבית בהשלמה לגדי שבו. בסרט אינטרוויסטה (1987) מבקרים מרצ'לו מסטרויאני וחברים את השחקנית השוודית אניטה אקברג בביתה שברומא. אניטה כבר לא צעירה יוצא אליהם בשמלה מתנופפת ובפנים מתוחות. היא מחזירה מבטים נוקבים לחבורה הבוחנת אותה ובעצם בוחנת כיצד משתקפת דמותה בזיכרונם. זהו מפגש סרטני שכן שאלת הזמן הגדיי שחלף, סוג של בבואה והשתקפות, מתעצמים באמצעות הפלש-בק לעבר הסרטני שמסטרויאני  בעצם פליני, מקרין על המסך. מדובר בסצנה המפורסמת מהסרט לה-דולצ'ה ויטה (1960) בה אקברג ומסטרויאני רוקדים במזרקה. המצלמה מתעכבת על פניהם הצעירים והיפים של השניים …אניטה הבלונדינית השופעת בשמלת סטרפלס שחורה המבליטה את שדיה הגדולים, הסרטניים, משתכשכת במזרקה ונראית האשה  הגדולה מהחלומות. בפלש-בק הם צופים בעצמם מן הצד כעבור שלושים שנה, כאשר העצבות הסרטנית הגלומה בסרט הנוסטלגי חולפת ומתבטאת בחרמשו של כרונוס, חרמש הזמן הדיאכרוני הגדיי. עולם הדימיון הסרטני המגיב לגדיות המקורית של פליני מתבטא באופן מיסטי יצירתי בסרטו ג'ולייטה של הרוחות (1965) בו גוברים הדימיון וההזיה הסרטניים על הריאליזם הגדיי כשג'ולייטה מסינה – זוגתו של פליני בחיים האמיתיים – מוצגת בדמות אישה עשירה ומשועממת , עסוקה בחיפוש עצמי ומבקרת אצל ידעונים . פליני הצטיין בתיאור של חלומות ועולם דימיון פנימי סרטני עשיר המפצה על הגדיות הנוקשה והריאליסטית מדי. השדיים הסרטניים הובלטו רבות בסרטיו. בסרט זכרונות (1973) תאר את ילדותו ברימיני וטען שהוא אוהב לדמיין ולספר סיפורים ."את כל חיי אני מקדיש לסופרמרקטים הגדולים של הזכרון", אמר פעם על עצמו.

eyes wide shut

השחקו טום קרוז (3.7.1962)  הוא מהסרטנים העותר מפורסמים בעולם ובסרט עיניים עצומות לרווחה (1999) מתחברים אצלו עולם הזיה והדמיון הסרטני . העיניים הם איבר סרטני. קרוז וזוגתו אז , ניקול קידמן מתעלסים מול המראה בביתם. מראה היא ביטוי למימד הירחי של המזל, סוג של השתקפות. עיסקת חבילה סרטנית של עבר, מולדת פטריוטיות הוצגה בסרטו נולד בארבע ליולי (1989) המהווה מסע לזיכרון הסרטני הקבוצתי האמריקני של מלחמת ויאטנם.

minority_report

בסרט "דו"חח מיוחד" (2002) קרוז כמפקח משטרה, נאלץ להחליף את עיניו כדי לעבור במערכת זיהוי עינית של הממסד המשטרתי העירוני והעתידני. שוב מוטיב העיניים חוזר. העיסוק בזיכרון הסרטני הופיע בסרט המדע הבדיוני המפורסם בלייד ראנר (1982) בו השחקן, הריסון פורד בן המזל (13.7.1942)  עוסק באנדרואידים בעלי זיכרונות  שהושתלו כדי ליצור להם זהות . ואיך אפשר בלי סרטן הוליוודי נוסף הלא הוא השחקן טום הנקס (9.7.1956) שביטא את הפטריוטיות המובנית במזל (היות שהמדינה  במימד הפסיכולוגי  נתפסת כאימא ) בסרט "להציל את טוראי רייאן" (1998) בעלילת הסרט משימתו כקצין אמריקני היא למצאו ולהחזיר לאמו חייל שאבד בחזית מלחמת העולם השנייה.  ואחרון, הלא הוא ביל קוסבי (12.7.1937) הזכור מסדרת הטלבזיה האמריקנית משפחת קוסבי.

הסרטן בספרות –קפקא , אורוול , פרוסט ,רוסו

castleפרנץ קפקא (3.7.1883) הסופר בן מזל סרטן אמנם נמלט אל מרחבי הדמיון הסרטני ביצירותיו אך הללו ביטאו היטב את רעיון הקוטביות הגדיי המפצה תדיר . יצירותיו אכן ספוגות במטוטלת הסרטנית –גדיית של דימיון מול נוקשות וריאליזם קר. בספרו המשפט מסכים יוסף ק', גיבור היצירה , ליטול חלק בתהליך התמוה נגדו שבו הממסד מאשים אותו באמצעות הנציג הגדיי של סאטורן השיפוטי –" הלא הכול  שייך לבית המשפט ". הוא מובל להריגה ביער אחרי גזר דין שרירותי ורשמי  לחלוטין . בספר הטירה לא מצליח ק' ליצור קשר עם הטירה המייצגת אסטרולוגית את האטימות, הקור והנוקשות של הקוטביות הגדיית , זו המונעת חסד מצד ההשגחה העליונה. המשפט והטירה של קפקא עוסקים במה שקפקא הדגיש  כ" תחושת האשמה  חסרת  הגבולות" שלו ביטוי ברור למסלול הקוטבי והדו סיטרי בין הסרטן לגדי. ק' נעצר בלי שחטא במשהו , אשמתו הגדיית נתפסת כמובנת מאיליה , כך רוצה הרשות. לחיות, להיות קיים ,הוא סוג של פשע. הטירה ושער פטרוס בספריו הם ייצוגים של יחסי האדם עם האלוהות שהגדי הוא נציגו האסטרולוגי. לגבי קפקא האדם מצוי בחוסר אונים של מבוך בירוקרטי המטיל עליו את תחושת האשם המטפיזית של "היות בעולם", היות בזמן. הזמן מתבטא אצל קפקא במוטיב הציפייה, ציפייה לאלוהים, לאנשים, ציפייה לתלייניו.

1984ג'ורג אורוול (25.6.1903) בספרו המפורסם 1984 (1949) מביא לידי ביטוי ספרותי את האח הגדול , הגדיי , שניצב בראש הפירמידה של אותה חברה עתידנית. לאח הגדול יש עיניים סרטניות בכל בית, הלא הן הטלסקרין הפועל עשרים וארבע שעות ביממה. אפילו התא המשפחתי הסרטני מתפורר וילדים מלשינים על הורים. האח הגדול משכתב את ההיסטוריה הסרטנית, אורוול הוא סרטן שמודע לעובדה שהשולט בהווה שולט בעבר וכך יכול לשכתב את ההיסטוריה ,לשנות שפה ומציאות נפשית . החוקר אובריין מלמד את וינסטון בעינויים לאהוב את האמת המפלגתית גדיית. להבין להפנים ולהאמין שמפלגה היא המציאות, המפלגה היא הכל… אין מחוץ לה דבר הכל מצוי בתוך טבעות סאטורן הגדיי. המפלגה היא תורת הכרה חדשה שבה 2+2=5 ומתרגלים לאהוב את זה. אם אינך חבר במפלגה אתה מחוץ  לזמן , מחוץ  להיסטוריה .לא להאמין באח הגדול הוא להיות נטול זהות.  אורוול אם כן הוא מייצג ספרותי מרתק של הסרטניות היות שירד לעומק הטוטליטריות הגדיית הקוטבית. גם בספרו חוות החיות (1945) הוא מדגיש את השאיפה הגדיית לשליטה וכוח. בבורמה שירת כחמש שנים מחייו כשוטר אנגלי.

בהקשר שכזה ניתן למקם גם את נלסון מנדלה (18.7.1918) מנהיג השחורים בדרום אפריקה שהפרסם בזכות מאבקו הממושך לאורך שנים ארוכות באפרטהייד הגדיי של הלבנים . בדומה לו גם הדלאי לאמה הוא סרטן (6.7.1935) שמתנגד ללא אלימות לשלטון העריצות הדיקטטורי הסיני בטיבט וגם הוא מפעיל את הקוטביות הגדיית של דרך ארוכת שנים במאבק עיקש.

frost

מרסל פרוסט (10.7.1871) פרוסט הוא אולי המייצג הסרטני המובהק מכולם הוא אכן הסופר הצרפתי המהולל בן מזל סרטן . 3130 עמודים מכונסים בשבעה כרכים, מחזירים אותו למחוזות ילדותו. שבעת הכרכים נכתבו בתוך חדר שמתוכו לא יצא מהרגע שבו החל לכתוב את היצירה הסרטנית  'בעקבות הזמן האבוד'. העיסוק ביצירה הוא בזיכרון הסרטני ופירושו הוא לחיות את מימד הזמן הגדיי –קוטבי באופן העמוק ביותר. ביצירה משחזר פרוסט את רגעי הדמדומים של התעוררותו. הוא טועם סרטנית את עוגיית המדלן –שצורתה ככונכייה סרטנית –טובל אותה בתה שמזגה לו אמו ואז מתעורר עברו ולובש ממשות. הקוטביות בדמות הזמן הגדיי לא מאחרת לבוא כשפרוסט מקדיש תיאור מיוחד למטוטלת השעון, וממנה פונה מיד למראה הסרטנית המרובעת וחסרת הרחמים העומדת בפינת החדר. זוהי התבוננות קוטבית העוגנת על הזרימה של סרטן גדי: זמן, עבר,שעון ומראה מככבים בסצנות שבהן תמציתו הסרטנית של פרוסט מתבטאת בהכרה שכל רגע מכיל בתוכו את העבר ואת ההוויה. בהווית החיים הם מוצגים כל אחד כשלעצמו, הריח והטעם נשארים עוד זמן רב… זוכרים, מחכים, מקווים…

הזמן האבוד הוא יצירה סרטנית היות שממוקדת בפילוסופיה של הזמן והזכרון. לפרוסט מציב בעצם שתי מראות : האחת משקפת את העולם והשנייה את התודעה , הן נפגשות בנגיסת עוגיית המדלן המעלה את העבר מתהום הנשייה.

ruso

ז'אן ז'ק רוסו (28.6.1712) ההוגה הצרפתי הוא סרטן שבחיבורו המפורסם האמנה החברתית (1762) מכניס את מושג "הרצון הכללי " שניתן לפרשו כתגובת פיצוי לסרטניות . כיוון שהכול  מפקידים את אישיותם וכוחם בידי ההנהלה הכללית של הרצון הכללי , סבור רוסו, שבעצם המדינה מרוקנת את האישיות הפרטית מתכניה הפנימיים. הרצון הכללי הופך בעצם לסוג של "האח הגדול " בשירותו של הממסד הגדיי האוטוריטרי.

הדבר מודגש בציטטה המפורסמת הנלמדת בחוגים למדעי המדינה ורעיון מדיני באוניברסיטאות השונות. "כל מי שימאן להישמע לרצון הכללי יכריחהו לכך הגוף כולו . דבר זה אין פירושו אלא שיכריחוהו להיות חופשי". זוהי קוטביות גדיית המגיבה לסרטניות של רוסו היות שבעצם משפט מפורסם זה מכונן דיקטטורה דמוקרטית באמנה החברתית. הדימיון הסרטני הופיע אצל רוסו בספרו הזיותיו  של מטייל בודד ואכן, רוסו נחשב למתבודד מטבעו מה שמשקף את המופנמות הטבעית של מזל סרטן. רוסו מאפיין את הסרטניות היות שבמאה ה-18 קרא לשיבת האדם לטבע מאחר ולדעתו התיעוש, העיור וביניין המוסדות החברתיים כרוכים בהשחתת המצב הטבעי קדמוני שבו שלטו החופש והשיוויון. זוהי העדפת זמן עבר סרטנית.

הסרטניות במבט קבוצתי : מוסלמי, אמריקני וצרפתי

mosque-with-crescent

המייצג האותנטי של הסרטניות הוא המוסלמי. המוטיבים הברורים והמודגשים של המזל מתבטאים במימדים של משפחה, זכרון, הכנסת האורחים הערבית וכמובן, האוכל, ועישון הנרגילה. כולם מרכיבים בולטים בעולם המוסלמי. האסלאם קובע את זמניו על פי שנת הירח. אותו ירח ירקרק המתנוסס בראשו של כל מסגד, מן הכפר הקטן ביותר ועד העיר הגדולה. המשפחה המוסלמית היא לרוב מרובת ילדים וכבוד המשפחה הוא עניין  חשוב. לעיתים מה שנתפס בעיני המוסלמי כחטא מביא לתגובה קיצונית של עד אפשרות לרצח, בעטיו של מה שמכונה "כבוד המשפחה". הסרטניות אכן מתבטאת בהכנסת אורחים, בסבר פנים יפות, באהבת האוכל וגם בצום הרמאדן שבמהלכו במשך חודש ימים אוכל המאמין המוסלמי רק בלילה. בממלכת הירח הסרטני מקצב הזמן הוא איטי והחיפזון נחשב כמן השטן. מוטיב נקמת הדם מחייה סרטנית את זמן עבר בהווה במלוא העוצמה, כאילו התרחש רק אתמול. בסרטניות המוסלמית עבר והווה חד הם. סיפורי אלף לילה ולילה הם ביטוי ציורי לעולם הדמיון הסרטני ערבי, אותו דמיון שפרנס את "קול הרעם מקהיר" במהלך מלחמת ששת הימים כשטען לניצחון  מוחץ של הצבא המצרי על צה"ל. הסרטניות מתבטאת בחיבתו של הערבי לנשים שמנות ועגולות. ככל שהן מלאות יותר כך עולה ערכן ומתבטא בסכום המוהר שישולם עבורם בזכות ההתעגלות הירחית. הכול מתחבר האוכל: עכוז וחזה שופעים יזכו לאתנן נאות ואוי לנערה שמאבדת קלוריות . העיניים הסרטניות הן היחידות הנראות מבעד לרעלה שעל פניה של אשת הטליבאן. הפה והשפתיים מכוסים , הגלביה המצנזרת גדיית קוטבית  שמרנית את גוף האשה ומסתירה אותו לחלוטין. הקוטביות הגדיית המפצה על הסרטניות מקבלת ביטוי שתפיסת ה"או –או"…כך או כך…זה מופיע במשפטים שתרגומם הוא " או באסלאם או בחרב " …ורקדנית הבטן .. היא כמובן סרטנית במהותה. המוסלמים נחשבים לחלוצי האופטיקה וחקר העין בהיסטוריה האנושית.

kennedys-1-600x450

ארצות הברית  היא סרטנית שנולדה ב- 4.7.1776  את המשפחה חוו האמריקנים באמצעות הקנדים. משפחת קנדי היתה בשנות ה-60 של המאה הקודמת המשפחה המפורסמת בעולם. הגורליות הגדיית קוטבית הופיעה במעגליות משלימה עם רצח קנדי בדאלאס ב1963. משפחה נוספת סרטנית יצאה ממסך הטלוויזיה, הלא היא משפחת קוסבי. הטלוויזיה האמריקנית רוויה בסדרות משפחה כמו דאלאס, הכל נשאר במשפחה, רוזאן, אחיות ומלרוז פלייס. מימד המשפחה הסרטני באמריקה מקבל ביטוי בחשיבותה של הגברת הראשונה על מסכי הטלווזיה עם הילדים והבעל. הנשיא שמקפיד להיות מצולם עם משפחתו ולפאר ולרומם את זוגתו בכל מערכת בחירות. מאחר והסרטניות האוראלית קשורה לאוכל זה האחרון מקבל ייצוג יום יומי בהמבורגר ובאמריקה כמעצמת הביף… והמקדונלדס, בנקניקיה  ובקוקה קולה אותם מייצאת אמריקה לכל העולם. דון מקלין שר פעם שיר מפורסם "ביי ביי מיס אמריקן פאי…" ניו יורק מכונה " התפוח הגדול " ואמריקה היא "הדוד סם". אפילו פופאי הדמות המצויירת המפורסמת בזמנו , אכל תרד כדי להתחזק . את החיים הטובים באמריקה תיאר בן סרטן מפורסם, ארנסט  המינגווי (21.7.1899) שטען שסיגר הוואנה ביד אחת וכוס מרטיני בשנייה הם משמעות החיים הטובים. באמריקה הסרטנית הגדולה בעולם רצוי שהבית יהיה מרווח, עם כלב על הדשא. הסרטניות מתבטאת בזכרון האמריקני התמידי של מארעות היסטוריים כמו הפצצת פרל הרבור במלחמת העולם ה-2 (פרל=פנינה האבן של מזל סרטן) רצח קנדי, מלחמת ויאטנאם, והאחד עשר בספטמבר.

headline-newsהסרטנית הגדולה הנחיתה ב20 ליולי 1969 אדם על הירח. באמריקה רווח הדימוי של הבלונדינית עם החזה (הסרטני ) השופע . זוהי דמות סרטנית ארכיטיפית איליה נכנסת החתיכה האופנתית החדשה בכל תקופה , כמו דולי פרטון , פמלה אנדרסון (1.7.1967) ששדי הסיליקון שלה מפורסמים בכל העולם כולו הודות לסדרת הטלוויזיה משמר המפרץ. אנדרסון כמובן לא היחידה במגרש הסרטני האמריקני קדמו לה ג'יין ראסל, לנה טרנר, מרלין מונרו, וג'יין מנספילד. הסרטן האוראלי האמריקני מרבה ללעוס מסטיק במציאות ובסרטים.

ניתן למקם את הצרפתים ברעיון הסרטני אם לוקחים את התאריך המכונן של נפילת הבסטיליה כנקודת ציון היסטורית מרכזית בצרפת. ההפיכה התרחשה ב14.7.1789 אכן במזל סרטן. האוראליות  מתבטאת במסעדות ובשפים , באוכל הצרפתי המעולה ובבגט המפורסם. ההיסטוריה והעבר הסרטני ניבטים מהארמונות, מהכנסיות ומהמבנים העתיקים ברחובות. השדיים הסרטניים נחשפים במועדוניי הלילה המפורסמים של העיר כמו הלידו, המולן רוז' והפרדי לאטן, בהן רוקדות נשים חשופות חזה.

bastile

 

מודעות פרסומת

להשאיר תגובה

הזינו את פרטיכם בטופס, או לחצו על אחד מהאייקונים כדי להשתמש בחשבון קיים:

הלוגו של WordPress.com

אתה מגיב באמצעות חשבון WordPress.com שלך. לצאת מהמערכת / לשנות )

תמונת Twitter

אתה מגיב באמצעות חשבון Twitter שלך. לצאת מהמערכת / לשנות )

תמונת Facebook

אתה מגיב באמצעות חשבון Facebook שלך. לצאת מהמערכת / לשנות )

תמונת גוגל פלוס

אתה מגיב באמצעות חשבון Google+ שלך. לצאת מהמערכת / לשנות )

מתחבר ל-%s